בבחירות המתקרבות לנשיאות צרפת, שייערכו באפריל-מאי 2017, הסיוט של הבוחרים הצרפתים עלול לקרום עור וגידים. על פי הסקרים, ההתמודדות, שכ-80% מהבוחרים חוששים ממנה, היא קרב מחודש, כמו זה שניטש ב-2012 בין הנשיא הנוכחי, הסוציאליסט פרנסואה הולנד בן ה-62, לבין קודמו ניקולא סרקוזי בן ה-61. אז הסתיימה המערכה בניצחון ברור של הולנד ובהודעה דרמטית של סרקוזי על פרישתו מהחיים הפוליטיים.



מאז הפך הולנד לנשיא הכי פחות פופולרי בתולדות הרפובליקה החמישית, ואילו סרקוזי התקשה ללבוש את בגדי העורך דין מן השורה וחזר לעמוד בראש מפלגת הימין השמרנית שלו, יורשת הגוליסטים, ששמה שונה בפעם המי-יודע-כמה, על פי הצעתו, ל"רפובליקנים", בתקווה שזה יועיל בבחירות הבאות. בימים אלה התברר למי שעוד היו לו אשליות כי אם יצליחו שני המועמדים להתגבר על המכשולים שעדיין נותרו בדרכם, יעמוד הבוחר הצרפתי בפני הבחירה בין שניהם, בצירוף מועמדת הימין הקיצוני מרין לה פן, שהגבירה את כוחה לאין שיעור בשנים האחרונות, ומנבאים לה עלייה לסיבוב השני על חשבון המועמד הסוציאליסטי, אם יהיה זה הולנד או מישהו אחר.



הולנד וסרקוזי, שני המועמדים החדשים-ישנים, בחרו להבהיר את כוונותיהם, כמקובל לעתים קרובות ברפובליקה, באמצעות ספרים חדשים שהוציאו השבוע; בתחילת השבוע הוציא הולנד ספר ראיונות שהעניק לצמד העיתונאים אנטונין אנדרה וכרים ריסולי, הנושא את השם "שיחות פרטיות עם הנשיא". הולנד מודה בספר שתקופת נשיאותו הייתה "קשה יותר מכפי שציפה", אבל, לדעתו, הוא "הפך לנשיא" במתקפת הטרור של ינואר 2015 ("הוכחתי שמדינה זו מונהגת על ידיי").



הספרים של סרקוזי והולנדהספרים של סרקוזי והולנד



באשר להבטחותיו של הולנד להוריד את האבטלה ו"להפוך את עקומת התעסוקה" - "פשוט לא היה לו מזל". באשר למועמדות לכהונה שנייה אומר הולנד: "לא אגיש אותה אם יוכח שהיא אינה יכולה להביא לניצחון". אבל מכיוון שהוכחות כאלה אינן בנמצא, די ברור שמועמדותו ודאית. "יש לי חשק", מודה הולנד וכבר מנתח את סיכוייו לעומת יריבים אפשריים ובראשם ניקולא סרקוזי ("איני רואה איך יוכלו למנוע ממנו להיות מועמד. אם לא יקרה לו שום דבר, הוא יהיה מי שאתמודד נגדו ב-2017. יש לו אובססיה לנשיאות. בעבורו הבחירות הן סיבוב שלישי של הבחירות ב-2012, שבהן הפסיד").



"האם זה יהיה התסריט הטוב ביותר עבורי?" תוהה הולנד בספר לגבי התרחיש שיתמודד שוב מול סרקוזי. "יש לו (לסרקוזי) יותר מעלות מאחרים, אבל יש לו גם יותר מגרעות". לטענתו, אם לא ייבחר, "זו לא תהיה דרמה, אולי אפילו סוג של שחרור. אם אפסיד, אפרוש מהפוליטיקה". לדבריו, סרקוזי הוא "אנוכי" ו"ברוטלי". "אין לו עמוד שדרה, אז הוא יכול ללכת לכל הכיוונים", מצוטט הולנד בספר.



הולנד מספר בספר גם על חייו הפרטיים ועל יחסיו עם בת זוגו הנוכחית, השחקנית ז'ולי גאייה בת ה-44. הוא לא נישא מעולם, גם לא לאם ילדיו סגולן רויאל, מי שקדמה לו במועמדות כושלת לנשיאות, והיום מכהנת כשרה לאיכות הסביבה. דווקא היום הוא אינו מוציא נישואים מכלל אפשרות. "איני מתנגד להם עקרונית, אבל הגעתי לגיל שבו הם פחות סבירים, גם אם הם אפשריים", הוא מספר.



