אחרי המתקפה החריפה אתמול על גדי איזנקוט, יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן שינה היום (שבת) כיוון וקרא לשותפיו בגוש להתמקד במסרים משותפים לקראת הבחירות. בציוץ שפרסם בחשבון ה-X שלו כתב ליברמן: "אני קורא לחבריי בגוש המשרתים להתמקד בשני מסרים בלבד: חייבים להגיע לשיעור הצבעה של מעל 76%. להצביע רק לאחת מ-4 המפלגות בגוש ולא לפזר קולות על מפלגות אווירה". 

המסר מגיע יממה בלבד לאחר שליברמן תקף בחריפות את איזנקוט, השווה אותו ליו"ר כחול לבן בני גנץ והאשים אותו בניסיון להכשיר ממשלה עתידית עם ראש הממשלה בנימין נתניהו.  "קמפיין 'המפלגה הגדולה' נועד לשתות קולות בתוך הגוש", כתב ליברמן אתמול. לדבריו, "המסקנה שלי מההתנהלות של איזנקוט היא שהוא חותר להקמת ממשלה עם נתניהו, גולדקנופף ודרעי, ומשאיר את האפשרות של ממשלת מיעוט על השולחן כאמצעי לחץ על נתניהו כדי להיות ראשון ברוטציה".

ליברמן הוסיף: "לצערי, אני רואה כאן הרבה יותר אמביציה אישית מרצון אמיתי לתקן את העוולות של ממשלת המשתמטים. הדרך לסכל את התרחיש הזה היא אחת: ארבע מפלגות הגוש חייבות להשיג רוב מוצק, כזה שיאפשר להקים ממשלה ציונית וליברלית וימנע מאיזנקוט להציל את נתניהו בפעם השנייה".

אני קורא לחבריי בגוש המשרתים להתמקד בשני מסרים בלבד: חייבים להגיע לשיעור הצבעה של מעל 76%. להצביע רק לאחת מ-4 המפלגות בגוש ולא לפזר קולות על מפלגות אווירה.

— אביגדור ליברמן (@AvigdorLiberman) October 17, 2026

בתגובה לדבריו כתב איזנקוט: "אני מבקש מהישראלים ומהישראליות המייחלים לשינוי, להתעלם מהספינים ולהרים ראש לעבר הניצחון הגדול שנביא לטובת מדינת ישראל". לדבריו, "עבור ניצחון זה אני פועל ללא הפסקה, להביא עוד ועוד מצביעים שמאסו בהשתמטות, בפילוג ובשקרים של שלטון נתניהו לבחור הפעם דרך אחרת. אלו הם הקולות שיבטיחו הכרעה ברורה של למעלה מ-61 מנדטים ציוניים של שינוי".

גם גנץ הגיב ותקף בחריפות את ליברמן: "30 שנה בפוליטיקה הישראלית, וליברמן לא עשה 10% ממה שגדי איזנקוט ואני עשינו למען מדינת ישראל. מאז שחשפתי את התוכנית שלו להקים ממשלת מיעוט עם בנט והמפלגות הערביות, הוא בלחץ ויורה לכל הכיוונים".

"אם איזנקוט הכריז מלחמה – נחזיר לו מלחמה"

המתיחות בין ישראל ביתנו לאיזנקוט אינה חדשה. ב"מעריב" נחשפה אתמול ישיבת מטה סוערת שהתקיימה מוקדם יותר השבוע בישראל ביתנו, ובמהלכה התפתח עימות פנימי חריף סביב התנהלות השותפים בגוש השינוי והאסטרטגיה לקראת הבחירות.

יו"ר סיעת ישראל ביתנו, ח"כ עודד פורר, מתח ביקורת חריפה על גדי איזנקוט ועל יאיר גולן, והעלה חשש כי השניים מותירים פתח לשיתוף פעולה עתידי עם רע"ם ואף עם אגודת ישראל. לדברי פורר, בתחילת השבוע פנתה ישראל ביתנו לכל השותפות בגוש השינוי והציעה לקדם הצהרה משותפת של ראשי האופוזיציה. בטיוטה שהציעה המפלגה נכתב כי ראשי הגוש מתחייבים להקים קואליציה עם מפלגות ציוניות בלבד.

אלא שלדברי פורר, אנשיהם של איזנקוט ושל גולן התנגדו לניסוח והציעו במקומו התחייבות להקמת "קואליציית משרתים" – ממשלה שתורכב ממפלגות התומכות בשירות צבאי או אזרחי. "האם זה רמז לכך שיש לאיזנקוט וליאיר גולן סיכום עם מפלגת רע"ם?" תהה פורר. "הרי מנסור עבאס מביע תמיכה בשילוב של ערביי ישראל בשירות אזרחי". בהמשך החריף את דבריו: "האם חברינו לגוש מכינים לנו כיפה אדומה מאחורי הגב?". לדבריו, "יכול להיות שאיזנקוט וגולן מתכוונים להקים קואליציה עם רע"ם ועם אגודת ישראל – בלעדינו? או, לחלופין, סיכמו איתם על תמיכה מבחוץ בהקמת ממשלה, כולל האפשרות של ממשלת מעבר?". 

מוקד נוסף של העימות היה קמפיין "המפלגה הגדולה" שמוביל איזנקוט. פורר טען כי מדובר במהלך שנועד לשאוב קולות מתוך גוש השינוי, בניגוד להבנות שהושגו בין השותפות זמן קצר קודם לכן. "איזנקוט חזר לקמפיין המפלגה הגדולה, ולא סתם חזר – הוא התחיל בקמפיין שתיית קולות אגרסיבי במיוחד בתוך הגוש", אמר פורר. "וזה בניגוד לכל הסיכומים הברורים מאוד שהושגו רק לפני שבועיים".

לדבריו, "קמפיין המפלגה הגדולה לא יביא לו מנדט אחד מגוש נתניהו, אבל יביא לו כמה מנדטים בתוך הגוש, על חשבון שאר המפלגות". פורר הוסיף: "הוא מתחיל לשתות בקשית את המנדטים של בנט, של יאיר גולן ושלנו. אסור לשבת בחיבוק ידיים. אם איזנקוט הכריז מלחמה – נחזיר לו מלחמה. חייבים להחזיר מלחמה. אסור לעבור על זה לסדר היום".

צלמת ה"וושינגטון פוסט" היידי לוין עברה היום (שבת) ניתוח באצבע בידה השמאלית, שנפגעה קשות בתקיפה בידי מתנחלים אתמול בגדה המערבית. כך דיווחה סוכנות הידיעות AP מפי בתה, אשלי מילנר. לדברי הבת, האצבע כמעט נתלשה, החתך הגיע עד העצם וגיד נותר חשוף. היא הוסיפה כי אמה סובלת גם משברים בכמה חוליות, מצלע שבורה ומחתכים ברחבי גופה. בגוף הדיווח נכתב כי הניתוח מתבצע היום, ללא עדכון על סיומו או תוצאותיו. 

התקיפה התרחשה באזור הכפר אבו פלאח, מצפון־מזרח לרמאללה, בעת שעיתונאים תיעדו פלסטינים במסיק הזיתים. לפי רויטרס, עשרות מתנחלים רעולי פנים, לבושים בשחור, תקפו את המוסקים, השליכו אבנים והציתו עצי זית. בתיעוד נראתה לוין שוכבת על צדה על שביל עפר, כשידיה מכסות את פניה וכמה תוקפים מקיפים אותה.

ממיטתה בבית החולים תיארה לוין כיצד הופלה ארצה ונבעטה שוב ושוב. "למזלי היו עליי האפוד והקסדה, אחרת כנראה לא הייתי כאן", אמרה, לפי רויטרס. לדבריה, עמיתים פלסטינים התערבו וחילצו אותה, ולאחר מכן היא פונתה באמבולנס למרפאה בכפר ומשם לבית חולים ברמאללה.  

בריאיון שתיעדה רשת ABC סיפרה: "היום הותקפתי באכזריות בידי לפחות 50 רעולי פנים". היא הוסיפה כי התוקפים המשיכו לבעוט בה, להערכתה כחמישים פעמים. בסרטון מהזירה נשמעה אומרת כי לקחו את חפציה וכי היא מתקשה לעמוד על רגליה. עיתונאים שנחלצו לעזרתה נראו מסייעים לה לקום ולהתרחק מהמקום.

עורך הוושינגטון פוסט, מאט מאריי, גינה את התקיפה והדגיש כי לוין נשאה סימנים גלויים שזיהו אותה כעיתונאית. הוא הביע זעזוע מהפגיעה בה בעת מילוי תפקידה ודרש חקירה יסודית ומיצוי הטיפול מצד הרשויות.

משטרת ישראל הודיעה כי פתחה בחקירה וכי שוטרים וחוקרי זיהוי פלילי נערכים להיכנס לזירות בליווי צה"ל, לאסוף ראיות ולגבות עדויות. המשטרה וצה"ל מסרו כי הם רואים בחומרה אלימות, ובפרט נגד אנשי תקשורת המבצעים את עבודתם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מסר כי ישראל מגנה אלימות נגד יהודים, ערבים, נוצרים ועיתונאים, אך טען כי נסיבות האירוע עדיין אינן ברורות ונחקרות. לדבריו, האחראים יידרשו לתת את הדין.

בכיר בארגון הטרור חמאס חשף כי עלי אל-עאמודי, המנהל בפועל של הלשכה המדינית של הארגון ברצועת עזה ו"יורשו של סינוואר", נפצע בניסיון החיסול שביצע צה"ל כנגדו לפני כשבועיים. התקיפה הישראלית כזכור, כוונה לעבר דירת מגורים באזור הנמל במערב העיר עזה ב־3 באוקטובר, ובה נהרגו חמישה פלסטינים.

על פי דיווח הבוקר (שבת) בעיתון "א־שרק אל־אווסט", הבכיר, שביקש להישאר בעילום שם, מסר כי אל-עאמודי נפצע באורח בינוני וסבל משברים בגפיו בעקבות התקיפה. הוא אישר כי אל-עאמודי שהה בתוך הדירה בעת הפצצתה, אך למזלו נמצא בחלק צדדי של המבנה, דבר שהוביל להישרדותו. הבכיר סירב למסור פרטים נוספים על התקרית, והסתפק באמירה כי מצבו הבריאותי של אל-עאמודי טוב וכי הוא מקבל טיפול רפואי במקום בטוח. 

זוהי ההודאה הרשמית הראשונה מצד גורם בחמאס המאשרת את נוכחותו של אל-עאמודי בדירה בזמן התקיפה. בימים האחרונים הכחישו מספר מקורות ששוחחו עם "א־שרק אל־אווסט" את הימצאותו במקום, וטענו כי הוא נמלט מבעוד מועד. על פי גרסאות קודמות שמסרו שלושה מקורות בארגון, דו"ח מודיעיני בהול שהגיע לאל-עאמודי כשלוש שעות לפני התקיפה הוביל אותו לעזוב את הדירה.

המקורות טענו אז כי שני פעילים מהמערך האווירי של "גדודי אל־קסאם", הזרוע הצבאית של חמאס, זיהו ב־2 באוקטובר תנועה אינטנסיבית של שני כלי טיס בלתי מאוישים ישראליים מעל אזור הנמל. כלי טיס אלו מצוידים בטכנולוגיות מודיעין מתקדמות המבוססות על בינה מלאכותית לאיתור מטרות. הפעילים העריכו כי צפוי ניסיון חיסול של דמות בכירה והעבירו דיווח בהול למנגנוני האבטחה של הארגון.

לפי אותן עדויות, האחראי הבלעדי על אבטחתו של אל-עאמודי מיהר למקום והזהיר אותו, מה שהוביל להחלטה מיידית לפנות את הדירה, שהותקפה כשעה לאחר מכן בטילים מונחים ובכטב"מים מתאבדים.

הבכיר, שחשף כעת את דבר פציעתו, סירב לאשר או להכחיש את פרטי ההתרעה המוקדמת, אך ציין כי תצפיתנים בשטח מעבירים באופן שוטף דיווחים על תנועות כטב"מים ישראליים לדרגים השונים. ההערכה היא כי חמאס ניסה להסתיר את המידע על הפציעה אפילו מבכירי הארגון ומפלגים אחרים, כחלק מלוחמה פסיכולוגית ומודיעינית שנועדה להציג כישלון ישראלי וליצור בלבול במערכת הביטחון הישראלית.

אל-עאמודי נחשב לדמות מרכזית ובעלת חשיבה אסטרטגית וביטחונית בחמאס. הוא היה מקורב מאוד למנהיג הארגון לשעבר, יחיא סינוואר, השניים ריצו יחד מאסר בכלא הישראלי ושוחררו בעסקת גלעד שליט. לפני המלחמה עמד אל-עאמודי בראש מחלקת ההסברה של חמאס, ובדצמבר 2025 מונה לנהל את הלשכה המדינית ברצועה יחד עם מקורבים נוספים לסינוואר, שרובם מתגוררים בחאן יונס. מינוי זה עורר התנגדות פנימית בטענה כי מדובר בעקיפה של תקנון הארגון. שבועות ספורים לפני ניסיון החיסול התמודד אל-עאמודי בבחירות הפנימיות לראשות חמאס בעזה מול ניזאר עוודאללה, אך ההכרעה בסיבוב השני הוקפאה בעקבות ערעורים שהוגשו בנושא.

נשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי, הבהיר היום (שבת) כי כהונתו תסתיים בשנת 2030 וכי אין בכוונתו לשנות את החוקה כדי להאריך אותה. לפי אתר החדשות המצרי "איג'י אין", א־סיסי הדגיש כי סיום כהונתו במועד זה הוא "עניין סופי ומוכרע", וכך גם ההחלטה שלא לתקן את החוקה. 

הדברים נאמרו בטקס סיום המחזור הראשון של האקדמיה הצבאית. א־סיסי סיפר כי בעקבות התבטאויותיו האחרונות על שמירת החוקה, שוחח בנושא עם איש התקשורת נשאת א־דיהי וחבר הפרלמנט מוסטפא בכרי, והבהיר לשניהם את עמדתו בנוגע לסיום כהונתו. בהצהרתו היום שב הנשיא וקשר במפורש בין שמירת החוקה לסיום כהונתו. 

ההצהרה מצטרפת לשורת התבטאויות שהשמיע הנשיא בימים האחרונים. ב־14 באוקטובר, בכנס של הכוחות המזוינים לציון מלחמת אוקטובר, אמר כי למצרים יש חוקה שהמצרים אישרו, והדגיש: "איש לא ייגע בה". למחרת, בטקס באקדמיה לשוטרים, הבהיר כי ימשיך לעבוד עד היום האחרון של כהונתו ב־2030. 

ברקע הדברים עומדות קריאות ברשתות החברתיות לשנות את החוקה כדי לאפשר לו להתמודד שוב. לפי דיווח BBC בערבית, שפורסם גם באתר "שפק ניוז", החוקה במתכונתה הנוכחית אינה מאפשרת לא־סיסי להתמודד לכהונה נוספת לאחר תום כהונתו השלישית.

איש התקשורת המצרי הבולט עמרו אדיב התייחס אמש לדברים בתוכניתו בערוץ MBC מצרים. לפי אתר "מסראווי", אדיב אמר כי ההצהרה הפתיעה את הנוכחים, ובהם שרים, שופטים ונציגי מפלגות. לדבריו, היו מי שציפו להארכה נוספת ואף קידמו קמפיינים להמשך שלטונו עד 2050, אולם הנשיא הכריע שלא להתמודד שוב. 

באופוזיציה המצרית התקבלו ההצהרות בברכה מסויגת. התנועה האזרחית הדמוקרטית, המאגדת מפלגות אופוזיציה, תיארה אותן כצעד חיובי, אך דרשה לתרגמן למחויבות מעשית לחילופי שלטון בדרכי שלום ולהרחבת המרחב לפעילות מפלגות, תקשורת וארגוני חברה אזרחית.

הזהירות קשורה גם לתקדים מ־2019: החוקה המקורית הגבילה את הנשיאות לשתי כהונות של ארבע שנים, אולם תיקוניה האריכו את הכהונה לשש שנים ואפשרו לא־סיסי להתמודד בשלישית. כהונתו הנוכחית החלה באפריל 2024 ואמורה להסתיים ב־2030. החוקר עמר עלי חסן הזכיר בדיווח את התקדים הזה והדגיש כי משמעות ההצהרות תיבחן בצעדים שיבואו בעקבותיהן.

ארז הלוי, מהיוצרים המקוריים והמבטיחים של הפופ הישראלי בשנות ה-80, הלך לעולמו היום (שבת) בגיל 71. הלוי זכור בעיקר בזכות השיר "כך ברא אותך הטבע", שיר עדין ויפהפה שהפך עם השנים להרבה יותר מלהיט: מעין המנון של קבלה עצמית ושל חופש להיות מי שאתה.

השיר נכלל באלבום הבכורה של הלוי, "הלילה", שיצא ב-1984. הלוי כתב והלחין את כל שירי האלבום הקסום ההוא, שהופק מוזיקלית בידי מתי כספי, שגם ניגן כמעט בכל הכלים. לצד שיר הנושא ו"הדייגים", היה "כך ברא אותך הטבע" לאחד משיאיו של אלבום מאוד יוצא דופן, שחיבר בין פופ רך, מלודיות מלנכוליות, הגשה אינטימית וקולו הגבוה והייחודי של הלוי.

השיר צבר משמעות חדשה לאורך השנים. קהילת הלהט"ב אימצה אותו כסמל לקבלת האחר ולמאבק נגד הניסיון לכפות על בני אדם זהות שאינה שלהם. הלוי עצמו סיפר כי כתב אותו בתגובה לציפיות שהופנו כלפיו כיוצר ממוצא תימני, שכביכול אמור ליצור מוזיקה מזרחית. לדבריו, השיר נכתב נגד כל ממסד המבקש להכתיב לאדם כיצד עליו להיות. השיר המשיך לחיות חיים עצמאיים, וזכה בין היתר לביצועים של דודו טסה ועברי לידר.

הלוי התחיל את הקריירה המוזיקלית כשהיה בגיל 15, בנגינה על גיטרה, פלמנקו ומוזיקה קלאסית ברחובות, עיר הולדתו, רחובות. בגיל 19 השתתף בתוכנית הרדיו "תשואות ראשונות" ב"בית המורה" בתל אביב. הלוי זכה בתוכנית במלגה מהמלחין משה וילנסקי בחסות קול ישראל עבור נגינתו בגיטרה בהדרכת המורה איגון קרטן. כעבור שלוש שנים עבר הלוי לתל אביב והחל לכתוב חומר מקורי. 

באמצע שנת 1982, לאחר הופעה במועדון "שמיים", התגלה הלוי על ידי מתי כספי. כספי סייע להלוי להשיג חוזה הקלטות עם חברת סי.בי.אס, אך הזמר היוצר נאלץ לממן מכיסו את ההקלטות. בשנת 1984 יצא אלבומו הראשון, "הלילה". כל השירים באלבום נכתבו והולחנו על ידי הלוי עצמו, וכספי הפיק מוזיקלית את האלבום, עיבד אותו וניגן בו בכל כלי הנגינה.

השירים כללו את שיר נושא האלבום "הלילה" וכן השירים "הדייגים", "וכך ברא אותך הטבע". בשלושה מהשירים ניגן גרי אקשטיין קטעי סולו גיטרה. האלבום הושמע בתדירות גבוהה בתחנות הרדיו, ואופיין בשילוב בתולי בין רוק רך לבין שירה בהגייה מזרחית. רבים משירי האלבום, בהם "הדייגים", "כך ברא אותך הטבע", "הלילה" ו"טיפה של חום", הפכו ללהיטים גדולים, לאחר שהלוי פרץ לתודעת מאזיני הרדיו ב-1983.

הקריירה של הלוי לא התנהלה במסלול המקובל של כוכבי פופ. הוא הוציא אלבומים נוספים לאורך השנים, ובהם "מצב ביניים" ו"השער נפתח", אבל התרחק מאוד מאור הזרקורים. 

אולפן שישי הניח אתמול על השולחן שאלות הנוגעות בלב הסכנה: מה קורה כאשר ראש ממשלה מחזיק בידיו את הסדר היום הביטחוני, ובמקביל נאבק על עתידו הפוליטי? האם הוא יפתח במלחמה מול איראן כדי לדחות את הבחירות? כדי להשיג לעצמו עוד תעמולת בחירות רגע לפני שהקלפיות ייפתחו?

דנה ויס וניר דבורי סימנו את הנקודה הרגישה ביותר: בנימין נתניהו אינו רק מי שמגיב למציאות הביטחונית, אלא גם מי שיכול להשפיע עליה באמצעות התבטאויות, מסרים והמידע שהוא מעביר לוושינגטון. כשהבחירות מעבר לפינה, האפשרות שההסלמה הביטחונית מול איראן תשרת את האינטרסים הפוליטיים שלו כבר לא בגדר הזיה או ספקולציה.

האפשרות שמלחמה תפרוץ כדי לדחות בחירות היא טענה חמורה, ולא עובדה שאפשר לקבוע ללא ראיות. אבל אם חודשים לא נעשה שום מהלך, מדוע שייעשה דווקא עכשיו, שבוע וחצי לפני הבחירות? אין שום דחיפות. אם אין צורך ביטחוני מיידי בהסלמה, מדוע הסדר היום הביטחוני ממשיך לתפוס מקום מרכזי כל כך בקמפיין של נתניהו, שמזהיר וזורע פחד בציבור על הסלמה? ומי מפקח על ההחלטות כשהאינטרס הציבורי והאינטרס הפוליטי עלולים להתנגש? שר הביטחון? ראש השב"כ? המוסד? כולם מינויים של נתניהו, והרמטכ"ל מוצא את עצמו במיעוט, שומר על טובת המדינה.

זהו ההבדל בין הביקורת המנומנמת שליוותה לא פעם את הממשלה לבין ביקורת שמוכנה להגיע עד לקצה, כפי שאירע אמש באולפן שישי. לא להסתפק בדיווח על מה שנתניהו אמר, אלא לשאול מה משמעות הדברים, מי מרוויח מהם ומי עלול לשלם את המחיר.

ממזוודות הכסף למשאיות הכסף

הנתון שהציג אלמוג בוקר, שלפיו מועברים לרצועת עזה סכומים המסתכמים ברבע מיליארד שקל בחודש שהולכים לארגון הטרור חמאס, נתונים שהם גבוהים יותר מלפני הטבח, הוא אולי הרגע המטלטל ביותר בתמונה שהצטיירה באולפן. השאלה אינה רק כמה כסף נכנס, אלא מה הייתה מטרת העברתו, ואיך נתניהו ממשיך באותה קונספציה, מהם מנגנוני הפיקוח ומה נעשה כדי למנוע את התחזקות חמאס.

אחרי 7 באוקטובר, כל דיון על כסף המגיע לרצועה מחייב הסברים שאינם מסתתרים מאחורי נוסחאות בירוקרטיות. ישראל כבר חוותה את המחיר של מדיניות הכלה ומזוודות הכסף של נתניהו, שהניחה כי אפשר לנהל את חמאס, לקנות שקט ולהפריד בין המציאות האזרחית לבין האיום הצבאי.

האירוניה צורבת: מדובר בהמשך מדיניות של הזרמת כספים בהיקפים גדולים. הרי שהשאלה היא האם השתנתה הקונספציה של נתניהו או רק האריזה שלה. ממזוודות כסף למשאיות כסף. נתניהו ממשיך לחזק את חמאס.

הקשר הקטארי הופך את הסיפור למהודק עוד יותר, לנוכח הטענות על עבודתו של יונתן אוריך עבור גורמים הקשורים לקטאר בזמן המלחמה. כאן מתחברות שתי שאלות שאסור לטשטש: מה ידע נתניהו, וגם כאשר גילה, מדוע הוא ממשיך להגן עליו? האם אוריך ונתניהו אחד הם?

גם נפתלי בנט וגם גדי איזנקוט מפנים את הזרקור מאוריך לנתניהו, כפי שעשה בנט אצלי בפודקאסט אתמול. הם מעלים שאלה פוליטית עמוקה יותר מהשאלה מה ידע אוריך: מהי האחריות של ראש ממשלה לאנשים הפועלים בלשכתו, ומה משמעות הבחירה שלו להמשיך להגן עליהם לאחר שהחשדות מתפרסמים?

כשהאחריות הלאומית מתנגשת באינטרס האישי

אולפן שישי חזר, למי שפספס, על החשיפה של ירון אברהם על פגישת ראש השב"כ לשעבר, רונן בר, עם נתניהו. לפי הדברים, רונן בר הציע לו לחסל בכירים בחמאס ובראשם את יחיא סינוואר, ונתניהו סירב מחשש לפעולות דומות נגדו אישית.

שיקולי ביטחון המדינה הוכפפו לחשש האישי של העומד בראשה. וזה פשוט מטלטל בכל קנה מידה. גם הפגישות היחידות שבהן קרא נתניהו לרונן בר ללשכתו היו בנושא האבטחה האישית שלו ושל רעייתו שרה נתניהו ובנו יאיר נתניהו במיאמי, ולא אף שיקולים הקשורים לביטחון המדינה.

ראש ממשלה רשאי, כמובן, לדאוג לביטחונו ולביטחון משפחתו. אבל תפקידו אינו להבטיח לעצמו חסינות מפני סיכונים, אלא לקבל החלטות לטובת המדינה, על בסיס הערכות מקצועיות ושיקולים ביטחוניים. כשחשש אישי ושיקולים אישיים השפיעו על החלטות מבצעיות, זה מידע מטלטל שצובע את נתניהו כמדינה עצמה, ומוחק את קיומה של מדינת ישראל של כלל אזרחיה.

טראמפ כבר אינו מעניק לנתניהו את אותה תעודת ביטוח

ואז הוצגה באולפן שישי האמירה הנחרצת של דונלד טראמפ כשהתבקש להתערב בבחירות בישראל, והוסיף את מה שכבר הבנו מהחודשים האחרונים, כולל נתניהו. "האם אתה סומך על נתניהו?" נשאל נשיא ארה"ב, והוא השיב: "אני לא סומך על אף אחד". במילים אחרות, החברות הקרובה כבר לא אותה חברות, סיכם דני קושמרו.

מראיין: האם אתה סומך על רה״מ בנימין נתניהו? טראמפ: ״אני לא סומך על אף אחד״ https://t.co/jXP1vJ1fdQ

— השטיבלאך (@Hashtiblach) October 16, 2026

טראמפ נמנע מלהגיב באופן ברור, אבל הרי זה ברור כי נשיא ארה"ב מוביל ליום שאחרי נתניהו.

רה"מ בנה חלק משמעותי מתדמיתו הפוליטית על רקע היחסים הקרובים עם נשיא ארצות הברית. כשהנשיא האמריקאי משמיע מסר מסויג, כי אינו סומך על נתניהו, נפגע גם אחד הנכסים המרכזיים של הקמפיין של ביבי.

המספרים שמספרים סיפור פוליטי

שבוע וחצי לפני הבחירות, הסקרים שהוצגו באולפן מוסיפים לתמונה ממד מכריע. לפי הנתונים שהובאו, 43% נותנים אמון ברונן בר לעומת שליש שמאמינים יותר לנתניהו.

סקר אולפן שישי שזה שאריות מסקר חדשות 12 שהשאירו בקופסת גלידה במקרר לקושמרו כדי שלא תירדמו בשעמום פאנל שמורכב מאנשים שהם בונדורמין מהלך הקיצור- רק לא ביבי בהכל. יש רק 8% מתלבטים. הרוב בתוך הגוש יש 3% שהם בקרוס. זה בערך 4.4 מנדטים כפוטנציאל על הנייר של הסוקר https://t.co/r1doQGvkb5

— Oren Benaderet (@orenba) October 16, 2026

גוש השינוי מקבל 43%, לעומת 37% לגוש נתניהו, כששמונה אחוזים מתלבטים. בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה, איזנקוט מוביל בפער על נתניהו, 47% מול 34%, וגם בסקר שערכו על יו"ר מפלגת ביחד, בנט מוביל על נתניהו ב-45% מול 34%. עוד עולה מהסקר פער חד בין 35% התומכים בנתניהו לבין 58% המתנגדים להמשך כהונתו.

הבחירות יוכרעו גם לפי שיעורי ההצבעה, במיוחד בקרב הציבור הערבי, ולפי יכולתן של מפלגות קטנות לעבור את אחוז החסימה. אבל הנתונים מצביעים על אפשרות לשינוי עמוק: נתניהו עדיין מחזיק בגרעין תמיכה משמעותי, אך הוא לא יכול להציג את עצמו כמועמד שמאחד את הציבור סביבו.

ובתוך כל אלה, אמנון אברמוביץ' סיפק אתנחתא עוקצנית, כשעשה חיסול ממוקד לירון זליכה, שותפו של יועז הנדל, לא לפני שהרבה להחמיא להנדל, ואז הציג את הפער בין הצהרותיו של זליכה נגד מונופולים לבין קשריו העסקיים והאינטרסים האישיים שלו לכאורה. "הבעיה שהוא רוצה לשבור מונופולים כל עוד הוא עובד עבורם ונותן להם שירותים כמו ההסתדרות, חברת החשמל וייבוא המלט". עוד הזכיר אברמוביץ' כי זליכה התבטא על פרשת הצוללות כדוגמה לשחיתות שלטונית ודרש לחקור את נתניהו ואביחי מנדלבליט.

אמנון אברמוביץ: -רובין הוד זליכה נגד המונופולים אלא אם הם שוכרים את שירותיו: חברת סלולר, ועד חב' חשמל, ההסתדרות וכתיבת דו"ח נגד יבוא מלט. -אמר כ"מומחה לשחיתות" שפרשת הצוללות (נתניהו) היא אמ אמא של השחיתות. -הצביע מרצ וטען שהוא ימני ושאין לו בעיה להיות שר אוצר תחת נתניהו. https://t.co/NDmojZh0fL

— 🎗️לכו והוליכו להצביע! (@OferLavie1) October 16, 2026

הבחירות הן גם מבחן לזיכרון הציבורי

אולפן שישי לא הסתפק השבוע בתיאור הזירה הפוליטית. הוא הציב זו לצד זו דאגה לביטחון, כסף, קשרים זרים, אחריות שלטונית ואמון ציבורי. החיבור ביניהן הוא לב הסיפור: המדינה לא מנוהלת מתוך ראייה ארוכת טווח של טובת הציבור, אלא בכפוף למאבק על הישרדות פוליטית ואינטרסים אישיים של הנהגה מושחתת?

הבחירות הקרובות לא יוכרעו רק בשאלה מי יקים ממשלה. הן יכריעו גם אם הציבור מוכן לקבל שוב את אותה תפיסה שלפיה המנהיג הוא המדינה, והמדינה היא המשך ישיר של המנהיג.

אולפן שישי, לפחות הפעם, הזכיר מה תפקידה של עיתונות: לא להחליף את בית המשפט, לא להכריע במקום הבוחר, אלא להפסיק ללחוש כשהשאלות נעשות קשות מדי.

מיכאל מזרחי, אזרח ישראלי ומקסיקני המכונה "הבנקאי", נעצר בנמל התעופה אל דוראדו בבוגוטה בעקבות התראה אדומה של האינטרפול, בפרשת הונאה בהיקף של כ-16.7 מיליון דולר נגד בנק אוף חרטום בדובאי. הרשויות בקולומביה בוחנות כעת את הסגרתו לאיחוד האמירויות. לפי הודעת המשטרה הקולומביאנית, שפורסמה בסוכנות הידיעות EFE ובפורבס מקסיקו, הוא מבוקש לריצוי עונש שכבר נגזר עליו. על פי אחד הפרסומים שמו המלא של החשוד הוא מיכאל חיימה שמיס מזרחי, והוא מחזיק גם באזרחויות קנדית ולבנונית. 

בהודעה נמסר כי מזרחי נדרש לאמירויות "לריצוי עונש פלילי", בגין הונאה, הלבנת הון, זיוף ושימוש במסמכים פרטיים מזויפים. המשטרה מסרה כי המעצר בוצע בידי יחידת החקירות הפליליות והאינטרפול, בשיתוף רשות ההגירה הקולומביאנית. לאחר מכן הועבר הטיפול בעניינו למחלקה לעניינים בינלאומיים בתביעה הכללית.

לפי הדיווחים בקולומביה, חברי הרשת הציגו עצמם כמשקיעים בכירים וכמייצגים של פרויקטים מסחריים לגיטימיים. לצורך יצירת האמון השתמשו לכאורה בערבויות בנקאיות, בחוזים ובמסמכים פיננסיים מזויפים. הם אף ארגנו פגישות ומצגים שנועדו להעניק לעסקאות מראית עין חוקית, ולשכנע את נציגי הבנק להעביר לידיהם כספים. 

גם באתר אינפובאה דווח כי הנזק המיוחס לרשת עומד על כ-16 מיליון דולר. חלק מהכספים הועברו, לפי הרשויות, לחשבונות של חברות הקשורות למזרחי, ובהן WYB AG General Trading. בהמשך השתמשו המעורבים לכאורה בהוראות העברה מזויפות כדי לדחות דרישות תשלום, להרוויח זמן ולהעביר את הכספים לחו"ל. 

#EsNoticia | Retenido en El Dorado por notificación roja de INTERPOL El crimen no respeta fronteras: la cooperación internacional es clave para llevar ante la justicia a quienes son requeridos por otros países. En el aeropuerto internacional El Dorado, en Bogotá, la Policía Nacional retuvo a un ciudadano extranjero requerido por las autoridades de Emiratos Árabes Unidos, por los delitos de estafa, lavado de activos y falsificación de documentos. El ciudadano estaría vinculado a una organización que, mediante maniobras fraudulentas y documentos financieros falsos, habría obtenido más de 16,7 millones de dólares del Bank of Khartoum. #DiosYPatria #TerritoriosSeguros

— Policía de Colombia (@PoliciaColombia) October 16, 2026

האתר הקולומביאני Minuto30, המצטט תחקיר של העיתון אל טיימפו, הוסיף כי מזרחי נידון באמירויות לחמש שנות מאסר ב-29 בנובמבר 2022. לפי אותו דיווח, ספרד כבר סירבה להסגירו, לאחר שבית המשפט הלאומי קבע כי בהליך שהתנהל נגדו באמירויות התקיים "היעדר מוחלט של הגנה משפטית מקצועית".

עוד דווח, בהסתמך על התיק, כי המעורבים הציגו הוראת העברה מזויפת בסך 101 מיליון אירו, שנועדה ליצור רושם שהעסקה תקינה. הכספים פוצלו לכאורה בין כמה חשבונות והועברו מחוץ למדינה.

בדיווח תואר מזרחי כאיש עסקים שפעל בענף הנדל"ן במקסיקו ובקנדה. לפי פרסומים קודמים שצוטטו בו, היו בבעלותו בקוויבק מסעדות, בתי מלון ושירותי לימוזינות שהציעו חבילות תיירות באזור סן סובר שבקנדה.

בפרסומים השונים קיימות סתירות בפרטי המעצר וגילו של החשוד: אינפובאה דיווח כי מדובר בבן 61 שנעצר ב-15 באוקטובר; Minuto30, דיווח על בן 62 שנעצר בליל 14 באוקטובר, לאחר שהגיע בטיסה ממדריד. טרם דווח על הכרעה בבקשת ההסגרה. ההליך בקולומביה מצוי בשלב הטיפול המשפטי והדיפלומטי מול הרשויות באמירויות.

שני נהגים איבדו הבוקר (שבת) את הכרתם בשני אירועים נפרדים, ככל הנראה על רקע לבבי. באירוע הראשון, שהתרחש בבת ים, נהג רכב התנגש בקיר ופונה לבית החולים וולפסון תוך כדי פעולות החייאה, שם נקבע מותו. באירוע השני, בכביש 3 סמוך לצומת יסודות, התמוטט נהג במהלך נסיעה ופונה במצב אנוש לבית החולים קפלן.

בשעה 07:25 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב איילון על נהג שאיבד את הכרתו ברחוב הקוממיות בבת ים. חובשים ופרמדיקים שהגיעו למקום מצאו את הנהג מחוסר הכרה, ללא דופק וללא נשימה, והחלו לבצע בו פעולות החייאה.

חובש רפואת חירום מיחידת האופנועים של מד"א, נועם ברזני, סיפר: "קיבלנו דיווח על רכב שהתנגש בקיר. כשהגענו למקום ראינו את נהג הרכב כשהוא מחוסר הכרה ללא דופק וללא נשימה. התחלנו בביצוע פעולות החייאה שכללו עיסויים הנשמות, מתן תרופות ומתן שוקים חשמליים ממכשיר המפעם (דפיברילטור), העלנו אותו לניידת טיפול נמרץ ופינינו אותו לבית החולים כשמצבו אנוש ואנחנו ממשיכים להילחם על חייו".

בהמשך עדכנה המשטרה כי הנהג, בן 62, מת בבית החולים וולפסון. שוטרי תחנת בת ים ובוחני התנועה של מרחב איילון הגיעו לזירה, אספו ממצאים ופתחו בחקירת נסיבות התאונה העצמית.

בשעה 09:27 התקבל דיווח נוסף במוקד 101 של מד"א במרחב לכיש, על נהג שאיבד את הכרתו בכביש 3, סמוך לצומת יסודות, ככל הנראה על רקע לבבי. צוותי מד"א שהוזעקו למקום הבחינו ברכב סמוך למעקה בטיחות, כאשר אזרחים מבצעים פעולות החייאה בנהג, גבר כבן 40, שלפי הדיווח התמוטט במהלך הנסיעה. הנהג פונה לבית החולים קפלן תוך כדי פעולות החייאה, כשמצבו מוגדר אנוש.

פרמדיק מד"א מורן בן דור וחובשי רפואת החירום מיחידת האופנועים של מד"א, ליי רוס וערן כרמל, סיפרו: "כשהגענו למקום ראינו רכב סמוך למעקה בטיחות, כשאזרחים מבצעים בנהג הרכב פעולות החייאה. סיפרו לנו שראו אותו מתמוטט תוך כדי נסיעה ומיד חייגו למוקד מד"א. המשכנו את הטיפול הרפואי שכלל פעולות החייאה מתקדמות ומתן שוקים חשמליים ממכשיר המפעם (דפיברילטור) ופינינו אותו בניידת טיפול נמרץ של מד"א לבית החולים כשמצבו אנוש".

שופט בניו מקסיקו ביטל אתמול (שישי) את כתב האישום שהוגש נגד השחקן והבמאי טימותי באספילד בגין התעללות מינית בילד, לאחר שמצא פגמים מהותיים באופן שבו התביעה הציגה את התיק בפני חבר המושבעים הגדול.

באספילד הכחיש בתוקף את ההאשמות וטען לחפותו מתחילת הדרך, ועורכי דינו דרשו לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו בחודש פברואר האחרון. בהחלטה כתובה, ציין השופט ג'וזף מונטנו מבית המשפט המחוזי באלבוקרקי כי התובע בתיק "כשל מלפעול באופן הוגן ונטול פניות", בין היתר משום שלא הנחה כראוי את המושבעים לגבי נהלי זימון עדים נוספים. כעת, עומדת בפני התביעה האפשרות להציג את התיק בפני חבר מושבעים חדש, כך על פי הדיווח ב"ניו יורק טיימס".

אמבר פיירברג, עורכת דינו של באספילד, מסרה בהצהרה כי לקוחה "חש הקלה ואסיר תודה", וכי הוא יהיה מוכן להגן על עצמו שוב אם התביעה תחליט לחדש את ההליכים. "הוא מוכן מכיוון שהוא חף מפשע", הבהירה. מנגד, דוברת משרד התובע המחוזי מסרה כי המשרד בוחן את אפשרויותיו להמשך.

הפרשה החלה על סט צילומי סדרת הפשע "The Cleaning Lady" בניו מקסיקו, אותה החל באספילד לביים בשנת 2022. התביעה טענה כי באספילד נגע לכאורה באבריו המוצנעים של אחד הילדים־השחקנים בסדרה, שעבד על הסט לצד אחיו התאום. מאז מעצרו של באספילד בינואר, טענו עורכי דינו כי הורי הילדים בדו את ההאשמות לאחר שתפקידי הילדים לוהקו מחדש ב־2024. ההגנה אף חשפה הקלטות בהן הילדים עצמם אומרים לרשויות שבאספילד לא נגע בהם באופן בלתי הולם, והצביעה על חקירה עצמאית של חברת "האחים וורנר", מפיקת הסדרה, שחיזקה טענה זו.

בביטול כתב האישום, השופט מונטנו מתח ביקורת על כך שהתביעה סיכלה את בקשת המושבעים לזמן עדים חיוניים, בהם מנהל הצילומים של הסדרה, אלן קאודיו. קאודיו, שהמתין בבית המשפט כדי להעיד, הצהיר בתצהיר בשבועה כי הילדים היו תחת השגחה צמודה על הסט ולא נותרו מעולם לבד עם מבוגר.

באספילד, שפרץ לתודעה בשנות ה־80 בסדרה "שלושים ומשהו", אף העיד בעצמו בפני חבר המושבעים והציג תוצאות בדיקת פוליגרף המאשרות כי דיבר אמת כשהכחיש את המעשים. במהלך הדיונים המתוחים, התובע אף ניסה לעקוץ אותו על רקע הקריירה שלו כששאל: "אתה יודע איך לקחת בדייה ולהפוך אותה לאמיתית, נכון?". נראה כי הפעם, הדרמה האמיתית התרחשה בכותלי בית המשפט.

תרחיש האימים האוקראיני מתחיל להתממש: "בשיחתי עם זלנסקי למדתי שהחורף למעשה כבר הגיע לאוקראינה. לא מפני שמזג האוויר חורפי, אלא מפני שכמעט אין חשמל בשום מקום. יש בעיות בגז, ולכן קר בלילות. הם נערכים לחורף קשה מאוד". כך אמר ראש ממשלת פולין, דונלד טוסק, אתמול (שישי), לאחר פסגת האיחוד האירופי בבריסל. את הדברים אמר לעיתונאים במטוסו, בדרכו חזרה מהפסגה. 

טוסק, שנפגש עם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בשולי הפסגה, תיאר מצוקה שכבר מורגשת בשטח, עוד לפני הגעת הקור העז. דבריו על היקף המחסור בחשמל הם תיאור שמסר בעקבות שיחתו עם הנשיא האוקראיני. במקביל, משרד האנרגיה בקייב דיווח ביום שישי כי יותר ממיליון צרכנים חוו הפסקות חשמל במהלך היום, בעקבות תקיפות רוסיות על מתקני אנרגיה בקייב ובחמישה מחוזות נוספים. 

מהמצב באוקראינה עבר טוסק לאזהרה רחבה יותר בדבר עתידה של אירופה. "זהו רגע קריטי", אמר. לדבריו, החודשים הקרובים עשויים להכריע את עתידה של אוקראינה וגם את עתיד היבשת. הוא תיאר אחדות חריגה בין מנהיגי האיחוד, לרבות אלה שתמיכתם בקייב מסויגת יותר ושמגלים לעיתים חולשה כלפי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

ראש הממשלה הפולני קשר את הצורך בהגברת הסיוע לשינוי בגישתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כלפי אוקראינה ורוסיה. לשיטתו, השינוי האמריקאי מחייב את אירופה לשאת בנטל גדול יותר. "אם אוקראינה תיפול, לכולנו יהיו בעיות חמורות מאוד", הזהיר.

Polish PM Donald Tusk: In my conversation with Zelensky, I learned that winter has practically already arrived in Ukraine. Not because the weather is wintry, but because there is almost no electricity anywhere. There are problems with gas, so it gets cold at night. They are preparing for a very difficult winter.

— Clash Report (@clashreport) October 16, 2026

טוסק התייחס גם לאפשרות של החרפת המערכה הרוסית נגד מדינות אירופה. כשנשאל על אזהרות מפני הסלמה במלחמה ההיברידית, הסביר שהערכתו נשענת על מידע משירותי המודיעין של פולין, אוקראינה ובעלות הברית. לדבריו, יש להיערך להסלמה עוד לפני ערב חג המולד, 24 בדצמבר. 

במוקד האזהרה הציב את מעברי הגבול, מסילות הרכבת והתשתיות המשמשות בצד האוקראיני להעברת גז, נפט ומזון. לצד הסכנה לאספקה לאוקראינה, התריע מפני הרחבת ניסיונות החבלה והפרובוקציות בפולין. "רוסיה תגביר את ההסלמה ותבחן את תגובתנו", אמר. הוא הזכיר גם דיווחים על אנשים במדים בלטביה וחשש בליטא מפני פרובוקציה משמעותית, בלי לפרט מי היו אותם אנשים.

על רקע זה התנגד טוסק לקיצוץ בהוצאות הביטחון האירופיות. "זה הזמן הגרוע ביותר לחסוך בביטחונה של אירופה", אמר, והביע תקווה שהמסר נקלט אצל מנהיגים רבים. הוא טען כי המדינות צריכות להתכונן לחורף קשה במקביל להמשך התמיכה בקייב. 

העמדה הזאת ממשיכה את המסר שהציג בפגישתו עם זלנסקי ביום חמישי: התנגדות להקלה בסנקציות ולצעדים שיסייעו לממן את המלחמה הרוסית. "אין שום סיבה" להחלשת הסנקציות, אמר אז. בהודעת לשכת נשיא אוקראינה על הפגישה נמסר כי השניים דנו בהחרפת התקיפות ובצעדים לחיזוק ההגנה האוקראינית. זלנסקי תיאר את תדירות ההתקפות: "הם תוקפים אותנו מסביב לשעון". 

בהמשך התדרוך התייחס טוסק גם לסוגיות נוספות שעלו בפסגה. בתחום ההגירה טען שכ־20 מדינות תומכות בגישה תקיפה יותר, ושיותר ממשלות מאמצות את הקו הפולני להגנת הגבולות ולהקשחת מדיניות המקלט. הוא ציין את שיתוף הפעולה עם איטליה ודנמרק. לבסוף הודיע כי יבקר בסין עוד השנה, תוך תיאום עם השותפות האירופיות, והתחייב שפולין לא תפגע בעמדה המשותפת של האיחוד כלפי בייג'ינג. 

אירוע חיכוך אלים התרחש הבוקר (שבת) באזור התעשייה בראון, סמוך לשבי שומרון, ובמהלכו דווח על ישראלי שנפצע באורח קל מפגיעת רכב. בתחילה עלה חשד לפיגוע דריסה, אולם בצה"ל הבהירו כי לא מדובר בפיגוע, אלא באירוע חיכוך שהתפתח לאחר שפעילי ימין ניסו לשבש את מסיק הזיתים במקום.

מדובר צה"ל נמסר כי כוחות צה"ל ומג"ב הוזעקו לאזור הסמוך לכפר בית ליד שבחטיבת שומרון, בעקבות דיווח על פגיעה באזרח ישראלי. על פי ההודעה, האירוע התרחש לאחר חיכוך בין מספר אזרחים ישראלים לפלסטינים במרחב. הפצוע הישראלי פונה לקבלת טיפול רפואי, ובמקביל נבדקים דיווחים על נפגעים נוספים. כוחות הביטחון מבצעים סריקות באזור.

במקביל, הפלסטינים מדווחים הבוקר על עימותים בין פעילי ימין קיצוני לחקלאים פלסטינים בדרום הר חברון, וכן על גניבת עדרי צאן. על פי הדיווחים הפלסטיניים, עשרות פעילי ימין ביצעו תקיפות באזור מעין, סמוך לכרמל שבדרום הר חברון. עוד נטען כי פעילי הימין גנבו עדרי צאן שלטענת הפלסטינים נמצאים בבעלותם, במסווה של חיפושים אחר צאן גנוב. בצה"ל לא מגיבים לפי שעה לדיווחים. 

בנוסף, הפלסטינים מדווחים כי פעילי ימין תקפו חקלאים פלסטינים בכפר דיר ג'ריר שבאזור רמאללה. לטענתם, במהלך האירועים אף בוצע ירי חי לעבר פלסטינים במטעי הזיתים. הפלסטינים מציינים שמתנחלים השחיתו מכוניות של מוסקים בכפר דיר ג'ריר - "הם פרצו אותן וחתכו את בלמי היד, מה שדירדר את המכוניות וגרם להתרסקות".

בדרום הר חברון, לפי הפלסטינים, התושבים מעריכים כי בין 180-200 ראשי צאן נגנבו על ידי מתנחלים, כאשר על פי הפלסטינים צה"ל והמשטרה מאפשרים את הפעולה באמצעות ירי של גז וחסימת בתי התושבים, כדי שלא יוכלו להתנגד. דווח שפלסטיני אחד נפצע מרסיסים של אש חיה, לא ידוע מי ירה. הצאן הגנוב נלקח לכיוון מאחזי האיזור.

עונת המסיק ממשיכה לעורר עימותים

האירועים מצטרפים לשורת עימותים אלימים שנרשמו בימים האחרונים ביהודה ושומרון, על רקע עונת מסיק הזיתים הפלסטיני. למרות הודעת צה"ל כי יפעל להגן על החקלאים הפלסטינים, גם במהלך סוף השבוע הנוכחי התקבלו דיווחים על תקיפות ועל חיכוכים במספר מוקדים.

בימים האחרונים טענו פלסטינים כי פעילי ימין ישראלים נכנסים למטעי זיתים ומנסים למנוע מחקלאים להגיע לאדמותיהם ולקיים את המסיק. העימותים לוו בתקריות אלימות, שבמהלכן נפצעה צלמת זרה וכלי רכב הוצתו. תיעודים מהאירועים הופצו ברשתות החברתיות וזכו לחשיפה גם מחוץ לישראל.

הצלמת שנפצעה אתמול, היידי לוין, בשנות ה-50 לחייה, העידה שמתנחלים הפילו אותה לקרקע והכו אותה שוב ושוב יותר מ-50 פעם. היא נזקקה לטיפול רפואי ופונתה לבית חולים ברמאללה, שם סיפרה: "למזלי לבשתי אפוד וקסדה, אחרת כנראה אפילו לא הייתי כאן, כי הם פשוט המשיכו לבעוט בי". האירוע החריג זכה להד תקשורתי נרחב. 

עוד דווח על פי הפלסטינים כי כוחות של צה"ל ומג"ב סילקו הבוקר מוסקים פלסטינים ופעילים מן החלקה בכפר אבו פלאח שבה הותקפה אתמול הצלמת האמריקאית, באמצעות רימוני הלם וגז מדמיע. בדיווחי הפלסטינים צוין כי המוסקים התרחקו מן האיזור כ-200 מטר, ומוסקים כעת ללא הפרעה.

נזכיר כי אתמול, ברקע ההתפרעויות שיצאו משליטה, דיווחנו שהתסכול בפיקוד המרכז ובאוגדת איו"ש הוא גדול. גורמים בצה"ל מזהים מגמה שבה פעילי ימין קיצוני מצד אחד, ראשי ההתיישבות באיו"ש מצד שני, ומצד שלישי שר הביטחון ישראל כץ ובכירים בממשלה, פועלים כדי להפוך את שטחי איו"ש למזרח הפרוע, תוך שהם מכרסמים, כל אחד בדרכו, ביכולת של צה"ל להיות הריבון באיו"ש.

חופי המפרץ הפרסי באיראן הפכו השבוע לזירה של פעילות יוצאת דופן, כאשר דייגים מקומיים נטשו את רשתות הדיג המסורתיות ויצאו אל מימי מיצר הורמוז בסירות מנוע קטנות ובסירות הצלה במטרה אחת ברורה: לאסוף שלל יקר ערך שצף על פני המים. על פי דיווח בעיתון "הטלגרף" הבריטי, מטען עצום הכולל מאות מכשירי אייפון חדשים, בשמים צרפתיים יוקרתיים ומוצרים נוספים נשפך אל הים בעקבות טביעתה של אוניית המכולות "GFS Pride" ב-14 באוקטובר.

בסרטונים שהופצו ברשתות תיעדו עשרות דייגים מקומיים כשהם מנווטים בין מכולות חצי-שקועות ומעמיסים ארגזים היישר מן הגלים, ואף נצפתה סירה קטנה המנסה לגרור מכולת ענק מלאה. הרשויות בסינגפור, המדינה שבה רשומה האניה, אישרו כי כלי השיט טבע בעקבות שריפה שפרצה בסיפון, אך כל 21 אנשי הצוות פונו ללא פגע. מנגד, חיל הים של משמרות המהפכה האסלאמית טענו כי האנייה חרגה לנתיב "לא מורשה ומסוכן" ופגעה במוקש ימי שהטביע אותה יחד עם יותר מ-2,500 מכולות שהיו עליה. זוהי האנייה השלישית שמוטבעת באזור מאז פרוץ הלחימה בסוף פברואר.

Iranians recover new iPhones floating in Strait of Hormuz 🔗 https://t.co/V2IakWuW4b https://t.co/WGy6rj9eGP

— The Telegraph (@Telegraph) October 16, 2026

תקרית זו מתרחשת על רקע זינוק חד בפעילות העוינת של משמרות המהפכה סביב המיצר האסטרטגי. ביום שישי האחרון הבהיר דובר צבא איראן, הגנרל מוחמד אכרמיניה, כי פתיחתו מחדש של מיצר הורמוז מותנית בנסיגה מלאה של כוחות ארצות הברית מהאזור, ואיומים כי כוחות איראניים יגרשו את החיילים האמריקנים אם יישארו. לדבריו, נוכחות זרה באזור פוגעת בביטחון הימי, והוא קרא לבעלי האניות להשתמש אך ורק במסדרונות המפוקחים על ידי צבא איראן כדי להבטיח את שלומם.

במקביל להתפתחויות במיצר הורמוז, הלחימה במרחבים הימיים והיבשתיים באזור נמשכת במלוא העוצמה. הצי האיראני דיווח כי עקב מקרוב אחר שריפה שפרצה במכלית נפט במפרץ עומאן לאחר שניסתה לחצות "אזור אסור" תוך כיבוי מערכות המעקב שלה. בצד השני של חצי האי הערב, החות'ים בתימן הגבירו את המצור על העיר תעז, בעוד הקואליציה בהובלת סעודיה הודיעה כי יירו והשמידו בהצלחה טילים בליסטיים וכטב"מים שנורו לעבר ריאד ונמלים בים האדום.

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, העניק פטור משורה של סנקציות ומכסים משמעותיים נגד רוסיה, ימים ספורים לפני שהיו אמורים להיכנס לתוקף במסגרת חוק שעליו חתם בחודש שעבר, כך דווח בסוכנות הידיעות רויטרס. המהלך, הכולל הקלות הנוגעות לרכישת נפט וגז רוסיים ולמכסים על יבוא, מגיע בשעה שהממשל האמריקאי מתמודד עם לחצים כלכליים ופוליטיים גוברים לקראת בחירות האמצע לקונגרס.

בצו נשיאותי שפרסם הבית הלבן ביום שישי, הסביר טראמפ כי ההחלטה להעניק את הפטור התקבלה משיקולים הנוגעים לאינטרסים הלאומיים של ארצות הברית. בכך מנע הנשיא, לפחות לעת עתה, את יישומן של הגבלות שנועדו להגביר את הלחץ הכלכלי על מוסקבה בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022.

ההחלטה מגיעה על רקע התקרבותו של טראמפ לרוסיה והחרפת הביקורת הפומבית שהוא מותח על נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי. בין היתר, טראמפ אף העלה את האפשרות שאוקראינה זקוקה להנהגה חדשה.

למהלך עשויות להיות גם השלכות פוליטיות פנים-אמריקאיות. שבועות ספורים לפני בחירות האמצע, שבהן נאבקים הרפובליקנים לשמור על הרוב הדחוק שלהם בשני בתי הקונגרס, הזהירו אנליסטים כי כניסת הסנקציות לתוקף עלולה הייתה להוביל לעלייה נוספת במחירי הנפט. זאת, בזמן שהציבור האמריקאי כבר מתמודד עם התייקרויות ניכרות, המיוחסות במידה רבה למלחמה שמנהלות ארצות הברית וישראל נגד איראן.

מכסים של עד 100%: החוק שטראמפ החליט שלא להפעיל

החוק, שיוזמו המרכזי בקונגרס היה הסנאטור הרפובליקני המנוח לינדזי גרהאם מדרום קרוליינה, נועד להטיל מחיר כלכלי כבד על מדינות הממשיכות לקיים קשרי אנרגיה עם רוסיה.

על פי הוראותיו, בתוך 30 ימים אמורים היו להיות מוטלים מכסים בשיעור של עד 100% על כלל הסחורות המיובאות לארצות הברית מחמש המדינות המובילות ברכישת נפט גולמי או גז רוסיים. הסנקציות נועדו לחול גם על מדינות שירכשו ביודעין נפט או גז מרוסיה בחלוף 30 ימים מחקיקת החוק, וכן על חמש המדינות המובילות בסיוע למוסקבה לעקוף את הסנקציות הבינלאומיות.

טראמפ חתם באמצע ספטמבר על החוק, ששמו הרשמי הוא "חוק הסנקציות על רוסיה ואיראן על שם לינדזי או. גרהאם לשנת 2026". ואולם, החוק עצמו מעניק לנשיא סמכות רחבה לפטור מדינות מהסנקציות, באמצעות הודעה לקונגרס שלפיה הפעלתן אינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הלאומי האמריקאי.

"הגשתי לקונגרס אישור שלפיו מתן פטור כזה בעת הנוכחית משרת את האינטרסים הלאומיים של ארצות הברית", כתב טראמפ בצו הנשיאותי.

עוד נקבע בצו כי הפטור יישאר בתוקף עד שהנשיא או בכירי ממשלו יקבעו כי נדרשת פעולה נוספת. משמעות הדבר היא שהמגבלות אינן מבוטלות לצמיתות, אך יישומן נדחה ללא מועד סיום מוגדר.

סין והודו הביעו התנגדות, הדמוקרטים תוקפים

החקיקה עוררה קודם לכן דאגה בקרב כמה משותפות הסחר המרכזיות של ארצות הברית, ובראשן סין והודו, הנמנות עם הרוכשות הגדולות ביותר של נפט רוסי.

