ארבעת הנרצחים בפיגוע הדריסה אתמול בטיילת ארמון הנציב הובאו היום (שני) למנוחות, אולם אף נציג ממשלה לא הגיע על מנת לחלוק כבוד אחרון לסגן יעל יקותיאל שנקברה בבית העלמין בקריית שאול, סגן שיר חג'אג' שהובאה למנוחות בהר הרצל, סגן משנה שירה צור בבית העלמין בחיפה וסגן משנה ארז אורבך בכפר עציון.
ממזכירות הממשלה נמסר בתגובה, כי "על שרי הממשלה לא חלה חובה להגיע ללוויות, כל שר פועל על דעת עצמו".
יו"ר ארגון יד לבנים, אלי בן שם, אמר בתגובה: "מאז קם ארגון יד לבנים לא יצאו הורים שכולים לרחובות להפגין. הפעם לא נהסס לצאת לרחובות. גם שנפגענו קשות לאורך שנים שתקנו והבלגנו בשם הממלכתיות והכבוד לנופלים אך לא עוד. כבר שנים מוליכים אותנו שולל. הבטיחו לנו נוהל מסודר שיבטיח את נוכחותם של שרי ממשלת ישראל וחברי כנסת בלוויות הנופלים. אך דבר לא קרה".
"הפעם החלטנו לא להבליג. אף אחד לא מוכן לקחת אחריות. אנחנו, משפחת השכול, חיים מנפילה לנפילה ומפיגוע לפיגוע. בעוד שבוע כולם ישכחו. אך אנחנו הבטחנו שלא נסכים לזאת יותר. הדואר הנכנס של השרים ושל ראשי הסיעות מלא בפניות שלי לגיבוש הנוהל והסדרתו. לצערי עובר הזמן והמציאות שוב טופחת על פנינו. אני קורא לממשלת ישראל וליו"ר הכנסת להסדיר את הנוהל למען זיכרון הנופלים, חללי מערכות ישראל".
ארבעה קורבנות - 4 הלוויות
כאמור, ארבעת נרצחי הפיגוע הובאו היום למנוחת עולמים. סגן משנה ארז אורבך נקבר בבית העלמין בכפר עציון. קרן אימו בכתה: "ארז אהובי, בכל הזדמנות שהייתה לי אמרתי לך כמה אני אוהבת אותך, כמה שאני גאה להיות אמא שלך. החריצות, היסודיות, תמיד ראשון לעזור, תמיד אפשר לסמוך עליו בכל מצב. אתה תמשיך להיות נוכח בכל מי שזכה להכיר אותך. היית הבכור בבית שלנו, במנהיגות שקטה ועקבית, בלי להתלונן ובלי לבקש בקשות מיוחדות. והכל בשקט, ובצנעה. תודה לך שהיית הבן שלי, ותודה שגידלת אותי וזיכית אותי להיות אמא שלך".
סבתו העידה ש"כששמעתי שהיה פיגוע הדלקתי טלוויזיה וראיתי שהחיילים שנפגעו היו מבה"ד 1. לבי ידע. ארז שלי, אני אוהבת אותך מאוד ומתגעגעת אליך".
.
בחיפה נקברה סג"מ שירה צור, כשמאות בני אדם מלווים אותה למנוחת עולמים. צור גדלה בשכונת דניה שבעיר והחלה את שירותה הצבאי בקורס טיס אותו לא צלחה. בצעירותה הייתה פעילה מאוד בצופים וחלמה להדריך, וכך הגיע לקורס הקצינים. "שירה הייתה הילדה הכי חכמה שאני מכיר" ספד לה חברה רן. "היה ברור לכולנו שהיא תגיע רחוק. כשהיא הלכה לצבא לי לא היה ספק שהיא תגיע הכי רחוק. אי אפשר לעכל את הכאב", אמר.
"היא התגייסה לצבא ותמיד רצתה לשנות ולעזור" סיפר יואב צור דודה של שירה ז"ל. "היא רצתה לעבור שירות משמעותי. היא רצתה לשנות ולעזור לכולנו וחשוב לנו שתזכרו שהיא עשתה את זה לכולנו שכל הזמן נהיה ביחד ושלכולם יהיה טוב".
בית הספר הריאלי בו למדה שירה, הוציא אמש הודעה. "כולנו המומים וכואבים את הירצחה של שירה, בוגרת בית הספר, תלמידה למופת ומובילה חברתית. שירה ייצגה בחייה הקצרים את כל הטוב שלו אנו מחנכים. הובילה והשפיעה על סביבתה, מנהיגה חברתית בבית הספר ובתנועת הצופים. אנו מבטיחים לשירה ולמשפחתה שננצור את זכרה ושעוד בוגרים רבים ילכו בדרכה – דרך ההובלה, ההשפעה, המצוינות, ולפני הכול – דרך ארץ, דרך האדם".
שירה צור הותירה אחריה הורים, עינת ודודי, אח בכור עדי (24) ואחות צעירה, גאיה (14).
מאות ליוו למנוחות גם את סגן שיר חג'אג', בבית העלמין הצבאי שבהר הרצל בירושלים. להלוויה הגיעו גם הרב הראשי הספרדי שלמה עמאר, חברי כנסת מהימין וראש עיריית ירושלים ניר ברקת. "איזו יפה אלוהים נתן לנו", זעקה אמה מירב. "כמה הייתי מתגאה בך. שירי שלי. למה זה מגיע לנו? למה? מה נעשה עכשיו בלעדייך? מה נעשה?". בר, אחותה הגדולה של שיר, מיררה בבכי: "איזה הפסד. כמה אני מצטערת. איפה את, בואי נדבר שתינו על כמה קשה. איזה ילדות טובה הייתה לנו".
ואילו בחלקה הצבאית בקריית שאול שבתל אביב נקברה סגן יעל יקותיאל (20), תושבת גבעתיים. רבים מהמשתתפים בהלוויה התקשו להיפרד ממנה ונותרו זמן ממושך לאחר תום הטקס סמוך לקבר הטרי, כאשר חלקם ממרר בבכי. בין המלווים הרבים את יקותיאל בדרכה האחרונה היו קצין חינוך ראשי, תא"ל אבנר פז-צוק, ובכירים בחיל החינוך בו שירתה יקותיאל כמדריכה.
אביה של יעל, יעקב, נפרד בבכי מבתו, כאשר לצדו האם שלי: "אנחנו מודים לרבים שהגיעו להלוויה. אין התחלה, אמצע ואין סוף. היית אהובה כל כך, החיוך המקסים, שמחת החיים, אהבת את הזולת, היה כייף איתך. היית מדברת מהר והיה קשה לעקוב", הוא אמר בקול חנוק – "היית מצחיקה, טובת לב, אחרי שכועסת – סולחת. חושבת הרבה. הספקנו ביחד רק טיפה, אין לנו מספיק ממך".
אחותה של יעל, נוגה, אמרה בקול שבור: "יעלי האהובה, את והחיוך שלך. עם החיוך שלך רק רצית להפיץ את הטוב שלך. אחותי הקטנה, בשנה האחרונה הפכת להשראה גדולה עבורי. היית שליחת אהבה ובוגרת תמיד יותר מגילך. תמיד חיפשת בחיל החינוך לעשות יותר. תמיד דאגת שנהיה מאוחדים, היית הדבק. תמיד דאגת ואהבת כל כך את כולם. את ילדה של פעם, עם טוב לב, עם שירים של פעם. תמיד אמיתית, וככה, טהורה הלכת לכל מקום".