העיר העתיקה של מרואה שעל גדת הנילוס, 200 קילומטר מצפון־מזרח לבירת סודן חרטום, הייתה בירתה של ממלכת כוש, אחת האימפריות של העולם העתיק שאף שלטה על מצרים עם שושלת פרעונים במשך כ־100 שנה. כבר יותר מ־1,500 שנה חלפו מאז ירדה העיר מגדולה וננטשה, אבל היא הותירה מורשת ארכיאולוגית מרשימה: יותר מ־200 פירמידות וקברים מלכותיים.



לפני כשש שנים הכריזה סוכנות התרבות של האו"ם, אונסק"ו, על מרואה ועל שני אתרים סמוכים כעל אתרי מורשת עולמיים, תוך שהיא מציינת כי האתרים "מכילים מגוון נרחב של צורות ארכיטקטוניות - פירמידות, מקדשים, ארמונות ואזורים תעשייתיים - שעיצבו את הזירה הפוליטית, הדתית, החברתית, האמנותית והטכנולוגית של עמק הנילוס המרכזי והצפוני במשך יותר מאלף שנה".



בחודש שעבר הגיעה שייח'ה מוזה בינת נאסר, אמו של אמיר קטאר, תמים בן חאמד א־ת'אני, לביקור בעיר העתיקה בסודן כדי לעקוב אחרי הפרויקט הארכיאולוגי המשותף לשתי המדינות, שמטרתו לקדם את המורשת הארכיאולוגית של סודן, בין השאר באמצעות שיקום הפירמידות והקמת מוזיאונים שיוכלו למשוך תיירים לאזור הבלתי מוכר.



הסודנים, שראו כיצד האתר ההיסטורי אינו זוכה לתהודה כמו הפירמידות המפורסמות של גיזה, מיהרו לנצל את הביקור כדי להראות כי הפירמידות שלהם חשובות לא פחות מאלה שבמצרים וגם כדי להציג את הגרסה שלהם להיסטוריה, לא רק של סודן ושל מצרים, אלא גם זו שאותה קראנו השבוע בהגדה של פסח.



שר ההסברה הסודני אחמד בילאל עותמן טען כי הפירמידות הסודניות נבנו 2,000 שנה לפני המצריות והכריז כי הממשלה מתכננת לתקן את ספרי הלימוד כדי לשקף את המציאות ההיסטורית ולספק הוכחות שיעידו על כך לפני כל העולם. הבכיר הסודני לא הסתפק בכך, וטען כי אחד מפרקי הקוראן, שנאמר בו כי פרעה ששלט בזמן יציאת מצרים דיבר על "נהרות שזורמים מתחתי", מעיד על כך שמדובר בפרעה סודני, מאחר שבמצרים יש רק נהר אחד, בעוד שבסודן יש כמה נהרות. "סודן שלטה על מצרים, ולא רבים יודעים שפרעה משה היה אחד מהפרעונים הסודנים ששלטו על מצרים", אמר.



במצרים לא נשארו חייבים ומיהרו להגיב. "לסודן יש עכשיו פירמידות? הן נראות כמו משולשי גבינה", צחק מגיש תוכנית אירוח בטלוויזיה המצרית. "אתם לא יכולים פשוט לטעון שיש לכם פירמידות; אתם צריכים להיות תרבותיים כדי שיהיו לכם פירמידות". זאהי חוואס, אחד המומחים הגדולים בעולם למצרים העתיקה שגם שימש שר העתיקות במדינה, טען כי הפירמידות המצריות הן העתיקות ביותר וחלקן בנות יותר מ־5,000 שנה. הוא הסביר כי אין ממצאים המתארים את דמותו של פרעה מיציאת מצרים, ולכן אי אפשר לקבוע את זהותו המדויקת.



עמוק בבוץ



בצל הוויכוח בין שתי המדינות השכנות הגיעה בתחילת החודש הודעה דרמטית ממצרים ולפיה התגלו בחפירות בנקרופוליס (עיר המתים) של דהשור - כ־40 קילומטר מדרום לקהיר, על הגדה המערבית של הנילוס - שרידיה של פירמידה בלתי מוכרת מהשושלת ה־13 של מצרים העתיקה. היא נבנתה לפני 3,700 שנה, 800 שנה אחרי הפירמידות של גיזה.