עסק משפחתי


אין ספק שמה שתרם לקריסת דימויו הציבורי של הולנד היה צילום מינואר 2014, שבו הוא נראה רכוב על אופנוע, חבוש קסדה, מגיע לבקר את פילגשו גאייה בדירתה. בעקבות הפרסום על הרומן בינו לבין גאייה, התמוטטה בת זוגו דאז, העיתונאית ולרי טרירוויילר, ואושפזה. לחוסר הפופולריות של הולנד תרמו גם הצילומים מתוך ארמון האליזה בנובמבר 2014, אחרי פרידתו של הולנד מטרירוויילר, שבהם נראה סועד ארוחת בוקר בגינה בחברת גאייה. בעקבות פרסום הצילומים הודחו מתפקידם ארבעה אנשי צוות הביטחון בארמון.



בספר הולנד מאשר את הפרסומים בדבר החשדות כלפי סרקוזי ורעייתו, הזמרת קרלה ברוני בת ה-48, בכך שיזמו את הדלפת הצילומים כדי לערער את מעמדו של הנשיא המכהן. "אני יודע שהצילומים בוצעו על ידי סוכנות המקורבת לקרלה ברוני. הרגשתי שאני נתון במעקב של אנשי צוות לא נאמנים שמונו על ידי סרקוזי ועברו עבירה מוסרית", מספר הולנד. ואכן, הולנד רואה בהתנכלויות לו ולגאייה את ידה הארוכה של ברוני: "אפשר לראות שזה כמעט עסק משפחתי. קרלה מעורבת מאוד בקריירה של בעלה".



תרם לקריסת דימויו הציבורי. הולנד וגאייה אוכלים יחדתרם לקריסת דימויו הציבורי. הולנד וגאייה אוכלים יחד



הולנד מצר בספר על חשיפת חייו הפרטיים. לדבריו, "אין זה מטבעי לחלוק אותם ברבים". זאת, לדבריו, לעומת סרקוזי שרצה להראות את "גופו האתלטי" ואת "אשתו הנפלאה" כשהיה בחופשה. לטענת הולנד, סרקוזי גם התגאה לפניו ש"יש לו סוכן" ושהוא "יעשה הרבה כסף". בספטמבר 2014 הוציאה טרירוויילר ספר ושמו "תודה על הרגע הזה", שבו היא מגוללת את חייה לצד הולנד. הוא קורא לכך בספרו "מעשה של אלימות".



קיומם של פריימריז במפלגה הסוציאליסטית אינו מובטח אם הנשיא המכהן יחליט להציג שוב את מועמדותו. אך מנהיג "מורדי השמאל" במפלגה, שר התעשייה לשעבר ארנו מונטבור, מיהר להכריז על מועמדותו. מימין מתכתשים על הירושה ההיפותטית ראש הממשלה מנואל ואלס ושר הכלכלה הפופולרי עמנואל מקרון, שפתח במסע בחירות משלו, ובו הדגיש שאינו חבר במפלגה הסוציאליסטית. הולנד, אשף התככים המפלגתיים, דווקא מביט באהדה בהתמודדות זו, שיש הטוענים שהוא אפילו מיוזמיה.



המרוויחה הגדולה


בספרו של סרקוזי, שיצא אתמול תחת השם "הכל בעבור צרפת", הנשיא לשעבר - שהודיע השבוע שיתמודד בבחירות לנשיאות - מסביר כי "צרפת דורשת שייתנו לה הכל. חשתי שיש לי הכוח לנהל קרב זה ברגע סוער בהיסטוריה שלנו". איש לא פקפק בכך שסרקוזי ייצא ל"סיבוב השלישי" נגד הולנד, גם אם הסקרים כרגע, לקראת הפריימריז שייערכו בנובמבר, לא מחמיאים לו בכלל, ויריבו העיקרי - ראש הממשלה לשעבר אלן ז'ופה בן ה-71 - מוביל בהם בבטחה ב-%67 מול 29%. הציבור שכח לז'ופה את קופת השרצים התלויה מאחוריו, שבחלקה נובעת מכך ששכב על הגדר בעבור פטרונו הנשיא ז'אק שיראק בפרשיות של הונאה ומימון בלתי חוקי של מפלגתו, ונשלח כתוצאה מכך לגלות של שנה בקנדה, לאחר שפעילות ציבורית נאסרה עליו.



