בכיכר מקדוניה, במרכזה של הבירה סקופיה, מתנשא פסל ברונזה של רוכב על סוס, אשר משקיף על כל הסביבה מגובה של 14 מטר. בתחתיתו נמצאת מזרקה שמוקפת בשמונה פסלי חיילים ובשמונה פסלי אריות, ומדי ערב זו מספקת מופע אורקולי. מהעבר השני של נהר ורדאר שחוצה את העיר ניצב פסל ענק נוסף שגובהו קרוב ל־30 מטר, המציג לוחם המניף את ידו הימנית מעלה.
השמות הרשמיים של הפסלים הם "לוחם פרש" ו"לוחם עם אלמנטים נלווים", אולם לכולם ברור היטב מיהן שתי הדמויות - אלכסנדר הגדול שרוכב על הסוס בוקפאלוס, ואביו של המצביא המפורסם, מלך מוקדון, פיליפוס השני. שני הפסלים, שנחנכו בשנים 2011 ו־2012, היו השיא של פרויקט ענק בשם "סקופיה 2014", שבמסגרתו נבנו עשרות פסלים וגשרים ברחבי בירת מקדוניה, הוקמו מבני תרבות וממשל חדשים, והחזיתות של עשרות בניינים רשמיים שופצו בעלות עצומה של מאות מיליוני יורו, סכום עתק עבור המדינה הבלקנית.
העניין לא היה רק ברצון למשוך תיירים לעיר ולסלק את המראה המיושן שאפיין את סקופיה מאז ששוקמה בעקבות רעידת אדמה הרסנית בשנת 1963. ראש הממשלה הקודם, ניקולה גרואבסקי, ביקש לנצל את הפרויקט כדי ליצור זהות לאומית חדשה עבור המדינה הצעירה, שפרשה ב־1991 מיוגוסלביה המתפוררת, תוך התבססות על מוטיבים היסטוריים בני אלפי שנים.
לא כולם אהבו את התוספות החדשות לעיר. "הפסקתי ללכת למרכז העיר. כשאני עובר ליד העמודים המפלצתיים והפליליים האלה, אני מרכין את הראש שלי ועיני מביטות על הנעליים - הליכה של אדם מת", אמר מירוסלב גרצ'ב, פרופסור לעיצוב עירוני מאוניברסיטת סקופיה. הפרשן הפוליטי סאשו אורדנוסקי הוסיף שסקופיה הפכה ל"בירת הקיטש של אירופה", בעוד המגזין "לונלי פלאנט" כינה את הפרויקט "שילוב של בארוק, סגנון ניאו־קלאסי ואופנה של לאס וגאס".
מי שזעמה לא פחות הייתה השכנה מדרום, יוון, שהאשימה את הממשל בסקופיה בניסיון לנכס לעצמו את המורשת ההלניסטית העתיקה, ובראש ובראשונה את סיפורו של אלכסנדר מוקדון שנולד בעיר פלה, בירת ממלכת מוקדון העתיקה, ששרידיה נמצאים במחוז מרכז מקדוניה שבצפון־מזרח יוון. "הפסלים שהוצבו הם פרובוקציה", זעם משרד החוץ באתונה אחרי חנוכת פסל הרוכב, והאשים כי השכנה הצפונית מבקשת לעורר "לאומנות וסכסוך".
על כך השיב גרואבסקי כי "אם אנחנו מעצבנים אותם, באיזו מילה ניתן להשתמש כדי לתאר את מה שהם עושים לנו?". "אין דבר מעצבן יותר מאשר 20 שנה של מצור, הכחשה, הפחתה מערכך, נזק כלכלי לבני העם ולמדינה, אפילו מתיחות", אמר. "זה לא מעצבן, אלא פשע נגד אומה ומדינה".
