"ממשל טראמפ מעיד על כך שהוא רוצה חופש לעצמו וחופש להתנהל כראות עיניו, אך למעשה הוא מפר את הכתוב בחוקה שלנו על חופש הביטוי. ההתבטאויות שלו וההתנהלות שלו מול התקשורת הן התקפה על החוקה האמריקאית. אנחנו, אמצעי התקשורת, הפכנו לאויב האומה. מבחינתו, כידוע, אנחנו משדרים 'חדשות מזויפות'. אנחנו במלחמה".

מאחורי הדברים הללו עומדת לין וולש, נשיאת איגוד העיתונאים האמריקאי, שביקרה בשבוע שעבר בישראל לרגל כנס "חופש העיתונות בעידן הדיגיטלי", שנערך במועדון העיתונאים בירושלים בהשתתפות עיתונאים, חוקרים ואנשי מדיה דיגיטלית מכל העולם, כמו גם פעילים למען חופש העיתונות הסובלים מרדיפות ועוד.

מערכת היחסים העכורה בין טראמפ לכלי התקשורת האמריקאיים, שסופגים ממנו מתקפות חדשות לבקרים, מדירה שינה מעיניה של וולש. "הנשיא טראמפ מודאג מכך שהפרסומים באמצעי התקשורת האמריקאיים הם מתקפה עליו", היא אומרת. "אבל מי שמפסיד בסופו של דבר זה העם. כי טראמפ מבטא את עמדתו שלפיה מדובר ב'פייק ניוז', וזוהי תעמולה שלא ראינו מעולם נגד התקשורת בכל ההיסטוריה של האומה האמריקאית. זה משפיע מאוד על הציבור. כך, למשל, כשסבא וסבתא שלי, אנשים שמרנים בצריכת התקשורת שלהם, שומעים את ההתבטאויות של טראמפ, זה משפיע עליהם. הם הופכים יותר חשדנים. טראמפ יצר משבר אמון בין התקשורת והציבור. ישנו חוסר אמון שמאיים על אנשים, עד כדי כך שהם כבר לא מתעניינים יותר בחדשות, וזה נורא בעיני. זה מאוד מדאיג אותי, כי בסופו של יום זה משאיר אותנו עם הציוצים בטוויטר וההודעות לעיתונות".


אז איך הציבור יקבל את המידע?

"לאחות בבית חולים שעובדת קשה לפרנסתה לא יהיה זמן להילחם על השגת המידע. אנחנו צבא העם עם העט, ואנחנו צריכים להשיג בשבילה את המידע. אם יכולת זו תילקח מאיתנו, זה יהיה נורא".


בין דוד לגוליית

איגוד העיתונאים המקצועיים (SPJ - Society of Professional Journalists) הוקם לפני למעלה מ־100 שנה כדי לשמש ככתובת המקצועית של העיתונאים בארצות הברית. הארגון, שבו חברים למעלה מ־10,000 עיתונאים, דואג למעמדם המקצועי של העיתונאים, לתקנון אתיקה מחייב, ואחת לשנה מקיים כנס רב־משתתפים, שבו נדונות הסוגיות העומדות על סדר היום התקשורתי.

