בני הזוג שישבו מול הרופא נראו נרגשים והמומים. רק יום קודם קיבלו בשורה שטלטלה את חייהם. הם היו בשנות העשרים המאוחרות לחייהם, לבושים בקפידה ואחזו ידיים. מירב דיברה בשטף ודוד הביט ברופא ובה חליפות. לפני שנה נישאו ומיד החלו בניסיונות להרות. לאחר שמאמציהם לא נשאו פרי בטן, פנתה מירב לרופא הנשים שלה.

הבדיקה הגינקולוגית, בדיקת האולטרה-סאונד וכן בדיקות הפרופיל ההורמונלי שאליהן נשלחה היו תקינות. בשלב זה נשלח דוד לבצע בדיקת זרע. התשובההתקבלה, ולתדהמתם אובחן שלדוד יש "אזואוספרמיה", כלומר: חוסר מוחלט של זרעונים בזרמתו. חלומם להקים משפחה מרובת ילדים נראה פתאום רחוק יותר. הם קיבלו הפניה ומיהרו להתייצב במרפאת הפוריות.

כשנשאל, סיפר דוד שהתבגרותו והתפתחותו היו תקינות לחלוטין. כך גם החשק המיני "וגם לאשתי אין תלונות", ציין. הוסבר להם שאין בהכרח קשר לכך, כיוון שאצל רוב הגברים שספירת הזרע שלהם נמוכה או אפסית אין שום סימן נוסף. אפילו התפקוד המיני וכמות ואופי הזרמה נראים רגילים לחלוטין. "המערכת ההורמונלית תקינה, אבל מנגנון ייצור הזרעונים באשכים פגוע", הוסבר להם.


גם לגברים לא פוריים יש פתרון. צילום: ingimage.com/ASAP

דוד עבר בדיקה גופנית שבה נשללו סיבות נוספות למצבו כגון: דליות האשך (וריקוצלה), ונשלח למספר בדיקות אבחון נוספות הכוללות גם בדיקת פרופיל הורמונלי וכן בדיקת זרע מיוחדת במטרה לאתר ולו זרעונים בודדים בזרמתו. לאחר מספר ימים ולאחר שלא נמצאו תאי זרע כלל, הוסבר לבני הזוג שמדובר ב-NOA, כלומר אזואוספרמיה לא חסימתית.

במקרים אלה ניתן למצוא ולבודד זרעונים בשלים ברקמת האשך בערך במחצית המקרים בפרוצדורה ניתוחית הנקראת Micro-Tese. הפרוצדורה מבוצעת בהרדמה כללית וכרוכה בסיבוכים מעטים בלבד. כיוון שאין בנמצא דרך ודאית לנבא אם יימצאו זרעונים - הסיכוי הוא בעצם 50% - 50% . היה ויימצאו זרעונים כאלה, מירב תוכל להרות ולהביא ילדים בריאים לעולם, אבל רק באמצעות שיטות של הפריה חוץ גופית. 

"מתי אפשר כבר לבצע את הפעולה?", דחקו בני הזוג ברופא. נקבע תאריך. ביום המיועד התייצב דוד בצום כנדרש, ובפתח חדר הניתוח נפרד בחיבוקים ונשיקותממירב. במהלך הניתוח נסרקה ביסודיות רקמת האשך בעזרת מיקרוסקופ ניתוחי. צינוריות מעובות יותר שייתכן שהן מכילות זרעונים הועברו לבדיקה מיידית במעבדה. עד מהרה הגיעה התשובה לה קיווינו: "יש זרעונים בדגימה!".

לשמחת כולם דוד היה ב- 50% הנכונים. הזרעונים היקרים כל כך נשלחו לשימור והקפאה במיכלי החנקן הנוזלי בבנק הזרע. אין דבר משמח יותר מאשר לבשר לבני הזוג שבעזרת הטכנולוגיה הקיימת היום הם בעצם פוריים. "מתי אפשר להמשיך בתהליך?" שאלו. "מיד עם התחלת המחזור הקרוב", נענו על ידי הרופא. כשבועיים אחר כך החלה מירב בטיפול הפריה חוץ גופית.

לאחר כעשרה ימים של הזרקה עצמית של תרופה הורמונלית (גונדוטרופינים) צמחו הזקיקים בשחלות כראוי, והגיעה השעה לשאיבת הביציות. הפעם דוד ליווה אתמירב ונפרד ממנה בפתח חדר הניתוח. 12 הביציות שנשאבו הועברו למעבדה ולתוך כל אחת מהן הזריקו הביולוגיות זרעון שהופק מרקמת האשך של דוד. למחרת התבשרו כולם שעשר ביציות הופרו והפכו בעצם לעוברים בני תא אחד, בינתיים.

יומיים אחר כך הוחזרו שניים מהעוברים, שבינתיים התפתחו יפה והתחלקו לשמונה תאים, לחלל הרחם של מירב. הפעם עמד דוד לצדה, וכמו בפגישה הראשונה אחז בידה בחוזקה כמו רוצה לומר: אנחנו יחד בסיפור הזה, ממש גוף אחד. שבועיים מורטי עצבים עברו על מירב ודוד עד לקבלת התשובה החיובית שלה קיוו כולם, שמירב אכן בהריון.

כשלושה שבועות מאוחר יותר היה מפגש מרגש נוסף: בבדיקת האולטרה-סאונד נצפה שק הריון בתוך הרחם ובו עובר תקין ולבו פועם. כעת החלו מירב ודוד את מעקב ההריון לאחר הדרך הארוכה שבה עברו על מנת להרות. בינתיים, במיכלים בבנק הזרע, בתוך חנקן נוזלי בטמפרטורה של מינוס 196 מעלות צלסיוס, נותרו מנות זרע אשכי, ובמיכלים דומים בבנק היחידה להפריה חוץ גופית ממתינים עוד שישה עוברים מוקפאים להריונות שבדרך. 

* פרופ' יוסי לסינג הוא מנהל בית החולים ליס. תוכניתו "תשעה חודשים" משודרת בכל יום שישי (12:00-13:00) ברדיו אקו 99FM.