ביום שני הבא עיני כל העולם יופנו לעיראק. אם הדברים יתנהלו כמתוכנן, תקיים ממשלת החבל הכורדי משאל עם לכינון עצמאות. כשלושה מיליון בעלי זכות הצבעה ילכו לקלפיות ויתבקשו לשלשל פתק, שבו יגידו כן או לא למדינה כורדית עצמאית. עבור נשיא החבל, מסעוד ברזאני, יהיה זה יום חג. ההמונים יצביעו, כמובן, בעד הצעת המשאל, השאלה היא באיזה שיעור: האם 90% או אף יותר. ברזאני לא ימהר להכריז על עצמאות החבל והתנערות מעיראק ביום שאחרי, אבל די בכך שישלח את העם לקלפיות כדי לחולל דרמה אזורית. 

ברגע האחרון, ברזאני עוד עלול לדחות את המשאל למועד בלתי ידוע, אם ייעתר ללחצים הכבדים המופעלים עליו. למעט מדינה אחת, שעליה עוד נדבר בהמשך, כמעט כולם דורשים ממנו להקפיא את תוכניתו. ממשלת בגדד, המתנגדת הגדולה ביותר, חוששת כי תביעתו של העם הכורדי לעצמאות היא ראשית פירוקה של עיראק למדינות קטנות. ראש ממשלתה, חיידר אל־עבאדי, פעל רבות בשלוש השנים האחרונות כדי לאחד את העדות והכוחות השונים, במיוחד סביב המאבק בדאע”ש. הוא חרד כי למרות מאמציו יתפרקו הכורדים מעיראק, ובכך יחל תהליך הדרגתי של פילוג למדינות עדתיות. טורקיה של ארדואן מתנגדת אף היא, מחשש שמשאל העם בעיראק יעורר את הרגש הלאומי גם בקרב הכורדים שלה, המהווים 12% מהאוכלוסייה (15 מיליון נפשות). כמוה גם איראן, שבשטחה חיים לפחות חמישה מיליון כורדים.

ארצות הברית, המעורבת מאוד בענייני עיראק, תבעה אף היא לדחות את המשאל. גם לאמריקאים יש סיבה טובה. כבר 14 שנה הם מושקעים עד צוואר בבנייתה של עיראק החדשה, ורק היום – אחרי שאיבדו שם דם, יזע ומאות מיליארדי דולרים – הם רואים ניצנים ראשונים של צמיחה. “זו תהיה פרובוקציה שתטלטל את היציבות”, הזהיר הבית הלבן, אבל ברזאני בשלו. אף שהאמריקאים סייעו ללוחמיו בכסף ובחיפוי אווירי ותרמו רבות להבסת דאע”ש, הוא דחה את בקשת אנשיו של טראמפ. “זהו עם שרוצה הגדרה עצמית”, טען.




טראמפ. צילום: רויטרסטראמפ. צילום: רויטרס

בסוף השבוע, בפעם הראשונה אחרי שנתיים, התכנס הפרלמנט בחבל הכורדי במיוחד לרגל המשאל, והצביע בקריאה לממשלת החבל להתמיד בהכנות ולא להיכנע ללחצים. לכינוס הפרלמנט הכורדי נלוו הצהרות נחרצות מפיו של ברזאני. “משאל העם לא יידחה”, הוא קבע, “למרות בקשות מארצות הברית ומדינות מערביות אחרות”. הוא הבהיר כי המשאל יבטא את היחס של בני העם לשאלת העצמאות, אבל לא יכלול דיון בגבולות המדינה הכורדית. ביום שלישי שעבר היה זה הפרלמנט בבגדד שהתכנס - וקיבל החלטה הפוכה. בהצבעתו העניק הפרלמנט העיראקי אישור לראש הממשלה אל־עבאדי להשתמש בכוח צבאי למנוע את המשאל, אם ירצה.




משחק הורדת ידיים

ברזאני (71) הוא בנו של מולא מוסטפא ברזאני, מנהיגם המנוח של הכורדים וידידה של ישראל. הוא מנהיגה של המפלגה הכורדית הדמוקרטית שהקים אביו, וזה 12 שנה עומד בראש הנהגת הממשלה האוטונומית בארביל. בכך הצליח לדחוק הצידה את הפלג השני במחנה הכורדי, שאותו מייצג ג’לאל טאלבאני, המקורב לאיראנים. בשנים האחרונות במיוחד התחזק מעמדו האזורי של החבל הכורדי. גורמים בינלאומיים רואים בו הזדמנות עסקית ומשקיעים במיזמים של נדל”ן, תעשייה וטכנולוגיה. 17% מעתודות הנפט של עיראק מצויים באדמת כורדיסטן. הבית הלבן בעידן אובמה סייע מאוד לחיזוקו של החבל מאז נפילת סדאם חוסיין, וזאת בעידוד השקעות ובפעילות דיפלומטית. בשלוש השנים האחרונות היה חיל האוויר האמריקאי גורם מכריע בהסרת האיום הביטחוני על האזור, שגילם ארגון דאע”ש.