וולש, רק בת 30, מובילה כנשיאת האיגוד חזון של חופש עיתונות ואתיקה עיתונאית בארצות הברית ומחוצה לה. בין היתר, היא מנהלת ומפיקה בכירה במחלקת התחקירים ב־NBC סן דייגו. באמתחתה כבר פרס אמי לעיתונאות שקיבלה בגיל 26 על תחקיר שערכה. "נולדתי באוהיו שבקולומבוס", היא מספרת. "את ההתאהבות שלי במקצוע העיתונות התחלתי בבית הספר התיכון. בבית הספר שלי עשו ספורט מסוגים שונים, ואז יום לפני אירוע ספורט גדול שהיה אמור לצאת לפועל, החליטו לבטל את האירוע, כי המאמן עשה משהו שעצבן את ההנהלה. המאמן היה מאוד מתוסכל, כי כל עבודתו עמדה להיות לשווא. דיברתי עם כולם, כולל מנהל בית הספר. שבועיים לאחר מכן פרסמתי אייטם שסיקר את כל הסיפור ושפך אור חדש על האירוע. כעיתונאית צעירה מאוד גיליתי את כל הכוח סביב תעשיית הספורט, ואז הבנתי בעצם מה תפקידי כעיתונאית: לייצג אפילו קולות שלא נשמעים בדרך כלל. היה חשוב לי לדבר גם עם החזקים וגם עם החלשים. גם עם הגולייתים וגם עם הדוידים. רציתי לעשות את זה כמקצוע, כל החיים. משפט או־ג'יי סימפסון היה באוויר באותה תקופה, ואני ממש נדבקתי לטלוויזיה. אמא שלי לא הייתה מרוצה. זה לא המקצוע שהיא הייתה רוצה בשבילי".

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, צילום: רויטרס


מה מצב העיתונות היום?

“מצב העיתונות בימינו הוא מעולה. הרבה יותר קל מבחינת טכנולוגיה. הרבה יותר קל למצוא מידע וגם להעביר את המידע. כמו שאת עכשיו מקלידה ישר לטלפון ולא צריכה לכתוב בכתב יד כמו פעם. כיום אפשר להשתמש בטכנולוגיה כדי לשפר את הסיפור".


את חושבת שלעיתונות המודפסת יש עתיד, או שהיא פשוט תגווע?

"צריך להבין שהזמנים משתנים. העיתונות המודפסת תמשיך בטווח הקרוב, אבל יכול להיות שבעתיד הרחוק היא תסתיים. יכול גם להיות שלא. אני אוהבת את הדיגיטל ואני צורכת דיגיטל באובססיביות. אני אופתע אם העיתונות המודפסת תשרוד לנצח".


אמרו גם על הספרים שהם ייכחדו, והנה הם עדיין כאן.

“ספרים הם תופעה יותר עתיקה. הנה, אחי הצעיר עדיין קורא ספרים, והוא מסמל בעיני את הצעיר האמריקאי. בנוגע לספרים אני יותר אופטימית. אבל אני לא חושבת שעיתונים כמו 'הניו יורק טיימס' ייכחדו, אלא הם פשוט יעברו לאונליין".

בינתיים האיגוד בניהולה של וולש מסרב לקבל את התנהלותו של הממשל האמריקאי של טראמפ. "דיברנו נגד דברים שהנשיא עשה", היא מספרת. "לאחר שנבחר, שלחנו לו בקשה לפגישה ולא קיבלנו תשובה. נוסף על כך, שלחנו מכתב ועוד מכתב המשך לדובר הבית הלבן שון ספייסר ולא קיבלנו תשובה. תרשי לי להפתיע אותך, אבל גם הנשיא לשעבר ברק אובמה קיבל מכתב כזה בדיוק. הוא עשה את מה שהנשיא טראמפ עושה, פשוט אצלו זה נעשה ביתר תחכום ועם יותר אצילות וחן. הסכנה הכי גדולה היא שאנחנו מגיעים למצב שבו לממשל יש הכי פחות שקיפות שהייתה אי פעם, וזה ממשיך להחמיר. השימוש בעיתונאים כשעיר לעזאזל הוא מאוד מסוכן. גישה לרשתות החברתיות אינה דבר רע. גישה של האזרחים לפוליטיקאים היא דבר מצוין, אבל חשוב לציין שזה צריך להיות כתוספת ולא במקום. מה שנורא במצב הנוכחי הוא חוסר הרצון המוחלט של הנשיא טראמפ לקבל ביקורת. אל מול הטענות של טראמפ על 'פייק ניוז', צריך לזכור שתפקיד העיתונאי הוא לא לשדר שקר או יותר נכון לשדר את מה שנכון. בסופו של דבר, אנחנו מייחצנים את הנשיא טראמפ יותר מדי. הוא מאוד כועס על העובדות, ואנחנו העיתונאים הופכים לשעיר לעזאזל".

