שבת בבוקר יכלו קוראי העיתונים באמריקה לבחור באחת משתי אפשרויות. ״באמת, זה כל מה שיש להם?״ שאל העיתון החשוב באמריקה, "הניו יורק טיימס", במשפט הראשון של מאמר המערכת שלו. לכאורה, פסק דין קטלני. אלא שהעיתון הכי חשוב השני, "הוול סטריט ג׳ורנל", קבע במשפט הראשון של מאמר המערכת שלו בדיוק את ההפך: ״עכשיו אנחנו יודעים למה האף־בי־איי כל כך התאמץ למנוע את פרסום המזכר של ועדת המודיעין של בית הנבחרים״.
עובדות, מתברר, הן עניין גמיש. ובעידן הנשיא דונלד טראמפ גמיש עוד יותר. יש עובדות – לדוגמה, ברור שהאף־בי־איי עשה שימוש בדוח מפליל נגד טראמפ, שנכתב בידי מי שקיבל תשלום מהקמפיין של הילרי קלינטון. ומצד שני, יש פרשנות. השימוש במסמך לא בהכרח אומר שלא היו עוד מסמכים. ובית המשפט קיבל את עמדת האף־בי־איי לא פעם ולא פעמיים, ולא רק בעידן ברק אובמה אלא גם בעידן טראמפ. כך שלא ברור (לקוראי הטיימס) על מה המהומה. או שאולי דווקא כן ברור להם, ויש סיבה טובה למהומה (זה מה שסבורים, מן הסתם, מי שצופים במשדר של שון האניטי בפוקס ניוז).
ועכשיו, נתחיל את הסיפור מחדש. קודם בקיצור, כדי לא לבלבל בפרטים, אחר כך ביתר פירוט, אבל לא פירוט מלא, שבשבילו צריך עוד כמה עמודים והרבה מאוד סבלנות. ביום שישי שוחרר לעיון הציבור מזכר שאורכו ארבעה עמודים. קל וקריא. המזכר מלמד, לפחות על פי דעת מנסחיו - מחוקקים רפובליקנים אוהדי הנשיא בבית הנבחרים – שהאף־בי־איי עשה מאמץ גדול לסייע לקמפיין של הילרי קלינטון וללכלך את הקמפיין של טראמפ.
בין השאר, סוכניו השתמשו בחומר שכתיבתו מומנה בכסף של קלינטון כדי לשכנע את בית המשפט להצמיד האזנה ליועץ של טראמפ. האף־בי־איי, על פי הנרטיב שנמכר עכשיו לציבור האמריקאי, מזכיר בהתנהלותו סיפורים על סוכנויות הביטחון של ישראל בשירות מפא״י בעשורים הראשונים של מדינת ישראל. הוא מזכיר גם טענות עדכניות, על אליטות משטרתיות ומשפטיות העושות שימוש בכוחן כדי להילחם במי שהעם בחר בו כמנהיג.
ציוציו של הנשיא בעקבות הפרסום קבעו שכתב האשמה נגד האף־בי־איי ובכירי משרד המשפטים מייתר את הצורך בהמשך החקירה נגדו. שהרי כעת ברור שמדובר בחוקרים שהם עצמם על תקן של חשודים. ״הרבה אנשים צריכים להתבייש״, קבע הנשיא בשיחה עם כתבים. המלחמה שלו נגד ראשי האף־בי־איי איננה חדשה, וכבר הובילה לפיטוריו של ראש הסוכנות הקודם. בטוויטר כתב הנשיא ש״תהליך החקירה המקודש״ הוטה ״לטובת הדמוקרטים ונגד הרפובליקנים״.
