ג'לילה דחלאן מחלקת מעטפות כסף ביד נדיבה. אחת לכמה חודשים היא מגיעה לרצועת עזה ומפזרת סכומי כסף נדיבים לנזקקים, למשפחות הפצועים וההרוגים מצוק איתן ואפילו מלגות לסטודנטים מובטלים. בעזה מכנים אותה האימא של המסכנים, בעיתונות הערבית נכתב שהיא כבר מתנהגת כמו הגברת הראשונה.

ג'לילה דחלאן, אשתו של מוחמד דחלאן, עדיין איננה הגברת הראשונה אם כי בחודשים האחרונים שניהם מגבירים את פעילותם לקראת שובו של דחלאן לחיים הפוליטיים והאפשרות, שבינתיים רק נרמזת, שיירש בבוא היום את אבו מאזן. דחלאן כבר אמר לפני כמה שבועות לניוזוויק שהוא מתכוון להתמודד בבחירות הקרובות ברשות הפלסטינית, אשתו הבטיחה בראיון לתקשורת הערבית דברים דומים. אפילו הפיננשייל טיימס הבריטי תיאר בהרחבה לפני כמה שבועות את הקאמבק של דחלאן. 
 

"דחלאן מצטייר כמועמד הפוליטי הפלסטיני החזק ביותר", אומר עו"ד גלעד שר שהשתתף במשא ומתן עם הפלסטינים בתקופת כהונתו של אהוד ברק ומכיר היטב את דחלאן, "הוא היום המועמד המוביל, הוא נתמך על ידי משטרים הרוצים ביקרו".


דחלאן עם אבו מאזן והנייה. צילום: רויטרס
 

  מכריו הישראלים של דחלאן, ויש רבים כאלה, עוקבים בעניין רב אחרי ניסיונותיו לשוב לשטחים ולתפוס את השלטון. היו לא מעט שנים שאבו פאדי או נמר האשפתות, כפי שהפלסטינים מכנים את אותו, היה בן בית בישראל. בוויטרינה בלשכתו בעזה היו מגינים שלא היו מביישים אלוף בצה"ל: מגן השב"כ, מגן משר הביטחון יצחק מרדכי, מגן ממפכ"ל המשטרה אסף חפץ ומגן מיואב גלנט כשהיה מפקד אוגדה.

הישראלים שהשתתפו אתו בשיחות השלום כינו אותו "היפה", הוא היה מרואיין ומרצה מבוקש כאן, מאות האזינו לו באוניברסיטת תל אביב, ברמת אפעל ובכנסים של ארגוני ניהול ישראלים, הוא נפגש עם שרי ש"ס ועם מתנחלים, היה חבר קרוב של אמנון ליפקין שחק, יוסי גינוסר, דב וייסגלס וחיים רמון והתארח אצל עזר ויצמן כשהיה נשיא. 
 

אחד מחבריו הקרובים מהעבר מתאר אותו כ"פוליטיקאי יוצא מן הכלל" ומסרב לחשוף את שמו כדי לא לפגוע בסיכוייו של דחלאן במרוץ לנשיאות, "מספיק שהשם שלו יופיע בעיתון ישראלי עם חברים ישראלים וזה עלול לפגוע בו, העניינים שם מורכבים". 

פרופסור אריאל הירשפלד, מאדריכלי הסכם אוסלו, מתלהב הרבה פחות: "אני לא מהאוהבים הגדולים שלו. הוא לא מנהיג טוב אבל יש לו הרבה אמביציות".

וילה באבו דאבי
 

  כבן בית בישראל היו לדחלאן את היריבויות שלו, בבחירות ב-96', למשל,  הביע תקווה ששמעון פרס ייבחר אבל במקומו קיבל את נתניהו, אותו כינה נוכל שאינו מעוניין בתהליך השלום ו"גיבור גדול בטלוויזיה". אבל החיים נדמה שחזקים יותר מהטלוויזיה ולפני כשנה וחצי פורסם ששליחו של ראש הממשלה נתניהו, יצחק מולכו, נפגש בדובאי בחשאי עם דחלאן. 
 

