"כבר 30 שנה ראש העיר סימון אלפסי אומר שזאת הקדנציה האחרונה שלו", אומרת דליה עמר, ומעבירה את משקלה מרגל לרגל. היא עומדת בשעת צהריים לוהטת של אמצע אוגוסט בסמוך לפתח החנות שלה, ששמה "מוניטין", במרכז המסחרי של יקנעם עילית. מעבר לגבה מלבינות מחום מדרגות אבן רחבות, אשר מובילות לרחבה גדולה שבסופה עומד שפוף בניין העירייה - מבנה ישן ונמוך קומה שהרחבה המחופה עץ חדש מבליטה עוד יותר את הרושם שהותירו עליו השנים. "סימון אלפסי קידם את העיר לדעתי", עמר מהדקת את מטפחת הבד שלראשה. "אני גם לא חושבת שיש מישהו אחר ראוי, אבל הוא נכשל במרכז המסחרי של יקנעם עילית. זה ממש נראה מגעיל".

דומה שהמרכז המסחרי הקטן הזה, באמצע כביש מתפתל מעלה, הוא עקב אכילס של אלפסי בן  ה־73 במערכת הבחירות לראשות העיר, שייערכו ב־30 באוקטובר. סוגיית החניה סביב המרכז היא מוקד המחלוקת. במקרה או שלא, זהו גם המקום היחיד בעיר שבו מצאנו שלטי חוצות של אלפסי לקראת הבחירות; שניים בלבד, תלויים על מעקה גבוה זה לצד זה מתחת למרזב דולף - לא בדיוק הבהילות שהיית מצפה ממי שמקווה להוביל עיר של כ־23 אלף תושבים לחמש השנים הקרובות. אבל אולי ככה זה כאשר אתה מכהן כבר כמעט 30 שנה ברצף, במקום שבו לכולם ברור שגם את הבחירות הבאות כנראה תיקח בהליכה. "זה ביבי של יקנעם עילית, בקיצור", עמר מסכמת. "אני קלטתי את השיטה שלו: הוא לא מחכה לבחירות. הוא כל הזמן עושה. כשיש בחירות, כולם צצים פתאום. הוא לא יוצא בכלל. הוא לא פוחד מאף אחד. אין לו מה לפחד מאף אחד".

המרכז המסחרי ביקנעם. צילום: ערן לוףהמרכז המסחרי ביקנעם. צילום: ערן לוף

אלפסי נחשב לאחד מראשי הערים המוצלחים בישראל; מי שהפך מועצה נחשלת בשולי שפלת החוף של הכרמל לעיר שהיא כיום מרכז עסקים והייטק, כולל שכונות וילות חדשות שאינן מפסיקות להיבנות על ראשי הגבעות סביב ובלי שדבק בו רבב. העובדה שהבעיה הכי גדולה שלו היא החניה במרכז המסחרי, מעידה על הקונצנזוס סביבו בקרב תושבי יקנעם עילית. וגם כאשר מישהו מנסה סוף־סוף למתוח עליו ביקורת, זה עדיין איכשהו יוצא לטובתו. "היינו אצלו בישיבה (ישיבת מועצה - ע"ר)", מספר עוזי, בעל עסק במרכז המסחרי. "יושבים מולו חברי אופוזיציה, אומרים לו ש'צריך ככה וככה', והוא קוטע אותם: 'הלאה, לנושא הבא'. מנפנף אותם כמו כלום. אני מבסוט עליו שהוא ככה".

דוד מול גוליית

למרות הכוח הרב שצבר לאורך השנים, סימון אלפסי מיקנעם עילית אינו ניצב לבדו במרוץ; מתמודד נגדו חבר מועצה בשם רונן שפירא (49). "דוד מול גוליית", שפירא תיאר את ההתמודדות שלו מול אלפסי במערכת הבחירות הקודמת, בשנת 2013. האסטרטגיה שלו הייתה פשוטה: אלפסי מנסה להרחיב את העיר, ואילו שפירא יעביר את הפוקוס אל תוככי העיר פנימה. אין זה מקרה שהוא הלך דווקא על הקו הזה.




