לאחר עשרות שנים של חיסיון ועוול גדול כלפי העדה התימנית, חשף היום (רביעי) גנזך המדינה את הפרוטוקולים החסויים של פרשת ילדי תימן. מדובר על אלפי דפים, אירועים, וועדות, אשר שופכים אור על אחת הפרשות הכואבות ביותר בתולדות מדינת ישראל. עשרות ילדים, מתוך אלפי תיקים שנפתחו, עדיין נחשבים לעלומים.
כ-3,500 תיקים ו-210 אלף מסמכים ופרוטוקולים שעוסקים בפרשת היעלמותם של ילדי תימן הגיעו לאתר הארכיון הלאומי. באירוע, בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו, השרים צחי הנגבי ואיילת שקד, וחברת הכנסת נורית קורן, התכנסו ביחד עם עשרות פעילים אשר מחפשים את התשובות לגבי משפחתם.
ראשה הממשלה, בנימין נתניהו, אמר במהלך האירוע: "היום אנחנו עושים תיקון של עוול היסטורי של התעלמות או העלמה או אפליה. כל אדם יוכל להגיע ל-400 אלף דפים ולצפות בכל המידע שיש בידי הממשלה".
התיקים, הארכיונים, והסיפורים הקשים: כך תוכלו להתחיל ולחקור
צחי הנגבי אמר: "בעשור הראשון של המדינה הגיעו כמעט מיליון עולים אל שערי הארץ ושינו את פניה, אבל באותן שנים ממש אירעה טראומה, חוויה קורעת לב להרבה מאוד ממשפחות העולים. לאורך כמעט 70 שנה הפרשה הזו מסרבת לרדת מסדר היום כי הלבבות של המשפחות מסרבים להתנתק מיקיריהם. אנחנו חשים חובה מוסרית לחשוף את האמת ולאפשר היום למשפחות לנסות לסגור מעגלים. אני חושב שהצעד הזה יסיר מלב המשפחות את הספקנות, החשדנות ואת חוסר האמון שאפיין אותן, ובמידה רבה של צדק".
"מה שהלך לחיפה לא חזר"
באתר הארכיון הלאומי פורסמו הבוקר כ-210 אלף מסמכים הקשורים לפרשה שכונתה "חטיפת ילדי תימן". על פי המסמכים, נראה שלא הייתה חטפיה מאורגנת ומכוונת של ילדי תימן, אם כי העדויות מלמדות על רופאים ומתווכים פרטיים שנהגו למכור ילדים שהגיעו לבתי חולים, בחלקם למשפחות אמריקאיות.
"מה שהלך לא חזר, מה שהלך לחיפה לא חזר," העידה האחות המעשית יהודית דוראני בפני ועדת כהן לבדיקת היעלמותם של ילדי תימן. דוראני עבדה במחנה עין שמר אליו נשלחו רבים מעולי תימן. על פי עדותה שנתמכת בעדויות של אחיות נוספות, תינוקות בריאים הועברו מעין שמר לבית חולים רמב"ם ומעולם לא שבו למשפחותיהם במחנה העולים בעין שמר.
הילדים הועברו מבית התינוקות בעין שמר לרמב"ם בעיקר בלילה, אמרה דוראני. כשהגיעה בבוקר לעבודה בבית התינוקות נאמר לה שהילד החולה נשלח לבית החולים. "והוא היה בריא ואכל ארוחת ערב ולא היה לו כלום אצלי," היא העידה בפני הוועדה. בצורה כזו, היא אמרה, נעלמו "שניים-שלוש בתוך שבוע."
חלקן ניסו להגן על מה שהתרחש במחנות של העולים. סוניה מילשטיין שהייתה האחות הראשית במחנה עין שמר, תיארה את הילדים התימנים כ"פגרים," והעידה שהם נשלחו בחבילות באמבולנסים, אמרה "שהורים תימנים לא התעניינו בילדים שלהם," והודיעה ש"אחרי ארבעים שנה הייתי רק שמחה שהילד שלי קיבל חינוך טוב." אחרות גילו חמלה והבנה. "אני כאב לי הלב," אמרה צביה כהן שהייתה אחות מעשית בעין שמר בתחילת שנות ה-50', "מאוד כאב לי עליהם."
לעתים קרובות ההורים כלל לא ידעו שילדיהם הועברו לבית חולים. פרופסור ג'ורג' מנדל שהיה אחראי על בית החולים בעין שמר, סיפר בראיון שנשמר במסמכים שנחשפו עתה כי תינוקות הועברו לבית חולים מבלי ליידע את הוריהם. "השיטה למצוא את ההורים לא הייתה משוכללת. היה איזה רמקול במשרד של הסוכנות והיו צועקים את השם של האבא."
אחת הדמויות המרכזיות בפרשה, היה יהודי אמריקאי בשם ברנרד ברגמן. הרב אבידור הכהן, באותם ימים שלח מכתב לשר הסעד, חיים שפירא, כדי לעדכנו על פעילותו של ברגמן. "לא ראיתי בזה עניין ממשלתי. זה נראה לי דבר – אני לא רוצה לומר חמור – אבל לא סימפטי", אמר.
לאחר שלא קיבל תגובה משר הסעד, פנה אבידור הכהן לאנשי העיתון "העולם הזה". "העניין פורסם ולא זכה להדים, ירדתי מזה. בינתיים, התברר לי שזה לא רק ילדי תימן; שיש גם ילדים מצפון אפריקה". כשנשאל באחת מוועדות החקירה על דרכי האימוץ, אמר: "מישהו הזכיר שאם אתה רוצה לקחת ילד זה עולה 5,000 דולר".