מדבר דופר בדרום עומאן שבמפרץ הפרסי, בקרבת הגבולות עם סעודיה ותימן, הוא אחד המקומות הצחיחים והקשים ביותר למחיה על פני כדור הארץ. עם טמפרטורות שמגיעות ל־51 מעלות, דיונות אינסופיות, כיפות סלע שפורצות מהקרקע החומה והיבשה וערוצי נחלים יבשים שכבר שנים לא זרמו בהם מים, אין פלא שכמעט לא ניתן למצוא במדבר העומאני סימני חיים. כאילו מדובר בכוכב לכת אחר.

אולם במשך יותר משלושה שבועות בחודש שעבר, באחת מפינות המדבר העצום נראו סימני חיים. הם בקעו ממתחם קטן, שכולל כ־15 קרוונים לצד מערכת מחוברת של שש כיפות: הדמיית מאדים של פורום החלל האוסטרי, שלב נוסף בהיערכות הבינלאומית לקראת המסע האנושי לכוכב האדום, שצפוי להתרחש בתחילת העשור הרביעי של המאה ה־21.

בתוך המתחם פעלו שישה "אסטרונאוטים אנלוגיים", שביצעו סדרה של ניסויים במעבדות, בחממה ובשטח הפתוח. המשימות שלהם כללו בחינה של חליפת חלל מתקדמת, שנועדה להתמודד עם התנאים על פני מאדים, הפעלת דגמי אבטיפוס של גשושיות אוטונומיות וכלי טיס בלתי מאויש, נסיעה ברכבי שטח, איסוף דגימות קרקע, בדיקת מערכת לזיהוי מים. במתחם מבוצע גם ניסוי שפותח באוניברסיטת בן־גוריון, ובוחן תקשורת בין שתי קבוצות נפרדות של אסטרונאוטים. כדי לדמות את המרחק בין כדור הארץ לבין מאדים, התקשורת מול מרכז הבקרה באוסטריה נעשית בהשהיה של עשר דקות לכל כיוון.

"המדבריות של עומאן הם אזורים נהדרים להדמיית החיפוש אחרי חיים במאדים. זה אזור שדומה באופן מהמם למאדים", הסביר ד"ר גרנוט גרומר, מפקד השדה של המשימה ונשיא פורום החלל האוסטרי. הוא ציין כי המשימה הייתה "שילוב ייחודי של כלים שסביר להניח שיוצבו על הכוכב האדום, כולל בתסריט הפעלה".

המשימה בעומאן הצטרפה לשורת סימולציות על מאדים שנערכות בשנים האחרונות ברחבי העולם, בעיקר באזורים מורכבים שנועדו לדמות את תנאי השטח הקשים של הכוכב. בחודש שעבר יצאו שישה אנשי צוות ישראלים - "רמונאוטים" - מתוך מתחם הדמיה במכתש רמון שבו שהו במשך ארבעה ימים. לעומת זאת, סימולציה דומה שנערכה בגובה של 2,500 מטר על הר הגעש מאונה לואה שבהוואי, הופסקה אחרי ימים ספורים: אחד מאנשי הצוות התחשמל ונלקח לבית החולים, ואיש צוות נוסף החליט לפרוש.

בסולטנות עומאן לא הסתירו את התרגשותם מכך שסיפקו קרקע פורייה, לפחות במובן הציורי, עבור אחת המשימות החשובות בתולדות האנושות, ומקווים כי שיתוף הפעולה גם יחזק את תחום לימודי המדע ויציג את עומאן כמדינה יציבה באזור רגיש. "הפרויקט הזה יפתח מגוון אפשרויות עבור כל מי שיש לו תאווה לחלל, יאפשר לפתח רשת עצמאית של התאגדות בתחום החלל עם מגוון פעילויות והתנסויות. זה גם יאפשר לתקשר עם רשת עולמית של מדעני חלל", אמר פרופ' שייח' אל־חטאב ע'אלב אל־הינאי, סגן יו"ר מועצת המדינה ויו"ר ועדת ההיגוי של המיזם.

טל ענבר, ראש המרכז למחקר חלל וכלי טיס בלתי מאוישים במכון פישר למחקר אסטרטגי, הסביר בשיחה עם "מעריב־סופהשבוע" כי על אף שהמיזמים "נחמדים ומלהיבים את הדמיון", יש הבדלים בין הפרויקטים השונים, והם עדיין נחותים לעומת הפרויקטים שנעשים עם תקציבים גדולים כשל נאס"א וסוכנויות חלל אחרות. "הכל נחמד ויפה, אבל הבדיקה האמיתית נעשית בחלל, וכאשר הדברים הללו יבוצעו על הירח, אז נדע שזה רציני יותר", הוא הדגיש.

