הכנסת הפילה על חודו של קול את הצעת החוק של ח"כ אילן גילאון, שביקשה להשוות את קצבת הנכים לשכר המינימום במשק. את תסכולו מתוצאות ההצבעה הביע גילאון בשיחה עם דנה ספקטור ורן שריג ב"רדיו ללא הפסקה 103FM".




"בשביל להיות חבר כנסת לא צריך אפילו תעודת לידה, רק שיהיו לך חברים. הבעיה היא שיש יותר מדי אנשים שהם גם מטומטמים, גם רעים וגם חרוצים באותו הזמן. גם, טיפש, גם רשע וגם חרוץ. טיפש אין בעיה, רשע זה נסלח, אבל יחד עם חרוץ זה כבר בעיה".


"קצבת הנכות היא 2,342 שקלים בחודש", הסביר גילאון, "ואי אפשר להתקיים מזה בכבוד. מה נכים עושים? יש כאלה שמשלימים פה ושם, יש כאלה שנתמכים על ידי משפחתם, ויש שגרים בתוך קרטונים. מה אפשר לעשות? זה פחות מהסל הממוצע של משפחה בשנת 2011, שמאז היתה עליית מחירים גדולה. אפשר בסכום הזה לשכור דירה של 50 מטר בבאר שבע, בלי שום דבר נוסף. יש כאלה שיש להם הכנסות נוספות, והם מקבלים שירותים מיוחדים. יש 220 אלף שמקבלים קצבת נכות, מתוכם את הקצבה המלאה מקבלים 185 אלף איש. הבעיה היא שנמאס לי כבר ממדינת הפרו-בונו הזו והגמילות חסדים".

"ניסית לבטל את המע"מ על התרופות וגם זה נפל"
גילאון: "זה מדהים. הרי בדרך כלל אתה לוקח לאדם מיסים על רווחים, לא על הפסדים. יש הרי מס הכנסה שלילי. פה זה מס הכנסה שלילי הפוך. ככל שאתה חולה יותר ונזקק יותר, ככה אתה משלם יותר כסף. מי שקונה יותר תרופות משלם יותר מס ערך מוסף. מי שחולה יותר משלם יותר. גם שכר המינימום כאן הוא עלוב. קו העוני כאן הוא עלוב. אנחנו כל הזמן מתגאים שאנחנו ב OECD, אבל אנחנו נזם זהב באף החזיר של ה-OECD. בכל מה שחיובי וטוב אנחנו מקומות אחרונים, בכל מה שרע אנחנו במקומות ראשונים".

אתה חושב שאת מה שאמר לקארין אלהרר, אורן חזן היה אומר גם לגבר?.
"לא נראה לי, ואי אפשר להעמיד את זה במבחן המציאות. לו היה לאורן חזן בקודקוד את היושרה והתבונה שיש לקארין אלהרר באבצע הקטנה של הרגל היינו אומרים דיינו, אבל גם זה לא קורה. זה לא מפתיע אותי. האסון הכי גדול שקרה לי בפוליטיקה הוא שאני לא יכול יותר להזדעזע. אין כזה דבר כבר 'לא יעלה על הדעת'. כבר ראיתי הכל. ברור שאורן חזן הצביע נגד החוק".

"איך זה שאריה דרעי הצביע נגד הנכים?
גילאון: "כי הנכים לא 'שקופים', הם באים פשוט בעגלות, בכיסאות גלגלים. היום היה וודסטוק של נכים בכנסת. באו כולם עם הכיסאות, אני באתי עם הקלנועית שלי. בסוף הפסדנו על חודו של קול. יכולנו לעשות צדק היסטורי פעם אחת. אנחנו חברה שהכלכלה שלה מושתתת על זה שפחות אנשים מקבלים יותר, ויותר אנשים מקבלים פחות. להיות מוגבל זה לא סטטוס נרכש, אתה לא בוחר את זה. עברת לא נכון את הכביש, לא קיבלת מספיק חמצן בלידה, ואין מישהו שהוא לא מוגבל, או נשא מוגבלות, או יש לו מישהו מוגבל במשפחה, או מוגבל לפרקים, או יזדקן ויהיה מוגבל".

ערך: אסף נבו