טראמפ מנהל מלחמה נגד סוכנות החקירות הפדרלית, ונגד התובע המיוחד שמונה לבדוק את מעורבותה של רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות הברית של שנת 2016. טראמפ מנסה לקעקע את אמון הציבור בחקירות נגדו. המזכר של דווין נונס, המחוקק שכתב את המזכר וחולל את הסערה, הוא כרגע הנשק היעיל ביותר שלו. הוא אולי לא מוכיח שום דבר סופי, אבל מצליח לטעת ספק. הוא אולי לא עובד עם מתנגדיו של טראמפ, אבל את תומכיו הוא כנראה מצליח לאחד.
מלחמה חשודה בדיעבד
מה אומר המזכר? הנה – קצת יותר פרטים. לטראמפ היה יועץ, לא חשוב במיוחד. שמו קרטר פייג׳. האף־בי־איי חשד בקשריו של פייג׳ עם הרוסים והחליט לצותת לו. למה בדיוק? אנחנו לא יודעים את כל הפרטים. אבל יש דברים שאנחנו יודעים בזכות המזכר של נונס: כדי לקבל היתר להאזנה מבית המשפט המיוחד – זה שמאשר האזנות לאזרחים אמריקאים - השתמש האף־בי־איי בדוח שכתב סוכן בריטי לשעבר בשם כריסטופר סטיל. בדוח נכללו לא מעט סיפורים מסמרי שיער על טראמפ – כולל הטענה שהרוסים סיפקו לו נשים כאשר התארח במוסקבה. בדוח נכללו גם טענות כאלה ואחרות הנוגעות לפייג׳.
אבל סטיל, כך אנו יודעים היום (והאף־בי־איי ידע כבר כאשר השתמש במסמך שלו) הועסק בתשלום על ידי חברה שקיבלה תשלום מהקמפיין של הילרי קלינטון. אגב, בחברה הזאת שהועסקה על ידי הקמפיין של קלינטון עבדה גם אישה שבעלה, איש אף־בי־איי , היה אחד הסוכנים שטיפל בתיק.
ברור שלפייג׳ אכן היו קשרים לא לגמרי ברורים עם אישים מפוקפקים ברוסיה. ברור גם שהחקירה נגדו באה לאחר חקירה קודמת, נגד מי שלימים יהיה גם הוא יועץ של טראמפ, ג׳ורג׳ פאפאדופולוס. החקירה נגד פאפאדופולוס החלה לאחר שהתרברב באוזניו של דיפלומט אוסטרלי, שחשב שכדאי להזהיר את האמריקאים.
גם הוא וגם פייג׳ לא היו אנשי מפתח בקמפיין של טראמפ, ושניהם לא היו היחידים שניהלו פגישות לא מוסברות עם אישים רוסים. אבל החקירה נגדם נתפסה בעדשת המצלמה של הרפובליקנים. עוד נתפסו שניים מבכירי האף־בי־איי, פיטר סטוק והמאהבת שלו ליסה פייג׳ (אין קשר לקרטר), בחילופי מיילים המעידים על תיעובם לטראמפ. גם הם מוזכרים בדוח של נונס, גם הם מעידים, לטעמו של הנשיא, על חקירה שמטרתה היחידה הייתה למנוע ממנו להיבחר, או למצער להביא להדחתו.
כל השאר פוליטיקה, ופרשנות, ורטוריקה. האף־בי־איי נלחם בשיניים נגד פרסום המסמך, בטענה שמדובר בחומרים חסויים. המלחמה שלו נראית חשודה בדיעבד. המידע שנחשף לא נראה סודי במיוחד. הדמוקרטים בבית הנבחרים, שנחשפו גם הם לחומרים החסויים, וכתבו דוח משלהם שטרם פורסם, טוענים שהדוח של נונס מגמתי ומטעה, ושהתמונה המלאה תגלה שרוב מה שפורסם כמעט חסר משמעות.