בדרך לעיר המאדים

עומאן אינה המדינה היחידה במפרץ הפרסי ששואפת לסייע בהכנות לחקר מאדים. באיחוד האמירויות הערביות, שכבר הוכיחה שהיא אוהבת פרויקטים מגלומניים, לא מסתפקים במיזמי ההדמיה המוכרים. בספטמבר האחרון הכריזו סגן הנשיא וראש ממשלת איחוד האמירויות, מנהיג דובאי השייח' מוחמד בן ראשיד אל־מקטום, ונסיך הכתר של אבו דאבי, שייח' מוחמד בן זייד אל־נהיאן, על הכוונה להקים לא פחות מעיר שלמה שתדמה התיישבות אנושית על הכוכב האדום.

"עיר המדע מאדים", שתוקם בעלות של 140 מיליון דולר וצפויה להיות מוכנה בתחילת העשור הקרוב, אמורה להתפרש על פני שטח של 176,500 מטרים רבועים במדבר באבו דאבי. מבני הכיפות יכילו מעבדות למחקר של מזון, אנרגיה ומים, הדמיה של פני שטח מאדים עבור מחקר חקלאי ומוזיאון שיציג את ההישגים הגדולים ביותר של האנושות בחלל. קירות המוזיאון יוכנו במדפסת תלת־ממד תוך שימוש בחול מהמדבר המקומי.

העיר העתידנית היא חלק מ"פרויקט מאדים 2117", שיצא לדרך בפברואר אשתקד עם החזון השאפתני להקים התיישבות אנושית על הכוכב בעוד כמאה שנה. עוד לפני כן, המיזם אמור לעודד פיתוח של אוניברסיטאות ומרכזי מחקר שיאפשרו לצעירים המקומיים להתמחות במחקר מדעי בתחומים שונים, ונועד להפוך את איחוד האמירויות למובילה במחקר המדעי ובקידום חקר החלל. בסוף ינואר נמסר על כוונה לפתח את בית החולים הראשון בחלל, שלפי משרד הבריאות המקומי יאפשר לרופאים על כדור הארץ לטפל באסטרונאוטים בחלל באמצעות ננו־טכנולוגיה.

אולם באיחוד האמירויות לא מתכוונים לחכות עד 2117 כדי להגיע למאדים, והמפגש הממשי הראשון עם הכוכב אמור להתרחש בעוד פחות משלוש שנים, כאשר היא תשגר את לוויין המחקר הבין־כוכבי הערבי הראשון. הלוויין הופ מארס (תקוות מאדים) אמור לחקור את האטמוספירה של מאדים, ובעיקר להבין מדוע יש בריחה של חמצן ומימן שמונעת היווצרותם של חיים בו.

"תוכנית מאדים 2117 וחללית המחקר הופ מארס הם פרויקטים בעלי חשיבות אדירה, כי הם יאיצו את הנוכחות של איחוד האמירויות בקהילת החלל הבינלאומית", הסביר עומרן שרף, מנהל פרויקט במשימה של שליחת החללית למאדים. "משימת מאדים של האמירויות תעניק לנו את התמונה העולמית האמיתית הראשונה של האטמוספירה של מאדים, ותשקף את חזון המדינה לפיתוח של שדות המחקר והטכנולוגיה. עם הפרויקטים האלה התחלנו במסע חדש שיימשך עוד עשרות שנים ויאיץ את המיזמים האנושיים לחקור כוכבי לכת אחרים".

לפי נתונים שפורסמו בשבוע שעבר, עד כה השקיעה איחוד האמירויות כ־5.4 מיליארד דולר בתוכנית החלל שלה, שמסתמנת כשאפתנית ביותר בעולם הערבי כיום. המדינה כבר שיגרה בשנים 2009 ו־2013 שני לווייני תצפית שנבנו על ידי חברה דרום־קוריאנית, בעוד הלוויין השלישי ח'ליפה־סאט - הראשון שעוצב ונבנה לחלוטין על ידי מהנדסים של האמירות - אמור להיות משוגר מיפן בסוף השנה הנוכחית, ולזהות פריטים בגודל של כ־70 ס"מ על פני כדור הארץ.

