גם אם קראתם מאה עתירות של ארגוני שמאל שביקשו לעקור ישובים ממקומם, גם אם ראיתם כבר פסיקות של בג"ץ שהיה מוכן להרוס בתים של יהודים בהליך שלא הוצגו בו ראיות ולא נשמעו בו עדים, סיפור כזה כנראה לא שמעתם. 


בשורה אחת אפשר לסכם ולומר - אם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון משה יעלון לא יפעילו את כובד משקלם, תהרוס המדינה ישוב שלם שהיא בעצמה הקימה, בנימוק שהוא יושב על אדמה של פלסטיני שלא הגיע לבית המשפט ושאף אחד לא יודע אם הוא קיים בכלל.
 
בשנת 1980 תפסה המדינה באמצעות מפקד אזור יהודה ושומרון אז, תת אלוף בנימין בן אליעזר, שטח רחב בפעולה שמכונה בעגה המשפטית "תפיסה צבאית". שנה אחר כך העביר הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש את הקרקע לידיה של ההסתדרות הציונית, בהסכם מסודר שנחתם, כדי שזו תפתח אותו ותיישב אותו. 
 

ב-1999, בין כל המאחזים שעניינם נדון במסגרת "הסכם המאחזים" בין ראש הממשלה אז אהוד ברק לבין ראשי מועצת יש"ע, סוכם כי הישוב "מצפה כרמים", שישב עד לאותה עת סמוך לישוב כוכב השחר, יועתק ממקומו אל מקום שתאשר המדינה בתוך שטח הישוב.  
 
בתצהיר שהוגש לבית המשפט בהליך שמתקיים בשנים האחרונות בסוגיה, מספר סא"ל יאיר בלומנטל, ראש תחום תשתיות במינהל האזרחי באותם ימים, כיצד בשנת 1999 נתבקש על ידי ברק ועל ידי ראש המינהל האזרחי, לאתר מקום חדש אפשרי למספר מאחזים, בהם מצפה כרמים. בלומנטל מתאר כיצד לאחר שביצע בדיקות מול כל הגורמים הרלוונטיים, הציע לממונים עליו, ובכללם אלוף הפיקוד דאז משה (בוגי) יעלון, "להעתיק את המאחז מצפה כרמים אל תחום תוכנית המתאר המאושרת של הישוב כוכב השחר". 
 
מיקום השטח הוצג ליועץ המשפטי של המינהל האזרחי, שלמה פוליטיס, ו"בהתאם להמלצתו ולחוות דעתו של היועץ המשפטי אישר שר הביטחון (ברק - ק"ל) את האתר החלופי כאתר אליו יועתק מצפה כרמים הישן". 
 
אוסף גדול של מכתבים שהוצג לאחרונה לבית המשפט מראה כיצד אישרו אינספור גורמים את הישוב החדש, את התקציבים שהוא יקבל ואת המיקום החדש שלו, כחוקיים לכל דבר ועניין. כדי שניתן יהיה לפתח את המקום, הקצתה ההסתדרות הציונית, אותו גוף שלו הועבר השטח בתחילת שנות ה-80', את הקרקע למתיישבים שהועתקו אליו, על מנת שיוכלו להקים עליו את בתיהם. הישוב הלך והתפתח, הקהילה הלכה וצמחה. יש בה היום עשרות משפחות ו-150 ילדים שמתגוררים ב-16 בתי קבע ובעוד 35 מבנים יבילים (קראווילות). 
 
לפני כארבע שנים עתרו שני ערבים תושבי הכפר הסמוך דיר גריר לבג"ץ, בטענה שהקרקע שעליה יושב חלק מהישוב מצפה כרמים, שייכת להם. במצפה כרמים לא הבינו מאיפה בא להם הסיפור הזה. שהרי הם יושבים בתוך תוכנית המתאר המאושרת של כוכב השחר.  שהרי מדינת ישראל - מראש הממשלה שלה, דרך אלוף הפיקוד שלה ועד לראש המינהל האזרחי שלה – היא שבחרה עבורם את הקרקע, היא ששמה אותם עליה, היא שסללה להם את הכביש והיא שמימנה להם את פיתוח המגרשים לבנייה. 
 
אבל את סטירת הלחי האמיתית קיבלו התושבים כשפרקליטות המדינה הגישה לבג"ץ את תשובתה. העותרים הערבים, הסבירה המדינה, טועים. הם אינם הבעלים והם אינם רשומים בשום מקום ככאלה. אלא, הסבירו נציגי הפרקליטות, שבדיקה חוזרת של הניירת מלמדת שהקרקע אכן רשומה כקרקע פלסטינית פרטית ומי שהקצה אותה לפני יותר מ-30 שנה פשוט טעה במיקום הקרקע שהוא הקצה. 



