מסיבה ישראלית־יהודית־מרוקאית חתמה את השתתפותה של המשלחת הישראלית הגדולה בוועידת האו"ם ה־22 לשינוי האקלים, שנערכה במרקש שבמרוקו והסתיימה לפני כשבוע. במשלחת השתתפו השר להגנת הסביבה זאב אלקין, שביקורו היה הביקור הרשמי הראשון של שר ישראלי במרוקו מאז 2003, ארבעה חברי כנסת וצוותים גדולים של משרדי האנרגיה והגנת הסביבה וועדת הפנים של הכנסת. המארח היה אנרי פרז, מגבירי הקהילה, שקיבל את המשלחת בווילה שבבעלותו, "מימונה ריאד", למרגלות הרי האטלס, על אם הדרך בין הערים וורזאזאת ופס. לפני נציגי ישראל כבר התארחו בווילה הזאת שייחים ואמירים, למשל מבחריין.



פרט לישראלים ולנציגי הקהילה היהודית הקטנה המארחת, כמו נשיאה ג’קי קדוש והרב הראשי משה גבאי, הגיע למסיבה גם נציג מרוקאי בכיר, השגריר עזיז מקואר, שמינה מלך מרוקו מוחמד השישי בתור האחראי על המשא ומתן ליישום החלטות ועידת האקלים בפריז מדצמבר 2015. השגריר מקואר, ידיד הקהילה שכיהן קודם לכן כשגריר מרוקו בארצות הברית, לא חשש לחגוג עם הישראלים ולהדגיש עד כמה מתגעגעים במרוקו לאותם ימים יפים שבהם היה לה תפקיד בתהליך השלום הישראלי־ערבי. בערבים קודמים אותו שגריר הגיע לבלות כאן בחברת בכירים ערבים.



במהלך המסיבה, למשך כמה שעות קסומות, על רחבת הריקודים, סביב הבריכה בגן או ליד השולחנות עמוסי המטעמים היהודיים־מרוקאיים, אפשר היה לחשוב שמחוגי הזמן נעו שנים לאחור, ועוד מעט ייכנסו לכאן יצחק רבין, שבכהונתו הראשונה כראש הממשלה ערך את הביקור החשאי הראשון של ראש ממשלה ישראלי במדינה, או שמעון פרס, שביקר באופן מפתיע במרוקו ביולי 1986 כראש ממשלה. התזמורת, שחבריה מנו את שמות המקומות שבהם ביקרו בארץ, ניגנה שירים יהודיים ומרוקאיים, כולל "התקווה" בעיבוד מיוחד. הרב נשא תפילה מיוחדת לשלום המלך. השר אלקין, שהתגלה במהלך הרצאה כמומחה אקדמי לתולדות יהודי מרוקו, היה בין הרוקדים לצלילי המזמור "אללה אכבר". רק שעה קלה קודם לכן הוא התעמת על בימת המליאה עם ראש הממשלה הפלסטיני רמי חמדאללה, שהאשים את ישראל בביצוע אסונות אקולוגיים בשטחים.



התמונות הפסטורליות במסיבה העלו זיכרונות מנסיעה חשאית שערכתי לכאן בעבר עם אנשי ציבור ותקשורת ישראלים, ובה נשאנו תעודות מסע שלפיהן נולדנו במרקש או בקזבלנקה. התארחנו אז בווילה של איש העסקים רוברט אסרף, לשעבר יועצו המיוחד לענייני ישראל של מלך מרוקו לשעבר חסן השני. בפעם אחרת, בעת ביקור בארמון המלך ברבאט, כשפרס נכנס לדבר עם המלך חסן השני, שוחחתי עם שני הנסיכים הצעירים, שאחד מהם – מוחמד השישי - עלה מאז על כס המלכות, על האוניברסיטאות בישראל ובצרפת ועל כדורגל. קשה להאמין שכל זה נמוג, והיחסים בין מרוקו וישראל השתנו לבלי היכר.


על רקע הזיכרונות הללו, לכל הנוכחים במסיבה היה ברור שישראל של היום אינה מה שהייתה אז, וגם מרוקו לא. "אין לנו תפקידים כדי לחלק בתהליך השלום שאיננו", אומר השר אלקין, "אולי תפקידים פיקטיביים".