רבים בעיראק סבורים כי ברזאני יזם את משאל העם כתרגיל פוליטי, אבל בינתיים הסימנים מראים כי כוונותיו רציניות לגמרי. הרקע הוא מתיחות מתמשכת בינו לבין ממשלת אל־עבאדי על רווחי הנפט. בגדד תובעת ממנו להצהיר על הכנסותיו ממכירת הנוזל השחור במלואן, אבל ברזאני מתחמק מן הדרישה בתואנות שונות. למעשה, הממשלה הכורדית בראשותו עושה באוצרות הנפט כבשלה ומוכרת אותו בשוק השחור, בלי לשתף בסחר את הממשל המרכזי בבגדד. בעקבות זאת, החליטה ממשלת עיראק להקפיא את חלקה של כורדיסטן בתקציב המדינה, ובכך גרמה לה מחסור כלכלי כבד. שיחות רבות התקיימו בשנים אלה בין הנהגת הכורדים לצמרת העיראקית בניסיון למצוא פתרון להכרזת העצמאות המסחרית של הכורדים. כולן נכשלו. בגדד טוענת כי הנפט הכורדי הוא חלק מאוצרה של עיראק כולה, ולא נכס עדתי. “ניסינו לתת הזדמנות לכל הצדדים כדי לבנות שותפות לאומית אמיתית בבגדד”, הסביר ברזאני מדוע פנה לערוך את המשאל, “אבל הדבר נכשל, ולכן נאלצנו לקבל את ההחלטה הזו”.




נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה. צילום: רויטרסנשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה. צילום: רויטרס

בשבועות האחרונים העריכו רבים בעיראק כי ברזאני ואל־עבאדי יגיעו להסדר על הנפט שיסיר את עננת המשאל מעל ראשי כולם: בגדד תחדל מהסנקציות הכלכליות שהטילה על מנהיגי החבל ותשיב להם את חלקם בתקציב המדינה. בתמורה, כך חשבו, יבלום ברזאני את המהלכים לעריכת משאל העם וידחה אותו למועד בלתי ידוע. ואז בא יום שישי האחרון ולימד כי במשחק הורדת הידיים שמתנהל בין בגדד לארביל, בירת החבל, מסרב ברזאני להניח את זרועו על השולחן.

בראותן כך, שיגרו אנקרה ובגדד רמזים כי האופציה הצבאית מונחת על השולחן. “המשאל בכורדיסטן הוא עניין של ביטחון לאומי עבורנו, וננקוט את האמצעים הנחוצים כדי להתמודד איתו”, הצהיר במוצאי שבת ראש ממשלת טורקיה, בן־עלי יילדרים. ראש ממשלת עיראק, אל־עבאדי, הכריז כי ההליך מנוגד לחוקת עיראק ואינו לגיטימי. “לא יהיו לכך תוצאות טובות”, אמר.




מסר לבגדד

ויש גם זווית ישראלית. ירושלים מיהרה לברך את ברזאני ואנשיו על כוונתם לקיים את המשאל. העמדה הישראלית פורסמה ביום שלישי בלילה, בהודעה רשמית מטעם משרד החוץ בירושלים. “ישראל מתנגדת ל־PKK (המחתרת הכורדית הלוחמת בטורקים) ורואה בו ארגון טרור”, נכתב בהודעה מירושלים, “זאת בניגוד לטורקיה, שתומכת בארגון הטרור חמאס. בעוד שישראל מתנגדת לטרור באשר הוא, היא תומכת במאמצים הלגיטימיים של העם הכורדי להשיג מדינה משלו”.

ההודעה מירושלים יצאה בעיתוי רגיש: שעות מעטות אחרי כינוס הפרלמנט העיראקי ביום שלישי, שבו איחדו כוחות סונים ושיעים בקריאה לכורדים להקפיא את משאל העם. ישראל הייתה לא רק למדינה הראשונה שהביעה תמיכה במשאל, אלא גם היחידה. ההודעה הישראלית נועדה להתפלמס עם מנהיג טורקיה ארדואן ותמיכתו בחמאס, אבל עיתוי הפרסום שלה נתפס בידי העיראקים כמסר ישיר דווקא לבגדד.

ההתערבות הישראלית הולידה פולמוס פוליטי בעיראק, בשולי הדיון הגדול על המשאל הכורדי. “על הפושע נתניהו, רוצח הילדים הפלסטינים, להרשות לעם הפלסטיני להקים מדינה על אדמתו, ורק אז הוא רשאי לדרוש מדינה לכורדים”, כתב אייתוללה איאד ג’מאל א־דין, איש דת שיעי מהזרם הליברלי. הוא הרחיק לכת ותבע מממשלת עיראק להגיש תביעה נגד ישראל בבית דין בינלאומי, בגין תקיפת הכור הגרעיני בשנת 1981 בבגדד.

אם הכל יתקיים כסדרו, וברזאני לא ייסוג ברגע האחרון, ילכו ההמונים הכורדים לקלפיות בעוד שבוע ויקראו לממשלתם להכריז עצמאות. אם המשאל יתקיים, אזי לפי רוב ההערכות, ברזאני לא יפעל מיד. הוא יתגאה בהחלטה, וקרוב לוודאי שימנף אותה לצרכיו הפוליטיים. ברצותו, יאיים על ממשלת בגדד וידחק אותה אל הקיר במגעיו להסרת החרם הכלכלי. הפילוג שממנו רבים שם חוששים מרחף מעל ראשיהם, אבל אינו מחכה לעיראק ביום שאחרי משאל העם.