מתרבות קריאות המחאה נגד טוני בלייר, לאחר שהיום (רביעי) פורסם דוח של ועדת חקירה ממלכתית בממלכה המאוחדת כי הוא הוציא את בריטניה למלחמה מיותרת בעיראק, בשל הסתמכויות על אמונות אישיות ולא על מודיעין. החלטת בלייר לשלוח כוחות לעיראק היא אחת מהחלטות מדיניות החוץ השנויות במחלוקת ביותר במדינה בעידן המודרני.



נושא הלחימה בעיראק הוא רגיש ואחד הסימנים שהכעס על נושא זה עדיין קיים, הוא בכך שמפגינים נגד המלחמה התאספו מחוץ לבניין משרדים בלונדון, שם פורסם הדוח והניפו שלטי מחאה, עליהם נכתב בין היתר: "בלייר, עכשיו זה הזמן שתשלם על פשעיך" ו"הדיחו את בלייר עכשיו". לינדסי גרמן, חברה מייסדת של ארגון "הקואליציה לעצירת המלחמה", הקבוצה שעומדת מאחורי ההפגנות ההמוניות נגד הפלישה בשנת 2003, קראה לדוח "כתב אישום חריף" ואמרה כי יש "לחייב סנקציות משפטיות נגד טוני בלייר והוא לא ראוי לעבוד בשום משרה ציבורית".



הפגנה נגד טוני בלייר. צילום: Getty imagesהפגנה נגד טוני בלייר. צילום: Getty images



כזכור, הוועדה קבעה כי בלייר, אז ראש ממשלת בריטניה, שכנע את עצמו כי לעיראק יש נשק להשמדה המונית, למרות שהמודיעין לא הצביע על כך וכאשר דיווח לפרלמנט על מסקנות המודיעין, לא עמד על ההבדל בין אמונות אישיות ומידע מוצק, אם כי הוועדה לא האשימה את בלייר בכך ששיקר ביודעין לפרלמנט.



מלחמת עיראק פרצה כאשר כוחות אמריקאים ובריטיים תקפו את עיראק, כבשו את המדינה והפילו את שלטון מנהיגה העריץ, סדאם חוסיין. בלייר ונשיא ארצות הברית דאז, ג'ורג' בוש, טענו כי בידי חוסיין מאגרי נשק כימי והוא מפתח אמצעים לייצור נשק גרעיני. לאחר הפלישה למדינה לא נמצאו בה מתקנים פעילים לייצור נשק גרעיני או מאגרי נשק כימי ומערך הייצור של נשק ההשמדה ההמונית במדינה היה הרוס. במלחמה נהרגו כ-15 אלף לוחמים עיראקיים, 5,000 חיילים אמריקאים וכ-200 חיילים בריטיים.



הוועדה קבעה גם שהיה מידע על כך שהפלת שלטונו של חוסיין, תערער את היציבות באזור ותאפשר לכוחות כמו אל-קאעידה (או בדיעבד, דאעש), לפרוח, אך למרות זאת, בלייר ובוש לא התכוננו למציאות שכזאת ולא הכינו תוכניות לייצוב המדינה. בלייר טען להגנתו, כי האשמה בכישלון המלחמה היא בכך שהמודיעין הסתבר כשגוי וכי אי אפשר היה לדמיין את העוינות שתהיה במדינה אחרי הפלישה. בנוגע לעליית גורמים רדיקליים בעיראק, בלייר טען כי "לא הייתה דרך לדעת על המכשולים האלה", אך הוועדה דחתה את הטענות הללו ואמרה שהיא "לא מסכימה עם הטענה שזאת תוצאה של ראייה בדיעבד, וכי הסיכונים של מתיחות פנימית בעיראק, מעורבות איראנית, חוסר יציבות אזורית והתגברות הפעילות של אל-קאעידה בעיראק, כל אלה זוהו באופן מפורש לפני הפלישה למדינה".