ועידת האקלים במרקש. הנפת הדגל הישראלי עוררה מחאה. צילום: רויטרס



חליפות במקום גלימות


יום קודם למסיבה, בארוחת הצהריים בארמון המלך, ישב אלקין לצדו של אנדרה אזולאי, יועצו הוותיק של המלך מוחמד השישי, וקודם לכן של אביו חסן השני. אזולאי היה, בין היתר, מארגנה הראשי של ועידת קזבלנקה ב־1994, הוועידה הכלכלית הראשונה למזרח התיכון וצפון אפריקה, שבישרה עוד כמה ועידות כלכליות בימים שאחרי הסכמי אוסלו והסכם השלום עם ירדן. אז התערבבו שלל מנהיגים, פוליטיקאים ואנשי עסקים ערבים וישראלים בסעודת ענק באוהל המלכותי. המלך וכל מנהיגי מרוקו לבשו אז את הגלימות המסורתיות ואת נעלי הבבושה המחודדות. בוועידת האקלים הנוכחית, לעומת זאת, לבשו כולם חליפות.



במשך שנים ניסה אזולאי, שבתו אודרי אזולאי היא שרת התרבות של צרפת, לקדם את הדיאלוג הישראלי־פלסטיני והישראלי־ערבי. בתקופת צוק איתן הוא היה קורבן, בעירו אסואירה, לשעבר מוגדור, למסע אנטישמי מצד גורמים אסלאמיסטים. הוא גם הגיע בספטמבר האחרון כנציג המלך להשתתף בהלווייתו של הנשיא לשעבר פרס. גם בירושלים וגם במרקש הוא היה פסימי. "הביקור של שר מישראל הוא משום שמדובר בוועידה של האו"ם", אמר, "אבל הוא לא מצביע על התחממות ביחסי שתי המדינות. המצב המדיני באזור ובין ישראל לפלסטינים הרי לא השתנה".



ובכל זאת, דגל ישראל התנופף בין דגלי המדינות שהשתתפו בוועידה. הנפתו לא עברה בשקט: סגן שר ממאוריטניה איים לעזוב את הוועידה ועשרות מפגינים מקומיים מחו אף הם על הנוכחות הישראלית מול הפרלמנט המרוקאי ברבאט. "זוהי ועידה של האו"ם, וישראל היא חברה באו"ם", ענה להם בתקיפות שר החוץ סלחאדין מזואר. "מרוקו לא תקבל שיעורים מאף אחד".



אפילו מרקש, שמכונה בשפות שונות "עיר האלוהים" או "העיר האדומה", אינה מה שהייתה. כיכר השוק ג’מע אל־פנה, "כיכר האבודים" המפורסמת, דמתה בעבר לכיכרות מ"סיפורי אלף לילה ולילה", עם מרקידי הנחשים, מספרי הסיפורים, הרקדנים והרקדניות. היום כמעט אין יותר מקום לנחשים בכיכר הענק, שממדיה נראים כאילו תפחו עוד יותר והתמלאו בעוד דוכנים ומזללות. למופעי הרחוב נשאר מעט מקום. בין הדוכנים מסתובבים תיירים ומשתתפים של


ועידת האקלים, שהצליחו להיחלץ מן המתחם הסגור ובו צריפים ואוהלים שהוקם עבורם בבאב איגלי, לאורך חומותיה האדומות של ה"מדינה", העיר העתיקה של מרקש.



מרקש היא היום עיר ענקית, המשמשת בירת התיירות של מרוקו, ובה רבעים רצופי מלונות מודרניים, בתי קזינו ומערכת כבישים שמשתבחת מיום ליום. מעין לאס וגאס של צפון אפריקה. "הכל בזכות המלך שנתן לנו עדיפות", אמר בגאווה הנהג שהביא אותי מבאב איגלי ל"מימונה ריאד". אבל כשאני שואל אותו אם הצמיחה הכלכלית של העיר העלתה גם את רמת החיים של כל תושביה, הוא עונה כי "40% מהתושבים עשירים מאוד והשאר עניים מאוד". והעניים במרוקו שרואים את הפריחה וההתעצמות שאין להם חלק בהן – מתמלאים זעם.