 המאחז עמונה. צילום: פלאש 90

היועץ המשפטי לממשלה, יהוה וינשטיין, היה יכול לעשות בעתירה הזו מה שהוא עושה בהרבה מקרים אחרים. להזכיר לבית המשפט שהוא איננו נוהג לדון בעתירה שמגיש מי שמתברר בבדיקה ראשונה שהוא לא קשור לקרקע ואין לו שום בעלות עליה. אבל היועץ המשפטי החליט להמשיך. לא סתם להמשיך, אלא להודיע לבית המשפט שמבחינתו הכל חוזר 30 שנה אחורה. הקצאת הקרקע תבוטל, איתה יבוטלו גם התוכניות שאישרו את ההתיישבות במקום, ואת ההשלכות יכול כבר כל אחד להבין בעצמו.   
 
המתיישבים לא האמינו שזה קורה להם. ראשית, הסבירו לבית המשפט, לא הגיוני לפגוע בנו כשהמדינה עצמה מודה שהעותרים הערבים אינם בעלי הקרקע והיא עצמה אינה יודעת מי הבעלים ואיפה הוא. שנית, אמרו, לא סביר להחריב ישוב שלם רק על סמך ההנחה שהיכן שהוא יש מישהו שאולי השטח היה שלו, מישהו שבמשך 30 שנה לא השמיע קול, מישהו שראה שהחל משנת 1999 נבנה כאן ישוב של ממש ולא העיר עד עכשיו שום הערה. 
 
בנוסף, טענו עוד, גם אם המדינה עשתה טעות, הדרך לתקן אותה כעת היא לא עם דחפורים שישמידו ישוב פורח שהמדינה בעצמה הקימה. זה הרי לא היה קורה בשום מקום אחר בארץ. המדינה טעתה? יימצא ביום מן הימים הפלסטיני שיוכיח שהאדמה הייתה שלו? שיואיל מי שטעה לפצות אותו. האם מישהו היה מעלה בדעתו להרוס שכונה בתל אביב, 15 שנה אחרי שהוקמה, כי התברר שהעירייה טעתה בהקצאה שלה? 
נתניהו ויעלון יהיו חתומים על ההרס

לפני שמונה שנים התנהל הליך די דומה בבית המשפט אחרי שגואל הקרקעות, משה זר, גילה שמדינת ישראל הקימה שכונה בישוב ברקן על קרקע פרטית שלו. גם שם היה זה הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש שהקצה את הקרקע להסתדרות הציונית, בדיוק כמו במצפה כרמים, וגם שם מישהו טעה במיקום. זר מיהר לבית המשפט וביקש להרוס את השכונה ולהחזיר לו את הקרקע. אלא שזר הוא יהודי ולפרקליטות המדינה יש יחס אחר אל קרקעות שתובעים יהודים. 
 
נכון, אמרה המדינה לזר, אתה צודק. הקרקע אכן שלך. אלא מה? "במהלך תקופה זו", הסבירו נציגי הפרקליטות, "נבנו עשרות יחידות דיור בשטח זה, המהווה כיום מרכז חייהן של עשרות משפחות. ברי, כי הסעד המבוקש של סילוק יד אינו ישים". זר נאלץ לוותר על הקרקע ולהסתפק בפיצוי כספי. הערבי, למרות שלא ברור נכון להיום מי הוא והיכן הוא, יזכה כנראה ליחס טוב יותר.


יהיה חתום על ההרס, אם יתבצע הפינוי. בוגי יעלון. צילום: רויטרס
 
מה שהכי מרגיז בסיפור הזה זו הדרך. בג"ץ, ואת זה יודעים הפלסטינים וארגוני השמאל ויהודה וינשטיין, עושה לערבים הנחות שלא נעשו מעולם ליהודים. הוא מאפשר להם לדון בהריסה של מרקם חיים שלם של ישוב יהודי על אנשיו, נשיו וטפו, בלי לנהל שום הליך משפטי ראוי. סבור ערבי שנעשה לו עוול? שיתכבד לגשת לבית המשפט המחוזי, עם הוכחות, עם עדים, עם מסמכים, ינהל תיק ויוכיח. המחשבה שהליך כזה יכול להתנהל בבג"ץ בלי כל זה, פשוט בלתי נסבלת. 
 
לפני כשנה וחצי פנו תושבי מצפה כרמים לבית המשפט המחוזי בירושלים וביקשו לדון בסוגיית הבעלות על הקרקע. בואו נבדוק למי שייכת האדמה, ביקשו, בואו נבדוק מה שוות הזכויות שלנו. שבע פעמים הצליחה עד כה המדינה לדחות את ההליך ועד היום לא הגישה אפילו כתב הגנה. לאחרונה הודיעה שהיא עדיין בודקת את המסמכים. 
 
בינתיים, בבג"ץ, ההליכים נמשכים. את התיק הזה אי אפשר להפיל על היועץ המשפטי לממשלה. למדינה יש מנהלים. אחד מהם הוא בנימין נתניהו. השני הוא יעלון. וינשטיין אמור לייצג אותם בבג"ץ ולהציג את עמדתם בימים הקרובים. עכשיו הכדור אצלם. אם מצפה כרמים, שיעלון בעצמו אישר את הקמתו, ייהרס, נתניהו ויעלון יהיו חתומים על ההריסה הזו.