ייתכן כי בעתיד הקרוב, בעוד שבועות או חודשים ספורים, ההיסטוריה שאותה ביקש גרואבסקי לקדם שוב תשתנה. הממשלה הנוכחית הקפיאה את המשך פרויקט "סקופיה 2014" לאחר עלייתה לשלטון במאי אשתקד, והשנה כבר החלה להסיר פסלים שנויים במחלוקת של אלכסנדר הגדול בשדה התעופה הבינלאומי ובאתרים נוספים בעיר, ולשנות את שמותיהם של שדה התעופה ושל הכביש המהיר המרכזי במדינה שנקראו על שמו של המצביא ההיסטורי.
כל זאת נעשה כחלק מהרצון לפתור את הסכסוך עם יוון, שנמשך מאז 1991 ומנע ממקדוניה להחזיק בשם רשמי מוכר ולהצטרף לנאט"ו ולאיחוד האירופי. אולם בהתאם להסכם שהושג עם יוון ביוני האחרון, ממשלתו של זוראן זאאב הסכימה לפעול בחודשים הקרובים על מנת "לתקן" את כל הפסלים "שמתייחסים באופן כלשהו להיסטוריה ההלנית העתיקה".
150 שינויי חוקה
ביום ראשון ילכו תושבי מקדוניה במדינה ובקהילות המקדוניות ברחבי העולם לקלפיות למשאל עם, שנחשב להצבעה החשובה ביותר בתולדות המדינה. בפני 1.8 מיליון בעלי זכות ההצבעה תוצג השאלה: "האם אתם תומכים בחברות בנאט"ו ובאיחוד האירופי באמצעות קבלת ההסכם על השם בין מקדוניה לבין יוון?".
המשאל מהווה צעד משמעותי בניסיון לפתור את אחד הסכסוכים הארוכים ביותר שנותרו באירופה בכלל ובבלקן בפרט מאז פירוקה של יוגוסלביה. לאחר שהמחוז היוגוסלבי לשעבר הפך למדינה עצמאית לפני 27 שנה, הוא קיבל את השם "הרפובליקה של מקדוניה" וזכה להכרה של כ־130 מדינות ברחבי העולם. אולם כאשר המדינה הצעירה הצטרפה לאו"ם שנתיים מאוחר יותר, הדבר נעשה תחת השם "הרפובליקה של מקדוניה של יוגוסלביה לשעבר", כינוי שבו נעשה שימוש גם בגופים בינלאומיים אחרים.
הסיבה למשחקי השמות היא ההתנגדות היוונית לשמה הרשמי של מקדוניה, שהביאה את הממשלות באתונה להטיל וטו על הצטרפותה של המדינה לאיחוד האירופי ולנאט"ו, שבהן יוון חברה, ועוררה הפגנות המוניות ברחבי יוון. מבחינת יוון, ההתעקשות של הרשויות בסקופיה על השם הרשמי טומנת בחובה שאיפות טריטוריאליות ביחס לשלושת מחוזות מקדוניה שבצפון יוון, שבהן שכנה הממלכה העתיקה, ופרויקט "סקופיה 2014" רק חיזק את התחושות הללו.
במשך יותר מ־20 שנה נעשו ניסיונות תיווך בין שתי המדינות בהובלתו של הדיפלומט האמריקאי הוותיק מתיו נימץ, שתחילה שימש כשליח של הנשיא ביל קלינטון לפתרון הסוגיה ולאחר מכן מונה לשליח המיוחד של מזכ"ל האו"ם. אף על פי כן כל המאמצים עלו בתוהו ולא נרשמה כל התקדמות. שתי המדינות המשיכו להטיל זו על זו את האחריות ואת האשמה לכישלון המו"מ.
המפנה חל בזכות נחישותם של שני ראשי ממשלות שמייצגים את הדור הצעיר של מנהיגים באירופה. זאאב (43), מנהיג האיחוד הסוציאל־דמוקרטי שנבחר לראש ממשלת מקדוניה בשנה שעברה, הביע את רצונו בפתרון הסכסוך במטרה לסיים את הבידוד ולהצעיד את ארצו בדרך חדשה, עמדה שזכתה לתמיכתו של עמיתו היווני, אלכסיס ציפראס (44). בינואר השנה החלו שיחות ראשוניות בתיווכו של נימץ, ואלה הגיעו לסיומן המוצלח קרוב לחצי שנה לאחר מכן, ב־17 ביוני, כאשר שני ראשי הממשלה התייצבו באגם פרספה, שעל הגבול המשותף, לטקס חגיגי שבו נחתם ההסכם ההיסטורי.
