בקצה השמיים: החללית שהגיעה 4.8 מיליארד קילומטר מעולמנו

קרוב לשעה וחצי לאחר מכן, 81 דקות ליתר דיוק, חודשה התקשורת, והחללית, שנמצאת במרחק של מאות מיליוני ק"מ מכדור הארץ, עדכנה את מרכז הבקרה כי היא עברה ל"מצב בטוח", אחרי שהטייס האוטומטי זיהה בעיה והפעיל את מחשב הגיבוי.
 

צוות מדענים מיוחד לבחינת מצבה של החללית התכנס במהירות על מנת לגלות מהי התקלה המפתיעה שעלולה לאיים על המשך המשימה, שיצאה לדרך לפני קרוב לעשר שנים. לא מדובר במשימה פשוטה - בשל המרחק הרב, התקשורת עם "ניו הורייזונס" נמשכת תשע שעות (4.5 שעות לכל כיוון), והיה חשש כי ההשהיה הממושכת במשלוח הפקודות לחללית תגרום לכך שיעברו ימים ארוכים מדי עד שהבעיה תיפתר.
 

אולם ביום ראשון בלילה כבר יצאו אנשי הפרויקט בהודעה מרגיעה. הבדיקות העלו כי לא מדובר בתקלה בחומרה או בתוכנה של החללית, אלא ב"פגם קשה לזיהוי של תזמון ברצף הפקודות של החללית שהתרחש במהלך פעולה להכנתה לקראת המעבר הקרוב", וכי "מספר זעום של תצפיות אבד כתוצאה מהתקלה".
 

ביום שלישי כבר שבה החללית למשימות המחקר שלה, וכולם סופרים את הימים לקראת רגע השיא של המשימה בשבוע הבא. "כעת, כאשר פלוטו נמצא בטווח ראייתנו, אנחנו על סף חזרה לפעילות רגילה והולכים על הזהב", הכריז מנהל המדע הפלנטרי של סוכנות החלל האמריקאית (נאס"א), ג'ים גרין.

אם לא תקרה תקלה נוספת, ומורכבת וקשה יותר, ביום שלישי הקרוב בשעה 14:49:57 (לפי שעון ישראל) תעבור החללית "ניו הורייזונס" במרחק של 12,500 ק"מ בלבד מפני השטח של פלוטו - 4.8 מיליארד ק"מ מעולמנו - ותפעיל את המצלמות המתקדמות שלה במטרה לשלוח את צילומי התקריב הראשונים של כוכב הלכת הננסי, והם יגיעו לכדור הארץ כעשר שעות מאוחר יותר.
 

"זה הרגע. אנשים צריכים לצפות בזה", אמר השבוע החוקר הראשי של המשימה, אלן סטרן, בשיחה עם "הוושינגטון פוסט". "הם צריכים להושיב את הילדים שלהם ולומר 'תחשבו על הטכנולוגיה הזאת. תחשבו על האנשים שעבדו על זה 25 שנה כדי להביא את הידע הזה. זו דרך ארוכה ללכת לקצה המרוחק ביותר של מערכת השמש'".
 

"ניו הורייזונס", המשימה ההיסטורית בעלות של 700 מיליון דולר שמובילים נאס"א, המעבדה לפיזיקה יישומית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס והמכון למחקר דרום־מערב בבולדר שבקולורדו, שוגרה ב־30 בינואר 2006. לאורך מסעה הארוך היא נכנסה 18 פעם למצב "שינה", שנועד לצמצם את הסיכון בכשלים של המערכות. בפעם האחרונה היא התעוררה בדצמבר לצלילי השיר "לאן שלבי ייקח אותי" בביצועו של הטנור האנגלי ראסל ווטסון.
 

