עביר דנדיס, תושבת מזרח ירושלים, אמן של הבנות שאביהן קיבל היום (שלישי) שני מאסרי עולם על רציחתן, הגיבה בשיחה עם מעריב על גזר הדין: תודה לאל, יש אלוהים בשמיים, הוא יקבל את עונשו גם בחיים אבל גם לאחר מותו. אני האמנתי עד הרגע האחרון במערכת המשפט בישראל, וזה נתן לי קצת נחמה. אבל זה לא יחזיר לי את הבנות". 

מוקדם יותר היום גזר בית המשפט המחוזי בבאר שבע שני מאסרי עולם מצטברים על עלי אמטיראת, שהורשע ברצח שתי בנותיו אסינאד (4) ורינאס (2) מאל פורעה בשנת 2013. בכניסתו לדיון אמר אמטיראת: "אני זכאי. המדינה לא רוצה את האמת". השופטת יעל לזר לוי אמרה בהחלטתה: "הנאשם ניצל את התמימות של הבנות. הן הלכו לביתו כמובלות לטבח".

אמטיראת, תושב כפר אל-פורעה שליד ערד בנגב, הורשע באוגוסט האחרון ברציחתן של בנותיו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. זאת, שנתיים לאחר הרצח שזעזע את המדינה. השופטים ביססו את הרשעתם על שורה של ראיות, בהן האיומים ברצח שהשמיע, העובדה שהיה האחרון שראה אותן בחיים, חטיפת אחיה של האם ובריחתו לאחר מעשה. גם העובדה שלא נתן הסבר לדברים והיעדר האליבי שלו הובילו להרשעתו.

 
במאי 2013 נמצאו גופות הבנות בכפר אל-פורעה שליד ערד עם סימני חניקה ואלימות עליהן. אמיטראת ברח ונמצא לאחר כחודש וחצי על ידי שוטרי ימ"ר נגב מתחבא במערה סמוך לים המלח. 

עביר דנדיס, אמן של שתי הילדות, אמרה לאחר ההרשעה כי "חבל שאין במדינת ישראל עונש מוות. לו היינו במדינה מוסלמית, הייתי דורשת לשלוח אותו לחבל התלייה". 
 
דנדיס, שעלתה לאחר ההרשעה  לקבר בנותיה בכפר עיזריה ממזרח לירושלים, סיפרה כי היא עדיין סובלת מטראומה נפשית קשה. "אני פונה לדעת הקהל ולשופטי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שלא יקלו עם הפושע כדי שאחרים ילמדו לקח. הוא לקח ממני את הדבר היקר מכל".
 
"קשה לי לעכל איך אדם מסוגל לרצוח תינוק" 
 
דנדיס הזכירה את המחדל של משטרת ישראל, שלא סייעה להציל את בנותיה, למרות שהיא התלוננה והזהירה מפני הסכנה האורבת לבנותיה. "מה שאני דורשת היום, זה שהוא יקבל את העונש המגיע לו", אמרה בשיחה לאתר "אל-ערב" שבנצרת. "לו היינו במדינה אסלאמית, הייתי דורשת לתלות אותו. זוהי זכותי וזכות שתי בנותיי המנוחות שלא אזכה לראותן שוב. בישראל, אני דורשת שיישלח למאסרי עולם ושימות מאחורי הסורגים. עונש כזה ירתיע כל פושע שמתכנן להרוג ילדים או כל אדם חף מפשע".
 
הסבתא סועאד דנדיס אמרה, כי "מאז הרצח המתועב אנחנו לא חשים שמחת חיים או שקט. חיינו הפכו לכאב אחד גדול, ואנו לא שמחים גם בשמחות בכפר. הכאב הזה ילווה אותנו עד יום מותנו. בעלי, סבן של שתי המנוחות, נפטר לפני חודשיים, לאחר שמצבו הנפשי הלך והידרדר מיום ליום. הוא מת משברון לב".
 
הסבתא הוסיפה, כי "קשה לי לעכל איך אדם מסוגל לרצוח תינוק, לצערי רצח תינוקות הפך לדבר שיגרתי. אנו רוצים לשמוע את החלטת בית המשפט ואולי זה יביא לנו קצת נחת".