המעורבות הצבאית האמריקאית באפגניסטן היא הארוכה ביותר בהיסטוריה האמריקאית המודרנית. זו מעורבות ממושכת יותר מהלוחמה של צבא ארצות הברית באירופה במלחמת העולם השנייה, ונסחבת יותר מאשר ההרפתקה הצבאית האמריקאית בווייטנאם ושנות הפלישה לעיראק. כמו כן, בעוד שבאירופה ההתערבות הצבאית האמריקאית הסתיימה בניצחון היסטורי; בווייטנאם האמריקאים הודו בחוסר התוחלת של נוכחותם הצבאית ונסוגו; ובעיראק הכוחות האמריקאיים הסתלקו מהמדינה מתוסכלים לאחר אובדן של כ־5,000 חיילים אמריקאים – המעורבות הצבאית האמריקאית באפגניסטן נכנסה לאחרונה לשנתה ה־17, ועדיין לא נראה לה סוף.

ההגדרה הנפוצה בקרב מומחים ופרשנים צבאיים אמריקאים להתערבות באפגניסטן היא "המלחמה שאיננה מסתיימת". מאמר פרשנות על המתחולל באפגניסטן שפורסם לאחרונה ב"ניו יורק טיימס" הוכתר במילים: "אנחנו לא יכולים לנצח במלחמה שאנחנו לא מבינים".

התחושות הללו הן שעומדות מאחורי ספר חדש שיצא לאור בימים אלה, וכולל לראשונה הסבר מפורט על השתלשלות מעורבותה הצבאית של ארצות הברית באפגניסטן ועל הגורמים שגררו אותה למדינה הנפיצה. "סי־איי־אי והמלחמה הסודית של אמריקה באפגניסטן ובפקיסטן" (Directorate S: The C.I.A. and America’s Secret Wars in Afghanistan and Pakistan) הוא שמו של הספר עב־הכרס בן 757 העמודים. מחברו, סטיב קול, הוא מומחה צבאי ידוע בארצות הברית, שקיבל ב־2004 פרס פוליצר על ספרו "מלחמת הרפאים", אשר סקר את נסיגת הצבא הסובייטי מאפגניסטן ב־1979 ואת המצב במדינה עד למתקפת הטרור של 11 בספטמבר 2001.

פיגועי 11 בספטמבר 2001. צילום: רויטרס

הספר קיבל עד כה ביקורות מעולות בארצות הברית. "זהו דין וחשבון מדכדך על מאמציה המתמשכים של אמריקה באפגניסטן", נכתב עליו ב"ניו יורק טיימס". "סטיב קול מגלה איך פקידים בכירים, גורמים בעלי השפעה בקהילת הביון, דיפלומטים ומפקדים צבאיים נאבקו כדי להשתלט על הבעיות באפגניסטן ולגבש פתרון". לדברי מחבר הספר, מה שהמאמצים האלה הניבו במשך השנים האחרונות הוא "אוסף בלתי נדלה של הערכות פוליטיות, סקרים, מחקרים וניסיונות למצוא שפה משותפת עם גורמים מקבילים באפגניסטן ובפקיסטן, שרק יצרו כל פעם אסטרטגיות חדשות שאף אחת מהן לא הניבה את מה שציפו ממנה".

המעורבות הצבאית האמריקאית באפגניסטן החלה בתגובה לפיגועי הטרור ב־11 בספטמבר 2001, כאשר הנשיא דאז ג'ורג' בוש הבן החליט לשגר חיל משלוח אמריקאי לאפגניסטן במטרה להילחם בארגון הטרור אל־קאעידה שזוהה כיוזם, כמתכנן וכמבצע של מתקפת הטרור הזכורה במיוחד בגין קריסת מגדלי התאומים בניו יורק. אומנם באופן רשמי מלחמת אפגניסטן, או "מבצע חירות מתמשכת" בשמה הנוסף, הסתיימה בדצמבר 2014 לאחר 13 שנים עקובות מדם, אך מאז סיום המלחמה רק עלה מספר החיילים האמריקאים במדינה.