על גבי החללית - שמגיעה למשקל של חצי טונה ומזכירה במבנה שלה חלק של שואב אבק - נמצאים שבעה מכשירים מדעיים מתקדמים. שני הכלים הבולטים הם "לורי", טלסקופ אופטי שמסוגל לספק צילום של פני הקרקע ברזולוציה גבוהה ביותר, ו"ראלף", שמאפשר מיפוי של פני השטח ושל ההרכב שלהם. המכשירים הנוספים יאפשרו מדידה של נתוני האטמוספירה, הגזים, האבק והרכיבים שמגיעים מכיוון השמש או בורחים מכיוון הכוכב.
 

מלבד פלוטו, "ניו הורייזונס" אמורה לספק גם צילומים ומידע מכארון, הגדול בחמשת ירחיו של פלוטו, שמגיע למחצית מהיקפו, ושבעבר סברו כי הוא ופלוטו הם כוכב לכת אחד. המדענים סבורים כי כארון נוצר כאשר עצם חללי פגע בפלוטו, תיאוריה דומה לאופן היווצרותו של הירח שלנו.

נקודה עמומה בחלל

המשימה של "ניו הורייזונס" אמורה לספק תיקון היסטורי עבור פלוטו, תשע שנים אחרי שאיבד את מעמדו ככוכב לכת לצד שמונת הכוכבים המוכרים האחרים של מערכת השמש - חמה, נוגה, כדור הארץ, מאדים, צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון. 
 

מאז גילויו של נפטון ב־1846, העריכו אסטרונומים כי מאחוריו נמצא עוד כוכב לכת בלתי מוכר, כוכב לכת X. את החיפושים הוביל מרכז התצפיות לוול באריזונה שהקים האסטרונום פרסיבל לוול, אשר היה אובססיבי בנוגע למציאתו של הכוכב המסתורי. הוא הלך לעולמו ב־1916, אולם ממשיכי דרכו במצפה לא עצרו את המאמצים להשלים את המשימה.
 

ב־18 בפברואר 1930 בחן קלייד טומבו, אסטרונום בן 24 שעבד במצפה לוול, את הצילומים של שמי הלילה שביצע בשתי נקודות זמן בסוף ינואר באמצעות מצלמת טלסקופ מיוחדת עם עדשות של 13 אינץ', וזיהה נקודת אור שנעה בניגוד לכוכבים הסטטיים שברקע. אחרי קרוב לחודש של תצפיות נוספות, ואף שהחישובים המקוריים של לוול התגלו כשגויים, התברר כי אכן מדובר בכוכב הלכת המסתורי, וההודעה הרשמית על כך פורסמה ב־13 במרץ. 
 

"כוכב לכת תשיעי התגלה בקצה מערכת השמש; גילוי ראשון זה 84 שנה", הכריזה כותרתו הראשית של "הניו יורק טיימס". טומבו, שמאז גילה עוד כוכב שביט, מאות אסטרואידים ומקבץ של 1,800 גלקסיות, הלך לעולמו ב־1997 וחלק מאפרו נמצא כעת על "ניו הורייזונס". 
 

מיד עם היוודע דבר הגילוי הועלו הצעות שונות לשם המיועד לכוכב החדש. בין השאר הועלו האפשרויות "זאוס" (שליט האלים), "קרונוס" (שליט הטיטאנים ובנו של אורנוס) ו"מינרבה" (אלת החוכמה). אלמנתו של לוול הציעה לקרוא לכוכב "פרסיבל" או "לוול" על שמו ואפילו "קונסטנס" על שמה. בסופו של דבר, הייתה זו ונטי הברני, ילדה בת 11 מאוקספורד שבאנגליה, שהציעה את השם "פלוטו", כמו אל השאול הרומי שגם ידע להסוות את עצמו. במצפה לוול מיהרו לקבל את השם, בין השאר מאחר ששתי האותיות הראשונות הן ראשי התיבות של פרסיבל לוול.
 

