הרב דב ליאור טועה ומטעה את הרבים. לתמוך בעליה להר הבית זה לגיטימי, אם כי שנוי במחלוקת. לקבוע ש"יש עניין שאנשים יגלו רצון לעלות למקום הזה", זאת אמירה טיפשית. להסביר ש"יבוא זמן שדברים ישתנו כאן" – כלומר לרמוז שעליה ותפילה על הר הבית יזרזו ויקרבו את ימות המשיח זאת קביעה

המעידה על נבערות - תכונה שמצמיחה אמונות תפלות. 

היו זמנים שהר הבית היה בריבונות יהודית מלאה. לפני חורבן בית המקדש השני יהודים -טהורים לפי התנאים שנהגו בעת ההיא- יכלו לעלות להר הבית בלי הפרעה. אבל העובדה שהמקום היה בבעלות יהודית לא מנעה את הגורמים ולא סיכלה את המניעים שהביאו לחורבן הבית, להרס ירושלים ולתחילת הגלות.

ומה היה הגורם המרכזי שהביא לחורבן בית שני? משיבים חכמי התלמוד: "מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם". (בבלי, יומא ט'). התשובה לשנאת חינם היא הפצת אהבת חינם. אבל במקום לעמול להחדרת אהבת חינם בקרב קרובים ורחוקים – הרב הרב ליאור ועמיתיו, הרבנים הציוניים, מפיצים את הכזב ומעצימים את השטות שעליה להר הבית ותפילה במקום הן הפעולות שיקדימו ויזרזו את הזמן "שדברים ישתנו כאן, (בהר הבית)".

כל ההתייחסויות העכשוויות להר הבית והאקטואליזציה של שאלת הנגישות היהודית למקום הן שגויות, מטעות ומופרכות. הויכוח האמתי איננו אם על פי ההלכה אסור או מותר ליהודי לעלות להר הבית. השאלה האמתית והמהותית היא, מהו סולם העדיפויות של ההלכות והמצוות המעשיות שמתאים לימינו? לאיזה מעשה דתי ולאיזה חיוב הלכתי יתרון ממשי ואקטואלי וחשיבות שהזמן גרמו?

אם השאלה הזאת היתה נידונה בכובד ראש בקרב רבנים, מורי הוראה משפיעים ומחנכים דתיים – עניין העליה להר הבית לא היה מגיע אפילו לתחתית סולם העדיפויות, לא היה נחשב כשייך בכלל להווה וכמובן, לא היה מצית התלקחות שגרמה לאובדן חיי אדם - הערך העליון והמוקדש ביותר ביהדות.

זה מגרה רוחנית ומפתה להטיף לתפילה בהר-הבית. זה נחמד לחפש פרה אדומה כדי להשתמש באפרה לטהר טמאים. קיימת מצוה יפה של "שילוח הקן", שאם אדם נתקל במקרה בן ציפור, הוא חייב תחילה לשלח את האם ורק אחר כך מותר לו לקחת את האפרוחים או את הביצים. התלמוד מעודד לקיים מצוה זו ששכרה המיידי שמור למקיימה.

"ואעפ"י שמצוה זו (שילוח הקן) קלה לעשותה, מתן שכרה בצדה, אריכות ימים", (מסכת חולין קמ'ב). לא ידוע ולא נשמע שרבנים ומורי הוראה יטיפו לקיים את המצוה. כנראה שהם חשים ויודעים שהמצוה הזאת איננה בדיוק באופנה. (יש גם מחלוקת אם חובה לחפש קן ציפור או שחובת המצווה היא רק כאשר נתקלים במקרה בקן). 

אין מצווה של עליה ותפילה על הר הבית. גם ואפילו כיעד דתי, כמשאלה רוחנית מיוחדת הר הבית לא היה ואיננו קיים בסולם העדיפויות של היהודי המאמין ושומר מצוות. הרב ליאור ועמיתיו הרבנים הציונים, הקוראים לעלות להר הבית ולהתפלל שם במטרה להפגין "נוכחות יהודית" או "להוכיח ולהפגין שייכות לאומית למקום",

גם אם הם תלמידי חכמים הם מועלים בתפקידם, מזלזלים בשליחותם כמדריכים רוחניים שמטרתה ללמד, לעודד, להטיף לקיום מצוות היומיום המעשיות. הם אלה שגרמו וגורמים לזילות המקום הקדוש הזה, מערערים את מיוחדותו הקדושה ופוגעים ביחודו המקודש של האתר הזה לעם היהודי.