המסופים של נמל התעופה שארל דה גול בפריז אינם מתפקדים כבר שבועות ארוכים, פרט לכמה טיסות חילוץ של אזרחי מדינות זרות. אבל במסדרונותיהם מסתובבות רוחות רפאים של נוסעים שנתקעו ונשכחו.
איסה סיסה מחוף השנהב הגיע לפריז בפברואר כדי להשתתף ביריד החקלאות הבינלאומי הגדול ועמד לחזור לארצו באמצע מרץ. מאז הוא מסתובב בטרמינל של שדה התעופה, מנופף בכרטיס במחלקה הראשונה, שהפך לחסר ערך. הוא ישן בלילות על הכורסאות בטרמינל 2א ליד דלפק חברת אייר פראנס, שהפסיקה את הטיסות לארצו ולא דאגה לו למקום לינה, משום שרשמית כל בתי המלון סגורים לתיירים.
"אני רוצה לעלות על הטיסה הראשונה לאפריקה", הוא אומר ומוסיף בשארית חוש ההומור שלו, "נראה לי שאצטרך להגיע לשם דרך היבשה".
גורלה של טאיוואנית צעירה שנותרה תקועה במשך חודש באותו שדה תעופה שפר עליה יותר, לאחר שהצלב האדום שהוזעק הצליח לסדר לה לינה בבית מלון שאיתו יש לארגון הסכם. הנהלת השדה העמידה לרשות בעלי הכרטיסים הממתינים אולם עם מיטות ושמיכות. ארגון מתנדבים לקח על עצמו לספק להם ארוחות, אבל יש כאלה שאינם מוכנים להישאר בגן העדן המפוקפק הזה.
מריוס, שהגיע לפריז מהעיר ליון כדי לטוס לקמרון, מחכה לידידה שהבטיחה להגיע במכונית כדי לקחת אותו חזרה. הבעיה היא שבגלל מגיפת הקורונה חל איסור מוחלט להתרחק יותר ממאה קילומטר ממקום המגורים, אבל הוא מקווה שיצליח לרכך את לב הרשויות. ארבעה מהתושבים הזמניים של שדה התעופה פונו בינתיים לבתי חולים לאחר שנתגלו אצלם תסמיני הקורונה.
הכניסה לאולם הלינה אסורה על כמאה חסרי בית שמצאו מקלט במסופים הריקים והסגורים. הם מורחקים בלילה לתחנת הרכבת הסמוכה, אבל שם השירותים בתשלום שאינם יכולים לעמוד בו, ועובדי הניקיון שבאים בבוקר מאוד לא מרוצים, מספר אחד מהם.