מאז, פלוטו נחשב לכוכב הלכת התשיעי של מערכת השמש, אולם עדיין היה רב הנסתר על הנגלה בכל הנוגע אליו. בשל הימצאותו בקצה המרוחק של המערכת, הוא נותר נקודה עמומה ששום חללית לא מגיעה אליה וגם הטלסקופים על כדור הארץ לא קיבלו תמונה ברורה שלה. למרות זאת, הצליחו האסטרונומים לקבוע כמה נתונים מרכזיים על פלוטו: הקפה של השמש נמשכת 248 שנה, הטמפרטורה של פני הקרקע נעה בין מינוס 218 למינוס 238 מעלות, והמסה שלו היא 0.2% מזו של כדור הארץ.
 

שתי התפתחויות סייעו לפזר מעט את הערפל מעל פלוטו. בדיוק לפני 36 שנה, ביוני־יולי 1978, עברו ג'יימס כריסטי ורוברט הרינגטון ממצפה הצי האמריקאי באריזונה, ק"מ ספורים ממצפה לוול, על צילומים של פלוטו וראו כי יש לו "גיבנת" בלתי שגרתית. באמצעות תצפיות ישנות יותר ומדידות הם הגיעו למסקנה כי התוספת היא למעשה ירח שנע ליד פלוטו, וב־7 ביולי הם הכריזו על גילויו של כארון - על שמו של משיט המעבורת שנושאת את הנשמות על אחד הנהרות שמקיפים את העולם התחתון שבו שולט פלוטו. ההשוואה בין פלוטו לבין כארון אפשרה לדייק במדידות של המסה של הכוכב המסתורי. 

גם טלסקופ החלל האבל סיפק תרומה משמעותית לחקר פלוטו. לאורך 25 שנות פעילותו סיפק האבל צילומים ראשונים מסוגם של הכוכב המרוחק, שבין השאר אפשרו למדענים לזהות שינויים בפני השטח שלו. יותר מכך, הצילומים של האבל חשפו בעשר השנים האחרונות את ארבעת ירחיו הנוספים של פלוטו - ניקס, הידרה, קרברוס וסטיקס.

המפנה במעמדו של פלוטו הגיע בשנת 2005, כאשר אסטרונומים אמריקאים הכריזו על גילויו של אריס, שכמו פלוטו נמצא בחגורת קויפר שמעבר לנפטון, אולם גדול יותר ממנו. כאן החלו לגבור התהיות אם פלוטו עדיין ראוי להיחשב כוכב לכת.

ההכרעה הגיעה ב־26 באוגוסט 2006, כאשר חברי איגוד האסטרונומיה הבינלאומי התכנסו על מנת לקבוע סופית מהו כוכב לכת. הם קבעו כי כוכב לכת חייב להקיף את השמש, חייב להיות בעל מסה מספקת על מנת שכוח המשיכה שלו ייצור צורה כדורית, והוא חייב להיות גדול מספיק על מנת לפנות את האזור שסביב מסלולו מגופים זרים. מאחר שהסעיף האחרון אינו תקף עבור פלוטו בשל קיומם של מיליוני עצמים בחגורת קויפר, הוחלט לשלול ממנו את
תואר כוכב הלכת התשיעי, ולהוריד אותו לדרגת כוכב לכת ננסי כמו אריס וכמו הירח כארון.

כאשר התקבלה ההחלטה הדרמטית, החללית "ניו הורייזונס" כבר הייתה שמונה חודשים בחלל, וחמישה ימים קודם לכן שלחה את הצילומים הראשונים של פלוטו באמצעות מצלמת "לורי". אלן סטרן, שמאז 1988 פעל לקדם את המשימה לחקר הכוכב, לא אהב את הפגיעה במעמדו של פלוטו, וציין כי גם לכדור הארץ, למאדים ולשבתאי יש אסטרואידים במסלול והם עדיין נחשבים כוכבי לכת אמיתיים. "זו פארסה", אמר בראיון לאתר "ספייס.קום" מיד אחרי ההחלטה, "אני נבוך בשם האסטרונומיה. פחות מ־5% מכלל האסטרונומים בעולם הצביעו. ההגדרה הזאת מסריחה בשל סיבות טכניות".