איך אתם מתמודדים עם זה?

"אנחנו מנסים לפתור את הבעיות האלו. אנחנו חייבים להחזיר את אמון הציבור בנו. אנו מנסים להצטיין בעבודתנו בלי לבוא עם מקורות חסרי שם, שהרבה פעמים זה הפוליטיקאים בעצמם מחופשים ל'מקורבים'. חשוב שנביא את הדיווח הכי טוב האפשרי, שלא יתבסס רק על גוגל. כעיתונאית אני צריכה להיות בטוחה באמינות המידע שאני מביאה ולהצליב מקורות. הכי חשוב זה להיות שקוף ולתת לציבור לראות לבד את העובדות. לא להתעצל. להיכנס ולהראות את המייל שקיבלנו, שאומר שאין תגובה או שלא רוצים להגיב. הטכנולוגיה היום כל כך פשוטה, שחייבים לעשות את זה. הרעיון הוא לשתף את הציבור, כדי שידע איך התהליך עובד. הציבור רוצה להיות חלק ממה שקורה, וחייבים להבין את זה. אנחנו כעיתונאים לעולם לא נהיה חברים של פוליטיקאים, אף שהם המקורות שלנו, עלינו לייצר יחסים איתם, שהם סימביוטיים מעצם הווייתם, אבל תמיד לשמור על הגבולות".


לבחור את הקרבות

בכנס, שבו התארחה וולש בשבוע שעבר, נשאו נאומים, בין היתר, העיתונאי היהודי האמריקאי קרל ברנסטיין, שחשף עם בוב וודוורד את פרשת ווטרגייט; נשיאת מועצת העיתונות השופטת דליה דורנר ועוד. "הממשלה מחלישה את יכולתו של הציבור לקבל מידע מהימן וביקורת על השלטון, וזה תפקידה העיקרי של עיתונות חופשית", אומר אורי דרומי, מייסד ומנכ"ל מועדון העיתונאים. "אומנם אין כאן עיתונאים הנרדפים בידי השלטון כמו במדינות שונות בעולם, אבל התהליך המתרחש בישראל מעורר בהחלט דאגה".

ראש הממשלה בנימין נתניהו, צילום: מרק ישראל סלם

וולש עוקבת מקרוב גם אחרי מה שמתחולל בישראל, ובעיקר אחר הפרשות השונות שמתנהלות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. בעניין תיק 1000, למשל, שעוסק בחשד לקבלת טובות הנאה מאנשי עסקים, וולש מזכירה פרשה שהתנהלה נגד פוליטיקאי אמריקאי בסן דייגו בגין מתנות חתונה שקיבל בשווי מאות דולרים. "אם אלה מתנות חתונה של כמה מאות דולרים, כפי שקרה בפרשה שהייתה אצלנו, אמרתי לעזוב את זה", היא אומרת. "לבחור את הקרבות שלך. אם אלה סכומים גדולים, חייבים לדווח. אין דבר כזה אצלנו שאני לא יודעת מה הנשיא שלי עושה. מה שבטוח, בנוגע לחקירה של ראש ממשלה, אם יש חקירות חוזרות ונשנות, חשוב למצות את החקירה, חשוב להביא את הפרטים ולוודא שהציבור מבין. האתגר הוא לרתק את הציבור ולבחון איך זה משפיע על המדינה. זוהי התקפה על ראש הממשלה. דיווח יתר יכול להשיג את המטרה ההפוכה. לכן חשוב כל כך לבחור את הקרבות”.


מה את חושבת על עיתונאים שהופכים לפוליטיקאים, תופעה שהפכה נפוצה בישראל?

"יכול להיות שזה יגרום לי לפקפק בדיווח אובייקטיבי של אותו עיתונאי, לפני שהוא הופך לפוליטיקאי. אין דבר כזה אצלנו. ראיתי את התופעה הזאת בדרום קוריאה. מצד שני, עיתונאי יכול להיות מנהיג טוב עם ראש פתוח".