נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, הגיע היום (חמישי) על מנת לנעול את "כנס הרצליה" אשר ניפק במהלך הימים האחרונים כותרות רבות על ידי בכירים בעבר ובהווה במדינה. בין האנשים שהגיעו לכנס היו השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, הרמטכ"ל רב אלוף גדי איזנקוט, המפכ"ל רוני אלשיך, ראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, ראש אמ"ן הרצי לוי, ועוד. 



נשיא המדינה אמר במהלך הנאום: "ביולי 1992 אמר ראש הממשלה יצחק רבין: "בעשור האחרון של המאה ה-20 שוב האטלסים מציירים תמונת מצב לא עדכנית, חובתנו כלפינו וכלפי בנינו, הוא לראות את העולם כפי שהוא עכשיו. עלינו להצטרף למסע השלום והפיוס, הדוהר בימים אלה על הגלובוס כולו, שאם לא כן, נישאר אחרונים ובודדים בתחנה'. התחושה שהעולם הישן ורווי השנאה קורס, היתה משותפת לרבים. האינטלקוטאל פרנסיס פוקויאמה כתב אז כי אנו עדים לא רק לתום המלחמה הקרה, אלא לקץ ההיסטוריה עצמה. הדמוקרטיה הליברלית תהיה הצורה הסופית. בשנים שלאחר מכן הצטרפו עוד מדינות, ולו למראית עין. 



האמונה בדמוקרטיה היתה חזקה ומחייבת והכתיבה את השקפת העולם של רבים מאיתנו, גם אם הסדר העולמי הלך ונסדק. השינויים הטכנולוגיים המואצים העניקו את התחושה הזאת, כיוון שבאופן שגוי, רבים מאיתנו מזהים קידמה טכנולוגית עם קידמה מוסרית. כך עולם הסלולר ביטא חופש ביטוי ומידע נגיש. את רשת האינטרנט אי אפשר יהיה להאפיל במסכי ברזל".



כאשר החל ללבלב האביב הערבי, היו שראו בכך שהדמוקרטיה מחלחלת במקום הקשה ביותר - במזרח התיכון. כוחם של האזרחים החל להישמע, בעד ייצוג ושיתוף. הפייסבוק והטוויטר סימנו את המהפיכה שהגיעה עד לכיכרות עצמן. שם נראתה דמותה של הדמוקרטיה שהיא כובשת את לב המזרח התיכון. אבל אז משק הדמוקרטיה הוחרש. האביב הערבי הביא עמו חורבן, אכזבה וייאוש. קריסת המשטרים הובילה את המזרח התיכון לכאוס. גל טרור בהנהגת דאעש החל. חצי מיליון בני אדם נהרגו בסוריה, ופליטים איבדו את עולמם. 



כאשר נפגשתי לפני שנה עם פוטין ברוסיה, וכשהוא רצה לדבר על שיקומה של סוריה גם תחת אסד, הזכרתי לו שהיה הוא זה שב-1992 הזהיר את העולם כולו שהתוצאה של תוכניות סייקס-פיקו שאנו עומדים לציין 100 שנה לחתימתם, הביאו ליצירת מדינות לא טבעיות, והוא הזהיר את העולם ואת ארצות הברית, כאשר אמר שמדינות מסוימות יכולות להתנהל רק עם דיקטטורים. אם תבקשו שם להנהיג דמוקרטיה, לא תמצאו אותה, אלא תמצאו טרור'. אמרתי לו זאת שהוא אמר שנוכל לעשות סדר חדש בסוריה, כאשר ראש המדינה טובח בעמו.



"הגלים הללו היכו בעולם הערבי, נבואת קץ ההיסטוריה נהפכה על פיה, וכיום העולם הדמוקרטי חווה משבר זהות חמור. מדינות המערביות מתעסקות בהתרחבות השסע בין ימין לשמאל. החומות לא נופלות, גדרות מוקמות, בתוך אירופה, וייתכן שגם בין ארצות הברית למקסיקו. בריטניה מתנתקת מאירופה. בתוך כל אלה, אמון הציבור בדמוקרטיה צונח. הדור הצעיר שנולד כבר שואל את עצמו למה לי הצרה הזאת? כן, הרהורים ופיקפוקים. 