את  שאול מופז כינה "פושע מלחמה", הוא גם תיעב את אריאל שרון המנוח ואמר עליו כי הוא רוצח מתוסבך ברמיזה למה שיוחס לשרון על רצון לחיסול דחלאן. לא רק שדחלאן לא חווה את טעמו של הסיכול הממוקד, הוא אף היה בליין תל אביבי נמרץ שאכל במסעדות הנחשבות בעיר ובילה בלילות בבתי מלון בתל אביב.
 

דחלאן לבוש בבגדי מעצבים מוקפדים עם חיבה מיוחדת לארמאני, הוא נוהג במרצדס יוקרתית, מדבר עברית רהוטה ואנגלית טובה לא פחות אחרי שעבר קורס יוקרתי ללימוד השפה בבריטניה. דחלאן נחשב בזמנו למנהיג פלסטיני מסוג חדש, עשיר, פיקח, ערמומי. הוא נתפסכמי שרחוק מעמו אבל מקושר ומחובר לאירופאים לאמריקאים, חבר קרוב במיוחד של ראש הסי.אי.איי ג'ורג' טנט. הנשיא האמריקני ג'ורג' בוש כינה אותו "מנהיג טוב, סולידי". דחלאן אף  השתתף בפורום סבן ורקח תכנית שלום עם טוני בלייר. בקמפ דיוויד בכל ערב, כותב מרטין אינדיק בספרו שלום אמריקני, ישבו כמה ישראלים ופלסטינים, ביניהם דחלאן, שתו וויסקי, עישנו סיגרים, פיצחו פיסטוקים והחליפו בדיחות.
 

  כל זה התפוגג לפני כארבע שנים. דחלאן הודח מהפת"ח ואיבד את חסינותו הפרלמנטרית בעקבות חשדות לשחיתות. הוא עבר לגור באבו דאבי עם גיחות ארוכות לשווייץ. בתקשורת הערבית נכתב שהוא ברח, שלא הצליח להתמודד עם מתנגדיו ובמקום להתעמת בחר להסתלק, להתנתק מחומר הנפץ המקומי. בינתיים תלוי נגדו צו מעצר ופסק דין של שנתיים מאסר אחרי שהורשע בשנה שעברה בתביעת דיבה בעקבות ראיון בו אמר שכוחות הביטחון הפלסטינים מסייעים למתנחלים. כתב אישום נוסף על גניבת 17 מיליון דולרים שהועברו לרשות הפלסטינית הוגש נגדו לאחרונה. בשבוע שעבר האישומים בוטלו ובכך נסללה מחדש דרכו של דחלאן לפוליטיקה הפלסטינית. "יש לי כאן חיים טובים אבל לבי שם", אמר דחלאן לאחרונה לניוזוויק מביתו המפואר באבו דאבי. בעיתון, אגב, תיארו את ביתו כך: "שילוב של שיש וזכוכית ושנדלירים ותמונות על הקירות". 

הכסף מדבר
 

  לא רק לבו של דחלאן נמצא עם העזתים, גם הארנק שם. דחלאן מפזר כספים בגדה ובעזה כמו הגביר החדש של העיירה. רוב הכסף אינו שלו אלא מגיע ממדינות המפרץ שמעבירות את תרומותיהן לשטחים באמצעותו. ולא שחסר לדחלאן כסף משל עצמו. הונו מוערך בלמעלה ממאה מיליון דולר, את חלקו, כך נטען בעבר, צבר כשהיה אחראי על מעבר סחורות מישראל לעזה ובדרך גזר לכאורה קופונים שמנים. 
 

בעוד המוני עמו התמודדו עם עוני קיומי דחלאן בנה וילה מפוארת בשכונת רימאל בעזה וגם היה בעלים של כפר נופש גדול וכן עסקים נוספים בתחומים שונים. בשנים האחרונות הוא היועץ הביטחוני של הנסיך מוחמד בן זייד, יורש העצר של אבו דאבי, ומשמש כיועץ עסקי של חברות שונות באירופה ובעולם הערבי. ההשקעות הנדיבות שהזרים כמתווך לסרביה העניקו לו לאחרונה אזרחות סרבית. 
 

