החלטתו בשבוע שעבר של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין להסיג את חיל המשלוח של רוסיה מסוריה עוררה מבוכה רבה בקרב מדינאים, פוליטיקאים ומומחים בארצות הברית ובבירות המערב. הם הודו שאינם יכולים להסביר את המניעים של פוטין בהחלטתו לסגת מסוריה.
אלא שההסבר למניעיו של הנשיא פוטין מאחורי מהלכיו העצמאיים בזירה הבינלאומית עשוי להיות טמון בתהליך מרתק שמתרחש בשנים האחרונות בתוככי רוסיה וצובר תאוצה בקרב חלקים גדולים בציבור הרוסי. המדובר בתהליך של טיהור המוניטין של הרודן האכזר יוסף סטלין – תהליך שהתבטא לאחרונה במתן שבחים לעריץ, שבדפי ההיסטוריה נרשם כרוצח המונים, שדיכא מיליוני בני אדם ושלח מיליונים מבני עמו למחנות עבודה בסיביר.
"ברוסיה רווחים היום הלכי רוח של לאומנות ופטריוטיזם, אולי ברמות
"סטלין - הגיבור החדש של רוסיה", זאת הכותרת שניתנה לכתבת תחקיר בנושא שפורסמה לאחרונה ב"ניו יורק טיימס". הכתבה סקרה את גילויי האהדה וביטויי ההערצה לסטלין הרווחים היום בקרב רוסים רבים, במיוחד בקרב הדור הצעיר. הכותב, אלק לוהן, עיתונאי המתגורר במוסקבה, מצטט בכתבה דברי הלל לסטלין ששמע מצעירים ומצעירות בביקור שערך בעיר המחוז פנזה, מרחק שמונה שעות וחצי נסיעה ממוסקבה.
"סטלין היה איש גדול ומיוחד בהיסטוריה שלנו", אמר ללוהן תלמיד בית ספר תיכון בעיר. תלמידה בבית הספר הוסיפה: "הוא לא היה נורא כל כך כמו שאומרים". לשאלה שהפנה לוהן לתלמידים: "ומה בדבר מיליוני הסובייטים שנורו למוות או גורשו לגולאג?" השיבה אחת התלמידות: "אף אחד לא דוכא בלי סיבה".
בתחקירו לוהן מספר עוד כי כאשר שאל "כמה מתנגדים פוליטיים חיסל סטלין?" השיב תלמיד: "אלפים. אבל הטיהורים שביצע סטלין לא היו כל כך לא אנושיים כמו שאמצעי התקשורת אוהבים לתאר".
פסל בדמותו
לפי האומדן המקובל בקרב חוקרים והיסטוריונים, 15 מיליון בני אדם נספו בבתי כלא ובמחנות עבודה במהלך שנות שלטונו של סטלין. "אבל דעות חיוביות על אישיותו, כמו אלה שהשמיעו תלמידים בעיר המחוז פנזה, הפכו מקובלות היום ברוסיה", מציין לוהן בתחקירו.
לפי סקר דעת קהל משנת 2015, 52% מקרב הרוסים מאמינים שסטלין מילא תפקיד חיובי במדינה. "הרהביליטציה של סטלין התחילה בעקבות עלייתו לשלטון של ולדימיר פוטין ב־1999", נטען בכתבת התחקיר שפורסמה ב"ניו יורק טיימס". "המורשת של סטלין הפכה להצדקה סמויה לאחיזתו של פוטין בשלטון. בתקופת סטלין, הסדר והיוקרה הלאומית היו חשובים יותר מזכויות אדם ומחופש האזרחים". בהמשך הכתבה מציין הכותב כי "גם אם מזכירים את הפרות זכויות האדם בתקופת סטלין בספרי לימודים בבתי ספר ברוסיה ובתוכניות טלוויזיה, עדיין מהללים אותו כמנהיג גדול". לדבריו, "הנשיא פוטין שואף לשאת חן בעיני ההמונים שבקרבם מתעצמים רגשות אהבה לסטלין, אבל בלי לפגוע ברגשותיה של האינטליגנציה במוסקבה, שברובה מתעבת את סטלין".
בנאום שנשא לאחרונה דיבר פוטין על מלחמת העולם השנייה ושיבח את סטלין בדבריו. "אנו יכולים להשמיע ביקורת על סטלין ועל המפקדים שלו כמה שאנו רוצים, אבל מישהו יכול לומר בוודאות שגישה אחרת הייתה מבטיחה לנו את הניצחון?" הוא תהה.