לפי ההסכם, הרפובליקה של מקדוניה תשנה את שמה ל"רפובליקה של צפון מקדוניה", וזהו השם שישמש לא רק בזירה הבינלאומית אלא גם בתוך המדינה עצמה - האזרחים ייקראו "מקדונים", והשפה תהיה מקדונית. הממשלה במקדוניה הסכימה לבצע קרוב ל־150 שינויים בחוקה בהתאם לדרישת יוון, ושני הצדדים הכירו בכך שהשימוש במונחים "מקדוניה" ו"מקדוני" מתייחסים ל"הקשר היסטורי שונה ולמורשת תרבותית שונה".
"היום אנחנו שמים קץ לעימות. אנחנו מסיימים את חילוקי הדעות הממושכים שהציבו קיר שהקשה על יחסים ידידותיים בין שכנות", אמר זאאב בטקס החתימה, שבו נכחו אורחים רבים מרחבי העולם. "הגיע הזמן לשיר שוב שירים שמחים בבלקן", הוסיף ציפראס.
מבחן הפרלמנט
האופטימיות שהפגינו המנהיגים לא זכתה לתמיכה גורפת וחד־משמעית משני צדי הגבול. "אירופה רוצה לקחת מאיתנו את כל מה שיש לנו. הם רוצים לקחת את השם שלנו. אני נולדתי מקדוני ואני רוצה למות מקדוני", אמר זוראן סטויצ'בסקי, נהג מונית מסקופיה. "הם רוצים למחוק את השם שלנו ולהפוך אותנו למתורבתים. אני לא רוצה להיות מתורבת, אני רוצה להישאר כמו שאני".
מפלגת האופוזיציה הימנית VMRO-DPMNE מובילה את המחאה נגד ההסכם, אם כי נמנעה מלקרוא לציבור להחרים את משאל העם. מנהיג המפלגה חריסטיאן מיקוסקי הבהיר כי על אף שהוא תומך נלהב בהצטרפות לנאט"ו ולאיחוד האירופי, הוא לא יכול לקבל את ההסכם "כי הוא לא משקף את האינטרסים של הרפובליקה של מקדוניה ומנוגד לחוקה ולעקרונות המדינה".
מי שכן קרא להחרמת ההצבעה הוא לא אחר מאשר הנשיא גיורגי איוונוב, שידוע כמתנגד בולט של שינוי השם והבהיר כי הוא לא מתכוון להגיע לקלפי ואף ישהה מחוץ למדינה. בנאום בפני גולים מקדונים בארה"ב, הוא כינה את ההסכם "פוגעני" וטען כי השינוי ייצור "מדינה ריבונית למחצה חדשה עם זהות חוקית פנימית ובינלאומית חדשה".
גם ביוון הרוחות לא נרגעו, ומוקדם יותר החודש, בסלוניקי השוכנת במחוז מרכז מקדוניה, פיזרה המשטרה בגז מדמיע הפגנה של אלפי מתנגדים להסכם. גם ביום חתימת ההסכם נרשמו עימותים אלימים בצפון המדינה. "אנחנו לא מקבלים שום דבר, לא מכירים בשום דבר", אמר מפגין בכפר פיסודרי. "מקדוניה נמצאת בנשמה שלנו ולכן אנחנו כאן".