אלוף במיל' אורן שחור, מי שהיה מתאם פעולות הממשלה בשטחים, סבור דווקא שעושרו הרב של דחלאן והעניין שהוא מגלה בשנים האחרונות בעולם העסקי גורמים לכך שהוא לא יהיה אלטרנטיבה לשלטון. "הוא למד לחיות את החיים הטובים, הוא מקורב לכסף הגדול במפרציות. אני לא כל כך רואה אותו משקיע בפוליטיקה, הוא כבר לא בעניין. בעבר הוא היה מקורב לכולם אבל העבר הזה לא יחזור לגביו".


  היה חביב על ישראלים רבים. דחלאן. צילום: רויטרס

עם כל עושרו הרב דחלאן מבין שכסף אינו הכול, כדי להגיע למוקטעה הוא צריך גם קשרים ענפים במקומות הנכונים. במצרים הוא מקורב לנשיא החזק עבד אל פאתח א סיסי ואף שכנע אותו לפתוח את מעבר רפיח לימים ספורים כדי לאפשר תנועה של אנשים וסחורות. בחודשים האחרונים הוא שוקד על יצירת קשרים עם אנשי חמאס  בעזה, כמה אנשי חמאס כבר הוזמנו לביתו של דחלאן באבו דאבי, הרע אין כמו אירוח נדיב בנסיכות מפרץ עשירה כדי לגשר על פערים. 
 

בשיתוף עם החמאס דחלאן הקים בעזה את הוועדה לסיוע הדדי והצליח להגיע לליבותיהם של איסמעיל הנייה ומוסה אבו מרזוק שתומכים בקשר המתחדש עם הבן האובד שנמלט מרצועת עזה לפני שבע שנים כשהחמאס עלה שם לשלטון. בימים המכריעים כשהתחוללו קרבות בין החמאס לפת"ח ברחובות עזה דחלאן היה בגרמניה בניתוח ברך דחוף ומשם עבר לשיקום בקהיר ממנו לא שב לרצועה. דחלאן אמר שהפציעה בברכיים אירעה בעקבות הישיבה בכלא הישראלי, מתנגדיו לא קנו את הסיפור. דו"ח מיוחד של אבו מאזן הטיל את האחריות על ההפיכה של החמאס בעזה על דחלאן שקיבל 25 מיליון דולרים לפיתוח מנגנוני הביטחון אבל הכספים לא הגיע ליעדם, כך על פי אותו דו"ח. 
 


 פיוס היסטורי
 

  הפיוס המתהווה בין דחלאן לחמאס הוא ימות המשיח במונחים פלסטיניים. אין אדם שהיה שנוא יותר על החמאס בעזה מאשר דחלאן, שכראש המודיעין המסכל בעזה עינה וכלא ועצר את החמושים בעזה ואף הציע לכבוש את האוניברסיטה האיסלמית בעזה, מעוז כוחו של החמאס. המתחם שלו בעזה, תל הרוחות, שנבנה על ידי האמריקאים נקרא בפי החמאסניקים הבסטיליה הצרפתית. בכירי החמאס אף טענו שדחלאן סייע לישראל בעופרת יצוקה. כשעזב את עזה ב-2007 הפך החמאס את ביתו המפואר למוצב. 
 

אבל הדם הרע ששטף את עזה הלך ויבש. "זוהי המומחיות שלו, הוא פרגמטי מאוד, מכיר את נבכי הפוליטיקה על כל משמעותיה", אומר חברו הקרוב. "אדם חלקלק גם במובן הטוב וגם במובן הרע. הוא פיקח מאוד ויודע איך לשרוד. טוב יהיה לישראל אם דחלאן יחליף את אבו מאזן. אין ספק שהוא בר שיח. הוא חושב במונחים של שתי מדינות לשני עמים".
 

