השומן. כן, השומן בגופנו. אילו היינו יכולים להיפטר ממנו - עולמנו היה נראה הרבה יותר טוב. זהו אחד המיתוסים שאני נתקלת בו מעת לעת בשיחות עם מטופלים ובהרצאות. איך שורפים שומנים והאם יש מזון ששורף שומן. אלו הן שאלות שמעסיקות רבים. אנחנו מתייחסים לשומן כאל דבר לא בריא ובדרך כלל גם לא אסתטי. אבל מתברר שהשומן בגופנו הוא נושא הרבה יותר מורכב משאלת קו הסיום של כל מי שעסק בניסיון הקשה והמתסכל להיפטר ממנו.

אחד המחקרים המסקרנים והמאתגרים ביותר בתחום זה מתנהל בארץ, באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, ועוסק בהבדל בין רקמות השומן ומיפויו בגוף. המחקר הוצג לאחרונה בכנס השנתי של עמותת הדיאטנים והתזונאים בישראל שבו השתתפו 550 דיאטנים ואנשי מקצוע. לצד גישות טיפוליות, הרצאות עסקיות ותכנים תזונתיים הוצגו גם מחקרים חדשים.

המחקר, שעסק במיפוי סוגי השומן בגוף, הוצג על ידי פרופ' איריס שי. שי היא מהדיאטניות הבודדות בישראל בעלת תואר פרופסור, ובאופן כללי היא אדם מעורר השראה. עבודותיה מתפרסמות בכתבי עת אקדמיים יוקרתיים והיא גם יועצת נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, פרופ' רבקה כרמי, לקידום נשים באקדמיה.


פרופ' שי. צילום: דני מכליס, אוניברסיטת בן גוריון

פרופ' שי הציגה תוצאות של מספר מחקרים תוצרת כחול-לבן שנערכו בשנים האחרונות באוניברסיטת בן־גוריון, שבה קיים אחד המוקדים המובילים בעולם של ניסויים ארוכי טווח בתזונה. באופן גס ניתן לחלק את השומן לשניים: שכבת שומן תת-עורית ושכבת שומן ויסצראלית. השומן התת-עורי הוא השומן הקרוב לשכבת העור שלנו וניתן להרגיש בו. השומן הוויסצראלי הוא זה הקיים בתוך הגוף, עוטף את האיברים הפנימיים ואינו נראה לעין.

עד היום היה מקובל להתייחס לשומן בגוף כאל בעיה אחידה, אך המחקר באוניברסיטת בן-גוריון מצביע על רקמות שומן שונות מהותית. האחת, רקמה תת-עורית הצמודה לעור, שניתן להרגיש בה בצביטה. והשנייה רקמה תת-עורית עמוקה הרחוקה יותר מהעור. הראשונה - תתפלאו - מיטיבה עמנו. היא מייצרת הורמונים התורמים לבריאות, בעוד רקמת שומן תת-עורית עמוקה מזיקה. ורקמת השומן הויסצראלית היא המזיקה ביותר.

אגב, כנראה שלרקמות השומן השונות יש גם ביטוי חיצוני ומפתיע במיוחד. אם אשתמש בתיאור פלסטי: לבעלי בטן "משתפלת" יש, ככל הנראה, סיכוי גבוה יותר לשומן תת-עורי (שטחי או עמוק), ואם זה אכן כך, הם יהיו בריאים יותר מאלה שיש להם כרס "מתוחה", להם סיכוי גבוה יותר לאגירת האנרגיה בשכבת השומן התוך-בטנית (ויסצראלית).

מבט מבפנים

המחקר נעזר בהדמיות MRI שהן, למעשה, סריקה של האיברים הפנימיים על ידי תהודה מגנטית - ולא בבדיקה פולשנית. מהסריקה מתקבלות תמונותברורות של האיברים הנבדקים, של כלי דם ושל הרקמות. השאלה המעסיקה את החוקרים בנגב היא אם ניתן לשנע את מאגרי האנרגיה בגוף בעזרת אסטרטגיות ספציפיות של תזונה ופעילות גופנית. 

החוקרים פרופ' שי, פרופ' אסף רודיך, פרופ' יעקב הנקין, ד"ר אילן שלף, ד"ר דן שוורצפוקס, ד"ר רחל גולן וד"ר אילנה הרמן, יחד עם צוות נבחר של 15 סטודנטים וצוות בינלאומי, עורכים בשנים האחרונות את מחקר ה־ MRI הגדול בעולם, שבו ממופים השינויים ברקמות שומן במאגרים כמו רקמות השומן בבטן, וגם בלב, בכליות, בלבלב, בשריר, בכבד ועוד, תוך כדי ניסוי קליני של שינוי הרגלי תזונה ופעילות גופנית.

מחקרים בחיות מעידים כי שומן מעובד מסוג טראנס (תוצר של תעשיות המזון בעיקר, שמקשות חלקית שמן צמחי. המודעות הגוברת לנושא הובילה להפחתת השימוש בקרב מרבית יצרניות המזון כיום) ופחמימות פשוטות (כמו סוכר, דבש, ריבה, משקאות קלים) נוטה להגדיל את הרקמה החולנית הוויסצראלית, בעוד שומן צמחי כגון שמן זית נוטה להתמיין לרקמת השומן ה"בריאה". מובן שהתרגום לניסויים בבני אדם עוד לא בוצע באופן יסודי.

הגיל קובע

כמה מילים על רקמת השומן. כשמדברים על רקמת שומן יש להתייחס לכמות ולאיכות. מספר תאי השומן גדל עד גיל 18. בהמשך, עלייה וירידה במשקל משפיעות רק על נפח תאי השומן: הם "מתנפחים" או "מתכווצים" אבל מספרם לא ירד. ולכן, לילדים בעודף משקל יהיה קשה יותר כמבוגרים לשמור על משקל גוף תקין, כי יהיו להם יותר תאי שומן "לכווץ", ממבוגר שהיה ילד רזה, עם מספר קטן יותר של תאים.

עם ההתקדמות בגיל אחוז השומן התוך בטני עולה, ואיתו הסיכון לאירוע לבבי או מוחי. לנשים יש בסך הכל יותר שומן מאשר לגברים. אצלן יש יותר שומן תת-עורי ואצל הגברים אחוז השומן התוך בטני גבוה יותר.

בגיל המעבר עולה אחוז רקמת השומן התוך בטני אצל נשים והסיכון למחלות לב משתווה לזה של גברים. מספר מחקרים מצביעים על כך כי חלוקת השומן בגוף משתנה בין אוכלוסיות אתניות, כך שיש בזה גם מרכיב גנטי. בדרום-מזרח אסיה, שם האנשים דווקא רזים מאוד, יש אחוז שומן ויסצראלי גבוה משל זה שבמערב.

החדשות הטובות הן הממצאים הראשונים מהמחקר, שאותם הציגה פרופ' שי בהרצאה: נראה כי אצל הגבר הישראלי התפלגות השומן טובה יותר מאשר אצל מקביליו במערב אירופה. האם הכל גנטי או שיש לנו יכולת להשפיע על שינוע השומן בעזרת סגנון חיים? נחכה לתוצאות המחקר הישראלי .

נאוה רוזנפלד היא חברה בעמותת עתיד. [email protected]