בייג'ינג הבהירה כי היא מתנגדת בעקביות להפעלת סמכות שיפוט אמריקאית מחוץ לגבולות ארצות הברית ללא בסיס במשפט הבינלאומי. הודו, מצדה, הזהירה את וושינגטון כי הטלת מכסים חדשים עלולה לפגוע ביחסים הבילטרליים בין המדינות.

בזירה הפוליטית האמריקאית עוררה החלטתו של טראמפ ביקורת חריפה. חבר בית הנבחרים הדמוקרטי דון בייר, המייצג את מדינת וירג'יניה, האשים את הנשיא בכניעה לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין.

"הכניעה האחרונה של טראמפ לפוטין בוגדת שוב בשותפינו האוקראינים, ומנוגדת באופן ברור לכוונת הקונגרס בחקיקה שנועדה להעניש את רוסיה על מלחמת התוקפנות הבלתי חוקית שלה", מסר בייר בהצהרה.

אין זו הפעם הראשונה שמדיניותו של טראמפ כלפי מוסקבה מעוררת התנגדות גם בקרב מחוקקים אמריקאים. לאחרונה ספג הנשיא ביקורת מצד כמה סנאטורים, ובהם גם רפובליקנים, בעקבות הסכם הנוגע לאספקת סולר מרוסיה.

במסגרת ההסכם הסכים טראמפ להסיר סנקציות מעל היצוא הרוסי, ובתמורה התחייבה רוסיה לספק סולר לשווקים העולמיים, במטרה להביא לירידה במחירי הדלק. המחוקקים שהתנגדו להסכם הזהירו כי הוא עלול להזרים הכנסות נוספות למוסקבה ולסייע במימון מאמצי המלחמה שלה באוקראינה.

סוחרים בשוק העיר העתיקה בעכו מתארים ימים ללא קונים, צמצום עובדים וסגירה מוקדמת. לדבריהם, התנועה בימי שישי אינה מספיקה לפרנסה, ובמכתב לראש העיר הם דורשים טיפול בתשתיות, הקלות כלכליות ותוכנית להחזרת המבקרים "עברנו קורונה, אחרי זה שוב מלחמות שהרסו לנו את הנשמה. ועד היום לא מתאוששים", כך מתאר סוחר ותיק בשוק העיר העתיקה בעכו, שביקש להישאר בעילום שם, את המשבר המתמשך בפרנסתו. "לא נשארו לא חסכונות, לא פנסיה, לא כלום", הוא אומר.

עיקר המצוקה שעליה מדברים הסוחרים הוא היעדר הקונים. החנויות פתוחות, הסחורה מוכנה, אבל לדבריהם המבקרים אינם מגיעים בכמות שמאפשרת להתפרנס. בימי שישי יש תנועה בשוק, אך הסוחרים מדגישים שהיא אינה מספיקה כדי להחזיק את העסקים לאורך השבוע. גם המבקרים שמגיעים בשבתות, לדבריהם, אינם מפצים על ימי החול החלשים מאוד. 

סוחר ותיק נוסף, שגם הוא ביקש שלא לפרסם את שמו, אומר כי תיירות הפנים ותיירות החוץ טרם התאוששו. כשנשאל אם גם ישראלים אינם מגיעים, הוא משיב: "באים, אבל בודדים. בודדים. עדיין לא חזרו". 

"עושים עלינו כמו חרם"

הסוחרים מתארים משבר שהחל בקורונה והחריף במיוחד בעקבות אירועי שומר החומות במאי 2021. במהלך ההתפרעויות בעכו תקפו פורעים ערבים עסקים בבעלות יהודית בעיר העתיקה, ובין היתר הוצתו מסעדת "אורי בורי" ומלון "האפנדי". אבי הר אבן, חתן פרס ביטחון ישראל ולשעבר מנהל סוכנות החלל הישראלית, נפגע אנושות בהצתת המלון ומת בהמשך מפצעיו. גם סוויטות במלון "עכותיקה" הוצתו. לדברי הסוחרים, תנועת הקונים לא התאוששה מאז, והמלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר העמיקה את הפגיעה.

לצד הקשיים הכלכליים והביטחוניים, הוא מתאר תחושה שבעלי העסקים הערבים בעיר משלמים מחיר על אירועים שאינם קשורים אליהם. לדבריו, בתגובות ברשת הוא נתקל באמירות של אנשים שלא יבואו לעיר העתיקה ולא יפרנסו את עסקיה. "מה אנחנו שייכים לשביעי לאוקטובר", הוא שואל. "אז הם עושים עלינו כמו חרם. למה? מה אנחנו אשמים?". 

לדבריו, ההימנעות של חלק מהמבקרים קשורה גם למתיחות מאז אירועי שומר החומות ולטבח 7 באוקטובר. מבחינתו, התחושה הזאת מצטרפת למציאות יומיומית של המתנה לקונים שאינם מגיעים. "מתייאשים פה, אנשים מתייאשים", הוא אומר. "היה לי קשה גם לבוא למסעדה שלי, אין עבודה ואין אנשים. ועברנו תקופה קשה מאז הקורונה, אחר כך שומר חומות, אחר כך מלחמות". 

הוא מספר כי המשבר כבר הוביל לצמצום עובדים בעסק המשפחתי. לדבריו, יש בעלי עסקים שסוגרים או עוברים למקומות אחרים, ובימים חלשים הסוחרים נותרים ללא מעש: "מתייאשים, יושבים, כל אחד מסתכל על השני". 

הסוחר הראשון מתאר כיצד מיעוט הקונים מקצר גם את יום העבודה. "פעם היינו סוגרים בשש, אבל היום, מהשעמום, אני בשלוש, מתקפל  הביתה". הסוחר נוסף מספר כי יש עסקים שנסגרים כבר בשעות הצהריים, לאחר שעות של המתנה ללקוחות.

גם הציפייה להכנסות בתקופת החגים לא תמיד התממשה. אחד הסוחרים טוען כי פעילות הפסטיבל בעיר רוכזה באזור אחד ולא הביאה תנועה מספקת לעסקים אחרים. "קנינו סחורה והתכוננו, ולא הלך כמו שצריך", הוא אומר. לדבריו, כשהלקוחות אינם מגיעים, מזון שהוכן נזרק בסוף היום, בעוד ההוצאות הקבועות ממשיכות להצטבר.

"השוק מתפורר"

עדויותיהם מצטרפות למכתב מטעם סוחרי השוק, הממוען לראש העיר אוהד שגב, להנהלת העירייה ולחברי המועצה. במכתב מתוארת ירידה חדה ומתמשכת במספר המבקרים ובהכנסות מאז משבר הקורונה ועל רקע המצב הביטחוני. מנגד, לטענת הסוחרים, הוצאות התפעול, הארנונה והאגרות ממשיכות להכביד עליהם ואף מתייקרות. "המצב הנוכחי אינו עוד קושי זמני אלא משבר כלכלי עמוק המאיים על המשך פעילותם של עסקים רבים ועל עתידו של השוק כולו", נכתב בפנייה.

לצד היעדר הקונים, הסוחרים מצביעים על מצב התשתיות והתחזוקה. במכתב מפורטים גגוני הצללה פגומים, חדירת מי גשמים, תעלות ניקוז לקויות, מפגעי ריח, מחסור בפחי אשפה וניקיון שאינו מספק.

"השוק מתפורר", אומר אחד הסוחרים. "בקיץ זה חממה", בחורף, לדבריו, מים חודרים דרך הגגונים. הוא מספר כי הריח העולה מתעלות הניקוז מאלץ סוחרים לכסות את הפתחים באמצעים מאולתרים. סוחר נוסף מתלונן גם על ליקויי ריצוף שלטענתו אינם מטופלים. בעיה נוספת היא החניה. אחד הסוחרים מתאר מקומות הנתפסים במשך שעות בידי בעלי עסקים, לצד הצבת כיסאות, עגלות וחפצים אחרים לשמירת מקומות. בעניין הזה הוא מפנה ביקורת גם פנימה: "אנחנו אשמים בהרבה דברים", הוא אומר. לדבריו, על הסוחרים להחנות רחוק יותר ולפנות את החניות הסמוכות ללקוחות.

במקביל, הוא טוען שהעירייה אינה אוכפת את הסדר כנדרש. "אין משילות בעיר הזו", הוא אומר, ומתלונן על תנועת אופנועים, קטנועים ואופניים חשמליים ועל נוכחות בלתי מספקת של פקחים.

לקראת הפגישה הצפויה עם ראש העיר, הסוחרים מבקשים לקדם תוכנית חירום לצד מהלך ארוך טווח להחזרת המבקרים. בהצעה שגיבשו נדרשים שיקום גגוני ההצללה, טיפול בחדירת מים ובניקוז, שיפור הניקיון והוספת פחים. במישור הכלכלי הם מבקשים לבחון הקפאה או הפחתה של ארנונה ואגרות, פריסת חובות והקפאת ריביות וקנסות, לצד פנייה לממשלה לקידום סיוע ייעודי. אחד הסוחרים אומר כי פרסום של עסק בודד אינו יכול להחליף מאמץ להבאת מבקרים לעיר כולה. מבחינתו, קודם צריך לתת לציבור סיבה להגיע לעכו, ורק לאחר מכן יוכלו בעלי העסקים למשוך את המבקרים אליהם.

בהתאם לכך, ההצעה כוללת שוק לילה שבועי, אירועי אוכל ותרבות, מופעי רחוב, פעילויות לילדים וקמפיין שיווק ארצי. עוד מוצעים שילוב השוק במסלולי קבוצות המבקרות בעיר ושיתופי פעולה עם בתי המלון. "אנו איננו מבקשים סיוע בלבד - אנו מבקשים שותפות אמיתית", נכתב במכתב. הסוחרים מציעים להקים ועדת היגוי קבועה בראשות ראש העיר ובהשתתפות נציגיהם, גורמי התיירות והגופים העוסקים בפיתוח העיר העתיקה. הם דורשים להציג תוכנית חירום בתוך 30 יום ותוכנית אסטרטגית בתוך 60 יום, ולפרסם דוחות התקדמות מדי שלושה חודשים.

גם לעצמם הם מייעדים אחריות: קידום שעות פתיחה אחידות ככל האפשר, שיפור חזות החנויות, הצגת מחירים ברורה והשתתפות באירועים משותפים. כעת הם מבקשים שההצעות יהפכו לתוכנית מתוקצבת ולפעולות בשטח.

מעיריית עכו נמסר בתגובה: "עיריית עכו רואה בשוק ובעיר העתיקה מוקד מרכזי של מסחר, תיירות ותרבות, ופועלת באופן שוטף לשיפור התנאים בו, לחיזוק העסקים המקומיים ולהגדלת מספר המבקרים. העירייה קשובה לצורכי הסוחרים ומייחסת חשיבות רבה לשמירה על פרנסתם ולפיתוח הפעילות הכלכלית בעיר העתיקה. העירייה משקיעה משאבים רבים בניקיון השוק וסמטאות העיר העתיקה, תוך הפעלת מערך ניקיון ותחזוקה שוטף. במקביל, הפיקוח והשיטור העירוני פועלים באופן רציף, בשיתוף משטרת ישראל, לשמירה על הסדר הציבורי, להגברת תחושת הביטחון ולביצוע פעולות אכיפה בהתאם לסמכויותיהם.

באשר לסוגיית החניה, סביב העיר העתיקה פועלים חניונים המשרתים את התושבים והמבקרים. חשוב לזכור כי מדובר במתחם תיירותי בעל מאפיינים ייחודיים, שבו לא ניתן לאפשר גישה וחניה של כלי רכב בכל סמטה ורחוב. לצד זאת, העירייה מפעילה הסדרי חניה ייעודיים לתושבי העיר העתיקה במטרה להקל על מצוקת החניה באזור.

במישור התיירותי והכלכלי, העירייה פועלת באמצעות משאביה ובסיוע גורמי ממשלה לקידום אירועים ויוזמות שנועדו למשוך מבקרים, לעודד את המסחר ולחזק את העסקים המקומיים. רק בחול המועד סוכות האחרון התקיים בעיר העתיקה פסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר, שמשך עשרות אלפי מבקרים ותושבים ותרם לתנועת הקונים ולעסקים באזור. בנוסף, קיימה העירייה שוק איכרים שמשך אף הוא מבקרים רבים לעיר העתיקה ואף החזרנו לעיר העתיקה את פסטיבל ערבסק שנערך בסוף חודש אוגוסט האחרון.

העירייה מודעת לאתגרים העומדים בפני הסוחרים ואינה מתעלמת מהם. במסגרת זו צפויה להתקיים פגישה בין ראש העיר, אוהד שגב לבין נציגי הסוחרים, במטרה לשמוע את צורכיהם, לבחון פתרונות מעשיים ולגבש צעדים נוספים לחיזוק השוק והפעילות המסחרית בו.

עיריית עכו תמשיך לפעול לשיפור המרחב הציבורי, לחיזוק התיירות והמסחר וליצירת סביבה נקייה, בטוחה ומזמינה לתושבים, לסוחרים ולמבקרים כאחד".

אלפי קילומטרים מדרום לבנון, הרחק מהבונקרים, מהטילים ומהכפרים המזוהים עם חיזבאללה, פועלת לפי שורה של דיווחים ומחקרים זירה אחרת לגמרי של הארגון. אין בה מדים, אין בה משגרים, ולעיתים אין בה אפילו סימן חיצוני שמרמז על קשר למזרח התיכון. יש בה מכוניות משומשות, חברות יבוא ויצוא, נדל"ן, זהב, יהלומים, העברות כספים – ובעיקר קהילות לבנוניות שנבנו במערב אפריקה במשך יותר ממאה שנה. 

לפי תחקיר שפורסם ב"ארם ניוז", סיירה לאון הפכה בשנים האחרונות לאחת התחנות המסקרנות במפת המימון של חיזבאללה. דווקא עכשיו, כשהארגון מתמודד עם לחץ כלכלי, פגיעה במנגנוני העברת הכספים וירידה ביכולת של איראן לספק לו משאבים באותה קלות כבעבר, חוזרות הרשתות האפריקאיות למרכז תשומת הלב. 

השאלה שמעסיקה את גופי המודיעין והמחקר היא פשוטה: האם חיזבאללה בונה לעצמו באפריקה קופת חירום ליום שבו טהרן לא תוכל לשלם?

היהלומים שנולדו במלחמה

הקשר בין לבנון למערב אפריקה אינו חדש. מהגרים לבנונים החלו להגיע לאזור כבר במאה ה־19, ובמשך דורות בנו קהילות משגשגות בסיירה לאון, חוף השנהב, גינאה, סנגל וגמביה.  חלקם הפכו לאנשי עסקים רבי־השפעה. הם עסקו ביבוא, מכוניות, עץ, מזון, נדל"ן וכרייה. עם השנים נוצרה מערכת קשרים צפופה שחיברה בין אפריקה ללבנון – משפחות, כסף, מסחר ופוליטיקה.

לפי מחקרים ודוחות שצוטטו ב"ארם ניוז", דווקא הרשתות האלה הפכו בחלק מהמקרים לתשתית נוחה להעברת כספים. החשד הוא שחברות מסחר לגיטימיות לכאורה משמשות גם להזזת הון, להלבנת כספים באמצעות עסקאות ולשליחת תרומות במסלולים שקשה לפקח עליהם. אחת השיטות המוזכרות בדוחות היא פשוטה יחסית: רכישת סחורות במדינה אחת, העברתן למדינה אחרת, מכירתן והמרת התמורה לכסף שקשה יותר לעקוב אחר מקורו. מכוניות משומשות, מתכות, זהב ויהלומים יכולים להפוך כך ממוצר מסחרי לכלי פיננסי.

בסיירה לאון הסיפור הזה מקבל ממד אפל במיוחד. במשך שנות מלחמת האזרחים, בין 1991 ל־2002, הפכו היהלומים לאחד מסמליה של הכלכלה האלימה של המדינה. "יהלומי דמים" שנכרו באזורי לחימה מימנו מיליציות, סכסוכים וארגונים חמושים. לפי מקורות ביטחוניים ומחקריים שצוטטו בתחקיר, לאורך השנים השתלבו גם גורמים הקשורים לחיזבאללה במסחר ביהלומים ובמתכות יקרות. אחד השמות שחוזרים בהקשר הזה הוא נאזם סעיד אחמד, איש עסקים שהוכנס בעבר לרשימות סנקציות אמריקאיות בטענה שסייע בהלבנת כספים ובמימון חיזבאללה באמצעות פעילות מסחרית בינלאומית.

היהלום, במקרה כזה, הוא מוצר כמעט אידיאלי: קטן, יקר, קל להעברה וקשה לאיתור. וזה בדיוק היתרון של רשתות המימון מהסוג הזה – הן אינן תלויות בבנק אחד, במדינה אחת או בצינור אחד. הן יכולות להשתנות, לזוז ולהחליף מסלולים.

אפריקה כקופת גיבוי

במרץ 2022 הטיל משרד האוצר האמריקאי סנקציות על אנשי העסקים עלי סעדה ואיברהים טאהר, בטענה שסייעו לפעילות פיננסית הקשורה לחיזבאללה בגינאה. גם שמו של איש העסקים אדהם טבאג'ה ושל חברת "אל-אינמאא" להנדסה וקבלנות הופיע לאורך השנים ברשימות ובדוחות אמריקאיים.

מנקודת המבט של גורמי ביטחון, דווקא הגמישות של המערכת היא שמדאיגה. אם ערוץ אחד נחסם – נפתח אחר. אם הבנקים מפוקחים יותר – משתמשים ב"חוואלה", שיטת העברת כספים לא־פורמלית המבוססת על מתווכים. אם העברות כספים מזוהות – עוברים לסחורות. ואם מדינה אחת מהדקת את האכיפה – הפעילות יכולה לזוז מעבר לגבול. לפי המקורות שצוטטו, החולשה היחסית של מנגנוני הפיקוח בחלק ממדינות מערב אפריקה, לצד שחיתות ומערכות פיננסיות לא אחידות, יוצרת קרקע נוחה לפעילות מסוג זה.

אבל כאן הסיפור הופך רגיש יותר. לפי מקורות ביטחוניים ומרכזי מחקר שעליהם מסתמך הדיווח, בחלק ממדינות האזור נבנו גם רשתות שאינן עוסקות רק בכסף. החשד הוא שגורמים המזוהים עם חיזבאללה טיפחו קשרים עם אנשי עסקים, פעילים מקומיים ומתווכים שיכולים לסייע גם ברכש ובהעברת ציוד. 

ניגריה, סנגל, סומליה וסיירה לאון מוזכרות בהקשר של רשתות שנועדו, על פי הטענות, לסייע בהעברת אמצעים ומשאבים בין אפריקה ללבנון. מכאן נובעת אחת השאלות המרכזיות שמטרידות את גופי המודיעין: האם המרחב האפריקאי הוא רק מקור לכסף – או גם עורף לוגיסטי?

השם שמוביל לסיירה לאון: נביה ברי

כמעט בלתי אפשרי לספר את סיפור הקהילה הלבנונית בסיירה לאון בלי להגיע לשמו של נביה ברי, יו"ר הפרלמנט הלבנוני ומנהיג תנועת אמל. ברי נולד בסיירה לאון ב־1938 למשפחה לבנונית שמקורה בדרום לבנון. לפי המקורות המחקריים שהובאו ב"ארם ניוז", אביו, מוסטפא ברי, השתייך לקהילה העסקית הלבנונית במדינה ועסק בתחום היהלומים.

במשך השנים נבנו סביב הקהילה הלבנונית המקומית רשתות עסקיות חזקות, שחלקן עסקו בכרייה, מסחר ועץ והפכו לבעלות השפעה על הכלכלה המקומית. הדיווח קושר בין הרקע הזה לבין מערכת היחסים הכלכלית והפוליטית שהתפתחה לאורך השנים בין אנשי עסקים מהפזורה השיעית במערב אפריקה לבין גורמים באמל ובחיזבאללה.

עם זאת, חשוב להדגיש: עצם הקשר המשפחתי או ההיסטורי לסיירה לאון אינו מעיד על פעילות פלילית של ברי עצמו, והטענות בדיווח עוסקות בעיקר ברשתות אינטרסים ובסביבה העסקית שהתפתחה לאורך עשרות שנים.

הכסף שאיראן אולי כבר לא יכולה לספק

לחיזבאללה יש סיבה טובה לחפש אלטרנטיבות. ככל שהלחץ על איראן גובר וככל שנתיבי המימון המסורתיים נמצאים תחת פיקוח הדוק יותר, גדלה החשיבות של מקורות הכנסה שאינם תלויים ישירות בטהרן. ועדיין, גם המקורות המצוטטים בדיווח מודים שאין ראיה פומבית לכך שהרשת האפריקאית מסוגלת להחליף את הכסף האיראני.

אבל אולי היא גם לא צריכה. מספיק שתספק לארגון חמצן: מיליונים פה, עסקה שם, רווח ממסחר, העברה שלא עוברת בבנק, חברה שמסתירה חברה אחרת. בעולם של סנקציות, לעיתים היכולת להמשיך להזיז כסף חשובה לא פחות מהיקף הכסף עצמו.

בשנים האחרונות הרחיבו ארצות הברית ומדינות נוספות את המעקב אחר רשתות המימון של חיזבאללה באפריקה. סנקציות, מעקב מודיעיני ופיקוח על חברות וחשבונות הפכו חלק מהמערכה נגד הארגון. אבל רשתות שנבנו במשך דורות אינן נעלמות ביום. הן משתנות. עסק נסגר, אחר נפתח. אדם מוכנס לרשימת סנקציות, שותף אחר תופס את מקומו. נתיב אחד נחסם – והכסף עובר במסלול אחר. 

וזו אולי הנקודה החשובה ביותר בסיפור הזה: המאבק בחיזבאללה כבר מזמן אינו מתנהל רק בדרום לבנון. חלק ממנו עובר בחדרי מסחר בפריטאון, בחברות יבוא באביג'אן, בעסקי מתכות בגינאה וביהלומים קטנים מספיק כדי להיכנס לכיס. הרחק מאוד מהגבול הישראלי – אבל לא בהכרח רחוק מהמלחמה. 

פרשן "מעריב" מתי טוכפלד חושף כי כשבועיים לפני תקרית המטוס של פליי דובאי, פנה יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן לישראל, באמצעות גורמים אמריקאיים, וביקש סיוע נגד החות'ים בתימן.

אמש אישר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כי ישראל אכן סייעה לממלכה במלחמה, והוסיף כי האפשרות לנורמליזציה בין ירושלים לריאד חזרה לשולחן. "הסכמי אברהם חזרו לשולחן עבור ערב הסעודית", אמר טראמפ. לדבריו, "ערב הסעודית שמחה לקבל תמיכה מישראל ומארצות הברית".

הדברים מגיעים על רקע הערכות בישראל שלפיהן הזירה התימנית עשויה לקבל משקל גדול יותר בתקופה הקרובה. פרשן "מעריב" בן כספית דיווח באתר "אל-מוניטור" כי ראש הממשלה בנימין נתניהו עשוי כעת להעניק עדיפות גבוהה יותר לאפשרות של פעולה צבאית בתימן, לאחר שבימים האחרונים האפשרות של תקיפה באיראן עמדה במוקד הדיונים. 

על פי הדיווח, ככל שמתקרב מועד הבחירות בישראל, חלון הזמן לקבלת החלטה על פעולה צבאית אפשרית הולך ומצטמצם. בערוץ 12 דווח ב-8 באוקטובר, מפי בכירים אמריקנים, כי הפנטגון הורה לפיקוד המרכז של צבא ארצות הברית להשלים היערכות לקראת אפשרות של חידוש מערכה רחבת היקף נגד איראן. 

אלא שכעבור שעות כתב טראמפ ברשת Truth Social כי ארצות הברית לא תתקוף את איראן לפני בחירות האמצע בנובמבר, וציין כי מתקיימות שיחות "פוריות" עם טהרן בניסיון להביא לסיום המלחמה. לפי כספית, ההודעה של טראמפ, לצד ההסלמה בתקיפות החות'ים נגד סעודיה, עשויה להסביר מדוע בישראל מפנים כעת יותר תשומת לב לתימן.

הדרך לריאד עוברת בתימן?

גורם מדיני ישראלי אמר ל"אל-מוניטור" כי נתניהו סבור שאם ישראל תהפוך לגורם מרכזי המסייע לסעודיה בהתמודדות עם איום החות'ים, הדבר עשוי לרכך את עמדתו של בן סלמאן ולהחזיר את האפשרות של נורמליזציה בין המדינות לסדר היום. כבר בחודש ספטמבר דווח ב"אל-מוניטור" כי נתניהו עושה מאמצים מחודשים לקדם נורמליזציה עם ריאד ומעביר באמצעות וושינגטון הצעות לסיוע ישראלי לממלכה.

גורם ביטחוני ישראלי שצוטט באתר ציין כי לישראל יתרונות משמעותיים בתחומי המודיעין, התקיפות המדויקות ויירוט הטילים הבליסטיים. עם זאת, בריאד חוששים ששיתוף פעולה גלוי עם ישראל יעורר תגובה שלילית בקרב הציבור הסעודי. "הסעודים למעשה מצננים את ההתלהבות של נתניהו", אמר גורם מדיני ישראלי בכיר ל"אל-מוניטור". לדבריו, בשלב זה מגלים בריאד עניין מוגבל יותר במהלך, למרות המצב הרגיש בזירה מול החות'ים.

האחיזה המודיעינית בתימן – והמהלך מול סומלילנד

הכתב הצבאי של "מעריב" אבי אשכנזי דיווח כי מאז אוקטובר 2024 בנתה ישראל אחיזה מודיעינית ויכולות מבצעיות רחבות מול החות'ים בתימן. ראש אמ"ן, האלוף שלומי בינדר, הקים באמ"ן זירת תימן ייעודית, שלפי גורמים ביטחוניים כבר מייצרת תוצרים מודיעיניים בעלי ערך לא רק עבור ישראל.

במקביל לבניית האחיזה המודיעינית בתימן, פעל המוסד לקידום מהלך שעשוי להיות משמעותי במיוחד עבור ישראל: יצירת ברית עם סומלילנד, מדינה עצמאית דה-פקטו בקרן אפריקה שניתקה את עצמה מסומליה אך עדיין מתמודדת עם בידוד דיפלומטי נרחב. מערכת יחסים כלכלית, מדינית וצבאית עם סומלילנד עשויה, לפי ההערכות בישראל, לשנות באופן מהותי את ההתמודדות עם האיום התימני. במקום לפעול מול יעד המרוחק כ-2,500 קילומטרים מבסיסי חיל האוויר בישראל, קירבה לסומלילנד עשויה לאפשר פעילות במרחק של מאות קילומטרים בלבד מתימן.

גורם ביטחוני הגדיר את סומלילנד "נכס אסטרטגי-ביטחוני לישראל". לדבריו, "אם יתאפשר, היכולת לשבת במרחק של מאה–מאתיים קילומטר ממדינת אויב שנמצאת כ־2,500 קילומטר מבסיסי חיל האוויר שלך – היא בהחלט נכס". הגורם הוסיף כי מיקום כזה עשוי לאפשר לישראל "לאסוף מודיעין, להפעיל כלים אוויריים לתקיפה או לחלץ טייס נוטש".

צה"ל פעל בתימן לא רק באמצעות מטוסי קרב, אלא גם באמצעות כטמ"מים וחיל הים. המרחק הרב בין ישראל לתימן הופך פעולות מסוימות למורכבות במיוחד. כטמ"ם, למשל, טס במהירות של כ-200 קמ"ש בלבד. כאשר מדובר במטרה אנושית במרחק של כ-2,500 קילומטרים, שיגור הכלי מישראל עלול להקשות מאוד על ביצוע פעולת סיכול בזמן הרלוונטי. בסיס קדמי הקרוב יותר לתימן עשוי לקצר משמעותית את זמן ההגעה ולהרחיב את האפשרויות המבצעיות. 

למיקום כזה יש גם משמעות לוגיסטית. נמל תעופה ידידותי באזור יכול לשמש במקרה שבו מטוס קרב נקלע למצוקה ונדרש לנחות באופן מיידי, וכן במקרה של נטישת מטוס וחילוץ טייס. מבחינת גורמי הביטחון, זהו אחד היתרונות המרכזיים של הקשר עם סומלילנד: הפיכת זירת תימן מאיום רחוק, הנמצא במעגל פעולה רביעי, לזירה שבה ישראל עשויה להחזיק יכולת מודיעינית ומבצעית קרובה בהרבה.

ארצות הברית וישראל בוחנות בימים אלה אפשרויות צבאיות חדשות נגד איראן, הכוללות פגיעה במתקנים הקשורים לתוכנית הגרעין, ביכולות ייצור הטילים ובתשתיות הצבאיות של משמרות המהפכה. כך דווח באתר "ארם ניוז". 

לפי הדיווח, בין הצדדים קיימים חילוקי דעות באשר לעיתוי חידוש הפעילות הצבאית ולהיקפה. גורמים בממשל האמריקאי מעדיפים בשלב זה לדחות עימות רחב עד לאחר בחירות האמצע בארצות הברית, בעוד שההיערכות הצבאית נמשכת למקרה של הסלמה איראנית בשבועות הקרובים.

ההתייעצויות הואצו לאחר ישיבה ביטחונית שכינס ראש הממשלה בנימין נתניהו ביום חמישי, בהשתתפות שר הביטחון ישראל כ"ץ, הרמטכ"ל אייל זמיר, ראש המוסד רומן גופמן וראש השב"כ דוד זיני. הישיבה עסקה בהתפתחויות באיראן, באפשרות שטהרן תחדש פעילות גרעינית ובהיערכות לתגובה צבאית אפשרית.

שלושה מסלולים נבחנים בפנטגון

מקור צבאי אמריקאי המעורה בבחינת האפשרויות מול איראן אמר ל"ארם ניוז" כי הדיונים הנוכחיים בפנטגון מתמקדים בשלושה מסלולים.

המסלול הראשון כולל פעולות מוגבלות נגד מתקנים צבאיים הקשורים לתקיפות האיראניות. המסלול השני כולל תקיפות רחבות יותר נגד מערכי הטילים והכטב"מים. המסלול השלישי קושר פעולה צבאית לכישלון המשא ומתן בנושא הגרעין ולהמשך התקיפות נגד נתיבי השיט.

לפי המקור, בוושינגטון בוחנים גם את יכולתה של איראן להגיב באמצעות טילים וכטב"מים, את הסיכון לכוחות אמריקניים באזור המפרץ ואת ההשלכות האפשריות על מתקני נפט ועל נתיבי השיט. הדגש האמריקאי, לדבריו, הוא על בחירת יעדים צבאיים ברורים שניתן יהיה להעריך באופן מדיד את תוצאות הפגיעה בהם.

על פי הדיווח, התיאום בין פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית לבין מערכת הביטחון הישראלית נמשך, בין היתר בעקבות שיחות שקיים הרמטכ"ל אייל זמיר עם יו"ר המטות המשולבים של צבא ארצות הברית, הגנרל דן קיין. המקור האמריקאי הסביר כי משרד ההגנה בוחן את משך הפעולה האפשרית ואת צורכי ההגנה של הכוחות האמריקניים ושל בעלות הברית באזור, בעוד שההחלטה הסופית תישאר בידי הנשיא דונלד טראמפ.

אחת האפשרויות שנבחנות היא פגיעה ביכולות של משמרות המהפכה לבצע תקיפות נוספות, תוך ניסיון לשמור על אפשרות לעצור את ההסלמה לאחר השגת יעדים מוגדרים ולהימנע ממערכה ממושכת שתדרוש גיוס צבאי וכלכלי רחב.

החשש בוושינגטון: תקיפה בלי אסטרטגיית יציאה

המומחה האמריקאי ברנדון וישרט אמר ל"ארם ניוז" כי הממשל מתקשה לאזן בין הרצון להעניש את איראן על המשך האיום על נתיבי השיט לבין הצורך להגן על האינטרסים הכלכליים של ארצות הברית. לדבריו, תקיפות מוגבלות עשויות לגרום נזק נוסף לתשתיות הצבאיות האיראניות, אך הן מחייבות בחירת יעדים מדויקת והערכה ברורה של תגובת טהרן.

וישרט הזהיר כי חידוש העימות ללא מנגנון שיאפשר להביא אותו לסיום עלול להגדיל את המחיר הצבאי והפוליטי שוושינגטון תידרש לשלם. הוא הוסיף כי דחיית הפעולה עד לאחר הבחירות מעניקה לבית הלבן זמן נוסף לבחון את האפשרויות ולהמשיך להפעיל לחץ כלכלי, תוך שמירה על האפשרות לבצע פעולות מוגבלות אם כוחות אמריקניים או אינטרסים חיוניים יותקפו.

בישראל, לפי הדיווח, בוחנים את ההשלכות של מערכה נוספת על העורף ואת האפשרות שאיראן תגיב בתקיפות נגד ערים ומתקנים חיוניים. הרמטכ"ל אייל זמיר הזהיר כי חידוש מלחמה רחבה לפני הבחירות עלול להשפיע גם על היכולת לקיים את ההצבעה במועדה. החשש הישראלי מתעצם על רקע המתיחות המתמשכת גם בזירה הלבנונית והאזהרות שהשמיע שר הביטחון ישראל כ"ץ לחיזבאללה מפני הצטרפות למתקפה איראנית נוספת.

ישראל רוצה את הסיוע האמריקאי – וארה"ב רוצה לדעת מה היעד

המומחה ליחסים בינלאומיים מייקל אוהרלי אמר ל"ארם ניוז" כי הפער בין מועדי הבחירות בישראל ובארצות הברית יוצר גם פער בשיקולים של שתי המדינות.

לדבריו, ישראל מבקשת להבטיח את המשך התמיכה הצבאית האמריקנית לפני קבלת החלטה על פעולה רחבה, בעוד וושינגטון מבקשת להגדיר מראש מהן התוצאות הרצויות ומה תהיה השפעת התקיפות על הסיכוי להגיע להסדר מדיני בהמשך. הוא הוסיף כי המשך התקיפות האיראניות או מתקפה משמעותית נגד ישראל עשויים לשנות במהירות את חישובי הדחייה. מנגד, אם ההסלמה הנוכחית תישאר מוגבלת, שתי המדינות יוכלו להמשיך בהיערכות מבלי להתחייב למועד פעולה.

נכון לעכשיו, השבועות הקרובים ייקבעו במידה רבה לפי התנהלותה של טהרן, תוצאות המגעים הדיפלומטיים והיכולת של וושינגטון וירושלים להגיע להסכמה על היקפה של פעולה אפשרית. במקביל, ההנהגה האיראנית ממשיכה להתמודד עם סנקציות ועם האפשרות להסלמה צבאית נוספת, כאשר הסיכוי להסדר מהיר עדיין נראה מוגבל.

 

 

 

החשיפות של השבועות האחרונים מוכיחות מה שנטען בטור הזה כבר בשנות ה-90: סביבת נתניהו מטורללת, רעילה, מופרעת ועבריינית. החשיפות הללו, בין שהן לגיטימיות יותר או פחות (כמו חשיפת הוואטסאפ של יונתן אוריך) מדגימות מה שקוראיו הוותיקים של הטור הזה זוכרים עוד משנות ה-90.

כבר אז נטען בטור הזה שנתניהו נשלט על יד רעייתו, שאליה הצטרפה מאוחר יותר הגרסה המתקדמת והנפיצה יותר שלה, בדמות בנו. נטען כאן שתהליך קבלת ההחלטות גובל במופרעות ומנותק מסדר כלשהו, שהאינטרס העליון הוא טובתו האישית של המנהיג, שתרבות השקר הפכה לנורמה השלטת והנאמנות האישית היא התכונה הנדרשת היחידה מהשרתים ומלחכי הפנכה שמתקבצים בתוך מה שנפתלי בנט כינה פעם "בועת הטרלול".

ההתכתבויות השונות שנחשפות, חדשות לבקרים, בין יונתן אוריך לשאר חברי הכנופיה (ואני לא מתכוון בהכרח להתכתבויות הוואטסאפ האסורות להפצה), הפרסומים השונים סביב אזור האסון (שלנו) המכונה גם "לשכת ראש הממשלה", עדותו של המזכיר הצבאי אבי גיל, הפרטים הנחשפים בכתב התביעה של ראש השב"כ לשעבר רונן בר, כל אלה משרטטים מציאות שגם אני, ההוגה והמייסד הראשון של חשיפת התופעה הזו, מתקשה לתאר לעצמי.

שנים ארוכות הזהרתי מאסון שעלול להתחולל כאן, כשראש הממשלה מזלזל בכל מי שאינו הוא, מקטין, מגמד ומחבל בתהליכי קבלת החלטות, בשומרי סף, בבעלי תפקידים, משופטי העליון דרך רמטכ"לים וראשי זרועות. למרבה הצער, האזהרות הללו התגשמו במלואן, ומעבר לזה. השברים מפוזרים כעת בינינו.

אבל יש עוד משהו. זה לא רק דלות החומר, אפסות היכולת והטירוף הכללי. סביבת נתניהו, בהנהגתו, מתנהלת כמו משפחת פשע. כמעט אחד לאחד. תת-תרבות עבריינית שכוללת איסוף חומרים מפלילים על יריבים, איומים, השמדת ראיות, התעלמות מכללים וחוקים, עכשיו גם הפרת פסקי דין סיטונית ואיומים מאפיונריים על שלטון החוק. הסביבה הזו מתנהלת בפראנויה מתמדת, שהולכת וגוברת. כל מי שנחשד באי-נאמנות, נפלט מיד. אלה שלא עוזבים מרצונם, מועזבים נגד רצונם.

הגעתו של נתניהו לאולם המשפט כדי לשבת ולנעוץ עיניים ביועמ"ש לשעבר הפרופ' אביחי מנדלבליט, הזכירה לי את ימי בניו יורק, כשסיקרתי את מלחמתו של ה-FBI במשפחת הפשע האיטלקית גמבינו, שבראשה עמד אז הסנדק ג'ון גוטי. יד ימינו של גוטי, סלבטורה (סמי) "השור" גרוואנו, הפך לעד מדינה נגד הבוס, שהופלל בסופו של דבר ונידון למאסר ארוך.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה מתייצבים אנשיו של הבוס, או הוא בעצמו, מול עדי מפתח. זכורה לרע נסיעתה של "הגברת" שרה נתניהו לברייטון, שם העיד ארנון מילצ'ן במשפט נתניהו. המטרה שלה אז, דומה למטרה של נתניהו השבוע: לשבת ולנעוץ עיניים בעד. ועוד לא דיברנו על "החיילים" של המשפחה, שמתייצבים בבית המשפט מאחורי הבוס, כדי להלך אימים על העדים או השופטים, ולקבל נקודות מהמשפחה, לקראת הפריימריז והשיבוץ ברשימה.

גדעון סער, שזחל השבוע אף הוא לבית המשפט, ניפץ לרסיסים את שיא הציניות, האופורטוניזם וההיסמרטטות העצמית. ממי שהוביל את המסע נגד המשפחה העבריינית, הפך לנידח שבחייליה. ממי שניסה להעביר את "חוק הנאשם", הפך לנערת העידוד העלובה ביותר שלו. ממי שמינה את היועמ"ש גלי בהרב מיארה וקרא לפוליטיקאים להתרחק מהמשפט, הפך למה שהפך. במקום שבו עמד פעם סער, יש היום שלולית של מי אפסיים שמפיצים ריח נורא.

באמצע 2018, כך פרסם בזמנו עמרי מניב, התכנס צוות מצומצם של בכירי משטרת ישראל, בראשות המפכ"ל דאז רוני אלשיך, וערך תרגיל מתודי כדי לבדוק אם סביבת נתניהו מתפקדת בדפוסים המאפיינים ארגון פשיעה. בתהליך הזה נבחנו ההיררכיה בסביבת נתניהו, המידור, חלוקת התפקידים, הצייתנות, הריחוק של המנהיג מהמעשים עצמם וכו'.

המסקנה הייתה חד-משמעית: סביבת נתניהו אכן מתפקדת כארגון פשיעה. שמונה שנים חלפו מאז, ונדמה לי שסימני השאלה האחרונים התפוגגו מזמן, יחד עם היעלמות מכשירי הטלפון הנייד של משפחת אלוביץ', יחד עם מחיקת הטלפון הנייד של יונתן אוריך (למחרת מעצרו של אלי פלדשטיין), יחד עם זה שאף אחד מהנחקרים, החל מנתניהו וכלה באוריך, לא זוכר כלום בחקירתו. גם זיוף הפרוטוקולים הלא ייאמן במסמך רשמי של הלשכה למבקר המדינה, מצטרף לסממנים האלה. יחד עם הפיכתם של שלושה מקורבים לעדי מדינה והחלפתם בטיפוסים כמו יעקב ברדוגו.

הרי נתניהו עצמו, בשנת 1993, האשים את דוד לוי ("פוליטיקאי בכיר בליכוד") שהקיף את עצמו "בחבורה של עבריינים", בניסיון לסחוט אותו ואת רעייתו. אחד ה"עבריינים" ההם היה ברדוגו. זה לא שהוא חזר למקום הפשע, הוא מעולם לא נטש אותו. פשוט קיפץ מצד לצד, כפרעוש המחליף פרוות קינון. מיותר לציין שההאשמות שטפל אז נתניהו על דוד לוי היו מופרכות מהיסוד. לוי, שבנאום הקופים המפורסם שרטט בזמנו גם את הגזענות המובנית של נתניהו וסביבתו. גזענות שהשתקפה השבוע כשברדוגו, במצוות אדוניו, קרא לגדי איזנקוט לבוא לעימות מולו. "הרמה של העימות היא מולי, לא מול נתניהו", הסביר.

צריך להתעכב על התועבה הזו. יעקב ברדוגו, שהמונח "עבד נרצע" גדול עליו בשלושה מספרים, משפיל את עצמו, כדי להשפיל את איזנקוט. הרי מדובר במרוקאי, לא? אז שיתכבד ויבוא לעימות עם "מישהו ברמתו", כלומר עוד מרוקאי. גם זה מאפיין משפחת פשע. החיילים מקריבים את עצמם למען הסנדק. מי ששואל את עצמו לאן נעלמו מקמפיין נתניהו טיפוסים כמו דודי אמסלם, שלמה קרעי, מירי רגב, ימצא את התשובה בדברים האלה של ברדוגו.

מתוך הטור המלא של בן כספית

יום שלישי בבוקר, בסיס חיל האוויר רמון בנגב. קבוצה של ארבעה טייסים ונווטת קרב ישבו על ספות הגן מתחת לפרגולה, בכניסה לחדר האוכל ולמועדון של הטייסת. הם לבשו את סרבלי הטיסה, שתו קפה של בוקר ונערכו לעוד יום של פעילות: טיסות, הדרכות ובדיקת מטוסי ה"סופה". כבר שבועות שהטייסת שומרת על דריכות גבוהה, מתוך הבנה כי סבב נוסף עם איראן נמצא ממש מעבר לפינה.

כל חמשת הטייסים סיימו את קורס הטיס לאחר תחילת המלחמה. הם הגיעו לטייסת במהלך השנתיים וחצי האחרונות. אחד מהם אומר בחיוך של גאווה ובביטחון: "אנחנו הטייסים הצעירים בטייסת, אבל כבר הגענו לשיא המבצעי. כבר תקפנו יותר מפעם אחת באיראן. חיל האוויר התאמן במשך עשרות שנים לתקיפה באיראן, ואנחנו, אחרי קורס הטיס, הגענו לטייסת ונדרשנו להכין את תוכניות התקיפה ולתקוף פעם אחר פעם באיראן. אני ביצעתי שבע תקיפות באיראן, כולל בטהרן", אומר אחד הטייסים.

חבריו ממהרים להסכים עם הדברים. "אנחנו היום עם ביטחון לתקוף באיראן. עשינו זאת מספר רב של פעמים. כל טייס עשה כמה וכמה תקיפות באיראן. אנחנו כבר מכירים את הדרך לשם". חברו אומר: "האתגר הגדול בטיסה ובתקיפה באיראן הוא מסלול הטיסה הארוך. אתה טס בשעמום עד שאתה מתקרב לאיראן, ואז אתה נדרך מאוד ונערך לכל מצב".

"היו לנו שני אווירונים רזרביים למקרה של תקלה"

ביום ראשון יחגוג חיל האוויר 70 שנה להקמת טייסת 119, אחת הטייסות החשובות של חיל האוויר. היא הייתה ונשארה טייסת פורצת דרך בחיל האוויר, טייסת שלוחמי אוויר נאבקים ביניהם כדי להגיע ולשרת בה.

היום הטייסת יושבת זה כמה שנים בבסיס רמון בנגב ומטיסה את מטוסי הסופה, F-16I. אבל במרבית שנות פעילותה היא ישבה בבסיס תל נוף, ובמהלך מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה היא הטיסה את מטוסי הפאנטום, או בשמם העברי – הקורנס. הטייסת התמחתה בימי שגרה ביכולת איסוף מודיעין אווירי ופעלה כטייסת צילום, לצד יכולות התקיפה.

במלחמת ששת הימים היו אנשיה ומטוסיה בין הראשונים לצאת לתקיפת שדות התעופה במצרים במסגרת מבצע "מוקד". אז היה מפקד הטייסת רן פקר האגדי. במלחמת "שאגת הארי" הוביל סא"ל ג', מפקד הטייסת הנוכחי, את התקיפה הראשונה באיראן, אשר כוונה לפגוע במערכי המשטר הבכיר באיראן וכן לשתק מערכי הגנה אווירית של איראן. ביום שלישי הגיעו 16 ממפקדי הטייסת בעבר למפגש בין-דורי. הם עלו על סרבלי הטיסה וניהלו שיח בין העבר להווה. היו שם תא"ל שלמה אגוזי, אל"מ אליעזר פריגת, אל"מ ק' ואחרים. כל אחד מהם הוביל פרק שלם בהיסטוריה המפוארת של הטייסת ושל חיל האוויר.

תא"ל אגוזי מספר על מבצע מוקד, המבצע שפתח את מלחמת ששת הימים, מהלך שנלמד עד היום, כמעט 60 שנה לאחר מכן. "הרביעייה הראשונה כללה אותי, את פריגת ועוד שני טייסים, ובהמשך שימשו חברי הרביעייה כמפקדי הטייסת ברצף".

והוסיף: "הגענו לטייסת 119 כחודשיים לפני המלחמה. ע', מקיבוץ דורות, ושלמה אגוזי מכפר מנחם הגיעו יחד. הם מכירים מבית הילדים. לאחר ארבעה חודשי הסבה הגענו לטייסת, אך עם פרוץ המלחמה עדיין לא היינו כשירים מבצעית, כי היו חסרים לנו חודשים להשלמת ההסבה. כמחצית חזרו לטייסות המקוריות שבהן שירתו בטרם הגיעו להסבה, אבל רן פקר החליט שהוא משבץ אותנו".

לדברי פריגת ואגוזי, בתחילת מבצע "מוקד" היו בטייסת יותר מטוסים מטייסים. "היו לנו שני אווירונים רזרביים למקרה של תקלה. אמרו לנו לא לטוס ולא לדבר: אם יש תקלה, לרוץ ולקחת אווירון אחר ולהמריא. החלק הקשה היה לטוס בגובה הגלים ולהגיע לשדות התעופה של מצרים. כשהיינו מעל הדלתא זה היה מסוכן מאוד. טסנו ללא נווט, תוך הסתמכות על מפה ומצפן. אחד הטייסים טס לבדו בגובה 300 רגל כדי לצלם שבעה שדות תעופה, משום שלא היה ניתן לאייש טייס נוסף לטיסה. מבחינתי, זה היה מבחן הקושי", אמר אל"מ פריגת.

"האמריקאיים איחלו לנו בדרך לאיראן: 'Go crash the...'".

סא"ל ג', מפקד הטייסת כיום, נשאל על ההבדל ברמת הקושי שאליה נחשפים הטייסים בין אז להיום. "הקושי הוא סובייקטיבי, וכל דור חווה את האתגרים באופן שונה. במבצע באיראן בוצעו כ-3,000 גיחות, לעומת כ-1,300 גיחות במלחמת ששת הימים. האתגרים נוכחים בכל דור. בעת בניית מטס הפתיחה של מבצע מוקד התמודדו עם אתגרים דומים לאלה שהתעוררו בבניית המבצע באיראן".

"אחת ההחלטות הראשונות שלי כמפקד טייסת היא היכן להציב את עצמך, תוך התחשבות בכלל האיומים ובחירה במקום המאיים והמסוכן ביותר. מורכב להחליט היכן להציב את שאר האנשים. מדובר בסוגיה שמעסיקה את אנשי הטייסת".

כאשר צה"ל הציג לאמריקאים את התוכנית שלפיה יפעל לפגוע בהפתעה נגד ראשי הממשל האיראני, עוד לפני השמדת מערך ההגנה האווירית של איראן, האמריקאים הודיעו לצה"ל כי הם משאירים את חיל האוויר הישראלי לבצע את המהלך.

"ללא האמריקאים לא היינו מצליחים לבצע את המבצע", אמר סא"ל ג', והוסיף: "המפגש הראשון בדרך לאיראן הוא עם מטוסי התדלוק האמריקאיים ועם האיחולים שלהם: 'Go crash the...'". לדברי מפקד הטייסת: "בעבר ההצלחה נמדדה במידה רבה ביכולות הטייס, ואילו כיום היא נשענת על מאות ואלפי אנשים ומערכים, בהם תחזוקה, מודיעין וסייבר". הוא הדגיש כי כיום ההצלחה אינה נשענת על הטייס בלבד, אלא על המערכת כולה.

"אתה לא יכול לרוץ ולחפש שיירות של טנדרים או פרצות בגדר"

הנוכחים, הוותיקים והצעירים, חוו את שתי הטראומות של מדינת ישראל: מלחמת יום הכיפורים וטבח 7 באוקטובר. הוותיקים מספרים כי דווקא את מלחמת יום הכיפורים הם עמדו למנוע. "כל חיל האוויר היה על המסלולים בשעה 11 בבוקר, לפני המראה, אלא שדרישה אמריקאית מהממשלה מנעה את ההמראות. שלוש שעות אחר כך פרצה המלחמה", הם אומרים.

"היינו כבר על המסלול. אנחנו, הטייסת, היינו צריכים לתקוף בסוריה. כל אחד ידע לאן הוא הולך לתקוף. הכול היה מוכן, אבל אז קיבלנו הודעה לרדת מהמסלולים ולחזור לטייסות", אומר תא"ל אגוזי.

תא"ל שלמה אגוזי: "ב-7 באוקטובר חיל האוויר עמד בכוננויות שלו והיה ערוך, אך מה שהיה חסר לאנשיו היה הכוונה בנוגע למטרות התקיפה. יכולת האלתור של חיל האוויר מוגבלת, במיוחד במטוסי קרב. אתה לא יכול לרוץ ולחפש שיירות של טנדרים או פרצות בגדר. אתה חייב הכוונה למטרה. אולי מסוקי קרב יכולים לעשות זאת יותר".

"היום יכולתו של חיל האוויר לסייע לכוחות הקרקע היא פנומנלית. בתקופתי ניתן היה לסייע לכוחות ממרחק. הטלת הפצצות הייתה ממרחק של כשני קילומטרים, ואילו היום ניתן לתקוף בדיוק ובצניעות רבה במרחק של כ-70 מטר מהכוחות. אלה דברים מדהימים בכל קנה מידה".

אל"מ ק': "טייסי קרב לא צריכים להיות בעלי יכולת אלתור, אלא רק טייסי מסוקים. הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מפעולה כזו עשוי להיות גדול מהתועלת". הוא מסביר את הבעייתיות בהפעלת חיל האוויר ב-7 באוקטובר, כאשר לא היה מודיעין זמין ולא היו מטרות שעלו מהשטח לתקיפה.

אל"מ אליעזר פריגת אומר: "מלחמת יום הכיפורים ו-7 באוקטובר הם שני אירועים שונים. מלחמת יום הכיפורים נפתחה עם הישמע הסירנה, שלאחריה כולם רצו למטוסים. הייתי בתדרוך של מפקדי הטיסות כאשר הסירנה הופעלה. בדרך לטייסת עברתי בשיכון המשפחות, ואני רואה את אשתי, את הילדים הקטנים ואת הכלב. אז הבנתי שמפנים אותם מהבסיס".

"בדקות הראשונות הטייסים לא ידעו לאן הם טסים. אני ממריא ועושה סיבוב מעל תל נוף. אני רואה למטה, בצומת ביל"ו, תנועה של כלי רכב, למרות שזה יום כיפור. אז מתחיל ליפול לי האסימון שאנחנו במלחמה".

סא"ל ג' מספר כי בעקבות 7 באוקטובר נעשו שינויים בתפיסת ההפעלה של חיל האוויר בקרב הגנה בהפתעה. "חל שינוי בפקודות האש, אך בסופו של דבר מדובר בשינוי תפיסתי". ותא"ל שלמה אגוזי אומר: "חיל האוויר הוא הארגון המצטיין בתחקור עצמי ובהפקת לקחים לצורך שיפור הפעילות".

לוחמי העבר וההווה ישבו עוד שעות יחד במועדון הטייסת וניתחו את קרבות העבר, שהפכו לאחרונה לרלוונטיים בתכנון קרב האוויר הבא של טייסי 119.

האם סעודיה נדחקת לפינה בגלל החות'ים - ותיאלץ לחתור לנורמליזציה עם ישראל? נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שוחח היום (שישי) עם כתבים בבית הלבן, ואמר: "הסכמי אברהם חזרו לשולחן עבור ערב הסעודית. ערב הסעודית שמחה לקבל תמיכה מישראל ומארצות הברית". כשכתב שאל אם לדעתו ערב הסעודית צריכה לקבל את הסיוע שישראל מציעה למלחמה בתימן, טראמפ ענה: "כן, בהחלט. ישראל עזרה מאוד לסעודיה".

על פי הניתוח של המומחית לגאופוליטיקה ד"ר ענת הוכברג-מרום, בסעודיה צופים התכווצות של 3.6% בתמ"ג של 2026. מצב זה עשוי לאלץ את קובעי המדיניות להתמקד בפיתוח תשתיות ומסדרונות לוגיסטיים עוקפים - ובהם הסבת העיר ניאום והנמל שלה למוקד תעשייתי וימי המרוחק ממצרי הורמוז ובאב אל-מנדב.

עוד ציינה כי התרחבות האיום החות'י והמשבר הביטחוני-אנרגטי של סעודיה אינם רק תזכורת לפגיעותה, אלא גם הזדמנות אסטרטגית נדירה עבור ישראל. ישראל, המחזיקה בטכנולוגיות הגנה אווירית, מודיעין ויכולות סייבר וגילוי מהמתקדמות בעולם, יכולה להציע לריאד מעטפת סיוע ביטחונית-טכנולוגית חשאית. סיוע כזה, שיתמקד בהגנה על תשתיות אנרגיה קריטיות וביסוס נתיבי התעופה והלוגיסטיקה, עשוי להמחיש לבית המלוכה את ערכה המיידי והייחודי של ישראל כשותפה אמינה בעת משבר.

לצד התמיכה האמריקאית ומעבר למענה הטקטי, מהלך דיפלומטי-ביטחוני דיסקרטי זה עשוי לרכך את התנגדותה של סעודיה, לצמצם את הדילמה האסטרטגית שלה מול איראן, ולבנות מחדש את האמון לקראת חידוש השיח על נורמליזציה ישירה ביום שאחרי המשבר. בראייה כוללת, דווקא הלחץ האיראני על הממלכה עשוי להפוך לזרז שיחבר בין האינטרסים של ירושלים וריאד לכדי משוואה אזורית חדשה.

גם עיתונאי "מעריב" בן כספית כתב סקירה על הסיוע של ישראל לסעודיה, שפורסמה באתר "אל-מוניטור" ומתבססת על שיחות עם מקורות מדיניים וביטחוניים בישראל. לפי שני מקורות פוליטיים ישראליים שצוטטו בדיווח, ראש הממשלה בנימין נתניהו מקווה להציג בפני ריאד את ישראל כשותפה האזורית האמינה ביותר מבחינתה, על רקע הקשיים הצבאיים שסעודיה חווה מול החות'ים הנתמכים בידי איראן. לדבריהם, נתניהו לא ויתר על האפשרות להגיע להסכם עם סעודיה, אף שריאד חזרה והבהירה לאורך השנים כי נורמליזציה מותנית בהתקדמות ממשית לעבר הקמת מדינה פלסטינית.

על פי הדיווח, ישראל העבירה לסעודים מסרים עקיפים שלפיהם היא מוכנה לסייע בתחום המודיעיני, ואף באמצעות ייעוץ צבאי, בהתמודדות עם האיום החות'י. לפי המקורות, נתניהו מנסה להשתמש גם בוושינגטון כמנוף לחץ על ריאד, מתוך תקווה לקשור בין סיוע ישראלי אפשרי לבין התקדמות מדינית במסלול הנורמליזציה. מקורב לנתניהו אמר ל"אל-מוניטור" כי ראש הממשלה מאמין שהסכם כזה עשוי להיות הישג פוליטי משמעותי עבורו. לדבריו, נתניהו "יודע שהסכם כזה יכול לנצח עבורו את הבחירות - והוא עובד על זה".

הבעיה המרכזית מבחינת נתניהו נותרה העמדה הסעודית ביחס לסוגיה הפלסטינית. ריאד הבהירה שוב ושוב כי לא תתקדם לנורמליזציה מלאה ללא מסלול אמין ומחייב שיוביל לפתרון שתי המדינות. עוד לפני מתקפת שבעה באוקטובר נרשמה התקדמות בשיחות, ולפי מקורות דיפלומטיים שצוטטו אז ב"אל-מוניטור", סעודיה הייתה עשויה להסתפק בהצהרה ישראלית בעד קידום משא ומתן עם הפלסטינים. כבר ביולי 2022 פתחה סעודיה את המרחב האווירי שלה לטיסות אזרחיות לישראל וממנה, כמחווה שסימנה את התחממות הקשרים.

