במשפט אירועי הטרור של ינואר 2015 בפריז נפתחו הדיונים המוקדשים למעשי הרצח ולקיחת בני הערובה שביצע חמאדי קוליבאלי במרכול "היפר כשר", בשחזור באמצעות הקרנת הצילומים של המחבל עצמו בעזרת המצלמה הניידת שנשא.

בצילומים נראה קוליבאלי שואל את אחד העומדים בתור לקופה איך קוראים לו. "פיליפ בראהאם", הוא עונה, והשם נשמע באוזני הרוצח יהודי מספיק כדי לירות בו למוות.

קורבן נוסף, פרנסואה מישל סעדה, חושב שהגפת התריס שעליה הורה קוליבאלי נועדה למנוע ממנו לקנות את מצרכיו לחג. הוא מצליח להיכנס פנימה, ואינו שועה לאזהרות הקופאית. כשהוא מבחין במה שקורה ומנסה להימלט, זה כבר מאוחר מדי. קוליבאלי יורה בגבו.
יואב חטב, בנו של הרב הראשי של תוניס, גונב את אחד מכלי הנשק שהמחבל הניח בצד, אך התת־מקלע נתקע והוא נורה למוות. על הרצפה גוסס במשך כארבע שעות, עד שכוח הקומנדו פרץ פנימה, העובד יוהן כהן.

קוליבאלי אומר שנמאס לו מהאנחות, ושואל בסדיזם את הנוכחים אם לירות בו למוות. הם כמובן משיבים בשלילה. זארי סיבוני, הקופאית שניצבה מול המוות כל אותו אחר צהריים וניצלה, ומתגוררת היום בישראל, אומרת כי היא מאשימה את עצמה עד היום שאולי היה צריך לקצר את ייסוריו של הגוסס.

התיאור הנורא שלה מקפיא את הדם באווירה הקודרת ממילא באולם. הרוצח שאל אותה: "מה, את עדיין חיה?". היא ציפתה למוות, מהיר ככל האפשר, לדבריה, אבל הוא לא ירה בה.

לסאנה בטילי, העובד המוסלמי האפריקאי שהצליח לחלץ עשרות לקוחות דרך חדר הקירור, לפני שתדרך את הכוח הפורץ וזכה על כך בעיטור כבוד, אומר שעבורו אין הבדל בין הסייענים שעומדים למשפט לבין המחבל שביצע את הרצח. הוא סיפר על החילוץ ואיך הוחזק כחשוד במשך שעה וחצי בידי המשטרה. הוא ביכה את חברו יוהן כהן, שבעצמו גייס אותו לעבודה במרכול. "יהודים ומוסלמים צריכים לחיות יחד", אמר, "אנחנו אחים".

רבים מבני משפחות הנרצחים ובני הערובה לא הגיעו לבית המשפט. הם לא יכלו לעמוד בשחזור ובזיכרונות