למרות זאת, החללית "ניו הורייזונס" המשיכה בדרכה לקצה מערכת השמש ועוד לפני המעבר ההיסטורי מול פלוטו היא כבר סיפקה ממצאים חדשים עבור עולם האסטרונומיה. הצילומים ששלחה בשבועות האחרונים, תוך התקרבות לכוכב הננסי, לימדו כי פלוטו הוא בצבע אדמדם - גם בצד החשוך שלו - וזאת בשל מולקולות פחמימן שנוצרו כאשר הקרניים הקוסמיות וקרינת על־סגול סולארית נפגשות עם גזי המתאן שנמצאים על פני השטח ובאטמוספירה, בעוד כארון הוא בצבע אפור. 
 

נוסף על כך, התגלה לאורך קו המשווה של פלוטו רצף מסתורי של נקודות כהות שכל אחת מהן בקוטר של 480 ק"מ עם מרווחים שווים זו מזו. המדענים מקווים כי בעוד כמה ימים הם יוכלו לפענח את פשרן של הנקודות. אצל כארון, לעומת זאת, נראה "קוטב אפל", שגם אותו מצפים האסטרונומים לראות מקרוב כבר בשבוע הבא.
 

"עשינו דרך ארוכה על מנת לחקור את פלוטו, וכל האינדיקציות הראשונות הן שפלוטו לא מתכוון לאכזב אותנו", אמר השבוע סטרן במסיבת עיתונאים, אחרי שהתברר כי התקלה הפתאומית לא צפויה להשפיע על המשך המשימה. "העצם הזה אינו דומה לשום עצם אחר שראינו אי פעם".
 

המעבר על פני פלוטו לא יהיה סוף דרכה של "ניו הורייזונס". נאס"א אמורה לאשר לחללית להתקדם עוד מיליארד ק"מ בתוך חגורת קויפר, אזור מעגלי מעבר לנפטון שבו נמצאים גופי קרח שנותרו מתקופת היווצרותה של מערכת השמש, עד אשר בינואר 2019 היא צפויה לעבור ליד PT1 (מטרה פוטנציאלית 1), גוף שמיימי בהיקף של כ־45־30 ק"מ שטלסקופ החלל האבל זיהה בשנה שעברה כיעד אפשרי של החללית אשר אמור לספק תובנות נוספות על התפתחות "השכונה" שלנו.
 

אם המשימה אכן תוכתר בהצלחה והקהילה המדעית תזכה לקבל נתונים ברורים וחד־משמעיים לגבי פלוטו, תוכל סוכנות החלל האמריקאית לסמן "וי" נוסף. גם בעידן שבו כבר אין לה מעבורות חלל משלה והיא נאלצת להסתמך על רוסיה ועל חברות פרטיות על מנת להעביר אסטרונאוטים וציוד לתחנת החלל, היא עדיין זו שמובילה את חקר היקום עם החלליות המתקדמות ביותר שמגיעות למרחקים הגדולים ביותר, וחושפים בפני האנושות טפח ועוד טפח מהמסתורין שסובב אותנו במערכת השמש.
 

במהלך השנה הבאה אמורה החללית "ג'ונו" להגיע למסלול סביב כוכב צדק ולספק צילומים צבעוניים מפורטים של הקטבים של הכוכב הגזי בעל המסה הגדולה ביותר במערכת השמש. כמו כן, ישוגרו החללית "אוסיריס־רקס", שמיועדת לאסוף דגימות מהאסטרואיד בנו (Bennu) ולהביא אותן לכדור הארץ, וגשושית המחקר אינסייט (InSight), שמיועדת להצטרף לגשושית קיוריוסיטי על מאדים, על מנת לבחון את פני השטח של הכוכב האדום. 
 

ואסור לשכוח שבנאס"א עוד ממשיכים לקדם את המטרה של הצבת אסטרונאוטים ראשונים על אדמת מאדים. "אני מקווה שנגיע לשם עד שנות ה־30 של המאה הנוכחית", אמר מנהל הסוכנות, צ'רלס בולדן, בחודש שעבר