אלא שמתקפת חמאס בשבעה באוקטובר והמלחמה בעזה עצרו את התהליך. במאי 2025 דיווח "וול סטריט ג'ורנל" כי מסמכים של חמאס שנתפסו בידי צה"ל העלו שאחת ממטרות המתקפה הייתה לסכל את תהליך הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. מאז, לפי הדיווח, ריאד הקשיחה את עמדתה ודורשת מסלול מדיני מחייב לפתרון שתי המדינות.

בימים הקרובים לא צפוי שינוי משמעותי במזג האוויר. על פי תחזית השירות המטאורולוגי בבית דגן, היום (שבת), עד לשעות הצהריים עדיין צפויים גשמים מקומיים, בעיקר בצפון הארץ ולאורך מישור החוף, שייחלשו בהדרגה במהלך היום.

הטמפרטורות יוסיפו להיות נמוכות מהרגיל לעונה, בעיקר בהרים ובפנים הארץ.

מידות החום בתל אביב יגיעו ל-26 מעלות, בירושלים - 22, בלוד - 26, בחיפה - 25, בטבריה - 27, בצפת - 21, בבית שאן - 29, בעין גדי - 29, בבאר שבע - 26, במצפה רמון - 24 ובאילת - 31.

מחר תחול עלייה קלה בטמפרטורות, אך הן יוסיפו להיות מעט נמוכות מהרגיל לעונה, בעיקר בהרים. עדיין ייתכנו גשמים מקומיים קלים לאורך מישור החוף.

ביום שני, מידות החום יוסיפו להיות נמוכות מהרגיל לעונה.

ימים של התעסקות בענייני קריירה והכרה שעולים, תיתכן תחושת עומס וכובד רגשיים, אתם נוטים לקחת אחריות ומחויבות גדולה מדי על עצמכם, נסו לא להחמיר עם עצמכם.

ימים של אנרגיה יותר רצינית, מפוכחת ומציאותית, הראייה יותר מעשית, ייתכן אף עומס רגשי ופסימיות מסוימת, גם תחושת אחריות ומחויבות עולים, ענייני גבולות.

ימים בהם האנרגיה משתנה ויש תחושת כובד ועומס פנימיים, התכנסות וסגירות רגשית עולים, ימים של התפכחות, תחושת אחריות ומחויבות שמביאים קושי, גם ענייני גבולות פנימיים עולים.

תחושת ירידה באנרגיה שמורגשת בעיקר במערכות יחסים, כובד ועומס רגשיים, ענייני גבולות עולים, נסו לא לקחת על עצמכם יותר מדי אחריות או מחויבות של הצד השני.

ימים של עומס וכובד רגשיים שמשפיעים פיסית, נסו לא להעמיס על עצמכם יותר מדי אחריות ומחויבות ללא גבולות, קחו יום מנוחה, הורידו מעצמכם את העול שלקחתם על עצמכם.

תחושה אנרגטית של עומס וכובד רגשיים, אתם נוטים להעמיס ולהכביד על עצמכם אחריות ומחויבות לא שלכם יותר מדי, נסו לא להחמיר עם עצמכם, אתם נוטים להיות מציאותיים, רציניים ומפוכחים יותר מהרגיל.

תחושת ירידת אנרגיה בעיקר באווירת הבית והמשפחה, תחושת עומס וכובד רגשיים, ייתכן קשור לאחד ההורים או לבני המשפחה, נסו לא לקחת אחריות שלא שלכם.

תחושת עומס וכובד רגשיים, נטייה לקחת אחריות על קרובים לכם, נסו לשחרר שליטה ומחויבות לא שלכם בעיקר עם הסביבה הקרובה, גם ענייני גבולות עולים עם קרובים לכם.

האנרגיה נעשית יותר כבדה ומצמצמת בעיקר בענייני כספים, כדאי להיות מתוכננים ועם גבולות כלכליים בימים הקרובים. שימו לב לאן הולך הכסף והציבו גבולות מציאותיים.

הירח במזלכם ומביא תחושת עומס וכובד רגשיים, ענייני גבולות עולים בעיקר בבית ובמשפחה, בענייני קריירה אתם מתאזנים וזה תומך בכם בימים אלו, נסו לא לקחת על עצמכם את עול המשפחה, לא הכל שלכם.

האנרגיה נעשית עמוסה וכבדה יותר רגשית, חשבון נפש עולה, ירידת אנרגיה משמעותית, נטייה לקחת על עצמכם אחריות ומחויבות גדולים מדי שמקשים עליכם, נסו לשחרר אחריות לא שלכם.

האנרגיה נעשית רצינית וכבדה יותר בימים הקרובים, נסו לא לקחת על עצמכם אחריות ומחויבות של אחרים, הסמכות שלכם מושכת אליכם עומס לא שלכם, הציבו גבולות.

לצד החשדות החמורים הנחקרים במסגרת פרשת השחיתות בעיריית כפר סבא, אנשים שהכירו את ראש העירייה ועבדו מולו לאורך השנים מתקשים ליישב בין האדם שהכירו לבין החשדות המיוחסים לו ולסביבתו הקרובה. בשיחות עם "מעריב" הם מתארים אדם נגיש, חם, אכפתי וישר, ומספרים כי הידיעה על מעצרו הותירה אותם בהלם.

אלא שלצד הדברים החיוביים, הם אינם פוטרים אותו מאחריות אפשרית למתרחש בסביבתו הקרובה, ומפנים את עיקר האצבע המאשימה כלפי רעייתו, מיטל סער, שלטענתם ייתכן שהייתה הגורם הדומיננטי בהתנהלות שעוררה את החשדות. אישה שהכירה את ראש העירייה במשך שנים, בעיקר במסגרת מפגשים חברתיים, מספרת כי אף שלא נמנתה עם מעגל חבריו הקרוב, התרשמותה ממנו הייתה חיובית במיוחד. "בן אדם חביב, אכפתי. הוא לא היה הגרעין של החבורה, הוא היה במעגל שני, שלישי כזה. מדי פעם ראינו אותו. הוא היה בחור נחמד, מאוד חביב, מדבר איתך. גם מתוקף תפקידו, תמיד בגובה העיניים. עיניים עם חמלה יש לו, עיניים טובות. בן אדם טוב, חביב, באמת חביב. חם כזה", סיפרה.

לדבריה, גם לאחר שנבחר לראשות העירייה לא הבחינה בשינוי בהתנהלותו כלפי אנשים שהכיר מעברו. היא נזכרת במפגשים עמו במהלך ביקורי ניחום אבלים אצל מכרים משותפים, שבהם העדיף להישאר לצד חבריו ולא להסתפק בנוכחות קצרה. "מאז שהוא היה בראשות העיר נתקלתי בו איזה פעמיים, שלוש. פעם אחת, פעמיים בניחום אבלים של חברה מהשכבה שלהם. כל הזמן העוזר שלו היה שם, והוא אמר לו 'לא, אני פה, די, מספיק'. הוא באמת היה נוכח שם", תיארה.

כשנשאלה כיצד הגיבה לידיעה על מעצרו, התקשתה להסתיר את ההפתעה. "ממש נפלה לי הלסת. באמת אני אומרת לך. אמרתי, וואי, מה, למה? לא יכול להיות, למה?", סיפרה. לדבריה, הדמות שהכירה לאורך השנים אינה מתיישבת עם החשדות שנחשפו בפרשה. 

"אין מצב שבן אדם לא יודע"

אלא שגם היא, חרף ההיכרות החיובית, מתקשה לקבל את האפשרות שראש העירייה לא היה מודע למתרחש בסביבתו הקרובה, ככל שאכן התרחשו המעשים החשודים. "אני חושבת שהוא נגרר לזה. איך זה יכול להיות לא קשור אליו כשיש כל כך הרבה כספים? זו דעתי. אין מצב שבן אדם לא יודע", אמרה. עם זאת, היא הדגישה כי אינה מכירה את פרטי החקירה וכי מדובר בהתרשמותה האישית בלבד. גם גורמים שעבדו מול עיריית כפר סבא ומול החברה הכלכלית לאורך השנים מתארים תחושות דומות. אחד מהם, המכיר את ראש העירייה זה כ-12 שנים, מספר כי לאורך כל שנות ההיכרות ביניהם לא נתקל בהתנהלות שעוררה אצלו חשד.

"אדם הגון, אדם ישר. פשוט כך. הכרתי אותו ב-12 השנים האחרונות", אמר ל"מעריב". "משהו לא מסתדר לי עם כל מה שקורה, אבל כנראה סחפו אותו, או שאני עדיין תמים למרות גילי ולמרות ניסיוני העשיר בעבודה. משהו פה תמוה בעיניי. אישית הופתעתי מאוד". אותו גורם הדגיש כי ניסיונו אינו מסתכם בהיכרות אישית בלבד, אלא גם בעבודה מקצועית מול גורמים עירוניים. "עבדתי גם מול החברה הכלכלית, מעולם לא הוצע לי כלום", אמר, כשהוא מתייחס לכך שלא נתקל בהצעות חריגות במסגרת עבודתו. 

"זה כנראה שכרון הכוח והקלות שבה היא הביאה את הכסף הביתה"

אלא שבשיחות עם "מעריב" עולה גם ביקורת חריפה כלפי מיטל סער, רעייתו של ראש העירייה. בני שיחו מפנים את עיקר האצבע המאשימה לעברה, מתוך הערכה אישית כי היא הייתה הגורם המרכזי בהתנהלות הכספית שעוררה את החשדות. עם זאת, הם מבהירים כי אין בכך כדי לשלול את האפשרות שגם לראש העירייה עצמו היה חלק במתרחש.

"אנחנו לא אומרים שאין לו חלק בזה, אבל הוא נסחף לשם", אמרו. "זה כנראה שכרון הכוח והקלות שבה היא הביאה את הכסף הביתה. הרי ברור לו שהיא לא עבדה. היא הקימה אמנם עסק, אבל ביזמות לא קוצרים פירות אחרי תקופה קצרה. אז סביר להניח שאם זה היה מעניין אותו באמת, והוא לא אדם טיפש, הוא יכול היה לדעת מה מקור הכסף. להגיד היום שהוא לא יודע זה להיתמם, אבל בסך הכול הוא עצמו בן אדם מאוד מאוד חיובי". 

לדברי בני שיחו, הקושי העיקרי מבחינתם הוא הפער בין ההיכרות האישית הממושכת עם ראש העירייה לבין האפשרות שהיה מודע למקורם של כספים שהגיעו לכאורה לביתו. להערכתם, גם אם לא היה היוזם או המוביל של ההתנהלות החשודה, קשה לקבל את האפשרות שלא הבחין במתרחש סביבו. עם זאת, מדובר בהערכות של מכרים ולא בממצאים שהוכחו בחקירה. 

 "כל המסמכים והראיות נמצאים ברשותנו"

בתוך כך, ל"מעריב" נודע כי גורמים בעיר כפר סבא נערכים בימים אלה להגשת תלונה נוספת נגד מיטל סער ובעלה, ראש העירייה. לטענת אותם גורמים, ברשותם מסמכים וראיות שלדבריהם עשויים להצביע על חשדות נוספים הנוגעים למערכת קשרים שנרקמה לכאורה בין מיטל סער לבין גורמים בעלי אינטרסים שונים, אשר על פי החשד זכו להטבות.

"כל המסמכים, כל הראיות נמצאים ברשותנו. כבר בימים הקרובים תוגש תלונה נוספת שתצטרך להיבחן על ידי היחידה הארצית לחקירות הונאה", אמרו הגורמים ל"מעריב". לדבריהם, יש לבחון את היקף הקשרים ואת משמעותם במסגרת הפרשה. "יש להבין את חומרת המעשים, את מערכת הקשרים שבנתה לכאורה מיטל סער עם כל מיני גורמים אינטרסנטיים, והם קיבלו ממנה הטבות, כך על פי החשד. הגורם מטעמנו יפנה את החוקרים לממצאים, והם יחליטו אם יש מקום לפתוח בחקירה או להוסיף את החומר לחקירה המתנהלת".

הגורמים מדגישים כי בכוונתם להעביר את החומרים לבחינת חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה, וכי ההחלטה אם מדובר בחשדות המצדיקים פתיחת חקירה נוספת, או שמא יש לצרף את החומרים לתיק החקירה הקיים, תהיה נתונה בידי גורמי החקירה. יודגש כי בשלב זה מדובר בטענות של הגורמים המתכוונים להגיש את התלונה, וכי לא נמסר על ממצאים שנקבעו בעקבות בחינת החומרים המתוארים

עו"ד חיה פסיון זקאי, פרקליטתה של מיטל סער, מסרה בתגובה ל"מעריב": "מרשתי נחקרת והיא פועלת על פי הנחיה שהעברתי לה, ולפיה היא ממשיכה לשמור על זכות השתיקה כפי שמוקנית לה על פי חוק. זאת בעיקר נוכח מצבה הנפשי הקשה מאוד. ולא ארחיב בנושא".

התמונה בכתבה פורסמה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. מערכת האתר מכבדת זכויות יוצרים ומשקיעה מאמצים באיתור בעלי זכויות יוצרים לצורך שימוש בחומרים המופיעים באתר. אם לדעתכם נפגעה זכותכם כבעלי זכויות יוצרים בחומר המופיע באתר זה, הנכם מתבקשים לפנות באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: subs@jpost.com

יו"ר מפלגת "ביחד", נפתלי בנט, התראיין הערב (שישי) לתוכניתם של אופירה אסייג, אלי אוחנה וברק סרי בקשת 12. במהלך הריאיון נשאל על יונתן אוריך, יועצו הקרוב של ראש הממשלה בנימין נתניהו, והגיב בסערת רגשות ובמתקפה חריפה במיוחד, כשהוא אינו חוסך במילים.

"להעיף אותו לכל הרוחות, להביא את השב"כ, להכניס אותו לכלא. הוא הבוגד הכי גדול בתולדות מדינת ישראל", אמר בנט בנחרצות.

וווואווווו בנט : בגידה בגידה בגידה הוא בוגד - https://t.co/uyGNXuRMzd

— לירי בורק שביט (@lirishavit) October 16, 2026

דבריו החריפים הובילו לעימות סוער עם אוחנה, שניסה לגרום לו לחזור בו מהאשמת הבגידה. אלא שבנט לא נסוג, המשיך בדבריו התקיפים והטיח באוחנה: "בגידה זו בגידה. מה קרה לך, אלי? מה קרה לך? אתה אוהב את ישראל, אז מי שפועל למען האויב הוא בוגד".

בריאיון לפודקאסט "מעריב" בנט אמר למיקי לוין: "אני נולדתי בחיפה, בארץ ישראל. ההורים שלי עלו לארץ ישראל מציונות. האהבה הענקית שלי היא למדינה הזאת, לאנשים ולנופים. אתה חוגג את יום העצמאות וטקס המשואות, אתה גאה בחיל האוויר ואתה גאה בווייז ובפרס נובל. אני באמת מתקשה להבין, וקשה לי להגיד את זה: איך אתה יכול להיות היועץ הכי קרוב לראש הממשלה, בזמן שאונסים את בנותינו וטובחים בנו, ואתה מקבל כסף ועובד עבור מממני הנוח'בות של חמאס, עם הטבח הסדיסטי הזה?", אמר בהתייחסו לאוריך. "איך? איך? איזה אובדן מצפון ערכי. מה, אין לך פה כלום?".

אתה מגמד את זה לערכים ורגשות. זו בגידה
"אני הראשון שקרא לילד בשמו. זו לא רק בגידה, מיקי, זאת הבגידה החמורה ביותר בתולדות מדינת ישראל. היו עוד כמה בגידות פה ושם, אבל פה זה לא איזה אדם זוטר. סגן-אלוף במודיעין".

קייטי זכריה מסיימת את תפקידה כדוברת הבית הלבן, שבוע בלבד לאחר שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הכריז על מינויה לתפקיד הבכיר והמתוקשר. כך עולה מדברי גורמים המעורים בנושא, אשר צוטטו בעיתון "וול סטריט ג'ורנל". זכריה שברה את השיא השלילי שקבע אנטוני סקרמוצ'י, שכיהן בתפקיד בזמן כהונתו הראשונה של טראמפ 10 ימים בלבד - היא הייתה בתפקיד 5 ימים בלבד.

טראמפ הצהיר היום (שישי) כי הציע לזכריה לשקול מחדש את המשך דרכה בתפקיד. "אמרתי לה: 'האם זה מתאים לך, קייטי? כי בכנות, את לא צריכה את זה'", סיפר טראמפ לעיתונאים, והוסיף כי כלי התקשורת נהגו בה "בצורה קשוחה מאוד". טראמפ ציין כי שוחח עם זכריה מוקדם יותר באותו היום, זמן קצר לפני שעזב את הבית הלבן בדרכו לעצרת במדינת ג'ורג'יה, וייעץ לה לשקול את המשך כהונתה: "בכנות, אם הייתי במקומך, הייתי שוקל זאת מחדש". בשיה עם פוקס ניוז אמר שהוא אינו ממהר למנות לה מחליף או מחליפה.

תדרוך העיתונאים הראשון שקיימה זכריה ביום שלישי הוגדר כרעוע ומהוסס. בנוסף לכך, טענותיה בדבר היותה עורכת דין עמדו במוקד בדיקה קפדנית, זאת מייד לאחר הודעתו של טראמפ בשבוע שעבר על בחירתה של הפרשנית השמרנית להחליף את דוברת הבית הלבן הקודמת, קרוליין לוויט, שהודיעה באוגוסט על פרישתה לטובת זמן איכות עם משפחתה ומינוי כפרשנית ברשת פוקס ניוז.

על פי תחקיר שפרסם ה"וול סטריט ג'ורנל" ביום רביעי, על אף שזכריה הציגה את עצמה פעמים רבות כעורכת דין, וגם טראמפ כינה אותה כך בעת ההכרזה על מינויה, היא מעולם לא עברה את בחינות הלשכה כאשר ניגשה אליהן במדינת קליפורניה בשנת 2011, ואינה מחזיקה ברישיון לעריכת דין בארצות הברית. בריאיון שהעניקה היום לתוכנית הבוקר של רשת פוקס ניוז, טענה זכריה כי כלל לא נשאלה אם עברה את בחינות הלשכה בטרם קיבלה על עצמה את התפקיד. גורם רשמי בבית הלבן מסר בתגובה כי זכריה ממילא לא נשכרה על ידי הנשיא כדי לעסוק בסוגיות משפטיות.

במהלך הופעת הבכורה שלה על דוכן הדוברים בבית הלבן ביום שלישי, התדרוך נמשך 14 דקות בלבד, שבמהלכן הקריאה זכריה בעיקר מתוך דפים מוכנים מראש, הפגינה אי הבנה וענתה לשאלות של שלושה כלי תקשורת בלבד המזוהים עם תמיכה בטראמפ. באחד הרגעים המביכים בתדרוך, התבלבלה זכריה וכינתה בטעות את טראמפ "בעלי" במקום את בן זוגה טיילר, טעות שעוררה לעג רב ברשתות החברתיות ובתקשורת האמריקאית.

בנוסף, ביום חמישי בערב התמודדה זכריה עם שאלות קשות בנוגע לתפקודה בחדר התדרוכים ולרקע המקצועי שלה, במהלך ריאיון בתוכניתו של שון האניטי ברשת פוקס ניוז. טראמפ ציין בפני הכתבים כי צפה בשתי הופעותיה של זכריה בטלוויזיה.

במזרח התיכון, שבו בריתות נבחנות שוב ושוב מול משברים, יוון היא שותפה שישראל צריכה לדעת להעריך. מעבר לים הכחול, לאיים ולמוזיקה האהובה, ניצבת מדינה המבינה את חשיבות הקשר עם ישראל ומעניקה לו עומק מדיני, ביטחוני וכלכלי. היחסים בין ירושלים לאתונה מלמדים כיצד קרבה גיאוגרפית יכולה להפוך לשותפות אסטרטגית, כאשר מנהיגות מדינית משקיעה בה לאורך זמן.

לקשרים בין מדינות יש ממד אישי, המקבל ביטוי במפגשים דיפלומטיים. כזאת הייתה ארוחת הערב שערכו עמיחי עורקבי, דיקאן הסגל הקונסולרי וקונסול הכבוד של קוריאה הדרומית, ואשתו שירלי, בהשתתפות גיל השכל, ראש הטקס של ישראל, לכבוד ניקולאוס מרגרופולוס מיוון, נשיא הפדרציה העולמית של הקונסולים, FICAC. מפגש כזה ממחיש את חשיבותה של הדיפלומטיה בחיבור בין אנשים ומדינות וטיפוח היכרויות ויחסי אמון.

הזיקה היוונית של נשיא הארגון מעניקה למפגש גם הקשר אנושי לנושא היחסים עם יוון. קונסולי הכבוד, הפועלים במפגש שבין המרחב הדיפלומטי לעולם העסקי, יכולים לתרום להרחבת קשרים ולהנעת יוזמות. לצד ההסכמים הרשמיים, גם האירוח, השיחה והנכונות להקשיב יוצרים קרקע לשותפויות עתידיות. ראויה להערכה תרומתו של עורקבי לטיפוח המפגשים האלה ולחיזוק הקשרים הבינלאומיים של ישראל.

יחסה של יוון לישראל ראוי להערכה דווקא משום שהוא מתקיים בתוך מציאות מורכבת. הידידות אינה מחייבת הסכמה בכל סוגיה. לאתונה יש עמדות עצמאיות וביקורת בנושאים מדיניים, אך מחלוקות אינן מוחקות את חשיבות היחסים. ביקורו של ראש הממשלה קיריאקוס מיצוטאקיס בישראל באוקטובר 2023, לאחר מתקפת חמאס, ביטא סולידריות בשעה קשה במיוחד והמחיש את משמעותה האנושית של השותפות.

בתוך המאמץ המתמשך הזה ראויה לציון שגרירת יוון בישראל מאיה סולומו, שהגישה את כתב האמנתה לנשיא יצחק הרצוג בפברואר 2025. פעילותה מדגימה את תרומתה של דיפלומטיה המחברת בין ממשלות, קהילות עסקיות ואנשי מקצוע. נוכחותה בזירות של כלכלה וביטחון מעניקה ליחסים כתובת פעילה ומסייעת להפוך רצון טוב למפגשים, להיכרויות ולבחינת אפשרויות מעשיות לשיתוף פעולה.

בינואר 2026 השתתפה סולומו כאורחת הכבוד במפגש פורום הביטחון, השיטור והסייבר של לשכת המסחר ישראל-יוון, והדגישה את האמון ואת חשיבות הרחבת הקשרים הכלכליים והטכנולוגיים. הלשכה גם פרסמה הזמנה למפגש עסקי במעונה ביוני. אלה דוגמאות לתרומה דיפלומטית: פתיחת דלתות, הפגשת יזמים וחיזוק ההיכרות ההדדית. על השקעה כזאת, המעניקה לידידות תוכן יומיומי, מגיעה לה הערכה.

השותפות הביטחונית מספקת דוגמאות מרשימות במיוחד. מרכז הכשרת הטייסים הבינלאומי בקלמטה, שהקמתו והפעלתו נמסרו לאלביט מערכות במסגרת הסכם בין משרדי הביטחון, משלב ניסיון ישראלי בצורכי חיל האוויר היווני. מטוסי אימון, מערכות הדרכה וסימולטורים יוצרים תשתית מקצועית לטווח ארוך. משמעות הפרויקט חורגת מעסקה מסחרית: הוא מבטא נכונות להפקיד מרכיב מרכזי בהכשרת טייסים בידי שותפה מהימנה.

לכך מצטרפים אימונים משותפים. בספטמבר 2023 תיאר צה"ל תרגיל אווירי עם יוון, שכלל טיסות ארוכות, תדלוק אווירי, טיסה נמוכה והטלת חימוש בשטחי אימונים יווניים. תרגילים כאלה מאפשרים למידה הדדית והיכרות עם תנאים מבצעיים מגוונים. תוכנית שיתוף הפעולה הצבאי של ישראל, יוון וקפריסין לשנת 2026 ממחישה שהקשר מתרחב גם למסגרת אזורית סדורה, המבוססת על תכנון ותיאום.

קשר לא מאיים

לצד המטוסים והתרגילים, יש לידידות גם פנים אזרחיות מובהקות. בקיץ 2023 שלחה ישראל מטוסי כיבוי וצוותים לסייע ליוון בהתמודדות עם שריפות קשות. ברגעים שבהם יישובים, יערות וחיי אדם נתונים בסכנה, שיתוף הפעולה מקבל משמעות מוחשית. הידע המבצעי והיכולת להתגייס במהירות ממחישים כיצד מערכת יחסים בין מדינות יכולה לספק עזרה ישירה לתושבים הזקוקים לה.

גם התיירות היא נדבך מרכזי בקשר. הקרבה, התרבות והאירוח היווני יוצרים בסיס טבעי למפגש בין העמים, ולצידו הזדמנויות כלכליות בענפי המלונאות, התעופה והשירותים. בספטמבר 2026 דנו שרת התיירות היוונית ושגרירת ישראל באתונה בהעמקת שיתוף הפעולה התיירותי. יש ערך רב להתמדה הזאת: כל מפגש אנושי מוצלח יכול לחזק היכרות, להפחית חשדנות וליצור עניין הדדי.

בתחומי האנרגיה, המים והחדשנות טמון מרחב נוסף להתקדמות. הפורומים העסקיים המשותפים עוסקים בחיבור בין יכולות טכנולוגיות ישראליות להזדמנויות ביוון ובקפריסין. מיזמי קישוריות אנרגטית מחייבים עדיין בחינה כלכלית, מימון והתגברות על אתגרים מדיניים, אך עצם התיאום חשוב. הוא מאפשר לחשוב במונחים אזוריים על ביטחון אנרגטי, גיוון מקורות וחיזוק הקשר בין מזרח הים התיכון לאירופה.

כאן מתבררת גם משמעותה של השותפות המשולשת עם קפריסין ושל מסגרת שיתוף הפעולה עם ארצות הברית. אפשר לראות בהן משקל נגד לניסיונות להפעיל לחץ במזרח הים התיכון. מול המחלוקות עם טורקיה על גבולות ימיים ומשאבי אנרגיה, התיאום מחזק את כוח המיקוח של השותפות. מול האיום האיראני והפגיעה האזורית בנתיבי מסחר, גוברת חשיבותם של קשרים ביטחוניים יציבים.

יוון כאמור מנהלת מדיניות עצמאית, והקשר המשולש אינו צריך להתפרש כאיום על מדינות אחרות. כוחו טמון דווקא בהרתעה אחראית: הגנה על ריבונות, תשתיות וחופש שיט, לצד השארת דלת פתוחה לדיאלוג. שיתוף פעולה מוצלח מגדיל את הסיכוי ליציבות באזור.

יוון ראויה למקום מרכזי בתפיסת החוץ הישראלית, וליחס המכיר בתרומתה ובצרכיה. פעילות השגרירה סולומו, עבודת הגורמים המקצועיים והמחויבות המדינית בשתי הבירות מעניקות לשותפות אפשרות להמשיך ולהעמיק. בעידן של חוסר ודאות, הידיעה שמעבר לים נמצאת מדינה שעימה אפשר להתאמן, לסחור, ליצור ולהושיט עזרה היא נכס של ממש. את הנכס הזה ראוי לטפח בחוכמה, בכבוד הדדי ובהכרת תודה. זו השקעה בביטחוננו, בכלכלתנו וביכולתם של הדורות הבאים לחיות באזור יציב ומשגשג.

המתיחות בגבול הצפון: בפעם השנייה תוך פחות מיממה, צה"ל שיגר מיירטים לעבר מטרות אוויריות בדרום לבנון. הערב (שישי) סמוך לשעה 19:30 זיהו בצה"ל מטרה חשודה מעל הכוחות הפועלים בגזרה המזרחית. מערך ההגנה האווירית שיגר מיירט לעבר המטרה. לא הופעלו התרעות על פי מדיניות. המטרה התבררה לבסוף כלהקת ציפורים - עונת הנדידה החלה, והציפורים הנודדות עלולות להפוך למטרות במערכות לזיהוי איומים.

בשעות הלילה זיהו בצה"ל מטרה חשודה מעל הכוחות בדרום לבנון. גם במקרה זה שוגר מיירט, אולם לאחר תחקיר מקיף התברר כי המטרה הייתה להקת ציפורים. 

הדריכות של כוחות צה"ל בלבנון היא גבוהה, וההחלטה לשגר מיירטים מתקבלת תוך שניות אחדות, כאשר במערך ההגנה האווירית לא לוקחים מקדם סיכון בכל פעם שעולה חשד למטרה אווירית הנעה במרחב הפעילות של כוחות צה"ל בדרום לבנון.

טינו כרופאלה, יושב ראש משותף של מפלגת הימין "אלטרנטיבה לגרמניה", ה-AfD, ויושב ראש סיעתה בבונדסטאג, יוצא במתקפה חריפה נגד פעולותיה הצבאיות של ישראל ברצועת עזה ובלבנון.

בראיון לעיתונאי העצמאי פלאביו פון ויצלבן קרא הפוליטיקאי הגרמני לשים קץ לסטנדרטים הכפולים במערב בכל הנוגע למשפט הבין לאומי. "כשמדברים על מלחמת תוקפנות המנוגדת לחוק הבין לאומי מצד רוסיה נגד אוקראינה, וזו אכן מלחמה כזו, הרי שמנגד חייבים לדבר גם על מלחמות המנוגדות לחוק הבין לאומי שמנהלת ישראל, וגם על מה שמתרחש בלבנון", הצהיר כרופאלה.

בהתייחסו לחילוקי הדעות בתוך מפלגתו סביב היחס לישראל, הודה כרופאלה כי קיימות גישות שונות בנושא המזרח התיכון, אך הדגיש כי מחויבות המפלגה להגנה על חיים יהודיים בגרמניה אינה עומדת בסתירה ליכולת למתוח ביקורת על ממשלת ישראל. לדבריו, מאבק אמיתי באנטישמיות מחייב דיון כן בשאלה אילו קבוצות שהיגרו לגרמניה תרמו לעלייתה.

עם זאת, הוא קבע נחרצות כי "מה שקורה במזרח התיכון ובעזה הוא דבר שאני מבקר ואנחנו מבקרים, משום שהוא כמובן אינו תואם את החוק הבין לאומי". כרופאלה הוסיף כי המזרח התיכון "הוצת" בתמיכה אמריקאית, מצב שהוביל להתייקרות מחירי האנרגיה. הוא מתח ביקורת על נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שלדבריו אכזב כאשר הפר את הבטחת הבחירות שלו לסיים מלחמות במקום לפתוח בחדשות, והעריך כי לוושינגטון אין כיום מוצא אסטרטגי להרגעת החזית מול איראן. אשר למהלך של מנהיג מפלגת החירות האוסטרית הרברט קיקל, שקידם בפרלמנט האירופי בשטרסבורג התקרבות למפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו, הבהיר כרופאלה כי מדובר בהחלטה אוסטרית בלבד וכי מפלגתו אינה מתכוונת ללכת בעקבותיה בעת הנוכחית.

"הממשלה הזו נמצאת בדרך להצית את המלחמה הבאה"

מעבר לסוגיית המזרח התיכון, חלק מרכזי בראיון של פון ויצלבן הוקדש למלחמה באוקראינה ולמדיניות החוץ והביטחון של קנצלר גרמניה פרידריך מרץ ושר ההגנה בוריס פיסטוריוס. כרופאלה הזהיר מפני הסלמה מסוכנת וטען כי ממשלת גרמניה מובילה את המדינה לעימות ישיר מול מוסקבה. "אנחנו בעצמנו חלק מהלוחמה ההיברידית הזו נגד רוסיה, ורבים שוכחים זאת", אמר והצביע על הקמת מפעלים לייצור כטב"מים בשטח גרמניה, דוגמת המפעל החדש בלייפציג.

לטענתו, הכלים מיוצרים וממומנים על ידי גרמניה ונשלחים לאוקראינה, שם הם משמשים לתקיפת בתי זיקוק, צינורות נפט ותשתיות בעומק רוסיה, ככל הנראה בסיוע נאט"ו והצבא הגרמני. "מלחמות לעולם אינן נפתחות על ידי עמים, אלא תמיד על ידי ממשלות, והממשלה הזו נמצאת בדרך להצית את המלחמה הבאה, אם אנחנו לא נמצאים כבר בתוכה", התריע. הוא מתח ביקורת על דרישת ארצות הברית מגרמניה לרכוש ממנה גז טבעי נוזלי ונפט לאחר פיצוץ צינורות "נורד סטרים", וקרא לשקם את הצינורות כדי להבטיח אנרגיה זולה לתעשייה הגרמנית: "לא ניתן לאמריקאים להכתיב לנו לקנות מהם אנרגיה. זו מבחינתי ריבונות, וריבונות לא מקבלים במתנה אלא לוקחים".

בזירה הפנימית התייחס כרופאלה לנסיקת מפלגתו, שחצתה לאחרונה את רף 30 האחוזים בסקרים הארציים מול כ-17 עד 18 אחוזים בלבד למפלגת השלטון הנוצרית-דמוקרטית (CDU), ולניצחונות במדינות המחוז במזרח גרמניה. יום לפני הראיון נבחר במדינת סקסוניה-אנהלט, שבה גרפה המפלגה 43.8 אחוזים מהקולות, טוביאס ראוש לנשיא הפרלמנט האזורי הראשון מטעם המפלגה, לקול מחאות חריפות מצד מפלגות השמאל ושר ההגנה פיסטוריוס, שהזהיר מפני עליית הפשיזם.

כרופאלה לעג לתגובתו של השר ואמר כי "כדי לפנטז על איזשהו פשיזם ותפיסת שלטון, מר פיסטוריוס באמת צריך ללכת לרופא". לדבריו, חומת החרם שהציבה מפלגת השלטון רק ריסקה אותה עצמה במזרח המדינה, בעוד שמפלגתו מתבססת כמפלגת העם המובילה באזור ונערכת לבחירתו האפשרית של אולריך זיגמונד לראש ממשלת המחוז הראשון מטעמה בחודש דצמבר.

הוא הבהיר כי מפלגתו אינה ממהרת להיכנס לקואליציה בכל מחיר, שואפת לצמצם בחצי את מנגנון הפקידות של האיחוד האירופי בבריסל, המונה 60 אלף עובדים, ומתנגדת להפצת תוכנות מעקב אמריקאיות של חברת "פלנטיר" ברחבי גרמניה מחשש לפגיעה בריבונות המידע הלאומית.

"הצביעו ליושב ראש כנסת, ואני חושב שיש בזה חילול השם... החילול השם של הדבר הזה - אני חושב שיש לזה מחיר". כך אמר אתמול ח"כ יצחק פינדרוס, בהתייחסו לבחירתו של אמיר אוחנה, הומו מוצהר, ליו"ר הכנסת. פינדרוס אף רמז שהיעדר הסיוע משמיים לממשלה קשור לבחירתו של אוחנה. הדברים האלה אינם רק ביטוי להומופוביה קיצונית, אלא גם חציית קו אדום שהימין הישראלי חייב להגיב עליה באופן ברור וחד-משמעי.

הגיע הזמן לומר לפינדרוס ולדומיו: אתם לא מייצגים את הימין הישראלי. אתם פלג קיצוני, חשוך והומופובי, והימין, שהוא במהותו ליברלי, יקיא אתכם מתוכו. ואם תמשיכו להפיץ שנאה כלפי הקהילה הלהט"בית, תמצאו את עצמכם מחוץ לקואליציית הימין הבאה.

הימין הישראלי הוא קודם כול מחנה לאומי. מחנה שמאמין בזהות היהודית של המדינה, בריבונות העם, בחירות הפרט, במשפחה ובמסורת. אין שום סתירה בין הערכים האלה לבין קבלה מלאה של הומואים ולסביות כבני אדם שווי זכויות. להפך. מי שמאמין בחירות הפרט אינו יכול לבקש חירות לעצמו ולשלול אותה מאחרים. ומי שמאמין בערכי המשפחה אינו יכול לדרוש מאב להתנכר לבנו רק משום שהוא הומו.

בין ההלכה לאהבת המשפחה: המקרה של יגאל גואטה

הסיפור של יגאל גואטה, חבר הכנסת לשעבר מש"ס, ממחיש היטב את האבסורד. גואטה השתתף בחתונת אחיינו ההומו, ואף הביא עמו את בני משפחתו. הוא לא שינה את השקפתו הדתית ולא ביקש מאיש לשנות את אמונתו. הוא פשוט עשה את הדבר האנושי והיהודי ביותר: חיבק את בן משפחתו ביום שמחתו. בעקבות המעשה הזה הופעלו עליו לחצים כבדים, עד שהתפטר מהכנסת בשנת 2017.
 
לא חייבים לקבל את העמדות הפוליטיות הנוכחיות של גואטה, ואפשר לבקר את התפקיד האינסטרומנטלי הרל"ביסטי שהוא ממלא כיום בתקשורת השמאל. אבל בהקשר הזה גואטה ייצג דווקא את היהדות המזרחית במיטבה. יהדות של מתינות, של משפחתיות, של מסורת שאינה זקוקה לקנאות כדי להוכיח את נאמנותה לתורה. יהדות שבה אפשר לחלוק על אורחות חייו של אדם ועדיין לאהוב אותו, לחבק אותו ולשמוח בשמחתו. זו המתינות המזרחית שעליה גדלו רבים מאיתנו. המזרחיות איננה בנויה על אידיאולוגיה של שנאה, אלא על תרבות של הכלה, אנושיות ושכל ישר.
 
גם בקרב חובשי הכיפות הסרוגות מתקיימת מציאות רחבה ומורכבת הרבה יותר מזו שמציגים הקנאים. משפחות דתיות רבות מחבקות את ילדיהן הלהט"בים, גם כאשר הן מתקשות ליישב את הדבר עם אמונתן ההלכתית. הורים מבינים שאהבת המשפחה קודמת למלחמות אידיאולוגיות. לא כל מי שמחזיק בעמדה דתית שמרנית הוא הומופוב, ולא כל מי שמתנגד לנישואים חד-מיניים שונא הומואים. אבל יש הבדל תהומי בין עמדה הלכתית לבין הסתה והשפלה של בני אדם, מהסוג שחולל ח"כ פינדרוס.

גם מצביעי הליכוד תומכים בשוויון זכויות ללהט"בים

השינוי ביחס לקהילה הלהט"בית אינו רק עניין של תחושות, אלא משקף מגמה חברתית עמוקה. לפי סקר שפורסם בישראל במאי 2026, 74% מהציבור תומכים בשוויון זכויות מלא ללהט"בים, ובקרב מצביעי הליכוד התמיכה מגיעה ל-76%! כלומר, תומכי הליכוד "הביביסטים" הם ליברלים יותר ביחסם ללהט"בים בהשוואה לכלל אזרחי המדינה.
 
גם בעולם הימין עבר שינוי דרמטי. בארצות הברית, התמיכה בנישואים חד-מיניים בקרב הרפובליקנים עלתה מ-16% ב-1996 ל-55% ב-2022. אומנם בשנים האחרונות נרשמה נסיגה בתמיכה, בשל השתלטות הווק על ארגוני הלהט"ב שם, אך השינוי ארוך הטווח ברור. הימין הישראלי אינו מחנה של שנאה, והנתונים מוכיחים שגם מצביעי ימין מובהקים אינם מוכנים לשלול זכויות מאדם בגלל נטייתו המינית. פינדרוס ודומיו מבקשים לגרור את הימין לאחור, אבל החברה הישראלית כבר נמצאת במקום אחר.

בין שמרנות דתית להומופוביה: הקו שאסור לחצות

פינדרוס כבר הציג בעבר את הקהילה הלהט"בית כסכנה גדולה יותר מחמאס, מדאעש ומחיזבאללה. חיילים להט"בים נלחמים למען המדינה, משרתים במילואים, מסכנים את חייהם ומשלמים לעיתים בחייהם. ומולם עומד פוליטיקאי שמציג את זהותם כאיום על קיומה של ישראל. איזה עיוות מוסרי משקפים דבריו ההומופוביים של פינדרוס.
 
אסור לאפשר לפלג ההומופובי הקיצוני להכתיב את דמותו המוסרית של הימין. אין לו שום זכות וטו על הערכים שלנו, ואין שום סיבה שהימין הליברלי ימשיך להעניק לו כוח פוליטי.

הבחירות הקרובות צריכות לסמן מפנה. אם תקום ממשלת ימין חדשה, עליה להבהיר שההומופובים הקיצוניים לא יהיו חלק ממנה. אם המחיר יהיה ויתור על פינדרוס ודומיו והקמת קואליציה עם סיעות מתונות מהמרכז, זה מחיר שראוי לשלם. לא כל מי שמוכן לתמוך בממשלה ראוי להיות שותף לה.

הימין הליברלי אינו צריך להתנצל על היותו ימני, יהודי ולאומי. והוא בוודאי אינו צריך להתנצל על תמיכתו בזכויותיהם ובכבודם של הומואים ולסביות.

פינדרוס מצטט את הפסוק "ולא תקיא הארץ אתכם". אבל הוא התבלבל בכתובת: לא הארץ תקיא את אמיר אוחנה ואת חברי הקהילה הלהט"בית. הימין, שהוא ליברלי במהותו, הוא שיקיא מתוכו את פינדרוס ואת פלגי השנאה ההומופוביים. והם יישארו מחוץ לממשלה הבאה.

פחות משבועיים לפני הבחירות לכנסת, סקר חדש של "ישראל 2050", שנערך באמצעות מכון רושינק, מצביע על כך שהיכולת להשפיע ביום הבחירות על זהות חברי הכנסת עשויה להפוך לשיקול ממשי בהצבעתם של צעירים. כאשר התבקשו לבחור בין שתי מפלגות בעלות השקפת עולם דומה, 59% מהמשיבים העדיפו את המפלגה שתאפשר להם לבחור מועמדים מועדפים ולהשפיע על מיקומם ברשימה, לעומת 9% בלבד שהעדיפו מפלגה שתשאיר את רשימתה סגורה. 32% השיבו כי אינם יודעים או שהדבר תלוי בנסיבות. 

הממצאים מתפרסמים על רקע קידום רפורמת "הפתק החצי-פתוח" בשנים האחרונות, המכונה גם "פריימריז ביום הבחירות", בצל משבר אמון וייצוג חריף בין הציבור למערכת הפוליטית. הרפורמה מבקשת לתת לבוחרים השפעה לא רק על המפלגה שבה יבחרו – אלא גם על זהות חברי הכנסת שייצגו אותה.

לפי המודל, הבוחרים ימשיכו להצביע למפלגה, אך יוכלו במקביל לסמן מועמדים מועדפים מתוך הרשימה ולהשפיע על מיקומם. בניגוד לפריימריז רגילים, שבהם רק חברי המפלגה בוחרים את מועמדיה, כאן כלל מצביעי המפלגה יוכלו להשפיע על סדר הרשימה ביום הבחירות. בכך מבקשת הרפורמה לצמצם את תלותם של המועמדים בקבוצות מתפקדים מאורגנות ובמוקדי כוח פנימיים, ולחזק את מחויבותם לציבור הבוחרים הרחב. המהלך אינו מבטל את השיטה היחסית או את יכולתן של המפלגות לקבוע את רשימותיהן. ב-18 מתוך 23 מדינות OECD בעלות מאפיינים דומים לישראל  קיימת לבוחר השפעה אישית על זהות הנבחרים, לצד הבחירה במפלגה.

אבן דרך משמעותית בקידום המהלך נרשמה לפני כחצי שנה, עם השקת השדולה ל"פתק חצי-פתוח" בכנסת, בהובלת חברי הכנסת איתן גינזבורג, דאז מ"כחול-לבן" וכיום ברשימת "ביחד", אוהד טל מ"הציונות הדתית" ואלי דלל מ"הליכוד". הקמת השדולה העניקה למהלך תמיכה פוליטית חוצת קואליציה ואופוזיציה. בחודש שעבר, עם סגירת הרשימות, שיגרו שורה של מכוני מחקר וארגונים אזרחיים - ישראל 2050, המכון הישראלי לדמוקרטיה, פורום קהלת, התנועה למען איכות השלטון בישראל, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית והרבעון הרביעי - מכתב משותף לכל ראשי המפלגות בדרישה להתחייב לקידום שינוי בשיטת הבחירות ולהפוך זאת להתחייבות פוליטית. 

ממצאי הסקר ממחישים מדוע השינוי עשוי להיות משמעותי עבור הבוחרים הצעירים: 54% מעריכים שהפתק החצי-פתוח יחזק את מחויבות חברי הכנסת לציבור, לעומת 12% בלבד שסבורים שיחליש אותה. במקביל, 69% מהצעירים מעריכים שהאפשרות לסמן מועמדים מועדפים תגביר, לפחות במידה חלקית, את רצונם להתעניין יותר בפוליטיקה ולהשתתף בבחירות – מהם 40% שמעידים כי הדבר יגביר את רצונם במידה רבה או רבה מאוד. 

על פי הממצאים, 81% מהתכונות שהצעירים מייחסים לחברי הכנסת הנוכחיים הן שליליות ורק 10% חיוביות, ו־39% מהמשיבים מסכימים כי בשיטת הבחירות הנוכחית כמעט אין להם שליטה על זהות חברי הכנסת מטעם המפלגה שבה הם תומכים. לאחר שהוצג להם מודל הפתק החצי-פתוח, 43% הביעו תמיכה במעבר לשיטה, 31% הביעו עמדה מסויגת או לא חד-משמעית, ורק 9% התנגדו לה. 17% נוספים השיבו כי אינם יודעים.

כאשר נשאלו לפי אילו שיקולים יבחרו את המועמדים אם תינתן להם האפשרות, הצעירים הציבו בראש אמינות, יושרה וניקיון כפיים (36%) ועמדות בנושאים החשובים להם (31%), לפני היכולת לקדם מדיניות ולהשפיע (25%) ופעילות והישגים בעבר (24%). חשיפה בתקשורת וברשתות החברתיות נבחרה על ידי 6% בלבד. 

מפלגות מביעות תמיכה במהלך

כעת עולה הרפורמה שלב נוסף: מפלגות ראשונות הביעו תמיכה במהלך והציגו את עמדותיהן באשר לקידומו בכנסת הבאה. "הציונות הדתית" הודיעה כי היוזמה כבר נכללת במצעה. בתגובת המפלגה וח"כ שמחה רוטמן נמסר: "'הפתק החצי-פתוח' מהווה חלק ממצע 'חוק וצדק 2.0' של מפלגת הציונות הדתית, מתוך הבנה שהדבר יביא לחיזוק מעמד הכנסת ויאפשר לח"כים לקיים פיקוח הדוק ומשמעותי יותר על מערכת המשפט, הרשות המבצעת ושאר גופי השלטון".

גם מפלגת "המילואימניקים-הכלכלית" הביעה תמיכה עקרונית ברפורמה, וציינה כי היא עשויה לחזק את הקשר והאחריותיות בין נבחרי הציבור לבוחריהם. אף שהמודל אינו נכלל כיום במצע המפלגה, היא רואה בו כיוון חיובי לתיקון השיטה הקיימת, ובכוונתה לבחון את קידומו לאחר הבחירות.

מטעם "כחול-לבן" בראשות בני גנץ נמסר: "כחול-לבן הייתה המפלגה הראשונה שקידמה את יוזמת הפתק החצי-פתוח, ופעלה לקידומה גם בכנסת האחרונה, בין היתר באמצעות הקמת שדולה חוצת מחנות. היוזמה נכללת במצע המשפטי שלנו לבחירות הקרובות, ואנו מתחייבים להמשיך לקדמה ולעגן אותה בהסכמים הקואליציוניים לקראת הכנסת הבאה".

באשר למפלגת "ביחד" בראשות נפתלי בנט, ח"כ איתן גינזבורג, המתמודד ברשימתה בבחירות הקרובות, היה, כאמור, ממובילי השדולה לקידום הרפורמה בכנסת האחרונה. בהתייחסו ליוזמה אמר: "בימים שבהם האמון הציבורי בכנסת ובמפלגות נמצא בשפל חסר תקדים, אנחנו מציעים פתרון - שיטת 'פתק חצי-פתוח' תאפשר לכל מצביע להשפיע ביום הבחירות על סדר המועמדים ברשימה שהוא בוחר".

במפלגת "ישר", ארבעה מחברי המפלגה – יו"ר המפלגה גדי איזנקוט, חילי טרופר, מתן כהנא ואורית פרקש-הכהן - היו בין יוזמי ומגישי הצעת החוק לקידום רפורמת "הפתק החצי-פתוח" בכנסת ה-25.

דני רובין, ראש יוזמת שינוי שיטת הבחירות בתנועת "ישראל 2050": "הציבור הישראלי יבחר מפלגה בעוד פחות משבועיים, אבל במרבית המקרים - לא הייתה ולא תהיה לו השפעה על זהות האנשים שייצגו אותו ב-4 השנים הקרובות. כשאמון הציבור בכנסת בתחתית והצעירים רוצים יותר השפעה – אי אפשר להתעלם מהפער שנוצר בין הבוחר לנבחריו. העובדה שארגונים שמגיעים מתפיסות עולם שונות וח"כים ומועמדים מהאופוזיציה ומהקואליציה מתאחדים סביב המהלך מוכיחה שמדובר בתיקון הכרחי של כללי המשחק - לטובת משחק משופר ומיטיב. אנחנו קוראים לראשי המפלגות להתחייב כבר עכשיו: בכנסת הבאה נותנים לציבור את הכוח להשפיע לא רק איזו מפלגה תייצג אותו - אלא גם מי יהיו הנציגים שלה". 

על הסקר: הסקר נערך עבור ישראל 2050 באמצעות מכון רושינק בחודש ספטמבר 2026, בקרב 400 משיבים בגילי 18-35 במדגם אקראי, ארצי ומייצג של צעירים המחוברים לאינטרנט, לרבות ייצוג לציבור החרדי והערבי

מי שקיווה לחזור לטוס לדובאי עם פליי דובאי כבר בתחילת החודש הבא יצטרך להמשיך לחכות. בהודעה שהפיצה החברה לסוכני הנסיעות בישראל, נמסר שכל הטיסות בקו בין תל אביב לדובאי מבוטלות בתאריכים 1 עד 15 בנובמבר 2026. זה עוד שבועיים לפחות מעבר לסוף אוקטובר, המועד האחרון שהחברה פרסמה עד כה. מועד חזרה לנתב"ג עדיין לא נקבע.

דחייה בלי קנס, אבל בטווח מוגבל

לפי ההודעה, נוסעים שהטיסה שלהם בוטלה יכולים להעביר את הכרטיס לטיסה אחרת בלי לשלם קנס, בטווח של 30 יום לפני או אחרי מועד הטיסה המקורית, או לטיסה הבאה בלוח הזמנים. ההעברה יכולה להיות לאותו יעד או לכל יעד אחר שפליי דובאי טסה אליו. מי שירצה לטוס במועד רחוק יותר יקבל פטור מהקנס בלבד, וישלם את הפרש המחיר אם יהיה כזה.

הכרטיס החדש יונפק באותה מחלקת מחיר שבה נקנה המקורי. אם אין בה מקום, הנוסע יועבר למחלקת המחיר הבאה שפנויה באותה מחלקה. מי שהזמין כרטיס עם טיסת המשך בחברת תעופה אחרת יקבל גם את הקטע הזה מחדש, באותה חברה, לאותו יעד ובאותה מחלקה. כל שינוי נוסף אחרי ההנפקה המחודשת יחויב לפי תנאי הכרטיס הרגילים.

מי שמעדיף לוותר על הטיסה זכאי להחזר מלא על כל הקטעים שלא נוצלו. בפליי דובאי מודים שהם מתמודדים כרגע עם עומס פניות. החברה מפנה את הנוסעים למוקד בישראל בטלפון 03-7951588 או לכתובת הדוא"ל sales.israel@flydubai.com. מי שקנה דרך סוכן נסיעות צריך לפנות אליו, כי הסוכנים קיבלו קוד ייעודי לטיפול בכרטיסים שבוטלו.

למה פליי דובאי לא חוזרת

החברה כאמור הפסיקה לטוס לישראל אחרי האירוע בטיסה FZ1073 ב-30 בספטמבר. טייס המשנה תקף את הקברניט בתא הטייס, והמטוס, שהיה בדרכו מדובאי לתל אביב, נחת בסעודיה. בפליי דובאי הודיעו בהתחלה שלא יחזרו לטוס לפני 15 באוקטובר ולפני שהחקירה תסתיים. אחר כך ההשעיה הוארכה לסוף החודש.

בינתיים ההחלטה כבר לא תלויה רק בחברה. משרד התחבורה ורשות התעופה האזרחית דחו את בקשת פליי דובאי לחדש את הטיסות. במשרד טוענים שהחברה הפרה בצורה בוטה ומודעת הסכמים שנחתמו איתה. התנאים שישראל הציבה לחזרה: לקבל את כל המידע על הכשלים שאפשרו את האירוע, ולגבש נהלים חדשים שימנעו הישנות שלו. גורמי הביטחון בישראל דורשים גם עמדות שיקוף מזוודות בשדות התעופה באמירויות ונוכחות של מאבטחים ישראלים, אבל האמירויות מתנגדות.

אז איך מגיעים בינתיים לדובאי? כרגע אתיחאד היא חברת התעופה היחידה שמחברת בין ישראל לאמירויות. היא טסה לאבו דאבי, ומשם אפשר להמשיך לדובאי ביבשה. גם אמירטס לא מאפשרת כרגע לנוסעים להמשיך מדובאי לטיסות של פליי דובאי לתל אביב.

התביעה ברומא הרחיבה את החקירה הפלילית המתנהלת באיטליה סביב ההשתלטות הישראלית על משטי "גלובל סומוד" לעזה, וכללה בה גם את שר הביטחון ישראל כ"ץ ושורה של בכירים במערכת הביטחון. לפי דיווחים בכלי תקשורת באיטליה, 13 בעלי תפקידים ישראלים נכללים כעת בחקירה, ובהם גם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ששמו נקשר בפרשה כבר בחודש יוני.

החשדות הנבדקים כוללים חטיפה, עינויים, שוד, פגיעה ברכוש וגרימת נזק לכלי שיט תוך סכנת טביעה. החקירה עוסקת בשתי משימות של המשט, בספטמבר ואוקטובר 2025 ובאפריל ומאי 2026, שנעצרו על ידי כוחות ישראליים בדרכן לרצועת עזה.

החקירה נפתחה בעקבות תלונות של כ-50 אזרחים איטלקים שהשתתפו במשטים. לפי הדיווחים, החוקרים ברומא גבו עדויות, בחנו סרטונים, אספו ממצאים טכניים ועברו על מסמכים רפואיים שהגישו המשתתפים.

ברשימת הבכירים המוזכרים בדיווחים נכללים הרמטכ"ל אייל זמיר, מפקד חיל הים לשעבר דוד סער סלמה ומפקד החיל הנוכחי אייל הראל. עוד נכללים ברשימה המפכ"ל דני לוי, נציב שב"ס קובי יעקובי ומפקד מג"ב יצחק בריק.

מהדרג המדיני ועד מפקדי הכוחות: שאלת האחריות הפלילית

החקירה כוללת גם בעלי תפקידים נוספים בשרשרת הפיקוד הימית, בהם מפקדים בחיל הים שהיו מעורבים בתכנון ובביצוע ההשתלטות על כלי השיט. בנוסף, נבדקת אחריותם של גורמים שהיו מעורבים בשלב המעצר והכליאה, ובהם מפקד כלא קציעות ומפקד יחידת נחשון בשירות בתי הסוהר.

לפי העדויות שהועברו לרשויות באיטליה, חלק מהמשתתפים טענו כי הופעלה כלפיהם אלימות במהלך ההשתלטות ולאחר מעצרם. בין היתר נטען למכות, איומים, קשירת ידיים ורגליים, מניעת שינה, הגבלת מזון ומים והחרמת ציוד אישי.

התביעה ברומא בוחנת כעת אם המעשים הנטענים היו אירועים נקודתיים או חלק מדפוס פעולה שחזר בשני המשטים, וכן אם ניתן לייחס אחריות פלילית גם לדרגים בכירים שפיקחו על הפעילות ולא רק לכוחות שפעלו בשטח. בשלב זה מדובר בחקירה ובחשדות בלבד, ולא הוגשו כתבי אישום נגד הבכירים הישראלים.

הלחימה בעזה: במערכת הביטחון מזהים את הניסיונות של חמאס ליצור מערך טכני לשיקום יכולות צבאיות של הארגון, ובימים האחרונים בהכוונה של השב"כ ואמ"ן תקף חיל האוויר מספר מחסני אמצעי לחימה, בתי מלאכה ומסגריות בעזה אשר שימשו את החמאס לייצור כלי נשק ואמצעי לחימה. השב"כ זיהו כי חמאס אף הצליח לבנות ולשפץ כמה מחרטות אשר בעזרתן הוא ניסה לשקם יכולות. במערכת הביטחון מוטרדים מהמוטיבציה של חמאס לבנות מחדש את הכח הצבאי שלו בעזה.

הבוקר הותר לפרסם כי בפעילות השב"כ ובצה"ל חוסלו שני מחבלים של חמאס והג'יאהד האיסלאמי. גורם בטחוני סיפר כי השניים נחשבים לדמויות מפתח בעזה בכל הקשור לקידום נתיבי הברחה לרצועה של כלי נשק, אמצעי חבלה וציוד טכני לשיקום מערכי היצור של חמאס והג׳אהד האיסלאמי בעזה. כמו כן, אתמול תקף צה"ל בצפון רצועת עזה וחיסל את מחמד מחמד עבד אלחאלק חלה, מפקד בזרוע הצבאית של ארגון חמאס.

המחבל אלחאלק חלה היה מבוקש על ידי השב"כ משום שהוא פשט לשטח מדינת ישראל במהלך טבח ה-7 באוקטובר. אולם, לאחרונה זיהו במערכת המודיעין כי המחבל נחשב גם כיום לדמות מרכזית בתוך חמאס והוא אחד הגורמים המרכזים בניהול מערך ההברחות של אמצעי לחימה לתוך הרצועה.

