השיחה עם מלכה לייפר נמשכת שניות ספורות בלבד. אני לא יודעת מה את רוצה, היא ממלמלת. אני רוצה לשאול אותך מה את אומרת על הדרישה להסגיר אותך לאוסטרליה, אני אומרת לה, אבל לייפר לא מתרצה וממהרת לנתק את הטלפון. 
 

לייפר מעולם לא התראיינה ולא אמרה ולו מילה אחת לעיתונאים מאז שנמלטה מאוסטרליה לישראל לפני שנים אחדות. בחודש האחרון היא נמצאת בלב הסערה שמתחוללת בקהילה היהודית באוסטרליה. לייפר, 48, שהייתה מנהלת בית הספר החרדי לבנות “עדת ישראל” במלבורן, עלתה לכותרות באוסטרליה לפני תשע שנים לאחר שנחשדה בביצוע עשרות עבירות מין, כולל אונס ומעשים מגונים, בתלמידות בית הספר. כמה שעות אחרי שנודע לה על החשדות, היא ברחה באישון לילה לישראל. מאז היא גרה בעיר החרדית עמנואל ומלמדת בבית ספר מקומי. 
 

ביולי 2013 הוגשה לישראל בקשת הסגרה של לייפר על ידי הרשויות באוסטרליה. באוגוסט 2014, לאחר שנעצרה בישראל, הפרקליטות ביקשה מבית המשפט לבצע את ההסגרה. אלא שבמאי 2016 הופסקו הליכי ההסגרה לאוסטרליה של לייפר נוכח עמדתו החד־משמעית של הפסיכיאטר המחוזי, שסבר כי יש לאשפזה באופן מיידי.
 

הפרשה הזו חזרה לכותרות באוסטרליה בשבועות האחרונים בעקבות דרישתה של אחת המתלוננות נגד לייפר, תלמידתה לשעבר דסי ארליך, להסגיר את לייפר למדינה. ארליך התראיינה ונאמה רבות בנושא, ואף פרסמה תצלום שבו לכאורה נראית לייפר משתתפת בחגיגות ל”ג בעומר במירון. זאת לאחר שלייפר טענה בבית משפט בישראל שמצבה הנפשי הרעוע אינו מאפשר את הסגרתה. 
 

התקשורת האוסטרלית עסקה בשבועות האחרונים בנושא בהרחבה, כולל כתבה גדולה שעסקה בנושא ברשת איי־בי־סי האוסטרלית. חברי הקהילה היהודית באוסטרליה שעמם שוחחנו אינם מבינים מדוע לייפר עדיין לא הוסגרה לאוסטרליה. “ההסגרה של לייפר ואסון המכביה, שמלאו לו עכשיו 20 שנה, מעיבים על הקשרים שלנו עם ישראל”, אומרת אחת מבכירות הקהילה באוסטרליה.

דסי ארליך. צילום פרטידסי ארליך. צילום פרטי







הספיקה להשתקם


לייפר, חרדית, אם לשמונה, הגיעה למלבורן מישראל בשנת 2000. היא התחילה לעבוד בבית הספר היוקרתי החרדי “עדת ישראל”, או “אדאס” בהגייה של בני הקהילה. קהילת “עדת ישראל” הקטנה במלבורן נחשבת למעין כת איימיש יהודית. ה”אדאסניקים”, כפי שהם נקראים, מנהלים אורח חיים חרדי קיצוני. הקהילה כולה מרוכזת בשמונה בניינים באחת משכונותיה של מלבורן ומקפידה על מרחק נגיעה משאר תושבי העיר. נשים אינן רשאיות לעבוד מחוץ לבית, לרוב המשפחות כעשרה ילדים ומעלה, הגברים לבושים בבגדים יהודיים מסורתיים.
 

על פי דבריה של ארליך לתקשורת האוסטרלית, שהתפרסמו בעיתונים בכל רחבי העולם, לייפר נחשבה למלאך גואל בבית הספר. המורה הישראלית שניאותה להגיע לאוסטרליה ולנהל את בית הספר החרדי הקטן נתפסה בקהילה כמושיעה. 500 תלמידי בית הספר העריצו אותה, סיפרה ארליך ל”אוסטרליאן” לפני ארבעה חודשים, הקשיבו לה כאילו היא אלוהים.
 

“כאשר לייפר הגיעה אלי”, סיפרה ארליך לעיתון האוסטרלי, “הייתי נערה בת 15, כל כך תמימה שלא ידעתי שאפשר להתנשק בפה”. לדבריה, די מהר לייפר לימדה אותה כמה עובדות חיים מכוערות במיוחד. זה התחיל, לטענתה, כשלייפר הציעה להעביר לארליך שיעורים פרטיים. השיעורים הראשונים התנהלו במשרדה של לייפר. לדברי ארליך, חשדנותה לא התעוררה כשלייפר כרכה את זרועותיה סביב התלמידה שלה. ארליך הייתה בטוחה שזהו אות של הערכה ואהבה כנה. אבל אז השיעורים עברו לביתה של לייפר.