לפי משרד העתיקות, הפירמידה "החדשה", ששרידיה נמצאים מצפון לפירמידה הנטויה של פרעה סנפרו, התגלתה במצב טוב, ועד כה מצאו החוקרים בתוכה מסדרון המוביל למבואה, בעוד שעל הקירות הפנימיים ועל העמודים יש שורות הירוגליפים. לפי ההערכות מדובר בניסיון הראשון במצרים לבנות פירמידה בעלת צדדים חלקים.



גילוי הפירמידה סיפק דוגמה נוספת לעבודת הארכיאולוגים. אלה ממשיכים לגלות בתוך חולות מצרים עוד ועוד רמזים וממצאים שיעזרו להבין טוב יותר את ההיסטוריה של אחת הממלכות המשפיעות ביותר של העולם העתיק, ממלכה שכונתה "אסם התבואה של העולם" ושהוזכרה בחלק נכבד מסיפורי התנ"ך.


לעתים התגליות נחשפות לא רק בתוך החול. בחודש שעבר מצא צוות ארכיאולוגים גרמני־מצרי את חלקיו של פסל אדיר־ממדים בגובה שמונה מטרים של פרעה בתוך בריכת בוץ בין בנייני מגורים בשכונת אל־מטריה שבצפון קהיר, שם שכנה הליופוליס, בירתה של מצרים העתיקה.



הפירמידות בגיזה, ארכיון. צילום: רויטרס



תחילה סברו החוקרים כי מדובר בפסל של רעמסס השני, אחד הפרעונים המפורסמים ביותר, ששלט במשך 60 שנה והרחיב את האימפריה המצרית עד סוריה וסודן. ואולם, בהמשך שינו את דעתם והעריכו כי מדובר בסבירות גבוהה בפסל הנושא את דמותו של פרעה פסאמטיכוס הראשון, ששלט במצרים במאה השביעית לפני הספירה, 600 שנה אחרי רעמסס השני. הערכתם התבססה על ממצא באחד ההירוגליפים: כינוי המזוהה עם פסאמטיכוס. "אם זה אכן שייך למלך הזה, הרי מדובר בפסל הגדול ביותר של התקופה המאוחרת שהתגלה אי־פעם במצרים", אמר שר העתיקות, חאלד אל־ענאני.



בשורה ארכיאולוגית נוספת הגיעה בסוף החודש שעבר גם מאזור הפירמידה הגדולה של גיזה, שם התגלתה קורת עץ באורך 26 מטר, שלהערכת החוקרים הייתה שייכת לסירה השנייה של פרעה ח'ופו, שבעבורו נבנתה הפירמידה לפני יותר מ־4,500 שנה. ב־35 השנים האחרונות נמצאו יותר מאלף פריטים השייכים לשתי הסירות העתיקות, אשר הוטמנו באתר הקבורה של ח'ופו, והצוות המצרי־יפני הקים מעבדה מתקדמת שתאפשר לשקם את החלקים בתקווה לשחזר את הסירה השנייה.



חוקר מצרים העתיקה אחמד סדיק הסביר כי הפיסה החדשה "עשויה לסייע לחבר יחד את כל המיזם כמו תצרף ענק". לדבריו, "ארכיאולוגים וחוקרים של שרידי צמחים עתיקים יכולים להשתמש בפיסת עץ כדי ללמוד על הזנים, על האקלים, על סביבת המגורים ועל תקופת הגילוי".



מחכים לתיירים



פסלו של פרעה פסאמטיכוס, וכן הסירה של פרעה ח'ופו, צפויים להיות בין המוצגים הבולטים ביותר באחד המיזמים השאפתניים ביותר של מצרים - המוזיאון המצרי הענק שאמור להיפתח חלקית במאי 2018 ליד הפירמידות של גיזה. על שטח של 480 אלף מטר רבוע אמור לקום אחד המוזיאונים הגדולים בעולם, החשוב ביותר להצגת ההיסטוריה של מצרים העתיקה. הפתיחה המלאה צפויה רק ב־2022, אז תציין מצרים מאה לגילויו של הקבר של תות ענח' אמון.



הנשיא לשעבר חוסני מובארק הוא שחתם ב־1992 על הצו המקצה קרקע להקמתו של המוזיאון, אולם את אבן הפינה הניח רק עשור לאחר מכן. העניינים המשיכו להתקדם בעצלתיים: רק ב־2005 נסתיים העיצוב הראשוני, וכעבור שנה נקבע העיצוב המפורט. ועד שנבחרו קבלני הבנייה ב־2012, מצרים כבר הייתה בעיצומו של המשבר שאחרי הפלת מובארק מכס השלטון.



