סרטי ג'יימס בונד לא היו נראים אותו הדבר אלמלא המתנקשים המתוחכמים שניסו בכל פעם להשמיד את העולם, לפגוע בדמות חשובה, או סתם להרוג את סוכן העל (שאף פעם לא מת, סליחה על הספוילר למי שעוד לא ראה). כעת מתברר כי ההשראה לנבל מאחד הסרטים של ג'יימס בונד הוא לא אחר מאשר מתנקש סובייטי שהחביא את אקדח הרעל שלו בשימורי נקניקיות, שנלקחה היישר מהעולם האמיתי של הריגול.

על פי ספר שיצא לפני מספר חודשים, של פרופסור שאריל פלוקאי מאוניברסיטת הרווארד, "האיש עם אקדח הרעל", עולה כי מקור ההשראה לספר ה-13, בסדרת הספרים על הסוכן בעל הרישיון להרוג, "האיש עם אקדח הזהב", הוא המתנקש הסובייטי וסוכן הקג"ב בוגדן סטשינסקי. סטשינסקי התנקש בחייהם של שני חברי התנועה הלאומית האוקראינית - לב רבט וסטפן בנדרה, לקראת סוף שנות ה-50, ועשה זאת באמצעות אקדח רעל. סטשינסקי שימש מקור השראה לבונד עצמו וכן לסצינת הפתיחה של הספר והסרט.

בעיבוד הקולנועי המפורסם לספר, רוג'ר מור מגלם סוכן 007 שטוף המוח, אשר חוזר מרוסיה על מנת להרוג את הבוס שלו עם אקדח רעל. "הסיטואציה שבה מרגל מועמד לדין ומנסה לשכנע את חבר המושבעים שהוא אשם היא ייחודית. אבל לסטשינסקי הייתה סיבה טובה לכך. הוא היה בסכנה אמיתית", מסביר שאריל פלוקאי. "הוא היה ברשימה של אנשים שיש לחסל, שנחתמה בידי ראש הקג"ב".



רוג'ר מור ב"האיש עם אקדח הזהב". צילום מסך: יוטיוברוג'ר מור ב"האיש עם אקדח הזהב". צילום מסך: יוטיוב
"פלמינג ידע על המשפט. בהתחשב ברקע שלו בריגול, הוא וודאי מצא אותו מרתק", מסביר פלוקאי. "אין ספק שזה נתן לו השראה לפתיחת הספר שלו. לא היו מקרים קודמים של שימוש באקדח רעל, וכן יש בספר התייחסות בספר לגברים בעלי שמות סלאביים שנהרגו במינכן".

סטשינסקי הורשע בהריגת ראשי המפלגה האוקראינית הלאומית, העיתונאי לב רבאט והאקטיביסט הפוליטי סטיבן בנדרה, עת התחבאו במינכן (אחד ב-1959 והשני ב-1957). על מנת להרוג אותם, סטשינסקי חיכה מחוץ למשרד של קורבנותיו (כל אחד במשרדו), וכאשר נכנסו שלף את הרובה שלו, אותו החביא בנייר עיתון מגולגל, וירה כמוסות נפץ מלאות בציאניד בפניהם. החשיפה לחומר הובילה לכך שלבם נדם. מדובר היה בהליך מסוכן. לפני ההתנקשות, היה על סטשינסקי לקחת נוגדן, ואז ריסק כדור ושאף את האדים שלו על מנת למנוע הרעלה.
אקדח הרעל. צילום מסך: יוטיובאקדח הרעל. צילום מסך: יוטיוב
סטשינסקי לא היה רוצח מיומן כמו בונד, ולפני ההתנקשויות תפקידו היה בכלל קצין מודיעין. למרבה האבסורד, סוכן הקג"ב כלל לא אהב הרג ורצח, אך פחד מידי הממונים עליו מכדי לסרב. "הרגשתי שאני רק חצי-ער. לא ראיתי את אקט ההרג, רק את הלחיצה על ההדק", סיפר שנים לאחר המקרה. 
לא רק שהוא לא אהב את רעיון ההרג, סטשינסקי גם כלל לא רצה להיות מרגל, ומשפחתו תמכה במורדים נאציונליסטים שהתחבאו ביערות ליד הכפר שלהם.

