תוכים הם ציפורים יוצאות דופן. התכונה הידועה ביותר שלהם היא כמובן יכולתם לחקות דיבור אנושי, אך הם עושים גם הרבה, הרבה מאוד דברים אחרים. תוכים נצפו כשהם משתמשים בכלים למטרות שונות ואפילו בסט של כמה כלים, אחד אחר השני. הם לומדים זה מזה, הם יצירתיים וטובים מאוד בפתרון בעיות, ולסיום, הם גם יודעים לרקוד לפי הקצב. יחד עם משפחת העורבים, התוכים נחשבים לציפורים החכמות ביותר, ושלא במפתיע יש להם גם מוח גדול יחסית לגופם.
ויש בהם עוד משהו יוצא דופן: הם חיים הרבה מאוד זמן, יחסית לציפור בגודלם. באופן כללי, בעלי חיים גדולים חיים יותר מקטנים. כך כלב חי זמן רב יותר מאוגר, ופיל חי יותר מכלב. התוכים מיוחדים גם מבחינה זו. אומנם הגודל משתנה ממין למין, אך גם התוכים הגדולים ביותר קטנים בהרבה מכלב. ובכל זאת, מינים שונים של תוכי קקדו וארה חיים עד ארבעים, שישים ושבעים שנים, ולעתים יותר. "יש פרטים שחיים יותר משמונים שנים, שזה גיל מכובד אפילו עבור אדם", אמר חוקר הציפורים סימיון סְמֵלֶה (Smeele). "זה ממש מדהים, אם אנחנו חושבים על כך שאדם בוגר שוקל יותר מפי מאה מהם".
שתי התכונות הללו מאפיינות גם מינים אחרים – ובעיקר אותנו, בני האדם, ואת קרובינו קופי האדם. גם לנו יש מוח גדול ואינטליגנציה מפותחת, וגם אנחנו חיים זמן רב יותר משניתן היה לצפות לפי גודל הגוף שלנו בלבד. ב-2018 התפרסם מחקר שבו הציעו החוקרים כי התוכים צועדים באותה דרך אבולוציונית שבה צעדנו אנחנו, דרך שכוללת תוחלת חיים ארוכה, התבגרות איטית שבמהלכה אנחנו עדיין תלויים בהורינו, מוח גדול ואינטליגנצייה מפותחת.
מה טיב הקשר הזה בין מוח גדול וחיים ארוכים? האם האחד גורם לשני, או אולי יש גורם שלישי שמשפיע על שניהם? במאמר שהתפרסם לאחרונה, סמלה ועמיתיו ניסו לענות על שאלה זו. הם הגיעו למסקנה שבין שתי התכונות קיים קשר ישיר: המוח הגדול של התוכים עוזר להם לחיות זמן רב יותר.
מוח גדול יותר, התנהגות גמישה יותר
החוקרים אספו נתונים על אורך החיים של יותר מ-130 אלף תוכים, מגני חיות וממוסדות נוספים ברחבי העולם. כך הצליחו להעריך את תוחלת החיים של 217 מינים שונים, יותר מחצי ממיני התוכים המוכרים בעולם. הם השוו את הנתונים האלו לגודל המוח של התוכים השונים, ולקחו בחשבון גם נתונים נוספים, כמו מה הם אוכלים, כמה ביצים מוטלות בכל פעם - מדד לכמה ההורים משקיעים בכל גוזל – ובאיזה גיל התוכים מתחילים להתרבות, מדד שמראה עד כמה ההתבגרות שלהם איטית או מהירה. אז השתמשו החוקרים בשיטות סטטיסטיות מתקדמות כדי לבחון אם ואיך הנתונים הללו משפיעים זה על זה.
התוצאות הראו שאכן היה קשר בין גודל המוח לאורך החיים, אך הקשר הזה לא הושפע מנתונים כמו מספר הביצים או התפריט. "זה תומך בהשערה לפיה באופן כללי, מוחות גדולים מאפשרים למינים להיות גמישים יותר, וכך לחיות זמן רב יותר", אמר סמלה. "למשל, אם המזון המועדף עליהם אוזל, הם יכולים ללמוד איך למצוא משהו חדש, וכך לשרוד".
הממצאים של המחקר תומכים בהשערה שתוכים חיים זמן רב יותר כי הם יכולים, והם יכולים לחיות זמן רב יותר כי המוח הגדול שלהם מאפשר להם להתגבר על בעיות שהיו פוגעות בבעלי חיים חכמים פחות ואף הורגות אותם, ממחסור במזון, דרך הימנעות מטורפים ועד הצורך להסתגל לסביבת מחיה חדשה.
סמלה הוסיף שהוא ועמיתיו הופתעו מכך שלא נראתה השפעה של המדדים האחרים. "היינו מצפים שקצב ההתפתחות שלהם ימלא תפקיד חשוב יותר", אמר. זאת משום שבפרימטים, כמו קופים, קופי אדם ובני אדם, המחקרים תומכים בהשערה לפיה אורך החיים הוא תוצאה, כמעט תופעת לוואי, של ההתפתחות האיטית. אותה התפתחות איטית מאפשרת גם בנייה של מוח גדול לאורך זמן, ושנים של למידה וצבירת ידע.
ללמוד מאחרים כדי להישאר בחיים
בהמשך, החוקרים מתכוונים לחקור כיוונים נוספים, ואיך הם משתלבים בקשר בין שתי התכונות יוצאות הדופן של התוכים. הם חושבים שתכונות אחרות יכולות להיות חשובות גם הן, ביניהן החברתיות של התוכים ונטייתם ללמוד זה מזה – עוד מאפיין שהם חולקים עם הקופים וקופי האדם. היכולת ללמוד מניסיון של אחרים עשויה למלא תפקיד חשוב בגמישות ההתנהגותית שלהם, וביכולתם להסתגל לתנאים משתנים.
"אנחנו מקווים לפרסם מאמר שני, שבו נסתכל על ההשפעה של למידה חברתית", אמר סמלה בריאיון לכתב העת פורבס. לחלק ממיני התוכים יש תקופה ארוכה של 'נעורים', כשהם כבר עזבו את הקן אבל לא התחילו להתרבות, שוב בדומה למצב אצל הפרימטים, ובמיוחד אצלנו. "יהיה מעניין לראות אם זה קשור ללמידה חברתית, ולחיים ארוכים יותר", אמר סמלה.