עד היום נהרגו יותר מ־2,400 חיילים אמריקאים באפגניסטן, ואלפים אחרים נפצעו בקרבות ובהתנגשויות עם כוחות מורדים בממשלת אפגניסטן ובפיגועי טרור שביצעו הטליבאן ואל־קאעידה. לפי אומדן המקובל בקרב פרשנים צבאיים, עלויות החזקת חיל המשלוח באפגניסטן מסתכמות ביותר ממיליון וחצי טריליון דולר.

לפי דוח שפורסם לאחרונה על ידי האו"ם, המסכם את אבידות האזרחים בקרבות, בפיגועי טרור ובתקריות ירי באפגניסטן - בשנת 2017 בלבד נהרגו יותר מ־3,000 אזרחים ונפצעו יותר מ־7,000, כולל מאות ילדים ונשים. רק בחודש שעבר נהרגו בגל פיגועי טרור שבוצעו בקאבול 130 בני אדם. על פי הערכות, מאז פרוץ המלחמה, יותר מ־111 אלף אפגנים – אזרחים וחיילים - נהרגו בשנות הקונפליקט. "הנתונים המצמררים האלה מספקים מידע אמין על תוצאות המלחמה", נכתב בדוח האו"ם, שבו צוין שהממשל האמריקאי וממשלת אפגניסטן "הפסיקו באחרונה לפרסם נתונים על אבידות אזרחים". "אני חושש שמספר האבידות בקרב האזרחים באפגניסטן הוא בהיקף שמביך מאוד את ארצות הברית ומגלה את אוזלת היד של ממשלת אפגניסטן", אמר דיפלומט בכיר ממדינה אסייתית בתגובה לדוח.

כמו לתת אישור לדבריו, בשבת האחרונה התרחשו ארבעה פיגועים קטלניים באפגניסטן: שלושה בבסיסים צבאיים, ופיגוע התאבדות במרכז עיר הבירה קאבול. 23 בני אדם, ובהם 21 חיילים, נהרגו.

משימה בלתי אפשרית

על רקע המלחמה המתמשכת בסוריה, שגרמה לטבח והרג של מאות אלפי בני אדם, בעת שהממשל האמריקאי מתמודד ללא הצלחה עם מדיניות ההתרסה של צפון קוריאה המפתחת נשק גרעיני ומשגרת טילים בליסטיים, והכותרות באמצעי התקשורת בארצות הברית ובמדינות המערב עוסקות בעיקר בפולמוס על הסכם הגרעין האיראני – הימשכות המלחמה באפגניסטן לא משכה עד כה תשומת לב מיוחדת ולא קיבלה חשיפה תקשורתית. רק לאחרונה, בעקבות העלייה בפיגועי הטרור במדינה והגידול המבהיל במספר האבידות בקרב אזרחים, התחילו להתפרסם בארצות הברית דיווחים ומאמרי פרשנות הדנים בתוצאות המעורבות הצבאית באפגניסטן.

בהשוואה לסוריה, הנתונים על הרוגים בפעולות טרור באפגניסטן הם כמעט זניחים. אבל בהתחשב בעובדה שבמדינה פרוסים כוחות צבאיים אמריקאיים גדוליים, מה שקורה באפגניסטן הוא, לדעת רבים, כישלון אמריקאי, צבאי ומדיני בקנה מידה ענק. "לקרוא למעורבות האמריקאית באפגניסטן 'תסבוכת' זה אנדרסטייטמנט מטורף", אמר נציג בכיר של משלחת אסייתית באו"ם לעיתונאים. "מדובר בשרשרת כישלונות שגררה את ההתערבות האמריקאית במדינה להיקף קטסטרופלי".