רצה הגורל, וכשהיה בן 19, סטשינסקי נתפס ברכבת ללא כרטיס, כיוון שהיה עני מידי בכדי לשלם. המשטרה החשאית איימה עליו בגירוש לסיביר, אם לא יבגוד במורדים. כשמשפחתו שמעה על כך, היא ניתקה איתו כל קשר, כך שהרגיש שהאופציה היחידה שלו היא קריירה במשטרה החשאית. מרגע זה ואילך הוא הפך לסוכן כפול, כשהוא מעמיד פני מורד האורב לשיירות משטרה, משחרר אותם ומערים עליהם להודות באשמה.

חייו של בונד היו זוהרים יותר מאלו של סטשינסקי. צילום מסך:יוטיובחייו של בונד היו זוהרים יותר מאלו של סטשינסקי. צילום מסך:יוטיוב
תוך זמן קצר הציבו אותו הקג"ב בתפקיד בגרמניה, כדי שירגל אחר פליטים אוקראינים. על רצח ראשי המפלגה זכה לעיטור הדגל האדום של ואלור, אות כבוד גבוה בתחום. אך בניגוד לבונד, תהילתו הייתה קצרת ימים, והוא הפך לנרדף כאשר התחתן עם אישה גרמניה, וכאשר הקג"ב דרש מהם להפיל את העובר שלהם הם החליטו לברוח. אשתו עברה לברלין, אך סטשינסקי לא הורשה לעזוב את מוסקבה, שם גילה כי התינוק שלו מת. לאחר מכן, יחד עם אשתו, נמלט למערב גרמניה, זמן קצר לפני שנחסמו גבולות המדינה עקב בניית חומת ברלין, ב-12 לאוגוסט 1961.

ריגול במציאות כעסק זוהר פחות מאשר על המסך.צילום מסך: יוטיובריגול במציאות כעסק זוהר פחות מאשר על המסך.צילום מסך: יוטיוב
במערב ברלין פנה ל-CIA והתוודה על מעשיו, בתקווה לחיים חדשים בארה"ב. לצערו סיפורו היה הזוי מידי, וה-CIA לא האמינו שעבור הרצח השתמש באקדח ציאניד, נשק ניסיוני באותה התקופה, אותו החביא בתוך קופסת שימורי נקניקיות. אנשי סוכנות הביון החזירו אותו לידי הגרמנים ואלו העמידו אותו לדין. לאחר שהגיע לברית המועצות, הוא חזר לגרמניה, וניסה להגיע למערב, אך נתפס בידי ה-CIA, והוכרח להודות באשמת רצח, בידיעה שאם לא יודה וישוחרר לחופשי יוציאו אותו להורג בגין בגידה. הוא הוכיח את טענותיו וריצה שמונה שנות מאסר ב-1962. סטשינסקי שוחרר בנסיבות מקלות ב-1967 וקיבל זהות חדשה, כולל ניתוח פלסטי על פניו. לאחר מכן עזרו לו להימלט לדרום אפריקה, שם עבד עבור המשטרה החשאית המקומית.
"הסיפור של סטשינסקי הוא טרגי. הוא לא בחר בחיים האלו, הם נכפו עליו. הוא נלחם על חייו עוד מן ההתחלה", אמר  פלוקאי. "קווי הדימיון האלו בין סטשינסקי וג'יימס בונד מסתיימים באקדח הרעל. לא היו לו נשים זוהרות או מרטיני. כשסטשינסקי שתה, הוא שתה בכבדות כדי להתמודד עם הלחץ. הוא לא היה בונד, אבל הסיפור שלו הוא המרשים ביותר מבין המרגלים".