נשיא המדינה ראובן ריבלין התייחס היום (חמישי) לראשונה לסערה בעקבות החלטתו שלא לחון את אלאור אזריה. במפגש עם חניכי שתי מכינות קדם צבאיות בדרום, נשאל ריבלין לגבי הביקורות נגדו, "חלקן אישיות ומכפישות": עד מתי אתה חושב שזה לגיטימי ואיך אתה מרגיש עם זה שהביקורות המכפישות האלה באות מהמחנה שאתה צמחת ממנו"?

הנשיא ענה כי הוא עדיין חלק מהמחנה ממנו בא. "את דעתי כפי שאני מביע אותה היום לא שיניתי מעולם", אמר. "חופש הדיבור הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה ושל כל חברה, וכל מי שחושב שאני טועה חייב לומר זאת. אני לא יכול לבוא ולומר שאי אפשר לומר דברים נגד אדם זה או נגד אדם אחר כי הוא מורם מעם". 
הנשיא הוסיף כי כל זמן שהביקורת היא עניינית ומתאימה אז בלי כל ספק צריך להתווכח. "אי אפשר לבוא ולומר שהדברים נעשים מתוך שיקול זר כאשר אני מדבר על צה"ל, כאשר אני מדבר על ערכים, כאשר אני מדבר על כך שאני רוצה שבעולם כשיראו אותנו במדי צה"ל יבינו שאנחנו בצבא המוסרי ביותר שיש". 

"אפשר להתווכח האם כל חייל צה"ל שטיפל בסיטואציה טיפול כזה או אחר, האם לכך חינכו אותו או לא - אני מוכן להתווכח על העניין הזה, וגם רואה את הוויכוח ככזה שיכול לגבש ולחדד דברים", הסביר ריבלין את עמדתו. "אבל כאן הייתה התקפה על המערכת הצבאית עצמה, בכל מה שקשור לעצם העמדתו לדין והדרך שבה מוצה הדין". 
הנשיא אמר כי "אני רוצה לומר חד וחלק - כל מי שמבקר, ברוך יהיה. הזכות שלנו להביע את דעתנו היא זכות מקודשת שאין למעלה ממנה. כל ביקורת אמיתית, גם אם היא נוקבת, גם אם פעמים היא מתריסה בצורה חריפה ביותר, היא ביקורת שאנחנו כמדינה דמוקרטית חייבים להיות עדים לזכות של כל אחד מאיתנו להביע".

ריבלין הגיע לנגב על מנת לקחת חלק באזכרה השנתית לראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן גוריון. בנאומו התייחס הנשיא ליחסים של ישראל עם יהודי ארצות הברית ואמר כי צריך ליצור שיח חדש בין הצדדים. "אני שב לכאן מביקור בארצות הברית. ראיתי את האהבה העצומה של יהדות התפוצות לישראל. ראיתי גם דאגה עמוקה וכאב מהתרופפות הגשרים המחברים בין ישראל ליהדות התפוצות. הגיע הזמן לברית מחודשת, לשפה משותפת, בין ישראל לתפוצות בטרם נאחר את המועד", אמר הנשיא.