בהודעה של דובר צה"ל נאמר כי "במסגרת תפקידו, המחבל שימש כמפקד במטה ייצור אמצעי הלחימה בזרוע הצבאית של ארגון הטרור חמאס. המחבל סייע בייצור אמצעי לחימה שונים וקידם את ההתעצמות הצבאית של ארגון הטרור ברחבי רצועת עזה". בנוסף, בתקיפה אתמול, צה"ל תקף במרחב ח'אן יונס שבדרום רצועת עזה וחיסל את אחמד גברין תופיק דלחאן, מחבל בזרוע הצבאית של ארגון הג'יאהד האיסלאמי. על פי הודעת דובר צה״ל בעת האחרונה, המחבל עסק בשיקום יכולות הצבאיות של הארגון.

לדברי גורם בטחוני, השב"כ זיהה כי השניים היו דמויות מרכזיות ביותר בתחום ההברחת אמצעי הלחימה, והם היו מרכז ידע והחזיקו ביכולות לקדם מבצעי הברחה ואספקה של אמצעי לחימה לשני הארגונים. הפגיעה בהם, על פי הערכת הגורם הבטחוני, תשפיע על יכולות של חמאס להאיץ את ההתחמשות שלו בעזה.

יו"ר פורום קו העימות וראש המועצה האזורית מטה אשר, משה דוידוביץ, פנה היום (שישי) במכתב דחוף לראש הממשלה בנימין נתניהו, בדרישה להחריג את התקציבים המיועדים לתושבי קו העימות הצפוני ולרשויות המקומיות מהקיצוץ בתקציבי משרדי הממשלה. לפי המכתב, הצעת ההחלטה על הקיצוץ צפויה לעלות לאישור הממשלה ביום ראשון הקרוב, 18 באוקטובר.

דוידוביץ דורש שההחרגה תיכתב במפורש בנוסח ההחלטה, כך שהתקציבים לא ייפגעו במישרין או בעקיפין. לדבריו, נתניהו התחייב במפורש להחרגה בישיבה עם ראשי רשויות פורום קו העימות. במכתב הוא מזהיר כי קיצוץ בתקציבים יוביל לביטול תוכניות עבור התושבים ולפגיעה בביטחונם.

בין התקציבים שהפורום מבקש להגן עליהם נכללת תוכנית "מגן הצפון", המיועדת למיגון בתי התושבים והמוסדות שבהם מתקיימות פעילויות חינוך, תרבות ופנאי. הדרישה כוללת גם את כלל תקציבי החלטות הממשלה הנוגעות לקו העימות, ובהם חינוך ורווחה, סבסוד מעונות יום, בריאות, תעסוקה, שיקום, צמיחה דמוגרפית, תשתיות וחוסן קהילתי.

"אין זה מוסרי לפגוע בתקציבי השיקום"

בנוסף דורש דוידוביץ להחריג את מענקי האיזון של משרד הפנים המיועדים לרשויות קו העימות, כדי להבטיח שהרשויות יוכלו להמשיך לספק שירותים חיוניים לתושבים ולעמוד בהתחייבויותיהן.

במכתב מתאר דוידוביץ את הצורך של הרשויות לשמור על רציפות השירותים לתושבים, לחזק את החוסן הקהילתי ולקדם את שיקום היישובים, לצד ההתמודדות עם המציאות הביטחונית, הכלכלית והחברתית המורכבת. לדבריו, לשם כך הן זקוקות לכל התקציבים שהממשלה התחייבה להעמיד לרשותן.

"אין זה מוסרי לפגוע בתקציבי השיקום שלהם בכל מערכי החיים", כתב דוידוביץ. הוא ביקש מנתניהו להנחות את מזכיר הממשלה לעגן בהחלטה החרגה מפורשת, שתחול הן על התקציבים הייעודיים שהוקצו לקו העימות והן על הכספים המיועדים לו מתקציבי משרדי הממשלה.

הלווייתו של האלוף במילואים חיים נדל ז"ל התקיימה היום (שישי) בטקס צבאי בבית העלמין הצבאי בקריית שאול. נדל ז"ל נפטר אתמול בגיל 92, והותיר אחריו אישה ושלושה ילדים.
 
נשיאת בית הדין הצבאי לערעורים, אלופה אורלי מרקמן, שהניחה את זר צה"ל על קברו של נדל, ספדה לו: "אנו נפרדים היום בצער עמוק מן האלוף, ד"ר חיים נדל זכרו לברכה - לוחם ומפקד, איש מעשה ואיש רוח, ספרא וסייפא, אשר הקדיש עשרות שנים מחייו לביטחון המדינה, לשירות בצה"ל ולעשייה ציבורית רבת משמעות.

"בספר חייו של האלוף נדל שזורים פרקים מפוארים בתולדות צה"ל ומדינת ישראל. מן השנים שבהן פיקד על לוחמים בשדה הקרב, דרך תפקידיו הבכירים במערך הצנחנים ובפיקוד הצפון, במבצעים מסוכנים ובמלחמות קשות, ועד לכהונתו כנשיא בית הדין הצבאי לערעורים - בכל אלה ניכרת דמותו של מנהיג שהוביל אנשים וראה בשירות הציבורי שליחות".

נדל שירת בשורת תפקידים בכירים בצה"ל, בהם נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, מפקד עוצבת "המפץ" (146), מפקד חטיבת הצנחנים במילואים (226) ומפקד חטיבת הצנחנים (35).

הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, חברי פורום המטה הכללי, מפקדי צה"ל וחייליו הביעו צער על מותו. נדל הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים.

תקיפתה של צלמת העיתונות האמריקנית הוותיקה היידי לוין, העובדת עבור ה"וושינגטון פוסט", בידי מתנחלים יהודים רעולי פנים במהלך מסיק זיתים בכפר אבו פלאח, מצפון-מזרח לרמאללה, זוכה היום לסיקור נרחב בתקשורת האמריקנית, האירופית והערבית. במרבית הדיווחים מוצגת התקרית כחלק מהתגברות אלימות המתנחלים בגדה המערבית, תוך דגש מיוחד על העובדה שעיתונאית זרה נפגעה במהלך עבודתה.

סוכנות רויטרס, שהדיווח שלה הופץ בעשרות כלי תקשורת בעולם, תיארה "מתקפה מתואמת" שבה כ-80 מתנחלים רעולי פנים ירדו לעבר מטעי הזיתים, יידו אבנים והציתו עצים. לפי הסוכנות, לפחות אחד מהמתנחלים תועד יורה בנשק. לוין הותקפה, הופלה לקרקע ונבעטה שוב ושוב. מבית החולים סיפרה: "למזלי לבשתי אפוד וקסדה, אחרת כנראה אפילו לא הייתי כאן, כי הם פשוט המשיכו לבעוט בי".

בארצות הברית, ה"וושינגטון פוסט" העמיד את הפגיעה בצלמת שלו במרכז הדיווח. העיתון ציין כי לוין הייתה מזוהה בבירור כעיתונאית וכי מצלמותיה וציודה נלקחו ממנה. בסרטונים שפורסמו מהשטח נראית לוין שוכבת על הקרקע כשמתנחלים מכים אותה במקלות. לאחר מכן היא נשמעת אומרת: "אני לא בסדר. הם לקחו את כל הדברים שלי". רשת CBS דיווחה אף היא בהרחבה על האירוע וציינה כי הסרטונים מראים רעולי פנים מגיעים מכיוון מאחז ישראלי סמוך.

מהתקשורת האמריקנית ועד העולם הערבי: הסיקור הבינלאומי

באירופה המסגור דומה. ה"אייריש טיימס" הבליט בכותרתו כי "מתנחלים ישראלים שרפו עצי זית ותקפו עיתונאית אמריקנית", ואילו כלי תקשורת בצרפת, הולנד ורומניה התמקדו גם בהתנהלות כוחות צה"ל, שהגיעו למקום אך לפי עדי ראייה ירו גז מדמיע לעבר הפלסטינים בזמן שהעימות נמשך.

התקשורת הערבית משתמשת בשפה חריפה בהרבה. "אל ג'זירה" תיארה את המתרחש כחלק מגל תקיפות מתנחלים בגדה והביאה עדות של עיתונאי שטען כי לוין הוכתה, נשדדה ונבעטה בעודה על הקרקע. "א-שרק אל-אווסט" הסעודי הדגיש את שריפת העצים ואת העלייה במספר אירועי האלימות מאז תחילת עונת המסיק, בעוד "קהיר ניוז" הגדיר את הפגיעה בלוין "תקיפה ברוטלית". אתר PNN הפלסטיני אף ייחס ללוין אמירה חריפה במיוחד נגד תוקפיה, אותם כינתה "טרוריסטים יהודים" ו"מפלצות אנושיות".

מנגד, המועצה האזורית בנימין טענה כי מדובר ב"פרובוקציה מתוכננת", וכי פלסטינים ופעילים יידו אבנים וירו זיקוקים לעבר ישראלים. הטענה הזו מופיעה בחלק מהסיקור, אך ברוב כלי התקשורת הבינלאומיים מוקד הידיעה הוא התקיפה המתועדת של לוין וההסלמה באלימות המתנחלים בתקופת המסיק.

בוועידת הדיפלומטים של "ג'רוזלם פוסט" התייחס שגריר סומלילנד בישראל, ד"ר מוחמד חאג'י, ליחסים המתהדקים בין שתי המדינות, לשיתוף הפעולה הביטחוני באזור קרן אפריקה ולפוטנציאל הכלכלי של סומלילנד עבור חברות ישראליות. בריאיון לעורך החדשות של "ג'רוזלם פוסט", אלכס וינסטון, רמז השגריר גם לפעילות משותפת רגישה בין המדינות. 

לדברי חאג'י, הקשרים בין ישראל לסומלילנד התפתחו במהירות מאז פתיחת השגרירות בירושלים לפני כחודשיים. "בנינו יחסים אסטרטגיים ודיפלומטיים עם ממשלת ישראל וגם עם העם בישראל", אמר. השגריר, השוהה בישראל זה כחודשיים, הוסיף כי התרשם במיוחד מהיחס שקיבל כאן: "הדבר הכי יוצא דופן מבחינתי הוא העם בישראל. אני באמת אוהב את האנשים בישראל. הם מאוד ידידותיים ומסבירי פנים".

"לא רוצה לחשוף מה בדיוק מתרחש בין ישראל לסומלילנד"

אחד החלקים המסקרנים בריאיון עסק בשיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות. חאג'י התייחס לחוסר היציבות בקרן אפריקה, למלחמה בתימן ולאיומים מצד החות'ים, א-שבאב, אל-קאעידה ודאעש. "זו שאלה מאוד מאוד חשובה", אמר כשנשאל כיצד ישראל וסומלילנד יכולות לפעול יחד לייצוב האזור. "אני פשוט לא רוצה לומר יותר מדי, משום שרוב הדברים רגישים מאוד וחשאיים, ואני לא רוצה לחשוף יותר מדי ממה שמתרחש בפועל בין ישראל לסומלילנד".

לדבריו, האזור שבו שוכנת סומלילנד מתמודד עם שורה ארוכה של איומים. "יש לנו את החות'ים. יש לנו את א-שבאב ואת אל-קאעידה. יש לנו דאעש אצל השכנה שלנו. סומליה היא בעיה עצומה. היא בית לטרור", אמר.

חאג'י הוסיף כי המטרה היא לבנות מסגרת אזורית רחבה יותר שתכלול גם את ארצות הברית, איחוד האמירויות ואתיופיה. לדבריו, המאמץ נועד "לייצב את האזור ולמנוע הידרדרות בביטחון הימי במפרץ עדן ובבאב אל-מנדב".

הזהב, הנחושת והנפט: "כל הקודם זוכה"

השגריר התייחס בהרחבה גם לפוטנציאל הכלכלי של סומלילנד ולעניין שהיא מבקשת לעורר בקרב חברות ישראליות. לדבריו, במדינה קיימים מרבצים גדולים של משאבי טבע, בהם מינרלים נדירים, זהב, נחושת, נפט וגז. "יש לנו כמויות גדולות של מינרלים נדירים ומינרלים קריטיים", אמר. "אם תגיעו לסומלילנד, תוכלו למצוא זהב ונחושת ממש על פני הקרקע".

עם זאת, לדבריו, למדינה חסרים הידע, הטכנולוגיה וההשקעות הדרושים לניצול המשאבים. "הבעיה היא שאנחנו לא יודעים כיצד לנצל אותם. אין לנו את המומחיות ואין לנו את הטכנולוגיה. המדינה שלנו אינה מוכרת, ולכן רוב ההשקעות לא יכולות להגיע בגלל המגבלות האלה".
חאג'י אמר כי מבחינתו, העובדה שישראל הייתה המדינה הראשונה שהכירה בסומלילנד עשויה להעניק לחברות ישראליות יתרון משמעותי. "ישראל הייתה המדינה הראשונה שהכירה בסומלילנד. אתם יודעים, כל הקודם זוכה", אמר.

לדבריו, הוא פועל מול משרדי הממשלה בישראל כדי לקדם השקעות ישראליות בתחומי המינרלים, האנרגיה, המים והחקלאות. "אנחנו עומדים לפתוח את הדלת בפני חברות ישראליות שיגיעו להשקיע", אמר. "זה בדיוק מה שאני עובד עליו מול ממשלת ישראל – משרד החוץ, משרד האוצר, משרד האנרגיה וכמובן משרדים נוספים".

השגריר ציין עוד כי סומלילנד מחזיקה בשטח נרחב מאוד ביחס לגודל אוכלוסייתה. לדבריו, שטחה גדול פי 11 משטחה של ישראל, בעוד אוכלוסייתה מונה כ-6.5 מיליון בני אדם בלבד. חאג'י הדגיש כי לצד משאבי הטבע, סומלילנד רואה בישראל שותפה משמעותית בתחומי החקלאות והמים, שבהם לישראל ניסיון וטכנולוגיה מתקדמת. 

בסיום הריאיון אמר כי הוא רואה ביחסים בין המדינות תחילתה של שותפות ארוכת טווח, הן במישור הביטחוני והאסטרטגי והן במישור הכלכלי. לדבריו, המיקום של סומלילנד לצד מפרץ עדן ובאב אל-מנדב מעניק לה חשיבות מיוחדת במאמץ לייצב את אחד מנתיבי השיט הרגישים בעולם. 
 

בית המשפט המחוזי מרכז־לוד דחה היום (שישי) את ערר המשטרה על שחרורו בתנאים של שגיא חן, מנכ״ל החברה הכלכלית בכפר סבא, שנעצר במסגרת חקירת חשדות לעבירות שחיתות. השופט הבכיר יעקב שפסר הותיר על כנה את החלטת נשיא בית משפט השלום בראשון לציון, השופט מנחם מזרחי, שהורה אתמול על שחרורו.

חן, המיוצג בידי עורכי הדין ששי גז ובר אסלן, נעצר ב־12 באוקטובר, עם מעבר החקירה לשלב הגלוי. החשדות המיוחסים לו כוללים לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים, עבירות על חוק איסור הלבנת הון, קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה ועבירות מס, בקשר לתפקידו בחברה הכלכלית.

המשטרה ביקשה להאריך את מעצרו בחמישה ימים נוספים. נציגה בדיון, רפ״ק אילן ינקו, טען כי נותרו פעולות חקירה לביצוע וכי שחרורו של חן עלול להשפיע על עדים ועל מעורבים שטרם נחקרו. לדבריו, ״עצם הידיעה כי הוא משוחרר עלולה להשפיע על עדים ומעורבים פוטנציאלים שצריכים לבוא ולהיחקר״, גם ללא פנייה מצדו.

ינקו אישר כי חן משתף פעולה בחקירתו, אך טען כי הוא מסרב למסור סיסמאות למחשבים ולטלפונים שנתפסו ממנו, בנימוק של חיסיון עורך דין. לטענת המשטרה, ניתן להתמודד עם סוגיית החיסיון באמצעות הגבלת החיפוש לחומרים הרלוונטיים לחקירה, או בהעברת החומרים להכרעת בית המשפט.

במהלך הדיון אישר נציג המשטרה גם כי חשד שהתעורר בנוגע להמחאות שנתפסו נבדק ולא ביסס את החשדות. ״התברר שאין בה כלום ולכן אנו לא נאחזים בה״, אמר בהתייחסו לסוגיה. לצד זאת, טען כי קיימים חומרי חקירה אחרים המבססים את החשד נגד חן.

מנגד, סנגוריו של חן, עורכי הדין ששי גז ובר אסלן, טענו כי מרשם משתף פעולה, מוסר גרסה ומשיב לשאלות החוקרים. הם חלקו על התשתית לחשדות וטענו כי המשטרה לא הצביעה על תמורה שקיבל לכאורה במסגרת עבירת השוחד.

באשר לחומרים הדיגיטליים, הבהירה ההגנה כי היא מוכנה לאפשר בדיקה בכפוף להסדרת החיסיון ולהגדרת החומרים שבהם מותר לעיין. הסנגורים הדגישו כי החיסיון נועד להגן גם על מי שקיבלו ייעוץ משפטי, ולכן נדרשת הכרעה שיפוטית לפני חשיפת החומרים.

ההגנה טענה עוד כי חוקרים ביקשו מחן למסור מידע על אשת ראש העיר, תוך הצגת אפשרות שישוב לביתו אם יעשה זאת. נציג המשטרה התייחס לטענה בדבר גישושים בנוגע למעמדו בחקירה ואמר: ״ככל הנראה היה אירוע והסתיים. אנו לא נאחזים באירוע הזה להארכת המעצר״.

הסנגורים ציינו כי תנאי השחרור כוללים מעצר בית וערבות של 50 אלף שקלים, וביקשו להותיר את ההחלטה על כנה. ״הארכת מעצר זה נתינת יד ללחץ מיותר״, טענו בדיון, והוסיפו: ״אסור לעצור סתם״.

בהחלטתו קבע השופט שפסר כי מדובר בחקירה ״מורכבת ומסועפת״, וכי מתקיימים בעניינו של חן חשד סביר ועילת מעצר של חשש לשיבוש הליכים. הוא אף חלק על מסקנת בית משפט השלום בנוגע למיצוי החקירה וקבע כי ״החקירה בעניין טרם מוצתה והחשש משיבוש הליכי חקירה עדיין קיים״.

עם זאת, לאחר שבחן את פעולות החקירה המבוקשות מול תנאי השחרור שנקבעו, החליט לדחות את הערר. ״לא נפלה שגגה מלפני בית המשפט קמא המצדיקה את התערבותי״, קבע השופט, והזהיר את חן כי כל סטייה מתנאי שחרורו עלולה להביא למעצרו מחדש.

התמונה בכתבה פורסמה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. מערכת האתר מכבדת זכויות יוצרים ומשקיעה מאמצים באיתור בעלי זכויות יוצרים לצורך שימוש בחומרים המופיעים באתר. אם לדעתכם נפגעה זכותכם כבעלי זכויות יוצרים בחומר המופיע באתר זה, הנכם מתבקשים לפנות באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: subs@jpost.com

על רקע האירועים הקשים היום (שישי) באיו"ש, שאותם הובילו פעילי טרור יהודי נגד חקלאים פלסטינים, גורמים בצה"ל מותחים ביקורת על ראשי מועצות באיו"ש שנותנים גיבוי להפרות הסדר של פעילי הימין הקיצוני.

התסכול בפיקוד המרכז ובאוגדת איו"ש הוא גדול. גורמים בצה"ל מזהים מגמה שבה פעילי ימין קיצוני מצד אחד, ראשי ההתיישבות באיו"ש מצד שני, ומצד שלישי שר הביטחון ישראל כץ ובכירים בממשלה, פועלים כדי להפוך את שטחי איו"ש למזרח הפרוע, תוך שהם מכרסמים, כל אחד בדרכו, ביכולת של צה"ל להיות הריבון באיו"ש.

עונת מסיק הזיתים נחשבת לאחת התקופות הנפיצות באיו"ש. השנה עונת המסיק היא נפיצה במיוחד משתי סיבות עיקריות: הראשונה, היבול השנה גדול במיוחד ולכן עבודת המסיק גדולה יותר והמוטיבציה של החקלאים רבה. שנית, העובדה כי בתקופה האחרונה הוקמו כמאה חוות של ישראלים ועוד כמאה מאחזים לא חוקיים יצרה חיכוך גדול יותר בשטח.

הכעס בצה"ל: ראשי המועצות עוקפים את הצבא

בצה"ל אומרים כי הצבא אישר עקרונית את הקמת החוות. אבל העובדה כי ההקמה נעשתה כמעט במקביל, מבלי שצה"ל מעמיד את כל מעטפת ההגנה וסידורי הביטחון לכל חווה, מקשה על הצבא לתת רמת אבטחה לכולם באזור. גורמים בצה"ל זועמים על המצב החדש שנוצר בשטח, שבו פעילי ימין וראשי המועצות עוקפים את צה"ל ופועלים ישירות מול שר הביטחון והדרג המדיני, וזה מצדו מנחית על צה"ל מהלכים מבלי לקיים עבודת מטה מסודרת.

בצה"ל מזהים כי ראשי ההתיישבות נכנעים ללחץ פעילי הימין הקיצוני, ובמקרים רבים הם מיישרים קו עם ההתנהלות הבעייתית והאלימה של פעילי הימין הקיצוני.

האירועים היום באיו"ש ממחישים את האנרכיה שנוצרה בשטח, כאשר במספר מוקדים יצאו פעילי ימין רעולי פנים כדי לפגוע בחקלאים פלסטינים. במספר מוקדים הגיעו עשרות פעילי ימין כדי לפגוע בפלסטינים וברכושם.

בצה"ל אומרים כי מי שהוביל את אירועי האלימות היו פעילי הימין הקיצוני. גורמים בצה"ל אומרים כי ניהול האכיפה והסדר במרחב, שהיה אמור להתבצע על ידי הצבא שהוא הריבון, נפגע בשל התערבות הדרג המדיני והשיקולים הפוליטיים של שר הביטחון וחברים בממשלה ובקואליציה.

החקירה בגרמניה סביב הרובוט ההומנואידי שנחשד בהטרדה מינית של נערה בת 16 מתמקדת כעת בשאלה האם תנועותיו הופעלו במכוון על ידי שני צעירים, שצילמו את האירוע ושידרו אותו בשידור חי ברשתות החברתיות. משטרת קלן החרימה את הרובוט ושני טלפונים סלולריים ובוחנת תיעוד מהאירוע וממצלמות אבטחה באזור.

האירוע התרחש מעט לפני חצות ב-10 באוקטובר, סמוך למסעדת מזון מהיר במרכז קלן. לפי הודעת המשטרה, הרובוט, שגובהו כ-1.20 מטר, התקרב לנערה מאחור, נגע בישבנה ולאחר מכן ביצע לעברה "תנועות דחיפה". בעל הרובוט, נער בן 16, וחברו בן ה-19 חשודים כי צילמו את המתרחש, שידרו אותו ברשת ואף סיפקו פרשנות בזמן אמת.

אחד המעורבים טען לאחר מכן בטיקטוק כי הרובוט התנגש בנערה בטעות כאשר ניסה להתחמק מאדם אחר. עם זאת, לפי דיווח בעיתון הגרמני "וולט", סרטונים ארוכים יותר שהופצו ברשת מציגים את הרובוט מבצע לאחר המגע תנועות בעלות אופי מיני. המשטרה בוחנת גם תיעוד ממצלמות המותקנות באזור.

"זהו שטח חדש": המשטרה בודקת מי שלט ברובוט

דובר משטרת קלן, כריסטוף ברמל, אמר כי החוקרים מנסים לקבוע "כיצד הרובוט פעל בפועל והאם הוא נשלט באופן מכוון". לדבריו, מדובר במקרה חסר תקדים מבחינת משטרת העיר, ו"זהו שטח חדש" עבור החוקרים. לפי סוכנות הידיעות AP, שני הצעירים מוגדרים בשלב זה חשודים, אך טרם הוגש נגדם כתב אישום.

גם משפטנים בגרמניה עוסקים כעת בשאלה כיצד יש להתייחס למעשה. מומחית למשפט וטכנולוגיה, איריס פאן, אמרה לאתר המשפטי Beck Aktuell כי "הרובוט אינו העבריין, אלא כלי", וכי מהממצאים הידועים עד כה עולה יותר חשד לפעולה מכוונת מאשר לתקלה או פעולה עצמאית של המכונה.

לדבריה, ניתן לבחון בין היתר חשדות להטרדה מינית וכן לפגיעה בפרטיות באמצעות צילום והפצת הסרטון. המשטרה ממשיכה לבדוק מי שלט ברובוט בזמן האירוע ובאיזה אופן, נתון שעשוי להיות מרכזי בהחלטה אם להגיש כתבי אישום בפרשה.

תלמידה בת 18 התלוננה כי המאבטח בתיכון שבו היא לומדת נעל את הדלת וניסה לבצע בה מעשים מיניים. מעצרו הוארך בשלושה ימים, והוא מכחיש את החשדות וטוען כי הדלת הייתה פתוחה.

בית משפט השלום בתל אביב האריך היום (שישי) בשלושה ימים את מעצרו של תושב יפו בן 58, העובד כמאבטח באחד התיכונים ביפו, שנעצר בחשד לניסיון תקיפה מינית של תלמידה בת 18 הלומדת בבית הספר שבו הוא מועסק.

מהתלונה שהגישה התלמידה אתמול עולה כי החשוד זימן אותה לשיחה באחד המבנים בבית הספר. לדבריה, הוא נעל את הדלת מאחוריה וניסה לבצע בה מעשים מיניים.

בחקירתו הכחיש המאבטח את החשדות המיוחסים לו והציג גרסה אחרת להתרחשות. לטענתו, התלמידה היא שפנתה אליו וביקשה ממנו סיגריה. לדבריו, אמר לה להגיע למקום אחר כדי שלא לעשן בעמדת המאבטח שבכניסה לבית הספר. הוא הכחיש שנעל את הדלת וטען כי זו נותרה פתוחה.

גבר ממרילנד טוען כי איבד את ראייתו בשתי עיניו לאחר שטופל באוזמפיק, התרופה הפופולרית לסוכרת המשמשת גם לירידה במשקל. בראיון לפוקס ניוז סיפר טוד אנגל, בן 63 בעת תחילת הפרשה, כי אובחן עם פגיעה נדירה בעצב הראייה, וכעת הוא תובע את יצרנית התרופה, נובו נורדיסק. החברה דוחה את הטענות ומדגישה כי קשר סיבתי בין התרופה לבין הפגיעה לא הוכח.

אנגל החל לקבל אוזמפיק ב-2023 לצורך טיפול בסוכרת. לדבריו, בערב השנה החדשה של 2024, לאחר שיצא מהמקלחת והתכונן לעבודה, הבחין לפתע שאינו רואה בעינו הימנית. "אמרתי לשלי (אשתו): 'אני לא יכול לראות בעין ימין. הכול שחור, חשוך לחלוטין'", סיפר. "הייתי מבועת. הייתי מאוד מאוד נסער מכך שלא יכולתי לראות".

"The FDA is accusing Novo Nordisk of failing to proerply report serious saftey events." Todd Engel is among dozens of Americans who are suing Ozempic after claiming it turned them blind. He, his wife and their attorney joined @KatiePavlich to tell their side and what’s next. ⬇️ https://t.co/khZu9Nb4bp

— Katie Pavlich Tonight (@KatiePavlichNN) March 14, 2026

בדיקות שנערכו לו, בין היתר במכון העיניים Wilmer של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, העלו כי לקה ב-NAION, נוירופתיה אופטית איסכמית קדמית לא-עורקית, מצב המכונה לעיתים "שבץ של העין", שבו ירידה באספקת הדם פוגעת בעצב הראייה. כעבור כעשרה חודשים איבד לפתע גם את הראייה בעינו השנייה. לדבריו, הרופאים הבהירו שאין תרופה או ניתוח שיכולים להשיב את ראייתו.

"לא התעוורתי, הראייה שלי נלקחה ממני, וזה היה קטסטרופלי עבורי ועבור המשפחה שלי", אמר. אנגל, שעבד במשך כ-40 שנה כמפעיל ציוד כבד וכנהג משאית, נאלץ לוותר על עבודתו. הוא סיפר כי כיום הוא נעזר במקל לבן ואף סופר צעדים בבית כדי להתמצא. "אני לעולם לא אוכל לראות שוב את פניה היפות של אשתי, לראות את הילדים והנכדים ולשחק איתם בכדור. אני מתעורר בחושך והולך לישון בחושך".

אנגל תובע את נובו נורדיסק בטענה שהחברה לא הזהירה כראוי מפני הסיכון האפשרי. "אילו ידעתי שזה יכול לקרות, הייתי אומר בשום פנים ואופן לא. הייתי מתמודד עם הסוכרת, אבל לא מסכן את העיניים שלי", אמר. נובו נורדיסק מסרה לפוקס ניוז כי מכלול הנתונים אינו מאפשר לאשר קשר סיבתי בין תרופות ממשפחת GLP-1, ובהן סמגלוטייד, לבין NAION. החברה הוסיפה כי לדעתה התביעות שהוגשו בארה"ב חסרות בסיס וכי היא מתגוננת מפניהן בבתי המשפט.

אירועי טרור ביו"ש: היום (שישי) התרחש עימות אלים סמוך לכפר ח'רבת אבו פלאח שבאזור בנימין, שבמהלכו נפגעה עיתונאית זרה. על פי דיווח סוכנות הידיעות רויטרס, מדובר בהיידי לוין, צלמת עיתונות של ה"וושינגטון פוסט", שנפצעה בתקיפה ופונתה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים. במשטרה מסרו כי מצבה קל, בעוד שלפי דיווח הטלוויזיה הפלסטינית, לוין הוכתה וסבלה משברים ומחתכים. מצה"ל נמסר כי לא בוצעו מעצרים.

למרות הודעת צה"ל כי יפעל להגן על החקלאים הפלסטינים, גם בסוף השבוע נרשמו עימותים אלימים במוקדי המסיק ביהודה ושומרון. עיתונאית זרה נפצעה, כלי רכב הוצתו ותיעודים מהאירועים מופצים ברחבי העולם.

בימים האחרונים, על רקע עונת מסיק הזיתים הפלסטיני, מדווחים הפלסטינים על שורה ארוכה של עימותים אלימים עם פעילי ימין ישראלים, שלטענתם פושטים על מטעי הזיתים בניסיון למנוע את המסיק. למרות הודעת צה"ל כי יפעל להגן על החקלאים הפלסטינים, נראה כי זו הפעם השנייה שבה הצבא מתקשה לספק אבטחה במוקדי חיכוך רבים ביהודה ושומרון, גם במהלך סוף השבוע הנוכחי.

שגרירות ארה"ב: "קוראים לחקור - מטעמי פרטיות, אין תגובה נוספת"

במשטרה הדגישו כי הם רואים בחומרה כל גילוי של אלימות, ובפרט פגיעה באנשי תקשורת המבצעים את עבודתם, וכי יפעלו לחקירת האירועים ולמיצוי הדין עם המעורבים.

מצה"ל נמסר: "צה"ל מגנה בתוקף את האירוע ורואה בחומרה כל גילוי אלימות. ניסיונות לעורר חיכוך בין האוכלוסיות פוגעים בביטחון האזור". עוד הדגישו בצבא כי פגיעה באזרחים חפים מפשע היא תופעה חמורה ובלתי נסבלת, המצריכה פתרון רב-ארגוני, וכי צה"ל יפעל בשיתוף הגורמים הרלוונטיים למיגורה".

תגובת שגרירות ארה"ב: "העדיפות העליונה של ממשל טראמפ היא ביטחונם ושלומם של אזרחי ארצות הברית. אנו מודעים לדיווחים ועוקבים אחר המצב. כאשר אזרח אמריקני נקלע לקשיים מחוץ לארצות הברית, מחלקת המדינה פועלת להעניק לו את כל השירותים הקונסולריים המתאימים. אנו מקיימים דיאלוג שוטף עם שותפינו בנוגע לשיפור היציבות והביטחון בגדה המערבית. אנו מגנים אלימות פלילית מצד כל גורם בגדה המערבית וקוראים לחקור את האירועים, לעצור את האחראים ולהביא להרשעתם. מטעמי פרטיות ושיקולים נוספים, אין לנו תגובה נוספת בנושא".

במקביל, הפלסטינים מפרסמים בשעות האחרונות סרטונים רבים שבהם נראים, לטענתם, פעילי ימין ישראלים תוקפים חקלאים פלסטינים במהלך המסיק. התיעודים מופצים בכלי תקשורת ברחבי העולם, ובחלקם נראים פלסטינים פצועים ונזקים כבדים לכלי רכב. גם פעילי ימין פרסמו תמונות וסרטונים המתעדים הצתות כלי רכב ותקיפות של פלסטינים.

בין היתר, פורסמו תיעודים של תקיפת מוסקים באדמות אבו פלאח, וכן סרטון שבו נראה, לטענת הפלסטינים, חקלאי שנפצע במהלך תקיפת מתנחלים בכפר תורמוסעיא. הפלסטינים דיווחו כי במהלך העימותים בכפר הוצתו כמה כלי רכב, בהם גם רכב של מנגנון "ההתגוננות האזרחית", שלטענתם הגיע למקום כדי לסייע בכיבוי כלי הרכב האחרים שעלו באש.

מועצת בנימין: "פייק ניוז"; לא היו עצורים, צה"ל: "אם היו מבוצעים מעצרים - האירוע היה מורכב יותר"

גורמים בצבא אמרו בתגובה לדברי מועצה אזורית בנימין כי הדברים אינם נכונים. גורמים בצבא אמרו ל"מעריב" כי עשרות פעילי טרור יהודי הגיעו למקום כשהם רעולי פנים, ותקפו את הפלסטינים. הפלסטינים השיבו בהשלכת אבנים. בצה"ל אומרים כי העיתונאית הותקפה על ידי הפורעים היהודים, ואמרו כי לא בוצעו מעצרים: "הפורעים היהודים היו בעדיפות מספרית, אם היו מבוצעים מעצרים - האירוע היה מורכב יותר", נמסר. לכן, צה"ל פעל לפזר באמצעים את הפורעים היהודים.

זאת, לאחר שמדוברות מועצת בנימין נמסר כי מדובר ב"פייק ניוז": "תיעוד ערבי מהאירוע באבו פלאח חושף את הפער בין הטענות שהופצו לבין התמונות מהשטח", נמסר. לדבריהם, "הבוקר הגיעו מאות מחבלים, בגיבוי אנרכיסטים ובליווי תקשורת בינלאומית, לאזור אבו פלאח, בטענה שבאו ל'מסיק זיתים'. בפועל התקרבו לגבעה ישראלית כדי לגרור את תושביה לעימות, והחלו ליידות אבנים ולירות זיקוקים בכינון ישיר לעבר ישראלים, שהגיבו ביידוי אבנים".

לדבריהם, "מאז האירוע מפיצים ערבים ופעילי שמאל קיצוני טענות כי צלמת הוושינגטון פוסט היידי לוין נפגעה קשות מ"אלימות מתנחלים". אלא שדווקא התיעודים מהצד הערבי מעלים שאלות על הגרסה המופצת. בסרטון נראית לוין נכנסת לתוך העימות ומופלת בידי ישראלי. ברקע טוען פעיל זר כי ישראלי בועט בה ו"הורג אותה", כשהמצלמה אינה מכוונת למקום. כשהמצלמה חוזרת, הוא ממשיך לצעוק "הוא הורג אותה", בעוד הנערים נראים מסייעים לה לקום".

עוד כתבו במועצה: "בהמשך הופצה הטענה כי 'נערי גבעות בעטו 50 פעם בהיידי לוין ושברו את רגליה', בתיעוד מבית החולים היא נראית עם תחבושת על אצבעה, ללא אישוש מצולם לטענה על שברים ברגליה".

בתיעוד נוסף מהכניסה לעיירה עקרבה, מדרום-מזרח לשכם, נראים פעילי ימין מעמיסים שקי יבול על רכב שטח מסוג ריינג'ר, במה שמתואר על ידי הפלסטינים כגניבת יבול הזיתים. סרטון אחר מציג הרס של כלי רכב בכפר עסירה אל-קבלייה.

פסק ההלכה של הרב דב ליאור: מתיר לקחת זיתים מעצי פלסטינים

לצד התיעודים, הפלסטינים מפיצים גם מסמך שהם מציגים כפסק הלכה של הרב דב ליאור, שלטענתם מתיר לקחת זיתים מעצים של פלסטינים.

על רקע האירועים, עולה ביקורת על היעדר נוכחות מספקת של כוחות צה"ל במוקדי החיכוך. בתיעודים שפורסמו מהעימותים לא נראים כוחות צבא המפרידים בין פעילי הימין לחקלאים הפלסטינים, ונראה כי במקומות שונים לא נוצר חיץ בין הצדדים, על אף התחייבות הצבא לאבטח את המסיק.

מדובר צה"ל נמסר כי בעקבות דיווח על חיכוך אלים סמוך לח'רבת אבו פלאח הוזעקו למקום כוחות צה"ל ומג"ב, שפעלו לפיזור המעורבים באמצעות אמצעים לפיזור הפגנות. במהלך האירוע נכחו במקום גם אנשי תקשורת זרים, ואחת מהם נפגעה. בצה"ל הבהירו כי כלל פרטי האירוע ייבדקו.

עוד נמסר כי בנקודת חיכוך נוספת ירו הכוחות תחילה באוויר ולאחר מכן לעבר חשוד שרץ לכיוונם כשהוא אוחז בחפץ חד והיווה עליהם איום. בסופו של דבר פוזרו העימותים.

בעקבות האירועים בכפרים ח'רבת אבו פלאח ותורמוסעיא נפתחה חקירה במחוז ש"י במשטרה, בחשד ליידוי אבנים ולהצתת כלי רכב. שוטרים וחוקרי הזיהוי הפלילי נערכים להיכנס לזירות בליווי כוחות צה"ל, לצורך איסוף ממצאים וראיות וגביית עדויות.

התמונה/הסרטון בכתבה פורסם/ה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. מערכת האתר מכבדת זכויות יוצרים ומשקיעה מאמצים באיתור בעלי זכויות יוצרים לצורך שימוש בחומרים המופיעים באתר. אם לדעתכם נפגעה זכותכם כבעלי זכויות יוצרים בחומר המופיע באתר זה, הנכם מתבקשים לפנות באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: subs@jpost.com

סערה בשכונת כפר גנים בפתח תקווה לקראת ביקורו המתוכנן של שר האוצר ויו"ר הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', בשבת הקרובה. על פי טענות שעלו בקרב תושבים ומתפללים בשכונה, בתי כנסת רבים סירבו לארח את השר ולאפשר לו לשאת דברים בפני המתפללים. עם זאת, לא כל בתי הכנסת התנגדו לביקור, ובאחד מהם אף הוחלט לאפשר לו לדבר, החלטה שעוררה מחלוקת חריפה בקרב המתפללים.

מארגני הביקור ציינו בשיחה עם "מעריב" כי השר צפוי לבקר בכעשרה בתי כנסת בעיר, שהזמינו אותו וביקשו ממנו לדבר. הם ציינו כי ישנם שניים-שלושה בתי כנסת שביקשו להימנע מפוליטיקה ולכן לא יתקיים ביקור בהם, אך העובדה היא שהשר מגיע למעוז הליברלי בפתח תקווה ומתקבל בחום על ידי התושבים.

בין בתי הכנסת שהוזכרו ככאלה שלא נכללו במסלול הביקור נמנים "ישראל הצעיר", "היכל גבריאל", "אוהל יצחק" ו"ניגוני חיים". לטענת גורמים המעורים בפרטים, היעדרם אינו מקרי, שכן נעשו ניסיונות לתאם את ביקורו של השר, אך בתי כנסת רבים סירבו לארח אותו. עוד נטען כי בשל ההתנגדויות נותרה לסמוטריץ' האפשרות לשאת דברים בגינה בשעות אחר הצהריים.

הוויכוח התלהט במיוחד סביב ההחלטה לאפשר לסמוטריץ' לשאת דברים בבית הכנסת, כאשר חלק מהמתפללים טענו כי אין מקום לפעילות פוליטית במהלך התפילות, בוודאי בעיצומה של מערכת בחירות.

"לא צריך להכניס פוליטיקאים לבית כנסת", נכתב באחת ההתכתבויות. בהודעה אחרת נכתב: "למה בכלל להכניס מחלוקת לבית הכנסת? למה? את מי בדיוק זה משרת (למעט את מי שמעוניין להתחנף לפוליטיקאי על חשבון זמננו)".

בהתכתבות נוספת הוטל ספק במטרת הביקור: "בואו לא ניתמם, הוא לא מגיע להגיד דבר תורה, גם אם זה מוצג ככה. הוא עושה פוליטיקה בשבת וצריך לשאול את הרב, אם זה בכלל מותר לו, כי זו עבודה בשבילו".

מנגד, נשמעו גם קולות שהתנגדו לביטול הופעתו של השר לאחר שהוזמן. בין היתר נטען כי בעבר כבר התארחו דוברים בבית הכנסת וכי ביטול ההזמנה בשלב זה עלול להיחשב לפגיעה אישית בסמוטריץ'. "יש פה גם היבט של הלבנת פנים, אחרי שכבר פורסם בכל מקום שידבר אצלינו (כפי שרבים לפניו כבר דיברו) למנוע את זה, זה סוג של עלבון", נכתב באחת ההודעות.

לצד ההתנגדות, עלתה גם הצעה להפריד בין פעילות פוליטית לבין התפילות ולקיים את המפגש עם השר באולם בית הכנסת, מחוץ למסגרת התפילה, כך שרק מי שמעוניין בכך ישתתף.

המחלוקת בשכונה נמשכת לקראת השבת, כאשר מצד אחד עומדים מתפללים המבקשים למנוע הכנסת פוליטיקה לבתי הכנסת, ומנגד מי שסבורים כי לאחר שניתנה הזמנה לשר ופורסמה ברבים, אין מקום לבטלה.

המערכה שמנהלים החות'ים נגד סעודיה כבר אינה מתמקדת רק בדרישות כלכליות ובמאבק על השליטה בתימן. לפי הפיננשל טיימס, הנהגת הארגון מציגה בשבועות האחרונים שאיפות רחבות הרבה יותר, המגיעות עד לערעור על מעמדה של משפחת המלוכה הסעודית כשומרת המקומות הקדושים לאסלאם.

מנהיג החות'ים עבד אל-מלכ אל-חות'י טען כי קשריה ההדוקים של סעודיה עם ארצות הברית ועם ישראל מערערים את זכותה להגן על מכה, העיר הקדושה ביותר לאסלאם. לפי העמדה שמציג הארגון, לתימנים יש זכות ואף חובה למלא תפקיד בשמירה על המקומות הקדושים.

מאחורי הרטוריקה הדתית מסתתרות גם דרישות מעשיות יותר. החות'ים דורשים חלק מהכנסות הנפט והגז של תימן, תשלום משכורות לעובדי המדינה באזורים שבשליטתם, פיצויים על נזקי המלחמה וכן תנועה חופשית דרך נמלי הים ושדות התעופה הנשלטים בידיהם.

הלחץ על ריאד מגובה בכוח צבאי הולך וגובר. החות'ים תקפו בשבועות האחרונים מתקנים אסטרטגיים בסעודיה, בהם נמל התעופה הבינלאומי של ריאד ומתקנים הקשורים לענקית הנפט ארמקו. בתקיפה קטלנית בנמל התעופה נהרגו לפחות 12 בני אדם ונפצעו יותר מ-300, ובעקבות ההסלמה בוטלו טיסות ואירועים בינלאומיים בסעודיה.

השבוע נפגע גם מטה ארמקו בדהראן, תקיפה שהמחישה את יכולתם של החות'ים להגיע ללב התשתית הכלכלית של הממלכה. פארע אל-מוסלמי, מומחה לתימן במכון צ'טהאם האוס, העריך כי בטווח הארוך שאיפות החות'ים רחבות אף יותר. לדבריו, הם עשויים לשאוף לשליטה בחצי האי ערב כולו, אף כי בשלב הנוכחי יעדם המרכזי נותר ביסוס שלטונם בתימן.

בקרב פרשנים קיימת מחלוקת אם ההסלמה נועדה לשפר את עמדת החות'ים לקראת משא ומתן, או שהישגיהם הצבאיים דווקא מפחיתים את המוטיבציה שלהם להגיע להסדר. כך או כך, ההתקפות מציבות איום ישיר על חזונו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן להפוך את סעודיה למרכז השקעות, תיירות ועסקים עולמי.

אם חשבתם שראיתם הכל ברכבת ההרים של הביצה, כנראה ששכחתם שעל הקרון הראשי יושבת מלכת היופי בדימוס ואשת העסקים, מור ממן. חמישה חודשים בלבד אחרי שחתמו על תעודת גירושים רשמית ואמרו "ביי" (עם קשר חברי שנשמר), ממן ודוד אזולאי עושים את מה שרבים ניסו ולא העזו - ושוב שולפים טבעת יהלום.

למי שהספיק למצמץ ולאבד את קצב הדרמה: השניים, שהכירו במקור בשידוך, נישאו כדת וכדין במאי 2025. חודשיים ספורים לאחר מכן הגיע הפיצוץ הראשון, אחריו פרידה של שלושה חודשים, ניסיון גישור שלא צלח, חזרה, עוד פרידה - ובמאי האחרון חותמת סופית של גירושים ברבנות כפי שפורסם לראשונה ב-TMI.

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎הקוקיס של קוקי |הפקות חינה | עוגיות מרוקאיות | ארועי חברה‎‏ (@‏‎cookeis_eve‎‏)‎‏

אבל כידוע, אצל ממן המילה "סוף" היא בעיקר המלצה לפסק זמן.
רק לפני כחודש, כשהיא יושבת תחת הסכך בחג הסוכות, סיפקה ממן תיעוד לקאמבק כשהעלתה קטע לרשתות וצירפה את הפסוק "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת, ומתוכה יבנה לנו משהו חדש, מדויק ושלם יותר". ובכן, נראה שהסוכה אולי נפלה וקמה, אבל מי שירד הפעם על ברך אחת הוא דוד עצמו.

אמש (חמישי), כשהשניים לבושים בלבן בוהק ומדוגם בסלון ביתם, שלף אזולאי את הטבעת המיוחלת וביקש את ידה של מור מחדש. היא כמובן אמרה כן, כי למה להסתפק בסיבוב אחד כשאפשר לייצר סדרה שלמה?

עבור ממן לא מדובר בפעם הראשונה שבה דרמות גירושים ושלום בית מנהלות את סדר היום. בנישואיה הקודמים לאיש העסקים ישראל פרנק אמסלם - אב שני ילדיה, ג'וזף ולואן אסתר - עברה מערכת היחסים אינספור תהפוכות, פרידות והצהרות על פירוק החבילה, עד לגירושים הסופיים ב-2022. האם הפעם הטבעת תחזיק מעמד מעבר לעונת החגים, או שאנחנו בדרך לעוד פרק סוער בטלנובלה של ממן? ימים יגידו. בינתיים, שריינו את האולמות.

פגישתו של נשיא המדינה יצחק הרצוג עם שר החוץ של בחריין, עבד א־לטיף בן ראשד א־זיאני, ביום רביעי בבאקו, המחישה את חשיבותה הגוברת של אזרבייג'ן בזירה הדיפלומטית. בתקופה שבה היחסים במזרח התיכון מתוחים, בירת אזרבייג'ן הופכת למקום מפגש עבור מדינות שלא תמיד קל להן לשוחח זו עם זו.

הפגישה התקיימה בשולי פסגת הוועידה לאינטראקציה ולבניית אמון באסיה (CICA), שאירחה אזרבייג'ן. לפי הודעת בית הנשיא, השניים דנו בחיזוק הסכמי אברהם ובהרחבת שיתוף הפעולה האזורי. הרצוג נפגש גם עם נשיא אזרבייג'ן, אילהם אלייב, ודן עמו ביחסים הבילטרליים ובביטחון האזורי.

עבור אזרבייג'ן, המתגבשת כמעצמת ביניים, הפגישות משקפות תפקיד דיפלומטי שהתפתח לאורך השנים. המדינה מקיימת יחסים קרובים עם ישראל לצד קשרים הדוקים עם טורקיה, בחריין, איחוד האמירויות ומדינות מוסלמיות נוספות. יכולתה לפעול מול ממשלות בעלות אינטרסים מנוגדים הפכה אותה לזירה נוחה לשיחות רגישות.

ג'וזף אפשטיין, מנהל מרכז המחקר טוראן ועמית בכיר במכון יורקטאון, מתאר את הגישה הזאת כ"פיוס ללא במה ציבורית".

"אזרבייג'ן כוננה יחסים עם ישראל בשנת 1992 ושמרה עליהם לאורך שתי מלחמות קרבאך, המלחמה בעזה ושנים של לחץ מצד טהרן ואנקרה", אמר אפשטיין. "השותפות כוללת ביטחון, סחר, טכנולוגיה ואנרגיה, ובאקו בנתה אותה מבלי לנתק ולו קשר אחד עם העולם הערבי והמוסלמי".

לדברי אפשטיין, קשרים אלה העניקו לאזרבייג'ן תפקיד דיפלומטי עוד לפני החתימה על הסכמי אברהם ב־2020.

"בכירים ישראלים וערבים יכלו להיפגש שם כבר שנים קודם לכן, משום שאיש לא ראה באזרבייג'ן אויבת של ישראל או מדינת חסות שלה. כל הצדדים סמכו על המארחת", אמר.

הקשרים האלה סייעו גם בניהול המתיחות בין ישראל לטורקיה. באפריל 2025 נפגשו באזרבייג'ן משלחות ביטחוניות משתי המדינות לשיחות שנועדו לגבש מנגנון למניעת תקריות צבאיות בסוריה, שבה לשתיהן אינטרסים אסטרטגיים. משרד ראש הממשלה הישראלי הודה בפומבי לאזרבייג'ן ולנשיא אלייב על אירוח השיחות.

השיחות לא פתרו את המחלוקות בין ירושלים לאנקרה, אך המחישו את חשיבות השמירה על ערוץ תקשורת ישיר גם בתקופות של מתיחות פוליטית.

"אותו היגיון חל כיום גם על טורקיה וישראל", אמר אפשטיין. "באקו היא בעלת הברית הקרובה ביותר של אנקרה ואחת השותפות הקרובות ביותר של ירושלים, והיא משתמשת באמון הזה כדי למנוע מהשתיים להידרדר לעימות".

לאחר ניצחונה בקרבאך, עברה אזרבייג'ן מהצלחה צבאית לקידום נורמליזציה עם ארמניה. המשא ומתן על הסכם שלום, תיחום הגבול ופתיחת נתיבי תחבורה משקף את מטרתה המוצהרת של באקו לבסס את הישגיה באמצעות מסגרת אזורית חדשה, ולא בכוח צבאי בלבד.

התהליך יצר גם הזדמנויות לנורמליזציה בין ארמניה לטורקיה, שהייתה קשה בהרבה ללא הפחתת המתיחות בין באקו לירוואן.

פרופ' זאב חנין, ראש התוכנית לחקר סכסוכים פוסט־סובייטיים במרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים, רואה בהתפתחותה של אזרבייג'ן למעצמת ביניים מודל שונה מהמסגרת הפורמלית של הסכמי אברהם.

באקו ממשיכה לפתח את יחסיה עם ישראל למרות ההסלמה בסכסוך הישראלי־פלסטיני והלחצים מצד איראן וטורקיה. עבור ישראל, טוען חנין, הדבר הופך את אזרבייג'ן לא רק לשותפה, אלא גם לדוגמה נדירה לגשר יציב בין המדינה היהודית לעולם המוסלמי.

ביקורו של הרצוג מדגיש גם את חשיבותה הגוברת של אזרבייג'ן בעיני ארצות הברית והמערב. ההכרה האמריקנית בתפקידה ביציבות האזורית באה לידי ביטוי באמנת השותפות האסטרטגית שעליה חתמו שתי הממשלות בפברואר 2026, ובה הודגש האינטרס המשותף שלהן בשלום ובביטחון בדרום הקווקז.

מבחינת באקו, זוהי הזדמנות לבסס את מעמדה כגורם מתווך. עבור ישראל, טורקיה, ארמניה ומדינות ערב, היא מספקת זירה לדיאלוג גם בתקופות של מתיחות אזורית.

גורמים אזריים המעורבים בעיצוב מדיניות החוץ מציגים את הגישה הדיפלומטית של באקו כפרגמטית ולא אידיאולוגית. לדבריהם, אזרבייג'ן אינה דורשת מממשלות לאמץ את המודל הפוליטי שלה או להציע ויתורים פומביים כתנאי להידברות, ואינה מבקשת להפוך את המגעים הדיפלומטיים למסעות תעמולה. כך יכולות ישראל, טורקיה, מדינות המפרץ וארמניה לקיים עמה קשרים חרף האינטרסים המנוגדים שלהן, מבלי שהמגעים יהפכו בהכרח למוקד מחלוקת פוליטית פנימית.

לתפקיד הזה חשיבות מיוחדת לנוכח המתיחות סביב עזה ואיראן ומשבר האמון בין ממשלות האזור. הסכמי אברהם הוכיחו שנורמליזציה אפשרית, אך עמידותה אינה תלויה רק בהסכמים רשמיים, אלא גם בנכונות לשמר קשרים כשהרטוריקה הפוליטית מחריפה. אזרבייג'ן עושה זאת באמצעות שימור השותפות עם ישראל לצד קשריה בעולם הערבי והמוסלמי.

לפגישתו של הרצוג עם שר החוץ הבחרייני בבאקו הייתה אפוא משמעות שחרגה מעבר לפרוטוקול הדיפלומטי. ישראל ובחריין כוננו יחסים במסגרת הסכמי אברהם ב־2020, אך היחסים נקלעו למתיחות בעקבות פרוץ המלחמה בעזה באוקטובר 2023. המפגש המחיש כי למרות ההתקררות, ירושלים ומנאמה עדיין מסוגלות לקיים דיאלוג ישיר, כשבאקו מספקת להן מקום למפגש.

עבור ישראל, זו הייתה הזדמנות לשמר ולחזק את הסכמי אברהם; עבור וושינגטון, תזכורת לחשיבותם של ערוצים דיפלומטיים אזוריים; ועבור אזרבייג'ן, חיזוק למעמדה כמעצמת ביניים וכמוקד השפעה עצמאי.

כפי שמסביר פרופ' חנין: "באקו יכולה לספק זירה לדיאלוג בין ממשלות שיש להן סיבות לשמור על קשר למרות חילוקי הדעות ביניהן. ככל שהמתיחות האזורית נמשכת, הניסיון של אזרבייג'ן מלמד שהשפעה דיפלומטית אינה תלויה תמיד בהשגת הסכם שלום משמעותי. לפעמים, עצם היכולת לשמר מערכות יחסים ולספק מקום שבו אפשר להמשיך לקיים שיחות קשות היא הישג בפני עצמו".

צלמת העיתונות היידי לוין, העובדת עבור ה"וושינגטון פוסט", וכמה פלסטינים נפצעו היום (שישי), על פי דיווחים, בשורת תקיפות של מתנחלים נגד חקלאים פלסטינים שעסקו במסיק זיתים באזור רמאללה. במקביל דווח על הצתת כלי רכב ועצי זית בכמה מוקדים, ועל תקיפת איש הגנה אזרחית שהגיע לסייע בכיבוי השריפות.

מוקדי האירועים כללו את הכפרים אבו פלאח, תורמוס עיא ובורקה באזור רמאללה, שבהם התפתחו עימותים בין מתנחלים לפלסטינים במהלך מסיק הזיתים.

مستوطنون يحرقون مركبة لمتطوعي الدفاع المدني خلال هجومهم على ترمسعيا شمال رام الله - صدى نيوز https://t.co/ivGI0MoQig

— SadaNews (@SadaNewsPS) October 16, 2026

לפי סוכנות הידיעות רויטרס, לוין נפצעה במהלך תקיפה בכפר אבו פלאח, מצפון-מזרח לרמאללה, ופונתה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים. על פי דיווח הטלוויזיה הפלסטינית, הצלמת הוכתה במהלך האירוע וסבלה משברים ומחתכים.

במקביל, מקורות פלסטיניים דיווחו על הצתת כלי רכב ועצי זית בכפרים נוספים באזור. בכפר תורמוס עיא הוצתו מספר כלי רכב, ובהם גם רכב של מנגנון ההגנה האזרחית הפלסטיני, שהגיע למקום במטרה לסייע בכיבוי כלי רכב אחרים שעלו באש.

مركبة تأكلها النيران بعد هجوم مليشيات المستوطنين على المزارعين في ترمسعيا شمال رام الله https://t.co/s0oX7u22Cd

— شبكة قدس الإخبارية (@qudsn) October 16, 2026

על פי הדיווחים, גם איש הגנה אזרחית שהגיע לסייע בכיבוי השריפות הותקף במהלך האירועים. האירועים התרחשו על רקע מסיק הזיתים באזור, כאשר במספר כפרים סמוכים לרמאללה דווח על עימותים בין מתנחלים לבין חקלאים פלסטינים, פצועים ונזק לרכוש ולשטחים חקלאיים.

בתוך כך, הפלסטינים ממשיכים לפרסם תיעודים נוספים של עימותים ותקיפות במהלך מסיק הזיתים ברחבי יהודה ושומרון. בתיעוד שהופץ מהכניסה לעיירה עקרבה, מדרום-מזרח לשכם, נראים פעילי ימין ישראלים מעמיסים שקי יבול שנלקחו לכאורה מחקלאים פלסטינים על רכב שטח מסוג ריינג'ר. בתיעוד נוסף מהכפר עסירה אל-קבלייה נראים נזקים שנגרמו לכלי רכב.