לקראת משאל העם ביום ראשון, ובמטרה לשכנע את האזרחים לתמוך בהסכם, הגיעו מנהיגים רבים לסקופיה, ובהם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ומזכ"ל נאט"ו ינס סטולטנברג, בעוד נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ואחרים שלחו הודעות שהפצירו להצביע "כן". אולם גם אם ההצבעה תסתיים ברוב בעד ההסכם - ותעבור את רף ההצבעה המינימלי של השתתפות 50% מבעלי זכות הבחירה - עדיין לא בטוח שההסכם יגיע לכלל מימוש, במיוחד מאחר שמדובר רק במשאל "מייעץ" שנועד לבחון את דעת הקהל, ולא בהצבעה מחייבת.
הפרלמנט בסקופיה אשרר כבר ביולי את ההסכם עם יוון, אולם כדי שהוא ייכנס לתוקף יהיה צורך לבצע את השינויים בחוקה, מהלך שדרוש לו רוב של שני שלישים מחברי הפרלמנט. לשם כך יזדקק זאאב לתמיכתם של כעשרה מחברי מפלגת VMRO, משימה לא פשוטה כלל, ועדיין לא ברור אם כדי להשיג זאת הוא יהיה מוכן גם להסכים לביטול האישומים נגד מנהיג המפלגה הקודם גרואבסקי, שנידון השנה לשנתיים מאסר על עבירות שחיתות.
אם מקדוניה תשלים את כל ההליכים הנדרשים ממנה, יעבור הכדור למגרש היווני, שם יצטרך הפרלמנט לאשרר את ההסכם על מנת לאפשר את כניסתו לתוקף, אולם גם כאן עדיין יש חוסר ודאות. שר ההגנה ומנהיג המפלגה הלאומנית של היוונים העצמאיים, פאנוס קמנוס, מתנגד בתוקף להסכם מאחר שהוא עדיין מאפשר לשכנה הצפונית להשתמש במונח "מקדוני" כחלק מהזהות הלאומית.
בשבוע שעבר הוא איים להפיל את הממשלה שהוא חבר בה כדי למנוע את אשרור ההסכם. "נחזור בנו מהאמון שלנו בממשלה הזו, וכולנו נתפטר", הצהיר קמנוס, ששניים מחברי מפלגתו כבר פרשו מהממשלה. ועם זאת, שר החוץ של יוון ניקוס קוטסיאס הביע את ביטחונו כי ההסכם יאושר בתמיכה של חברי פרלמנט מהמרכז ועצמאים. "יש כבר רוב לאישור ההסכם", אמר.
היד הרוסית
משאל העם ביום ראשון אינו נראה רק כהזדמנות לסיום אחד המשברים הממושכים בתולדות אירופה המודרנית, אלא משמש גם זירה נוספת בעימות נרחב יותר, המאבק בין המערב לבין רוסיה. במפגש שקיים סגן נשיא ארה"ב מייק פנס עם מנהיגי מדינות מערב הבלקן בשנה שעברה, הוא הזהיר: "רוסיה פועלת לערער את האזור, לערער את הדמוקרטיות שלכם ולפלג אתכם אלה מאלה ומאירופה".
בשבוע שעבר הגיע מזכיר ההגנה האמריקאי ג'יימס מאטיס לביקור תמיכה בסקופיה, ונוסף על קריאותיו לאזרחי מקדוניה להצביע בעד אישור ההסכם, הוא שלח מסר חד־משמעי לכיוונה של מוסקבה. "אנחנו לא רוצים לראות את רוסיה עושה שם מה שהם ניסו לעשות במדינות רבות אחרות", אמר. "אין ספק שהם העבירו כסף והם גם מבצעים קמפיינים נרחבים כדי להשפיע על דעת הקהל".
לפי "הניו יורק טיימס", גורמים מקדוניים ומערביים סיפרו כי זוהו מאמצים רוסיים לסכל את ההצבעה, במטרה למנוע את הצטרפותה של המדינה לברית נאט"ו. הגורמים ציינו כי עשרות חשבונות פרו־רוסיים בפייסבוק פועלים לעידוד החרמת המשאל על מנת למנוע את השגת הרף של 50%, ואף מעוררים מתיחות אתנית מול המיעוט האלבני במדינה, בדומה לשיטות שבהן נעשה שימוש גם במדינות אחרות.
