כשנשיא ארה"ב רוצה להעביר מסר של עומק לתקשורת, האיש שלו הוא תומאס פרידמן. פרידמן, מי שזכה שלוש פעמים בפרס פוליצר ומחברם של שישה ספרים רבי מכר, אינו מוכן לומר מי מתקשר למי, אך הוא מודה שלפני שהוא נפגש עם מנהיג העולם החופשי, הוא חושב לעצמו: "אל תפשל!".

הקסם של פרידמן וההשפעה שלו קשורים בסגנון הכתיבה והדיבור שלו. לדידו עניינים סבוכים יכולים - וצריכים - להצטמצם למטאפורה או לביטוי קליט. כשהגלובליזציה והעולם המצטמק בהתמדה מוזכרים, פרידמן משמיע את קולו: "יום אחד הוא יהיה שטוח!" - אזכור לשניים מספריו רבי המכר, "חם, שטוח וצפוף" ו"העולם הוא שטוח: היסטוריה מקוצרת של המאה ה־21", שניהם עוסקים בהשפעות הגלובליזציה ובסכנה האורבת לנו אם לא נתייחס ברצינות לנושא האנרגיה המתחדשת.

כשהוא טוען טענה, הוא דבק בה. זה מה שהופך אותו לאיש מכירות מצטיין. הוא טובע ביטוי ומנסה להטמיע אותו בשפת הדיבור. הוא מפשט את המורכב וגורם לכך שיהיה קל לזכור אותו. הוא מצליח להגיע למיליונים באמצעות הטור שהוא כותב בנושאי מדיניות חוץ ב"ניו יורק טיימס", הוא מרצה מבוקש, והוא זכה באין ספור תארים ופרסים.

אך ספרו המפורסם ביותר, ככל הנראה, הוא זה העוסק באחת התקופות הסוערות ביותר באזור סוער, מנקודת ראות אישית ביותר. "מביירות לירושלים" הוא ניתוח של בעיות המזרח התיכון, שעדיין רלוונטי כיום, ועם זאת, הוא גם אוטוביוגרפיה של התבגרותו של פרידמן ככתב באזור מלחמה.

פרידמן מתבדח שכל עדכון של הספר יכלול עמוד אחד, שורה אחת: "דבר לא השתנה"; אך במחשבה שנייה, הוא אומר שהשינוי הוא טרגי, למעשה. הפסקת האינתיפאדה הראשונה והתקווה שנשא בחובו תהליך אוסלו - נתנו לאנשים תחושה שעתיד טוב יותר מצפה מעבר לאופק. אך בצל הטרור הפלסטיני והמשך הבנייה בהתנחלויות מצד הישראלים, פרידמן טוען שאף צד לא יכול להירגע.

"אין שום דבר גרוע יותר ממה שהתרחש - מלחמה אחרי שלום", הוא אומר.

בראיון טלפוני עם ה"ג'רוזלם פוסט", פרידמן מדבר על נושאים קשים אלה בדרך הטובה ביותר שהוא יודע: בפשטות ומבלי לייפות דבר.

רבים משווים את הסכסוך הישראלי־פלסטיני לנישואים, ויש הטוענים שכדאי שהצדדים יתגרשו לאחר שהם יחלקו ביניהם את השטח, יבנו חומה וינתקו כל קשר זה מזה. האם יש לך דעה בעניין זה?

"אני תומך בפתרון של שתי מדינות שיושג במו"מ. תמכתי בכך מאז ששמעתי בראשונה על הסכסוך הזה כשהייתי בן 15 - ואני בן 61 עכשיו. זאת הייתה עמדתי תמיד, שזה יהיה הדבר הטוב ביותר לישראלים ולפלסטינים; שישראלים לעולם לא יוכלו לחלוץ נעליים ולהירגע כל עוד הפלסטינים אינם יכולים לעשות זאת, ופלסטינים לעולם לא יוכלו לחלוץ נעליים ולהירגע כל עוד הישראלים אינם יכולים לעשות זאת. אז איך מגיעים לשם - בהסכם הדדי, בפעולה חד־צדדית, בהסכם חד־צדדי שקט - זה ממש לא משנה לי".

"אבל אם ישראל חשובה לנו כמדינה יהודית, דמוקרטית ומדינתו של העם היהודי במולדתו ההיסטורית, ואנחנו רוצים למקסם את שלושת הדברים, אז לדעתי חובה לתמוך בפתרון שתי המדינות. זאת נקודת המוצא שלי".

מה לדעתך הביא לכישלון סבב השיחות האחרון בתיווך ארה"ב?