במקביל, ברשתות הפלסטיניות הופץ פסק הלכה המיוחס לרב דב ליאור, המתיר לכאורה לקחת זיתים מעצים של פלסטינים. למרות הודעת צה"ל כי יפעל לאבטחת המסיק, בתיעודים שפורסמו לא נראית נוכחות של כוחות צבא החוצצים בין הצדדים, ובכך מתעוררות שאלות בנוגע ליכולת הצבא להגן על החקלאים הפלסטינים במוקדי החיכוך השונים.

מנגד, במועצת בנימין טענו כי העימותים באזור אבו פלאח החלו בעקבות פעילות מאורגנת של הרשות הפלסטינית, שלדבריהם הובילה מאות פעילים למקום בחסות מסיק הזיתים. על פי הודעת המועצה, בתיעוד מהזירה נראים פלסטינים יורים זיקוקים בכינון ישיר ומיידים אבנים לעבר ישראלים, בעוד עיתונאים מתעדים את המתרחש.

במועצה טענו עוד כי ניידות של הרשות הפלסטינית פעלו באזור, אף שמדובר בשטח B, שבו האחריות הביטחונית נתונה לישראל. העימותים הסתיימו לאחר שכוחות מג"ב הגיעו למקום ופיזרו את המעורבים. במועצה ציינו כי התריעו עוד קודם לכן מפני הגעת פעילי שמאל קיצוני לאזור במטרה ליזום עימותים ולתעד אותם במסגרת קמפיין נגד "אלימות המתנחלים".

אני דביר קריב ואני אשם.

שלוש שנים אחרי השבעה. באוקטובר. אין בישראל ועדת חקירה ממלכתית. מי אשם? נתניהו, כמובן. הממשלה, בוודאי. גם אני אשם. אבל גם אתם.

אחריות לא רק דורשים. אחריות לוקחים. לפני כשבוע פגשתי צעיר בן 24 באחד מיישובי השרון. מקסים. חייכן, רהוט, ערכי. מהצעירים שכל מדינה הייתה רוצה שיהיו לה כמה שיותר מהם. לו הייתי אבא שלו הייתי מאושר, וגאה. הוא ישב עם חבר ושתה קפה. כלב סיוע שכב לרגליו.

הגעתי כדי לשכנע אנשים להצביע. לא חשוב למי. העיקר שלא יוותרו על הזכות ועל האחריות לקבוע מה יקרה כאן, את עתידם ועתידנו. הוא חייך אלי, אמר מילים טובות על הפעילות שלנו, ואז הבהיר באדישות "לא אצביע."

בקשתי לשבת ודברנו. שמעתי את זוועות אוקטובר שלו כלוחם. דברים שקשה להכיל. הוא אוהב את הארץ, אוהב את העברית, אוהב את האנשים הקרובים אליו. "אבל תקווה כבר אין לי" , "זה עצוב, נכון. אבל אין לי תקווה". בסוף המשכתי ללכת. בגללי הוא לא יצביע.  שבוע ואני לא מצליח להשתחרר מהמפגש. לא מהזוועות שסיפר. מהייאוש. מכך שצעיר שהיה מוכן לסכן את חייו למען המדינה אינו מאמין בה יותר. בעיקר מכך שלא הצלחתי לשכנע אותו להצביע. נכשלתי.

אני לא מתכוון להאשים אותו. יש לו מספיק על הראש. אבל גם הוא, כמוני, יצטרך לחיות עם תוצאות הבחירות. הוא בחר שלא להצביע. זו ההחלטה שלו. ולהחלטה הזאת תהיה משמעות, בדיוק כמו לכל פתק שיוכנס לקלפי.

אנחנו אוהבים להאשים אחרים. ובצדק. יש לנו את מי. השרה רגב, באחריותה הפיקוח על התעופה האזרחית. מטוס שהמריא מדובאי לישראל כמעט הפך לכלי נשק. טייס משנה ניסה לרסק אותו. אסון כבד נמנע בזכות תושייה של אחרים. לא בזכותה.

צריך לדרוש מרגב תשובות ואחריות. אבל היא עדיין בתפקיד גם מפני שלא דרשנו מספיק בתוקף שתיקח אחריות. גם כשנהרגו כאן 459 בני אדם בכבישים, כמעט שליש יותר מהשר הקודם, לא לקחה אחריות, אבל גם אנחנו אשמים, כי לא הטלנו עליה את האחריות.

נתניהו נושא באחריות למחדל השבעה. באוקטובר. אבל העובדה שהוא מרשה לעצמו להתמודד שוב בלי שהוקמה ועדת חקירה ממלכתית היא באשמתנו. כשראינו את יריב לוין מאיים על יסודות הדמוקרטיה, יצאנו לרחובות. מאות אלפים. שבוע אחרי שבוע. נאבקנו, בלמנו, לקחנו אחריות. הוכחנו שלציבור יש כוח. אנחנו הריבון.

אז לאן נעלמנו? שלוש שנים אחרי האסון הנורא בתולדותנו אנחנו עדיין מבקשים, כמעט מתחננים, לקבל תשובות? אנחנו הריבון ?

מנהיגים צריכים לחשוש מאזרחיהם. לא מפני אלימות. מפני אובדן אמון, מפני ביקורת, מפני המחיר שישלמו בקלפי. ראש ממשלה שחושש לאבד את כיסאו מוכרח להקשיב יותר. שרה שחוששת לכיסאה חייבת לעבוד טוב יותר. ראש שב"כ שיודע שיידרש לתת דין וחשבון לא יסתפק בתשובה "נבדק". הוא יוודא שנבדק מה שצריך.

הממשלה הבאה חייבת לדעת שאנחנו לא מתכוונים לתת לה מנוחה. מנוחה אינה אופציה. לקחתי חל"ת לחודשיים. יצאתי מהכיתה ושיעורי האזרחות אל הרחובות. שנים לימדתי תלמידים שהעם הוא הריבון. עכשיו אני מנסה לשכנע את הריבון לקחת אחריות.

בינתיים, נכשלתי. חלק מהעם אדיש. חלקו מיואש. הצעיר שפגשתי אינו אדיש. הוא איבד תקווה. וזה מפחיד אותי הרבה יותר. כי מי שאדיש אולי אפשר להעיר. איך מחזירים תקווה למי שהיה מוכן למות למען המדינה וכבר אינו מאמין בה? כן כן, זו גם האחריות שלנו.

שולחן ממשלת השיקום צריך לעמוד על ארבע רגליים יציבות שלוקחות אחריות. בחרתי ברגל של ישראל ביתנו בעיקר כי ליברמן לקח אחריות כשהתפטר אבל יש גם עוד שלוש רגלים לשולחן השיקום. המשימה היא להציל את השולחן שעליו מונח עתיד המדינה. להושיב סביבו אנשים שיקחו אחריות, אבל להושיב אותם שם זו האחריות שלנו. אל תחפשו אשמים, תיקחו אחריות.

אם נתניהו, חס ושלום, ייבחר שוב אצטרך לשאול מה לא עשיתי מספיק כדי למנוע זאת. גם אתם. אם אחרי הבחירות לא תקום ועדת חקירה ממלכתית, לא אוכל להסתפק בהאשמת הממשלה הבאה. אצטרך להביט במראה ולומר "זו גם אשמתי שאבדנו תקווה"
ב 24 באוקטובר, כשמשפחות שבעה באוקטובר יעמדו בכיכר וידרשו חקירה, אחריות ותיקון, כל מי שבחר להישאר בבית יצטרך להביט במראה. דמוקרטיה זו בחירה.

לא באת? לא הצבעת? אל תספר אחר כך שמשהו אחר אחראי. זה אתה, את.

המדינה הזאת לא תינצל בזכות מנהיג שיקום ויחליט לקחת אחריות. היא תינצל כשאנחנו נכריח את מנהיגינו לשאת בה.

כי המדינה הזאת היא שלנו. גם הכישלונות שלה.

אני אשם. גם את. גם אתה.

במקום לחפש אשמים אחרים, קחו אחריות. צאו מהבית. לרחובות, לקלפי ונחזיר את התקווה.

דביר קריב, שירת בשב"כ 22 שנה, רובן כאיש שטח בחטיבה להגנת הדמוקרטיה. היה אחראי על המידע והמודיעין בחקירת רצח רבין. מחבר רב המכר "יצחק" על הרצח. כיום איש חינוך, מורה לאזרחות בחל"ת ומרצה על ערכי הדמוקרטיה.

 

היועץ האסטרטגי רונן צור תקף הבוקר (שישי) בכנס במועצה אזורית מגידו את ראשי גוש השינוי, וטען כי הם מנהלים קמפיין שמטיב עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. הדברים נאמרו לחן מענית ונעה שפיגל במסגרת "צומת מגידו - שישי תרבות במועצה האזורית מגידו".

לדבריו, הקמפיין מיטיב עמו, משום שהם משוכנעים שכל ביקורת עליו רק תשרת אותו: "נתניהו יצר אקסיומה מופרכת, וראשי הגוש קנו אותה לחלוטין. אומרים 'אל תדברו על כלום', וכולם שותקים. הבחירות האלה היו אמורות להיות אירוע שבו נתניהו חוטף מכות בלי הפסקה על מחדלי שלוש השנים האחרונות. כל אחת מהפרשות שנחשפו לאחרונה הייתה מפילה ראש ממשלה בכל מדינה מתוקנת, אבל היריבים שלו משותקים. הם מעזים לקרוא תגר אחד על השני ולא עליו. הם מהופנטים".

על עופר וינטר ועל יכולות הבליץ של נתניהו אמר: "יש סיכוי רב שוינטר יפרוש בשל הלחץ והבטחות לתפקיד שר בכיר. אל תופתעו אם נתניהו יציע לו את תפקיד שר הביטחון הלאומי, ויומיים לפני הבחירות וינטר יפרוש ויצטרף אליו. אני מהמר שהוא יפרוש. אסור לזלזל ביכולת הבליץ של נתניהו. הוא מסתכל גושית, והוא מומחה במהלכי הרגע האחרון".

צור הצביע על פער במנהיגות בין הגושים: "בימין יש מנהיג אחד, ובצד השני ארבעה מנהיגים שרבים ביניהם, והמתלבטים הולכים לצד היציב. בימין הציבור בוחר מנהיג, ואילו בצד השני רק מפלגת 'הדמוקרטים' מקיימת פריימריז. מאז 2012 הם יורים בתוך הנגמ"ש, מפרקים אותו מבפנים ואז משקמים שוב. אין כיום בגוש השינוי מנהיג נבחר שהציבור הולך אחריו".

לדבריו, הפתרון הוא החלטיות: "זה לא על טהרנות, לא על צדקנות ולא על נאיביות, אלא על כוחנות והחלטיות. להם אין שום קו אדום, ולכן גם לצד השני לא צריכים להיות. לא הייתי נותן לערוץ 14 להיכנס כערוץ תקשורת לשום מקום אבל משתמש בו באופן אינטרסנטי בזמן הבחירות. זו זרוע שלטונית, לא גוף תקשורת. אם הייתי מעורב בקמפיין, הייתי ממליץ לגדי איזנקוט להודיע מיד 'אני בדרך לערוץ 14' ולשבור את הכללים".

על האגו של ראשי הגוש אמר: "הם מבינים שהמאבק ביניהם פוגע בגוש, אבל האגו מנהל את העסק. זה ממש טור לפסיכולוג. הם מרגישים שזו ההזדמנות האחרונה להיות ראש ממשלה. לפיד הבין את זה, וליברמן חי בדיסוננס".

בנוגע להצבעה אמר: "אני חושב שיהיה אחוז ההצבעה הגבוה בתולדות המדינה, כי יש תחושה שאלה בחירות גורליות באמת. אבל אחוז הצבעה גבוה יותר במגזר הערבי לא מבטיח ניצחון לגוש השינוי. המשותפת ובל"ד חסומות לקואליציה, ולכן עלולות דווקא להחליש את הגוש".

מבריחי נשק, סמים וסחורות בלתי חוקיות אחרות, מצאו שיטה חדשה לבצע את ההברחות דרך הגבול של ירדן עם ישראל: בלוני מדידות של מזג אוויר. אמש נכשל ניסיון הברחת סמים באזור הערבה הדרומית, לאחר שהבלונים אליהם חוברו חבילות הסם התגלו לעיני גורמי ביטחון הפועלים באזור והם הועברו לידי המשטרה.

לשיטת הברחה זו יש מספר יתרונות: הבלונים אינם יוצרים זמזום כמו הרחפנים ואין להם חתימה דיגיטלית ואלקטרונית שתאפשר את איתורם באוויר. גורמי ביטחון אזרחיים לאורך גבול הערבה אומרים כי הברחות כאלה מתבצעות כמעט מדי לילה, בעיקר מישראל לירדן, בשל כיווני הרוחות.

עם זאת ישנם ימים שבהם ניתן לבצע הברחה דומה בכיוון ההפוך ומטענים מוברחים מגיעים לגורמים עבריינים בישראל: "אנחנו רואים את זה כמעט מדי לילה" סיפר גורם ביטחוני באזור למעריב, "בשל הביקוש הגבוה לסמים ממזרח לישראל, ההברחות נעשות בכיוון הזה אולם לעיתים מגיעים לכאן בלונים נושאי מטענים כמו נשק, תחמושת וכדומה. הבלונים עפים די גבוה כך שקשה לאתר אותם בשעת מעופם". הסמים, שנתפסו בידי סיור של צה"ל הועברו למשטרה.

במועצה האזורית חבל אילות התייחסו לתופעת ההברחות בגבול ירדן והזהירו מפני התגברותה. "הגבול עם ירדן באזור הערבה הדרומית ממשיך להיות אוטוסטרדה של רחפנים והברחות של סמים וכלי נשק, והזרם רק מתגבר", נמסר מהמועצה. עוד ציינו כי רק השבוע נתפסו שתי הברחות בגבול, והעריכו כי מספר ההברחות המצליחות לחצות את הגבול מבלי להתגלות גדול בהרבה.

במועצה הביעו חשש כי נתיבי ההברחה המשמשים כיום לפעילות פלילית ינוצלו בעתיד גם למטרות טרור. "החשש שלנו הוא שתשתית שמשמשת לפעילות פלילית תשמש בעתיד לפעילות טרור - ואסור שזה יקרה", הזהירו. בעקבות זאת קראו במועצה לצה"ל ולמשרד הביטחון להכיר בחומרת התופעה ולתגבר באופן מיידי את אמצעי הגילוי והמניעה לאורך הגבול, כדי לבלום את ההברחות. "צריך לפעול לפני שיהיה מאוחר מדי", הדגישו.

בעקבות כל התאונות המבצעיות, אמר סגן הרמטכ"ל האלוף תמיר ידעי בכנס סגנים צה"לי בסימן עצור בטיחות וחיזוק היסודות הפיקודיים והמקצועיים: "הכנס הזה מבטא את חובתנו ללמוד ולתקן גם בכל הנוגע לבטיחות, למניעת תאונות ולנורמות ההתנהלות בשגרת מלחמה. השמירה על חיי המשרתים היא אחריות פיקודית מהמעלה הראשונה, וחלק בלתי נפרד מהכשירות המבצעית".

"עלינו להישיר מבט אל הכשלים, להקשיב גם לביקורת מבחוץ ולפעול לתיקון מיידי. ליקויים מקצועיים ובטיחותיים, חריגות ממשמעת ופגיעה בנורמות ובערכים מחייבים טיפול נחוש. איש לא יתקן את המציאות בעבורנו. זו אחריותנו כמפקדים וזו חובתנו כלפי המשרתים, משפחותיהם והציבור הישראלי", אמר.

כנס סגנים צה"לי התקיים השבוע ביום שלישי בעיר הבה"דים, לראשונה מזה שלוש וחצי שנים, בראשות סגן הרמטכ"ל אלוף תמיר ידעי, ובהשתתפות ראש אגף כוח האדם אלוף דדו בר-כליפא, ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה אלוף רמי אבודרהם, קצין בטיחות ואיכות ראשי תת-אלוף גברעם הגלילי, וסגני מפקדים בדרגת סמג"ד ומעלה.

הכנס התקיים בסימן חיזוק היסודות הפיקודיים והמקצועיים, על רקע שלוש שנות לחימה ואירועים מבצעיים משמעותיים מהתקופה האחרונה, אשר חידדו את חשיבות הטמעתה של תרבות איכות ובטיחות כחלק בלתי נפרד מהעשייה המבצעית - כך לפי הודעת דובר צה"ל. הכנס היווה גם "עצור בטיחות צה"לי" עליו הנחה הרמטכ"ל, על רקע רצף אירועי בטיחות שהתרחשו בשבועות האחרונים, ונועד לאפשר למידה בדרג הסגנים.

במהלך הכנס, הציגו מפקדי חטיבות אירועי בטיחות חמורים מהתקופה האחרונה, את הלקחים המרכזיים שהופקו מהם ואת הצעדים הנדרשים למניעת הישנותם. כמו כן, המפקדים עסקו בתחומי אחריותו המרכזיים של הסגן ביחידה, ובהם פיקוד, מבצעים, לוגיסטיקה, טיפול באנשים, ביטחון מידע ובטיחות.

במסגרת הכנס שוחח עם המפקדים לוחם שנפצע באורח קשה מאוד כתוצאה מעבירת בטיחות בנשק שביצע חברו הטוב. סיפורו האישי המחיש את ההשלכות הקשות של חריגה מהוראות הבטיחות והמשמעת ואת המחיר הכבד שעלול להיגבות כתוצאה מאי-הקפדה עליהן.

בנוסף, הוצג למפקדים מיזם בית הדין המשלב. מיזם זה הוא הליך שפיטה שיקומי וייחודי, שמיועד לעריקים ולמשתמטים מהשירות הצבאי שהוגש נגדם כתב אישום והם מעוניינים לשוב ולהשתלב בשירות הצבאי. הצלחה בהליך מאפשרת לחייל לסיים את ההליך המשפטי ללא רישום פלילי, להשלים בהצלחה שירות צבאי מלא ולעלות על נתיב חיים נורמטיבי.

דברי סגן הרמטכ"ל, אלוף תמיר ידעי: "האחריות שלנו היא לעשות כל שנדרש כדי שה-7 באוקטובר לא יחזור על עצמו. המלחמה טרם הסתיימה, וגם מלאכת הלמידה והתחקור אינה מסתיימת. לאחר השלמת תחקירי השבעה באוקטובר והתהליכים שהובילו אליו, אנו מחויבים לבחון באותה כנות ובאותה יסודיות גם את פעולותינו מאז. לשם כך התחלנו בתחקירי הלמידה מן התמרון הקרקעי ומן המלחמה.

"הכנס הזה מבטא את חובתנו ללמוד ולתקן גם בכל הנוגע לבטיחות, למניעת תאונות ולנורמות ההתנהלות בשגרת מלחמה. השמירה על חיי המשרתים היא אחריות פיקודית מהמעלה הראשונה, וחלק בלתי נפרד מהכשירות המבצעית. עלינו להישיר מבט אל הכשלים, להקשיב גם לביקורת מבחוץ ולפעול לתיקון מיידי. ליקויים מקצועיים ובטיחותיים, חריגות ממשמעת ופגיעה בנורמות ובערכים מחייבים טיפול נחוש. ככל שמשלימים עם ליקויים, הם משתרשים - והמחיר עלול להיות בחיי אדם. איש לא יתקן את המציאות בעבורנו. זו אחריותנו כמפקדים וזו חובתנו כלפי המשרתים, משפחותיהם והציבור הישראלי.

"לאחר שלוש שנות לחימה, העומס והשחיקה בקרב המשרתים ומשפחותיהם מחייבים אותנו למענה פיקודי מתמשך. הטיפול באנשים הוא חלק בלתי נפרד מאחריותנו ומן היכולת לעמוד במשימות לאורך זמן. על המפקדים להכיר את אנשיהם, לזהות מצוקה ושחיקה, לאפשר מנוחה והתאוששות ולוודא שהסיוע מגיע למי שזקוק לו. ההכרה בעומס חייבת לקבל ביטוי בהחלטות ובמעשים, לצד הקפדה על הבטיחות, המשמעת והסטנדרטים המקצועיים. חוסנו של צה״ל נשען על חוסנם של אנשיו ועל הידיעה שהם ומשפחותיהם זוכים לתמיכה ולמענה.

"צה"ל שואב את כוחו מן החברה הישראלית - מאנשיה, מערכיה ומנכונותה לשאת בנטל. השותפות הזו מחייבת אותנו להיות ראויים לאמון שניתן בנו, בכל יום מחדש: לקחת אחריות, ללמוד, לתקן ולפעול במקצועיות ובנאמנות לערכינו. מתוך השותפות הזו נמשיך להגן על אזרחי ישראל, לשמור על חיי המשרתים ולבנות צבא כשיר וחזק, שהציבור נותן בו אמון והמשרתים גאים להשתייך אליו".

יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הגיש תביעה בסך חצי מיליון שקלים נגד פעיל המחאה עמי דרור, בטענה לכ-30 פרסומים המהווים, לטענתו, דיבה ולשון הרע. במסגרת התביעה מכחיש נתניהו את הטענות שלפיהן תקף את אביו, נמלט מישראל כדי לחמוק מחקירה פלילית, קילל את צה"ל או הפעיל מערך מאורגן להפצת מסרים.

דרור, מצדו, לא נותר חייב, ויצא בקריאה לתומכיו לסייע לו במאבק המשפטי ואף להצטרף כעדים. בפוסט שפרסם כתב: "יאיר נתניהו תבע אותי, תביעת השתקה של חצי מיליון שקלים בדיוק שבועיים לפני הבחירות וזה כמובן לא במקרה. אתם קולטים שהבטלן ממיאמי מוביל ההסתה הלאומי פתאום מודאג מפגיעה בשמו הטוב".

בהמשך קרא דרור לציבור לתמוך בו כלכלית לקראת ההליך המשפטי: "בקיצור אני צריך את העזרה שלכם, בואו נעשה מהלימון לימונדה. יש לנו הזדמנות מעולה לחשוף את הקולות של האנשים שהיו שם וראו הכל. אני צריך את התרומות שלכם לעיצוב משפטי".

דרור פנה גם למי ששירתו לצדו, ולדבריו נחשפו לאירועים שעליהם הוא מבקש להעיד: "וגם, זה לא פחות חשוב, אני קורא לחבריי לשירות, אתם שדרשתם לחזור לישראל כדי להילחם אחרי טבח נתניהו ומצאתם את עצמכם שומרים על בריכת שחייה במיאמי, הצטרפו אליי כעדים וספרו הכל על העלילות, משפחת הפשע".

התביעה צפויה להציב במרכז הדיון את גבולות חופש הביטוי והשיח הפוליטי בישראל, במיוחד בתקופה רגישה של מערכת בחירות. טענות הצדדים יתבררו במסגרת ההליך המשפטי

האם רוחות השלום והאחווה בגוש השינוי היו מוקדמות מדי? יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ציין כי הוא יסתמך על עריקים ממפלגת הליכוד ולא מהמפלגות הערביות ובכך הוא צפוי לשבש את תוכניותיו של גדי איזנקוט. אבי מימרן ('רדיו קול חי') ועופר ענבר, יועץ אסטרטגי, שוחחו בפאנל הפרשנים על ההכרזה הזו. 

מימרן קבע כי ליברמן עסוק בהעלאת מעמדו הפוליטי על פני שותפיו לגוש השינוי: "מילה שלו זה מילה, בניגוד להרבה פוליטיקאים אחרים. ליברמן אומר דבר בצורה החלטית והוא לוקח בחשבון את כל הסיטואציות הפוליטיות שיכולות להיווצר כתוצאה מההתחייבות שלו". 

"מבחינתו אין לו בעיה לעשות סבב ב' של בחירות, כי הוא רוצה להגיע לכיסא ראשות הממשלה. אחרי שבנט עשה את זה עם שישה מנדטים הוא לא רואה שום בעיה לקחת את כל הגוש הזה כבן ערובה, כולל לקחת אותנו פעם שנייה לבחירות", הוסיף. 

עופר ענבר הסכים עם דבריו של עמיתו והכריז: "אין גוש. אתמול אביגדור ליברמן הפיל פצצת טורפדו, אם כל הפצצות, ואמר 'אין גוש'. גם לפני זה לא היה גוש. ברגע שכל חברי הגוש יוצאים אחד נגד השני ומתעסקים במי תהיה המפלגה הגדולה יותר, זה מראה שאין גוש ושהם מבינים שהם לא הולכים לנצח. לכן הם מנסים כל הזמן לפעול ולהגדיל את מספר המנדטים של כל המפלגות".

"הסיפור של כניסה בהימנעות זה עדיין יחד עם הערבים, ורוב הציבור בישראל פחות מתחבר לרעיון"

בהמשך התייחס ענבר לאפשרות שאיזנקוט יפעל להקים ממשלת מיעוט, ושאל: "זה נכון לאיזנקוט לעשות את המהלך הזה? אני חושב שלא. גם אחרי שנתניהו ילך - איזנקוט רוצה להישאר. האם זה ישרת אותו בזה שהוא אומר 'אין לי רוב אבל אסכים לממשלת מיעוט בתמיכה ובהימנעות'? זאת תהיה טעות. הסיפור של כניסה בהימנעות זה עדיין יחד עם הערבים, ורוב הציבור בישראל פחות מתחבר לרעיון הזה".

על פי מימרן, "למפלגות החרדיות לא חסר חומר להשתמש בו עם כל מיני ציטוטים מאנשי אופוזיציה. מה שחסר למפלגות החרדיות זה התעוררות בשטח. זה עדיין לא קורה. גדולי המוחות מנסים להבין. לא רואה התעוררות, ולא מצליח להבין למה. זו המצוקה, ובזה עסוקים הפוליטיקאים החרדים". 

ענבר הוסיף כי "בסוף הם יגיעו כי הרבנים יגידו להם להגיע. הם צייתנים, ייאמר לזכותם. כשהרב ישלח להם הודעה בטלפון הכשר שעה או שעתיים לפני סוף הבחירות כולם יגיעו ויצביעו. אבל בואו נדבר על זה. אין באמת קמפיינים. יש קצת סרטונים מצחיקים של AI אבל זה לא קמפיין". 

לאחר מכן התייחס להתקוטטות בגוש השינוי ואמר כי "מצד הליכוד, הם לא צריכים לעבוד יותר מדי. מי שעושה את כל העובדה לטובת גוש הימין זה גוש השינוי. הם הורגים ואוכלים שם אחד את השני. אני חושב שכולם מבינים שאנחנו הולכים לתיקו".

יו"ר מפלגת ישראל ביתנו ח"כ אביגדור ליברמן, פרסם היום (שישי) ברשת ה-X מתקפה חריפה נגד יו"ר מפלגת "ישר!" ח"כ גדי איזנקוט, כשהוא משווה אותו ליו"ר "כחול לבן" בני גנץ ומאשים אותו בניסיון להכשיר ממשלה עתידית עם בנימין נתניהו. "קמפיין 'המפלגה הגדולה' נועד לשתות קולות בתוך הגוש", כתב. זו אינה הפעם הראשונה שמפלגתו תוקפת את מפלגתו של איזנקוט, לאחר שנחשף ב"מעריב" כי ח"כ עודד פורר טען גם הוא קמפיין "המפלגה הגדולה" הוא מהלך שנועד לשאוב קולות מתוך גוש השינוי.

בראשית דבריו התייחס ליברמן לטקטיקה הפוליטית של איזנקוט: "קמפיין 'המפלגה הגדולה' שמנהל איזנקוט לא נועד להעביר קול אחד מגוש המשתמטים לגוש המשרתים, אלא נועד לשתות קולות בתוך הגוש עצמו. זה מנוגד לחלוטין להסכמות בין ראשי הגוש במפגש האחרון ב-26.9, פוגע באחדות השורות ומעלה שאלה אחת פשוטה: מה עומד מאחורי המהלך הזה?".

לדברי ליברמן, מטרתו האמיתית של איזנקוט היא להגיע מעמדת כוח למשא ומתן קואליציוני עם הליכוד: "ככל שעובר הזמן התמונה הולכת ומתבהרת. גדי איזנקוט מתכנן את היום שאחרי הבחירות, ומה שמעניין אותו הוא לא להיות המפלגה הגדולה בגוש המשרתים, אלא להיות גדול מהליכוד ולהגיע מעמדת כוח למשא ומתן להקמת ממשלה עם נתניהו".

הוא התייחס לדבריו של השר מיקי זוהר בערוץ הכנסת השבוע, שהביע נכונות לרוטציה עם איזנקוט במידה והוא יקבל מספר מנדטים גדול. הוא חיבר את הדברים עם הדיווח על כך שהנשיא יצחק הרצוג מכוון לקידום ממשלת אחדות, וכתב: "כשאני שומע את השר מיקי זוהר מדבר על אפשרות לשיתוף פעולה עם איזנקוט, קורא את הפרסומים על יוזמת הנשיא הרצוג להקמת ממשלת נתניהו-איזנקוט ושומע את התדרוכים מהבית הלבן, הדברים מתחילים להתחבר".

גדי איזנקוט - בני גנץ 2 קמפיין "המפלגה הגדולה" שמנהל איזנקוט לא נועד להעביר קול אחד מגוש המשתמטים לגוש המשרתים, אלא נועד לשתות קולות בתוך הגוש עצמו. זה מנוגד לחלוטין להסכמות בין ראשי הגוש במפגש האחרון ב- 26.9, פוגע באחדות השורות ומעלה שאלה אחת פשוטה: מה עומד מאחורי המהלך הזה? ככל שעובר הזמן התמונה הולכת ומתבהרת. גדי איזנקוט מתכנן את היום שאחרי הבחירות, ומה שמעניין אותו הוא לא להיות המפלגה הגדולה בגוש המשרתים, אלא להיות גדול מהליכוד ולהגיע מעמדת כוח למשא ומתן להקמת ממשלה עם נתניהו. כשאני שומע את השר מיקי זוהר מדבר על אפשרות לשיתוף פעולה עם איזנקוט, קורא את הפרסומים על יוזמת הנשיא הרצוג להקמת ממשלת נתניהו-איזנקוט ושומע את התדרוכים מהבית הלבן, הדברים מתחילים להתחבר. גם העמדות של אנשי איזנקוט בסוגיות הגיוס והחוקה מחזקות את החשש הזה. בעבר איזנקוט כבר הגדיר את ש"ס כ"מפלגה עם מרכיבים ציוניים רחבים מאוד" ובמקביל מתווה הגיוס שלו כולל דיחוי של עד 3% ממחזור הגיוס - כ- 4,500 לומדים בשנה והקמת מנהלת שתקבע מי הם לומדי תורה. המשמעות של זה שמה שהיה הוא שיהיה - הפטור מגיוס לצה"ל לא יבוטל. ישראל ביתנו לעומת זאת, מאוד עקבית בנושא הזה הרבה לפני שאיזנקוט חלם להיכנס לפוליטיקה. גיוס לכולם וחוקה לישראל אינם סיסמת בחירות מבחינתנו. כבר ב-2019 סירבנו להצטרף לקואליציה, למרות לחצים ופיתויים, בגלל חוק הגיוס. גם הטענות, שעמדות ישראל ביתנו נועדו "להכשיל הקמת ממשלה בראשות איזנקוט", הן חסרות בסיס. אנחנו לא משנים את העקרונות שלנו לפי הסקרים ולא מתאימים אותם לצורכי משא ומתן קואליציוני. אנחנו מאוד ברורים בעמדותינו, לפני הבחירות ואחרי הבחירות. אותו הדבר נכון גם ביחס למפלגות הערביות. מאז טבח 7 באוקטובר חזרתי והבהרתי: ישראל ביתנו לא תשב בקואליציה שתלויה ברע"ם או במשותפת - לא בתמיכה ישירה ולא בתמיכה עקיפה. ומי שצריך תזכורת למה, שיסתכל על העובדות. ב-7 בינואר 2024 חתם ח"כ עופר כסיף על עצומה שתמכה בתביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, שבה הואשמה ישראל ברצח עם ופשעים נגד האנושות. וב-8 באוקטובר 2026, בראיון ל-i24NEWS, נשאל ח"כ יאסר חוג'יראת מרע"ם שאלה פשוטה: האם חמאס הוא ארגון טרור? התשובה שלו היתה: "זה ארגון שחלק ממנו הוא ארגון של צדקה, ויש חלק שהוא יותר אחראי לקבל זכות קיום וזכות הכרה כמדינה". אני חוזר ואומר בצורה הברורה ביותר: מי שרוצה להקים ממשלה ולהסתמך על כסיף וחוג'יראת - שיבושם לו. ישראל ביתנו לא תהיה שם. המסקנה שלי מההתנהלות של איזנקוט היא שהוא חותר להקמת ממשלה עם נתניהו, גולדקנופף ודרעי, ומשאיר את האפשרות של ממשלת מיעוט על השולחן כאמצעי לחץ על נתניהו כדי להיות ראשון ברוטציה. לצערי, אני רואה כאן הרבה יותר אמביציה אישית מרצון אמיתי לתקן את העוולות של ממשלת המשתמטים. הדרך לסכל את התרחיש הזה היא אחת: ארבע מפלגות הגוש חייבות להשיג רוב מוצק, כזה שיאפשר להקים ממשלה ציונית וליברלית וימנע מאיזנקוט להציל את נתניהו בפעם השנייה. לצערי, חוסר הניסיון הפוליטי של גדי מזכיר תופעה שכבר ראינו בעבר אצל רמטכ"לים שנכנסו לפוליטיקה. מיגאל ידין, דרך אהוד ברק ועד בני גנץ - דרגות וניסיון צבאי אינם תחליף לניסיון פוליטי. אפילו יצחק רבין, לאחר הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, נזקק לשנים ארוכות כדי לחזור, לצבור ניסיון ולהיבחר מחדש. לכן, אחרי ארבע שנים של ממשלת משתמטים, אחרי מלחמה קשה בכל כך הרבה חזיתות ואחרי המחיר הכבד ששילמנו, אסור לנו להחמיץ את ההזדמנות להחליף את הממשלה הגרועה בתולדות מדינת ישראל. יש ציבור גדול שרוצה הנהגה ציונית ליברלית ואחראית, שמעמידה במרכז את מי שמשרתים, עובדים ונושאים בנטל. אני מאמין בציבור הישראלי, אני מאמין בגוש המשרתים ואני מאמין שב-27 באוקטובר ננצח וננצח בגדול.

— אביגדור ליברמן (@AvigdorLiberman) October 16, 2026

סוגיית הגיוס: "הפטור מגיוס לצה"ל לא יבוטל"

בהמשך, ליברמן מביע חשש כבד מעמדותיהם של אנשי איזנקוט בנושאי דת ומדינה וחוק הגיוס. לטענתו, עמדות אלו מחזקות את החשש. הוא אף הזכיר את הריאיון של איזנקוט ב"כיכר השבת", אז הביע תמיכה מסויגת בש"ס, וציין כי היא מפלגה עם ערכים ציוניים. "גם העמדות של אנשי איזנקוט בסוגיות הגיוס והחוקה מחזקות את החשש הזה", כתב ליברמן. "בעבר איזנקוט כבר הגדיר את ש"ס כ'מפלגה עם מרכיבים ציוניים רחבים מאוד' ובמקביל מתווה הגיוס שלו כולל דיחוי של עד 3% ממחזור הגיוס - כ- 4,500 לומדים בשנה והקמת מנהלת שתקבע מי הם לומדי תורה. המשמעות של זה שמה שהיה הוא שיהיה - הפטור מגיוס לצה"ל לא יבוטל".

לעומת הדברים שתיאר, הוא מדגיש את עקביותה של "ישראל ביתנו": "ישראל ביתנו לעומת זאת, מאוד עקבית בנושא הזה הרבה לפני שאיזנקוט חלם להיכנס לפוליטיקה. גיוס לכולם וחוקה לישראל אינם סיסמת בחירות מבחינתנו. כבר ב-2019 סירבנו להצטרף לקואליציה, למרות לחצים ופיתויים, בגלל חוק הגיוס".

"גם הטענות, שעמדות ישראל ביתנו נועדו 'להכשיל הקמת ממשלה בראשות איזנקוט', הן חסרות בסיס. אנחנו לא משנים את העקרונות שלנו לפי הסקרים ולא מתאימים אותם לצורכי משא ומתן קואליציוני. אנחנו מאוד ברורים בעמדותינו, לפני הבחירות ואחרי הבחירות".

קו אדום ביחס למפלגות הערביות

ליברמן מבהיר שוב את עמדתו הנחרצת לגבי הישענות על המפלגות הערביות בקואליציה: "אותו הדבר נכון גם ביחס למפלגות הערביות. מאז טבח 7 באוקטובר חזרתי והבהרתי: ישראל ביתנו לא תשב בקואליציה שתלויה ברע"ם או במשותפת - לא בתמיכה ישירה ולא בתמיכה עקיפה".

כדי לנמק את עמדתו, מציג ליברמן דוגמאות מפורשות: "ומי שצריך תזכורת למה, שיסתכל על העובדות. ב-7 בינואר 2024 חתם ח"כ עופר כסיף על עצומה שתמכה בתביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, שבה הואשמה ישראל ברצח עם ופשעים נגד האנושות. וב-8 באוקטובר 2026, בראיון ל-i24NEWS, נשאל ח"כ יאסר חוג'יראת מרע"ם שאלה פשוטה: האם חמאס הוא ארגון טרור? התשובה שלו היתה: 'זה ארגון שחלק ממנו הוא ארגון של צדקה, ויש חלק שהוא יותר אחראי לקבל זכות קיום וזכות הכרה כמדינה'".

"אני חוזר ואומר בצורה הברורה ביותר: מי שרוצה להקים ממשלה ולהסתמך על כסיף וחוג'יראת - שיבושם לו. ישראל ביתנו לא תהיה שם", חתם את הנושא.

"הרבה יותר אמביציה אישית מרצון אמיתי לתקן"

לסיכום התנהלותו של איזנקוט, מציין ליברמן: "המסקנה שלי מההתנהלות של איזנקוט היא שהוא חותר להקמת ממשלה עם נתניהו, גולדקנופף ודרעי, ומשאיר את האפשרות של ממשלת מיעוט על השולחן כאמצעי לחץ על נתניהו כדי להיות ראשון ברוטציה. לצערי, אני רואה כאן הרבה יותר אמביציה אישית מרצון אמיתי לתקן את העוולות של ממשלת המשתמטים. הדרך לסכל את התרחיש הזה היא אחת: ארבע מפלגות הגוש חייבות להשיג רוב מוצק, כזה שיאפשר להקים ממשלה ציונית וליברלית וימנע מאיזנקוט להציל את נתניהו בפעם השנייה".

ליברמן חותם את דבריו בהשוואה של איזנקוט לרמטכ"לים לשעבר שנכנסו לפוליטיקה: "לצערי, חוסר הניסיון הפוליטי של גדי מזכיר תופעה שכבר ראינו בעבר אצל רמטכ"לים שנכנסו לפוליטיקה. מיגאל ידין, דרך אהוד ברק ועד בני גנץ - דרגות וניסיון צבאי אינם תחליף לניסיון פוליטי. אפילו יצחק רבין, לאחר הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, נזקק לשנים ארוכות כדי לחזור, לצבור ניסיון ולהיבחר מחדש".

"לכן, אחרי ארבע שנים של ממשלת משתמטים, אחרי מלחמה קשה בכל כך הרבה חזיתות ואחרי המחיר הכבד ששילמנו, אסור לנו להחמיץ את ההזדמנות להחליף את הממשלה הגרועה בתולדות מדינת ישראל. יש ציבור גדול שרוצה הנהגה ציונית ליברלית ואחראית, שמעמידה במרכז את מי שמשרתים, עובדים ונושאים בנטל. אני מאמין בציבור הישראלי, אני מאמין בגוש המשרתים ואני מאמין שב-27 באוקטובר ננצח וננצח בגדול", חתם את דבריו.

הסערה סביב קימברלי גילפויל, שגרירת ארצות הברית לשעבר ביוון ומקורבת ותיקה לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ממשיכה להתרחב ימים ספורים לאחר התפטרותה. לצד הטענות שלפיהן ביקשה מתורם רפובליקני 100 אלף דולר לכיסוי חובות אישיים, עמיתה לשעבר בפוקס ניוז פרסמה כעת טענות חדשות על התנהלותה בזמן שעבדה ברשת, כולל שיחות בוטות על חיי המין שלה והצגת תמונות אינטימיות של גברים.

ליסה "קנדי" מונטגומרי, מגישה לשעבר בפוקס ביזנס, כתבה ב"דיילי מייל" כי בתחילה התחברה לגילפויל בשל סלידתן המשותפת ממושל קליפורניה גווין ניוסם, בעלה לשעבר של גילפויל. לדבריה, ככל שהכירה אותה טוב יותר, חשה פחות בנוח בנוכחותה.

"כרטיסי אשראי ותמונות אינטימיות"

מונטגומרי טענה כי גילפויל סיפרה בגאווה על מערכת יחסים עם גבר שכינתה "לקס לות'ר", ואותו תיארה כ"מכונת מזומנים מאוהבת". לדבריה, גילפויל הציגה בפניה ובפני חברים נוספים תמונות של כרטיס האשראי היוקרתי מסוג אמריקן אקספרס בלאק של האיש, משני צדדיו, לצד תמונות אינטימיות שלו.

"היו לפחות שלושה זוגות כאלה של כרטיס אשראי ותמונה", כתבה מונטגומרי. לדבריה, גילפויל דיברה על יחסי מין באופן חופשי במיוחד, והיא תיארה אותה כאישה "מקסימה בטירוף", אך גם כמי שרודפת אחר מעמד וסובלת, לטענתה, מנרקיסיזם קיצוני.

הטענות אינן הראשונות מסוגן. בשנת 2020 דיווח ה"ניו יורקר" כי בתקופתה בפוקס ניוז גילפויל ניהלה שיחות מיניות מפורשות ושיתפה לכאורה תמונות גסות. גילפויל הכחישה אז מכל וכל התנהגות בלתי הולמת במקום העבודה.

התורם תובע ומאיים בחשיפות

במקביל, עורך הדין והתורם הרפובליקני לשעבר אריק דטרס הגיש תביעת דיבה נגד גילפויל. דטרס הוא האיש שחשף הודעות שבהן, לטענתו, ביקשה ממנו גילפויל כ-100 אלף דולר כדי לפרוע חובות בכרטיס האשראי שלה לפני השימוע לאישור מינויה לשגרירה.

דטרס ציין בתביעה כי הטענה של גילפויל שבקשת הכסף נוצרה באמצעות בינה מלאכותית שקרית. דטרס, המייצג את עצמו, דורש בין היתר הכרה בכך שלא סחט את גילפויל ושאינו חייב לה כסף. במקביל הוא הודיע כי יסכים למשוך את התביעה אם ממשל טראמפ יפעל להסגרת הרופא אבובכר עתיק דוראני, הנאשם בפרשת ניתוחים רפואיים מיותרים. דטרס אף איים לחשוף הקלטות ומידע נוסף שלדבריו עלולים להביך את גילפויל ואת סביבת טראמפ.

גילפויל דוחה את ההאשמות. בהודעת הפרישה שלה כתבה כי הטענות נגדה שקריות וכי תגן בנחישות על שמה, המוניטין שלה ויושרתה. עורך דינה הגדיר את תביעתו של דטרס "מופרכת על פניה".

טור דעה: שישי בלילה, אחרי המהדורה. זו השעה שבה מחליטים אם לעבור לנטפליקס או לתסריטי החלומות של שבת. בשולי הפריים-טיים אני מוצאת את רן דנקר, אלי סטין, עומר נודלמן, אלמוג בוקר ועינב בובליל בפאנל החדש של אסי עזר. 'מי רוצה להתחיל?' בקשת 12, תוכנית ראשונה, והנושא, חרדות. מי לא מכירה את זה מקרוב, או לפחות מכירה מישהי שכן? ובכל זאת, אנחנו עדיין לא מדברות על זה מספיק.

התקפי חרדה מלווים אותי בעקשנות מאז שהאסטרוגן שלי הלך לאיבוד. דופק מהיר, מחנק, אין אוויר בריאות, כפות ידיים לחות. הזעה מוגברת. לפעמים נדמה שהגוף שלי כולו מתגייס כדי לשכנע אותי שמשהו נורא עומד לקרות. כל יציאה מהבית הופכת לפרויקט שדורש תכנון מוקדם. שלא יהיו הפתעות, שלא אצטרך להסביר, שלא אצטרך למסך את עצמי כאילו הכול רגיל, כאילו אני לא רוצה יותר מהכל, לחזור הביתה.

ואז באה תוכנית טלוויזיה ומניחה על המסך את כל מי שהפכתי להיות. בובליל מעולם לא נראתה חשופה כל כך. הסרתי בפניה את הכובע, דווקא משום שנדמה לפעמים שהיא עצמה המציאה את ז׳אנר החשיפה. מלכת הריאליטי הבלתי מעורערת, זו שראינו ממנה כבר כמעט הכול, הראתה הפעם משהו אחר לגמרי.

בלי פרובוקציות ודרמות שהיא יודעת לספק לביצה המקומית, היא סיפרה על שנים של כאב שהופנה כלפי פנים. על הילדה שהייתה בכיתה ח׳, עינב השמנה והשונה, שלא ידעה לאהוב את עצמה. על הפגיעה העצמית ועל השנים שבהן צבטה את עצמה במקומות שאיש לא ראה. עשתה לעצמה חורים בגוף. היה משהו מטלטל בפער שבין האישה המוכרת מהמסך לבין הילדה שבקעה מקולה. היא סיפרה על זה בחיוך, בלי טיפת מבוכה, ושיתפה פגיעות שאף סרטון שלה ברשתות לא חשף.

ואיזו דרך עשינו. אמה של בובליל הייתה מתחפשת לקראת ביקורים אצל הפסיכיאטר, חובשת פאה כדי שלא יזהו אותה ליד המרפאה, ומקבלת טיפול וכדורים תחת שמה של גיסתה. שאף אחד לא יידע. שלא יגידו. שלא יתייגו. והנה הבת שלה יושבת בפריים-טיים ומדברת על חרדות. מפאה לפריים-טיים, ועדיין צריך אומץ.

גם יתר המשתתפים נתנו מילים לתחושות שמי שסובלת מחרדה מזהה מיד. דנקר סיפר איך בשיא ההצלחה, בגיל 22, הרגיש שהוא עומד למות. ביטל חוזים אישיים, הפסיק לצאת מהבית, להיפגש עם חברים, הרגיש שהוא גוסס. עזר דיבר על כדור שלג מתגלגל שאיים להתרסק עליו אם לא יטפל בעצמו, וסיפר על התקופה שבה החרדה כילתה אותו עד ששערו נשר.

דנקר דיבר גם על הפחד להפוך לנטל עבור החברים. לפעמים גם אנשים שאוהבים אותנו מאוד, לא מבינים איך משהו שאי אפשר לראות בעיניים, מנהל כל כך הרבה מהחיים שלנו. הזדהיתי עם הפחד המשתק שאולי לא אהיה האדם שרציתי להיות, בת הזוג שדמיינתי, החברה שאפשר לסמוך עליה. הפער בין מה שהראש יודע למה שהגוף מרגיש הוא אחד הדברים המתישים בחרדה. את יכולה לדעת שאת בטוחה ובכל זאת להרגיש בסכנה. להבין בדיוק מה קורה לך ובכל זאת לא להצליח לעצור את זה.

אין לי אשליה שתוכנית טלוויזיה תעלים את החרדה, או תגרום לעולם להבין אותה מחר בבוקר. אבל 'מי רוצה להתחיל?' עשתה משהו חשוב, היא הרימה מסך מעל מה שרבות מאיתנו מתאמצות כל כך להסתיר. הפאה של אמא של בובליל והישיבה של בתה מול המצלמות הן שתי גרסאות לאותו הסיפור. בראשונה אישה מחביאה טיפול, ובשנייה, אישה מספרת על החרדה שלה בגאווה ובלי מבוכה למדינה שלמה.

בובליל החלה טיפול רק לפני שנה. לאט לאט היא לומדת לחבק את הילדה הקטנה והשונה שהייתה וזה בעיניי, לב הסיפור. אין כאן סיפור התגברות, אלא דרך התמודדות. ואנחנו צריכות יותר רגעים כאלה על המסך. לא כדי להפוך כאב לתוכן בידורי, אלא כדי להזכיר למי שמתמודדת, שהיא לא לבד, כן, גם בשישי בלילה, כשהשבוע נגמר ואנחנו רק רוצות להתקלף ממנו. לפעמים, דווקא ברגעים האלה, כדאי להיזכר שאנחנו לא חייבות תמיד להעמיד פנים שהכול בסדר. לפעמים זה לגמרי בסדר, כשלא בסדר.

מזכירו הצבאי לשעבר של ראש הממשלה, אבי גיל וראש השב"כ לשעבר רונן בר הציגו בפני הציבור תצהירים אשר סותרים את גרסותיו של ראש הממשלה בכל הנוגע להתנהלותו ערב ואחרי טבח ה-7 באוקטובר. ישראל חסון, לשעבר סגן ראש השב"כ, ניסה לפענח בתוכניתם של רון קופמן ואריה אלדד ברדיו 103FM איך הגענו למצב הנוכחי. 

על פי חסון, "ישבתי בתחקיר שב"כ ארבע וחצי שעות. תחקיר נמדד באם יש שאלות שלא נשאלו. אמרתי: 'אני מצדיע, אין לי אף שאלה נוספת שלא שאלתם את עצמכם, אבל אני יוצא מפה בלי תשובה'. 3,000 איש השתתפו בפיגוע הזה ולנו לא הייתה התרעה קונקרטית". 

"לאבי גיל יש את תמונת המודיעין המלאה שלא נמצאת בכל רגע נתון בשב"כ. יושבים שם 15 קצינים במזכירות הצבאית. כל המידע של מדינת ישראל פתוח בפניהם. התמונה שלו הרבה יותר שלמה ומלאה. על מנת לא ליצור מציאות שבה במרכאות מבלבלים את המוח לרה"מ, מעבירים את זה במסלול שיודע להגיד: 'זה מה שהשב"כ אומר, זה מה שאמ"ן אומר, זה מה שהמוסד אומר, ומה עוד מאה גורמים נוספים אומרים'", הוסיף.

"כל כך עצוב שהגענו למצב הזה. כל כך עצוב שאנחנו מתכתשים בחוצות ולא הולכים לבדוק את הדבר הזה". לדברי חסון, ועדת חקירה "לא תגלה משהו שאני לא יודע, כנראה. אבל היא תגלה לציבור איפה הייתה הבעיה וממה היא נובעת. ויצטרכו להסיק מזה את המסקנות ולתקן על מנת למנוע הישנות של הדבר הזה".

עוד ציין כי "זה בסדר ולגיטימי שלא ישתפו אותי ואותך בכל מקורות האינפורמציה שלנו. השאלה היא האם זה פוגע כרגע במסקנות? בועדת אגרנט אמרו שכשיש כוונה ואמצעים אתה לא מחכה להתרעה. הם קבעו את זה. הם גם קבעו שאם דרג צבאי אומר א' זה לא משחרר את הדרג המדיני מאחריות".

לדבריו, "עדיף לעצור דריכות מאשר להתחיל למצוא את הסיבה למה לפעול. אני יודע כמה פעמים בחמש השנים שקדמו ל-2023 דרשו לפגוע בראשי החמאס. דרשו לנטרל. אמרו שהכסף מגיע להתחמשות. אמרו את כל מה שאמרו".

בהמשך התייחס לכתב התביעה שהגיש רונן בר נגד ראש הממשלה ועל כך חסון אמר: "בעיניי, זה לא רונן בר מגיש תביעה נגד ראש הממשלה זה השב"כ מגיש תביעה נגד ראש הממשלה. הוא השתלח פה ברמה שהייתה בגידה". 

מזל טוב למגישת הטלוויזיה ואשת התקשורת מעיין אדם, שהפכה הלילה (בין חמישי לשישי) לאמא לשלושה ילדים, לאחר שילדה בן ראשון לה ולבן זוגה, יובל צלנר. אדם, שכבר אמא לשתי בנות, תבור וקדם, שיתפה בדקות האחרונות את הבשורה המשמחת ברשתות החברתיות לצד תמונה של הרך הנולד, וכתבה בהתרגשות: "היה כל כך שווה לחכות לו". בנוסף, אדם קיבלה טבעת מבן זוגה צלנר והשניים התארסו לאחר חמש שנות זוגיות.

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎maayan adam מעיין אדם‎‏ (@‏‎maayanadam‎‏)‎‏

עבור אדם וצלנר, מדובר בהרחבה נוספת של התא המשפחתי. בתם הבכורה, תבור, נולדה באפריל 2023, ובתם השנייה, קדם, נולדה ביוני 2024. כעת, כשנתיים וחצי לאחר שהפכה לראשונה לאמא, אדם מקבלת לחיק המשפחה גם בן, והופכת לאמא לשלושה. עבור צלנר, מדובר בילד רביעי ובן זכר ראשון, שכן הוא אב גם לעמית, בתו מנישואיו הקודמים לדפנה שחר.

הלידה וטבעת האירוסין מגיעות לאחר תקופה משמעותית בחייה של אדם, שעברה כריתת שחלה ורגע לפני הליל פונדקאות. על רקע ההתמודדות הרפואית והחששות סביב האפשרות להרחיב את המשפחה, הבשורה על הולדת בנה מרגשת במיוחד. כזכור, אדם שיתפה בעבר את הציבור בהתמודדותה ובמחשבותיה על עתידה המשפחתי, לרבות האפשרות להיעזר בהליך פונדקאות. אלא שכעת, עוד לפני שהחלה בהליך כזה, היא חובקת בן ראשון ומשלימה את המשפחה עם שלושה ילדים וככלה לעתיד.

רק השבוע שיתפה אדם כי ככל הנראה לא תוכל ללדת בלידה טבעית, מאחר שהתינוק גדול. לאחר שכבר עברה ניתוח קיסרי בלידתה הראשונה, היא חששה שלא תוכל להגשים את חלומה ולחוות תיקון לחוויית הלידה הראשונה, שאותה תיארה כקשה. כעת, לאחר הלידה, היא חובקת את בנה הראשון ומתחילה פרק חדש ומרגש בחייה כאמא לשלושה. מערכת TMI מאחלת לאדם וצלנר המון מזל טוב ואנחנו כבר מתכוננים עם לוקים לחתונת השנה!

השבוע נערכה בין כותלי בית המשפט עדות היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט במשפט נתניהו מטעם ההגנה. עו"ד ששי גז, מבכירי עורכי הדין בישראל, הביע את דעתו בנוגע לגילויים החדשים מעדותו של מנדלבליט.    

"צריך לזכור שזה מחזה נדיר במחוזותינו לראות שיועמ"ש מעיד בביהמ"ש. זה לא מקובל. הטעות הזה התחילה מטעות של התביעה שהזמינה את ויינשטיין לעדות טכנית. וככה היא פתחה פתח להזמנתו של היועמ"ש. תתארו שכל תובע שכותב כתב אישום חייב ללהעיד מה הם השיקולים, ומה הצוות החליט, ואם בעדו או נגדו. כל הדברים האלה בדרך כלל נחסכים", ביקר עו"ד גז את התנהלות התביעה במשפט נתניהו. 

"יש חשיבות מאוד גדולה לחקירה בקשר להאם הוא אישר את החקירה או לא. זאת הנקודה המרכזית בתיק. הוא היה צריך להיות מוזמן לכמה שעות ובזה נגמר. ביהמ"ש לדעתי לא היה צריך לאפשר את החקירה הנגדית הארוכה הזו, אבל הוא אישר אותה. אני לא מבקר את בית המשפט כי זאת אפשרות גם כן", ציין.

על אף הטענות על תרגילים פסולים - בית המשפט לא שלל את הראיות. "החוק אומר שאם לא היה אישור הכל נפסל. הוא אומר שהיה אישור. מנדלבליט אומר שהוא ליווה את החקירה, שהיה אישור, שהוא נחקר בצורה לגיטימית, ועכשיו השאלה היא האם יעברו איתו על כל תרגיל ותרגיל. ברור שהתרגילים היו פסולים".

"פעם היית רואה אדם ומאחל לו אריכות חיים. היום אני מאחל שיראה את סוף המשפט"

"כל אזרח צריך לחשוש ממשטרה כזאת שעושה תרגילים כל כך מכוערים", אמר על הכלים שהשתמשה בהם המשטרה במהלך החקירות של תיקי האלפים. "זו הזדמנות לראות מה קורה בחדרי חקירות. אני לא רוצה משטרה גסה. בתיקים שלי התרגילים הרבה יותר מכוערים אבל זה לא תיק של ראש ממשלה", הדגיש.

עוד הוסיף כי זה לא ישנה את החלטת השופטים כשייכתבו פסקי הדין. "בוא ניקח את התרגילים הכי מכוערים. התרגיל של ניר חפץ היה תרגיל מאוד מכוער בכל קנה מידה. בית המשפט בישראל לא קיבל את תורת העץ המורעל. העץ המרועל זה שאם אתה כרגע נכנס עם צו לא חוקי לדירה של אזרח, ומוצא סמים ולא היה צו חוקי – אין סמים ואין תיק. פוסלים את הראייה. למעט הודאת נאשם ועניין של הקלטת האזנת סתר".

אם כך - האם עדות מנדלבליט מסייעת להגנה? לדברי עו"ד גז, "הוא עוזר להגנה וגם לא כל כך. המשפט הזה מתנהל בשני מישורים: ציבורי ומשפטי. בציבורי הוא מאוד עוזר. עוד מעט יש בחירות. במישור המשפטי זה קצת פחות".

עוד ציין כי "אני לא חושב שזה יגיע למצב שיש לו הגנה מהצדק. עוד בזבוז זמן, עוד הארכה, שופטת שיוצאת לפנסיה - ולא בטוח שהמשפט הזה ייגמר. פעם היית רואה אדם ומאחל לו שתהיה לו אריכות חיים. היום אני מאחל לו שיראה את סוף המשפט של ביבי".

