האכזבה הגדולה ביותר שלי מכנסת ישראל היא שחבריה כיום לא מנסים אפילו להתמודד עם שיטת הבחירות היחסיות הקיימת, המובילה אותנו לסבבי בחירות פעם אחר פעם. במקום להציע לנו הכרעת אמת, רק מגלגלים אותנו לבחירות הבל שאין בהן שום ערך אמיתי", אומר עו”ד אוריאל לין, מי שהיה יו”ר ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת ה־12.
בימים אלה פרסם לין, שגם כותב מאמרי דעה במדור הדעות בעיתון זה, את ספרו “כיצד שונתה השיטה הפוליטית בישראל 2020־1990”, שאותו כתב בשיתוף עם עו”ד שלומי לויה, בהוצאת המרכז הליברלי, המכון לחקר החברה והכלכלה ע”ש יוסף ספיר.
"השיטה הפוליטית בישראל לא מתאימה למבנה החברה שלנו”, הוא אומר. “לעומת השיטה הנהוגה אצלנו, שיטת הבחירות האזוריות מצמצמת את מספר המפלגות, כפי שנהוג בבריטניה ובארצות הברית, מהסיבה הפשוטה שיש נציג לכל אזור והיא מחייבת התלכדות למפלגות גדולות. הרי מפלגות קטנות לא יצליחו להצמיח נציג מאף אזור, ולכן הפלגים השונים חייבים להתאחד לגושים גדולים. לעומת זאת, שיטת הבחירות היחסיות הכלל־ארציות גורמת לחוסר יכולת להגיע לממשלה יציבה. ראה למה הולכים כעת לבחירות רביעיות - כדי שגוש מסוים יגיע ל־61 מנדטים. כלומר, בחודו של מנדט תלוי מי ינהל את המדינה הזאת, וזה עולה לנו מיליארדים”.
בכנסת ה־12 היה לין אחד מארבעת יוזמי חוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה מתוך חוק יסוד: הממשלה יחד עם הפרופסורים אמנון רובינשטיין ודוד ליבאי, מבכירי המשפטנים במדינה, וכן יואש צידון מ”צומת”, שהיה טייס קרבי בעברו. לדבריו, עמדו בפניהם ארבע אלטרנטיבות.
האחת - להמשיך בשיטה של בחירות יחסיות; השנייה - לעבור לשיטת בחירות אזוריות, מה שעשוי היה לשנות כליל את התמונה; השלישית - לקבוע שראש המפלגה שקיבלה את מספר הקולות הגדול ביותר הוא אוטומטית ראש הממשלה; הרביעית - בחירה ישירה של ראש הממשלה, שיוגבל לשתי תקופות כהונה, כשבממשלתו 18 שרים בלבד. “לדעתי, רק שיבה לשיטה הזאת, הרביעית, תמנע הידרדרות לבחירות חוזרות ונשנות”, הוא אומר.
כזכור, שיטת הבחירה הישירה כבר הונהגה בישראל בשלוש מערכות בחירות, בשנים 1996־2001, עד שהוחלפה ב־2001 בגרסה אחרת שלה, ושיטת הבחירות הישירות בוטלה. שלושה ראשי ממשלה נבחרו בשיטה זו – בנימין נתניהו בקדנציה הראשונה שלו, אהוד ברק ואריאל שרון. “כישלון שני הראשונים היה שכר הלימוד ששילמנו על השיטה החדשה”, טוען לין. “שרון, שהביס בבחירות 2001 את ברק, היה תומך נלהב של השיטה, אגב כמו רבין ונתניהו, אך שינה את דעתו ונתן את ידו לביטולה”.
מדוע?
"גם אני תהיתי על כך והגעתי למסקנה שכבר אז התבשלה אצלו ההחלטה להתפצל מהליכוד ולהקים מפלגה חדשה, קדימה, כדי להוציא אל הפועל את המהלך ההיסטורי של ההתנתקות מגוש קטיף. הוא העדיף את המהלך הזה על פני הבחירה הישירה".
הבחירה הישירה מנעה ריבוי מפלגות, כפי שהתכוונתם מלכתחילה? זה ייצב את המערכת הפוליטית?
"התשובה שלילית לגבי שתי השאלות. אם אני תומך בהחזרתה, הרי זה מפני שיש לה יתרונות אחרים כמו הידיעה מיהו ראש הממשלה מיד לאחר הבחירות, ואז הוא יכול לתמרן ולהקים קואליציה על פי הבנתו".