שם האהבה קיבלה ממדים שונים לגמרי כאשר לדברי התלמידה, לייפר שפשפה את ירכיה בתלמידתה והחדירה לגופה את אצבעותיה. “חשבתי שזה מוזר, אבל אמרתי לעצמי: ‘היא הבוס כאן, היא המבוגרת, אז זה נכון לעשות את זה’”, סיפרה ארליך בראיון.
 

הפגישות, לדברי ארליך, נמשכו על פני שלוש שנים. “בסופן הלכנו לדרכנו כאילו כלום לא קרה”, אמרה ארליך בראיון והדגישה את בדידותה בסיטואציה. לא היה לה עם מי לדבר, למי לספר על מה שהמנהלת לכאורה מעוללת. בראיונות נוספים לתקשורת האוסטרלית תיארה ארליך כיצד היא מתקשה לשכוח את החוויה הקשה. “אני רואה את האצבעות שלה מפשיטות אותי, את המגע שלה על גופי החשוף”, סיפרה. “אבל אני לא שם. אני ריקה. בחדר ההוא אני לא קיימת. היא הרגה אותי, מוות שקט שאף אחד לא ישמע עליו. אף אחד לא יאמין לי”. 
 

הקשר עם לייפר נפסק רק כאשר לארליך מלאו  18 שנים, והיא נישאה בשידוך לצעיר מהקהילה. ביחד עם בעלה היא עברה לישראל כדי שבעלה יוכל להמשיך כאן את לימודי הדת. אולם ארליך, אישה צעירה וכלה טרייה, לא יכלה לחגוג את נישואיה. היא הייתה מדוכאת, אבל לא העזה לספר לבעלה על המעשים שבוצעו בה. רק לפסיכולוג שאליו נאלצה ללכת אחרי שלא יכלה להתגבר על הדיכאון בכוחות עצמה, סיפרה ארליך על לייפר. בתחילה הוא לא האמין לה. ארליך התעקשה ואף אמרה לו שלייפר פגעה לכאורה בשתי נערות נוספות.

בפברואר 2008 העביר הפסיכולוג את המידע לבית הספר במלבורן, אחת מבכירות הקהילה התעמתה עם לייפר שהכחישה, והנהלת בית הספר המורחבת נדרשה לנושא. בישיבה בהשתתפות מנהלי בית הספר הועלתה לייפר לשיחה בטלפון, והיא שבה והכחישה את החשדות ואמרה שבית הספר מנסה לפגוע במוניטין שלה. המנהלים הודיעו לה כי לא תוכל להמשיך לנהל את בית הספר, אבל במקום לדווח למשטרה על החשדות אמרו ללייפר שעליה לעזוב את אוסטרליה במהירות האפשרית. באחת בלילה לייפר עזבה את מלבורן בדרכה לישראל ביחד עם ארבעה מילדיה.

מאוחר יותר הצטרף אליה בעלה יעקב. ארליך, מצדה, הוסיפה לשאת את משא הזיכרון. שנה אחרי שלייפר נמלטה לישראל, ארליך חזרה לאוסטרליה, ילדה בת, אושפזה במרפאת נפש, התגרשה מבעלה, וכשהשתחררה מהמרפאה התרחקה מהקהילה החרדית.

ממרחק של זמן ומקום היא הבינה, לטענתה, מה לייפר לכאורה עוללה לה וחששה, לדבריה, שאת מה שעשתה במלבורן היא עלולה לעולל לבנות צעירות בעמנואל. בהיותה אם לבת, חששותיה הפכו למוחשיים יותר, וב־2014, אחרי היסוסים רבים, ארליך תבעה בתביעה אזרחית את בית הספר “עדת ישראל” בבית משפט במחוז ויקטוריה וזכתה שנה אחר כך בפיצויים בסכום של למעלה ממיליון דולרים. 
 

שופט בית המשפט העליון במחוז ויקטוריה באוסטרליה, שפסק לארליך את הפיצוי, האמין לדבריה של ארליך, ואף קבע בפסק הדין שהוא מקבל את עדותה, שלפיה בשל “הרקע המגונן שלה היא לא הבינה מה קורה לה ובמיוחד אם זה טוב או רע”. בפסק הדין שלו השופט גם מתח ביקורת על התנהלות בית הספר שהעדיף לסייע ללייפר להימלט לישראל במקום לדווח על החשדות נגדה למשטרה. “נהגנו בצורה סבירה”, אמרו בבית הספר ל”אוסטרליאן”. “היינו צריכים להרחיק את לייפר מהילדים”. לטענת בית הספר, לייפר היא זו שבחרה לעזוב עוד באותו לילה ללא כל קשר לבית הספר.
 

