אמנם מחאת 2017 באיראן הסתיימה, לאחר שדוכאה בידי שלטונות הרפובליקה האסלאמית, ללא תוצאות, אך הדיה עדיין נשמעים ברחובות המדינה הענקית. על פי דיווחים מאיראן, וידה מוואהד, שנעצרה לאחר שנופפה בחיג'אב - כיסוי הראש המסורתי שנשים חייבות לעטות במדינה השמרנית, כשהוא תלוי על מקל שוחררה, בעוד מפגינה אחרת נעצרה כאשר חיקתה אותה ברחובות טהרן.
שחרורה של מוואהד בא ימים מספר לאחר שנפוצו שמועות על היעלמה בידי השלטונות. מאיש עלינג'אד, פעילה נגד חוקי החיג'אב באיראן כתבה בחשבונות הרשתות החברתיות שברשותה כי "וידה מוואהד, האישה עם הבד הלבן שוחררה, כך על פי חברים שביקרו אותה בביתה". אך במקביל לכך, כאמור, נעצרה צעירה נוספת שחיקתה את מעשיה וצולמה כשהיא מנופפת את החיג'אב שלה במקל גם היא.
מעצרה של מוואהד, באופן אירוני, התרחש באותו היום בו הודיעו השלטונות באיראן כי הפרות של קוד הלבוש האסלאמי לא יטופלו במישור הפלילי אלא במישור ההסברתי, הנחייה שכאמור לא התבצעה במקרה של מוואהד ושל הצעירה השנייה, ייתכן ומכיוון שבמקרה שלהן "הפרת" החוק הייתה מכוונת. כזכור, המחאה של מוואהד הייתה חלק מגל הפגנות נרחב שהתפרץ באופן ספונטני בערים רבות ברחבי איראן.
"לא לבנון ולא עזה - איראן"
אמנם ההפגנות ברפובליקה לא הגיעו לגודל קודמותיהן ב"מחאה הירוקה" ב-2009, אך הן התקיימו בערים רבות ברחבי המדינה, ואף יש כאלה שקיוו כי הן יערערו את שלטון האייתוללות במדינה. הרקע להפגנות היה בעיקר כלכלי, אך ביקורת רבה נמתחה גם על המעורבות האיראנית במדינות המזרח התיכון. עם ההכרזה על הסכם הגרעין בין איראן לבין המעצמות וגרמניה, ראו רבים מתומכי הרפורמים במדינה כי המצב הכלכלי שלהם ישגשג יחד עם הסרת העיצומים. אולם, כעת רבים במדינה בה חיים 80 מיליון בני אדם, לא מאמינים לא רק לשמרנים אלא גם לרפורמיסטים בהנהגת הנשיא חסן רוחאני. בעיניהם, שני הגושים הם "שני צדדים לאותו מטבע" שלא הביאו לשינוי המיוחל. לכן, הדרישה היא לא לסלק רק את יו"ר הפרלמנט עלי לריג'אני, אלא גם את רוחאני עצמו.
רבים בתוך איראן רואים במדיניות של המשטר שלהם, בעיקר המעורבות שלהם בתימן, סוריה ולבנון, דבר המסב נזק רב לארצם, ולכן אחת הקריאות היו "לא לבנון ולא עזה" אלא "קודם כל האינטרס האיראני". רבים סובלים ממשטר של דיכוי ואפליה בתוך איראן, ועל פי דיווחים שונים, המשטר האיראני דיכא את מתנגדיו בפנים והתנקש בחיי מתנגדיו בחו"ל. בנוסף, היא מנעה שימוש ברשתות חברתיות רבות, כלאה רבים שהביעו התנגדות למדיניות, וממשיכה לדכא את האישה, שגם נמנע ממנה להגיע לאצטדיונים.
יתרה מזו, האזרח האיראני מבחין בעושק ובשחיתות ובמקביל עובד קשה כדי להשיג פת לחם, בארץ שאמורה להעניק לו רווחה כלכלית בשל האוצרות שבה. הוא רואה שמנהיגי ארצו מבזבזים מיליארדים רבים במלחמות האזוריות המבוססות על עדתיות והפצת שנאה. היום, לא כמו התקופה מלפני המהפכה האסלאמית של 1979, האזרח האיראני הוא חשוד, ולכן הדרכון שלו שהיה מכובד מאוד ברוב מדינות העולם, הפך להיות מצורע כאשר כל מנגנון ביטחון בעולם, ובעיקר בארצות הברית, רואה באזרח האיראני פוטנציאל להיות מפגע.
בנוסף, חופש הדת הפך להיות אך הוא בעייתי לאיראני, כאשר נמנע ממנו כיום להגיע למקומות הקדושים בסעודיה, הנמצאת ביריבות קשה עם האייתוללות מאיראן. כל זה מסתכם בקריאות של האיראנים שיצאו נגד המשטר: "מוות לרוחאני, מוות לדיקטטור", "להסיג את הכוחות מסוריה ולחשוב עלינו", "לא ללבנון, לא לעזה.. כן לאיראן", "מוות לחיזבאללה".