בדצמבר האחרון הודיע שליט דובאי על "פתיחת פרק חדש בהיסטוריה שלנו" עם השקתה של תוכנית האסטרונאוטים הראשונה של האמירויות. יותר מ־3,000 בני אדם הגישו בקשות הצטרפות. כרבע מכלל הבקשות היו של נשים, הפונה הצעיר ביותר היה בן 17 והמבוגר ביותר בן 67, ורק 21% מהמגישים הם טייסים מסחריים או צבאיים. המועמדים צפויים לעבור תהליכי בחירה ומיון ממושכים, ובסוף השנה ייבחרו ארבעת האסטרונאוטים הראשונים, שיחלו באימונים שיימשכו בין שנתיים לארבע שנים.

ענבר מכנה את תוכנית החלל של איחוד האמירויות "רצינית מאוד", ומספר כי בפגישות של הפדרציה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה, הגוף החשוב בעולם בתחום מדעי החלל, ניתן לראות כיצד נציגי האמירויות משווקים את הסוכנות שלהם כמתקדמת ביותר. הם אף יארחו את כנס הפדרציה בעוד שנתיים. "אני רואה איך הם מתנהלים בכנסים בינלאומיים, לא מדובר בקוריוז. יש להם תוכנית סדורה שמורכבת מהמון יעדים", הוא אומר. "יש להם כוח אדם שיודע לתכנן מתקנים עשירים מאוד עם הציוד הכי חדש ומתקדם, כולל כל אמצעי הניסוי למיניהם. מדינות המפרץ מתכוננות ליום שאחרי עידן הנפט, ואחת הדרכים היא להשקיע בנושאי חלל וטכנולוגיה".

לוויין אחרי לוויין

אסטרונומים מוסלמים שפעלו החל מהמאה התשיעית לספירה, תור הזהב של האסלאם, סיפקו את היסודות לאסטרונומיה המודרנית. בשנת 829 הוקם מצפה הכוכבים הראשון בבגדד על פי הוראתו של הח'ליף העבאסי אל־מאמון, ובאותה תקופה גם פורסם המחקר "טבלאות אסטרונומיות של סידהנטה", שכתב האסטרונום אבו עבאללה מוחמד אבן מוסא אל־ח'ואריזמי ובו הציג טבלאות של תנועת השמש, הירח וחמישה כוכבי לכת. אסטרונומיה הפכה גם לחלק בלתי נפרד מתוכניות הלימודים באוניברסיטאות ובמדרסות ברחבי העולם המוסלמי, ועד היום ישנם כוכבים רבים בעלי שמות ערביים.

המפגש האמיתי הראשון של העולם הערבי עם העולם החיצון התרחש ב־8 בפברואר 1983 כאשר שוגר הערבסאט־A1, הלוויין הראשון של ארגון תקשורת הלוויינים הערבי שהוקם ב־1976 תחת הליגה הערבית. אולם הלוויין לא הצליח לפעול כהלכה, מאחר שאחד הפאנלים הסולאריים שלו לא נפתח כראוי, והוא עבד במתכונת גיבוי עד שתקלה גרמה לו להיסחף בחלל. הוא הפסיק את פעילותו במרץ 1992. ב־17 ביוני 1985 שוגר הלוויין ערבסאט־B1 ממעבורת החלל דיסקברי. הוא הצליח לפעול במשך שבע שנים עד שסבל גם הוא מבעיות ניווט דומות לאלה שהיו לאחיו הבכור והפסיק את פעילותו בתחילת 1992.

את ערבסאט־B1 ליווה לחלל האסטרונאוט הערבי הראשון, טייס הקרב הסעודי לשעבר, סולטן סלמן א־סעוד, שהיה נכדו של מלך סעודיה הראשון אבן סעוד. הוא הודה כי היותו בן משפחת המלוכה דווקא הקשה עליו להגיע לחלל, אחרי שהמלך פאהד סירב לאשר לו לטוס. הוא התרצה רק לאחר שהנסיך בן ה־28 הבהיר לו כי "יש לי כל זכות להתקדם ולאפשר לכישורים שלי לעבוד".

כעבור שנתיים, ב־22 ביולי 1987, המריא לחלל האסטרונאוט הערבי השני, טייס הקרב הסורי לשעבר, מוחמד פאריס, ששהה קרוב לשמונה ימים בתחנת החלל הסובייטית מיר במסגרת תוכנית קוסמונאוטים מיוחדת עבור בני ברית של ברה"מ. "כשאתה רואה את כל העולם דרך החלון שלך, אין אתה והם, אין פוליטיקה", אמר לימים. הוא הפך לגיבור לאומי, שמו הופיע על כבישים, שדה תעופה ובית ספר, והוא שימש יועץ מיוחד לנשיא, אולם בשנת 2012 ערק לשורות המורדים נגד המשטר. לפני כשנתיים הוא כבר שהה כפליט בטורקיה, משם קרא לקהילה הבינלאומית לסייע בהפלתו של הנשיא אסד.