קרנבל מיותר
לין, 86, נולד בעיר העתיקה בירושלים לאב שעלה ממרוקו ולאם ילידת הארץ. לפני שנבחר לכנסת כיהן בשלל תפקידים, בהם מנהל רשות ההשקעות בצפון אמריקה; הממונה על הכנסות המדינה; מנכ”ל משרד האנרגיה והתשתיות ויו”ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. ב־1984 החל לכהן כחבר הכנסת ה־11 מטעם החטיבה הליברלית בליכוד. בהמשך נבחר גם לכנסת ה־12 וכיהן בה בשנים 1988־1992. בין היתר, כיו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט הוביל את העברת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק.
חוק יסוד: הממשלה, כולל חוק הבחירה הישירה, היה אחד מ־95 החוקים שהעביר עו”ד לין בכהונתו כיו”ר הוועדה, בהיותה בין 88’ ל־92’ מהפוריות ביותר בתולדות כנסת ישראל. בין החוקים המרכזיים האחרים היו חוק העלאת אחוז החסימה מאחוז לאחוז וחצי (שיושם מהכנסת ה־13); חוק המפלגות, המסדיר את רישומן והתנהלותן של המפלגות בישראל; חוק למניעת השפעה לא הוגנת על הבוחרים באמצעות נדרים, חרמות, שבועות וקמעות; חוק איסור פעילות מפלגתית של עובדי מדינה; וחוק נגד פרישה מסיעה תמורת טובת הנאה.
החוק האחרון נועד למגר כלנתריזם, מהלך המכונה על שמו של רחמים כלנתר, חבר מועצת העיר ירושלים שחצה את הקווים תמורת טובת הנאה פוליטית. לין יזם את החוק האמור בשנת 90’, כשבמסגרת “התרגיל המסריח”, אברהם שריר, מבכירי הליכוד, שהיה פגוע מכך שיצחק שמיר לא כלל אותו בממשלת האחדות השנייה, גילה נכונות לחבור אל שמעון פרס כקול המכריע בהעברת השלטון, תמורת הבטחה לשריונו ברשימת המערך לכנסת הבאה. קריאתו הדרמטית של שמיר, “אברשה חזור הביתה”, סיכלה את המהלך, והחוק שיזם עו”ד לין מנע את הישנותו. “בעקבות החוק נעלם הכלנתריזם מהנוף", לין מציין. "חברי הכנסת יודעים שמי שינסה לשחק בכלנתריזם, יאבד את כל זכויותיו כחבר, והוא לא יוכל להתמודד בבחירות הבאות".
באשר לחוק העלאת אחוז החסימה, ב־2004 הוא הועלה שוב, לשני אחוזים. כיום עומד אחוז החסימה על 3.25%, כפי שנקבע לקראת הבחירות לכנסת ה־20, ב־2015. “זאת תקרת אחוז החסימה הרצויה וההוגנת בשיטת הבחירות הנוכחית, והיא קובעת שהסיעות בכנסת יכללו מארבעה חברי כנסת ומעלה”, אומר לין. “כלומר נשמרת האפשרות לסיעות קטנות, המייצגות ציבורים שונים, אבל אין עוד מקום לפיצולים עד כדי סיעות יחיד, כפי שבזמני בכנסת היו בה לא פחות מ־20 סיעות. ראוי לגינוי בעיניי איחוד מפלגות לקראת הבחירות כדי לעבור יחד את אחוז החסימה ולהתפצל מחדש לאחר הבחירות. הריצה יחד בבחירות האחרונות של העבודה, מרצ וגשר, שאכן התפצלו מיד אחריהן, הייתה בגדר הטעיית הבוחר".
אז אתה נגד איחודים בפוליטיקה?
"לא, נהפוך הוא. אני בהחלט מצדד בשילובי ידיים בפוליטיקה, אבל לא לצורך הערמה על החוק והטעיית הבוחר. לדעתי, העבודה, מרצ וכחול לבן יכלו להתאחד, ומה שמנע זאת מהם לא נבע משיקולים אידיאולוגיים, כי ההבדלים ביניהן קטנים מאוד, אלא משיקולים פרסונליים, כשכל אחד רצה לעמוד בראש. זה גם לדעתי מה שמנע חיבור מתבקש בין מרב מיכאלי ובין רון חולדאי".
קל מדי להקים מפלגה בישראל?
"לא קשה מדי. מי שמגיש רשימה לקראת בחירות חייב לדעת שהיא תעמוד תחת ביקורת ושחייבים להיות לה מוסדות, אבל לא יכולנו לאלץ הליך דמוקרטי פנימי".
יש לי הרושם שאינך חסיד של הפריימריז.