פייג׳, כך סבור המחוקק הדמוקרטי הבכיר ג׳רי נדלר, היה סוכן רוסי. בצדק האזינו לו. בצדק החליט בית המשפט לאשר את ההאזנות. וממילא, לניסיונותיו של טראמפ להפוך את הסקנדל הקטן הזה למסע צלב, כולל נגד החקירה של התובע המיוחד רוברט מולר, אין שחר. מולר מנסה להבין מדוע חתנו של הנשיא וראשי הקמפיין שלו נפגשו במגדלי טראמפ עם נציגים רוסים. המסמך של נונס לא נותן תשובה שיש לה ערך לשאלה הזו. הוא לא נותן תשובה לעוד הרבה מאוד שאלות שהחקירה נגד טראמפ מעלה.
לנסות הליך של הדחה
מה חושב הציבור על הממצאים? קשה לדעת. הציבור היה עסוק אתמול בסופרבול, ומסמכים מהסוג הזה בדרך כלל מבלבלים אותו. כל כך הרבה פרטים, כל כך הרבה חקירות והסתעפויות, כל כך הרבה תאריכים וטענות. לך תדע מי צודק: האם הנשיא – שברור שכמה מראשי האף־בי־איי ומשרד המשפטים אכן נחרדו מהאפשרות שייבחר. האם החוקרים – הטוענים שעשו עבודה מקצועית, בלי קשר לעמדות הפוליטיות שלהם.
הציבור, במקרים כאלה, נוטה לקבל מה שנוח לו לקבל ולהאמין למי שנוח להאמין. וגם זה כמובן מייצר בעיה. בקרב אוהדיו של טראמפ, הקמפיין הבלתי פוסק שוחק את מעמדה של הסוכנות הפדרלית האחראית למלחמה בפשע המאורגן ובטרור מבית. לאף־בי־איי יש סמכויות וכוח, וסוכניו זקוקים לאמון הציבור ולתמיכת הקונגרס, שחלק מהרוב הרפובליקני שלו נראה מוכן להאמין לטענה שיש להם אג׳נדה פוליטית.
כל זה איננו מבשר טובות למערכת הפוליטית האמריקאית בחודשים הקרובים. החקירות מתקדמות, ואיתן מתגברת העוצמה של מלחמת הנגד שהוכרזה על ידי הבית הלבן. בקרוב יבואו עוד גילויים מכיוונו של מולר, ואולי יתברר שיש מי שמוכן להעיד נגד הנשיא כדי להציל את עורו. בקרוב יידרש הנשיא עצמו להיחקר, נושא שנמצא בדיון בין עורכי הדין שלו לבין התובע המיוחד. בקרוב יתפרסם עוד דוח ביקורת המתמקד באופן שבו נוהלה חקירת המיילים של קלינטון, ובסיבות שבעטיין בחר האף־בי־איי לנקות את המועמדת מאשמה במהלך הקמפיין. לכרישים ששוחים במים של וושינגטון כל אלה חדשות טובות. הם יריחו עוד דם. לכלל הציבור לא בטוח. יהיו עוד פרטים, עוד האשמות שצריך להבין, עוד גרסאות הפוכות, עוד טענות סותרות.
הדמוקרטים אומנם תלויים במהלכיו של החוקר המיוחד, אבל ככל שזה תלוי בהם, ירצו למשוך את הסקנדלים עמוק לתוך השנה, לכיוון בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר. כרגע, נראה שסיכוייהם לנצח בבחירות האלה גדולים. הסקרים נוטים לטובתם, הציבור שלהם משולהב, נרגש מהאפשרות לנקום על מה שעשה למפלגתם לפני שנה ורבע, הנשיא לא פופולרי, ואפילו הכלכלה – אם מסתכלים על מה שקרה בוול סטריט בשבוע שעבר – מתחילה להראות סימנים של עייפות שיפגעו במפלגת השלטון. יותר מהרגיל, אלה יהיו בחירות שיכולות להיות להן תוצאות מרחיקות לכת. אם הדמוקרטים ינצחו בבית הנבחרים, הם יוכלו לקחת מסקנות מרשיעות מחקירת מולר ולנסות להפיק מהן הליך הדחה של הנשיא.