 קשה לדעת מה יהיה מצבנו מול דחלאן אם הוא יהיה ראש הרשות הפלסטינית, כך אומר שבתאי שביט שהיה ראש המוסד ומכיר היטב את דחלאן. "אם הוא יופיע כשחקן מרכזי הייתי מציע לתת לזה ניסיון, לא הייתי דוחה משא ומתן אתו על הסף. בעקרון אנחנו חייבים לבדוק כל אופציה, ולו גם בעלת הסיכונים הקטנים ביותר".
 

 "דחלאן היה אחד מאנשי המשא ומתן הפלסטינים הבולטים ביותר", מוסיף עו"ד שר, "הוא עבר אתנו מאות שעות של סבבי התדברות, חלקם חשאיים וחלקם גלויים, הוא ידען גדול בכל מה שקשור לחברה הישראלית, הוא מכיר את התרבות ואת הפוליטיקה הישראלית, הוא נושא ונותן מרשים, יש לו תפיסה מהירה, הוא מתבטא באופן חד, למרות שהעברית שלו טובה כשהוא רוצה להיות מדויק הוא מדבר בערבית. במשא ומתן על הסדר הקבע הוא היה גורם מייצב ודחף לפשרות מהצד הפלסטיני כדי להגיע להסדר. ההשפעה שלו על המשלחת הפלסטינית הייתה חיובית וממריצה".
 

-לישראל יהיה קל יותר לשאת ולתת איתו מאשר עם אבו מאזן?

"אי אפשר לבודד את השאלה מהסביבה, זה תלוי ביחסי הכוחות, באירופאים, באמריקאים, בישראל, בסעודים, במצרים, השאלה היא גם איך חמאס יקבל אותו. כל מועמד אחרי אבו מאזן שיוביל לפתרון של שתי מדינות לשני עמים הוא מועמד ראוי למשא ומתן".
 

 קשה מאוד לדעת אם הוא יהיה טוב יותר, אומר חבר הכנסת עמר בר לב שנפגש בעבר עם דחלאן, "קיים פער בין העמדות שאתה מביע כשאתה נמצא באופוזיציה ולהתנהלות שלך כשאתה מספר אחד בהיררכיה. בכל מקרה הרקע שלו אינו פציפיסטי".

פגישה עם המתנחלים
 

 כמו לא מעט מנהיגים באזורנו גם דחלאן היה אמן הזיגזג. הוא השתתף ברוב ועידות השלום החשובות, היה במשלחת הפלסטינית בקמפ דיוויד ובשיחות טאבה והשתתף בשיחות על הסכם הקבע ב-99' וב-2000. "הוא היה קונסטרוקטיבי", כתב עליו מרטין אינדיק בספרו. במשלחות הישראליות לשיחות השלום ראו בו גורם מתון. הוא שב ואמר שהפלסטינים יוותרו על זכות השיבה. בספרו "במרחק נגיעה" כותב גלעד שר שבפגישה עם דחלאן הוא הביע דאגה לגורל תהליך השלום והבטיח שהפלסטינים לא יאכזבו את אהוד ברק. 
 

ב-96' הוא אפילו נפגש עם נציגי המתנחלים. יוסי אלפר שעמד בראש הוועד היהודי-אמריקאי וארגן את הפגישות זוכר את דחלאן כ"טיפוס מאוד חביב. ג'יבריל רג'וב היה אדם מפחיד בהופעה, בסגנון הדיבור, דחלאן היה אדם נעים. הושבתי את דחלאן לשיחות עם ראשי המתנחלים והם דיברו וקילפו קלמנטינות. בהפסקות הוא היה מסתודד עם אורי אליצור, הם פטפטו על החיים, על הילדים. הוא ביקש את הפרטים של הציוד המשרדי שלי ואמר שירכוש חפצים דומים למשרדו בעזה. זה דחלאן".
 