על רקע מחאת הצעירים ברחבי המדינה, דוח חמור קובע כי "צרפת אינה מגינה מספיק על ילדיה". כך קבעה הסנאטורית אנייס אוורן עם פרסום מסקנות ועדת החקירה של הסנאט הצרפתי בנוגע לאלימות ולהתעללות במסגרות החוץ-לימודיות במדינה. הדו"ח, שאושר פה אחד ופורסם אתמול (חמישי), מתאר שורה של "כשלים מערכתיים" שאפשרו במקרים מסוימים לאנשי צוות בעייתיים לעבור ממסגרת אחת לאחרת, מבלי שהמידע על התלונות נגדם יעבור בצורה מסודרת בין הרשויות והמעסיקים.

ועדת הסנאט, שפעלה במשך חודשים בסמכויות של ועדת חקירה, קבעה כי הבעיה חורגת בהרבה מפריז. על פי הדו"ח, דיווחים על אלימות פסיכולוגית, פיזית או מינית במסגרות חוץ-לימודיות התקבלו ב-73 מחוזות בצרפת. "אי אפשר עוד להתייחס למקרים האלה כאל אירועים מבודדים", נכתב בדו"ח.

אין יכולת לעקוב אחר מי שעובר ממעסיק למעסיק

אחד הממצאים החמורים ביותר נוגע להעברת עובדים בין מוסדות. הסנאט מצא כי אין בצרפת מנגנון מעקב מספק אחר מדריכים ואנשי צוות שעוזבים רשות מקומית או מוסד אחד ועוברים לאחר. בדו"ח נכתב כי "היעדר יכולת מעקב" עלול לאפשר לתוקפים "לעבור ממעסיק אחד לאחר".

עם זאת, הדו"ח אינו קובע כי רשויות העבירו ביודעין עברייני מין ממוסד למוסד. התמונה מורכבת יותר: במקרים מסוימים עובדים הועברו לאחר תלונות על אלימות, בעיות משמעת או התנהגות בלתי הולמת, ורק לאחר מכן עלו נגדם חשדות לעבירות חמורות יותר.

בפריז לבדה הושעו מתחילת השנה 195 מדריכים ועובדי מסגרות חוץ-לימודיות, 74 מהם בעקבות חשדות לאלימות מינית נגד קטינים. במקביל נפתחו 235 חקירות פליליות הנוגעות לאלימות פסיכולוגית, פיזית או מינית.

25 צעדים, וחלקם כבר בדרך לחקיקה

הסנאט גיבש 25 המלצות שנועדו לסגור את הפרצות. בין היתר מוצע להחמיר את בדיקות הרקע, לבצע אותן גם במהלך תקופת ההעסקה ולא רק בעת הקבלה לעבודה, להאריך את משך ההשעיה של עובד שנבדק בחשד לאלימות, ולחייב את הרשויות להעביר מידע כבר עם פתיחת חקירה.

עוד מציעה הוועדה לקבוע עבירה פלילית במקרה שבו אירוע חמור אינו מדווח לרשויות, להגן על חושפי שחיתויות ואנשי צוות שמתריעים על חשדות ולהטיל איסור שיטתי יותר על עבודה עם קטינים במקרה של עבירות אלימות.

אוורן הודיעה כי היא מתכוונת להגיש כבר ב-27 באוקטובר חלק מההמלצות כתיקונים להצעת החוק להגנת ילדים. לדבריה, אם המהלך ייכשל, היא תשקול לקדם הצעת חוק נפרדת. "הילדים אינם יכולים לחכות, וגם אנחנו לא", אמרה.

לדברי אוורן, הכשל המרכזי הוא שמערכת ההגנה הצרפתית עדיין פועלת רק לאחר שהפגיעה התרחשה. "המערכת שלנו הרבה יותר מדי תגובתית, היא אינה מניעתית", אמרה. היא הוסיפה: "לא הילד צריך להתאים את עצמו למוסדות שלנו, אלא המוסדות צריכים להתאים את עצמם לצרכים של הילד".

טרגדיה קשה הכתה אמש (חמישי) בעיר בנד שבמדינת אורגון, ארצות הברית, לאחר שנער בן 16 פרץ ביריות דרך דלתות נעולות לתוך בית ספר יסודי ופתח במסע הרג קטלני. על פי דיווחים בתקשורת האמריקאית והודעת המשטרה המקומית, החשוד הצליח לרצוח שלושה ילדים ואיש צוות הוראה, בטרם עובר אורח חמוש דלק אחריו לתוך המבנה, ירה בו למוות ושם קץ לטבח.

על פי הנתונים שמסרו גורמים רשמיים במסיבת עיתונאים שנערכה ביום חמישי, האירוע התרחש סמוך לשעה 13:00 בצהריים בבית הספר היסודי סילבר רייל בעיר בנד. החשוד פילס את דרכו בכוח אל תוך המוסד החינוכי. דקות ספורות לאחר מכן, שוטרים שהוזעקו לזירה איתרו במקום את גופותיהם של מורה ושל שלושה תלמידים בגילי 5, 8 ו-11. בנוסף להרוגים, תלמיד נוסף בן 7 ומורה אחר נפצעו באורח אנוש ומטופלים בעקבות האירוע.

BREAKING: The youngest victim of the deadly Oregon elementary school shooting was just 5 years old. Bend Police Chief Mike Krantz confirmed during a press conference that the three children killed in the attack were ages 5, 8 and 11. A teacher was also killed. A 7-year-old child and a 54-year-old teacher were hospitalized with critical injuries. Get the latest information about the tragic shooting at Silver Rail Elementary School on the Fox News app: https://t.co/ISpW9Fc0R3

— Fox News (@FoxNews) October 16, 2026

לוח הזמנים שהציגה המשטרה ממחיש כיצד האלימות הקשה התפתחה בתוך דקות ספורות בלבד, עד להתערבותו המכרעת של האזרח החמוש. מפקד משטרת בנד, מייק קראנץ, פירט במסיבת העיתונאים כי הדיווח הראשוני התקבל במוקד החירום בשעה 12:59, כאשר נוסע ברכב דיווח כי אדם החמוש ברובה ארוך ירה לעברו. ברגעים שחלפו מיד לאחר מכן, עשרות שיחות בהולות שטפו את מוקד החירום 911 ודיווחו על יורה פעיל שנמצא בתוך שטח בית הספר.

בשעה 13:02 בית הספר כבר הוכנס למצב של סגר מלא, וכוחות המשטרה הראשונים הגיעו לזירה, שם נחשפו לממדי האסון. מפקד המשטרה קראנץ נמנע מלפרסם את שמותיהם של הקורבנות, של היורה או של עובר האורח שהביא לחיסולו של התוקף.

התפרצות האלימות הנוכחית באורגון מצטרפת לשורה ארוכה וכואבת של אירועי ירי בבתי ספר שפקדו את ארצות הברית בשלושת העשורים האחרונים, אירועים המותירים צלקות עמוקות ומתמשכות בקהילות המקומיות ובמדינה כולה.

ראש העיר בנד, מלאני קבלר, התייחדה עם זכר הנרצחים במסיבת העיתונאים ואמרה כי "כמו רבים כל כך בקהילה שלנו, אני מתקשה לעכל אובדן שמרגיש בלתי נתפס". מושלת אורגון, טינה קוטק, התייחסה אף היא לאירוע הקשה, כינתה את האזרח שנטרל את היורה "גיבור", וביקשה לפנות אליו באופן אישי. "המעשים שלך נושאים עמם נטל רגשי כבד", אמרה המושלת קוטק, והוסיפה כי "אני רק רוצה שתדע שהמחשבות שלי נמצאות גם איתך".

הבחירות ייערכו בעוד 11 ימים והקמפיין של כל אחת מהמפלגות נמצא בעיצומן. ד"ר מנחם לזר, מנכ"ל לזר מחקרים וסוקר "מעריב", הביא את פרשנותו הפוליטית ואת תמונת העדכנית שאותה הוא רואה מהסקרים בתוכניתם של רון קופמן ואריה אלדד ברדיו 103FM.

"המחנה של הקואליציה הרבה יותר אופטימי שהוא הולך לנצח מאשר המחנה של האופוזיציה. לשני הגושים יש מפלגה שעשויה לעבור או לא לעבור את אחוז החסימה. סקר קודם בוואלה אחת מהן לא עברה ואז התוצאה נדדה לכיוון השונה", ציין ד"ר לזר. "במחנה הקואליציה יש מנהיג אחד בלתי מעורער וזה בנימין נתניהו - במחנה האופוזיציה לא", הדגיש.

בהמשך התייחס לדבריו של יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן אודות 'סילוק הדת מהמרחק הציבורי' ואמר כי "רוב מוחלט של הישראלים הם מסורתיים במידה כזאת או אחרת. גם החילונים חוגגים את ליל הסדר, את ראש השנה ומדליקים נרות בחנוכה. מדינת ישראל היא מדינה יהודית במובן כזה או אחר, אפילו בציון החגים".

עם זאת, הוסיף כי "אמירה כזאת - זה לא יבריח קולות לצד השני. זה אולי יבריח קולות מיאיר גולן למפלגות אחרות באותו גוש. לפעמים התוצאות מוצאות חן בעיניי יותר ולפעמים פחות, אבל אלו התוצאות. אחרי שבדקתי את עצמי עוד פעם ועוד פעם וזה מה שיוצא".

לדבריו, "בשתי המפלגות האלה, ולא רק הן - יש פריכות לא קטה של המצביעים. אדם שרוצה להצביע לאחת משתי האלה עושה את החשבון אם יעברו או לא יעברו את אחוז החסימה. אם אני חושב שהמפלגה באמת לא תעבור אולי אעביר את התמיכה שלי למפלגה אחרת בגוש. בסקר הנוכחי וינטר עבר בקושי. הנדל וזליכה עברו קצת יותר בטוח את הארבעה מנדטים. אפילו אפשר להגיד שביום בהיר הם יכולים לראות את החמישה".

עוד ציין לזר: "אחוז ההצבעה הפעם צפוי להיות גבוה לדעתי. אני יכול להעריך בזהירות שאפילו יעבור את מה שהיה בבחירות הקודמות. גם כאן יש הבדלים קטנים אבל הם יכולים להיות משמעותיים בין הגושים השונים. בפעם האחרונה שבדקנו, ראינו שבגוש האופוזיציה יש יותר מוטיבציה לצאת להצביע".

ערב הסעודית השקיעה לאורך עשורים מאות מיליארדי דולרים בבניית צבא מתקדם עם תקציב שנתי של יותר מ-82 מיליארד דולר, אך היא מתקשה לבלום את המתקפות הקטלניות של המיליציה החות'ית מתימן הנתמכת על ידי איראן. על פי דיווח בעיתון הניו יורק טיימס, מומחים צבאיים מסבירים כי הבעיה המרכזית של ריאד היא חוסר התאמה לאיום האסימטרי. 

הממלכה השקיעה בנשק יוקרתי ונוצץ, אך מתקשה ליירט כטב"מים זולים וטילי שיוט הטסים בגובה נמוך מתחת לכיסוי המכ"ם הקרקעי, המרוכז ברובו במזרח המדינה מחשש היסטורי מפני איראן ועיראק.

שימוש בטיל פטריוט שעלותו מעל 3 מיליון דולר כדי להפיל כטב"ם שעולה בין 15 ל-25 אלף דולר בלבד, משול לניסיון למחוץ יתוש באמצעות פטיש, ציינו פרשנים בניו יורק טיימס. לצד זאת, המלחמות באוקראינה ובמזרח התיכון יצרו מחסור עולמי במיירטים, ובמקביל החות'ים החלו לייצר אמצעי לחימה בעצמם ולגוון את מקורות האספקה שלהם.

מעבר לאתגר הטכנולוגי, הצבא הסעודי סובל מבעיות מבניות קשות. כדי למנוע הפיכות צבאיות פוצל הכוח לשתי זרועות נפרדות, הצבא הסדיר והמשמר הלאומי, הנשלטות בידי נסיכים ומתאפיינות בקבלת החלטות ריכוזית שפוגעת בגמישות המבצעית וביכולת התחזוקה, הנסמכת עדיין על קבלנים מערביים. בורג'ו אוזצ'ליק, מומחית לביטחון המזרח התיכון במכון המחקר הלונדוני RUSI, הגדירה את המצב כרגע מטלטל ומשפיל עבור ריאד במספר חזיתות.

לאחר שהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ דחה לאחרונה את בקשות הסיוע של ריאד בעקבות חוסר ההכרעה בלחימה אמריקאית מול החות'ים בשנת 2025, הפעילה סעודיה הסכם הגנה הדדי שעליו חתמה באוגוסט האחרון עם פקיסטן וטורקיה, הצפויות לסייע לה במודיעין ובתקשורת. 

בהקשר זה, החוקר הישראלי דני סיטרינוביץ' הזהיר כי לא ניתן להתעלם ממצבה הקשה של בעלת הברית האמריקאית, שכן ניצחון חות'י או הסדר פוליטי שייכפה על סעודיה תחת לחץ צבאי יהוו הישג אסטרטגי אדיר עבור איראן וציר ההתנגדות.

קייטי זכריה, דוברת הבית הלבן החדשה של ממשל טראמפ, הודתה השבוע כי מעולם לא עברה את בחינות לשכת עורכי הדין, אך מתעקשת כי לא הציגה מצג שווא בנוגע לקריירה המשפטית שלה. על פי דיווח ב"ניו יורק טיימס" וריאיון שהעניקה לרשת "פוקס ניוז", זכריה מתמודדת בימים הראשונים לתפקידה עם סערה תקשורתית סביב הכשרתה המקצועית והופעת הבכורה הקצרה והמגומגמת שלה מול כתבי הבית הלבן.

בריאיון שהעניקה למשפיען הימין ג'ק פוסובייק ברשת "ריל אמריקה'ס וויס", ובהמשך גם בתוכניתו של שון האניטי ב"פוקס ניוז", אישרה זכריה כי ניגשה לבחינות הלשכה פעם אחת בלבד ונכשלה. זאת, למרות שהנשיא דונלד טראמפ, שלעג בעבר להילרי קלינטון ולקמלה האריס על כישלונן בבחינה בטרם עברו אותה, תיאר אותה כעורכת דין פעילה.

זכריה ביססה את הגנתה על ההבחנה המילולית הקיימת באנגלית בין "משפטנית" לבין "עורכת דין מוסמכת", וטענה כי התייעצה עם גורמים רבים בתחום, בהם נשיא אוניברסיטת פפרדיין שבה סיימה את לימודיה בשנת 2011, שאישרו לה כי מותר לה להציג את עצמה כך בטלוויזיה.

ברשת "פוקס ניוז" הסבירה זכריה את הרקע לכישלונה: "סיימתי את לימודיי בפפרדיין והתחתנתי באותו שבוע, והתכוונו לעבור לסין. ידעתי שאגור שם ולכן לתוצאות הבחינה לא הייתה משמעות עבורי. ניגשתי אליה רק כדי לא לקבל סטטוס של פרישה". היא הוסיפה כי עבדה בפירמת עורכי דין בסין וטיפלה בעסקאות בינלאומיות, וכששבה לארצות הברית ילדה ארבעה ילדים בשש שנים ולא התכוונה לעסוק בעריכת דין פעילה.

"לא הענקתי ייעוץ משפטי בתשלום, אלא רק סקירה כללית של הנסיבות", הבהירה לאור 15 פוסטים ברשתות החברתיות שבהם זוהתה כעורכת דין מוסמכת, וטענה כי מדובר היה בשיתופים מחדש בלבד. מנגד, מומחים משפטיים, ובהם השופט הפדרלי בדימוס ג'רמי פוגל, הבהירו ב"ניו יורק טיימס" כי החוק בקליפורניה אוסר על מי שאינו מחזיק ברישיון להציג את עצמו בכל אחד מהתארים הללו.

זכריה התייחסה גם לתדרוך הבכורה שלה, שנמשך דקות ספורות וכלל שלוש שאלות בלבד, ותלתה זאת בהליך הגיוס המהיר שלה. לדבריה, היא קיבלה את השיחה מטראמפ ביום רביעי שעבר בעת שבילתה עם בנה בגינת דלעות, טסה לוושינגטון בחמישי, קיבלה את התפקיד בשישי, וביום שני, למרות שהיה חג פדרלי, כבר התייצבה במשרד. "התעוררתי בשלוש לפנות בוקר ביום שלישי כדי להתכונן עם מה שהיה לי. קיבלתי את חומרי התדרוך רק בבוקר, אחרי פחות משמונה שעות בתפקיד", אמרה.

היא הוסיפה כי קיצרה את התדרוך במכוון: "המטרה שלי הייתה לשמור את זה קצר, מתוך התחשבות בכך שהנשיא הוא הדובר הטוב ביותר של עצמו, ולא רציתי לפלוש לזמן שלו עם התקשורת". לקראת סיום, כשנשאלה מי תרצה שתגלם אותה בתוכנית הסאטירה "סאטרדיי נייט לייב", השיבה בחיוך: "אני יודעת שזה מגיע. אולי דמות בסגנון סקרלט ג'והנסון".

עולם הפוליטיקה והחברה בארצות הברית ומחוצה לה נושא עיניים השבוע אל משפחת טראמפ-קושנר, אשר חגגה את אירוע בר המצווה של יוסף קושנר – בנם הצעיר של איוונקה טראמפ וג'ארד קושנר, ונכדו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.

האירוע המרגש, שציין את הגעתו של יוסף לגיל מצוות על פי המסורת היהודית, כלל התכנסויות משפחתיות וחגיגות פרטיות בולטות, כשבמרכזן עמדה מערכת היחסים החמה והקרובה בינו לבין סבו, דונלד טראמפ.

ארוחת ערב חגיגית ואינטימית בבית הלבן

שיא החגיגות התקיים בבית הלבן, שם אירח נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ את נכדו האהוב לארוחת ערב פרטית, חמימה ומרגשת לרגל יום הולדתו ה-13 וכניסתו לעולם המצוות. אמו של יוסף, איוונקה טראמפ, שיתפה את הציבור בהתרגשות וציינה כי מדובר היה בארוחה בלתי נשכחת. למרות לוח הזמנים הנשיאותי הצפוף והעמוס לעייפה, הקפיד הסבא המפורסם לפנות זמן מיוחד כדי לחגוג מקרוב את הצעד המשמעותי בחייו של יוסף, תוך שילוב ייחודי בין מעמדו הרשמי של המקום לבין אווירה משפחתית אינטימית.

חגיגה של מסורת ומשפחה

יוסף, הגדל בבית יהודי שומר מסורת (הן מצד אביו ג'ארד והן בעקבות גיורה של אמו איוונקה), הגיע לגיל 13 והצטרף רשמית למניין. בני המשפחה המורחבת התכנסו כדי לציין את המנהג העתיק, כאשר ברקע בלט השילוב הייחודי בין עולם הפוליטיקה האמריקאי הגבוה לבין שורשיה המסורתיים של המשפחה.

"מזל טוב ליוסף קושנר היקר על היכנסו בעול מצוות," מסרו מקורבים למשפחה. "זהו רגע מרגש מאוד עבור ההורים וכל בני המשפחה, שרואים בגאווה רבה כיצד הילדים גדלים ושומרים על המסורת היהודית."

הקשר המיוחד בין הסבא לנכדים

זו אינה הפעם הראשונה שבה אירועי המצווה של ילדי איוונקה וג'ארד תופסים את כותרות הציבוריות. כזכור, לפני מספר שנים חגגה האחות הגדולה, ארבלה, את בת המצווה שלה באירוע מפואר שגם בו לקחה חלק משפחת טראמפ המורחבת.

ג'ארד קושנר מרבה לציין בספריו ובראיונות את היחס החם שמפגין דונלד טראמפ כלפי המסורת היהודית של נכדיו, על אף אורח חייו. השתתפותו הפעילה והחמה של הסבא באירועי השמחה של הנכדים ממחישה פעם נוספת את החשיבות העליונה שהמשפחה מעניקה ללכידות משפחתית, מעבר לכל במה פוליטית.

ברכת "מזל טוב" חמה ממשיכה לזרום אל בני המשפחה מכל רחבי העולם היהודי וממובילי דעת קהל בארצות הברית.

שני סנאטורים דמוקרטים פתחו אמש (חמישי) במהלך לחסימת הסכם שיתוף הפעולה הגרעיני בין ארצות הברית לערב הסעודית. לפי דיווח ב"ניו יורק טיימס", הסנאטורים ג'ף מרקלי מאורגון ואדוארד מרקי ממסצ'וסטס טוענים כי ממשל טראמפ נטש אמצעי בטיחות ארוכי שנים וניסה לעקוף את פיקוח הקונגרס על עסקה שעלולה להצית מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון.

הצעת ההחלטה שהגישו השניים בזמן שהקונגרס נמצא בפגרה לקראת בחירות האמצע ב-3 בנובמבר, תכפה דיון והצבעה בנושא כאשר המחוקקים ישובו לוושינגטון בחודש הבא. עם זאת, המהלך ניצב בפני סיכויים נמוכים לאישור בשני בתי הקונגרס הנשלטים בידי הרפובליקנים, אף שמחוקקים מהמפלגה הביעו הסתייגויות מההסכם.

ממשל טראמפ הגדיר את ההסכם, שהועבר לקונגרס ב-14 בספטמבר, כדרך להעמקת הקשרים הכלכליים והביטחוניים בין המדינות, ובריאד ציינו כי הוא יתמוך במאמצי הממלכה לגוון את מקורות האנרגיה שלה. מנגד, הסנאטורים מדגישים כי ההסכם אינו כולל הגבלות קריטיות על העשרת אורניום ומיחזור דלק גרעיני משומש, טכנולוגיות שעלולות לשמש לייצור חומר לנשק גרעיני.

"עסקת הגרעין בין ארצות הברית לסעודיה עוסקת במגטונים, לא במגוואטים", מסר מרקי בהצהרה והזהיר כי מדובר ב"יריית הפתיחה למרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון". מרקלי ציין בריאיון לעיתון כי הממשל התעלם מתקן הזהב שהונהג למשל בהסכם עם איחוד האמירויות ב-2009, המחייב ויתור על העשרה ומיחזור מקומיים. לדבריו, לסעודיה אין סיבה לפתח חשמל גרעיני יקר במיוחד למעט הנחת תשתית לתוכנית נשק עתידית, וזאת בשעה שלרשותה מקורות אנרגיה חלופיים כמו אנרגיה סולארית.

ההתנגדות למהלך מתרחשת בעת שארצות הברית מצויה במלחמה עם איראן, מערכה שטראמפ הצדיק כחיונית למניעת נשק גרעיני מטהרן. מרקלי התריע כי היעדר הגבלות על סעודיה ימנע כל סיכוי שאיראן תסכים להגבלות דומות על תוכניתה. 

חששות דומים נשמעו גם בצד הרפובליקני. הסנאטור ג'ון קנדי מלואיזיאנה אמר בריאיון לרשת CBS כי הוא אינו חש בנוח עם המהלך, והזכיר כי וושינגטון מפציצה מדינה אחת כדי למנוע ממנה נשק גרעיני ובמקביל חותמת על עסקה עם מדינה אחרת.

בנוסף, הדמוקרטים מאשימים את הממשל כי תזמן את הגשת ההסכם שבועות ספורים לפני היציאה לפגרה במטרה למנוע מהקונגרס לממש את סמכות הפיקוח שלו, הנתונה לו למשך שלושה חודשים מתוקף חוק האנרגיה האטומית.

יוון פועלת בימים אלו לעצב מחדש את מאזן הכוחות האווירי בים האגאי ובמזרח הים התיכון, באמצעות בחינת מערכות נשק מהדור הבא עבור חיל האוויר שלה. על פי דיווח באתר החדשות היווני Directus, באתונה ממקדים את המאמצים בשלוש מערכות נשק מתקדמות מבית היוצר של ארצות-הברית ובריטניה, שילוב שעשוי להעניק ליוון עליונות אווירית מוחלטת ויכולת תקיפה בעומק שטח האויב מבלי לסכן את מטוסיה.

ב-8 באוקטובר נערכה במטה הכללי של חיל האוויר היווני פגישה מכרעת עם נציגי תאגיד הטילים האירופי MBDA UK, בהם מנהלת המכירות האזורית רייצ'ל ווסטווד והמנהל הטכני סאביו באבו. משרד ההגנה היווני אישר רשמית ב-14 באוקטובר כי הצדדים דנו ביכולותיהם של טילי השיוט הזעירים SPEAR 3 וגרסת הלוחמה האלקטרונית SPEAR EW.

טיל ה-SPEAR 3, שייצורו הראשוני החל השנה לקראת מסירות ראשונות ב-2027, מצויד במנוע טורבו-סילון ומסוגל לפגוע במטרות ניידות ומערכות הגנה אווירית בטווח של מעל 140 ק"מ. גרסת ה-EW משלבת משבשים מתקדמים שנועדו לעוור ולהטעות מכ"מים של האויב.

במקביל למגעים עם הבריטים, נרשמת תכונה ערה גם מול וושינגטון. לפי פרסומים בתקשורת הביטחונית ביוון, אתונה הגישה בקשה ראשונית לקבלת נתוני מחיר וזמינות עבור טילי האוויר-אוויר המתקדמים AIM-260 JATM ו-AIM-120D-3. ה-AIM-260, שלוקהיד מרטין חתמה בספטמבר האחרון על הסכם להאצת ייצורו, מיועד להחליף את טילי ה-AMRAAM הנוכחיים.

אף שנתוניו מסווגים, הערכות מצביעות על טווח פגיעה של כ-300 ק"מ. תקדים מעודד מבחינת היוונים נרשם באוגוסט האחרון, כאשר אוסטרליה הודיעה על כוונתה לרכוש את הטילים בעסקה בשווי של כ-736 מיליון דולר אוסטרלי, צעד המוכיח כי הנשק אינו שמור לצבא ארצות-הברית בלבד.

הנדבך השלישי והמרתיע ביותר בתוכנית ההתחמשות היוונית הוא בחינת רכישתו של טיל השיוט החמקן AGM-158B JASSM-ER. מדובר בנשק תקיפה לטווח ארוך במיוחד העולה על 926 ק"מ, נתון המקרב אותו לקטגוריית ה-1,000 ק"מ. שילוב המערכות הללו עם מטוסי ה-F-35 העתידיים של יוון, לצד מטוסי ה-F-16 Viper המשודרגים ומטוסי הרפאל שכבר מצוידים בטילי מטאור, נועד להעביר מסר ברור לאנקרה.

בעוד טורקיה משקיעה בפיתוח מטוסים ומערכות הגנה משלה, יוון שואפת לבסס יתרון איכותי וטכנולוגי מובהק, בכפוף להשגת האישורים הנדרשים, המימון והטמעת המערכות.

אלוף העולם לשעבר בשחמט ויו"ר הארגון לחידוש הדמוקרטיה, גרי קספרוב, מפרסם טור דעה נוקב בעיתון הניו-יורק טיימס, שבו הוא מתריע כי ישראל ניצבת בפני צומת דרכים היסטורי. לטענתו, בבחירות שייערכו ב-27 באוקטובר, האזרחים יידרשו להכריע האם המדינה תפנה לכיוון של רפובליקה חילונית או תידרדר לתיאוקרטיה רבנית נוקשה.

קספרוב משווה את המצב בישראל לפשרה ההיסטורית שעשו מייסדי ארצות הברית בנושא העבדות, פשרה שהובילה לבסוף למלחמת אזרחים עקובה מדם כעבור 84 שנים. הוא מבהיר אמנם כי אין כל הקבלה מוסרית בין בעלי עבדים לבין הציבור החרדי, שכן אורח חיים דתי יכול להתקיים לצד דמוקרטיה, אך מדגיש כי הכוח הפוליטי החרדי מפורר כיום את האמנה החברתית שמחזיקה את ישראל יחד.

שורשי המשבר, מסביר קספרוב, נעוצים בימיה הראשונים של המדינה, כאשר ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, העניק פטור מגיוס ושליטה בחוקי דת לקהילה החרדית הקטנה ששרדה את השואה, בתמורה לתמיכתה בהקמת המדינה. בדומה למייסדי ארצות הברית שהניחו כי העבדות תדעך מעצמה, גם דור המייסדים בישראל לא צפה כי הפטור שניתן למאות בודדות של תלמידי ישיבות יהפוך לתופעה רחבה כל כך.

כיום מהווים החרדים כ-14 אחוזים מהאוכלוסייה, אך נהנים ממימון ציבורי נדיב, כוח פוליטי חסר פרופורציה בכנסת ופטור משירות צבאי, שהפך למקור זעם עצום עבור הציבור החילוני מאז אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה בעזה. בנוסף, קספרוב מציין את המונופול של הרבנות על נישואים, גירושים וקבורה, המאלץ זוגות רבים להינשא באירופה, וכן את הגבלת השירותים הציבוריים בשבת למרות שמיליוני ישראלים אינם שומרי מצוות.

קספרוב טוען כי המפלגות החרדיות יתמכו בכל מנהיג שישמר את זכויות היתר שלהן, ללא קשר להאשמות נגדו. כך הפכו החרדים לשותפים הכרחיים בקואליציית הימין הקיצוני של ראש הממשלה בנימין נתניהו. קספרוב מציין כי ללא החרדים, לנתניהו לא היה גיבוי למהלכים סמכותניים כמו דיכוי עצמאות מערכת המשפט או הניסיון לפטר את היועצת המשפטית לממשלה. מנגד, החרדים מאבדים תמיכה אפילו בימין, כאשר דמויות בולטות בליכוד כמו יולי אדלשטיין עזבו בשל התנגדותם למונופול החרדי, והאופוזיציה מנהלת קמפיין לביטול הפטור מגיוס אחת ולתמיד.

לסיכום, קספרוב מדגיש כי כמי שגדל בברית המועצות שבה נכפה אתאיזם ודוכאה התרבות היהודית, הוא אינו מייחל לכך בישראל, אלא שואף לשוויון בפני החוק ולמדינה שתהווה "אור לגויים". בהשאלה מדבריו של הנשיא האמריקני אברהם לינקולן, הוא קובע כי ישראל אינה יכולה להמשיך להתקיים כחצי תיאוקרטיה וחצי מדינה חילונית, ומסכם כי הבחירות הקרובות מציעות דרך יציאה ללא שפיכות דמים מהבוץ הנוכחי.

נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי חשף כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הביע בעבר דאגה מההתעצמות הצבאית המצרית, ואף שאל אותו ישירות מדוע קהיר ממשיכה להתחמש ולרכוש אמצעי לחימה. א-סיסי הדגיש כי מבחינת מצרים, התחזקות צבאית אינה מכוונת נגד ישראל, אלא נועדה להבטיח את ביטחונה של המדינה ולשמר את השלום באזור הסוער שבו היא נמצאת.

"נתניהו אחראי למדינתו, והוא יודע היטב שמצרים לעולם לא תהווה איום", אמר א-סיסי במהלך טקס סיום מחזור באקדמיה המצרית לשוטרים בקהיר החדשה. הנשיא המצרי סיפר: "באחת הפעמים הוא שאל אותי: 'למה אתה מתחמש?' הוא שאל אותי את השאלה הזאת. הוא אמר: 'למה אתה רוכש נשק?'"

לדברי א-סיסי, הוא השיב לנתניהו כי ישראל צריכה להתייחס לעוצמתה הצבאית של מצרים כפי שקהיר מתייחסת לעוצמתה של ישראל. "אמרתי לו: 'מעולם לא ראיתי בעוצמתה של ישראל איום עליי, ואני סבור שגם אתם צריכים להתייחס אלינו מתוך הבנה שעוצמתה של מצרים אינה מהווה איום עליכם'".

א-סיסי הסביר כי מבחינת קהיר, צבא חזק הוא מרכיב מרכזי בשמירה על היציבות. "אנחנו חיים באזור סוער, ואנחנו צריכים להיות חזקים כדי לשמור על השלום שממנו אנחנו נהנים, לא רק עם ישראל, אלא עם האזור כולו", אמר. לדבריו, תפיסת הביטחון המצרית מבוססת על בניית כוח צבאי ומשטרתי שירתיע איומים ויגן על הישגי השלום.

הנשיא המצרי קשר את הדברים גם ליחסים המדיניים עם ישראל ולסוגיה הפלסטינית. לדבריו, מאז 2013 הוא שב ואמר לנתניהו כי הקמת מדינה פלסטינית היא הדרך ליציבות אזורית ולשילובה המלא של ישראל במזרח התיכון. "אמרתי לו שההזדמנות להקים מדינה פלסטינית תביא יציבות אמיתית לכולנו", אמר א-סיסי. "תהיה השתלבות אמיתית של ישראל באזור. הוא לא השתכנע. הוא לא השתכנע".

דבריו מגיעים על רקע רגישות גוברת בישראל להתעצמות הצבא המצרי ולפריסת כוחות בסיני, לצד מתיחות פומבית בין קהיר לבכירים בישראל. א-סיסי שב והבהיר כי מצרים מחויבת להסכם השלום עם ישראל וכי אין לה "שאיפות נסתרות" כלפי שטחה.

שינויי האקלים, סכסוכים גיאופוליטיים ותופעת ה"אל-ניניו" חוברים יחד ליצירת משבר חריף בשוק הסוכר העולמי. קיץ לוהט ויבש שפקד את אזורי הגידול המרכזיים בעולם הקפיץ את מחירי הסוכר בשיעור של כ-15 אחוזים לעומת השנה שעברה, על פי נתוני ארגון המזון והחקלאות של האו"ם. על פי דיווח של ה"ניו יורק טיימס", המכה הקשה ביותר מורגשת בהודו, צרכנית הסוכר הגדולה בעולם והיצרנית השנייה בגודלה אחרי ברזיל.

הודו חווה את עונת המונסון הגרועה ביותר שלה ב-11 השנים האחרונות, ועד סוף ספטמבר כמחצית משטחה הוגדר תחת תנאי בצורת. הפגיעה הקשה ביבולי קנה הסוכר הובילה לעליית מחירים חדה בדיוק בעיצומה של עונת הפסטיבלים ההינדית, שבה צריכת הממתקים המסורתיים נמצאת בשיאה. המחירים בחנויות הממתקים כבר זינקו ב-10 אחוזים, הפגנות פרצו ברחבי המדינה, והממשלה ההודית נאלצה להזהיר סוחרים מפני אגירת סחורות. בצעד חריג עבור מדינה שבדרך כלל מייצאת סוכר, הודו אף פתחה השנה את שעריה לייבוא, מהלך שדחף את המחירים העולמיים גבוה עוד יותר.

עבור החקלאים במדינת מהאראשטרה שבמערב הודו, המשבר הנוכחי הוא הרסני. קנה הסוכר הוא גידול הצורך כמויות אדירות של מים, והחקלאים נאלצים לקדוח לעומק רב יותר ויותר, עד ליבוש מאגרי המים המקומיים. מורארג'י פאטיל, חקלאי בן 30 מאזור מאראתוואדה, סיפר כי הבאר שלו, שמגיעה לעומק של כ-240 מטרים, התייבשה לחלוטין. פאטיל, שמעריך כי היבול שלו יצנח ב-70 אחוזים ואיבד את הטרקטור שלו לבנק בשל חובות, אף ניסה לשים קץ לחייו באמצעות שתיית חומר הדברה, אך ניצל על ידי משפחתו וכעת מתמודד גם עם החשבונות הרפואיים. חקלאים אחרים באזור מדווחים על הפסדים דומים, וחלקם אף עקרו את הגידולים היבשים בניסיון נואש לעבור לגידול פולי סויה.

מעבר למשבר המזון, המחסור בסוכר מערער גם את יעדי הביטחון האנרגטי של הודו. הממשלה המקומית קידמה בשנים האחרונות מהלך למהילת דלק ב-20 אחוזי אתנול המופק מקנה סוכר, במטרה לצמצם את זיהום האוויר ואת התלות הכבדה בייבוא נפט גולמי, במיוחד כאשר נתיבי השיט במזרח התיכון משובשים בשל מלחמה.

אולם על פי ה"ניו יורק טיימס", המהלך מעורר זעם רב בקרב נהגים הודים, שמתלוננים כי הדלק המהול פוגע במנועים ישנים ומקצר משמעותית את טווח הנסיעה. במקביל, מחירי הסוכר המאמירים מאלצים את הודו להסתמך יותר על תירס ואורז לייצור אתנול, אלא שגם גידולים אלו נפגעו קשות מהחום והבצורת, מה שמעמיד את שרשראות האספקה של המדינה בפני מבחן עמידות מורכב.

לקראת הבחירות הקרובות, מבקש ארגון MIND Israel להסיט את הדיון הציבורי מהשאלה מי ירכיב את הממשלה הבאה לשאלה אילו הכרעות היא תהיה חייבת לקבל כדי להבטיח את עתידה של מדינת ישראל. במסגרת פרויקט מיוחד העוסק באיומים הקיומיים על ישראל, אנו מפגישים בין אישים המייצגים תפיסות עולם שונות ומציגים בפניהם שאלות זהות על עתיד המדינה. הפעם יו"ר מועצת יש"ע ומזכ"ל התנועה הקיבוצית, מציגים שתי תפיסות עולם שונות על עתיד המפעל הציוני ועל השאלות כיצד מבטיחים את קיומה של ישראל מול האיומים מבחוץ והסכנות מבית וכיצד מתמודדים עם המציאות הדמוגרפית שבין הים לירדן, באופן שיבטיח את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית?

"הדרך להבטיח את עתיד ישראל: גבולות בני הגנה, חתירה לשלום וחיזוק החברה"

התנועה הקיבוצית יודעת את מחיר המלחמה. התנועה איבדה רבים מבניה במלחמות ישראל, ובישיבתה על קו הגבול.

טבח שמחת תורה לא יכול לחזור על עצמו לעולם. זו חייבת להיות התחייבות שלנו לדור הצעיר. יש צורך בשידוד מערכות בכל הדרגים ובכל הרמות – בממשלה, בכנסת, בצבא, במודיעין ועוד.

עלינו לחזק את ההתיישבות בגבולות הארץ, ועל מדינת ישראל ליצור חיץ ביטחוני בין אויבינו לבין אזרחי המדינה באמצעות גבולות ברי הגנה.

אך אנו זוכרים כי הערובה הבטוחה ביותר לביטחון העם היהודי בארצו היא השלום, ועלינו לשאוף להסדרים מדיניים.

יגאל אלון, ממייסדי קיבוץ גינוסר, שהיה שותף לגיבוש תפיסת ההגנה של מדינת ישראל, הזהיר כי: “דור שיחדל להאמין בשלום, עלול להחמיץ את ההזדמנות לשלום כשהסיטואציה ההיסטורית תזמן זאת”.

אך איום לא פחות גדול על מדינת ישראל הוא סכנת ההתפרקות מבפנים. כפי שראינו, ההתמוססות הפנימית משחקת לידי המבקשים להשמידנו. 

אם מדינת ישראל חפצת חיים, עליה לפעול לחיזוק החברה הישראלית, לחיבורה ולאיחודה.

מדינה יהודית ודמוקרטית צריכה לפעול לפיתוח הארץ עבור כל תושביה – יהודים, ערבים, דרוזים וצ’רקסים – ולמען פיתוח כל חלקיה.

על המדינה להשקיע משאבי עתק בחיזוק ובפיתוח הפריפריה הישראלית: בתי חולים מעולים בגליל, תעסוקה בנגב, רכבת לקריית שמונה, חקלאות ותעשייה משגשגות בגבולות, תיירות בגולן – והרשימה עוד ארוכה.

אם מדינת ישראל לא תפעל להצבת הפריפריה במרכז, היא עלולה להיוותר בלי חלקי ארץ שלמים. ההתנתקות מהנגב ומהגליל תהיה בכייה לדורות ופגיעה אנושה במפעל הציוני.

חברת המופת שהיתה עמוד האש לפני המחנה חייבת לחזור להיות משימת הדור, חברה מתוקנת, טובה ומטיבה עם כלל אזרחיה. חברה המציבה את האדם ואושרו במרכז, ומבקשת להיות אור לגויים.  

חברה המחזקת את השירותים הציבוריים, משקיעה בחינוך ובבריאות, מצמצמת פערים ונאבקת בגזענות, באלימות ובפשיעה בכל המגזרים.

התנועה הקיבוצית, המיישבת את ישראל מאילות שבדרום, דרך גלגל שבבקעה ועד דן שבצפון, חיה לצד יישובים ערביים ומבקשת יחסי שכנות טובה. אנו יודעים לחיות בקיום משותף. 

אך לצד זאת, אנו תובעים מכלל האוכלוסיות במדינה, ובתוכן החברה הערבית, לפעול לשוויון בנטל, במסגרת שירות אזרחי או חברתי.

השוויון בנטל של כל הקבוצות בישראל הוא צו השעה, לא רק לנוכח הצרכים הביטחוניים והאזרחיים ההולכים וגדלים, אלא גם כדי ליצור אמון, לגבש אתוס ישראלי מאחד ולהתחבר סביב משימה משותפת. 

יש בישראל שעת כושר לחיבור, לצעידה משותפת ולקבלת החלטות היסטוריות. על הנהגת המדינה מוטלת האחריות שלא להחמיץ את ההזדמנות.

"הדרך להבטיח את עתיד ישראל: לפרק את הרשות הפלסטינית ולהחיל ריבונות ביהודה ושומרון"

תמיד היה מי שהפחיד אותנו שהמפלצת של האויב גדולה ומסוכנת, ולכן צריך להמשיך להאכיל אותה. בשבעה באוקטובר קרסה התפיסה הזאת. ישראל חייבת לעבור מהכלה להכרעה ולהחיל ריבונות בבנימין, יהודה ושומרון. ההרים החולשים על תל אביב, נתניה ונתב״ג הם חגורת הביטחון של המדינה.

נדרש ביטול הסכמי אוסלו ופירוק הרשות הפלסטינית ומנגנוניה החמושים. כ־60 אלף חמושים בלב הארץ הם איום על תל אביב ונתניה. אסור לחכות שיפנו את נשקם לעברנו. צריך לפרק את הכוח החמוש ולחסל את תשתיות הטרור וההסתה. האחריות הביטחונית וחופש הפעולה חייבים להיות בידי ישראל.

הריבונות חייבת להתבטא בהקמת יישובים, בחיזוק החוות ובפיתוח תשתיות. ההתיישבות מבססת נוכחות במרחבים האסטרטגיים ומחזקת את ההגנה על המדינה כולה. קו על מפה לא מגן על מדינה.

מול איראן ושלוחותיה, וגם מול איום אפשרי מטורקיה, נדרשים יוזמה, עליונות צבאית, כוחות יבשה חזקים, ייצור ביטחוני עצמאי ומיגון העורף. בתוך ישראל צריך לפרק את הנשק הבלתי־חוקי ולהכריע את ארגוני הפשיעה. את הברית עם ארצות הברית יש להעמיק כברית של ערכים ואינטרסים, לצד יכולת עצמאית להגן על עצמנו.

המודל המדיני: ריבונות ישראלית וממשל עצמי בערים הערביות

ביהודה ושומרון חיים, לפי ההערכות שעליהן אנו נשענים, בין 1.8 ל־2.5 מיליון ערבים. זה רחוק מהמספרים שמנופפים בהם כדי להפחיד את הציבור. אין ספירה אמינה ומוסכמת, ורישומי הרשות אינם מבחינים כראוי בין מי שחי כאן, מי שהיגר ומי שנפטר. על בסיס נתונים כאלה לא מוותרים על ביטחון המדינה.

התוכנית שלנו ברורה ומוסדרת: פירוק הרשות הפלסטינית, ביטול החלוקה לשטחי איי, בי וסי והחלת ריבונות ישראלית בשטחים הפתוחים ובמרחבי ההתיישבות - כ־80 אחוז מהשטח. בערים הערביות יפעלו ממשלים עצמאיים לניהול החיים האזרחיים. האחריות הביטחונית בכל המרחב תהיה ישראלית. איננו רוצים לנהל את חייהם האזרחיים של הערבים, ולא נאפשר להם לאיים על חיינו.

כך נמנע השתלטות על השטחים הפתוחים, טבעת חנק סביב היישובים והקמת בסיסי טרור מעל מרכז הארץ. הממשלים המקומיים יעסקו בחינוך, בתשתיות ובשירותים לתושב. אנחנו נקדם תעסוקה ופיתוח כלכלי. מי שרוצה לחיות בשלום יוכל לחיות היטב. מי שבוחר בטרור ייעצר וייענש.

גם הגירה מרצון היא אפשרות לגיטימית. אנשים ממזרח אירופה ומכל העולם עוברים למדינות אחרות כדי לבנות עתיד טוב יותר. מדוע דווקא לערביי יהודה ושומרון ועזה מבקשים לשלול את הבחירה הזאת? מי שרוצה לצאת מרצונו צריך לקבל אפשרות וסיוע. מי שרוצה להישאר ולחיות בשלום צריך לקבל הזדמנות לשגשג.

הכותבים הם ישראל גנץ, יו"ר מועצת יש"ע וראש המועצה האזורית בנימין וליאור שמחה, מזכ״ל התנועה הקיבוצית

עסקת ענק נוספת בתעשיית ההייטק הישראלית: חברת הסייבר ורוניס (Varonis Systems), המתמחה באבטחת מידע ארגוני, חתמה על הסכם למכירתה לחברת הסייבר האמריקאית Proofpoint, שבבעלות קרן ההשקעות תומא בראבו (Thoma Bravo), תמורת כ-6.3 מיליארד דולר במזומן. כך הודיעו החברות אמש (חמישי).

על פי תנאי העסקה, בעלי המניות של ורוניס יקבלו 49.75 דולר במזומן עבור כל מניה. מדובר בפרמיה של 52% על מחיר המניה ב-22 ביוני, יום המסחר האחרון לפני שהתפרסמו הדיווחים הראשונים על מכירה אפשרית של החברה. ההצעה משקפת גם פרמיה של 17% על מחיר הסגירה בתחילת ספטמבר, לפני גל נוסף של דיווחים על מגעים לרכישה. בעקבות ההודעה עלתה מניית ורוניס בכ-2.7% במסחר המאוחר בוול סטריט.

ורוניס, שהוקמה בשנת 2004, מפתחת מערכות להגנה על מידע רגיש בארגונים. הפלטפורמה שלה מאפשרת לזהות ולסווג נתונים, לפקח על הרשאות גישה, לצמצם חשיפה של מידע רגיש ולזהות איומי סייבר באמצעות כלים המבוססים על בינה מלאכותית. החברה מעסיקה כ-2,800 עובדים ברחבי העולם, מהם כ-1,000 בישראל, שבה פועל גם מרכז הפיתוח שלה.

הבינה המלאכותית דוחפת את עסקאות הענק

הרכישה מגיעה בתקופה שבה חברות הסייבר מגדילות את השקעותיהן באבטחת מערכות בינה מלאכותית, על רקע השימוש הגובר בטכנולוגיה מצד ארגונים וגם מצד תוקפים. אחד האתגרים המרכזיים הוא הגנה על מידע ארגוני שאליו ניגשים כלי AI אוטונומיים, המסוגלים לבצע פעולות ולעבד כמויות גדולות של נתונים במהירות.

Proofpoint מתמקדת כיום בעיקר באבטחת דואר אלקטרוני, משתמשים ומערכות תקשורת ארגוניות. רכישת ורוניס צפויה להרחיב את פעילותה לתחום אבטחת המידע הארגוני ולשלב בין הגנה מפני איומים לבין שליטה בגישה לנתונים רגישים.

מנכ"ל Proofpoint, סומיט דוואן, הסביר בריאיון ל"וול סטריט ג'ורנל" כי החברה בחנה אפשרות לפתח יכולות דומות בעצמה או ליצור שיתוף פעולה מסחרי עם ורוניס, אך הגיעה למסקנה שנדרשת רכישה מלאה. לדבריו, כאשר מערכות פועלות במהירות של מכונה, נדרש שילוב עמוק בין יכולות האבטחה השונות.

מה יקרה לעובדי ורוניס בישראל?

העסקה צפויה להיות מושלמת במחצית הראשונה של 2027, בכפוף לאישור בעלי המניות של ורוניס ולקבלת האישורים הרגולטוריים הנדרשים. עד אז שתי החברות ימשיכו לפעול בנפרד. לאחר השלמת הרכישה תהפוך ורוניס לחברה פרטית ומניותיה יימחקו מהמסחר בנאסד"ק. בשלב זה לא פורסמה החלטה בנוגע לשינויים במצבת העובדים בישראל, וגם טרם הוכרע אם ורוניס תמשיך לפעול תחת המותג הנוכחי שלה.

את העסקה תממן תומא בראבו באמצעות הון עצמי ומימון באמצעות חוב. במסגרת המהלך גם קרן הפנסיה של המורים באונטריו, קנדה, צפויה לרכוש החזקה ב-Proofpoint.

עבור תומא בראבו מדובר בהרחבה משמעותית של פעילות הסייבר, חמש שנים לאחר שרכשה את Proofpoint והפכה אותה לחברה פרטית בעסקה של 12.3 מיליארד דולר. דוואן אמר כי החברה ממשיכה לבחון אפשרות לחזור בעתיד למסחר בבורסה, וכי רכישת ורוניס עשויה להפוך אותה לאטרקטיבית יותר בעיני משקיעים.

הרכישה מצטרפת לגל עסקאות בענף הסייבר העולמי, כאשר חברות גדולות מבקשות להרחיב את מגוון השירותים שהן מציעות ולספק ללקוחות הארגוניים פתרונות אבטחה משולבים במקום מערכות נפרדות של ספקים רבים.

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, העניק ריאיון נרחב לרשת החדשות האמריקאית ניוזמקס, שבו התייחס בהרחבה למערכה הצבאית מול איראן, לעתיד תוכנית הגרעין של משטר האייתוללות וליחסיו המורכבים עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על רקע מערכת הבחירות בישראל.

בדבריו הצהיר הנשיא כי המלחמה מול איראן צפויה להסתיים "בקרוב מאוד, בדרך זו או אחרת", וחשף כי בטהרן מנהלים מגעים מול וושינגטון ואף ביקשו לעצור את הפעולות הצבאיות נגדם.

האיום על מתקני הגרעין והשימוש ב"אם כל הפצצות"

במהלך הריאיון למגיש רוב פינרטי בבית הלבן, נשאל טראמפ מדוע ארצות הברית אינה מכריזה על ניצחון ויוצאת מהמערכה כבר עתה, לאור הצהרותיו הקודמות כי תוכנית הגרעין האיראנית הושמדה. טראמפ השיב כי מהלך כזה עלול לאלץ את ארצות הברית לפעול שוב בתוך שנה.

"אני רוצה לעשות זאת כך שהם לעולם לא יחזיקו בנשק גרעיני, משום שלדעתי אם יהיה להם נשק כזה, הם ישתמשו בו באופן מיידי", הסביר הנשיא, והוסיף כי הוא חושש מהיום שבו יסיים את תפקידו וייכנס לבית הלבן נשיא "חלש ולא יעיל" שיאפשר לאיראנים לחדש את הפרויקט.

טראמפ ציין כי מתקני הגרעין המרכזיים של איראן כבר הושמדו ונקברו תחת "מיליוני טונות של סלעים" בעקבות תקיפות מפציצי ה־B2, אך הבהיר כי מערכת הביטחון האמריקאית בוחנת כעת פעולה נגד אתר גרעין נוסף המבוצר במעמקי האדמה, המכונה "הר המכוש". "אנחנו מסתכלים על ההר הזה, ייתכן שנצטרך להגיע לשם. אנחנו ננסה לפגוע בו ונשמיד אותו מהר", אמר טראמפ, אך שלל באופן מוחלט אפשרות של שליחת כוחות קרקעיים אמריקאיים לשטח איראן.

בהתייחסו לדיווחים על כוונת הפנטגון להשתמש ב"אם כל הפצצות" לאחר בחירות האמצע בנובמבר, הבהיר טראמפ כי אין מדובר בנשק גרעיני או בגרעין טקטי. "זו פשוט פצצה גדולה במיוחד, כמו פצצת גרעין זעירה, אבל היא אינה גרעינית. לא הייתי משתמש בנשק גרעיני, אנחנו לא צריכים לעשות זאת", הדגיש הנשיא, והוסיף כי עם סיום המלחמה הקרוב, מחירי הנפט והדלק בעולם "יצנחו כמו אבן".

היחסים עם נתניהו והבחירות בישראל

כשנשאל טראמפ באופן ישיר האם הוא סומך על ראש הממשלה בנימין נתניהו, השיב הנשיא בכנות מפתיעה: "אני לא סומך על אף אחד, למען האמת. בעולם הפוליטיקה, אני לא סומך על אף אחד".

לצד האמירה המסויגת, מיהר טראמפ לשבח את שיתוף הפעולה עם נתניהו, במיוחד בכל הנוגע למערכה המשותפת מול איראן. "יש לי מערכת יחסים טובה מאוד איתו, נחלנו הצלחה טובה יחד. הייתה לנו שותפות מוצלחת מאוד מבחינה צבאית", ציין הנשיא.

אשר לשאלה האם בכוונתו להתערב במערכת הבחירות בישראל ולהביע תמיכה פומבית בנתניהו לקראת פתיחת הקלפיות ב־27 באוקטובר, נמנע טראמפ ממתן התחייבות מפורשת, אך רמז כי בסביבתו של ראש הממשלה מעוניינים בכך מאוד.

"ובכן, הם היו רוצים שאהיה מעורב. כן, הם היו רוצים", אמר טראמפ, וחתם בהתפארות אופיינית בנוגע לפופולריות שלו בקרב הציבור הישראלי: "אנשי ישראל אומרים שאם הייתי מתמודד לראשות הממשלה, הייתי מקבל 99 אחוזים מהקולות שלהם".

פוליטיקאי אומר משפט אחד, ופתאום כל היתר נשמעים כמו תקליט שחוק. כשגדי איזנקוט, יו"ר מפלגת ישר ומי שמוביל את גוש השינוי, ירד לרצועת עזה והציב יעד של 18 חודשים לסיום שלטון חמאס, הוא עשה את מה שבנימין נתניהו נמנע ממנו במשך שנים: הציב לציבור לוח זמנים שאפשר לבחון, למדוד ולדרוש עליו דין וחשבון.

לא עוד סיסמאות של "ניצחון מוחלט", לא עוד הבטחות אינסופיות על פירוק חמאס מנשקו, כשמנגד, בפועל, נהרות של מזוודות של דולרים משוגרות לארגון הטרור, ולא עוד נאומים גדולים שמסתיימים במציאות אחרת: חיזוק חמאס.

18 חודשים הבטיח איזנקוט לסיום שלטון חמאס. יעד ברור, שאפתני, שאפשר להתווכח על היתכנותו, אבל אי אפשר להתעלם ממנו. וזה בדיוק ההבדל בין מנהיגות שמבקשת להיבחן על תוצאות לבין מנהיגות שמבקשת להישאר בשלטון באמצעות הבטחות ומילים גדולות.

נתניהו הבטיח לחסל את שלטון חמאס, להכריע אותו ולפרק את יכולותיו. הוא הבטיח לאורך שנים, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר. אלא שככל שההבטחות התרבו, כך הלך והעמיק הפער בינן לבין המציאות.

ישראל שילמה מחיר כבד, המלחמה המשיכה, כל החזיתות נותרו פתוחות, המחיר ששילמנו היה כבד מנשוא, והציבור נותר עם השאלה הבסיסית: מתי כל זה אמור להסתיים, ומהי בכלל התוכנית ליום שאחרי?

גם כעת, כשנתניהו ממשיך לדבר על ניצחון, הוא אינו מציע לציבור שעון ברור שבאמצעותו ניתן יהיה לבחון את הבטחותיו. איזנקוט, לעומתו, מבין שלוח זמנים הוא גם התחייבות פוליטית. מי שמציב תאריך יעד מסתכן בכישלון, אבל גם מאפשר לציבור לשפוט אותו. מי שמסתפק בסיסמאות בלי לוח זמנים מוגדר, יכול תמיד להסביר מדוע עדיין לא הגיע הרגע.

כשאיזנקוט מציב יעד, היעד הוא התחלה של דיון רציני. הוא מעביר את השיח מהבטחות על ניצחון אל השאלה כיצד משיגים אותו. אלא שהיתרון של איזנקוט אינו מסתכם בשעון שהוא הציב לחמאס. הוא טמון גם באדם שמבקש להפעיל אותו.

רגע אחרי שהכריז על יעד למיטוט שלטון חמאס, התייצב איזנקוט בריאיון אצל עומרי אסנהיים ברשת 13 והציג סגנון כמעט חריג בנוף הפוליטי הישראלי: הוא אינו מנסה לנצח בכל משפט, אינו זקוק לעלבון כדי להוכיח כוח ואינו הופך כל שאלה למלחמת עולם. הוא מדבר באופן ענייני, מציג את עמדותיו ומשדר ביטחון שאינו תלוי בצעקות. לצדו של נתניהו, שהפך את הפוליטיקה הישראלית למופע מתמשך של הישרדות, האיפוק הזה נראה כמעט מהפכני.

איזנקוט אינו נואם כריזמטי במובן הביביסטי של המילה. הוא לא חוצב להבות בכל הופעה ולא עוטף כל תשובה בדרמה. אבל דווקא בזה טמון כוחו. הציבור הישראלי שמע די והותר נאומים גדולים, הבטחות היסטוריות והצהרות על מנהיגות שאין לה תחליף. אחרי שנים של מילים ושנים של מלחמות, ייתכן שהוא זקוק למישהו שמדבר פחות ועושה יותר.

הפער הזה בלט גם כאשר איזנקוט התייחס לבנו גל איזנקוט ז"ל, שנפל במלחמה, ולסרטון הפוגעני שיצר הליכוד על בנו גל. הוא ניסה לשמור על קור רוח, אך הכאב ניכר. לא נדרש ממנו נאום זועם כדי להבין את עוצמת הפגיעה. הוא חש בוז לנתניהו, ואשתו חנה כעסה מאוד. לפעמים, דווקא הרגע שבו אדם נאבק לשמור על קול יציב אומר יותר מאלף משפטים שנכתבו עבורו בידי יועצי תקשורת.