"אני טוען שהמזרח התיכון מעלה חיוך על השפתיים רק כשתהליך מתחיל באופן מקומי. תהליך קמפ דיוויד התחיל מישראלים ומצרים שנפגשו באופן סודי במרוקו, אוסלו התחיל מישראלים ופלסטינים שנפגשו באופן סודי באוסלו - אנחנו (ארה"ב) גילינו רק מאוחר יותר. כך קרה גם בקמפ דיוויד. לכן אני מאמין גדול בכך שמה שמתחיל מהם, אנחנו יכולים להעצים, לטפח ולחזק. אבל במה שמתחיל מאיתנו (ארה"ב), אנחנו הופכים למטרה של המו"מ ולמוקד המו"מ, ואני חושב שזה מה שקרה בסבב האחרון. זה לא ממש התחיל מהם, ולכן זה לא הצליח להתקיים בכוחות עצמו".

האם אתה סבור שנשיא הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, יכול להיות שותף לשלום? וכמו כן, האם אתה סבור שראש הממשלה בנימין נתניהו יכול להיות שותף לשלום?

"אני באמת לא יודע. יש לי סיבות לתהות לגבי שניהם. אני חושב שאף אחד מהם לא מרשים באומץ לבו".

האם פגשת בעבודתך העיתונאית או בביקוריך באזור, באחד הצדדים, מנהיג פוטנציאלי שעשוי לקדם מו"מ שיוביל לפתרון?

"אני לא חושב שזה עניין אישי כל כך. אין ספק שלנתניהו יש רצון פוליטי לעשות זאת, ואני סבור שגם לעבאס (אבו מאזן - ל"ק). אך כל הסכם שלום ידרוש פשרות הרואיות והיסטוריות רציניות, משני הצדדים, וזה יהיה קשה מבחינה אידיאולוגית לכל מנהיג שיבחר לעשות את הפשרות הללו. זה גם יהיה מסוכן אישית ופיזית, ולכן אני לא יודע מי יהיה מוכן לעשות את הצעד הזה. אנחנו מתקרבים במידה מסוכנת להינעלות על פתרון של מדינה אחת. ואם זה יקרה, זה יהיה נורא".

כשרוב תשומת הלב מתמקד בדאע"ש כאיום המרכזי באזור, הרחקת איראן מהשגת פצצה גרעינית והבחירה הישראלית בממשלה ימנית יותר, מה אתה צופה לשנים הבאות מבחינת התקווה לחידוש המו"מ לשלום?

"תרשי לי ללכת לאחור: אני מאמין שכיעד אסטרטגי של איראן, אולי היעד האסטרטגי השני עבורה (כאשר היעד הראשון הוא עיראק והעולם הערבי), ישראל חייבת להישאר ביהודה ושומרון. איראן מאמינה שכל עוד ישראל תישאר ביהודה ושומרון, היא תהיה שקועה בעימות שוחק עם הפלסטינים, שיהיה מקור אנרגיה ל'תנועת ההתנגדות' באזור, ויביא לדה־לגיטימציה של ישראל בעולם".

"ככל שישראל נמצאת זמן ארוך יותר ביהודה ושומרון, כך העולם יתרכז במתיחויות בין ישראל לחלקים מהגדה המערבית, ולא בהפרות זכויות האדם של איראן נגד בני עמה. מי שתומך בפתרון של מדינה אחת, תומך באחת העדיפויות האסטרטגיות המרכזיות של איראן. ומשום שאני לא מעוניין לקדם את האינטרסים האסטרטגיים של איראן - אני מעוניין לקדם את האינטרסים של העם היהודי, וזה כל מה שאי פעם ביקשתי - אני בטוח שיש לישראל אינטרס מובהק, אם היא רוצה להיות מדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל, לבדוק, לבדוק ולבדוק מחדש אם יש לה שותף פלסטיני לשלום בטוח. זה כל מה שביקשתי אי פעם מכל ממשלה ישראלית, ואני רואה שממשלת נתניהו כבר לא עושה זאת בכנות".

האם יש נושאים שלדעתך לא זוכים לתשומת לב מספקת, שאתה סבור שעיתונאים והתקשורת צריכים להתמקד בהם יותר?

"לדעתי, חובה להתמקד באנרגיה מתחדשת. אני חושב שזה משהו שבאמת עומד להגדיר את העתיד בדרכים רבות. זה דבר שאני מנסה להשקיע בו את זמני, כדי לוודא שהוא מכוסה עיתונאית באופן שממחיש לכל כמה יעיל זה יכול להיות כתחליף לדלק מאובנים".

האם יש מישהו שהיית רוצה לראיין ולא הזדמן לך עדיין?

"הייתי שמח לראיין את נלסון מנדלה. יכול להיות מעניין לשוחח עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין... עם שי ג'ינפינג (המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית בסין - ל"ק). אלה הם שלושה אנשים בולטים. הייתה לי הזדמנות לשוחח עם אובמה ועם נשיאים אמריקאים אחרים. הייתי שמח לדבר עם ח'ליף דאע"ש. הייתי שמח לשבת לדבר עם נשיא איראן, לא מתוך תמיכה אלא מתוך סקרנות. הייתי שמח לדעת יותר איך האנשים הללו חושבים".