זה תמיד מפתיע, כאשר חבורת ממושקפים גבוהי מצח שיושבים בבית קפה עם שפם קפוצ’ינו בעיצומו של דיון סוער בספרו החדש של דייב אגרס, עוטים אגרופנים, שוברים בקבוקים וקמים להכות נמרצות את הניאנדרטל שקרא להם הומואים. זה מה שעשו שלשום כל הנואמים בפילדלפיה בשמחת חיים שכמוה לא נרשמה במפלגה הדמוקרטית מאז נשיאותו ההורמונלית של ביל קלינטון. שלשום הוא התמוגג מנחת ביציע גם כאשר נדמה היה שהמדברים בשבחה של אשתו נסחפו למחוזות המין האוראלי.
למדנו שדונלד טראמפ אינו סופג בשלווה סטואית את הביקורת המוטחת בו. בסוף הלילה ציוציו היו ניחרים מזעם. במיוחד כשאת האבן הראשונה זרק מייקל בלומברג, המכיר את טראמפ מהתקופה שבה היו מיליונרים. ראש עיריית ניו יורק לשעבר ומי ששקל להתמודד לנשיאות, פתח בהקזת הדם הסדרתית שהייתה הנרטיב שסופר בפילדלפיה במקביל לעדויות על מפעל חייה ועל מידת התאמתה של קלינטון לתפקיד. בלומברג אינו מהמתלהמים. לכן היה נאומו כה אפקטיבי.
טים קיין שהודה על בחירתו למועמד לסגנות, איש בעל הילה מאופקת של נזיר בודהיסטי, חבט בטראמפ עד זוב דם, כולל בספרדית, ולא התנזר מווידוא הריגה.
הפוליטיקאי האלמוני יחסית פילס דרך אל לב הקהל באולם באלגנטיות ובצעד קליל. ג’ו ביידן העצים את תדמית העממיקו שלו וחתך את טראמפ בלשונו החדה שאינה מאיטה בסיבובים. בין לבין הגישו הדמוקרטים לטראמפ כוס מים, הסירו את השק מראשו והעלו לבמה כוח אש סלבריטאי מרשים יותר מסקוט "צ’אצ’י" באיו שהופיע בקליבלנד.
שלשום החלה הפרידה הארוכה והעצובה מברק אובמה. למרות ניסיונותיו הנכלוליים של טראמפ לחבוט בנשיא, כך שאפילו הוריו לא היו מצליחים לזהות אותו, היה נאום אובמה תזכורת לדמוקרטים מדוע התאהבו בו במבט ראשון.
אינני זוכר נשיא יוצא, שהמלצתו בדבר מי שאמורה לרשת אותו ולהמשיך את מלאכתו הייתה כה חמה ונחושה. באותה מידה אינני מכיר מישהו שתפיסתו את אמריקה היא כה עמוקה, מדויקת ואופטימית ולא נופלת לקלישאות. ההתגפפות בין אובמה וקלינטון שעלתה להודות לו, הייתה יותר מהמקובל בין פוליטיקאים, לא משנה מאיזו העדפה מינית. כשבעלה משקיף מהיציע, לא מן הנמנע שקלינטון ביקשה להראות לגבר שבייש אותה כמה פעמים במהלך חייהם, שאש תשוקתה - בכל תחום ועניין - לא כבתה.