הרפובליקה האירית ציינה אתמול מאה שנים למרד חג הפסחא, אחד האירועים החשובים ביותר והשנויים במחלוקת בהיסטוריה של המדינה. מאות אלפי צופים הגיעו למרכז הבירה דבלין כדי לחזות במצעד הצבאי הגדול ביותר בהיסטוריה האירית, בו השתתפו למעלה מ-2,500 אנשי זרועות הביטחון. המונים הגיעו לפקוד את האתרים השונים של המרד הפזורים ברחבי העיר.
האירועים התמקדו סביב בית הדואר הגדול של העיר, ששימש מטה המרד בשנת 1916 ונהרס כמעט לחלוטין בהפגזות תותחים בריטיים. מנהיגי המדינה, בהם הנשיא, מייקל היגניס הגיעו למבנה להניח זר לזכר הנופלים והתקבלו במשמר כבוד צבאי ומטס של חיל האוויר האירי. ראש ממשלת אירלנד, אנדה קני, שנכך בטקס, אמר לכתב מעריב: ״אני גאה באנשי כוחות הצבא שלנו. זה יום נפלא להיות אירי״.
באופן מפתיע, במהלך השנה האחרונה שינתה בריטניה את יחסה לזיכרון המרד שינוי היסטורי שבא לידי ביטוי במהלך ביקור המלכה באירלנד בשנה שעברה, בו הניחה אליזבט זר לזכר הרוגי המרד משני הצדדים. הפתעה נוספת הייתה היענותו של שגריר בריטניה באירלנד והגעתו לאירוע הממלכתי שהתקיים אתמול.
מרד חג הפסחא פרץ בשנת 1916, כשבריטניה שקועה בלחימה במלחמת העולם הראשונה. מעל 1500 מורדים חמושים השתלטו על מוקדי שלטון ומבנים מרכזיים בבירה דבלין והכריזו על רפובליקה אירית עצמאית. המרד היה כישלון צבאי אך הדיכוי האלים וההוצאה להורג של מנהיגי ההתקוממות על ידי הבריטים שכנעו את רוב האוכלוסייה באירלנד להתנגד לשלטון הבריטי. מלחמת העצמאות שנפתחה שנים ספורות אחר כך הביאה להסכם שאפשר את עצמאותה של אירלנד.
הממשלה בדבלין השקיעה מאות מיליוני יורו בחגיגות המתוכננות לציון המאורע. בניסיון לגבש הסכמה רחבה ככל שניתן לאופי האירועים כונסו לא פחות מ-84 כנסים המוניים בהם הצביעו אלפים מאזרחי המדינה על הנושאים החשובים להם. התחומים שנבחרו הם זיכרון מנהיגי המרד, תפקיד נשות אירלנד במרד ודגל הלאום האירי כסמל של שלום.
אך על אף הניסיון לגייס קונצנזוס, יצאו אלפי בני אדם להפגנות בבירה. ״זו זכותה של המדינה לקיים אירועי זיכרון, אבל חייבים לזכור שהאי שלנו עדיין מחולק וכי שישה מחוזות נמצאים תחת שלטון זר, שמונע מהם שוויון", אומר למעריב מרטין מקונגל, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית רפובליקנית, שאנשיה צעדו ברחובות דבלין במדים כשהם נושאים נשק דמי. אחד מוותיקי המחתרת האירית שנכח באירוע, וביקש להישאר בעילום שם אמר למעריב: ״המורדים ב-1916 היו סוציאליסטים. זה היה מרד, לא רק לעצמאות, אלא להקמת מדינה דמוקרטית וצודקת. אירלנד של היום לא קרובה לזה״.