הספר על המלחמה באפגניסטן. קרדיט: ללא

אפילו מספר החיילים האמריקאים באפגניסטן איננו ברור. חיל המשלוח האמריקאי הוא החלק המרכזי בקואליציה הקטנה, הפועלת באפגניסטן בחסות רשמית של נאט"ו. באוגוסט 2017 פורסם לראשונה כי מספר החיילים האמריקאים במדינה עומד על 11 אלף, מספר גדול פי כמה וכמה מהאומדנים על היקף הכוח האמריקאי שרווחו עד אז. לפי דיווחים מעודכנים, שר ההגנה האמריקאי ג'יימס מאטיס תגבר לאחרונה את היקף הכוח המונה כיום יותר מ־15 אלף, כולל יועצים צבאיים המסייעים לאימון הצבא האפגני.

עם 200 אלף חיילים בצבא אפגניסטן, אלפי החיילים האמריקאים לא הצליחו אפילו להחליש את הפעילות הטרוריסטית של הטליבאן ולהגביל את חלקו במציאות הטרור במדינה של אל־קאעידה. מהבחינה המדינית, ארצות הברית נחשפה כחסרת אונים מול ההתערבות הישירה של המודיעין הצבאי של פקיסטן השכנה כגורם חסר מעצורים המחבל בכל ניסיון לשים קץ או לפחות להחליש את פעילות הטרור של הטליבאן.

בדומה למתיחות עם צפון קוריאה, למלחמה בסוריה או להסכם הגרעין עם איראן - את המצב הבלתי נסבל באפגניסטן קיבל הנשיא דונלד טראמפ בירושה מקודמיו. הנשיא לשעבר ברק אובמה הוא זה שקיבל החלטות להגדיל את מספר החיילים האמריקאים באפגניסטן. אבל אולי משום שכמועמד לנשיאות טראמפ התעלם מהמשבר באפגניסטן ולא הבטיח לעשות מאומה בנידון, העובדה שאלפי חיילים אמריקאים נמצאים במדינה רחוקה איננה באג'נדה שלו. "לא זכור ציוץ אחד של הנשיא בתגובה למתחולל באפגניסטן", אמר פרשן בערוץ ציבורי בניו יורק. לדברי פרשנים בוושינגטון, הנשיא נמנע מלהתייחס בפומבי לתסבוכת באפגניסטן, מהסיבה הפשוטה שאין לו ולצוות היועצים שלו פתרון לנוכחות הצבאית באפגניסטן. עם זאת, לאחרונה הודיע הבית הלבן כי ארצות הברית תעכב את הענקת הסיוע השנתי לפקיסטן, העומד על 1.3 מיליארד דולר. בהסבר לעיכוב נאמר שהוא יהיה בתוקף "עד שפקיסטן תפעל יותר נגד הטליבאן".

הספר "סי־איי־אי והמלחמה הסודית של אמריקה באפגניסטן ובפקיסטן", שעוסק רבות במחדלים של גורמים אמריקאיים שהיו מעורבים בניסיונות לצאת מהסבך באפגניסטן בתקופות הממשלים של ג'ורג' בוש הבן ושל ברק אובמה, חושף עד כמה מעצמת־על יכולה להיכשל ולהניח לזרים להוליך אותה שולל. לנוכח העובדה שנשיאים כמו בוש הבן ואובמה כשלו כל כך בכל הנוגע לפתרון הבעיה הזו, דווקא הנשיא טראמפ מצטייר בספר כנשיא שקול וזהיר.

על פי הניתוח של הספר, מבחינה מדינית ופוליטית, ארצות הברית החלה את מעורבותה באפגניסטן ברגל שמאל.




ג'ורג' בוש הבן. צילום: רויטרס

בוש הבן ואחריו אובמה שאפו להפוך את אפגניסטן למדינה דמוקרטית. אבל זאת הייתה משימה בלתי אפשרית. האמריקאים התלהבו אז מהפוליטיקאי הבכיר באפגניסטן חאמיד כרזאי ומינו אותו לנשיא המדינה. אבל כבר בשלבים הראשונים של כהונתו נוצרו סדקים באמון ההדדי בינו לבין הממשל האמריקאי. כרזאי טען שצבא ארצות הברית מתנהל באפגניסטן כצבא כיבוש, והמעורבות האמריקאית היא חלק מהבעיה ולא הפתרון. האמריקאים מצדם טענו שכרזאי איננו יציב, פרנואיד ולא ראוי לאמון. לדברי מחבר הספר, "כרזאי התחיל את הקריירה שלו כנלסון מנדלה אפגני. כאשר פרש מכהונתו, הוא היה בעיני האמריקאים במעמד של מוגאבה (רוברט מוגאבה, שליט זימבבואה – ש"ש) אפגני".