 לפי פרסומים שונים דחלאן אף היה מעורב במשא ומתן לשחרור גלעד שליט והציע לחוטפיו תמורת שחרורו עשרים מיליון דולרים. נועם שליט, אביו של גלעד שליט, אומר שהוא אינו יודע דבר על מעורבותו של דחלאן, "ובכל מקרה לא היו לי ציפיות ממנו אז גם לא התאכזבתי", הוא אומר. לפני כמה שבועות פורסם שדחלאן נפגש בפריז עם אביגדור ליברמן. שני הצדדים הכחישו.
 

  אבל אותו דחלאן היה מיודד עם מוחמד דף והיה אחראי לפיגועים, לא אחת בזמן שיחות השלום. בספרו "דרך ארוכה קצרה" כותב שר הביטחון משה יעלון  שבמשך חמישה חודשים בשנת 2000 ביצע אנשיו של דחלאן חמישה פיגועים ברצועת עזה. אינדיק כתב בספרו כי בעוד שאמנון ליפקין שחק וערפאת הגיעו להסכם לפיו ערפאת יורה על הפסקת הירי מבית לחם לעבר שכונת גילה בירושלים וישראל תתיר מעבר סחורות לעזה, אירע פיגוע באוטובוס ישראלי ברצועת עזה, שני ישראלים נהרגו, תשעה נפצעו, רובם ילדים. בתגובה הורה ברק על הפצצת מטרות בעזה. ערפאת הכחיש מעורבות לפיגוע, כותב אינדיק והאשים קבוצה של פת"ח בדמשק. הישראלים והסי.אי.איי אישרו שבכירים במודיעין המסכל של דחלאן בעזה היו אחראים לפיגוע. "בתוך כמה ימים חודש הירי מבית לחם לעבר גילה. אמנון ויתר בתחושה של גועל", כותב אינדיק. 
 

  דורון אלמוג שהיה אלוף פיקוד הדרום והכיר היטב את דחלאן סבר שיש סיכוי שדחלאן יומר שהוא רואה בשלום מטרה נעלה ומוכן לפעול רבות למען נוסחאות לחיים משותפים. "ביסודו הוא איש פרגמטי שדיבר אתנו פנים אל פנים על יעדים משותפים אבל יחד עם זה אסור לשכוח שהוא היה גם שותף למהלכים נגד ישראל. במפקדה שלו יוצרו הקסאמים הראשונים וחומרי נפץ נגד ישראל. היו לו איתנו יחסים אמביוולנטים. מצד אחד הוא נפגש אתנו ודיבר ומצד שני אפשר לחמאס להכין מטענים וקסאמים. השאלה היא מי זה דחלאן היום ועד כמה הוא חזק היום".
 

  לדחלאן יש כמה צדדים, אומר ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר. "הוא היה שותף למהלכי השלום אבל הוא לא מנע טרור. הוא לא איזה רב רודף שלום. האיש הזה התעסק בטרור, הוא לא דמות שראתה אותנו בעין חיובית, גם אנחנו אהבנו אותו יותר או פחות, עבדנו מולו אבל אי אפשר להגיד שהייתה לו תרומה חשובה לביטחון ישראל".

יחסים עכורים

  דחלאן, בן 54, נולד במחנה הפליטים חאן יונס ברצועת עזה. מוצאה של משפחתו מהכפר חממה, בין אשדוד לאשקלון. ב-48', אחרי מבצע יואב, ברחו רוב תושבי הכפר לרצועת עזה. בספרו "להכיר את החמאס" כותב שלומי אלדר שאביו של דחלאן נסע לפני מלחמת ששת הימים לעבוד בסעודיה ולאחר מכן נעלמו עקבותיו. המשפחה חיה בעוני והתקיימה בעיקר מקצבת הסעד של אונר"א. רק כששלושת אחיו של דחלאן בגרו והתחילו לעבוד בישראל השתפר מעט מצבה של המשפחה. 
 

דחלאן, שהצטרף לצעירי הפת"ח בעזה, היה עצור בבתי כלא בישראל במחצית שנות השמונים, "אם כי לא הפך להיות חלק מנרטיב הלוחם הפלסטיני", מסביר חברו הקרוב. ב-87' גורש מישראל, אחרי שבע שנים חזר לשטחים ביחד עם הנהגת הפת"ח ובראשה יאסר ערפאת. הוא היה ראש המודיעין המסכל בעזה ויועצו הביטחוני של ערפאת ושר לביטחון פנים בממשלתו של אבו מאזן. 
 

