אולי נהיה הראשונים שיוצאים מהמגפה, אבל מה מחכה לנו ביום שאחרי?

מדהים להאזין למגישי תוכניות שמלינים בשאט נפש על הנדסת התודעה של עיתונאים אחרים, תוך אפס מודעות לעובדה שהם מלכתחילה עוסקים בפאלטות מקצועיות מאוד ספציפיות כדי לקדם הנדסת תודעה אחרת. את הנדסת התודעה ה״נכונה״, ה״מאזנת״, או בעצם זו שתואמת את הנרטיב שלהם.

הרצון להיצמד לנרטיב מובן, כי בלעדיו המצב קצת מבלבל. ישראל היא אלופת עולם: מובילה בקצב ההדבקה לנפש עם כ־10 אלף חולים חדשים ביום ועסקים שסגורים כבר חודשים ארוכים, ומובילה גם בקצב החיסון עם שני מיליון מחוסנים בתוך חודש בלבד. סתירות פנימיות זה אנחנו, ואחת הדרכים להתמודד עם הבלבול היא לדבוק באחד משני נרטיבים: אחד שגורס שנכשלנו כישלון מחפיר בניהול הקורונה, והשני שאומר שמצבנו לא רע ואף מזהיר, תודות למבצע החיסונים.

אז איזו הנדסת תודעה אתם מעדיפים? הסוג הראשון או הסוג השני? זה לא כל כך משנה, כי שתיהן שגויות במידה מסוימת ונכונות במידה מסוימת. הרי לא נכשלנו ולא ניצחנו, ולכן שתי הגרסאות העומדות לרשותנו הן למעשה הנדסת תודעה.

בישראל יש שני כוחות פנימיים שפועלים זה לצד זה במקביל: אחד הוא כוח היוזמה, היצירתיות, ויכולת האלתור וההצטיינות, והשני הוא כוח הסיאוב והריקבון. לא קל להודות בזה, אבל שניהם קיימים כאן בעוצמה בשנים האחרונות.

שיחקנו אותה עם החיסונים והמבצע מתקתק באופן מעורר השראה. אנחנו טובים במבצעי זבנג וגמרנו. אבל נכשלנו עם הניהול השוטף, ואת זה שום חיסון לא יפתור. גם כשהקורונה תהיה מאחורינו, תהיה הרבה עבודת שיקום לפנינו. איך נצליח לנהל אותה באופן יעיל ואחראי? הרי אין ולא תהיה לנו יכולת לנהל, כל עוד הסעיף הראשון בסדרי העדיפויות הוא האינטרס הפוליטי.

ככל הנראה, נהיה המדינה הראשונה בעולם שתגיע לחיסון עדר. זה נפלא. אבל אין שום מחשבה קדימה או לקחים שייושמו לטווח הארוך. מילת הקסם היא חיסונים, כי זה מצטלם היטב ומסייע לבחירות הבלתי נגמרות. אבל מה עם תקציב מדינה? מה עם ממשלה יציבה ומתפקדת? מה עם מערך הבריאות הלאומי, שראשיו טוענים שוב ושוב שלמרות תפקודו הטוב למראית עין, הוא יושב על בסיס רעוע ודורש טיפול דחוף?

זרם היצירתיות בוער בתוכנו, אבל גם זרם הריקבון שוצף בעוצמה, והשאלה היא איזה משני הזרמים ינצח. זוהי הדרך הנכונה להסתכל על הדברים משום שזוהי האמת. אז מילא הפוליטיקאים ובואשי הרשתות, מהם אין לצפות להרבה. רק מדוע חלק מאמצעי התקשורת מנסים להכריח אותנו לבחור בנרטיב אחד, שמהווה במקרה הטוב רק מחצית מהאמת?