מאז ארליך הספיקה להשתקם, היא לומדת בבית ספר לאחיות וכותבת ספר על הפרשה. עם זאת, בשבועות האחרונים כאמור זעמה התעורר בעקבות פרסום התצלום שבו נראית לייפר לכאורה משתתפת בחגיגות ל”ג בעומר במירון. 




לייפר בבית המשפט המחוזי בירושלים, יוני 2016. צילום: רויטרסלייפר בבית המשפט המחוזי בירושלים, יוני 2016. צילום: רויטרס



המודעות גוברת

ביולי 2013 דרשו כאמור שלטונות אוסטרליה מישראל להסגיר את לייפר אחרי שהתגבש באוסטרליה כתב אישום עם 74 סעיפים על עבירות מין נגד ילדים. לייפר נעצרה ועברה למעצר בית. באוגוסט 2014 דרשה הפרקליטות בישראל מבית המשפט המחוזי בירושלים את הסגרתה של לייפר לאוסטרליה. הדיונים בבית המשפט בבקשת ההסגרה נמשכו שנתיים אחרי שלייפר לא הגיעה לשבעה דיונים שנקבעו בהיותה מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית או חשה ברע ולא יכלה להגיע לבית המשפט.
 

מסמך אשפוז של לייפר מינואר האחרון, שנחשף ברשת אי־בי־סי האוסטרלית, מגלה שאחרי שאחד הדיונים בבית המשפט הסתיים, ביקשה לייפר להשתחרר מבית החולים. נציגת הפרקליטות טענה לאורך הדיונים שלייפר מזייפת את מחלתה, עובדה שהוכחשה על ידי עורכי הדין של לייפר, אבל בדיון האחרון הפרקליטות לא התנגדה לאשפוז, וזאת כדי שלייפר תקבל את הטיפול “המיטבי והיעיל הנדרש” ותוכל להחלים ולחזור אל מסלול ההסגרה המשפטי. אמנון כהן, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, הורה כאמור במאי 2016 על אשפוזה של לייפר ועל הפסקת הליכי ההסגרה נגדה.
 

מאני ווקס, ישראלי אוסטרלי, בעבר סגן נשיא הקהילה היהודית במלבורן, שבעצמו היה קורבן להטרדה מינית בישיבה חרדית באוסטרליה, נרתם לסייע לקורבנותיה של לייפר, ואף הפגין מחוץ לבית המשפט המחוזי בירושלים במהלך אחד הדיונים. “אני הצלחתי באופן חלקי במאבק שלי”, הוא אומר. “הפוגע שלי הורשע באוסטרליה ונכנס לכלא. פוגע אחר הצליח להימלט לניו יורק. הפכתי לכתובת לקורבנות תקיפה מינית יהודים באוסטרליה".

"אנחנו לא מבינים את חוות הדעת של הפסיכיאטר בעניין של מלכה לייפר ואת פסק הדין שניתן בעקבות חוות הדעת. אנחנו דווקא רוצים שהיא תטופל כדי שתחלים ותוסגר לאוסטרליה”.
 

בחודשים האחרונים ארליך, כאמור, כבר לא לבד במאבקה נגד לייפר. לאחרונה, בכנס שנערך במלבורן, היא קראה להסגיר את לייפר לאוסטרליה. הרב אברהם צבי בק, אחד הרבנים הידועים באוסטרליה, קרא לבית הספר “עדת ישראל” לבחון מחדש את מינויו של הרב מאיר שלמה קלווגאנט למנהל בית הספר אחרי שלא גילה רגישות לקורבנות תקיפה מינית.

כמו כן, דיוויד סאות’וויק, מאגודת הידידות של חברי הפרלמנט של ויקטוריה עם ישראל, הודיע לאחרונה שהוא פותח במאבק להסגרתה של לייפר. הוא מתכוון לבקש מחברי הכנסת בישראל לחתום על עצומה הקוראת להם לעשות כל מה שהם יכולים כדי להסגיר את לייפר. 
 

כל הצעדים הללו כנראה מעידים על כך שהמודעות להטרדות מיניות בקהילה היהודית באוסטרליה גוברת. “ישראל הפכה למדינת מקלט לפושעים נמלטים, חלקם פדופילים”, מסכם ווקס. “אנחנו נילחם למען הסגרתם לאוסטרליה”.
 

מעו”ד יהודה פריד, המייצג את לייפר, לא התקבלה תגובה עד למועד סגירת הגיליון.