ברחבי העולם מציינים היום את יום השואה הבינלאומי בהנצחת סיפורים של שורדי שואה. בתערוכת EXPO העולמית, המתקיימת השנה בדובאי שבאיחוד האמירויות הערביות, יספר שורד השואה מרדכי צ'כנובר את סיפור הישרדותו במסגרת מפגש "זיכרון בסלון" לפני מאות משתתפים מרחבי העולם.

צ'כנובר נולד ב־1924 בפולין. ימים ספורים לאחר פרוץ המלחמה ב־1939 אולצו יהודי העיירה שלו להתייצב בכיכר העיר, והגרמנים שלחו מאות מהצעירים לעבודות כפייה. מרדכי ומשפחתו עברו לגטו המקומי וחלקו חדר וחצי עם עוד שתי משפחות.

בנובמבר 1942 חוסל הגטו - וצ'כנובר נשלח עם משפחתו לאושוויץ. "הדרך לשם, לבית הקברות היהודי הגדול בעולם, הייתה זוועה. אדם שנשען על גבי לאורך כל הנסיעה מת במהלכה. בכיתי כשנפרדתי מאמי ואחותי. העפתי מבט אחרון עליהן כשהן נכנסנו למחנה".

אמו רחל ואחיותיו רבקה וחנה־הדסה נרצחו בתאי הגזים מיד עם הגיען. צ'כנובר ואביו המשיכו לעבוד במחנה. "אני זוכר את מילותיו של מנהל הצריף בלילה הראשון - הוא אמר לנו שמי שיהיה חלש יחוסל, ומי שיהיה חזק יעבוד עד שהוא ימות. לאחר מכן הוא הסתכל למעלה ואמר 'תראו את העשן שיוצא מהארובה, אלו הן המשפחות שלכם'".

יו''ר הכנסת וח''כ דוד לוי עם חברי המשלחת על רקע בניין הפרלמנט הגרמני בברלין  (צילום: בועז ארד)
יו''ר הכנסת וח''כ דוד לוי עם חברי המשלחת על רקע בניין הפרלמנט הגרמני בברלין (צילום: בועז ארד)

צ'כנובר ניצל בנס מהשמדה אחרי שנפצע, והמשיך לעבוד כמתקן גגות במחנה, כשמקביל היה שליח של המחתרת היהודית. בתום המלחמה, כאשר שוחרר ממחנה ברגן בלזן, הוא נסע למינכן, שם גילה שאביו נותר בחיים. השניים עלו לישראל דרך מצרים כשהם מחופשים לחיילים בריטים. לימים התחתן צ'כנובר, ולו ולרעייתו נולדו שתי בנות ושישה נכדים.

במהלך השנים משתף צ'כנובר את סיפור הישרדותו עם כל מי שמבקש. "אני מאמין שדרך העברת הסיפור לדורות הבאים, בארץ ובעולם, אבטיח כי מקרי הזוועות שהתרחשו בתקופת מלחמת העולם השנייה לא יחזרו על עצמם - ובאמצעות המיזם 'זיכרון בסלון' אני מצליח לעשות את זה".

והוא מבקש: "בעוד כמה שנים, ספרי הזיכרונות והעדויות יחליפו אותי. אולי בשנה הבאה אני לא אהיה כאן, אבל אתם כן. אתם יכולים להמשיך לספר את הסיפור שלנו, שורדי השואה".