"אלפסי שם לו למטרה למשוך שטחים מהמועצה האזורית מגידו", אומר העיתונאי אביטל גונן מ"רדיו קול רגע" שבצפון. "לאחרונה החליט קבינט הדיור הציבורי להעביר לו 1,500 דונם בין המושבים אליקים ועין העמק, שזאת קטטה מאוד רצינית עם המועצה האזורית מגידו. בשנים עברו היה שיתוף פעולה ביניהם, הייתה אפילו קבוצת כדורסל מפורסמת, אבל זה לא קיים כבר. אלפסי לטש עיניים ליקנעם המושבה שנמצאת תחתיו. הוא טען שאין שם באמת חקלאים, והוא טען שיקנעם עילית סגורה מכל הכיוונים מבחינת התפתחות. הוא רצה לעשות יקנעם אחת, לבלוע את יקנעם המושבה, וזה נחסם אצל התושבים. אז הוא הלך דרומה לאזור אליקים והעמק".

אל המרווח הזה שפירא, מנהל רשת המתנ"סים לשעבר בעיר, קיווה להיכנס. עתה שפירא מתמודד נגד אלפסי בשנית תחת הסלוגן העמום "מרגישים בבית" ועם אסטרטגיה מעט שונה: עדיין טענת הרחבת העיר על חשבון התושבים, אבל גם הטענה כי אלפסי יושב שנים רבות מדי על הכיסא ועליו להתחלף. "העירייה בראשותי תעבוד בשקיפות, באפקטיביות ובחדשנות – ועל פי מדדי שירות גבוהים", שפירא כתב לתושבים בעמוד הפייסבוק של הקמפיין. "תהא זו עירייה שפועלת תוך הידברות עם התושבים... ולא רואה בהם נטל ומעמסה". ככל שזה מהווה מדד, הפוסט הזה, כמו אחרים, זכה למספר לייקים נמוך מאוד, ולתגובה אחת בלבד: "אין על סימון אלפסי, ראש עיר מספר 1". "זה ברור לכולם שסימון יזכה בעוד קדנציה", גונן פוסק. "הוא ניצח בהליכה בכל ההתמודדויות האחרונות. הוא שולט בעיר ביד רמה".

מתמודד תחת הסלוגן "מרגישים בבית". שפירא. צילום: יקיר ברבימתמודד תחת הסלוגן "מרגישים בבית". שפירא. צילום: יקיר ברבי


רוח חדשה

במרפסת בית קפה קטן בקצה המרכז המסחרי החדש של העיר, התעוררה תעלומה. "מאיפה אנחנו מכירים?" אילנה פינטו שאלה את ערן הצלם, והשניים החלו להפריח ניחושים כושלים, אבל היא לא הרפתה. אחרי כמה ניסיונות, פיצחה לבסוף. מתברר כי הם חלקו יחד את ספסל הלימודים בתואר הראשון. הוא בשנות ה־20, היא בשנות ה־50 לחייה, כאשר החלה ללמוד פוליטיקה וממשל. שמונה שנים לאחר מכן סיימה תואר שני

בהצטיינות, ועתה היא מיישמת: בעשור השישי שלה ולראשונה בחייה, פינטו קופצת ראש למים הפוליטיים בעירה יקנעם עילית, היכן שאביה שימש בעבר חבר מועצה. ניכר שאת המלאכה היא לומדת מהר. מוקפת יועצות, כיאה למי שעמדה בראש נעמת במרחב העמקים, היא לוחצת ידיים לתושבים שיושבים בקפה, מחבקת פה ושם, מנופפת לשלום, אפילו צובטת לחי לתינוק מזדמן. רק דבר אחד היא אינה עושה – היא לא מתמודדת לראשות העיר, אלא מסתפקת בכיסא במועצה. "כיסאות", היא מתקנת. "אנחנו מקווים לארבעה או חמישה מנדטים". אבל האם זה משום שהיא יודעת שמול כוח כמו אלפסי אין לאיש סיכוי?

"הרבה מתבלבלים", היא אומרת מצדה. "אני לא באתי להתמודד על ראשות העיר, אלא על החברות במועצת העיר בלבד. אני מכבדת מאוד את סימון

אלפסי, במשך כ־30 שנה הוא עשה מהפך בעיר. מגיע לו שאפו גדול וביג לייק מבחינתי".