"אפשר לומר זאת כך. אספר לך על אחד מהפריימריז שהיו בעבר בליכוד. כתוצאה מארגון לקוי, כדי להצביע, היה עליך להידחף בפרוזדור דחוס לעייפה. זה היה בלתי נסבל. ואיזו מוזיקה מחרישת אוזניים. חברי מרכז לא החזיקו מעמד וברחו. אם הייתה שם אווירה של קרנבל, זה היה קרנבל עם צבעוניות מיותרת, עם כרזות צעקניות וגם ריח צלי הבשר שנישא באוויר. זה לא היה נעים".
אז לבטל את הפריימריז?
“חלילה. הם חלק מההליך הדמוקרטי, אם כי אין דמוקרטיה ב־100% כשאין סיכוי שכל חברי המרכז יצליחו להכיר את כל המתמודדים בפריימריז או בשל היתרון שיש למועמדים עתירי הון. אבל זה עדיף בעיניי על מה שקורה במפלגות נטולות פריימריז, שראשיהן מדרגים את המתמודדים, וגם אין לי נוסטלגיה אל הוועדה המסדרת מהעבר הרחוק, כאשר מועמדים חוו השפלות".
התנגשות אישית
הספר החדש של לין עוסק, בין היתר, בסוגיות כמו הגבלת תקופת כהונתו של ראש הממשלה, הגבלת מספר השרים ל־18 או הפיכת הצעות אי־האמון לתרגיל פוליטי לגמרי לא ראוי לשבח. “אתה יודע כמה הצעות אי־אמון הוגשו בכנסת הראשונה? אפס”, הוא אומר. “השיא היה בכנסת ה־18 עם אינפלציה של 504 הצעות אי־ אמון, שמראש לא היה להן סיכוי לעבור, וכל מטרתן הייתה להסב תשומת לב לאלה שהעלו אותן".
מדע בספר אין אזכור לראש הממשלה החליפי בני גנץ?
"לא ראינו טעם להכללתו בספר של משהו שראינו אותו מלכתחילה כשגיאה בת חלוף, משהו שמלכתחילה היה מנוגד לשכל הישר והפך את שיטת הממשל לקריקטורה או אפילו לקרקס. נתנו לרעיון לגווע מאליו בלי לבלבל לקוראים את המוח".
כיום מכהן לין כנשיא איגוד לשכות המסחר, אך הוא עדיין רואה את תפקידו כיו”ר ועדת חוקה, חוק ומשפט כגולת הכותרת של פעילותו הציבורית: "להעביר 95 חוקים, מהחשובים ביותר בתולדות כנסת ישראל, בשלוש שנים וחצי, זה משהו שאין להקל בו ראש. לפנינו אחרים יצאו בהצהרות על ערכים נשגבים ולא השיגו כלום. זה, כמובן, לא רק בזכותי, אלא בזכות הרכב הוועדה שכמוהו יש אולי פעם ב־100 שנה".
מה גרם לך לפרוש ולא לרוץ לכהונה שלישית בכנסת ה־13?
"האמת? בשביל להעביר חלק ניכר מהחוקים שהעברתי נכנסתי להתנגשות אישית ישירה עם חברי מרכז הליכוד, שרבים מהם הצביעו נגד הבחירה הישירה לראשות הממשלה. העדפתי לפרוש".
יש שרואים זאת כתבוסתנות.
"שום תבוסתנות. שתי תקופות כהונה בכנסת, לאחר שלל תפקידים אחרים, הספיקו לי. גם כשהופנו אליי לאחר מכן הצעות ממפלגות אחרות לרוץ מטעמן בלי התמודדות, לא נעתרתי. הרגשתי שסיימתי פרק מסוים בחיי".
נשארת בליכוד?
“כן, יש לי תעודה של יקיר הליכוד. אני במפלגה שהעניקה לי את האפשרות לפעול בכנסת כפי שפעלתי”.
מה דעתך על הליכוד של היום?
"היא שינתה את אופייה במובן זה שהיא לא שמה דגשים מספיק ערכיים כגון שיטת ממשל נכונה, הגנה על זכויות האדם - יסוד שנחלש כשמערערים על סמכות בית המשפט לבקר את החלטות הכנסת. יש לה תפיסה שונה מהתפיסה הממלכתית כפי שהציג אותה מנחם בגין בשעתו. הצעקות שעולות מספסלי הליכוד לא נותנות לי תחושה טובה. אני לא אוהב אלמנט של פסילת הזולת בטענה שהוא שייך לשמאל או לא שייך".
מה לגבי נתניהו?
"אינני רוצה להביע עמדה לכאן או לכאן, משום שאם אומר עליו שהוא צריך להמשיך בתפקידו, זה ייראה כחנופה".
