בעקבות הפיגוע בו נפצעה ענבר אזרק מבקבוק תבערה, שגריר ישראל באו"ם, רון פרושאור, פנה הערב (שלישי) למועצת הבטחון בדרישה לגנות לאלתר את ההסתה הפלסטינית לטרור.

פרושאור הדגיש כי חוסר התגובה של הרשות הפלסטינית מקוממת: "בעוד שישראל רואה בחומרה כל אירוע טרור ומגנה כל פיגוע באשר הוא, כמה מפתיע לראות שלאחר שאזרחית ישראלית נפצעה, ההנהגה הפלסטינית והקהילה הבין- לאומית שומרת על דממת אלחוט."

במקביל, התקיפות כנגד ישראל ממשיכות גם בחזיתות נוספות. בעקבות ירי ארבע הרקטות מכיוון עזה בסוף השבוע, אמר פרושאור: "אנו מציינים הקיץ שנה מאז תום מבצע צוק איתן, אבל חמאס ממשיך לשגר רקטות לעבר אזרחי ישראל. ישראל רואה בחמאס אחראי לירי הטילים, ומאז תום המבצע, במקום שחמאס ישקיע בשיקום הרצועה, הוא משקיע בשיקום היכולות הצבאיות שלו. הגיע הזמן שהקהילה הבינ"ל תתעורר שכן השתיקה מהווה פרס לטרור."

פרושאור הוסיף כי "לאור העבודה שברור לחלוטין שרק צד אחד אשם בפרובוקציה המסוכנת הזו, אני מצפה שהאו"ם לא יפרסם כברירת מחדל את הודעתו הסטנדרטית שקוראת לשני הצדדים להפגין איפוק, אלא לשם שינוי יגנה באופן חד משמעי את האחראי לאירוע זה – החמאס."

מוקדם יותר, ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס גם הוא לחוסר התגובה של הקהילה הבינלאומית. לאחר את ענבר אזרק, האישה שנפצעה בפיגוע בקבוק התבערה, סיפר: "לפני ימים אחדים ביקרתי את אחיו של הילד עלי, שנפגע מבקבוק תבערה שהושלך על ביתו על ידי מחוללי טרור נגד ערבים. עכשיו ביקרתי את ענבר, אישה צעירה שנפגעה מבקבוק תבערה שהושלך על ידי מחוללי טרור נגד יהודים. אחיו של עלי הוא ילד בן ארבע, ענבר היא אם צעירה לשלושה ילדים בני שנתיים, שלוש וארבע. טרור הוא טרור הוא טרור. המדיניות שלנו היא אפס סובלנות לטרור, ולא משנה מאין הוא בא. אנחנו מגנים אותו ונלחמים בו באותה מידה".

נתניהו ביקש להבהיר כי הוא מצפה לתגובה וגינוי מהקהילה הבינלאומית: "לפני ימים אחדים הקהילה הבינלאומית הצטרפה לגינוי שלי נגד הטרור שכוון נגד ערבים, ואני מצפה שהם יצטרפו ויגנו גם את אותו טרור שמכוון נגד יהודים. אני עדיין מחכה".

הפצועה בפיגוע: "לא עמדתי בכאבים"

מוקדם יותר, סיפרה אזרק בראיון לגל"צ על ההתמודדות עם הכאבים ועל שקרה: "חזרנו מנופש מירושלים, אני ובעלי אורי. פתאום שמענו בום מאוד חזק. כל האוטו התמלא באש. בעלי צעק לי 'תצאי, תצאי', ניסיתי לצאת ובסוף הצלחתי. אורי הגיע ועזר לי לכבות את החצאית שלי, שכבנו על הכביש וקראתי לעזרה. ביקשתי מאנשים שיתקשרו לאמבולנס".

היא סיפרה על הרגעים עד לקבלת הטיפול: "אנשים ניסו לעזור. היו שם זוג מדהים ממוצא רוסי, גבר ואישה שדיברו איתי, הביאו לי לשתות והרגיעו אותי. לי זה היה נראה כמו נצח. לא הצלחתי לעמוד בכאבים והרגשתי שאני מאבדת את ההכרה מרוב כאב. הצוות היה מדהים וטיפל בי בעדינות ובמסירות". 
 
חנה, אמא של ענבר שהייתה לצידה בבית החולים, אמרה כי היא מתנחמת בכך "שברוך השם היה יכול להיות יותר גרוע, המזל הוא שהאוטו התפוצץ אחרי שהם כבר יצאו ממנו". 

חנה הוסיפה שהמקרה היה מבחינתה נס גדול: "היא ילדה מאוד מיוחדת, היא מאוד סובלת אבל יודעת להחזיק את הראש מעל המים. היה פה נס גדול. אנו מקווים שבעתיד יהיה אפשר לשים את המקרה מאחור ולהמשיך בחיים".