"במצבים מסוימים, החברה הפתוחה, החופשית, עשויה להיות איום של ממש לעצמה. דמוקרטיה לא תיבנה ביום אחד, עליה להיבנות עם מוסדות חזקים, מוסדות שמעמידים את שלטון החוק מעל השליט, ומעל דעת הקהל גם יחד. דמוקרטיה לא תיבנה ביום אחד, עליה להיבנות עם מוסדות חזקים, מוסדות שמעמידים את שלטון החוק מעל השליט, ומעל דעת הקהל גם יחד. 

אנשים משתמשים בניו מדיה כדי להשפיל וללעוג, איזה מין חלום דמוקרטי זה. הבעתי זאת בעבר, אני חוזר ואומר גם היום. דמוקרטיה לא מוסדית, אלא רצון העם, רחוקה כפסע מאנרכיה. מי שנתקל פעם בהמון, יודע איך זה יכול להפוך ללינץ' ופוגרום. לא תהיה מדינה יהודית אם לא תהיה מדינה דמוקרטית. תמונת המציאות נוגעת בשורשי הקיום הישראלי. מכאן, שעלינו להיישר מבט לאתגרים שמונחים לדמוקרטיה הישראלית כיום והם שלושה. 
ראשית - אתגר, בישראל, כמו בעולם הערבי, יש לחזק את המוסדות ואת ההנהגה. אוי לנו אם מדינת ישראל תהפוך להיות מדינת רצון העם בלבד. אוי לנו אם צבא ההגנה לישראל יהפוך להיות צבא רצון העם, ובג"ץ והכנסת יילכו רק לפי רצון העם. אנחנו צריכים לחזק את המוסדות הדמוקרטיים ולא להחליש אותם.
השני הוא יצירת הסכם בין השבטים שמרכיבים את החברה הישראלית. עלינו לפעול להגברת האמון ביסודות הדמוקרטיים. כך, על פי המדד הישראלי לדמוקרטיה, זוכה לאמון בקרב 60 אחוזים מהציבור הלאומי, המשטרה זוכה ב-40 אחוז תמיכה, ו-27 אחוז בלבד מהמגזר הערבי. 
הגברת אמון השבטים השונים במערכת, עוברת בראש ובראשונה לקידום ייצוג הולם בתוכה. על כס המשפט, באולפני הטלוויזיה ובמשרדי המשטרה. הייצוג הוא המפתח הראשון, ולשותפות באחריות. ולבסוף, האתגר השלישי הוא שמירה על הערכים הלאומיים במצב של סכסוך מתמשך. סכסוך בין 120 שנה. לאורך זמן, הסכסוך הזה מאתגר את יסודותיה של הדמוקרטיה הישראלית.

"קיומם של תושבים פלסטיניים, ומצבה של מזרח ירושלים, שהיא זעיר אנפין ומיקרו קוסמוס לחיות ביחד או לנצח לחיות בסכסוך. צרכי הביטחון הישראלים, המעמידים את החברה הערבית במצבים לא פשוטים של חיכוך בין אוכלוסיות בין ערכים ואוכלוסיות. זה קורה במבצעים צבאיים, בשדה התעופה ועוד. כל אלה מכריחים אותנו לעמוד על המשמר. צריך לוודא שאנחנו מגינים על ביטחוננו, תוך נאמנות בלתי מתפשרת כמדינה דמוקרטית ויהודית. כמו בכל העולם, הדמוקרטיה הישראלית איננה דבר מובן מאליו, הנוסחה תישאר המצפן שכיוון את דרכנו ב-70 השנים האחרונות".