ובכל זאת, היא מבהירה כי עמדתה העקרונית היא שלראש עיר, כמו ראש ממשלה, יש לקצוב קדנציות. שתיים ולא יותר. אלא שכאשר זה מגיע לשאלת העיר שלה עצמה, תשובה ברורה לאיך הדברים מסתדרים קשה למצוא. "תשמע, העשייה הייתה מרובה והאנשים היו מרוצים, והעיר גדלה ואנשים המשיכו לבחור ולתמוך וראינו שזה בסדר וזה טוב", פינטו אומרת. "מצד שני, כחברת מועצת העיר אני חושבת שהגיע הזמן שחברי מועצת העיר יקומו ויפנו את הכיסאות שלהם, שתבוא רוח חדשה ורעננה לעוד דברים שניתן להוסיף ולעשות. אתה רואה כמה הניוד עושה טוב. יש יותר כוחות, מצברים. כשאתה נמצא בתפקיד הרבה זמן, אז אתה כבר רגיל. אתה מגיע לאירועים, הכל כמו רוטינה. זאת החשיבה שלי. אתה רואה אנשים שנבחרו לחברי מועצת העיר, ואתה לא רואה אותם בוועדות. ואיך זה שיש אישה אחת בכל מועצת העיר, סליחה? אישה אחת. איפה הקול שלנו, הנשים? למה שלא יהיה ייצוג הולם לשוויון?"

 “עיר שהיא אבן חן“. יקנעם עילית. צילום: ערן לוף “עיר שהיא אבן חן“. יקנעם עילית. צילום: ערן לוף


כיצד מה שאת אומרת מתיישב עם הוותק של אלפסי בתפקיד?
"אני מסכימה איתך. מי שתרגיש שהיא רוצה להתמודד לראשות העיר כאישה, למה לא? שתעשה את זה. אני לא שואפת לשם. השאיפה שלי היא להיכנס ברשימה של נשים, להוביל שינוי ולעשות אותו צעד אחר צעד. המרחב הוא עצום, והתחלתי להכיר אותו. גם פה, מה שרואים משם לא רואים מכאן. אני צריכה להיכנס למועצה, לראות את הנתונים הקיימים, אולי חלק מהמידע הוא שגוי. כשאתה במקום עבודה חדש - אתה לומד את המקום, ואז אתה עושה סדר עדיפויות".

אני שואל אותך לא רק כחברת מועצה לעתיד, אלא גם כתושבת. האם צריך לדעתך לקצוב כהונה של ראש עיר, או שאדם נמדד רק במעשיו?
"אדם נמדד במעשיו, זה נכון, אבל החלום והחזון שלי הוא שאם אני אגיע גם לכנסת, אחוקק שתי קדנציות לראש עיר ושתי קדנציות לראש ממשלה. ככה המערכת תהיה רעננה. זה המוטו שלי. זה לא משנה אם אתה מעולה; עשר שנים של קדנציה זה מעל ומעבר ממה שאתה יכול לתת לעיר".

אז עכשיו ההתמודדות שלך במועצה של אלפסי לעוד חמש שנים היא בחריקת שיניים מבחינתך?
"לא, אני מכבדת את ההחלטה שלו להמשיך להתמודד. כל עוד אני לא שואפת לשם, מבחינתי הכל בסדר".

מלך בעירו

פינטו היא חברת מפלגת העבודה, כמו אלפסי. זה אולי מסביר את גישת הריאל־פוליטיק שהיא מגלה כאשר זה נוגע אליו, למרות העמדה הברורה שלה בסוגיית משך כהונת ראש עיר. מה שאפשר לשנות עכשיו - משנים, ומה שלא - בבוא היום. כמותה טוענת גם ח"כ לאה פדידה (המחנה הציוני), שזה 18 שנה שימשה כממלאת מקומו של אלפסי במועצת יקנעם עילית, ואל הבריכה המקומית של עירה היא עדיין מחוברת. "ראש רשות זה משהו שלא האזרחים בוחרים, אלא התושבים, וזה ההבדל", היא אומרת. "לכל מועצה או עיר יש את הצרכים שלה, ולכן זה מאוד שונה ממקום למקום. ככלל, אני חושבת שצריך לקצוב כהונה. לראש עיר יש המון כוח, הוא מלך בעירו, ויש כאלה שלא יודעים לעצור את עצמם כשהכוח הזה בידיהם. אבל יש מקרים שבהם זה עשה טוב, ואי אפשר להתעלם מזה. יש ראשי ערים שנמצאים בתפקידם הרבה שנים ומובילים את העיר לגבהים, ושמם לא נקשר בשום דבר כוחני".

