ב-11 באפריל בשנת 2001, חמישה חודשים בדיוק לפני 11 בספטמבר ששינה את העולם, התקבל במשרדו של הנשיא ג’ורג’ בוש, ובמשרדו של סגנו, דיק צ’ייני, מזכר מעניין – כלומר, מעניין בדיעבד. השולח: שר ההגנה, דונלד רמספלד. “נתקלתי בקטע על הקושי לחזות את העתיד", כתב להם, “וחשבתי שאולי תמצאו בו עניין". המסמך תיאר מה היה עולה בגורלו של פקיד בריטי אילו היה מנסה לנחש – בשנת 1900 – מה יתרחש בשנים הבאות.
הבריטי לא יכול היה לשער שיילחם לצד האויבת לשעבר, צרפת נגד גרמניה. הבריטי לא יכול היה לשער שהמעצמה הבריטית החזקה כבר החלה לשקוע. כמותו, רמספלד והבוס שלו לא יכלו לשער מה יקרה לממשל שלהם, לאמריקה ולשאר העולם בעוד חמישה חודשים. הם יכלו לדמיין את הבלתי חשוב, ולא יכלו להעלות על הדעת את החשוב. זה מצבו של כל מי שבא לתאר את מה שיקרה בשנה הבאה, באמריקה, או בכל מקום אחר.
אמריקה תלך בנובמבר הבא לבחירות של אמצע קדנציה, והמפלגה הדמוקרטית מריחה הישג, אולי היסטורי, לנוכח חולשתו היחסית של הנשיא בדעת הקהל. זה לא תמיד מספיק. בחירות 1874, שבהן עלה בידי הדמוקרטים להחזיר לידיהם את השליטה בבית הנבחרים רק כעשור לאחר מלחמת האזרחים העקובה מדם, נערכו בצלן של האשמות חמורות בשחיתות וגם של משבר כלכלי דרמטי. בחירות 2006, שגם בהן הצליחו מאוד, נערכו בצלן של מלחמה בעיראק ושל משבר ההוריקן קתרינה. 

המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית

טראמפ נהנה בשלב זה משגשוג כלכלי, ומפלגתו מקווה להרוויח מנתוני פתיחה עדיפים בבחירות לסנאט. גם משברים של ממש אין כרגע – מלבד המשבר הפסיכולוגי הנמשך של היעדר השלמה של הצד המפסיד עם בחירתו לנשיא. כך או כך, הריח המתוק של ההזדמנות הפוליטית מבטיח חודשים ארוכים של התכתשות חריפה בין שתי המפלגות, וגם ניסיונות להשיג הישגים בקונגרס בטרם ייטרפו הקלפים. טראמפ כבר קיבל מתנת חג מולד בדמות קיצוץ מסים נרחב. אולי יהיה לו מזל, ואיזה שופט עליון ילך לעולמו. אולי ינסה להרוויח עוד חצי הישג של חקיקה. מי יודע.
אמריקה תמשיך לעסוק בשנה הבאה בחקירותיו של הנשיא. לא בטוח שזו תהיה השנה האחרונה של החקירות. התובע המיוחד קנת סטאר החל לחקור את פרשת “ווייטווטר" של ביל קלינטון בשנת 2004, וסיים את חקירותיו ותביעתו ארבע שנים לאחר מכן, עמוק בקדנציה השנייה של הנשיא. רוברט מולר מונה בחודש מאי 2017 לחקור את המעורבות הרוסית בבחירות באמריקה. כבר ברור כעת כי במהלך החקירות התוודע לכל מיני עובדות מעניינות, וכבר ברור כי החליט שלא להתעלם מהן, אלא לנסות ולהעמיק גם בחקירתן. לאן ייקחו אותו, ועד כמה יפגעו בנשיא - קשה לדעת. אבל את האווירה הציבורית בוודאי יצבעו בכתם של חשדות, האשמות, שמועות ומעשיות.
ויהיה טראמפ. מי שלא מאפשר לאף אחד להאפיל עליו, או לגזול ממנו לזמן ארוך מדי את אור הזרקורים. מטרה גדולה אחת – מסים – השיג. מטרה גדולה וחשובה אחרת – נעילת שערי ההגירה הלא חוקית – עוד לפניו. הנשיא האמריקאי לא שכח את “החומה היפהפייה" שהבטיח לבוחרים. הוא עשוי להחליט ששנת בחירות היא המועד הנכון להצית את הוויכוח הציבורי על בנייתה וחשיבותה; מה שבטוח הוא לא יפסיק זה למשוך תשומת לב. כבר שנתיים שהוא מעייף את אמריקה ואת שאר העולם בתעלוליו, ונדמה שכוחו עוד איתו. 2016 הייתה השנה שלו – כי ניצח. 2017 הייתה שלו – כי הוכיח שאין לו כוונה להשתנות. מה יעשה כדי להבטיח שגם 2018 תהיה השנה שלו? אולי ייאלץ להתמודד עם משבר כלכלי. או להבין כיצד על אמריקה להגיב לנסיקת הביטקוין. אולי ייקלע לאי־הבנה מסוכנת עם צפון קוריאה. 
רמספלד, שר הגנה שנוי במחלוקת, אבל ספק קבוע של חוכמות ראויות לציטוט, הציע משפט שיפה לטראמפ ויפה עוד יותר למתבוננים בו מהצד: “למד לומר ‘אני לא יודע’. אם תשתמש בזה כראוי, זה יהיה לעתים קרובות".