תמונות לוויין שפורסמו היום (רביעי) ב"ניו יורק טיימס" חושפות את פעילותו של מתקן סודי איראני, בו מפתחת טהרן תכנית טילים ארוכי טווח. לפיו הדיווח, במשך שבועות החוקרים בחרו בתצלומי לוויין של המתקן, ומצאו, לדבריהם, כי העבודה באתר מתמקדת כיום במנועי רקטות מתקדמים ובדלקי טילים, והיא נעשית לעתים קרובות בחסות הלילה.



לפי הדיווח, זמן קצר לפני מותו הופקד המדען חסן טהראני מוקדם על פיתוחו של המתקן הסודי, שממוקם במדבר האיראני, בו, כך על פי ניתוח של מבנים וסימונים קרקעיים, מפתחים האיראנים את הטכנולוגיה המתקדמת.



כאשר פיצוץ כמעט הרס את מתקן המחקר של הטילים ארוכי הטווח של איראן בשנת 2011, והביא למות המדען הצבאי שניהל אותו, מומחים מערביים סברו כי מדובר במכה קשה לשאיפות הטכנולוגיות של טהרן. ואולם, צוות של חוקרי נשק מקליפורניה, שסקר תוכניות איראניות חדשות, הבין, לאחר הערות חריגות מצד בכירים איראנים בכלי התקשורת הממלכתיים במדינה, כי יש אפשרות שהעבודה במתקן נמשכה מתחת לרדאר.



האתר האיראני. צילום: David Schmerler/Center for Nonproliferation Studies
האתר האיראני. צילום: David Schmerler/Center for Nonproliferation Studies



למעשה, החוקרים, ממכון מידלברי ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת מונטריי, איתרו את המתקן לאחר שאחד החוקרים, פביאן היינץ, הציע לחקור את החומר שהתפרסם בתקשורת האיראנית על הגנרל מוחאדם.



בהמשך הם נתקלו בשורה של רמזים שהובילו אותם למסקנה לפיה, זמן קצר לפני מותו, המדען פיקח על פיתוחו של מתקן סודי, שני, במדבר האיראני המרוחק, הפועל עד עצם היום הזה.



תצלומי לוויין שהגיעו מאזור האתר הראו כי מספר המבנים באתר גדל במשך השנים. בנוסף, במכתש, שנמצא מספר קילומטרים ספורים מהאתר, הופיעו שלושה בורות המשמשים אתרי ניסוי טילים. בור אחד, בקוטר 5.5 מטר, היה גדול בהרבה מאלו המשמשים לטילים האיראנים לטווח בינוני. הבור הראשון הופיע בשנת 2016 והשני ב-2017.



הסימונים הקרקעיים בקרבת המכתש. צילום: David Schmerler/Center for Nonproliferation Studies
הסימונים הקרקעיים בקרבת המכתש. צילום: David Schmerler/Center for Nonproliferation Studies



כמו כן, באמצעות לוויינים מיוחדים החוקרים זיהו תנועת כלים כבדים אל תוך מנהרות. מכך הסיקו כי האתר יושב על מבנה תת קרקעי גדול, שגודלו לא ברור. בנוסף, הם גם שמו לב שהם לא מצליחים לאתר מכלי דלק או מכליות דלק במתקן, מה שהביא אותם למסקנה כי באתר בונים מנועים לטילים המונעים באמצעות דלק מוצק.



החוקרים גם בחנו את מתקני הניסוי והגיעו למסקנה כי במקום מפתחים מנועי טילים בעלי כושר דחף שבין 62 ל-93 טונות המספיקים עבור טיל בליסטי בין יבשתי. בנוסף, אותרו שתי עמדות שטרם נעשה בהן שימוש, והיו אף גדולות יותר.



אחד החוקרים מעריך כי הבורות באתר הניסוי מאפשרים לאיראן לפתח ידע לבניית טילים בין יבשתיים מבלי שבפועל הם יצטרכו לבנות אותם. הוא הבהיר כי אם הטילים האלו היו מיועדים לשיגור לחלל היה יותר נכון להשתמש במנועי דלק נוזלי ולא דלק מוצק, שבו נעשה, לפי החשד, שימוש.



"החקירה העלתה מספר התפתחויות מטרידות", אומר מייקל אלמן, מומחה לטילים במכון הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים, לאחר שסקר את החומר בנושא. "הראיות היו נסיבותיות", הוסיף החוקר.