בשנים הבאות התמקדו המדינות הערביות בעיקר בשליחת לוויינים לחלל. יותר מעשרה לוויינים של ארגון התקשורת של הליגה הערבית שוגרו ב־35 השנים האחרונות, והלוויין החדש והמתקדם ביותר - הערבסאט־A6 - אמור להיות משוגר בעוד שבועות אחדים. מרוקו שיגרה בנובמבר האחרון את לוויין התצפית המתקדם מוחמד 6A, בעוד משגר סיני הטיס לחלל את לוויין התקשורת הראשון של אלג'יריה בדצמבר האחרון.

מצרים שאפה לפתח משגר לוויינים ולוויינים כבר בשנות ה־60, תחת מנהיגותו של גמאל עבד א־נאצר ובסיוע של מדענים גרמנים, אולם המיזם לא הגיע לכלל מימוש. מצרים הצטרפה למועדון רק בשנת 2007, עם שיגורו של לוויין החישה מרחוק איג'יפסאט־1, שנבנה בשיתוף פעולה עם אוקראינה. בשנת 2014 שוגר גם האיג'יפסאט־2, ובנוסף מצרים מפעילה עוד שלושה לווייני תקשורת, ואמורה לשגר בקיץ לוויין מחקר ראשון. בינואר האחרון חתם הנשיא עבד פתאח א־סיסי על החוק שמאשר את הקמתה של סוכנות חלל מצרית לאומית.

עיראק שיגרה ביוני 2014 את הלוויין הראשון שלה, טיגריסאט, שנבנה על ידי סטודנטים עיראקים שלומדים באיטליה ונושא מצלמה על מנת לעקוב אחרי אבק וסופות חול מעל המדינה. אולם זה לא היה הניסיון הראשון של עיראק להיכנס למועדון החלל - בדצמבר 1989 שוגרה רקטה שעליה הלוויין אל־עביד, אולם למרות ההצהרות של המשטר של סדאם חוסיין כי השיגור הצליח, פורסמו צילומים שהראו כי הרקטה התפוצצה במעופה ומעולם לא הגיעה למסלול סביב כדור הארץ.

גם סעודיה, המדינה המובילה של ארגון התקשורת של הליגה הערבית, מגבירה את פעילותה העצמאית בתחום החלל. כבר בספטמבר 2015 הודיע הנסיך טורקי בן סעוד בן מוחמד, נשיא עיר החלל והמדע על שם המלך עבד אל־עזיז, כי הממלכה מתכוונת לשגר לוויינים קטנים למסלול סביב כדור הארץ בכל שנתיים עד שלוש שנים, החל משנת 2019.

בפברואר 2016 נחתם הסכם בין סעודיה לבין דיגיטל גלוב, מהחברות המובילות בעולם לצילומי לוויין, על בניית שישה לוויינים אופטיים קטנים. הסכם מעניין נוסף נחתם באוקטובר האחרון בין הסעודים לבין חברת וירג'ין גלקטיק של המיליארדר הבריטי, ריצ'רד ברנסון, שבמסגרתו הממלכה תשקיע מיליארד דולר בחברה והצדדים אף יקימו יחד עיר בידור "ממוקד חלל" בסעודיה, אם כי אופיו של המיזם עדיין אינו ברור.

ענבר הדגיש כי בניגוד לאיראן, שעלולה לרכוש לוויין תצפית ממדינה זרה ולספק לחיזבאללה מידע בזמן אמת, תוכניות החלל הערביות אינן כוללות לוויינים עוינים או נשק בחלל. הן גם שייכות למדינות שאינן נחשבות כעת עוינות לישראל. עם זאת, הוא הודה כי "אנחנו צריכים לקנא בהשקעות הכספיות ובתמיכה של המשטרים בתוכניות מחקר ופיתוח בחלל. רוב תוכניות החלל שלנו נובעות מהצרכים של מערכת הביטחון. אצל המדינות הערביות יש הבנה שחלל זה נושא שמקדם מדע, טכנולוגיה, כלכלה, חינוך ומחקר. גם אם לא יממשו את כל התוכניות וגם אם לא הכל יעבוד, זה עדיין יותר מסתם עניין של גאווה לאומית".

hayim30@gmail.com