גם סרקוזי אינו מניח לפרשיות השונות שדבקו בו, או להליכים המשפטיים שכמה מהם נסגרו וכמה מהם עדיין תלויים ועומדים נגדו, להרתיע אותו מלצאת לדרך. שני התיקים שעדיין פתוחים נגדו הם ניסיון להוציא מידע משופט בפרשת הוצאת כספים מן המיליארדרית הישישה ליליאן בטנקור, ופרשה של מימון בלתי חוקי של מערכת הבחירות שלו. זאת בצד האשמות אחרות שלא הגיעו לבית המשפט, למשל מימון מערכת הבחירות שלו על ידי שליט לוב מועמר קדאפי.



היחסים העוינים בין הולנד לסרקוזי הם הדדיים. גם אם סרקוזי כמעט לא מדבר על הולנד בספרו, הוא מאשים אותו בכך שהוא (הולנד) "משקר בבוקר, בצהריים ובערב" ואומר כי הוא מהווה "משקל עודף המכביד על צרפת ושייעלם ב-2017". סרקוזי עצמו מנסה למצוא יתרונות בתבוסתו ב-2012. "נבחרתי והוכיתי. היית בשלטון ובאופוזיציה. מעולם לא חשתי מוכן כל כך למלא את התפקיד".



סרקוזי רוכב בדבריו בספר לא רק על המצב הכלכלי שהידרדר כבר בתקופתו והיה סיבה מרכזית לתבוסתו - מה שצפוי למנוע חזרה בוטה למדיניות ניאו-ליברלית, שתפגע בשכבות החלשות - אלא גם על המצב הביטחוני, על איומי הטרור ועל בעיית המהגרים. הוא מביע עמדות קיצוניות למדי, שנועדו להתמודד עם אלה של מרין לה פן ומפלגת "החזית הלאומית". כך למשל, הוא יוצא נגד עמדתו של ז'ופה, ששואף שלצרפתים תהיה "זהות לאומית מאושרת". "אין זהות לאומית מאושרת כל עוד אלפי צרפתים שחונכו בצרפת שונאים כל כך את מדינתם", אומר סרקוזי. "אין זהות לאומית מאושרת כשרומסים את חוקי הרפובליקה. אין זהות לאומית מאושרת כשמסכימים להסדרים נוחים כדי להביא לרגיעה. צרפת היא מדינה נוצרית בתרבותה ובערכיה".



מרין לה פן. צילום: רויטרסמרין לה פן. צילום: רויטרס



המצע של סרקוזי בכל הנוגע למלחמה בטרור ולהגירה הוא חד-משמעי. הוא דורש את כליאתם של פעילים אסלאמיים קיצוניים בעלי אזרחות צרפתית במתקני כליאה מיוחדים, שמהם ישוחררו רק למחנות של "דה-רדיקליזציה". הזרים יגורשו. יוקם בית משפט ביטחוני מיוחד נגד הטרור, וחיפושים בבתים פרטיים יתאפשרו גם לא במצב חירום. יהיה אפשר להכניס לבתי כלא רגילים צעירים מגיל 16, והזכות לשחרר אסירים לריצוי חלק מן העונש בביתם תוצא מידי השופטים ותועבר לתביעה. בתחום ההגירה יוקפאו איחודי המשפחות, ומבקשי המקלט ייחקרו תחילה בארצות בדרום אירופה שאליהן נכנסו.



סרקוזי, מודים גם יריביו, הצליח להפוך את כניסתו הצפויה מראש למערכת הבחירות לאירוע תקשורתי. אז מה אם הסקרים גרועים? הפריימריז הם סיפור אחר לגמרי. במחנהו של סרקוזי מאמינים שהרפובליקנים ה"אמיתיים" הם סרקוזיסטים, ואחרים יקפצו על העגלה כשתתחיל לנסוע, אם כי יש שחוששים מהרשמה מסיבית של מצביעים שיבואו רק כדי להצביע נגדו.



בינתיים, הצרפתים מביטים באין אונים במציאות שמצעידה אותם לעבר הבחירה העגומה בין הולנד לסרקוזי - ומי שצפויה ליהנות מהימנעות אפשרית מהצבעה של תומכי המפלגות הגדולות היא הצלע השלישית, מרין לה פן.