לפני כשבוע חשבתי שמיציתי כבר את נושא החרדים בימי קורונה והגיע הזמן שאתחיל להתרגז מדברים אחרים, אבל לא יכולתי להישאר אדיש מול החדשות השבוע. פרעות, ונדליזם והרס בירושלים, בבני ברק ועוד.
אני חושב שהם צודקים. אנחנו צריכים לצאת להם מהעיר. שורפים אוטובוס? יש לבטל מיד את הקו המוביל לאותה שכונה. מחבלים ברכבת הקלה? גם כאן יבוטל הקו. שורפים פחי אשפה? יתכבדו וינקו בעצמם את כל הזוהמה שהם מותירים אחריהם בכבישים שאמורים לשמש אותם לתנועה.
יהיו שיגידו: אדם אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף? כן, אם העדה המאורגנת והמלוכדת אינה יכולה לשלוט בקומץ פורעים. והרי אנו יודעים שבכוחותיה היא יודעת היטב לשלוט, כאשר זה תואם את האינטרסים שלה, אז שלא יספרו לנו סיפורים.
הדבר שהכי חורה לי הוא העובדה שמלחמה כזו מפרידה בין אחים. בינינו החילונים לבין החרדים. אני יהודי בכל רמ"ח איבריי. אינני דתי ואיני חרדי. החרדים יכולים להיות אחים שלי, אבל כל מה שקורה אצלם תורם רק לפירוד, לריחוק ולהקצנת ההבדלים. ויותר משזה מרגיז אותי - זה כואב לי.