ששואלים את בנותיה ונכדיה של פרופ' רות בן־ישראל איפה היא, הם מיד עונים - עובדת. אף על פי שהיא בת 84, בן־ישראל מרגישה שהיא רק בהתחלה. היא פרופסור אמריטה למשפטים מאוניברסיטת תל אביב וזוכת פרס ישראל לחקר המשפט. בגיל היציאה לפנסיה הגיעה להסדר עם האוניברסיטה על כך שתמשיך ללמד. לאחר שבע שנים החליטה לשנות כיוון. להמציא את עצמה מחדש. היא למדה ציור במחשב, היא מאיירת ספרים, השתתפה במופע מחול כרקדנית ובקרוב תוציא ספר ובו סיפורים קצרים.

"ידעתי שיהיה לי קשה", היא אומרת. "הייתי הכוהנת הגדולה של המשפט, ופתאום אני מתחילה מההתחלה. חייבים שהחיים יהיו מלאי תוכן ושיהיה ממה לחיות. להמשיך לעבוד כל עוד יכולים. במקום פרישת חובה, צריך שתהיה פרישה תפקודית. אדם צריך להמציא את עצמו מחדש. שאנשים יעשו קריירה רב־ממדית, ישתנו כל הזמן. לימדתי שבע שנים והרגשתי שאני חוזרת על עצמי. נמאס לי, עשיתי מסיבת פרידה גדולה והספידו אותי בעודי בחיי. הגעתי למסקנה שיש תחומים שלא סגרתי איתם מעגל וזו הזדמנות לעשות זאת. החלטתי לחזור לציור. במקום במכחול ובצבע, למדתי לצייר במחשב. מחקתי את כל החומר המשפטי ותרמתי את הספרייה שלי.

"למדתי להשתמש בתוכנות ציור וציירתי את חמשת חומשי התורה. כל סיפור בפני עצמו. הוצאתי ספר עם ציורים, הלכתי ללמוד תסריטאות וקומיקס וחיברתי תסריט לספר יונה. כתבתי אותו כקומיקס. אחר כך ביקשו ממני לאייר את אגדות שלמה המלך של ביאליק. בינתיים, התגנבה אלי גם קריירה של מחול, בגיל 76, כשכוריאוגרפית צעירה ביקשה ממני להשתתף במופע כעבודת הסמכה בנושא זקנה. לאחר מכן פתחתי בקריירת משחק, ואני עכשיו בתהליך כתיבה של ספר חדש. אנחנו הצעירים החדשים. חז"ל כתבו שיש זקן צעיר, זקן בוגר וזקן זקן. ואני זקנה צעירה. חייבים להעז. 

אין לנו מה להפסיד בגיל הזה. גיליתי את סם הנעורים".

בן־ישראל היא מקרה מייצג לתופעה שהולכת וצוברת תאוצה. הפרישה מעבודה היא רק המלצה. יותר ויותר אנשים לא מוכנים שהגיל היבש יכתיב להם מתי להפסיק לעבוד. חלקם גם לא יכולים להרשות זאת לעצמם.

לפי נייר עמדה ממרכז טאוב, עד שנת 2010 היו בשוק העבודה כ-160 בני 65 ויותר לכל אלף בני אדם. משנת 2011 התחיל יחס זה להשתנות, והוא צפוי להגיע ל־233 לכל אלף בני אדם ב-2030.

ירון בן־חיים, בן 63, החל לעבוד כשליח בחברת באזזר, שמעסיקה בעיקר פנסיונרים, שעובדים עם רכבם הפרטי באזורי מגוריהם. "הייתי עצמאי בתחום חשמלאות הרכב ורציתי לעשות שינוי, כי התנאים במשק השתנו, וכבר לא היה כדאי להחזיק עסק. סיפרו לי על רעיון המשלוחים. נפגשתי עם האנשים והם היו לרוחי. בגיל הזה זה לא סוף העולם. יש לנו ניסיון, הראייה שונה מהצעירים ורוצים לעשות משהו חדש. יש מוטיבציה וחשק. לא מקובל עלי שיגידו לנו מתי לפרוש. אני מרגיש צעיר ורוצה להמשיך לתרום".
 
את השינוי הזה מנסים עכשיו גם להעביר בחקיקה, כדי לשנות את המצב הקיים. "היום בגיל הפרישה אנשים לא מרגישים זקנים, והיכולות שלהם הן לא של אנשים זקנים", אומר ריבי בלר, יו"ר עמותת והדרת, שיזמה את הצעת החוק בנושא הפרישה. "יש אנרגיה. עושים מיליון דברים. גם היכולת הקוגניטיבית לא נפגעת.
 
"אנשים לא רוצים להפסיק לחיות בגיל הזה. נולד גיל חדש שלא מקבל הכרה רשמית. המבוגר החדש או הזקן הצעיר. כולם אומרים שזה תחום שצריך לבדוק אותו. אפשר לומר שקיבלנו 20 או 30 שנה במתנה ולא יודעים מה לעשות בהן".


להגשים את החלום/ שרית בן־נתן, מנהלת אזור השרון, בנק הפועלים

ל אחר הפרישה אנחנו מתמודדים עם אתגר כפול. מצד ל אחד, רובנו חווים ירידה חדה בהכנסה בהשוואה לתקופה שבה עבדנו, מאחר שגובה הפנסיה והקצבאות נמוך בדרך כלל בשיעור משמעותי בהשוואה להכנסה לפני הפרישה. כמו כן, רבים נדרשים לסייע כספית לבני משפחה (ילדים, נכדים רבו׳). מצד שני, יש לנו זמן פנוי בשפע, וזו העת להגשים חלומות ישנים.

כדי לממש את החלום, צריך לבצע תכנון פיננסי שמבוסס על יעדים. בשיחה עם יועץ השקעות נסו לכמת את עלות החלום שלכם והגדירו את יעד הזמנים להשגתו. על בסיס הצרכים האלה, היועץ יכול להציע לכם "לצבוע" חלק מתיק החיסכון הפיננסי למטרה שקבעתם. הוא יתאים את רמת הסיכון, טווח ההשקעה והפרמטרים האחרים שתגדירו, להיקף הסכומים שתצטרכו בעתיד. כך גם תימנעו מחריגה מהתוכנית ותשמרו על היציבות הפיננסית לאורך זמן.
 
ייתכן שהגשמת החלום שלכם כוללת עבודה חלקית בשכר או השקעה בפעילות עסקית קטנה שתניב לכם הכנסות. במקרים כאלה, אל תשכחו להתייעץ עם רואה חשבון או כל מומחה אחר בתחום המיסוי, כדי לדעת אם קיימות השלכות מס כלשהן על הפעילות החדשה שלכם.