בכל 18 השנים שבהן שימשת כממלאת מקום של אלפסי, לא חשבת אף פעם: "אולי אני מתאימה להחליף אותו"?
"אתה שואל אם לא דגדג לי להתמודד על ראשות העיר? ברור שכן", היא צוחקת. "אחרי שנים של ניסיון בארצי ובמוניציפלי, את מרגישה שאת יכולה להביא משהו חדש. אבל עדיין לא הספקתי לעשות את מה שרציתי, ובכל יום בכנסת אני רוצה לקדם את זה. מצד שני, יש לנו באמת ראש עיר שלקח עיירה שכוחת אל עם מצב סוציו־אקונומי בדרגה שלוש ועם הגירה שלילית, והפך אותה לסיפור סינדרלה. כשאני רואה שהוא עדיין מתרגש שילד כותב לו מייל, אז אני מבינה שהוא לא התעייף".

פינטו. "החזון שלי הוא שתי קדנציות לראש עיר". צילום: ערן לוףפינטו. "החזון שלי הוא שתי קדנציות לראש עיר". צילום: ערן לוף

הכרזתו של אלפסי כי זאת הפעם האחרונה שבה הוא מתמודד - הגיעה גם אליה. גם פדידה, כמו פינטו, אומרת כי יש לאפשר לכבד את החלטתו מתוך הוקרה למה שחולל בעיר ב־30 שנותיו על כס ראשות העיר. מה יקרה ביום שאחרי, והאם אכן יעמוד בהתחייבותו – תלוי את מי שואלים.

אילנה, תתמודדי על ראשות העיר יום אחד?
"זה עוד רחוק. אני אגיד לך דבר אחד: איפה אתה תראה אותי? בכל מקום שיש בו עשייה ושאפשר לשנות. לא יודעת לאיפה אגיע, אבל לראשות העיר אני לא רואה אופציה כרגע".

"יש שני מתמודדים, וסימון לוקח", ח"כ פדידה אומרת בתשובה לאותה השאלה. "גם בפעם הקודמת הבחור הזה (רונן שפירא - ע"ר) התמודד, וקיבל 11% מהקולות. היות שלא קפצתי למים האלה, אני אשמור את זה לקדנציה הבאה. יקנעם עילית היא באמת אבן חן בשבילי, ואני חושבת שתפקיד ראש הרשות

הוא מאוד עוצמתי ויכול לשנות באופן מיידי את החיים של התושב או התושבת. יכול להיות שבסיבוב הבא גם אני אתמודד".

מעיריית יקנעם עילית נמסר בתגובה: "המרכז המסחרי נבנה בשנות ה־60 של המאה הקודמת, ולצערנו לא נבנו לו חניות צמודות. לפני שנים השקיעה העירייה משאבים רבים מאוד ויצרה כ־160 חניות בקרבת מקום, שלצערנו אינן מנוצלות מספיק. ה־160 הללו הן המקסימום שניתן למרכז שתוכנן לפני יותר מיובל שנים. העירייה השקיעה עשרות מיליוני שקלים בשיפוץ המרכז ובשדרוגו, ותמשיך לעשות ככל יכולה למען קידומו. ראש העיר מכהן כ־30 שנה עם קואליציה כמעט מקיר לקיר. דמוקרטיה זה דמוקרטיה, וכשיש חבר אופוזיציה שדואג להזמין תושבים במטרה להלהיט את האווירה ולא מספר להם את האמת, אז חובה לנהל את הישיבה על פי החוק והתקנון. יקנעם עילית היא אחת הערים האטרקטיביות והמוצלחות ביותר ורבים רוצים לגור בה בזכות מערכת חינוך מצוינת, איכות חיים גבוהה, פארקי הייטק מובילים ועוד. העירייה, עם משרד הבינוי והשיכון, הובילה תוכנית להרחבת היישוב לשנים הבאות, וזאת מחוץ ליישוב. מדובר על כ־1,500 דונם בלבד מתוך 192 אלף שיש למגידו".