האיש הלא מתאים

שם הספר באנגלית כולל את המילה Directorate S - שם הצופן הסודי של מחלקה במודיעין של הצבא הפקיסטני. אזכור קוד המחלקה הזו מבטא את החידוש הבולט של הספר. המחבר מתמקד בסיקור נרחב של פעילות המחלקה שבראשה עומד צוות של גנרלים פקיסטנים, שלדברי המחבר הם המכתיבים את מדיניות ממשלת פקיסטן בכל הנוגע ליחסים עם אפגניסטן, ובמיוחד בתחום המאבק נגד הטליבאן.

מהעובדות שמגלה המחבר על התנהלותם של הגנרלים הפקיסטנים מול מקביליהם האמריקאים באפגניסטן עולה כי קבוצה של אנשי צבא פקיסטנים בכירים היתלו לאורך השנים בארצות הברית, וכי בעוד ארצות הברית ראתה בטליבאן ארגון טרור שיש להילחם בו, הגנרלים הפקיסטנים רואים בטליבאן בעל ברית השומר על האינטרסים של פקיסטן בשכנתה הקרובה אפגניסטן. אין זה סוד שבאזורים הסמוכים לגבול פקיסטן ואפגניסטן קיימים בסיסים של הטליבאן שפועלים בחסות הצבא הפקיסטני. "מנהיגים צבאיים פקיסטנים שיחקו עם ארצות הברית משחק כפול, ובכירים אמריקאים ידעו זאת", כותב המחבר. "בעת שהגנרלים הפקיסטנים, במיוחד אלה בצמרת המודיעין הצבאי, הפגינו כלפי חוץ שיתוף פעולה עם ארצות הברית, במקביל הם חתרו תחת קואליציית המדינות שפעלה באפגניסטן והפריעו למאמצים נגד הטליבאן".

המחבר מציין שהבעיה של ארצות הברית בכל הנוגע ליחסיה עם פקיסטן היא שלפקיסטן יש מאגר של כלי נשק גרעיני, המחייב זהירות מופלגת במהלכים מול ממשלתה. לפי דיווח מהימים האחרונים, ארגון בינלאומי העוסק במלחמה בטרור צפוי בקרוב להחזיר את פקיסטן לרשימת המדינות שמממנות טרור, וזה צפוי לגרום נזק כבד לכלכלת המדינה. לפי הדיווח, ארצות הברית פעלה בזמן האחרון להכללת פקיסטן ברשימה כחלק ממאמץ ללחוץ על המדינה לנתק את קשריה עם הטליבאן באפגניסטן.

סגן הנשיא מייק פנס ביקר לאחרונה באופן חשאי באפגניסטן, ובפגישה עם מפקדי צבא אמריקאים אמר: "אני מאמין שניצחון קרוב היום מאי פעם". מאמר הביקורת על הספר מסתיים בנימה לעגנית כלפי סגן הנשיא. "הצהרת סגן הנשיא הובעה בשנים האחרונות פעמים אחדות מצד גורמים אמריקאים", נכתב בו. "קוראי הספר לא ימצאו שום סיבה להתייחס ברצינות להצהרת סגן הנשיא. המלחמה באפגניסטן תימשך במסלול הבלתי מסתיים שלה".

במאמר מיוחד שמחבר הספר פרסם לאחרונה ב"ניו יורק טיימס" הוא כתב: "יש פתרון הגיוני למשבר באפגניסטן, שהנשיא טראמפ הוא לא האדם המתאים לקדמו. צריך לעבוד בשיתוף פעולה ובתיאום עם מעצמות כמו סין, יפן ורוסיה, במאמץ משותף למצוא פתרון מדיני לתסבוכת באפגניסטן. אבל אין לצפות להתפתחות כזאת".