איזנקוט איבד את בנו ואת שני אחייניו במלחמה. הוא אינו מדבר על השכול כעל תפאורה לקמפיין, אלא כחלק מהמחיר שמשפחתו שילמה. הכאב הזה אינו מעניק לו אוטומטית את הזכות להנהיג, אבל הוא מעניק לדבריו על אחריות, ביטחון ומחיר המלחמה משקל אנושי שאי אפשר לזייף. גם סיפור ילדותו מוסיף ממד לדמותו. בגיל תשע, לאחר שהוריו נפרדו, הוא נשלח לקיבוץ כילד חוץ לבדו, ורק כעבור כשנתיים וחצי שב לביתו.

קשה לדעת כיצד חוויה כזאת מעצבת אדם, ואין צורך להפוך את ילדותו להסבר פסיכולוגי לכל החלטה שקיבל. אבל אפשר לזהות אצל איזנקוט אדם שמכיר מקרוב את מורכבות החיים, את המחיר של משברים ואת הצורך להמשיך לתפקד גם כשהמציאות האישית אינה פשוטה.

הקריירה הצבאית שלו, ההחלטות שקיבל והנכונות שלו להיכנס לממשלה בזמן מלחמה הן חלק מהרקורד שצריך לבחון כשמדברים על התאמתו לראשות הממשלה. גם העובדה שסירב בעבר לתפקיד הרמטכ"ל, משום שסבר שיש מועמדים מתאימים ממנו, כפי שסיפר, משתלבת בדימוי של אדם שאינו רואה בכל תפקיד הזדמנות שחייבים לחטוף.

אין פירוש הדבר שאיזנקוט חסין מביקורת. הוא צריך להוכיח שיש לו תוכנית מדינית, כלכלית ואזרחית, ולא רק ניסיון ביטחוני. עליו להסביר כיצד ינהל קואליציה, כיצד יתמודד עם המחלוקות הפנימיות בישראל וכיצד יבטיח שהבטחותיו לא יהפכו גם הן רק לסיסמאות ריקות. מנהיגות נבחנת לא רק באופי, אלא גם ביכולת לתרגם עקרונות למדיניות.

אבל גם הביקורת שהוא חוטף משופרות וממכונת הרעל בימין על האנגלית שלו, על רקע העובדה שגדל באילת, אינה מלמדת הרבה על יכולתו להנהיג מדינה. לטענתו, האנגלית שלו טובה, אבל יכולה להיות טובה יותר.

איזנקוט שירת עשרות שנים בצה"ל, מילא תפקידים בכירים וניהל מערכות מורכבות. אפשר וצריך לבחון את שליטתו באנגלית, כמו גם את יכולותיו בכל תחום אחר, אבל הפיכת המבטא או הרקע שלו לנשק פוליטי היא בעיקר ניסיון להסיט את הדיון מהשאלה החשובה: מה הוא מתכוון לעשות. ויש כאן גם עניין ערכי. איזנקוט מדבר על שירות, אחריות ומשפחה מתוך מציאות שבה משפחתו שלו שילמה את המחירים הכבדים במלחמה.

למרות ניסיונות הפוליטיקאים לרכב על הקיפוח העדתי, הוא מספר שמעולם לא חווה גזענות, ואינו זקוק לסיפור של קיפוח כדי לבסס את זהותו הציבורית. בעולם שבו פוליטיקאים מנסים להעמיק שסעים עדתיים כדי לגייס קולות, יש משהו מרענן באדם שאינו מבקש להפוך כל פצע חברתי לכלי קמפיין.

הוא גם אינו חייב להיות מושלם כדי להציע חלופה. הוא רק צריך להוכיח שאפשר לנהל את המדינה אחרת: פחות הפחדה, פחות התחמקות מאחריות, פחות פוליטיקה של הישרדות ויותר תכנון, ביצוע והכרעות. נתניהו מבקש מהישראלים להאמין בו שוב, אף שההבטחות הגדולות שלו לא הביאו עד כה לתוצאה המיוחלת של סיום שלטון חמאס. איזנקוט מבקש מהם לבחון אותו לפי יעד מוגדר, בתוך פרק זמן מוגדר.

ההבדל הזה אינו מבטיח שאיזנקוט יצליח. הוא כן מאפשר לדמיין פוליטיקה שבה ראש ממשלה אינו רק מי שיודע לשכנע את הציבור שהוא היחיד שמסוגל, אלא מי שמוכן לומר לציבור מה יעשה ולהסכים להישפט על התוצאה. אחרי שנים של פחד, הפחדה ומלחמה מתמשכת, ישראל זקוקה למנהיגות שמבינה שביטחון אינו רק היכולת להילחם, אלא גם היכולת לדעת לאן הולכים, מתי מגיעים ומה עושים ביום שאחרי.

גדי איזנקוט עדיין צריך להוכיח שהוא האיש הזה. אבל לראשונה מזה זמן רב, לפחות אחת ההבטחות נשמעת כמו משהו שאפשר להתחיל למדוד. 18 חודשים. עכשיו נשאר לראות מי באמת מתכוון לעבוד בשבילם.

אחד המשפטים המצמררים ביותר שאמר גדי איזנקוט, היה: ״נתניהו שולח את השופרות שלו להגיד שהשבעה באוקטובר חרוט על המצח של גדי איזנקוט. כשאתה מסתכל לי על המצח, אתה תראה צלקות של כדור 7.62״. קשה לתפוס את מלוא האכזריות שבפער הזה: בזמן שמכונת הרעל של נתניהו משתמשת באסון השבעה באוקטובר ככלי לניגוח פוליטי, איזנקוט נושא על גופו את הצלקת של האסון הפרטי והנורא מכול. יש גבול לציניות, יש גבול להסתה, ויש רגעים שבהם מילותיו של אדם אחד חושפות את הכיעור של מפלגה שלמה. זה היה אחד המשפטים המטלטלים ביותר בריאיון , משפט שמותיר אותך בלי מילים.

מנכ"ל טסלה, אילון מאסק, חשף אתמול (חמישי) את הדור החדש של מכונית הספורט Roadster, שלטענתו מסוגלת לא רק להאיץ במהירות חסרת תקדים, אלא גם להתרומם באוויר ולבצע תמרונים שנראו עד לאחרונה כאילו נלקחו מסרט מדע בדיוני. אלא שלמרות ההדגמה המרשימה, מומחים בתחום התעופה מטילים ספק ביכולתה של המכונית להפוך לכלי רכב מעופף של ממש.

החשיפה נערכה במתקן ניסויים של חברת SpaceX בטקסס, לעיני קהל נלהב של מעריצי טסלה. במהלך האירוע הציג מאסק מכונית ספורט דו-מושבית, שלדבריו מסוגלת להאיץ ממהירות אפס לכ-97 קמ"ש בפחות משנייה אחת, תוך שימוש בטכנולוגיה שפותחה בשיתוף פעולה בין טסלה לחברת החלל שלו.

Turns out the future does have flying cars https://t.co/6fexPp6SXI

— Elon Musk (@elonmusk) October 16, 2026

אחד הרגעים הדרמטיים בהדגמה הגיע כאשר המכונית טיפסה על רמפה תלולה באמצעות מערכת יניקה המותקנת בחלקה התחתון, נצמדה למשטח כשהיא הפוכה, ולאחר מכן הסתחררה, התהפכה באוויר ונחתה באמצעות סילוני אוויר. בהמשך זינקה המכונית מעל שורה של דגמי טסלה שחנו זה לצד זה, והשתמשה בסילונים שהותקנו בחלקה האחורי כדי להגיע למהירות שהבטיח מאסק.

עם זאת, ההדגמה התבצעה ללא נהג בתוך המכונית, ומאסק לא ניסה להסתיר את הסיכון הכרוך בניסוי. לדבריו, ההחלטה התקבלה "כדי לוודא שאנחנו לא הורגים אף אחד". "ההצלחה אינה מובטחת", אמר לקהל. "אני מתכוון לזה. זה כנראה יעבוד, אבל אם לא, אנחנו נמצאים במרחק בטוח".

על פי מאסק, המכונית מצוידת בעשרה נחירים ובמכלי אוויר בלחץ גבוה במיוחד, המאפשרים לה להתרומם מהקרקע, לבצע קפיצות באוויר ולהאיץ במהירות יוצאת דופן גם במהלך נסיעה רגילה. מאסק תיאר את המערכת כתוצאה של שיתוף פעולה בין "חברת המכוניות הטובה בעולם לחברת הטילים הטובה בעולם", והודיע כי ה-Roadster החדשה צפויה להיכנס לייצור בשנת 2028.

אלא שלהבטחה הזאת מתלווה סימן שאלה משמעותי. לאורך השנים הציג מאסק יעדים שאפתניים רבים בנוגע למוצרי טסלה, אך לא פעם החמיצה החברה את לוחות הזמנים שעליהם הכריז, לעיתים בפער של שנים.

JUST IN: Elon Musk unveils the Tesla Roadster by launching it off a ramp before the car flipped in midair and safely landed on the ground. The car is a collaboration between Tesla and SpaceX. One of the most insane things I've ever seen. https://t.co/4tME4yavIh

— Collin Rugg (@CollinRugg) October 16, 2026

במהלך ההצגה התייחס מאסק גם לאופי החריג של הניסוי, והסביר כי נוכחות הקהל נועדה להוכיח שהתמונות אינן תוצר של בינה מלאכותית או אפקטים מיוחדים. "אנחנו צריכים קהל כדי להוכיח שזה לא AI או אפקטים מיוחדים", אמר. "כך תוכלו לספר לאנשים שראיתם את זה במו עיניכם, כי לא תאמינו למה שאתם רואים".

למרות ההצלחה של ההדגמה המתוכננת, השאלה הגדולה נותרה פתוחה: האם ה-Roadster מסוגלת לבצע טיסה של ממש, או שמדובר במכונית משוכללת המסוגלת לבצע זינוקים קצרים בלבד?

בהדגמה לא הוצגה יכולת טיסה ממושכת או מעבר לטיסה אופקית רציפה. למעשה, עדיין לא ברור אם הטכנולוגיה תאפשר לבעלי המכונית להגיע ליעדם דרך האוויר, כפי שמקובל בכלי טיס, או רק להתרומם לזמן קצר מעל הקרקע.

בשנים האחרונות נרשמה התקדמות משמעותית בפיתוח כלי טיס חשמליים בעלי יכולת המראה ונחיתה אנכית, המכונים eVTOL. אולם למרות קיומם של דגמים עובדים, הדרך לייצור מכונית שמתאימה גם לנסיעה בכבישים וגם לטיסה רציפה נותרה רצופה מכשולים הנדסיים.

Elon Musk unveils new Tesla Roadster by launching it off a ramp flipping the car mid-air and safely landing. https://t.co/a9hRSdDNJB

— Pacific Wire (@JMChyno) October 16, 2026

רוג'ר קונר, אוצר תחום הטיסה האנכית במוזיאון הלאומי לתעופה ולחלל של מכון סמית'סוניאן, הסביר בשיחה עם CNN עוד לפני ההדגמה כי הדרישות מכלי רכב ומכלי טיס שונות באופן מהותי.

"כלי טיס רגישים מאוד למשקל, בעוד שבכלי רכב קרקעיים רוצים פגושים, אזורי קריסה וכל הדברים האלה", הסביר. לדבריו, כלי המשלב בין שתי המערכות עלול להיות בסופו של דבר מטוס בעל ביצועים חלשים, מכונית בעלת ביצועים חלשים, וגם מוצר יקר במיוחד.

טסלה אינה החברה היחידה שמנסה להגשים את חזון המכונית המעופפת. חברת הסטארט-אפ הקליפורנית Alef מפתחת מכונית המסוגלת להתרומם באמצעות שמונה מדחפים, ארבעה בחלקה הקדמי וארבעה בחלקה האחורי.

אולם גם במקרה הזה קיימות מגבלות משמעותיות: לפי הדיווח, משקלו של הדגם הוא כ-115 קילוגרמים בלבד, חלק קטן ממשקלה של מכונית Roadster, והוא מסוגל לשאת נוסע אחד בלבד, שמשקלו חייב להיות נמוך ממשקל הרכב עצמו.

מנכ"ל Alef, ג'ים דוחובני, אמר לרשת CNN לפני האירוע כי לא יופתע אם טסלה תצליח להרים את המכונית מהקרקע. אלא שלדבריו, עצם היכולת להתרומם אינה מוכיחה שמכונית מסוגלת לטוס. "זה בהחלט אפשרי במאה אחוז", אמר, אך הדגיש כי האתגר הקשה ביותר בתחום הוא המעבר מהתרוממות אנכית לתנועה קדימה. "צריך לעשות זאת בזהירות רבה, לוודא שלא מאבדים את כוח העילוי ושהכלי נשאר יציב מאוד".

גם קונר הביע ספק בכך שמכונית חוקית לנסיעה בכביש, דוגמת ה-Roadster, תוכל לטוס לכל יעד שבעליה יבחר. "אנחנו לא מדברים על טיסה ממושכת", הבהיר. "אנחנו מדברים, פשוטו כמשמעו, על קפיצות".

בינתיים, מאסק אמנם הצליח להציג מכונית שמבצעת תמרונים חריגים באוויר, אבל המרחק בין הדגמה מרשימה במתקן ניסויים לבין מכונית מעופפת שתוכל לשמש נהגים בחיי היומיום עדיין גדול. השאלה אם טסלה באמת הצליחה לפרוץ את הגבול שבין כביש לשמיים תצטרך להמתין לפחות עד שתוצג טיסה ממושכת ומבוקרת.

הכוחות המשותפים, אך לא מתואמים, שהפעילו בנימין נתניהו וגדי איזנקוט, שעליהם נכתב פה בשבוע שעבר - הוכיחו את עצמם. השניים מצליחים לדחוק למטה את מפלגתו של עופר וינטר, עמך ישראל. אלא שעשרה ימים לבחירות הם נצח בפוליטיקה, ודברים עוד יכולים לקרות. ההיסטוריה מלמדת שלא היו מפלגות קטנות שנדחקו מטה ולפתע הפציעו עם הישגים מהקלפי. אך ההיסטוריה מלמדת גם שאלו שכן נכנסו פנימה, היה להן כוח גדול.

וכך מסתמן הסיפור של הבחירות האלה. במדינת ישראל לא מופעלת בימים אלה בחירה ישירה לראשות הממשלה, ולכן אחרי כל סקר מגיע, ובצדק, פילוח הגושים. בסופו של דבר המנהיגים צריכים להגיע אל הגונג – אותה שיחת טלפון עם המשפט הנודע "אדוני הנשיא, עלה בידי להרכיב ממשלה".

מעבר לחידת וינטר, קורים עוד שני דברים מרתקים במערכת הבחירות הזו. הצמד יועז הנדל וירון זליכה עם הרשימה המשותפת שלהם, שהיא בגדר חידה אם תעבור אחוז החסימה, ועוד מתמודד, שבעבר היה מתמודד לראשות הממשלה, ובטעות עוד לפני הגיעו לשם נאם בליל הבחירות נאום ניצחון מוקדם מדי "אהיה ראש הממשלה של כולם" - בני גנץ.

גנץ, ששבר את תקרת הזכוכית של הפוליטיקה עם התפקיד "ראש ממשלה חליפי", לא עובר כעת את אחוז החסימה. אך הוא ממשיך במרץ לרוץ בין האולפנים, להופיע על שלטי אוטובוסים עם מסרים של "ישראל לפני הכול" גרסת 2026, והתחייב השבוע שלא יפרוש עד הסוף. גם אצלי בשידור הוא התעקש: "אני לשון המאזניים". אז האמת היא שהייתה פעם אחת כזו בדיוק כמו גנץ - איילת שקד, שהלכה עד הסוף. "הולכת עם הלב שלי", הודיעה בשלטים באיילון, וההליכה הזו הסתיימה בטרגדיה תחת אחוז החסימה ומבוכה גדולה.

אבל הרמטכ"ל לשעבר לא מוותר, זה לא נגמר עד שזה נגמר, וכאמור בעשרה ימים דברים עוד יכולים לקרות מכל הכיוונים. הנה, תראו כמה אנחנו מופצצים בימים אלה בחשיפות על מחדל שבעה באוקטובר, שהיו מי שבמקרה חיכו לחשוף אותן ממש באותו חודש של בחירות. קטע.

מה מבין גנץ שלא מבינים הסקרים, אולי זו התקווה שכולם יחטיפו זה לזה, ובסוף הוא יהיה ברירת המחדל להצבעה. בכל אופן, כבר ראינו ראש ממשלה עם 6 מנדטים, וגם איש שראש הממשלה הבטיח שלא יהיה שר בממשלתו - וסיים עם תפקיד בכיר.

העיקר לעבור את אחוז החסימה. הנדל, זליכה וגנץ עוד יכולים למצוא עצמם בעמדת כוח כזו, שינהלו פה מו"מים להרכבת הממשלה כשידם על העליונה.

המנדטים הצעירים

מי מאיתנו לא זוכר את הרגע הזה שבו הוא זכה להצביע לראשונה בקלפי. גיל 18 המיוחל. יש מי שזוכרים גם את הבחירות לרשויות המקומיות בגיל 17, שזה באמת עניין של מזל של שנתונים. אבל תיכנסו רגע בדמיון מודרך לקלפי, ותיזכרו בהתרגשות שבוודאי אחזה בכם בחיוך, ועכשיו תיזכרו בדרך שעברתם. האם אתם עוד מצביעים לאותה המפלגה? האם היא בכלל קיימת? האם עברתם גושים? כמה עבר עליכם בחייכם מאז, וכמה בחירות ביצעתם בחיים עצמם?

זכות הצבעה היא אכן אירוע קסום - והפוליטיקאים מבינים זאת היטב. פעם הצעירים היו מצביעים לפי ההורים לרוב, היום – הפוליטיקאים הבינו שיש כ-15 מנדטים כאלה ששווה להשקיע בהם ישירות. הראשון לזהות היה ראש האופוזיציה יאיר לפיד, שמשקיע מאוד בנוער, מגייס אותם למטות כבר בגילי נוער, ואז הם נשארים איתו והופכים לתומכים נאמנים. צודק. השני לזהות היה נתניהו, שהפקיד על האירוע בזמנו ח"כית צעירה ששמה מאי גולן, והיום התפקיד עבר למישהי שמקליקה מאוד ברשתות – הדר מוכתר.

ואת זה בדיוק הבין גם איזנקוט. הצעירים שווים מנדטים, וקל להשפיע על דעתם. צריך להיות בטיקטוק, צריך לקיים כמה שיותר מפגשים עם צעירים. קל יותר לזכות בדעת קהל כזו, ואיזנקוט משחק על זה אול דה וויי עם מסרים לצעירים, הבטחות נוצצות ותמיד לחדש – כמו לפיד בזמנו. כעת לאיזנקוט יש יתרון עם הדור הצעיר, משום שהוא מביא את ההבטחה. משום שטרם אכזב.

אני מאחלת לכל אחד מאלה שמצביעים בפעם הראשונה שיצביעו על פי צו מצפונם ולא על פי לחצים חלילה. אני גם מתרשמת בענק מהצבעוניות במערכת הבחירות, שנפרדה מהתשדירים לשלום ומציגה סרטוני AI שברובם מבריקים, חווייתיים ונוגעים בנקודות - וגם נחמד לראות איך הפוליטיקאים מחדשים עצמם מול מצלמות טלפון. זמנים משתנים.

בצליל גדול

אז אנחנו כבר בכיתה ג', אחרי החגים הבטיחו חוג נגינה בבית הספר וחילקו את הילדים לקבוצות. גיטרה חתיכית, דרבוקה קצבית וחלילית. נו, נחשו איפה שובצנו. אז השבוע, קוראיי היקרים, בזקיפות קומה שלא הייתה מביישת את החלילן הראשי של תזמורת צה"ל בטקס הממלכתי של חגיגה למדינה, התייצבה מולי מאושרת וזקופת קומה הקטנה, כשהחלילית בפיה וברק בעיניה.

בקונצרט קלאסי פרטי ומושקע שהתקיים בסלון השמיעה לי את "השם יתברך תמיד אוהב אותי" ואת הקלאסיקה של להקת הבנות קיי-פופ (הספייס גירלס של היום). שכניי האהובים, תודה על ההכלה. מוצרט, זהירות, אנחנו באות לכתוב היסטוריה. בתי האהובה, שתמיד תנגני בשמחה ובאהבה את צלילי החיים.

Rothd10@gmail.com

מלחמת מועדוני כרטיסי האשראי התחדשה השבוע במלוא העוז והגיעה לכדי חיתוך גרונות. הקמפיינים בתקשורת שעלו השבוע לאוויר לא הותירו מקום לספק. מועדון FLY CARD של אל על וישראכרט ומועדון FLY ALL של כאל, שאליהם הצטרף מועדון Super Fly של רמי לוי, יורים בכל התותחים זה כנגד זה.

הבשורה העדכנית היא של רמי לוי, המציע למחזיקי כרטיס המועדון שלו 909 דולר לטיסה לניו יורק של ישראייר, הנמוך בכ-30% בהשוואה למתחרים. המחיר כולל מיסים, מזוודה של עד 23 ק"ג וטרולי. רכישת שובר הטיסה היא עד ה-24.10 ומימושו עד ה-30.11.

מועדון פליי אול שבבעלות כאל ופליי קארד שבבעלות אל על וישראכרט המשיכו השבוע להתגושש. בישראכרט בראשות תמר יסעור לא ראו בעין יפה את עלייתה לאוויר של פליי אול, וכבר לפני מספר חודשים פצחו בקמפיין געוואלד כנגד המתחרה החדשה. ביוני 2026 הם הגישו תלונה נגדה על הטעיה של לקוחות ודרשו מהרשות השנייה לגרש אותה מהעיר ולהוריד את הקמפיינים בטלוויזיה.

השבוע נפתח כאמור שלב נוסף במלחמת החורמה. פליי קארד תקפה בבוטות את המתחרה. הפרזנטורית ניב סולטן גוזרת בהדרגה, בעיצומה של הפרסומת, שלב אחרי שלב את כרטיסי פליי אול כמו בסצנת הוצאה להורג בטהרן. הוסבר שהכרטיס חסר ערך בהשוואה לפליי קארד, שם מקבלים יותר כמו שדרוג טיסה ולאונג' מפנק.

בפליי אול לא נותרים חייבים. מבחינתם המספרים מדברים בעד עצמם וכי 200 אלף לקוחות למועדון לא טועים. הם מבטיחים להטבה נוספת של 150 דולר גם ללקוחות ותיקים והחזר הגבוה פי שנים מהמתחרים. בקמפיין הם מבזים את מועדון של אל על המכונה "אנשי הנקודה", הנועלים את הבוטקה בפרצופו של הלקוח. לעומתם "אנשי הקו" בפליי אול הם אפקטיביים בהטבות.

לכאורה, הקמפיינים לגיטימיים. מה יותר סביר שאחת המתחרות מורידה כפפות ותוקפת את השנייה בשלל טענות? ועדיין, זה לא ברור מאליו. עד היום התלוננו על העדר תחרות במערכת הפיננסית. הקמפיינים השבוע מנפצים לחלוטין את התאוריה. נכון שבמערכת הפיננסית בכלל, ובבנקאות המכופתרת בפרט, לא היה נהוג בשנים האחרונות לתקוף במישרין את המתחרים ובטח לא להזכיר את שמותיהם.

הנוהג היה שכל בנק מפרסם את מרכולתו מבלי להתייחס לסחורה הקלוקלת של מתחרה. חריגה מהנוהג הייתה כשבנק לאומי ובנק המזרחי התגוששו במסעות פרסום על איכות השירות, היקף ההטבות ויכולת הלקוח להגיע לבנקאי. הפסקת האש הושגה כשהתברר שהמהלך אינו מזיז לקוחות.

הקמפיין של כאל הנשלטת על ידי דיסקונט (שאגב, נעשה בידיעת הנהלת דיסקונט) והקמפיין הנגדי של פליי קארד מבית אל על וישראכרט מוכיחים שהעידון הפיננסי נעלם. המלחמה שבה שני הצדדים הורידו את הכפפות היא על הכסף הגדול. הלקוחות מתלבטים בזמן אמת מי באמת מספקת את הצעת הערך הטובה ביותר. זאת לא רק מלחמה פיננסית עניינית אלא גם בקרב על האגו. באל על ובישראכרט נרדמו בשמירה ואפשרו לפליי אול לעלות לאוויר מתחת לאפם.

יפית גראיני מנכ"לית כאל המתפעלת את פליי אול, מנסה להוכיח שגם בלי בית מוגדר, היא ממשיכה לעבוד כאילו היא בבעלות פרטית. אז כמו שנהוג לומר, בקרב התשה פיננסי זה אנחנו מאחלים בהצלחה לשני הצדדים.

האנרגיות של הימים האחרונים ממשיכה עד אחר הצהריים, אז האנרגיה מתמתנת ונעשית כבדה ורצינית יותר, ענייני קריירה והכרה עולים, תיתכן תחושת עומס רגשי.

האנרגיה הפתוחה והאופטימית של הימים האחרונים משתנה מאחר הצהריים לאנרגיה יותר רצינית, מפוכחת ומציאותית, הראייה יותר מעשית, ייתכן אף עומס רגשי ופסימיות מסוימת.

במהלך היום אתם עדיין מרגשים פתיחות ואופטימיות מאחר הצהריים האנרגיה משתנה ויש תחושת כובד ועומס פנימיים, התכנסות וסגירות רגשית עולים, ימים של התפכחות.

מאחר הצהריים יש ירידה באנרגיה שמורגשת בעיקר במערכות יחסים, כובד ועומס רגשיים, ענייני גבולות עולים, נסו לא לקחת על עצמכם יותר מדי אחריות או מחויבות של הצד השני

בתחילת היום תחושת המשך של הימים האחרונים, מאחר הצהריים ירידה אנרגטית, ייתכן עומס רגשי שמשפיע פיסית, נסו לא להעמיס על עצמכם יותר מדי אחריות ומחויבות ללא גבולות.

אחרי ימים של הקלה ושחרור רגשיים, היום מאחר הצהריים תחושו ירידה אנרגטית ותחושת עומס וכובד רגשיים, אתם נוטים להעמיס ולהכביד על עצמכם אחריות ומחויבות לא שלכם יותר מדי, נסו לא להחמיר עם עצמכם.

מאמצע היום תחושו ירידת אנרגיה בעיקר באווירת הבית והמשפחה, תחושת עומס וכובד רגשיים, ייתכן קשור לאחד ההורים או לבני המשפחה, נסו לא לקחת אחריות שלא שלכם.

האנרגיה משתנה במהלך היום בעיקר עם הסביבה הקרובה, תחושת עומס וכובד רגשיים, נטייה לקחת אחריות על קרובים לכם, נסו לשחרר שליטה ומחויבות לא שלכם.

הירח עדיין במזלכם עד אחר הצהריים ונותן לכם עוד כמה שעות של חיבור לעצמכם, מאחר הצהריים האנרגיה משתנה ונעשית יותר כבדה ומצמצמת בעיקר בענייני כספים, כדאי להיות מתוכננים ועם גבולות כלכליים בימים הקרובים.

מאחר הצהריים הירח נכנס למזלכם ומביא תחושת עומס וכובד רגשיים, ענייני גבולות עולים בעיקר בבית ובמשפחה, בענייני קריירה אתם מתאזנים וזה תומך בכם בימים אלו.

מאחר הצהריים האנרגיה נעשית עמוסה וכבדה יותר רגשית, חשבון נפש עולה, ירידת אנרגיה משמעותית, נטייה לקחת על עצמכם אחריות ומחויבות גדולים מדי שמקשים עליכם, נסו לשחרר אחריות לא שלכם.

האנרגיה משתנה ונעשית רצינית וכבדה יותר בימים הקרובים, נסו לא לקחת על עצמכם אחריות ומחויבות של אחרים, הסמכות שלכם מושכת אליכם עומס לא שלכם.

חברת ורוניס, המתמחה באבטחת מידע ובינה מלאכותית, הודיעה אמש (חמישי) כי חתמה על הסכם מחייב לרכישתה על ידי חברת הסייבר Proofpoint, בעסקת מזומן בהיקף של כ-6.3 מיליארד דולר. Proofpoint מתמחה באבטחת משתמשים וסוכני AI ונמנית עם חברות הפורטפוליו של קרן Thoma Bravo.

ורוניס, שהוקמה ב-2004, פיתחה פלטפורמה מבוססת ענן לאבטחת נתונים בארגונים. הפלטפורמה מזהה ומסווגת נתונים קריטיים באופן מתמשך, מצמצמת את חשיפתם ומאתרת איומים באמצעות אוטומציה מבוססת בינה מלאכותית. החברה מעסיקה כ-2,800 עובדים ברחבי העולם, מתוכם כ-1,000 בישראל, שבה ממוקם גם מרכז הפיתוח שלה.

על פי תנאי ההסכם, בעלי המניות של ורוניס יקבלו 49.75 דולר במזומן עבור כל מניה. מחיר הרכישה משקף פרמיה של 52% על מחיר הסגירה של מניית ורוניס ב- 22 ביוני 2026, שעמד על 32.71 דולר, יום המסחר המלא האחרון לפני השמועות הראשונות על מכירה אפשרית של החברה, ופרמיה של 17% על מחיר הסגירה ב-1 בספטמבר 2026, שעמד על 42.35 דולר, לפני דיווחים נוספים בתקשורת על מכירה אפשרית. העסקה משקפת לורוניס מכפיל של כ- 53 על תזרים המזומנים החופשי ומכפיל של כ- 8.4 על ההכנסות ב-12 החודשים האחרונים שהסתיימו ביוני 2026.

המיזוג יחבר בין הטכנולוגיות המשלימות של שתי החברות וייצור את אחת מחברות הסייבר המובילות בעולם ואת החברה הגדולה בענף בתחום אבטחת הנתונים והבינה המלאכותית. החברה המאוחדת תשרת יותר מ- 16,000 ארגונים גדולים ומיליוני ארגונים ברחבי העולם, ותפעל לפיתוח פלטפורמה משולבת שתאפשר לארגונים לאמץ פתרונות בינה מלאכותית בביטחון. הפלטפורמה תשלב איתור נתונים רגישים והגנה עליהם, שליטה בהרשאות הגישה של משתמשים ומערכות AI ומניעת אובדן מידע. לאחר השלמת העסקה, Proofpoint תפעל לשילוב הטכנולוגיות ומערכי השיווק והמכירות של שתי החברות ולהאצת השקת הפלטפורמה המשולבת ללקוחות.

יקי פייטלסון, מייסד שותף ומנכ"ל ורוניס: "היום נפתח פרק חדש ומרגש עבור ורוניס ועבור לקוחותינו. זהו ביטוי לעבודה יוצאת דופן של צוות ורוניס לאורך שני עשורים. המשימה שלנו היא לאבטח את הבינה המלאכותית ואת הנתונים שמניעים אותה. באמצעות שילוב הכוחות עם Proofpoint, נוכל לממש את המשימה הזו מהר יותר מאי פעם". עוד הוסיף: "ההודעה היום מגיעה לאחר בחינה מקיפה שהובילה ועדה של חברים בלתי תלויים בדירקטוריון שלנו, אשר כללה פנייה נרחבת למגוון רוכשים אסטרטגיים ופיננסיים פוטנציאליים. העסקה היא תוצאה מצוינת עבור החברה ועבור בעלי המניות שלנו, ומאפשרת לממש ערך מיידי, משמעותי וודאי, הגבוה במידה ניכרת מהערך שהיה צפוי ממימוש התכנית העסקית שלנו כחברה עצמאית, לאחר שקלול הסיכונים".

סומיט דהוואן, מנכ"ל Proofpoint: "ככל שהשימוש בבינה מלאכותית מתרחב בארגונים, המידע הזמין לה הוא שקובע את התועלת שהיא יכולה להביא, לצד הסיכונים שהיא עלולה ליצור. סוכני AI נחשפים ליותר מידע רגיש ומבצעים פעולות במערכות הארגון. לכן, ארגונים חייבים להבין לא רק איזה מידע דורש הגנה ולמי יש הרשאה לגשת אליו, אלא גם כיצד משתמשים בו בפועל. החיבור בין תקשורת, זהויות, הרשאות, נתונים ובינה מלאכותית יעניק ללקוחותינו תמונת מודיעין רחבה יותר, שתאפשר להם לזהות סיכונים, להגיב מהר יותר ולהתגונן מפני הדור הבא של איומי הבינה המלאכותית. זהו צעד משמעותי בהתפתחותה של Proofpoint לפלטפורמת אבטחת סייבר המותאמת לעתיד הבינה המלאכותית".

העסקה צפויה להיסגר במחצית הראשונה של 2027, בכפוף לאישור בעלי המניות, לקבלת האישורים הרגולטוריים הנדרשים ולתנאי השלמה מקובלים נוספים. לצורך מימון הרכישה, תומא בראבו התחייבה להעמיד מימון הוני וכן התחייבויות למימון באמצעות חוב. עד להשלמת העסקה ימשיכו Proofpoint וורוניס לפעול כחברות נפרדות ועצמאיות. עם השלמתה, מניות ורוניס יימחקו מהמסחר בנאסד"ק והחברה תהפוך לחברה פרטית.

מהצד של ורוניס ליוו את העסקה בנק ההשקעות גולדמן-זאקס, משרד עורכי הדין פול הייסטינגס ומשרד הרצוג פוקס נאמן.

הנחת העבודה של מערכת הביטחון היא שאיראן תנסה לשבש את מערכת הבחירות בישראל. כרגע זאת רק הנחת עבודה ואין מידע מודיעיני ממוקד על כך - אבל יש מידע כי איראן הנחתה את חיזבאללה להעלות את המוכנות של הארגון לעימות מול ישראל. על פי מקורות בלבנון, חיזבאללה מבצע שורה ארוכה של פעולות: גיוס אנשים של הארגון, עיצוב מערך הגנה באזורים שונים בבקעת הלבנון, בציר החוף, בדאחיה בביירות ועוד. 

על פי גורמים בלבנון, חיזבאללה עשוי להוביל למהלך אלים מול כוחות צה"ל בלבנון: ניסיון תקיפה של מגנן של צה"ל, ניסיון פגיעה בסיור צבאי ועד ניסיון חטיפת חיילים. אגב, כל זה נכון גם מול חמאס בעזה. 

"איראן עומדת מאחורי הסחרור ויצירת המתיחות האזורית. העובדה היא כי אנחנו נדרשים לעלות את הכוננות ולהיות דרוכים במשך ימים ארוכים. כל זה משרת את האיראנים", אמר גורם צבאי. נראה כי איראן מנסה ליצור את איחוד הזירות. 

בצה"ל עוקבים בדריכות רבה אחר המהלכים באיראן, בלבנון ובעזה. לאחרונה זיהו את הניסיון של הכוח הימי של חמאס לבנות סירות מהירות. גם כאן לא צריך להיות גאון גדול ולתהות למה חמאס זקוק לסירות. כמובן שצה"ל פגע בהן וביכולת הייצור המקומית, אבל חמאס ממשיך בניסיונות לבנות כוח התקפי.

צה"ל והשב"כ פועלים כרגע "לכסח את הדשא". הם לא הופכים את האדמה ולא מסירים את השורשים. זה מאפשר לאיראן לפעול על כל המגרש: מהחות'ים בתימן שמעסיקים את ערב הסעודית; לבצע את הפעילות שלהם במצר הורמוז במטרה לשבש את חופש השיט וללחוץ דרך העלאת מחירי הנפט בעולם; וזה ממשיך בניסיון להשפיע על צעירים באיו"ש לצאת לפיגועים.

בצה"ל אומרים כי בשבועות האחרונים יש עלייה במספר ההתראות לפיגועים באיו"ש. הפעילות היום-יומית של השב"כ ולוחמי אוגדת איו"ש ואוגדה 98 מונעים את המימוש של ההתראות לכדי ביצוע. צה"ל והשב"כ מצליחים להגיע למפגעים עוד לפני היציאה לפיגועים. רק אתמול לוחמי יחידת דובדבן בהכוונת שב"כ עצרו מחבל מהתארגנות הטרור בג'נין שפורקה. מדובר במחבל שעסק בסחר בנשק ואמצעי לחימה להתארגנות טרור. 

גם בלבנון צה"ל נמצא בדריכות גבוהה. הדברים של שר הביטחון ישראל כ"ץ שלשום נועדו ליצור משוואה: "אם חיזבאללה יצטרף לאיראן בהתקפה על ישראל הוא יוכה מכה קשה ויאבד שטחים נוספים בדרום לבנון, במרחבי נבטיה והליטאני, שיהפכו לחלק מאזור הביטחון הקבוע של ישראל - צה"ל ערוך לביצוע התמרון. גם רובע הדאחיה בביירות יפונה ותשתיות הטרור בו יוכו - ומעל מיליון שיעים יהפכו לעקורים בלבנון". 

איראן פועלת ליצור את המשבר הביטחוני האזורי, והמטרה של צה"ל היא לא להיגרר אלא ליצור הרתעה, ולאפשר את המשך הדמוקרטיה הישראלית ולממש את הליך הבחירות - בלי ניסיון של איראן או הפרוקסי שלה לחבל בו.

אין לה חנות בקניון, אין לה חלון ראווה ואין לה קולקציה אחת שמחכה לנו על הקולבים. ובכל זאת, עלי אקספרס הצליחה להתברג גבוה ברשימת המקומות שבהם ישראליות קונות אופנה. כמה גבוה? לפי סקר רשתות האופנה 2026 של המכון לחקר הקמעונאות, היא נמצאת במקום השני בדירוג אתרי האופנה, אחרי זארה בלבד.

הסקר, שנערך בספטמבר ובאוקטובר בקרב 534 צרכני אופנה, רובם נשים בגילי 18 עד 34, מצא כי 39% מהמשיבות רכשו פריטי אופנה בעלי אקספרס. לשם השוואה, 35% ציינו את גולף, 33% את פוקס ו־27% את אורבניקה. זארה עדיין מובילה עם 53%.

זה נתון מעניין במיוחד כשחושבים על כך שעלי אקספרס בכלל לא התחילה את דרכה כיעד אופנתי מובהק. לצד שמלות, תיקים ונעליים אפשר למצוא בה כמעט הכול, מאביזרים לבית ועד מוצרי אלקטרוניקה. ובכל זאת, היא מצליחה להיכנס לרשימת האפשרויות של מי שמחפשת את הפריט הבא לארון.

חשוב להדגיש: הנתונים אינם משקפים נתחי שוק או היקפי מכירות. המשתתפות יכלו לציין יותר מאתר אחד, כך שהדירוג מלמד על שכיחות הרכישה ולא על סכומי הכסף שהוצאו בכל רשת.

הקניון עבר למסך

אם פעם יצאנו לסיבוב בין חנויות כדי להשוות מחירים ולמצוא משהו ללבוש, היום חלק גדול מהחיפוש הזה מתרחש בטלפון. לפי הסקר, 71% מהמשיבות קונות אופנה בעיקר או רק באינטרנט, ורק 10% מעדיפות לקנות בעיקר בחנויות פיזיות.

אבל הנתון המפתיע באמת הוא שלא הכול מתחיל ונגמר במחיר. בסקר, תשובות שקשורות לנוחות ולחיסכון בזמן הסתכמו ב־58%, לעומת 24% לתשובות שעסקו במחיר ובמבצעים. הסיבה הבודדת המובילה הייתה האפשרות לקנות בכל שעה, עם 22%.

וזה די הגיוני. אפשר להתאהב בשמלה בעשר בלילה, לבדוק אם היא קיימת בעוד צבע, להשוות מחירים בשלושה אתרים ולהזמין בלי לצאת מהבית. הנוחות הזאת הפכה לחלק בלתי נפרד מחוויית הקנייה, גם כשאנחנו עדיין אוהבות להיכנס לחנות ולמדוד.

ומה קרה לשיין?

עוד הפתעה בדירוג מגיעה מכיוונה של שיין, שמזוהה הרבה יותר עם אופנה זולה וטרנדים מתחלפים. בעוד עלי אקספרס הגיעה ל־39%, שיין עמדה בסקר על 13% בלבד.

הפער הזה לא בהכרח אומר שהישראליות הפסיקו לקנות בשיין, ובוודאי לא מלמד לבדו מי מוכרת יותר בכסף. אבל הוא כן מראה שהמקום שבו אנחנו מחפשות בגדים לא תמיד תואם את התדמית האופנתית של האתר.

רגע לפני נובמבר, המחיר חוזר לתמונה

כל זה קורה רגע לפני חודש המבצעים הגדול של השנה. ב־11 בנובמבר יצוין יום הרווקים הסיני, ובהמשך החודש יגיע גם הבלאק פריידיי, שיחול השנה ב־27 בנובמבר.

וכאן למחיר בהחלט יש משקל: לפי הסקר, 77% מהמשיבות הצהירו שהן מוכנות לעזוב רשת אהובה בגלל פער מחיר של 10% בלבד. אבל מבצע נוצץ הוא לא תמיד עסקה משתלמת. הזמנה מחו”ל יכולה לכלול עלויות נוספות, זמני משלוח ארוכים או תהליך החזרה מסורבל. וגם אם המחיר נראה מושלם, הוא פחות משמח כשהשמלה מגיעה במידה הלא נכונה.

אז מה באמת חשוב לנו בקנייה אונליין?

כששאלו את המשתתפות מה יכול לשפר את חוויית הקנייה שלהן, התשובות היו מעשיות מאוד: 34% רצו לראות את הבגד על מבני גוף שונים, 34% ביקשו משלוח עד הבית בתוך 24 שעות, 33% רצו כלי מדויק להתאמת מידה ו־31% ביקשו אפשרות להזמין כמה מידות ולהחזיר ללא עלות.

אלה בדיוק הדברים שיכולים לגרום לנו לבחור בחנות אחת על פני אחרת, גם אם הפריט עצמו עולה קצת יותר. ולפני שאתן ממלאות את הסל לקראת מבצעי נובמבר, כדאי לזכור כמה דברים פשוטים: לבדוק את המחיר הסופי כולל משלוח ומסים ככל שחלים, לקרוא את תנאי ההחזרה, להשוות מידות לפי טבלת האתר ולא להסתפק באחוז ההנחה שמופיע באותיות גדולות.

כי בסופו של דבר, השאלה היא לא רק איפה מצאנו את השמלה הכי זולה. השאלה היא איפה נמצא את השמלה שנרצה באמת ללבוש - ושתגיע אלינו בזמן, במידה הנכונה ובלי הפתעות בקופה.

החלטה משמעותית של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, שעשויה לשמש תמרור אזהרה לרוכבי האופניים החשמליים בישראל: כלי דו-גלגלי חשמלי שאינו עומד בתנאי הפטור הקבועים בחוק, ובכללם הפסקת פעולת המנוע במהירות העולה על 25 קמ"ש, עלול להיחשב לרכב מנועי המחייב רישיון נהיגה ורישוי. המשמעות היא שרוכב המשתמש בכלי כזה עלול לעמוד לדין בגין עבירות תעבורה חמורות, בדומה לנהג ברכב מנועי.

הקביעה עומדת במרכז החלטתו של השופט רון סולקין, שקיבל אתמול (חמישי) את ערר המשטרה והורה להשאיר במעצר את דביר גוזלן, שלחובתו 37 הרשעות תעבורה קודמות. גוזלן נעצר לאחר שעל פי כתב האישום רכב בזמן פסילה על כלי דו-גלגלי חשמלי שנמדד במהירות של עד 52 קמ"ש, נסע בניגוד לכיוון התנועה, לא ציית להוראות שוטרים ואף פגע לכאורה בשוטרת שניסתה לעצור אותו.

על פי תקנות התעבורה, אופניים חשמליים תקניים נהנים מפטור מחובת רישוי הרכב כאשר הם עומדים בתנאים שנקבעו בחוק, ובהם מנוע שהספקו אינו עולה על 250 וואט, הפעלת המנוע באמצעות הדוושות והפסקת הסיוע החשמלי במהירות העולה על 25 קמ"ש. כאשר כלי חשמלי אינו עומד בתנאים הללו, בין היתר בעקבות שינוי או פריצה של מנגנון הגבלת המהירות, הוא עלול לאבד את הפטור ולהיחשב לרכב מנועי המחייב רישוי ורישיון נהיגה מתאים.

עם זאת, לא כל רכיבה במהירות העולה על 25 קמ"ש הופכת אוטומטית את האופניים לרכב המחייב רישוי. השאלה המרכזית היא אם המנוע ממשיך להניע את הכלי מעבר למהירות המותרת ואם הוא עומד ביתר דרישות התקנות.

האירוע שבגינו נעצר גוזלן התרחש ביום שלישי, 13 באוקטובר, בראשון לציון. על פי כתב האישום, גוזלן, שהיה פסול מנהיגה בהוראת בית המשפט, רכב על כלי דו-גלגלי המונע באמצעות מנוע חשמלי, ללא לוחית רישוי. במהלך נסיעתו נכנס לרחוב בניגוד לכיוון התנועה ולתמרור אין כניסה. השוטר לידור שושן הבחין בגוזלן וסימן לו לעצור, אולם על פי האישום הוא התעלם מההוראה והמשיך בנסיעה. בהמשך הבחינה בו השוטרת אבישג שוקרון, שסימנה לו אף היא לעצור. גוזלן המשיך לכאורה בנסיעה מהירה לעברה, וכאשר ניסתה למנוע את הפגיעה בה ושלחה את ידה לכידון הכלי, נחבלה בכף ידה השמאלית.

בעקבות האירוע נעצר גוזלן והוגש נגדו כתב אישום המייחס לו שבע עבירות, ובהן נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, נהיגה ללא רישיון רכב, אי ציות להוראות שוטרים, אי ציות לתמרור אין כניסה ונהיגה ללא ביטוח.

מחוות דעתה של מורן רובין, סיירת בוחנת מיחידת התנועה בראשון לציון, עלה כי הכלי שעליו רכב גוזלן נמדד באמצעות מכשיר למדידת מהירות במהירות של 51 עד 52 קמ"ש, ולאחר הפחתה יוחסה לו מהירות של 46 עד 47 קמ"ש. מדובר במהירות הגבוהה משמעותית מסף 25 הקמ"ש שבו אמור הסיוע החשמלי באופניים תקניים להיפסק.

בדיון בערר ייצג את המשטרה עורך הדין מאיר מלא, מחטיבת התביעות במחוז מרכז במשטרת ישראל. מלא טען כי בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה שגה כאשר קבע שקיים כרסום בתשתית הראייתית, והדגיש כי הכלי שעליו רכב גוזלן אינו עומד בתנאי הפטור שנקבעו בתקנות.

מלא הציג בפני בית המשפט גם את עברו התעבורתי המכביד של גוזלן. לדבריו, מתוך 37 הרשעות התעבורה שנרשמו לחובתו מאז שנת 2014, לא פחות מ-29 נרשמו משנת 2020 ואילך. בין היתר מדובר ב-14 הרשעות בגין עבירות מהירות, ארבע הרשעות בגין אי ציות לרמזור אדום, עבירות של אי ציות לתמרור עצור ועבירות נוספות. עוד התברר כי גוזלן הורשע בעבר בנהיגה בזמן פסילה, וכי מעל ראשו תלוי ועומד עונש מאסר מותנה של שישה חודשים שניתן להפעילו. לטענת המשטרה, מדובר בפעם הרביעית תוך כארבע שנים וחצי שבה הוא נוהג בזמן פסילה.

במהלך הדיון הוצג גם עברו הפלילי של גוזלן, הכולל הרשעה בעבירות איומים, תקיפת בת זוג והפרת הוראה חוקית. בנוסף, מתנהלים בעניינו הליכים נוספים הנוגעים לעבירות נהיגה בזמן פסילה.

מנגד, סנגורו של גוזלן, עורך הדין שלומי בר, טען כי מרשו רכש אופניים חשמליים בעקבות המלצה שקיבל בהליך משפטי קודם להפסיק לנהוג במכוניות ולעבור לשימוש באופניים. לדבריו, גוזלן לא בדק את הספק המנוע ולא ידע כי הכלי שרכש עלול להיחשב לרכב המחייב רישיון נהיגה. גוזלן עצמו טען כי השוטרת היא שפגעה בו במהלך ניסיון המעצר וגרמה לו לחבלות בידיו. בהתייחסו לרכישת האופניים אמר כי השופטת מגי כהן המליצה לו בעבר למכור את מכוניתו ולעבור לרכיבה על אופניים. "אני עושה כל מה שביקשתם, אני התיישרתי", טען בפני בית המשפט.

אלא שהשופט סולקין דחה את עמדת ההגנה וקבע כי בית המשפט לתעבורה שגה בהערכת התשתית הראייתית והמצב המשפטי. בהחלטתו ציין כי חוות הדעת שנערכה לכלי מספקת בשלב זה ראיות לכאורה לכך שמדובר ברכב מנועי המחייב רישוי, וכי הטענות הנוגעות לאופן ביצוע הבדיקה יתבררו במסגרת המשפט עצמו.

השופט הבהיר כי החובה לבדוק אם כלי הרכב מחייב רישיון נהיגה מוטלת על הנהג, וכי אי ידיעת התקנות אינה פוטרת אותו מאחריות. בהחלטתו אף השווה את המקרה לנהג הנוהג בטנדר גדול המחייב רישיון בדרגה מסוימת, וטוען כי לא ידע על כך משום שהרכב דומה לרכב פרטי רגיל. בהתייחסו להתנהלותו של גוזלן, ציין השופט כי העובדה שרכב ללא לוחית רישוי וניסה לכאורה להימלט מהשוטרים מחזקת את המסקנה שהיה מודע לכך שאינו רשאי לנהוג בכלי.

השופט הדגיש כי גם כלי רכב דו-גלגליים חשמליים עלולים לסכן את חייהם של משתמשי הדרך, וכי במקרה הנוכחי מדובר בנאשם בעל עבר תעבורתי מכביד, שהמשיך לכאורה לבצע עבירות למרות פסילות קודמות ועונש מאסר מותנה. בהחלטתו קבע השופט כי גוזלן מסכן את הציבור באופן משמעותי, וכי אין בחלופת המעצר שאושרה בבית המשפט לתעבורה כדי לתת מענה מספק למסוכנות הנשקפת ממנו. עוד ציין כי החלופה אינה כוללת פיקוח אלקטרוני, וכי קיים ספק באשר להתאמת אמו לשמש כמפקחת עליו.

בסופו של הדיון קיבל השופט סולקין את ערר המשטרה, ביטל את החלטת השחרור שהתקבלה בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה והורה כי גוזלן יישאר במעצר עד להחלטה אחרת. במקביל הורה להעביר את עניינו לשירות המבחן למבוגרים לצורך הכנת תסקיר שיבחן את התאמתו לחלופת מעצר.

ההחלטה מחדדת את ההשלכות המשפטיות האפשריות של שימוש באופניים חשמליים שאינם עומדים בתקנות, ובפרט בכלים שבהם שונה מנגנון הגבלת המהירות. במקרים שבהם הכלי אינו זכאי לפטור מחובת רישוי, הרוכב עלול להיחשב לנהג ברכב מנועי ולהיות חשוף לאישומים של נהיגה ללא רישיון או בזמן פסילה, בהתאם לנסיבות.

לקראת היישורת האחרונה לפני יום הבוחר, המפלגות הערביות מתחזקות השבוע במנדט כל אחת ומגיעות ביחד לשיא של 14 מנדטים. לעומתן, הליכוד יורדת בֺ-2 מנדטים - ל-18 בלבד. כך עולה מסקר "מעריב", שנערך על ידי לזר מחקרים בראשות ד"ר מנחם לזר, בשיתוף Panel4ALL.

למרות ירידת הליכוד ב-2 מנדטים, גוש הקואליציה מאבד מנדט אחד בלבד ויורד ל-51. זאת בעקבות התחזקותה של "יהדות התורה" במנדט ל-8 והצלחת "עמך ישראל" לעבור את אחוז החסימה עם 4 מנדטים. עם זאת, בעקבות היחלשותה של "ישראל ביתנו" במנדט - ל-8 - גם גוש מפלגות האופוזיציה הציוניות יורד במנדט ל-51, וכך נוצר תיקו בין הגושים.

"המילואימניקים והכלכלית" עוברת את אחוז החסימה ומקבלת 4 מנדטים, והיא אינה נכללת באחד מהגושים. עם זאת, גם צירוף שלה לכל אחד משני הגושים לא מעניק לו רוב של 61.

בתשובה לשאלה: אם היו מתקיימות היום בחירות לכנסת, לאיזו מפלגה היית מצביע? התשובות היו: "ישר!" 21 מנדטים, הליכוד 18, "ביחד" 13, הדמוקרטים 9, ישראל ביתנו 8, עוצמה יהודית 8, הרשימה המשותפת 8, יהדות התורה 8, ש"ס 7, הציונות הדתית 6, רע"ם 6, עמך ישראל 4, המילואימניקים והכלכלית 4. "כחול לבן" (1.1%), "הציבור החרדי" (0.5%), "נעם לישראל" (0.5%) ו"צומת בית ישראל" (0.2%) - אינן עוברות את אחוז החסימה. שיעור המתלבטים עמד על 5.2%.

עוד עולה מסקר "מעריב" כי גדי איזנקוט (48% תמיכה) ממשיך להוביל על פני בנימין נתניהו (41%) בהתאמה לראשות הממשלה בפער משמעותי. מול נפתלי בנט מגיע הפעם נתניהו לשוויון של 43% תמיכה לשניהם, ומול אביגדור ליברמן מוביל נתניהו עם 43% תמיכה מול 37% לליברמן.

מסקר "מעריב" גם עולה כי רוב הישראלים (79%) אופטימיים וסבורים כי הגוש שעבורו יצביעו ינצח בבחירות. לעומתם, 21% בלבד מהם פסימיים.

בחלוקה בין הגושים נמצא פער משמעותי בין 90% ממצביעי הקואליציה שאופטימיים וצופים שהיא תנצח, לבין שיעור נמוך יותר של 75% ממצביעי האופוזיציה המגלים אופטימיות לגבי ניצחון בבחירות.

מהסקר עולה עוד כי רוב הישראלים (55%) אומרים שאם בבחירות הקרובות לא תהיה הכרעה לצד כזה או אחר, הם יעדיפו ממשלת אחדות. רק כרבע מהם (27%) יעדיפו במקרה כזה בחירות נוספות ועוד 18% אינם יודעים.

בחלוקה בין מצביעי הגושים נמצאו הבדלים משמעותיים: רוב מצביעי האופוזיציה (54%) יהיו מוכנים לממשלת אחדות - רק אם יעמוד בראשה מנהיג מגוש השינוי. לעומתם, מצביעי מפלגות הקואליציה חלוקים, בעיקר בין 36% שיעדיפו ממשלת אחדות בראשות בנימין נתניהו לבין 32% מהם, שבמקרה של חוסר הכרעה יעדיפו בחירות נוספות.

הסקר, שהתקיים ב-15-14 באוקטובר, נערך על מדגם מייצג של כלל האוכלוסייה בישראל מגיל 18 ומעלה, יהודים וערבים. גודל המדגם ההתחלתי עמד על 700, וגם מספר המשיבים בפועל עמד על 700. מספר המתבקשים להשתתף עמד על 4,395, וטעות הדגימה המרבית עומדת על 3.7%. הסקר בוצע בשיטות סטטיסטיות מקובלות. שיטת הדגימה הייתה דגימת שכבות, ובתוך השכבות דגימה אקראית. הסקר בוצע באמצעות פאנל המשיבים האינטרנטי Panel4ALL.

עידן חדש ביחסי יוון והודו מסתמן עם מעבר של אתונה וניו־דלהי לתכנון מפורט של שיתוף פעולה ביטחוני ותעשייתי, ייצור משותף של מערכות נשק וחיזוק הביטחון הימי. על פי דיווח באתר החדשות היווני Directus, הודו, הנחשבת לאחת המעצמות הצבאיות והכלכליות הגדולות בעולם, מעמיקה את נוכחותה האסטרטגית במזרח הים התיכון ומעניקה ליוון תפקיד מרכזי בתוכניותיה האזוריות.

במוקד ההתפתחויות עומדת ההסכמה על גיבוש מפת דרכים לשיתוף פעולה תעשייתי, במטרה להקים מיזמים משותפים ולפתח טכנולוגיות צבאיות. צעד זה חורג מהגישה הדיפלומטית המסורתית בין המדינות ומניח יסודות לברית ביטחונית ארוכת טווח. ההחלטה התקבלה בתום המפגש השני של קבוצת העבודה המשותפת ליוון ולהודו שנערך באקדמיה הצבאית באתונה, בראשות השגריר לשעבר מיכאליס ספינליס והמזכיר המשותף לשיתוף פעולה בינלאומי בהודו, ד"ר עמית טלאנג.

עבור התעשייה הביטחונית היוונית מדובר בהזדמנות משמעותית לקבל גישה לידע, ליכולות הייצור ולשרשראות האספקה של התעשייה ההודית הענפה. מנגד, חברות הודיות יוכלו לנצל את הבסיס הטכנולוגי היווני ואת מיקומה של המדינה בשוק האירופי. תחומי שיתוף הפעולה העתידיים צפויים לכלול מערכות ימיות, אלקטרוניקה, חיישנים וכלים בלתי מאוישים, אם כי טרם פורסמו חוזים ספציפיים או היקפים כספיים.

במקביל, נרשמת התעניינות הודית גוברת במספנות היווניות. מזכיר ההגנה ההודי, רג'ש קומאר סינג, נועד בניו־דלהי עם סגן שר הספנות היווני, סטפנוס גיקאס, ובהמשך ביקר באתונה ונפגש עם סגן שר ההגנה תנאסיס דבאקיס. מפגשים אלו מהווים המשך ישיר להצהרת הכוונות שעליה חתמו שרי ההגנה של שתי המדינות, ניקוס דנדיאס ורג'נאת סינג, בחודש פברואר האחרון.