כמו כן, יש דיווחים על כך שרוסיה משתפת פעולה עם אוהדי כדורגל לאומנים ועם כנופיות אופנוענים. מרקו טרושנובסקי, שעובד במכון מחקר לקידום הדמוקרטיה במקדוניה, סיפר כי אחרי עימותים אלימים בין אוהדים לשוטרים ליד הפרלמנט הופצו ברשתות החברתיות צילומים של זמרת מפורסמת שהותקפה בתקרית של אלימות בתוך המשפחה, אולם נטען כי היא הוכתה על ידי כוחות המשטרה. "המידע הכוזב הזה התברר לאחר מכן כשקרי, אבל זה כבר היה מאוחר", אמר.
לפני חודשיים גירשה יוון שני דיפלומטים רוסים ומנעה את כניסתם של שניים נוספים, אחרי שהרשויות באתונה האשימו אותם כי הם ניסו לערער את ההסכם עם מקדוניה, בין השאר באמצעות מימון של קבוצות שמתנגדות להסכם. בתגובה גירשה מוסקבה דיפלומטים יוונים ואסרה על כניסתו של בכיר במשרד החוץ.
החשש מפני התערבות רוסיה מתבסס גם על האירועים שהתרחשו במדינה בלקנית אחרת שהייתה בעבר חלק מיוגוסלביה - מונטנגרו. יממה לפני הבחירות הכלליות באוקטובר 2016, הודיעו הרשויות על סיכול ניסיון הפיכה בעידודו של המודיעין הצבאי הרוסי (GRU) - שנקשר גם לפרשת הנוביצ'וק בסולסברי - במטרה להפיל את הממשלה המכהנת ולמנוע את הצטרפותה של המדינה לנאט"ו.
לפי גרסת התביעה, שזכתה לאישור גם מגורמי ביון במערב, שני סוכנים רוסים גייסו פעילים לאומנים ממונטנגרו ומסרביה שהיו אמורים לתקוף את בניין הפרלמנט של מונטנגרו ולחסל את ראש הממשלה מילו דיוקנוביץ', בעוד שלאומנים נוספים היו אמורים להתחפש לשוטרים ולירות לעבר הקהל ליד הפרלמנט. הרשויות טענו כי המזימה נועדה להביא לכך שיוכרז כי מפלגת האופוזיציה הפרו־רוסית היא ששולטת במדינה.
רוסיה הכחישה בתוקף כל מעורבות באירועים במונטנגרו, והיא גם ממשיכה להכחיש את ההאשמות בדבר התערבותה במשאל העם במקדוניה. השגריר בסקופיה אולג שרבק האשים כי המערב הוא שמנסה להפעיל "לחץ תקשורתי ופסיכולוגי עצום" בניסיון להשפיע על המצביעים. אולם כאשר מקדוניה גירשה במרץ האחרון דיפלומט רוסי כצעד תמיכה בבריטניה בעקבות אירועי סולסברי, ולאחר שהדיפלומט גם נחשד בניסיון "להשיג מידע מסווג שחיוני עבור הביטחון הלאומי", שלח השגריר הרוסי איום ברור: "אם יתרחש עימות בין רוסיה לבין נאט"ו, אתם תהיו מטרה לגיטימית", הצהיר.
מול כל ההתנגדות הפנימית והמעורבות הרוסית לכאורה, ראש הממשלה זאאב עדיין מקווה שיצליח להשאיר את העבר מאחור ולהצעיד את ארצו הקטנה במסלול חדש. "המסר הוא שפנינו לעתיד. אנחנו רוצים מקדוניה אירופית!", הצהיר בפני אלפי תומכים בסקופיה. "זו האחריות שלנו להבטיח את עתידם של ילדינו ושל ילדיהם. האיחוד האירופי ונאט"ו הם הדרך הבטוחה. עבורנו, אין חלופה אחרת. זה המדריך שלנו לחיים טובים יותר".