אחד הביטויים הנוספים לשינוי שחל במוניטין של סטלין הוא העובדה שלאחר שהממשלה ברוסיה קיבלה לידיה את ניהול המוזיאון "פרם 36", שמנציח מחנה עבודה שהיה במקום, היא שינתה מיד את אופיו של המוזיאון, העלימה את קיומו בעבר של מחנה העבודה והפכה את האתר למקום שמילא תפקיד בניצחון על הנאצים במלחמת העולם השנייה.
כמו כן, בעיר המחוז פנזה חנכו עסקנים במפלגה הקומוניסטית המקומית בדצמבר בשנה שעברה את "מרכז סטלין", מתחם בעל חדרים אחדים שעל קירותיו הודבקו תמונות ישנות של סטלין וגזרי עיתונים מתקופתו, ובחזיתו הוצב פסל ענק מצופה זהב של סטלין. "מקומות דומים הפכו לאחרונה לתופעה ציבורית שכיחה ברחבי רוסיה", נטען בכתבת התחקיר ב"ניו יורק טיימס".
בנוסף, עיריית מוסקבה אומנם פתחה בשנה שעברה מוזיאון לתיעוד הגולאגים, מחנות העבודה והכפייה הסובייטיים שבהם נכלאו מתנגדי המשטר ויריבים פוליטיים, אבל רוב מחנות העבודה וקברי ההמונים ברחבי ברית המועצות מתקופת שלטונו של סטלין לא תועדו ולא הונצחו עד היום.
בעיקר גברים וקשישים
"אני לא מסכימה עם המסקנה שסטלין הפך גיבור בעיני רוסים רבים", אומרת אנה וואלס, בכירה במשרד לייעוץ פוליטי בוושינגטון, הנחשבת מומחית לענייני רוסיה. "זאת הגדרה מוגזמת. עם זאת, בשנים האחרונות מורגש גידול עקבי במספר הרוסים שטוענים שסטלין לא היה רק שליט רע, אלא גם כזה שעשה דברים טובים למען העם והמדינה".
בסקר דעת קהל משנת 1994 שקיים מכון "לבדה", המכון העצמאי היחיד במוסקבה, אמרו 18% מהנשאלים שסטלין עשה יותר דברים טובים מאשר רעים, ו־57% אמרו שסטלין עשה יותר דברים רעים מטובים. אלא שבסקר מעודכן שהתקיים לאחרונה אמרו 40% מהנשאלים שסטלין אחראי ליותר דברים טובים ומועילים לעם ולמדינה מאשר דברים רעים.
הדברים הטובים שמיוחסים לסטלין הם בעיקר איחוד ברית המועצות כמעצמה, פיתוח התעשייה הכבדה והניצחון על הנאצים במלחמת העולם השנייה.
"השיפור המשמעותי במוניטין של סטלין והדגשת הדברים החיוביים בהנהגתו מורגשים בקרב הרוסים בשנים האחרונות והולכים ומתגברים", אומרת וואלס. היא מספרת כי בשיחות שהיא מקיימת עם גורמים במוסקבה עולה כי במקביל לתהליך עליית קרנו של סטלין, מתחזק מעמדו של הנשיא ולדימיר פוטין. לדברי וואלס, הסיבה לחיזוק
מעמדו של פוטין קשורה, בין היתר, לעובדה שגם אינטלקטואלים תמכו בסיפוח חצי האי קרים והצדיקו את טיעונו של פוטין שחצי האי הוא חלק מרוסיה.
וואלס אומרת שהאהדה לסטלין מורגשת בעיקר בקרב אוכלוסיית הקשישים ברוסיה ויותר בקרב גברים מאשר בין נשים. "הגברים הם יותר מסורתיים ויותר אוהבים שלטון ושליטים טוטאליטרים", היא מציינת.
לדבריו של בכיר בממשל הפדרלי בוושינגטון, דווקא הביקורת החריפה על הנשיא פוטין מצד ארצות הברית והמערב היא שתורמת להתעצמות תחושת הלאומיות והפטריוטיזם בקרב הרוסים. לטענתו, ביקורת זו "הציתה את האש הרוסית העתיקה המגיבה על שנאת המערב ומזימות אויביה מאז פלישת נפוליאון והכיבוש הנאצי. רגשות ישנים אלה המבעבעים בקרב הרוסים מאז ומתמיד הם שיצרו את תהליך שיפור תדמיתו של סטלין והתגברות תחושות הסימפתיה כלפי הרודן העריץ ובמקביל חיזקו את מעמדו של פוטין בתוככי רוסיה", מסביר הבכיר. "סטלין זכור כגיבור מלחמת העולם השנייה וכמי שהתייצב מול הנאצים והביס אותם, ואילו פוטין הוא מי שמתעמת עם ארצות הברית והמערב העוינים, נוהג בהתרסה מופגנת מול וושינגטון ובירות המערב ובכך ממלא בגאווה המוני רוסים".