רותי (שם בדוי), בת 32, מזכירה במשרד, אמא לתינוקת בת שנתיים, בהריון שני, הגיעה למיון יולדות בשעת לילה מאוחרת כשהיא מדממת, כואבת ונסערת. בעלה הביא אותה ונראה אף הוא נסער מאוד.

לצוות ספרה כי החליקה במדרגות הבית והיא חוששת שהעובר נפגע. היא התלוננה על כאבי בטן וביקשה ללא הרף להיבדק כדי לוודא כי לא אונה כל רע לעובר. במהלך הלילה נערכו לרותי כל הבדיקות הדרושות שהצביעו על כך שההריון תקין, ולכן החליט הצוות לשחררה הביתה. תגובתה של רותי לכך הייתה קשה. היא פרצה בבכי בלתי נשלט, אמרה כי היא חוששת לחזור הביתה, מפחדת שהדימום יגבר ושהיא תאבד את ההריון, והיא מבקשת לעכב את שחרורה. 

בעלה של רותי, שלא מש ממיטתה לרגע, הביע מורת רוח מכך שהיא חוששת לחזור הביתה, וניסה לשדל אותה לשנות את דעתה. משהו בטון דיבורו הנוקשה, המתוח, עורר את חשדה של אחת האחיות והיא החליטה להתייעץ עם עובדת סוציאלית של ביה"ח. בשיחה ביניהן העלו את החשד כי מערכת היחסים בין בני הזוג אינה תקינה, ואולי אף קיימת אלימות מצד הבעל. לאור זאת, הגיעה עובדת סוציאלית לשוחח עם האשה.

בשיחה עם רותי, שהתקיימה ללא נוכחות הבעל, בחדר צדדי ושקט, החל לעלות סיפורה הנוגע ללב. היא סיפרה כי מאז שנכנסה להריון בעלה שינה את יחסו כלפיה: הוא קצר רוח, עצבני, קורא לה בשמות גנאי כמו, "שמנה", "דובה", "פרה", משמיץ את תפקודה כאם וכבת זוג, מעליב אותה בנוכחות אחרים, וגורם לה להרגיש כל הזמן שהיא לא בסדר.

רותי דיברה בסערת רגשות, אמרה כי אינה יודעת מה לעשות. היא אוהבת את בעלה אבל חשה חסרת אונים לנוכח התנהגותו. היא הודתה שבקשתה להישאר בביה"ח נובעת מהצורך שלה לקחת פסק זמן מהכאוס שמתחולל בנפשה. "אני רוצה לנוח קצת מכל מה שקורה לי. אין לי כבר כוח להתמודד", אמרה. העובדת הסוציאלית הבינה מה רותי עוברת. היא נתונה לאלימות נפשית מצד בעלה. היא במצוקה, ויש לסייע לה.

אלימות נשים היא תופעה שכיחה ביותר הלובשת צורות: נפשית, מילולית, גופנית או מינית. במערכות זוגיות קיים דפוס קבוע של התנהגות מעגלית הנקרא "מעגל האלימות": המעגל מאופיין בהתעוררות של מתח בין בני הזוג, המחריף עד לנקודת התפוצצות בה מתרחש אירוע אלים מצד בן הזוג. אחרי הפיצוץ מתחילה תקופת רגיעה, "ירח דבש" זוגי, שנראה כמו פיצוי על ההתנהגות הפוגענית וכולל התנצלויות, הרגעה, קניית מתנות והבטחות שלא יפגע בה שנית.

> כל העדכונים והפרשנויות של טובי הכותבים - בדף הפייסבוק שלנו. עשו לייק


יש דרך לצאת ממעגל האלימות. צילום: ingimage/ASAP

האישה, שבדרך כלל מרגישה אשמה, ממעיטה ממשמעות האירוע האלים והשלכותיו, מאמינה לבן זוגה ובטוחה שתצליח לשנות אותו. כל אלה מביאים לתקופת רגיעה זמנית, שלאחריה שוב מגיע "פיצוץ", וחוזר חלילה.

העובדת הסוציאלית עודדה את רותי לספר עוד על מה שחוותה, ניתנה לגיטימציה לרגשותיה, הוסבר לה שאין היא אשמה במה שקורה לה עם בעלה. נראה כי הוקל לה לאחר השיחה עם העובדת הסוציאלית. היא חשה שהיא כבר לא לבד, שיש מי שמקשיב לה ומבין את מצוקתה.

ניתן לרותי מידע על מרכזים לטיפול משפחתי המטפלים במצבים מסוג זה. הוסבר לה מה יכולים להיות הגורמים שהביאו להתפרצויות זעם מצד בעלה, הנתון גם הוא ללחצים, ונאמר כי יש דרך לעצור את הדרדרות היחסים הזוגיים ולמנוע את המשך הפגיעה בה.

רותי הביטה בעובדת הסוציאלית בעיניים גדולות ומלאות תקווה. השיחה הסתיימה בכך שניתנה לה כתובת ומס' טלפון של גורם טיפולי באזור מגוריה, הפצירו בה להתקשר ולתאם פגישה בהקדם. רותי הבטיחה שכך תעשה, הודתה על השיחה ואמרה שכבר הוקל לה מעצם זה ששיתפה מישהו במצוקתה. בהמשך היא ביקשה להשתחרר לביתה ואמרה כי היא מתגעגעת לתינוקת שלה.

למחרת, כשהתקשרו להתעניין בשלומה, היא בישרה שכבר תיאמה פגישה ראשונה עם המטפלת אליה הופנתה, ושגם בעלה מעוניין לבוא איתה לטיפול. שמחנו על כך שעזרנו לעוד אישה לנפץ את מעגל האלימות המתקיים בביתה.

אלימות מכל סוג, פיזית או נפשית, אינה מקובלת בחברתנו, ויש בידנו לטפל בנפגעות וגם בפוגעים. באותה נשימה, גם ידוע שכמו רותי יש נשים רבות הנתונות לאלימות מסוגים שונים, ותפקידנו, כאנשי מקצוע וכבני אדם, לעודד אותן לספר את סיפורן.

התוכנית "9 חודשים" עם פרופ' יוסי לסינג משודרת בכל יום שישי (12:00-13:00) ברדיו אקו 99FM