  עם ערפאת הוא הסתכסך עד כדי כך שאבו מאזן רמז שדחלאן אחראי למותו. "ערפאת יושב על הגופות ועל החורבות של הפלסטינים", הוא אמר בראיון ידוע לעיתון אל ווטן הכוויתי לפני עשר שנים. הפלסטינים היו בהלם. איש לא העז לדבר כך על המנהיג הפלסטיני. היו מי שאמרו שדחלאן אדם אמיץ, אחרים אמרו שהוא חצוף וגס רוח. 
 

קשריו עם אבו מאזן קשים לא פחות. ביוני 2011 סולק מהוועד המרכזי של הפת"ח בחשד לשחיתויות ובטענה שתכנן הפיכה נגד אבו מאזן. בראיונות שונים דחלאן שב ואומר שאבו מאזן הוא אסון לעם הפלסטיני, לאחרונה אמר שהעם הפלסטיני אינו יכול לשאת יותר קטסטרופה כמו אבו מאזן. הוא טוען שאבו מאזן ובניו מושחתים וכי הראיס הפלסטיני מתכוון להעביר את השלטון לאחד מבניו.

דחלאן אף הגיש תביעה לבית הדין הבינלאומי בהאג לפני שנתיים ברוח דומה. 

בינואר האחרון דחלאן הודיע על הקמת חזית התנגדות לאבו מאזן בעקבות כישלונו של האחרון להביא להכרזתה של מדינה פלסטינית באו"ם. נאמניו ערכו לפני כארבעה חודשים הפגנות בשטחים נגד אבו מאזן. יו"ר הרשות מצדו מאשים את דחלאן בשיתוף פעולה עם ישראל. לפני כשנה הוא אמר שדחלאן ידע מראש על ההתנקשות הישראלית בסאלם שחאדה ב-2002 ואמר שדחלאן היה סוכן ישראלי באינתיפאדה השנייה. 
 

כל זה לא הפריע לדחלאן לנסות ולהתפייס עם אבו מאזן. מתווכים כמו נשיא מצרים א סיסי וגנרל לבנוני בכיר, נפגשו עם אבו מאזן בניסיון לשכנע אותו להניח מאחור את היריבות עם דחלאן. בינתיים אבו מאזן עומד איתן בסירובו.
 

  במרוץ אל המוקטעה, אם אכן ישתתף בו, ייתקל דחלאן ביריבים נחושים. ג'יבריל רג'וב שהיה ראש הביטחון המסכל בגדה והיום יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית וחבר הוועד המרכזי של הפת"ח הוא אחד מהם. השניים הם יריבים ותיקים. בעבר רג'וב האשים את דחלאן שהלשין לישראל על קשריו של רג'וב עם מרוואן ברגותי כדי לזכות בקרב על ירושת ערפאת. דחלאן הכחיש. את הקרב ההוא שניהם הפסידו, הפעם הם נחושים לנצח. אוהד חמו בכתבה במגזין ליברל כתב שאבו עלא, ראש הממשלה לשעבר, הכלכלן מוחמד שתייה, מרוואן ברגותי, ראש הממשלה לשעבר סאלם פיאד ומאג'ד פרג' ראש המודיעין הכללי בגדה, יתמודדו אף הם על הירושה.
 

  "בסופו של דבר רק דבר אחד מעניין אותנו", אומר העיתונאי הפלסטיני זיאד אבו זיאד, לשעבר שר החוץ ברשות הפלסטינית, "מה יהיה טוב לנו, הפלסטינים, ואנחנו רוצים שהנשיא הבא של הרשות הפלסטינית ייבחר בבחירות דמוקרטיות, לא דחלאן מעסיק אותי אלא השאלה האם הוא יבוא על טנק או דרך הקלפי. אני רוצה שהוא יבוא דרך הקלפי".