נכון להיום יותר מ־3,000 פועלי בניין מצרים עובדים במשמרות לאורך כל שעות היממה כדי לעמוד בלוח הזמנים ואולי אף להקדימו. ההערכות הראשוניות קבעו שעלות המיזם תעמוד על 550 מיליון דולר, אולם כבר עכשיו תג המחיר עומד על יותר ממיליארד דולר, וסוכנות הסיוע הבינלאומית של יפן מעניקה מאות מיליוני דולרים.



המוזיאון, שמוקם במרחק שני קילומטרים מהפירמידות הגדולות ומשקיף עליהן, צפוי להזכיר במראהו את מבני הענק ההיסטוריים שהיוו חלק משבעת פלאי העולם העתיק. בתוך המוזיאון יוכלו המבקרים לסייר בגלריות לפי סדר כרונולוגי - התקופה הפרהיסטורית, הממלכה העתיקה, הממלכה התיכונה, הממלכה החדשה, התקופה המאוחרת והתקופה הרומית עם קליאופטרה ומרקוס אנטוניוס. טכנולוגיה מתקדמת ומציאות מדומה אמורות לספק מפגש ייחודי עם ההיסטוריה שקמה לתחייה.



עבודות ההקמה של המוזיאון בגיזה. צילום: AFP



על המדרגות הגדולות במוזיאון יוצבו ארבעה פסלי ענק, ובהם פסלו של רעמסס השני שהועבר מקהיר. ואולם, גולת הכותרת בפתיחת המוזיאון אמורה להיות תצוגה ובה 5,000 מאוצרות קברו של תות ענח' אמון, שמרביתם עברו טיפולי שימור. בסך הכל, המוזיאון צפוי לכלול לפחות 100 אלף פריטים היסטוריים, חלקם בני יותר מ־3,000 שנה. "כאשר ייפתח המוזיאון, המבקרים יישארו בתחושה אדירה של יראת כבוד לנוכח גודלו העצום", ציין ווליד עבד אל־‍פתח, סגן הנשיא לענייני צפון אפריקה של היל אינטרנשיונל, החברה שמספקת שירותי ניהול לפרויקט האדיר.



לפי הערכות, את המוזיאון אמורים לפקוד כחמישה מיליון תיירים בשנה, והוא מהווה את שיאם של המאמצים המצריים לחדש את פעילותם של המוזיאונים החשובים במדינה, שהתקשו לתפקד בשנים האחרונות, ולהקים מוזיאונים חדשים שיקדמו את מורשתה העתיקה של מצרים, הן בזירה הפנימית הן בזירה הבינלאומית.


התקווה הגדולה ביותר היא שהמוזיאונים הללו יצליחו לעורר מחדש את התיירות לארץ הפרעונים אחרי שש שנים של חוסר יציבות פוליטית והפיכות עממיות וצבאיות, הפגנות ענק ופיגועים קשים כמו הפלת המטוס הרוסי מעל חצי האי סיני בשנת 2015. ואולם, אחרי סדרת הפיגועים השבוע בכנסיות הקופטיות והחשש מפני פיגועים נוספים - שבין השאר הביאו להכרזה על מצב חירום לשלושה חודשים ולהחלטת ישראל על סגירת מעבר טאבה - עדיין לא ברור עד כמה באמת ימהרו התיירים לשוב למצרים, אפילו בשביל פריטים נדירים מימי הפרעונים.



אבל במצרים לא מרימים ידיים, ומקווים כי החלטתו של האפיפיור פרנציסקוס שלא לבטל את ביקורו במדינה בהמשך החודש, בצד צעדי הביטחון הנוקשים שמוביל הנשיא עבד אל־פתח א־סיסי, יוכיחו כי מצרים מוכנה לקבל בברכה את המבקרים מרחבי העולם. "כיום, כל מדינה מאוימת מן הטרור, אז מה יעשו אנשים? יישארו בביתם ולעולם לא ייצאו?", אמר בהתרסה תרוות' אל־עג'מי, יועץ תיירות בלשכת חברות התיירות בלוקסור.



hayim30@gmail.com