הכעס הזה הוביל להפגנות הזעם שפרצו במרוקו ב־28 באוקטובר, ימים ספורים לפני תחילת הוועידה, בעיר אל־חוסיימה שבצפון המדינה. מה שהוביל להן היה מותו של מוכר דגים, מוחסין פיקרי בן ה־31, בעקבות קטטה עם פקחים שרצו להחרים את הדוכן הלא חוקי שלו. במהלך הקטטה נפל לפתע פיקרי לתוך מגרסת זבל שהייתה במקום, וגופתו נכתשה במה שהפך למחזה מחריד. המלך פרסם הודעת אבל ושר הפנים מיהר למקום כדי להבטיח שהאחראים למעשה ייענשו, אבל הדבר לא שיכך את הזעם הציבורי. עד מהרה התפשטו ההפגנות גם לערים אחרות, והן נמשכות עד היום בעירו של הקורבן. למרות החששות, הפרות הסדר לא הפריעו לוועידת האקלים, שהצלחתה הייתה חשובה מאוד לשלטונות לשם חיזוק דימויה המודרני של מרוקו והתפקיד שהיא רוצה למלא כיום במערכת הבינלאומית והאפריקאית. שמונה אנשים נעצרו מאז, אבל החקירה אינה מתקדמת מספיק מהר עבור מאות המפגינים שחוזרים מדי פעם לכיכר העיר. "השוטרים והפקידים ממשיכים להתייחס רע לעניים", הסביר מפגין. "היום זה כבר לא יכול לעבור בשקט".



העניים רואים את הפריחה שאינם חלק ממנה וכועסים. הפגנות במרוקו. צילום: רויטרס



התגונן בפני התקפות


מהפכות האביב הערבי פסחו על מרוקו בזכות הרפורמה החוקתית שמיהר לבצע המלך מוחמד השישי ב־2011. התוצאה שלה הייתה עלייתה לשלטון של מפלגת "הצדק והפיתוח" האסלאמיסטית, החברה בתנועת האחים המוסלמים, שהצליחה להפיג את המתחים וקיבלה על עצמה לכבד את ההיררכיה השלטונית ולהשאיר למלך את סמכויותיו. בחודש שעבר זכתה המפלגה האסלאמיסטית שוב בבחירות, והמלך הטיל על מנהיגה עבדאללה בנקיראן להרכיב שוב ממשלה לחמש שנים נוספות ולהפוך בכך את מרוקו למדינה היחידה בעולם הערבי שבה נותרה בשלטון מפלגה המשתייכת לזרם האסלאמיסטי. האסלאמיסטים זכו בבחירות האחרונות ב־125 מושבים בפרלמנט מתוך 395 מול 102 מושבים למפלגת השמאל־מרכז המקורבת לחצר המלוכה.



בנקיראן לא הצליח עדיין להרכיב ממשלה חדשה. תפקידי המפתח, כמו שר הפנים או החוץ, נותרו בידי נציגי מפלגות אחרות. מפלגתו הליברלית העצמאית של שר החוץ מזואר קיבלה 37 מושבים בלבד. זמן מה לאחר שנבחר, שאלתי את בנקיראן במהלך הפורום הכלכלי העולמי האחרון של דאבוס, בינואר 2016, על האפשרות של חידוש היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, שנותקו בשנת 2000 בעקבות האינתיפאדה השנייה. הוא כרך אותם בהתקדמות בפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני. אחר כך נאלץ להתגונן בפני התקפות על שדיבר עם עיתונאי "ציוני".



המלך מוחמד השישי מנהל מצדו בימים אלה מערכה דיפלומטית אפריקאית כדי להחזיר את מרוקו לתפקיד בכיר במרחב האפריקאי. לפני ועידת האקלים הוא ערך מסע בין בירות היבשת השחורה וחידש אותו עוד בטרם הסתיימה הוועידה. הוא רוצה להשתלב שוב בארגון מדינות אפריקה, שעזבה מרוקו בגלל אי־הכרתה ברפובליקה הסהראווית, המייצגת את סהרה המערבית – שטח שאותו רואה מרוקו כחלק בלתי נפרד משטחה.



מרוקו היא היום המשקיעה הראשונה במערב אפריקה והשנייה ביבשת כולה. במהלך הוועידה המלך כינס בארמון הקונגרסים פסגה אפריקאית בנושאי אקלים. אפילו רמטאן לממרה, שר החוץ של אלג’יריה, שממשיכה בעימות עם מרוקו על עתיד הסהרה המערבית, היה שם. במרוקו רוצים לראות בזאת סימן שהתפקיד הבכיר חוזר לידיה. אמנם מלך מרוקו הוא גם מגן המקומות הקדושים לאסלאם, בהם ירושלים, אבל בינתיים, כל עוד לא יוחזר למרוקו תפקיד במזרח התיכון, הוא יסתפק באפריקה ובהסכם האקלים העולמי.