נציגי הרפובליקנים והדמוקרטים בישראל מציגים קרב סוער על החדר הסגלגל

זה לקח להם בדיוק עשר דקות של שיחה מנומסת עד שהכפפות ירדו, וכבר לא היה ספק: אייב כצמן, חבר הנהלת המפלגה הרפובליקנית בישראל, ושלדון שורר, לשעבר יו"ר המפלגה הדמוקרטית בישראל, השלימו סופית את הליך הקליטה בארץ הקודש והפכו לישראלים לכל דבר. "קלינטון נתמכת על ידי גורמים אנטי־ציונים", הטיח כצמן בשורר. "חברי קו קלוקס קלאן ואנשי ימין קיצוני אנטישמים תומכים בטראמפ", הלם שורר בכצמן, ואיך אפשר בלי ה"אני לא הפרעתי לך, אתה לא תפריע לי". הקרב על החדר הסגלגל, מתברר, לוהט בישראל כמעט כמו שהוא לוהט בוושינגטון.

לפי הערכות, כ־300 אלף ישראלים בעלי זכות הצבעה בארצות הברית חיים בישראל, ולפי תקדימי העבר 40%־%50 מהבוחרים יממשו (או כבר מימשו) את זכותם להצביע.

כלומר, אנחנו מדברים על כ־150 אלף בוחרים במקרה הטוב, טיפה בים של מאות מיליוני בוחרים פוטנציאליים. אז למה המפלגות בכלל טורחות להקים כאן מטות ולקיים קמפיין?

התשובה פשוטה: שני אחוזים מכלל הבוחרים בבחירות בארצות הברית הם אמריקאים שאינם מתגוררים במדינה. מדובר בסדר גודל של מדינה סבירה, לכן, ייתכן שיהיה משקל לא מבוטל לקולות התושבים שמחוץ לארצות הברית, בפרט כשהקרב צמוד.

ברמה גלובלית יש על מה להילחם, והמלחמה בהחלט הורגשה היטב במהלך השיחה בין השניים. "אמריקאים בישראל בוחרים לפי שני נושאים חשובים", מסביר כצמן. "האחד הוא כמובן איזה נשיא טוב יותר לישראל, והשני הוא הסכם פטקא (FATCA) – סוג של הסכם שמסדיר את תשלום המסים של אזרחים אמריקאים שחיים מחוץ למדינה. כלומר, הם חושבים על ישראל וגם על הכיס". שורר לא מסכים עם אבחנתו של כצמן: "האמריקאים בישראל בוחרים כמו אמריקאים. כן, הסכם פטקא מעניין אותם וגם ישראל, אבל אלו רק חלק מהנושאים".

יודעים מה מקבלים

מאחר שלא נערכו סקרים בישראל, אין לדעת מי מבין המועמדים זוכה לתמיכה רבה יותר בקרב הקהילה האמריקאית בישראל, אבל שני הצדדים משוכנעים שהרוב בקהילה תומך במועמד או במועמדת שלהם. "כ־80% מהישראלים שחיים פה יצביעו לטראמפ משום שהם חושבים שנשיא רפובליקני טוב לישראל, בעיקר בגלל המדיניות של הממשל היוצא”, אומר כצמן. שורר מצדו טוען ש”יהודים באופן מסורתי תומכים בדמוקרטים, מה גם ששני שלישים מהבוחרים האמריקאים שאינם חיים במדינה צפויים להצביע לקלינטון לפי סקר שפורסם לאחרונה בסי־אן־אן. לכן, נראה שקלינטון תנצח בקרב על הקול הישראלי, כמו גם בבחירות בכלל".

אז מי באמת עדיף לישראל, ולמה?

כצמן: "פעם לא היה הבדל בין המועמדים בכל הנוגע לישראל, אבל לצערי זה השתנה. הרפובליקנים אומרים שתמיכה בישראל היא תמיכה בארצות הברית – זה משהו שהנהגת המפלגה מסכימה לו, אבל אצל הדמוקרטים זה ממש לא ככה. המפלגה הדמוקרטית נהייתה הבית של מי שתומכים בחרמות נגד ישראל ותומכי BDS".

"המצע הדמוקרטי תומך בישראל, וזו עמדתה של קלינטון", מבהיר שורר. "יש שם ציון מפורש שישראל צריכה להיות מוגדרת כמדינה יהודית. ההבדל היחיד בין המפלגות הוא שהדמוקרטים תומכים ברעיון שתי המדינות, ואילו טראמפ השאיר את הנושא פתוח".

כצמן: “זה הבדל קריטי. טראמפ טוען שישראל היא בעלת ברית, ונתמוך בה בכל אשר תחליט. הרפובליקנים לא מאמינים בכפיית פתרון על ישראל, כמובן. במהלך הכהונה של קלינטון יחסי ישראל וארצות הברית הידרדרו לשפל חסר תקדים כמעט. היא צעקה על ראש הממשלה במשך שלושת רבעי שעה בטלפון".

אבל קלינטון מוכרת לנו, ואילו טראמפ הוא קצת הימור.

כצמן: "ממש לא. יש לו בצוות אנשים כמו רודי ג’וליאני (יועצו של טראמפ – א"ס) שתומכים בישראל, יועצים חובשי כיפה שאחד מהם אפילו בעל דירה בישראל ומבלה כאן בחגים. לעומת זאת, הסגן של קלינטון צפוי להיות טים קיין שמקבל תרומות מארגון ג’יי־סטריט".

