נשיא המדינה ראובן ריבלין ייפגש היום בערב (רביעי) עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה בבית הלבן. בפתח הפגישה ימסרו השניים הצהרות לתקשורת ולאחריה ישתתפו יחד עם רעיותיהם בהדלקת נרות לכבוד חג החנוכה.
גורמים בלשכת הנשיא בירושלים, אמרו כי הביקור הנוכחי יעסוק יותר בהידוק היחסים בין שתי המדינות, ופחות בסוגיות מדיניות שנויות במחלוקת. לדבריהם, נושא שתי המדינות, שריבלין מתנגד לו, לא יעלה על שולחן הדיונים.
לקראת הפגישה, התפרסם בוושינגטון פוסט מאמר מאת הנשיא, בו בוא מתאר מה צריכה ישראל לעשות כדי "להניח את היסודות לשלום". ריבלין טוען במאמרו, שישראל והפלסטינים זנחו את החיים בהווה בשביל הוויכוח על גבולותיה ועל ההסכם המדיני או היתכנותו. "אנשים, בהם ילדים וצעירים, חיים כאן ועכשיו. ההווה הוא שמעצב את ההכרה שלהם ודרכם בחיים מתגבשת" כתב הנשיא.
עוד כתב הנשיא, כי למרות שאין כרגע דרך להתקדם בתהליך השלום, וללא לוח זמנים לסיום הסכסוך – הטרגדיה שעוטפת את כולנו – "חובתנו לזהות כיצד והיכן לנקוט בפעולה כדי לשפר את האפשרות שכולנו – יהודים וערבים - נוכל לחיות ביחד באזור".
לדבריו, ישראל חייבת לנקוט בצעדים כדי לשפר את המצב, ללא קשר לוויכוח המדיני והטריטוריאלי – צעדים שכל אדם סביר מבין שמשרתים הן את האינטרסים המוסריים של ישראל והן את אלה המעשיים. "גם אם אין הסכמה לגבי השאלה האם הפלסטינים הם פרטנר לשלום, מובן מאליו, שבניית העיר הפלסטינית החדשה רוואבי היא אינטרס של ישראל", טוען נשיא המדינה. "כמו כן, ברור שטיפוח ערוצי תקשורת בין אנשי עסקים ישראלים לפלסטינים, מחנכים ואנשי תרבות משפר את המצב. יש מי שלא מבין את החשיבות שרוב הציבור הישראלי יידע לדבר ערבית? כשזה מגיע לכל האפשרויות האלה, היינו צריכים להתחיל כבר אתמול".
גם בירושלים, ככל הנראה המכשול הדיפלומטי הגדול ביותר לכל הסכם שלום, יש הרבה שניתן לעשות, כותב ריבלין. "חשוב להבין שהימין הישראלי התעלם ממזרח העיר מסיבות של חילוקי דעות פנימיים, בעוד שהשמאל הזניח את האזור בהשקעה בתשתיות שישרתו 300 אלף פלסטינים כחלק מאידאולוגיה של היפרדות מהם". לכן, טוען הנשיא, בשביל הוויכוח על העתיד, הזנחנו חלקים מירושלים בהווה ותוך כדי כך - גם את ביטחונם של תושבים יהודים ורווחתם של הערבים. "יש מי שחושב שהתעסקות עם ביוב, דרכים, בתי ספר ומרכזים רפואיים במזרח העיר יכול או צריך לחכות עד סיום הסכסוך", תהה הנשיא. "יש מישהו שחושב שההשלכות של הפערים הכלכליים האלה ייעצרו בגבולות אמיתיים או פיקטיביים? בחומות בטון או גדרות? או כתוצאה מהסכם כזה או אחר על ריבונות?"
גם על הפלסטינים העביר הנשיא ריבלין ביקורת. "ברור שהפלסטינים חייבים לשים קץ להסתה ולאלימות נגד ישראל. הם חייבים לשים סוף לדחיית עצם קיומה של ישראל". כתב. "לצעירים הפלסטינים אני אומר: למשך יותר מדי שנים, הדם נשפך כמו מים בארץ הזאת. אין דם יותר סמיך ממשנהו. חיים חשובים. שלנו ושלכם. אני מפציר בהורים ובמורים הפלסטינים לטפח את החלומות שלהם, לא שאיפות למוות. המאבק בין העמים שלנו כבר ראה כל כך הרבה מוות ושפיכות דמים – עוד מוות ושפיכות דמים לא יפתרו כלום".
נשיא המדינה קבע במאמרו כי לקהילה הבינלאומית, בהובלת ארצות הברית, יש תפקיד קריטי. "השקעה בצעדים כמו אלה שמניתי לעיל, טיפוח ערכים משותפים ועידוד דו שיח ושיתוף פעולה, יכולים לסייע להניח את היסודות לפשרה עתידית – מתי שלא תבוא – שגם יהיה לה סיכוי להצליח".
בסיום המאמר כתב ריבלין: "אף אחד מאיתנו לא פטור מהדרישה לשאול את עצמנו: מהי המורשת שננחיל לדורות הבאים, בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני? אני מצטער לומר שלא נראה שנוכל להוריש להם שלום – אבל אנחנו יכולים ליצור פריצות דרך אחרות, גם אם הן מקומיות או בתחילתן. אנחנו יכולים לבנות אמון בין שני העמים וההנהגות, כך שלא יצטרכו מהתחלה כמונו".