אני בת 32. לפני כשנה הכרתי את אהוב לבי אחרי אהבה נכזבת שהיתה לי, וכעת אנחנו עומדים להתחתן. רגע לפני החתונה מתחילים לעלות בי פחדים ותהיות, והשמחה שאמורה לבוא עם ההכנות של החתונה מהולה בהמון חששות. אני חושבת שהפחדים שמציפים אותי קשורים לאהבה הנכזבת שלי כי עולות בי כל מיני מחשבות לגבי אותו קשר, והן קשורות לניפוץ האשליה של האהבה שהיתה ולא קרתה. מה דעתך?

"אדם מפחד להיות מאושר כי הוא חושב שאם הוא יהיה מאושר ושלם, הוא כבר לא יהיה פה כי הוא הגשים את ייעודו, ולכן הוא עושה חבלות. במקרה שלך את עומדת להתחתן, וזה מפחיד אותך. בראייה האחרת אנחנו אומרים שאשליה היא דבר שחייב להיות בתוכנו ובשביל שאדם יתקיים הוא חייב לחוות בגידה, והאשליה היא חלק מהבגידה.

אנחנו יכולים להציל את עצמנו מהאשליה על ידי כך שנוכל להסתכל עליה נכון, כאשליה קיימת. את תוכלי להסתכל על האשליה נכון, תביני שעכשיו את לא תחיי לבד, ואולי תוכלי ללמוד להיות ביחד עם אדם נוסף, משהו שלא למדת קודם לכן. האשליה, מעצם היותה אשליה, כל הזמן משתנה ומתוקף זה שהיא זיקית והיא כל כך כואבת ושקרנית, אנחנו חייבים לדעת ליהנות מכל רגע ומכל שנייה.

כדי לעשות זאת צריך לחוות ולכן צריך להודות ולהתוודות, לדבר על הכאב. את צריכה ליהנות מהחתונה שלך תוך כדי חקירה עצמית, ובכל רגע שאת לא נהנית ממה שהולך לקרות, את צריכה להגיד - זה עוד מעט לא הולך לקרות כיוון שאני עוד רגע הולכת לחוות דבר אחר וגם זה עוד מעט לא יהיה".


ליהנות תוך חקירה עצמית. צילום: ingimage/asap

אני בת 26. יש לי שני ילדים, ואני עומדת לסיים תואר בניהול וכלכלה. אני עובדת באותו מקום כבר שנים, אבל אני רוצה לעזוב ולעסוק בתחום החינוך המיוחד. גם בעלי רוצה לעשות שינוי בחיים שלו, והוא מחפש עבודה אחר. כיצד אוכל לשלב את כל התחומים בחיי ולאפשר לבעלי להתפתח במקביל?

"את צריכה לבדוק איפה יש תשתית תומכת - משפחה תומכת, בעל תומך, מטפלת או עוזרת, כל אלה הם חלק מההתפתחות שצריך להביא בחשבון. אם אני מתמקדת ביכולת שלך, יש לך קושי בהתארגנות, כלומר אם למישהו רגיל לוקח שעה לעשות דבר מסוים, לך זה ייקח לפעמים שלוש שעות. זה לא נורא, את רק צריכה להכיר בכך. לי נשמע שאת רוצה לעשות את הכל מהר.

יש לך רצון להדביק פערים כי את מרגישה שלא הספקת, אבל את צריכה סבלנות. יש סיבה לכך שאת עובדת שנים באותו מקום. את לא היית מסוגלת לצאת מהקופסה ומהשגרה כי זה מצריך יכולות, וללמוד ולעבוד זה דבר לא פשוט. את צריכה להתארגן עם הזמן שלך ואת צריכה לוותר על משהו כי אי אפשר להישאר באותו מקום ולהשתנות. הכל עניין של סדרי עדיפויות, את צריכה לשבת ולדבר עם בעלך ופשוט להחליט".

אני בת 30, נשואה ואם לחמישה. נישאתי לבעלי כשהייתי בת 19 והוא היה בן 20. בקשר שלנו תמיד היו עליות ומורדות, אבל בזמן האחרון המצב בינינו החמיר, ואני מרגישה "לבד במערכה". בכל השנים שבהן חיינו יחד תמיד נתתי לו מרחב, אבל כעת אני מרגישה שאני צריכה את הזמן איתו. יש בינינו חוסר תקשורת, ולצערי אני מרגישה ממנו ניתוק. מה עלי לעשות?

"יכול להיות שאת מרגישה ניתוק מבן הזוג שלך כדי שתוכלי להתפתח ולהסתכל פנימה. את ובעלך התחתנתם בגיל מאוד צעיר, יש לכם חמישה ילדים וביליתם את כל השנים האלו יחד, ולכן יכול להיות שבניגוד אלייך הוא צריך את הזמן שלו לעצמו. את צריכה לתת לו את הזמן הזה כי לדעתי הוא עומד לעבור התפתחות מאוד משמעותית בחיים שלו, ואם לא תסייעי לו ותיתני לו את הזמן שהוא רוצה, את לא תיהני ממנו כי הוא ירגיש מאוד מתוסכל. 

אם זה יקרה, גם את לא תתפתחי כי אנשים מתפתחים בתהודה אחד אחרי השני וזה מאוד משמעותי. בגיל 17, קצת לפני שהכרת את בעלך, הייתה לך אהבה נכזבת ולא הגעת אל בעלך בלב שלם. הגעת אליו מאוכזבת עם רצונות, הטיות והוויות, ולכן הטרנספורמציה שלך היא הרבה יותר ארוכה, אז סבלנות. אני חושבת שאת צריכה להכיר בזה שבעלך עוד ילד שאת צריכה לפתח בו את הרגשות.

מכיוון שאת באת אליו מאכזבה, לקח זמן עד שהלב שלך נפתח אליו כי היו לך מחשבות על אחר. מבחינתך, בעלך הוא ילד מאומץ נוסף שצריך לרכוש את יחסי האמון שלך, כי גם אם הוא לא באמת היה שותף ומודע לרצונות שלך ולאהבה הקודמת שלך, דברים עוברים בתהודה".

מתוך תוכניתה של שלומית תמיר, כל יום שני ב-20:00 ב"רדיו ללא הפסקה". הביאה לדפוס: ליאת מלכא בלכטובסקי