שורר: "אין לנו שום מושג מי זה טראמפ. הוא איש עסקים שלא מבין יותר מדי ביחסי חוץ, ולא היה עקיב בעמדות שלו כלפי ישראל. בתחילה הוא הבטיח שיהיה מאוזן, אחר כך טען שהוא פרו־ישראלי ובין היתר גם אמר שישראל צריכה לשלם לארצות הברית כסף על ההגנה שארצות הברית מספקת לישראל. זה איש מגוחך שאי אפשר לסמוך על שום מילה שלו. לעומת זאת, הילרי טוענת שתתמוך בישראל ותנסה לקדם את רעיון שתי המדינות, שקיבל ג’ורג’ בוש הבן במסגרת מפת הדרכים וממשלת ישראל אימצה. טראמפ פתח את הדלת לאנשי קו קלוקס קלאן ולכל מיני אנטישמים שטוענים שצריכים להחזיר יהודים לתנורים".

קרב צמוד

כצפוי, עבור הבוחרים היהודים - בישראל ובארצות הברית - האנטישמיות היא סוגיה רגישה, ובשני הצדדים תרים אחר בכירים בכוורות של המועמדים ומחפשים התבטאויות אנטישמיות. שניהם גם מנסים להתנער משוליים קיצוניים – ארגונים שמזוהים כשמאל קיצוני ובעלי קו אנטי־ציוני שתומכים בקלינטון, ומנגד, קבוצות ימין קיצוני שנתפסות כאנטישמיות ותומכות בטראמפ.

"בעבר נכתב שקלינטון כינתה את אחד מעובדי הקמפיין שלה ‘ג’ו בסטרד’ (‘יהודי חלאה’) ונטען גם שליהודי אחר שביקש העלאה השיבה ‘כסף זה כל מה שמעניין אתכם'", טוען כעת כצמן. "כמו כן, נטען שבשנות ה־80 היא עמדה בראש ארגון שמאלי שתמך באש"ף כלכלית, בזמן שהארגון ביקש להשמיד את ישראל".

שורר: "נו, באמת".

כצמן: "אתה יכול לבדוק את זה, ו’נו, באמת’ זו לא תשובה".

נושא חשוב נוסף שליווה את מערכת הבחירות הוא אישיותו של טראמפ, וההתבטאויות שגרמו גם לחברי מפלגתו לנוע באי־נוחות על הכיסא. חלקם לא הסתפקו בזאת, ואף יצאו נגדו בפומבי.

הרבה רפובליקנים הסתייגו מטראמפ. היה קשה לשווק אותו לקהילה האמריקאית בישראל?

כצמן: "הרבה רפובליקנים חזרו בימים האחרונים הביתה למפלגה והכריזו על תמיכה בטראמפ, כי הרבה יותר חשוב להם לעצור את קלינטון. הרבה יותר קל היה לשווק פוליטיקאי כמו מרקו רוביו, וגם אני לא תמכתי בטראמפ כשהתמודד בתוך המפלגה. אבל היום זו לא הבחירה שעומדת על הפרק. אנחנו בצומת קריטי לארצות הברית, ומול קלינטון זו לא הבחירה שהייתי רוצה, אבל זו גם לא בחירה קשה מדי. זו לא שאלה של כמה אני כן מחבב אותו או כמה לא, אלא של מה שעומד על הפרק".

שורר: "טראמפ הוא לא מועמד אטרקטיבי, והוא לא המודל הנכון, ובכמה הזדמנויות המפלגה שלו ניסתה להיפטר ממנו, בפרט אחרי חשיפת ההקלטות. הרבה בכירים במפלגה נקרעים בין הנאמנות למפלגה לבין ההסתייגות שלהם מטראמפ. כולם היו רוצים שהבחירות יהיו בין שני מועמדים טובים".

גם על קלינטון נאמר שהיא לא המועמדת האידיאלית.

שורר: "אני לא מסכים. היא אישה מאוד רצינית ומשכילה, היא הייתה גברת ראשונה מאוד פעילה, והיא תדע לעבוד עם המפלגה הרפובליקנית כי היא אדם מאחד, בניגוד לטראמפ שהוא אדם מפלג, שכל הזמן עסוק בהשמצות".

כצמן: "יש משהו בזה שהבחירות האלו הם לא בין שני מועמדים שהציבור היה רוצה לראות, והם בעצם מצביעים על דרך השלילה. אנשים מרגישים שהם לא אוהבים את המועמד שלהם, אלא רואים במועמד השני סכנה. אצל טראמפ זו בעיה של נורמות התנהגות אישית, ואצל קלינטון זו בעיה של אמון הציבור. מנקודת מבט ישראלית, צריך לזכור שמי שמוכר לנו את קלינטון כאוהדת ישראל מכר לנו את אובמה – פעמיים".

שורר: "ואם אפשר היה משאיר אותו בפעם השלישית, למרות מה שהרפובליקנים אמרו עליו – הוא היה חזק מאוד למען ישראל. הוא מתנגד להתנחלויות – ביג דיל, יש מלא ישראלים שחושבים כמוהו, זה עושה אותו אנטי־ישראלי? הלוואי שקלינטון תהיה נשיאה תומכת ישראל כמו אובמה". כצמן קוטע את דברי עמיתו: "שאלוהים יעזור לנו".

עד כדי כך?

כצמן: "עוד ארבע שנים ממה שהיה לנו? חדשות רעות מאוד".

למרות ניסיונות ההתחמקות, בסופו של דבר השניים נאלצים להמר מי ינצח. "אני בטוח ברמה של אחוז אחד שבסופו של דבר טראמפ יצליח", מגחך כצמן."קשה להגיד", אומר מצדו שורר, "אבל הדרך של קלינטון נראית יותר פשוטה כי היא צריכה לזכות בפחות מדינות מחלוקת. לכן נראה לי שלמרות הקרב הצמוד, היא תהיה הנשיאה הבאה".