אחד האנשים שחזר לתודעה בתקופה האחרונה הוא שר החוץ לשעבר, דוד לוי, אשר קיבל הודעה כי הוא יהיה אחד מחתני "פרס ישראל" ביום העצמאות הקרוב. הבחירה בלוי הפכה לקונצנזוס אדיר בקרב כל קצוות הקשת הפוליטית, שבירכו את הפוליטיקאי הוותיק, שמאז שהחליט לפרוש לחייו הפרטיים, מיעט להתראיין ולהביע את דעתו על העניינים הבוערים במדינה.

בריאיון מיוחד היום (שלישי) ל"כאן ב'" דיבר לוי עם קרן נויבך, וסיפר על התקופות הלא פשוטות שעבר בחייו, שגרמו לו להיכנס לפוליטיקה על מנת לנסות ולשנות, הלין על התדמית שדבקה בו אז, בכל הקשור לשד העדתי, וגם סיפר על תפקידה של הממשלה, לדעתו, ועל הדרך בה היא צריכה לפעול על מנת לאחד את העם, דבר שמדאיג את הח"כ לשעבר מאוד.

תחילה סיפר לוי על הרגעים שבהם החליט לנסות ולשנות, ועל המצב הקשה בו היה שהביא אותו לפעול: "הייתי אחד מאחד צעירים שלא השלימו עם המציאות שיצרנו לנו. היינו מסוג האנשים שאהבו את המדינה והרגישו נטל עליה. כשאתה מובטל והמצוקה מביאה אותך לחרפת רעב, זה גורם לך לשנות. זה נגע לאלפים. צריך היה להפגין על הזכות לעבוד כי גם זה לא היה"


לוי פתח גם פצעים אישיים והוסיף: "רדף אותי אות קין. כינו אותי פומפוזי. דמגוג. את מה שהאמנתי אמרתי וכאשר הצבעתי על חולשות של אחרים בגלל האווירה מסביב השתמשו בזה נגדי. אני, שנלחמתי נגד עדתיות, הפכתי להיות כזה שדורש יותר מדי. יש מחיר, ואם אתה מרים ידיים לא שינית כלום. הדבר כאב וכואב עד היום"



לוי התייחס גם למצב המדיני הרעוע, ועל האפשרות כי מתישהו תהיה אפשרות להשיג שלום עם הפלסטינים. הוא לא נתן עצות, אך הסביר את משנתו לגבי התהליך שאמור לקרות: "החובה של כל מדינאי היא לעשות ולחשוב מחוץ לקופסה. הדבר הראשון שצריכים לחשוב עליו הוא חיזוק המגן שלנו, צריך לעשות הכל כדי לשבור את מעגל השנאה מסביב ולחפש כל סדק. לשאוף לחיים שקטים ולשלום לילדינו" 

לוי דיבר על המצב בעם והוסיף: "אם אנחנו חפצי חיים, צריך לחזור לביחד הזה ואת זה הממשלה צריכה לעשות. הממשלה צריכה לפעול לקירוב לבבות ולתכנית לשיקום לאומי. צריך לציין את אלו שנלחמו אפילו להכרה במחתרת שהיתה בצפון אפריקה, מעפילי אגוז שטבעו. לעזור לפריפריה בשירותים, בחינוך, בבריאות בהזדמנות שווה".
 

לאחר מכן סיכם וחזר לעבר: "באידיאל הערצנו את הקיבוצניק, הגענו לשם לעבודה והחל הניכור. נתגלתה לנו המציאות האחרת המכוערת והקשה יותר. נאלצתי למכור את התכשיטים של אמא שלי כדי לא להגיע לחרפת רעב, ואז היה צריך מנהיג כדי לסמן את התקווה זה הביא אותי לאותה התפרצות לדרוש את מה שהיה המעט שבמעט - הזכות לעבוד. אפילו נעצרתי ליומיים".