להתפתחויות אלו ישנה גם משמעות גיאופוליטית רחבה יותר הנוגעת לטורקיה. אנקרה מקיימת קשרים הדוקים עם פקיסטן, יריבתה של הודו, והתקרבות זו מרחיבה את מרחב התמרון הדיפלומטי של אתונה. אף שאין מדובר בברית צבאית ישירה נגד טורקיה, שילוב הזרועות בין הודו ליוון ולקפריסין, שבה ביקר סינג טרם הגעתו לאתונה, משרת גם את קידום המסדרון הכלכלי הודו־המזרח התיכון־אירופה, שבו שואפת יוון להפוך לצומת מרכזי בזכות נמליה ותשתיותיה.

דקה לבחירות, ואין שעה בלי טלפון, מסרון או הודעה ממתמודד, ממוביל דעה או מרב. אני מוצפת במסרים, חלקם מטרידים עד כדי כך שגם מנהיגים שאני מעריכה נשמעים בהם רע. האם איש לא הסביר להם שנדנוד בלתי פוסק וחדירה לפרטיות פשוט מעצבנים? לפעמים, מרוב ניסיונות לשכנע אותנו, כל מה שאנחנו רוצים הוא שיניחו לנו לנשום.

אנחנו בישורת האחרונה, וההכרעה כיצד נחיה מכאן והלאה כבר מעבר לפינה. זו הכרעה גורלית, ולא תמיד נדמה שמבינים עד כמה. בתוך כל הרעש הזה, יש בחירה אחת שאני עושה מדי יום, בלי קשר למפלגות ולמנהיגים: אני בוחרת בחיים.

לקום מוקדם, לנשום עמוק, להקדיש רגע למדיטציה, להתחיל את הבוקר בהתעמלות לצלילי מוזיקה מקפיצה, ובעיקר לזכור שיש לי סיבה לקום מהמיטה: משמעות. במקרה שלי, לעשות למען עולם טוב יותר, ברוח הערכים של שמעון פרס, האיש שלאורו צעדתי במשך עשורים.

אוקטובר מצוין בעולם כחודש איכות החיים, והשבוע התרגשתי לשמוע שד״ר איליה סטמבלר, הישראלי, הוביל כנס חשוב בנושא אריכות ימים בבריסל, במסגרת הפרלמנט האירופי. דווקא בתקופה שבה היחס לישראל באירופה ובמקומות אחרים מורכב וקשה, יש תחומים שבהם הידע, החדשנות והעשייה הישראליים מצליחים לחצות גבולות ומחלוקות. אריכות ימים בריאה היא עניין שנוגע לכולנו: לא רק כמה שנים נחיה, אלא כיצד נחיה אותן, באיזו איכות ובאיזו מידה נוכל להמשיך להיות עצמאיים, פעילים ובעלי משמעות.

נדמה שבעידן של חוסר יציבות, מלחמות ומשברים, רבים מאיתנו מבינים עד כמה אין לנו שליטה על כל המתרחש סביבנו. מנהיגים מתחלפים, המציאות משתנה, והדאגה למחר הפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו. בתוך אי הוודאות הזאת, אנחנו מנסים לשמור על שגרה, על הגוף ועל הנפש, ולמצוא עוגנים שיאפשרו לנו להמשיך קדימה. אולי משום כך צומחים בישראל מרכזים רפואיים המציעים בדיקות, תוספים וטיפולים שנועדו לשפר את הבריאות ולהאריך את החיים. החדשנות מבורכת, אך חשוב להבחין בין מדע מבוסס להבטחות מסחריות. אין נוסחת קסם לחיי נצח, אבל יש בהחלט צעדים שבכוחנו לעשות כדי לשפר את איכות חיינו.

עבדתי לצד שמעון פרס במשך יותר משני עשורים וזכיתי להכיר מקרוב אדם שהמחיש עבורי מהי אריכות ימים פעילה ומשמעותית. לא במקרה הוזמנתי גם אני לדבר על הנושא בפרלמנט הליטאי. עבורי, הקשר בין סקרנות בלתי פוסקת, עשייה, קשרים אנושיים והרצון להשפיע הוא חלק מרכזי בתפיסת החיים הזאת.

פרס הקפיד על תזונה מדודה ופשוטה, גילה עניין בלתי נדלה בעולם, טיפח קשרים אנושיים וחי בתחושת דחיפות מתמדת לעשות, לחדש ולהשפיע. הוא היה בתנועה מתמדת, בגוף וברוח, ומעולם לא חדל להתעניין בעתיד. גם בגיל מבוגר המשיך לחשוב על הדור הבא, על טכנולוגיות חדשות ועל האפשרויות שעדיין לא מומשו. הוא לא התייחס לגיל כאל גבול המכתיב את מידת המעורבות בחיים, אלא המשיך לשאול, ללמוד ולפעול.

ממנו למדתי שאריכות ימים אינה נמדדת רק במספר השנים, אלא גם בתוכן שאנחנו יוצקים לתוכן. התפיסה הזאת מלווה אותי בחיי הפרטיים. אני עוקבת כבר שנים אחר ההתפתחויות בתחום ומשלבת בחיי את מה שמתאים לי: תנועה, קשרים חברתיים ועשייה שיש בה משמעות. אינני מחפשת נוסחה שתבטיח חיים ארוכים, אלא דרך שתאפשר לי לחיות את השנים שלי בבריאות טובה ככל האפשר, בסקרנות ובתחושה שאני עדיין יכולה לתרום.

וערב הבחירות, אני מבקשת להזכיר למנהיגים שלנו את מה שלעתים נבלע במאבק על השלטון: האזרחים רוצים לחיות טוב. ביטחון אישי ולאומי, כלכלה יציבה, מערכת בריאות מתפקדת וחברה שיש בה ערבות הדדית הם תנאים בסיסיים לחיים ראויים. לצד אלה, גם אריכות ימים בריאה ואיכות חיים חייבות להיות חלק מסדר העדיפויות הלאומי, ולא מותרות השמורות למעטים. נדרשת מדיניות שתאפשר נגישות לרפואה מונעת, לעידוד פעילות גופנית, לתזונה בריאה ולמענים נפשיים, בכל גיל ובכל מקום בארץ.

מנהיגות נמדדת לא רק בהבטחותיה, אלא ביכולתה לאפשר לאנשים לחיות בביטחון, בבריאות, בכבוד ובתקווה.

בסופו של יום, הבחירות שלנו אינן מסתיימות בקלפי. הן נמשכות בכל בוקר מחדש, בדרך שבה אנחנו בוחרים לחיות ובאחריות שאנחנו לוקחים על עתידנו. אני בוחרת בחיים, בעשייה ובתקווה. עכשיו תורם של המנהיגים לבחור בנו: להציב את הביטחון, הבריאות ואיכות החיים בראש סדר העדיפויות, ולהבטיח שלא רק נחיה יותר שנים, אלא שנוכל לחיות אותן טוב יותר.

כי עתיד טוב יותר אינו סיסמה לבחירות. הוא הסיבה שבגללה צריך לבחור.

ירד ליגה
בשבועיים האחרונים, עם התייצבות מפת הסקרים על מה שנראה כסוג של תיקו, החלה להתפשט במחנה השינוי אווירת נכאים. יש שיקראו לזה ייאוש או דכדוך. המוני ישראלים חשים שזה חומק, שזה בספק, שיש מצב שהוא מסוגל לנצח פעם נוספת. זה גורם לרפיון ידיים, לאובדן רוח לחימה, לירידה במוטיבציה. זה מיותר. זה מנותק מהמציאות. זה הפוך ממה שצריך לעשות. שהרי כך או אחרת, אנחנו בישורת האחרונה. זה המאני־טיים של כל הזמנים. גם אם נניח שהמצב תיקו, אין מקום לשקיעה ברפיון כלשהו. להפך. יש כאן מדינה, אהובה עד בלי די, שבונה עלינו. יפהפייה נרדמת שמחכה שאוהביה יעירו אותה. ואנחנו נעיר אותה.

למיטב הבנתי התחושות שתיארתי כאן הן לא יותר מאווירה. אין להן סיבה אמיתית. המשימה בהישג יד. היא אפשרית לגמרי. הסיכוי של גוש השינוי להקים ממשלה גדול לאין ערוך, לדעתי, מהסיכוי של נתניהו. העיניים צריכות להיות על מצב המנדטים של הליכוד מצד אחד ואחוזי ההתאמה לראשות הממשלה מצד שני.

הליכוד, שגרפה 32 מנדטים בבחירות הקודמות, נעה היום בסקרים (בהתעלם מהנוכל פילבר) סביב 20 מנדטים. גם אם נעריך שעד הבחירות תעלה לסביבות 22, מדובר בקריסה מוחלטת. הליכוד מאבדת שליש מכוחה וצונחת לשפל כמעט חסר תקדים. שליש מהמנדטים שהצביעו עבור נתניהו, לא מוכנים להצביע עבורו יותר. הם מיצו. אי אפשר לרמות אותם עוד. הם מעריכים את נתניהו אבל מבינים שהמדינה חייבת שינוי. למרות השקרים, הספינים, הטינופים והתעלולים שלו ושל מכונת הרעל, שהגיעו לשיאים חדשים השבוע. שיאים שיישברו, קרוב לוודאי, בשבוע הבא.

מה שקרה במפת הגושים, לא קרה כי נתניהו מתאושש. זה קרה משתי סיבות מצטברות: העובדה שלפחות מפלגת ימין חדשה אחת, ולפעמים גם שתיים, עוברות את אחוז החסימה. יחסי הכוחות שלפיהם גוש השינוי "דגדג" את ה־61 נרשמו לפני שהוקמו המפלגות החדשות. אני מדבר על הנדל־זליכה ועל וינטר, כמובן.

בואו נדייק: הציבור בישראל לא הלך שמאלה. הוא נדד בהמוניו ימינה. במחנה שנאבק בנתניהו יש יותר אנשי ימין מנתניהו עצמו (שפעל כל חייו כאיש שמאל). בנט, ליברמן, מתן כהנא, חילי טרופר, יורם כהן ורבים נוספים. הרשימה של גדי איזנקוט עמוסה בציונות דתית וכיפות סרוגות. לכן, אין כאן מאבק אמיתי בין ימין לשמאל. הדמוקרטים מכאן ובן גביר-סמוטריץ' משם מנקזים אליהם את נקודות הקיצון של שמאל וימין. כל שאר הישראלים נמצאים היום בערך על אותה בלטה.

מאוכזבי נתניהו, אותם 10־12 מנדטים שנשרו מקופת הליכוד, התנקזו עד לא מזמן לגוש השינוי, שם התלבטו בין ליברמן לאיזנקוט לבנט. אלא שעם הקמת מפלגות הלוויין הימניות, נשאבו אליהן סביב 6־7 מנדטים, שנספרים בנפרד. כרגע המצב הוא 4 מנדטים להנדל־זליכה (שעוברים על הקשקש) וכ־2־3 לווינטר, שלא עובר. זה הסיפור.

ויש עוד סיבה: העלייה בכוחו של האלקטורט הערבי. גם היא באה על חשבון גוש השינוי, שהרי היא מכרסמת בבנק המנדטים הפנויים שלו. בסופו של דבר, המאבק יוכרע על שתי שאלות: אחוזי ההצבעה בכל גוש ואחוז החסימה. ערב הבחירות הקודמות ניבאו הסקרים תיקו. הסקרים צדקו. מבחינת מספר הקולות, תוצאות הבחירות הראו שוויון כמעט מוחלט. מבחינת סידור המפלגות, נחל נתניהו ניצחון. הוא הצליח "לסדר" את הגוש שלו כך שלא יאבד מנדטים. יאיר לפיד, בצד השני, נכשל במשימה הזו. ברגע שמרצ נשארה בחוץ, האירוע הסתיים.

הפעם, זה עלול לקרות שוב, רק להפך. איזנקוט הצליח "לסדר" את גוש השינוי. גנץ, שאפילו ההגדרה "פתטי" נמלטת ממנו אחוזת בהלה, כמעט לא שורף קולות. המעט שהוא שורף, יחד עם שמו הטוב, מתחלק שווה בשווה בין הגושים. אף מפלגה מבין ארבע המפלגות הציוניות המרכיבות את גוש השינוי, לא בסכנה. בצד השני, לעומת זאת, וינטר לא נראה כמי שיעבור, סמוטריץ' יציב אבל לא לגמרי. הנדל־זליכה שייכים יותר לצד השינוי מאשר לצד של נתניהו. אפשר להגיד על יועז הנדל הרבה דברים, ואומרים. אני מאמין לו לחלוטין רק בנושא אחד: הוא בחיים לא יישב עם החרדים. ובלי החרדים, אין נתניהו.

יש עוד שני נתונים שחייבים לשים אליהם לב: אחוזי ההתאמה לראשות הממשלה. אני לא זוכר בעידן המודרני מצב שבו נתניהו מפגר באחוזי התאמה לראשות הממשלה שלושה חודשים ברציפות מול מועמד כלשהו. ובכן, זה המצב בינו לבין איזנקוט. הפער יציב, בדרך כלל חד־ספרתי גבוה (כרגע סביב 8 וחצי אחוזים), לפעמים אפילו דו־ספרתי. גם בנט מוביל על נתניהו בהתאמה מדי פעם, בפער קטן. בשאר הפעמים המצב סביב תיקו. מומחי סקרים יודעים שאחוזי ההתאמה הם המדד הכי אופייני שמרמז על התוצאות. נתניהו, שהיה פעם "ליגה אחרת" בכל הקשור למדד הזה, ירד ליגה. בעצם, ירד כמה ליגות. הוא זה שהביא את ישראל לבידוד בינלאומי, הוא זה שהפך את ישראל למדינה מצורעת, הוא זה שאפילו טראמפ הפנה לו כתף קרה.

דבר אחרון ודרמטי במיוחד: אחוזי ההצבעה. גם כאן, מסתמן יתרון משמעותי לגוש השינוי. הוא לא מובן מאליו וזה לא סופי, אבל מספר המצביעים בגוש השינוי שמדווחים כי יבואו להצביע בוודאות גבוהה, גבוה מאשר בגוש נתניהו. הסיבות ברורות. גם לביביסט הוותיק והאדוק ביותר קשה להשקיע מאמץ בבחירתו מחדש של מי שחתום על האסונות הכבדים ביותר שקרו לנו, על הטבח הנורא והכיבוש חסר התקדים של יישובים ובסיסים בידי ארגון טרור, על מלחמה אינסופית שלא הובילה לניצחון מוחלט בשום חזית, ולא רואים את הסוף. האנשים, מכל הצדדים, רוצים שינוי. יש כאלה שנלחמים למענו, יש כאלה שמהרהרים בו בסתר ליבם.

מסע חייו של נפתלי
כאן צריך לציין את המועמדים עצמם. הם נלחמים. אני מאלה שלא מתרגשים מהעובדה שיש בתוך גוש השינוי קטטות מזדמנות. זה טבעי. זה לא גורע שום דבר מאף אחד. בגוש של נתניהו הקטטות קשות בהרבה. הגולדקנופפים מחרפים ומגדפים את נתניהו, וינטר נשחט ברוב עם, הצרות מצטברות. בגוש השינוי אין אחדות דעים, וטוב שכך. יש שם סופרמרקט של מפלגות שהמשותף לכולן הוא ההכרה שחייבים להחליף את נתניהו ושותפיו הלא ציוניים והדבקות בישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית וליברלית.

גדי איזנקוט התיישב השבוע באולפן 103FM מול ינון מגל (ומולי) ופירק את השקרים שמפיצים עליו עבדי נתניהו אחד לאחד, בלי פחד. באותו יום עלה איזנקוט לגלי צה"ל מיד אחרי נתניהו, ופירק את השקרים גם שם. הוא הציע לתחנת הרדיו לערוך עימות רדיופוני מאולתר בשידור חי נגד ביבי, שסירב וברח.

נפתלי בנט נותן את קרב חייו. אי אפשר לא להתפעם ממה שהוא עושה. בנט כבר היה בסרט הזה יותר מדי פעמים: ממריא בסקרים ומתרסק בקלפי. הפעם, הוא נחוש לשנות את גורלו. מסעו בין ה"פרלמנטים" במעוזי ליכוד הפך השבוע למסע רגלי. הוא לא מפחד מכלום, מישיר מבט לתומכי נתניהו ומדבר איתם. צניחתו בסקרים נבלמה. הוא נלחם.

גם אביגדור ליברמן, החיה הפוליטית המנוסה ביותר על המפה (למעט נתניהו), חזק בעניינים. ליברמן עובד חזק בהתיישבות (הוא עצמו גר בנוקדים כבר עשרות שנים), וגם במעוזי ימין חילוני ומתלבטים. הוא הנוקב ביותר מבין מנהיגי גוש השינוי ורחוק מאוד מלהגיד את המילה האחרונה. הרקורד שלו בנושא עזה הוא המושלם ביותר. הוא ניבא בדייקנות כל מה שיקרה, אם נתניהו ימשיך בתצוגת הרופסות שלו מול חמאס. וזה אכן קרה.

אילו מסקנות עולות מהסקירה הזו? ראשית, צריך להיזהר ממסקנות גורפות. למרות כל האמור לעיל, הכל יכול לקרות. המצב פריך. רבים מאוד עוד לא החליטו. יש עוד עשרה ימים. במונחים ישראליים, זה נצח. שנית, הכל תלוי באחוזי ההצבעה. במוטיבציה והנעה לפעולה של המונים. אם כל אחד מתומכי גוש השינוי ימפה את חבריו וקרוביו וידאג, באמת, שכל אחד מתומכי הגוש יצביע (בלי תירוצים) וינסה לשכנע כמה מתומכי הגוש השני לא להצביע, ננצח. ככה פשוט. אל תגידו שלא ידעתם.

אסור להירדם, לא על זרי הדפנה ולא בתהומות הדיכאון. ישראל היא הנס האנושי המופלא ביותר בתולדות ההיסטוריה המודרנית. היא הוקמה על ידי התנועה הציונית ודמותה, כפי ששורטטה בידי האבות המייסדים, היא מדינה יהודית, ליברלית, דמוקרטית, נאורה. הבחירות האלה מתקיימות על קו פרשת המים שאין גורלי ממנו. בין ציונות לאנטי־ציונות. בין ברית המשרתים לקואליציית המשתמטים, שחלק ממרכיביה אנטי־ציוניים. אין לנו הפריבילגיה לא לנצח.

הדוח הטרי של המומחה הכי ותיק ואמין בתחום, פרופ' דן בן דוד, שפורסם אתמול, מראה כי ההטבות שהעניקה הממשלה הנוכחית לחרדים עקפו את המשאבים שהופנו לבתי החולים וההשכלה הגבוהה יחד. בשנת 2024 עלו ההטבות לחברה החרדית ב־10.8 מיליארד שקל על כל מה שהוציאה המדינה על בתי החולים, האוניברסיטאות והמכללות יחד. באותה שנה עזבו את ישראל 35,993 ילידי הארץ ו־13,820 חזרו, והעזיבה נטו של רופאים זינקה ב־%401. זה כל מה שצריך לספר למצביעים המתלבטים. כל הנושאים האחרים כבר מוצו והמחלוקות מצומצמות. אין עוררין על הצורך לפרק את חמאס וחיזבאללה ולהיפטר מהמשטר והגרעין האיראניים. המחלוקת היא על מה שקורה כאן, בינינו. המשך השלטון הקיים יפורר את ישראל ויחליש אותה משמעותית. יעמיד בסכנה את הציונות עצמה.

מישהו בתת־רמתו
החשיפות של השבועות האחרונים מוכיחות מה שנטען בטור הזה כבר בשנות ה־90: סביבת נתניהו מטורללת, רעילה, מופרעת ועבריינית. החשיפות הללו, בין שהן לגיטימיות יותר או פחות (כמו חשיפת הוואטסאפ של יונתן אוריך) מדגימות מה שקוראיו הוותיקים של הטור הזה זוכרים עוד משנות ה־90. כבר אז נטען בטור הזה שנתניהו נשלט על יד רעייתו, שאליה הצטרפה מאוחר יותר הגרסה המתקדמת והנפיצה יותר שלה, בדמות בנו. נטען כאן שתהליך קבלת ההחלטות גובל במופרעות ומנותק מסדר כלשהו, שהאינטרס העליון הוא טובתו האישית של המנהיג, שתרבות השקר הפכה לנורמה השלטת והנאמנות האישית היא התכונה הנדרשת היחידה מהשרתים ומלחכי הפנכה שמתקבצים בתוך מה שנפתלי בנט כינה פעם "בועת הטרלול".

ההתכתבויות השונות שנחשפות, חדשות לבקרים, בין יונתן אוריך לשאר חברי הכנופיה (ואני לא מתכוון בהכרח להתכתבויות הוואטסאפ האסורות להפצה), הפרסומים השונים סביב אזור האסון (שלנו) המכונה גם "לשכת ראש הממשלה", עדותו של המזכיר הצבאי אבי גיל, הפרטים הנחשפים בכתב התביעה של ראש השב"כ לשעבר רונן בר, כל אלה משרטטים מציאות שגם אני, ההוגה והמייסד הראשון של חשיפת התופעה הזו, מתקשה לתאר לעצמי. שנים ארוכות הזהרתי מאסון שעלול להתחולל כאן, כשראש הממשלה מזלזל בכל מי שאינו הוא, מקטין, מגמד ומחבל בתהליכי קבלת החלטות, בשומרי סף, בבעלי תפקידים, משופטי העליון דרך רמטכ"לים וראשי זרועות. למרבה הצער, האזהרות הללו התגשמו במלואן, ומעבר לזה. השברים מפוזרים כעת בינינו.

אבל יש עוד משהו. זה לא רק דלות החומר, אפסות היכולת והטירוף הכללי. סביבת נתניהו, בהנהגתו, מתנהלת כמו משפחת פשע. כמעט אחד לאחד. תת־תרבות עבריינית שכוללת איסוף חומרים מפלילים על יריבים, איומים, השמדת ראיות, התעלמות מכללים וחוקים, עכשיו גם הפרת פסקי דין סיטונית ואיומים מאפיונריים על שלטון החוק. הסביבה הזו מתנהלת בפראנויה מתמדת, שהולכת וגוברת. כל מי שנחשד באי־נאמנות, נפלט מיד. אלה שלא עוזבים מרצונם, מועזבים נגד רצונם.

הגעתו של נתניהו לאולם המשפט כדי לשבת ולנעוץ עיניים ביועמ"ש לשעבר הפרופ' אביחי מנדלבליט, הזכירה לי את ימי בניו יורק, כשסיקרתי את מלחמתו של ה־FBI במשפחת הפשע האיטלקית גמבינו, שבראשה עמד אז הסנדק ג'ון גוטי. יד ימינו של גוטי, סלבטורה (סמי) "השור" גרוואנו, הפך לעד מדינה נגד הבוס, שהופלל בסופו של דבר ונידון למאסר ארוך.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה מתייצבים אנשיו של הבוס, או הוא בעצמו, מול עדי מפתח. זכורה לרע נסיעתה של "הגברת" שרה נתניהו לברייטון, שם העיד ארנון מילצ'ן במשפט נתניהו. המטרה שלה אז, דומה למטרה של נתניהו השבוע: לשבת ולנעוץ עיניים בעד. ועוד לא דיברנו על "החיילים" של המשפחה, שמתייצבים בבית המשפט מאחורי הבוס, כדי להלך אימים על העדים או השופטים, ולקבל נקודות מהמשפחה, לקראת הפריימריז והשיבוץ ברשימה.

גדעון סער, שזחל השבוע אף הוא לבית המשפט, ניפץ לרסיסים את שיא הציניות, האופורטוניזם וההיסמרטטות העצמית. ממי שהוביל את המסע נגד המשפחה העבריינית, הפך לנידח שבחייליה. ממי שניסה להעביר את "חוק הנאשם", הפך לנערת העידוד העלובה ביותר שלו. ממי שמינה את היועמ"ש גלי בהרב מיארה וקרא לפוליטיקאים להתרחק מהמשפט, הפך למה שהפך. במקום שבו עמד פעם סער, יש היום שלולית של מי אפסיים שמפיצים ריח נורא.

באמצע 2018, כך פרסם בזמנו עמרי מניב, התכנס צוות מצומצם של בכירי משטרת ישראל, בראשות המפכ"ל דאז רוני אלשיך, וערך תרגיל מתודי כדי לבדוק אם סביבת נתניהו מתפקדת בדפוסים המאפיינים ארגון פשיעה. בתהליך הזה נבחנו ההיררכיה בסביבת נתניהו, המידור, חלוקת התפקידים, הצייתנות, הריחוק של המנהיג מהמעשים עצמם וכו'. המסקנה הייתה חד־משמעית: סביבת נתניהו אכן מתפקדת כארגון פשיעה.
שמונה שנים חלפו מאז, ונדמה לי שסימני השאלה האחרונים התפוגגו מזמן, יחד עם היעלמות מכשירי הטלפון הנייד של משפחת אלוביץ', יחד עם מחיקת הטלפון הנייד של יונתן אוריך (למחרת מעצרו של אלי פלדשטיין), יחד עם זה שאף אחד מהנחקרים, החל מנתניהו וכלה באוריך, לא זוכר כלום בחקירתו. גם זיוף הפרוטוקולים הלא ייאמן במסמך רשמי של הלשכה למבקר המדינה, מצטרף לסממנים האלה. יחד עם הפיכתם של שלושה מקורבים לעדי מדינה והחלפתם בטיפוסים כמו יעקב ברדוגו.

הרי נתניהו עצמו, בשנת 1993, האשים את דוד לוי ("פוליטיקאי בכיר בליכוד") שהקיף את עצמו "בחבורה של עבריינים", בניסיון לסחוט אותו ואת רעייתו. אחד ה"עבריינים" ההם היה ברדוגו. זה לא שהוא חזר למקום הפשע, הוא מעולם לא נטש אותו. פשוט קיפץ מצד לצד, כפרעוש המחליף פרוות קינון. מיותר לציין שההאשמות שטפל אז נתניהו על דוד לוי היו מופרכות מהיסוד. לוי, שבנאום הקופים המפורסם שרטט בזמנו גם את הגזענות המובנית של נתניהו וסביבתו. גזענות שהשתקפה השבוע כשברדוגו, במצוות אדוניו, קרא לגדי איזנקוט לבוא לעימות מולו. "הרמה של העימות היא מולי, לא מול נתניהו", הסביר.

צריך להתעכב על התועבה הזו. יעקב ברדוגו, שהמונח "עבד נרצע" גדול עליו בשלושה מספרים, משפיל את עצמו, כדי להשפיל את איזנקוט. הרי מדובר במרוקאי, לא? אז שיתכבד ויבוא לעימות עם "מישהו ברמתו", כלומר עוד מרוקאי. גם זה מאפיין משפחת פשע. החיילים מקריבים את עצמם למען הסנדק. מי ששואל את עצמו לאן נעלמו מקמפיין נתניהו טיפוסים כמו דודי אמסלם, שלמה קרעי, מירי רגב, ימצא את התשובה בדברים האלה של ברדוגו.

סיור כתובות
מכונת הרעל של נתניהו, והוא עצמו, נקלעה לאחרונה למאבק עם שני יריבים לא פשוטים. רונן בר, ראש השב"כ לשעבר, ולהבדיל אלי פלדשטיין, יועץ התקשורת הצבאי של נתניהו לשעבר. שניהם חטפו, כל אחד בנסיבותיו ותורו, את מירעה של המכונה. בר הפך לשק החבטות הקבוע של נתניהו, ופלדשטיין נזרק, כמו תמיד, אל מתחת לגלגלי האוטובוס אף שבהיררכיית הפלילים לכאורה בסביבת נתניהו הוא היה הזוטר ביותר. המנוצל, לא המנצל.

פלדשטיין, אם אני מעריך נכון, הוא זה שפירק את שאריות דמותו הרעילה ומרעילה של אוריך בשבועיים האחרונים. כזכור, אוריך טען שלא קיבל כסף מקטאר במהלך המלחמה, שכל הקשר שלו עם קטאר היה קמפיין להכשרת המונדיאל הרבה לפני 7 באוקטובר. ובכן, מתברר שלא רק שקיבל כסף מקטאר במהלך המלחמה, גם פעל לקמפיין "הלבנה" למען קטאר מתוך לשכת ראש הממשלה עמוק לתוך המלחמה וגם פגש בכירים קטארים, ביניהם האיש הקרוב ביותר לאמיר קטאר, בתוך המלחמה. עלי אל־תוואדי, זה שישב בחדר הסגלגל כשנתניהו השפיל את עצמו בהתנצלות המבזה בשיחת הטלפון מול האמיר, זה האיש שאוריך פגש. לא בעניינים לאומיים. בעניינים אישיים. כל זה, בזמן שקטאר חוגגת את 7 באוקטובר ומטנפת את ישראל שאחרי הטבח ומאשימה אותה ב"ג'נוסייד".

העובדה שנתניהו ממשיך להעסיק את אוריך (מקופת המדינה), שהסנדק לא העיף את הקונסיליירי שלו לכל הרוחות, היא לבדה צריכה לגרום לכל ישראלי פטריוט הגון להדיר רגליו מהפתק מחל בבחירות הקרובות. העובדה שאוריך עוד מרשה לעצמו לטנף את סביבת הטוויטר על בסיס יומי, היא לא תיאמן כשלעצמה.

רונן בר לא מבזבז אנרגיה על האוריכים. הוא מכוון לראש הנחש, שניסה להפוך אותו לשעיר לעזאזל של המחדל. בר לא מנסה לרגע לערער על אחריותו למחדל 7 באוקטובר, בכל מה שקשור לשב"כ. הוא עמד בראש הארגון. האחריות מגיעה עם הסמכות. כתב התביעה של ראש השב"כ לשעבר נגד בנימין נתניהו הוא מסמך בעל חשיבות מחקרית היסטורית. זה לא שגילינו שם משהו חדש. מה שמיוחד בתביעה הזו הוא הפירוט הממוסמך, המסה הקריטית, ציר הזמן. לא עוד "הזהרנו את נתניהו", אלא מיפוי מדויק של כל האזהרות ואיך נתניהו הגיב אליהן.

מי שקורא את כתב התביעה הזה, חייב להיבהל. הרופסות של נתניהו, הפרנויה התמידית, האין־אונות המבצעית, ההתחמקות מהכרעה, ההשתבללות בתוך הקונספציה, שנתניהו הוא הבורא והמייסד שלה, הם אלה שמסבירים מצוין מדוע ראש הממשלה נמלט כאחוז בהלה מוועדת חקירה ממלכתית.

26 פעמים מוסר בר, בכתב, בע"פ, במסמכים, בשיחות, בישיבות קבינט ובשלל הזדמנויות שונות, התרעות שונות לנתניהו בעניין חמאס ועזה. לחלק גדול מההתרעות הללו מצרף בר גם המלצות לפעולה. ב־1 באוקטובר, שבוע לפני הטבח, ההתרעה היא על "שיא בהכוונת הטרור". ההמלצה היא לסכל בכירים בחמאס ומאכווני טרור תוך אמירה כי "ייתכן ונתדרדר לסבב לחימה לפני תום תקופת החגים, מומלץ להיערך". תגובת נתניהו: נאדה. הוא מאשר "לקדם" את המלצת שב"כ, בלי שום הוראה אופרטיבית.

כך היה לאורך כל התקופה. בר ממליץ "להפוך את בוטיק הסיכולים למפעל", בר אומר ש"מעצמה עושה, ואינה מדברת", בר מעביר התרעה למלחמה, בר מצביע על ירידה בהרתעה, על מצב ש"מחייב שינוי מציאות". נתניהו? דבק במציאות, מרכיב משקפיים ורודים, נוחר בבוז ובזלזול, כהרגלו, מול כל ההתרעות וההמלצות.

הקסם של המסמך הוא העובדה שהוא ממוסמך. הכל כתוב, מוקלט, מתויק. ברוורמן לא הספיק לזייף. השיא מגיע בהמלצה של בר לנתניהו אחרי מבצע מגן וחץ במאי 2023. בר המליץ להרחיב את מדיניות הסיכולים ונטען שנתניהו השיב שהוא "חושש מאיזון משוואת הסיכולים על ידי פגיעה אישית בו". עוד קודם, בפברואר 2023, כשבר התריע על "תקופה מושלמת לסכנה ביטחונית", נתניהו הגיב והדגיש את הצורך לחזק את האבטחה עליו ועל בני משפחתו.

זה אמיתי. הרי גם שר הביטחון יואב גלנט סיפר שנתניהו פנה אליו באחד מימי המלחמה, לאחר שנדחתה התוכנית לחסל את נסראללה, ואמר משהו כמו "יואב, הם יודעים איפה אתה ואני גרים". אני לא יודע מה גלנט ענה לנתניהו באותן נסיבות. אני הייתי עונה לו ש"הם יודעים איפה כולם גרים".

bencaspit5@gmail.com

כמה שיח יש סביב "הערבים" ערב הבחירות במדינת היהודים, וכמה מעט אמת. אם היה לנו שקל על כל פעם שניסו להדביק לגדי איזנקוט את השותפות עם רע"ם, לדוגמה, אף ששלל בבירור את האפשרות עשרות פעמים, היה אפשר לממן כאן עוד המון משפחות חרדיות. אבל זו כנראה אחת מתופעות הלוואי של ההקצנה שעברנו מאז שבעה באוקטובר, לכל הכיוונים. בקצה השמאלי יש מי שמגן על יוצרי "נז"א", ובגוש הקואליציה החליטו ללכת עם הסיסמה המקסימה "ימין או פלסטין".

אבל בואו נעזוב לרגע את עולם התעמולה ונראה מה קורה בעולם האמיתי. לפני שבוע זכתה שונאת ישראל נאווי פילאי בפרס נובל לשלום. בעולם ההפוך שמצאנו את עצמנו חיים בו, צלמים עזתים שחדרו לישראל עם מחבלי חמאס בשבעה באוקטובר כבר זכו בפרסי פוליצר על צילומי יהודים שחוטים, כך שאין מה ליפול מהכיסא. זהו בסך הכול עוד שלב בהידרדרות הבין לאומית שלנו.

פילאי הייתה אנטישמית עוד בתקופה שזה היה פחות פופולרי, ורודפת אותנו מהאו"ם כבר 25 שנה, כשהיא מוקפת בנציגי המדינות החשוכות ביותר בעולם. עד לפני שלוש שנים אף גוף רציני לא היה חולם לתת לה הכרה - והנה פתאום היא קיבלה פרס נובל לשלום. רק שאיזה שלום ואיזה נעליים, ואף אחד גם לא הניד עפעף כשבחמאס שיגרו לגברת ברכות חמות על זכייתה.

למה זה קשור? משום שזכייתה של פילאי היא עוד נדבך קטן באהדה חסרת התקדים כלפי מדינה פלסטינית בכל העולם. שלוש שנים אחרי שבעה באוקטובר, נרטיב רצח העם "איז טרנדינג" בעזרתן האדיבה של אל-ג'זירה וקטאר, שלתדמית הטובה והמולבנת שלהן דאגו לא אחרים מאשר יועצי התקשורת של ראש הממשלה. אירוני משהו. אבל זאת עוד האירוניה הקטנה.

עם כל הכבוד לסיסמה המתחרזת "ימין או פלסטין", האמת היא שלמדינה פלסטינית יש הרבה יותר סיכוי לקום עם הממשלה הנוכחית מאשר עם ממשלה מתונה יותר. המציאות היא ממש הפוכה. אם היינו מוציאים לרגע את הראש מתיבת התהודה שלנו, היינו רואים שבחסות הממשלה שהביעה הכי הרבה התנגדות למדינה פלסטינית, האהדה למדינה פלסטינית בעולם הרקיעה שחקים. מדינות מתחרות ביניהן מי תיתן לה הכרה ראשונה, והתחרות מתגברת ככל שאיתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' מתבטאים בצורה נחרצת יותר על מחיקות, כיבוש ודרדלה. מי שמפחד ממדינה פלסטינית לא צריך לדאוג מאיזנקוט-בנט-ליברמן, אלא מרטוריקת ימין מתלהמת שהוכחה כסטרואידים לרעיון המדינה הפלסטינית בעולם.

ממש לא נוהרים

במציאות שמאחורי קיתונות התעמולה, אפשר להיות בטוחים בדבר אחד: מפלגת רע"ם לא תהיה חלק מהממשלה הבאה. למה? יש כמה סיבות. ראשית, כי רעיון מהפכני שהייתה לו תמיכה ציבורית גבולית לפני חמש שנים, כבר לא מקבל שום תמיכה ציבורית בישראל 2026, גם אם זה מבאס את חלקנו. שנית, כי עם כל הכבוד לפה הגדול של יאיר גולן, היחיד שאפשר לסמוך עליו במאה אחוז שלא יאפשר את זה, הוא דווקא אביגדור ליברמן. הוא התחייב לכך באופן מאוד חד-משמעי, וגם מי שמשום מה לא מאמין לאיזנקוט שאמר שלא ישב עם מפלגות שלא מסוגלות להגדיר את חמאס כארגון טרור, יכול להאמין לליברמן.

החלק העצוב ביותר של הרטוריקה הזאת הוא שאנחנו מוצאים את עצמנו מדברים על הערבים בלי סוף, אבל בשורה התחתונה - כולנו מתעלמים מהם, כולל יאיר גולן. בישראל יש שני מיליון אזרחים ערבים. חלקם אומנם אנטי-ישראלים, אבל רבים מהם ישראלים מרוצים, שלוקחים חלק חשוב במרקם המקומי. בחדשות אנחנו שומעים עליהם רק כשהם נרצחים, אבל ביום-יום אנחנו נתקלים בהם בלי סוף בכל תחום, והם אדיבים, חברותיים ומקצועיים.

שבעה באוקטובר היה הזדמנות שפוספסה בזמן אמת בשם הרטוריקה המטומטמת. מרבית האזרחים הערבים נבהלו מהברבריות של "אחיהם" בפלסטין, ובמקום שנחבק אותם ונשלב אותם באופן רחב יותר בשירות הלאומי, או ניתן להם לעסוק בהסברה כנגד האשמות האפרטהייד, הפכנו אותם לקרדום פוליטי לחפור בו.

הם מצביעים בשיעורים נמוכים, כי בסוף אף אחד לא מציע להם כלום. המפלגות הציוניות מתעלמות מהם באלגנטיות, כולל "הדמוקרטים", שלפחות על פי הסקרים לא הסיטה אליה עד כה מספיק מצביעים ערבים. רע"ם היא מפלגה דתית, וזה ממש לא מתאים לכל ערבי, ואילו הרשימה המשותפת ממשיכה בעיקשות להתייחס אליהם כאילו הפשע והחינוך הם לא הדברים שהכי מטרידים אותם, אלא רווחת חמאס.

אבל הפרדוקס הגדול ביותר הוא שככל שהערבים יצביעו פחות בבחירות הקרובות, יש יותר סיכוי שמצבם ישתפר. למה? כי במבנה הנוכחי, ככל שלמשותפת ורע"ם יהיו יותר מנדטים, זה יקשה על איזנקוט להרכיב ממשלה. במקביל, רק אם איזנקוט יהיה זה שירכיב ממשלה, יש סיכוי שהפשיעה במגזר תטופל.

בין תעמולה למציאות

הדבר המטריד ביותר בפער שבין התעמולה למציאות הוא הירי בתוך הנגמ"ש. הבון טון בתקשורת הוא לדבר על הקטטות הפנימיות בגוש השינוי, אבל עם כל הכבוד להתנהלות המסורבלת שלו, הירי המשוגע בנגמ"ש קיים דווקא בגוש השני.

איך הגענו למצב שבו עופר וינטר, הקצין הכי ימני בצה"ל, שהטיל אימה על השמאל עם ארגון התפילות לפני ההסתערות, שנשבע שתשכח ימינו אם לא ימליץ על נתניהו אצל הנשיא, הפך למטרה מספר אחת של מפלגות הקואליציה? גם מי שלא התכוון להצביע לו חש אי-נוחות גדולה מול העליהום הזה.

על שלטי חוצות, בדיוק במסלול ההסעה של ילדיו של דוידי בן ציון לבית הספר, נתלו שלטי חוצות שקראו "דוידי תפרוש, לא מסכנים את המדינה". לא מפתיע שהוא פרש מהמפלגה. אבל איך הגענו למצב שבו קצין מסור בצה"ל, שטחן מאות ימי מילואים, הוא זה שמסכן את המדינה? אי אפשר אפילו לקרוא לזה ירי בתוך הנגמ"ש - מדובר בעליהום שיצא משליטה. ואת מי תוקפים בנאצות, בהטרדות טלפוניות ובכיתה של הילדים? חבורה שלמה שנשבעת פעמיים ביום שתלך רק עם מפלגות ימין לממשלה הבאה.

עזבו לרגע את השאלה אם המפלגה שהקים היא טובה או לא - מה רע עשה וינטר? הוא אי פעם שיקר? מדוע סימנו אותו ככה? עד כדי כך מפחדים בקואליציה מגוני ימין שאינם מתיישרים באופן מוחלט עם המקהלה שמשלה כאן בשבעה באוקטובר, ומעיזים לומר שהם רוצים לשנות קצת?

השאלה הנוקבת ביותר היא איך מתיישבת הרטוריקה הרצחנית הזו עם קידושם של חיילי צה"ל מעל הכול. הרי זה אמור להיות המוטו של מפלגות הקואליציה. אבל וינטר הוא חייל צה"ל מעוטר ומוערך. יוסף חדאד הוא חייל צה"ל שנפצע בקרב. דוידי הפורש הוא חייל צה"ל. סעדיה דרעי ז"ל, בנה של ללי דרעי, הוא חלל צה"ל. מדובר ברטוריקה שהיא לא סתם רעילה, היא אוטואימונית ואיבדה כל היגיון. היא בטח לא ימין. אלוהים יודע איך זה ייגמר ב-27 באוקטובר, אבל אין ספק שהתחרפנו.

tguvot@maariv.co.il

ישראל "קרובה מאוד" ליצירת התנאים שיאפשרו שינוי משטר באיראן, כך אמר אופיר פלק, יועצו של ראש הממשלה בנימין נתניהו למדיניות חוץ, בריאיון לאולפן "ג'רוזלם פוסט" עם העורך הראשי צביקה קליין והכתב המדיני עמיחי שטיין. עם זאת, פלק הדגיש כי ההכרעה בנוגע לעתיד המשטר בטהרן נתונה בידי העם האיראני עצמו.

"אני חושב שאנחנו קרובים מאוד ליצירת התנאים האלה", אמר פלק כשנשאל עד כמה הלחץ על טהרן מקרב אפשרות לשינוי משטר. לדבריו, "התנאים האלה נוצרים ממש עכשיו". פלק הצביע על הלחץ הכלכלי בהובלת ארצות הברית ועל הפגיעה הצבאית באיראן ובשלוחותיה כאמצעים שמחלישים את המשטר. לדבריו, המלחמה פגעה בבכירים, במדעני גרעין, בטילים, במשגרים וביכולות הייצור.

הוא תיאר את מבצע "עם כלביא" ואת מבצע "שאגת הארי" כשניים מהמבצעים הצבאיים המוצלחים בשנים האחרונות. עם זאת, פלק לא הציג לוח זמנים לשינוי פוליטי באיראן ולא פירט אילו צעדים נוספים עשויים ישראל או ארצות הברית לנקוט כדי לסייע למתנגדי המשטר.

"חמאס יכול להתפרק מנשקו בתוך אחר צהריים"

בהמשך הריאיון עבר פלק לעסוק ברצועת עזה. לדבריו, ישראל לא תסכים לפריסה מחדש של כוחותיה לפני פירוק מוחלט של חמאס מנשקו. "אם חמאס היה רוצה להתפרק מנשקו, הוא יכול היה לעשות את זה בתוך אחר צהריים", אמר. לדבריו, שלושת היעדים שישראל דורשת הם פירוק חמאס מנשקו, פירוז הרצועה ודה-רדיקליזציה של האוכלוסייה — יעדים שלדבריו תואמים את תוכנית 20 הנקודות של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.

כאשר נשאל מדוע ישראל אינה מסכימה להפוגה בת שבועיים בחיסולים ובפעילות הצבאית כדי לאפשר ניסיון לפירוק חמאס מנשקו, אמר פלק כי אינו מכיר את ההצעה. הוא חזר והדגיש כי ישראל לא תסתפק בפחות מפירוק מלא של חמאס ושל יתר ארגוני הטרור ברצועה. 

פלק מודה: "במלחמת ההסברה לא הצלחנו כמו בשדה הקרב"

פלק הציג תמונה חיובית בנוגע למצבה המדיני של ישראל, והצביע על היחסים עם ארצות הברית, הודו, מדינות בדרום אמריקה ושותפות באירופה. אולם כאשר נשאל על השחיקה בתמיכה בישראל בקרב הדמוקרטים בארצות הברית ואף בחלקים מהמפלגה הרפובליקנית, הודה כי קיימת בעיה במישור הציבורי.

"אנחנו מנהלים מלחמה בשבע חזיתות, ובחזית השמינית — מלחמת ההסברה — לא הצלחנו כפי שהצלחנו בשדה הקרב", אמר. "נצטרך לטפל גם בזה".  Pasted text לצד זאת טען כי היחסים האסטרטגיים עם וושינגטון נותרים קרובים במיוחד, וציין את הפעילות הצבאית המשותפת, התכנון והשיחות התכופות בין נתניהו לטראמפ. "לא ראיתי אור יום בין הנשיא לראש הממשלה בסוגיות הגדולות", אמר כשנשאל על חילוקי דעות אפשריים בנושא איראן. לדבריו, נתניהו נוהג להסכים לבקשות אמריקניות כאשר הדבר אפשרי, אך מסרב כאשר הדבר נוגע לצורכי הביטחון של ישראל.

"נתניהו אמר לי — זו הולכת להיות מלחמה ארוכה"

פלק שחזר גם את הבוקר של 7 באוקטובר 2023. לדבריו, הוא ישן כשהמתקפה החלה וזומן זמן קצר לאחר מכן לקריה בתל אביב. לפני שיצא העיר את ילדיו, ששירתו בצבא, וביקש מהם להתייצב ביחידותיהם. לדבריו, נתניהו היה ממוקד בעת שקיבל את הדיווחים הראשונים. "הוא אמר לי שזו הולכת להיות מלחמה ארוכה", סיפר פלק.

לטענתו, בין ההנחיות הראשונות שנתן נתניהו היו תגבור החזית הצפונית כדי להרתיע את חיזבאללה, ריכוז המאמץ הצבאי בדרום, מניעת חזרת המחבלים שחדרו לישראל לרצועת עזה וגיוס מספר גדול ככל שיידרש של אנשי מילואים. פלק סיפר כי למיטב זיכרונו, נשיא צרפת עמנואל מקרון היה המנהיג הזר הראשון שהתקשר לנתניהו באותו יום. לדבריו, מקרון הציע לתווך כבר ביום הטבח, אך נתניהו דחה את ההצעה, השווה את חמאס לדאעש והבהיר כי ישראל תעביר לחמאס את המסר בעצמה.

פלק גם הכחיש דיווחים שלפיהם נשיא איחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד, התקשר לנתניהו עוד לפני 7 באוקטובר והזהיר אותו מפני מתקפה קרובה. "לא הייתה שיחה כזאת", אמר. הוא הבהיר שאינו יודע אם היו התרעות או מסרים בין גורמי המודיעין של המדינות.

פלק התייחס גם למגעים להשבת החטופים וטען כי נתניהו דחה בתחילת המלחמה את ההנחה שלפיה חמאס ירצח את כולם, והתעקש להפוך את השבת כל החטופים ליעד מלחמה רשמי.  לדבריו, הלחץ הצבאי, הלחץ המדיני והצגת חזית ישראלית-אמריקנית מאוחדת הם שהביאו לשחרור חטופים. הוא אף טען כי נתניהו לחץ על נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ו ביידן להגביר את הלחץ על קטאר במהלך העסקה הראשונה בנובמבר 2023. 

כשנשאל האם ניתן היה להגיע לעסקה נוספת בין נובמבר 2023 לעסקה בינואר 2025, השיב תחילה: "לא, לא הייתה עסקה על השולחן". 

לאחר שנשאל שוב, הבהיר כי כוונתו היא שלא הייתה עסקה שהייתה מאפשרת לישראל להשיג במקביל את מטרות המלחמה — פירוק היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, השבת כלל החטופים ומניעת איום עתידי מהרצועה. פלק התייחס גם למחלוקת סביב ספרו של ברט מקגורק, לשעבר מתאם המזרח התיכון בבית הלבן. בעוד מקגורק טען כי חמאס לא היה מוכן לשחרר את כלל החטופים מיד לאחר 7 באוקטובר, בכיר ממשל ביידן לשעבר פיל גורדון טען כי נתניהו הוסיף תנאים חדשים ביולי 2024 ועיכב עסקה. פלק סירב להתווכח עם התרשמותו האישית של מקגורק, אך הדגיש כי הממשלה לא הייתה מאשרת הסכם שהיה מסכן את ישראל או פוגע ביעדי המלחמה.

"נורמליזציה עם סעודיה? הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים"

בנושא האזורי שיבח פלק את איחוד האמירויות וטען כי היחסים הכלכליים שנוצרו במסגרת הסכמי אברהם המשיכו להתפתח גם במהלך המלחמה. הוא הגדיר את ביקורו של נתניהו באמירויות כ"מופלא" וטען כי הפרסום הפומבי של הביקור שירת את האינטרסים הלאומיים של שתי המדינות. פלק הביע תמיכה בנורמליזציה עם סעודיה, אך לא פירט על מצב המגעים או על התנאים להסכם. 

בהתייחס לתקרית נוסעי פליי דובאי שהוסטו לסעודיה, אמר כי לפי הדיווחים הם זכו ליחס טוב והגיעו בשלום לישראל. לדבריו, מתנהלת חקירה משותפת של האירוע. בנוגע לחות'ים, גינה פלק את התקיפות נגד אזרחים ואמר כי ישראל תפעל להגנה על ביטחונה ועל האינטרסים הלאומיים שלה. הוא לא השיב אם ישראל מסייעת לסעודיה באופן ישיר נגד הארגון. 

כשנשאל מה נדרש כדי שמדינות נוספות יכוננו יחסים עם ישראל, אמר תחילה כי ישראל צריכה לנצח במלחמה ולאחר מכן להשיג שלום. כשנשאל אם משמעות הדבר היא שנורמליזציה תידחה, השיב כי הסכמים יכולים להגיע בכל רגע שבו השותפות יהיו מוכנות. "אני חושב שזה יכול לקרות - וזה יקרה הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים", סיכם.
 

אלה אינן מילים ריקות, מה שאמר השבוע האמיר של קטאר תמים בן חמד. בנאום שהוא נשא ביום שלישי, לרגל פתיחת מושב החורף של הפרלמנט, התייחס האמיר למצב בשטחים הפלסטיניים. "הסוגיה הפלסטינית תישאר בראש סדר העדיפויות שלנו", אמר והוסיף: "אנו מדגישים כי מה שקרה ברצועת עזה הוא רצח עם ועל כך אין מחלוקת. אסור שמי שביצע אותו יחמוק מעונש".

אין זו הפעם הראשונה מאז 7 באוקטובר שבה קוראת דוחא לבוא חשבון עם ההנהגה הישראלית. במהלך המלחמה יצאה הקריאה הזו כמה פעמים מדוחא, והיא הלכה וגברה בשנה האחרונה. עתה דרש האמיר לא רק להעניש את האחראים בישראל, אלא גם לפעול כפי היכולת כדי שלא יחמקו מעונש. האמיר לא פירט, אולם לכל ברור כי הביטוי המעשי של קריאתו הוא סנקציות בינלאומיות למיניהן או כתב אישום פלילי בהאג נגד בכירי הממשלה או צמרת צה"ל.

הבעיה היא שמבחינת הקטארים זו איננה סיסמה או הפגנת שרירים אלא תוכנית פעולה לשנים הבאות. האמיר ואנשיו אכן מתכוונים לפעול דיפלומטית, ואם צריך גם מתחת לשולחן, כדי להביא על ישראל עונשים וקלונות. בחלומם הם רואים כיצד בעוד שנה, שנתיים או שלוש יוגשו לבית המשפט בהאג כתבי אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרי הביטחון יואב גלנט וישראל כ"ץ, וכן מפקדי צה"ל וראשי הפיקוד בשלוש השנים האחרונות.

התסריט הזה סבוך וכבול למגבלות חוק והגדרות של אמנת רומא המעגנת את פעילותו של בית המשפט הפלילי. אבל אפשר לנקוט גם צעדי ביניים. למשל, לפעול לפתיחת חקירה, לחתור לכתב אישום בלבד או לתת צווי מעצר (כפי שהוטלו על נתניהו וגלנט). גם סנקציות למיניהן מכל מיני סוגים מצד מדינות או ארגונים בינלאומיים באות בחשבון מבחינת דורשי רעתה של הממשלה הנוכחית בירושלים. את כל אלה תחתור דוחא להטיל על ירושלים, תוך שימוש באמצעי לחץ ודיפלומטיה המצויים בידה.

קרבה לבית הלבן

לקטאר סיבות משלה לרצות להבאיש את ריחה של ישראל בעולם ולהביכה. שלוש השנים האחרונות חוו הידרדרות חריפה ביחסים בין קטאר לישראל, ובמיוחד בינה לבין נתניהו באופן אישי. עם התקיפה הישראלית נגד ראשי חמאס בדוחא, בספטמבר 2025, נשבעו האמיר ואנשיו לבוא איתנו חשבון. זאת הייתה עבורם השפלה כפולה ומכופלת, כי חיל האוויר לא רק תקף, אלא גם שיתק את מערכות ההגנה שלהם.

קודם לכן שיטה בהם נתניהו במהלך המו"מ שבו הם שימשו מתווכים מרכזיים. במשך כמה סבבים בזה אחר זה, כאשר התקרבו הצדדים לסיכום, הוא מצא סיבה טובה לחזור בו. דוחא חרקה שן, אבל היה ברור לקטארים שאין ביכולתם לשתוק עוד. בתווך סגרה הממשלה את משרדי אל-ג'זירה בישראל, במהלך שהובן בדוחא כאמירה נגד קטאר.

נוסף על כך, חשוב לקטאר לשמר את מעמדה כתומכת מספר אחת של המאבק הפלסטיני מבין מדינות ערב. בראייתו של העולם הערבי, אף גורם לא גמל לישראל על החורבן וההרג שזרעה בעזה. על כן דוחא לקחה את המשימה על עצמה. בשקט, הרחק מהכותרות, סיימה קטאר לשמש בית להנהגת חמאס בחו"ל, וזו עקרה בשנה האחרונה לאיסטנבול. כדי שלא יובן כי הפקירה אותם או השליכה אותם מעליה, היא ממשיכה לחבקם. על כן הקפיד האמיר לומר כי הסוגיה הפלסטינית, כלומר המייצגת הנאמנה שלה חמאס, עדיין מצויה בראש סדר העדיפויות של ארצו.

דוחא מאמינה כי הקלפים שבידה מעניקים לה, לפחות על הנייר, סיכוי להצליח במטרה שסימנה לעצמה. הקלף החזק ביותר הוא קרבתה לבית הלבן והצורך של ארה"ב בבת ברית כמותה במפרץ. עם הכסף הגדול, המיקום המרכזי ויכולת ההשפעה על ארגוני טרור מצד אחד ומעצמות מערביות מצד שני. כך הם חילצו מדונלד טראמפ הבטחה לאלץ את נתניהו להתנצל בפניהם על התקיפה, דבר שאיננו עניין של מה בכך עבורו.
האם הבית הלבן עשוי למכור את נתניהו ואחרים בעתיד הנראה לעין ולהסיר את הווטו בהצבעה הגורלית במועצת הביטחון? אין לדעת, הכל כפוף לתנאים ולנסיבות שישררו במועד הקובע. אבל איש אינו יכול להישבע קטגורית שהדבר לא יקרה.

שוב נתקוף בדוחא?

קטאר איננה לבד במסע להפליל את ישראל ולעורר עליה מה שמכונה בסלנג המדיני שלנו "צונאמי מדיני". גם טורקיה חברה אליה, וגם מדינות אחרות באזור שעשויות לתמוך במהלכים הללו או לפחות לגלות כלפיהם אדישות.

ישראל איננה מצטיינת ביכולת עמידה מול מלכודות מדיניות או דיפלומטיות. אנחנו יודעים לשלוח כוח צבאי לשלוף מישהו ממיטתו או לחפשו בכל פינה באזור ולקפד את ראשו. אבל יוזמות מדיניות או פתרונות מדיניים הם מאיתנו והלאה. חמור מכך: בישראל קוראים להכריז על קטאר כמדינת אויב. ההכרזה כזו בעייתית לא בגלל שאיננה נכונה, אלא מאחר שהיא פזיזה ואין מאחוריה הרבה מעבר לכך. כי מה עכשיו? נתקוף בדוחא?
ישראל יכולה לחיות ללא יחסים הדוקים עם קטאר, גם אם הם התנהלו מתחת לשולחן ופסקו. אבל זו איננה הבעיה. מדובר במשטר נקמני, ומי שיכריז עליו כעל אויב, או ישמיץ אותו בדרך כלשהי, יזכה ממנו ליחס דומה.

באזור שלנו לא נהוג להחרים אחרים כי תמיד אפשר שנזדקק להם לצורך כלשהו, בעיקר בזמן משבר. ישראל צריכה ויכולה ללמוד מאחרים. אפילו מקטאר עצמה. בשנה האחרונה הנחיתו האיראנים מטר של טילים בליסטיים וכלי טיס מתפוצצים על הנסיכות הידידה. קטאר אומנם חרקה שן, תיעבה את האיראנים ותקפה אותם מילולית במילים גסות, אבל היא הותירה את הקונסוליה האיראנית בדוחא פתוחה ולא גירשה את עובדיה. היא עשתה זאת בשם האינטרס שלה. גם תחת טילים יש הרבה מה להשיג כשאתה מדבר עם התוקפן. את הכבוד האבוד והמחיר היא תשקם ותגבה בדרכים אחרות.

שוו בנפשכם לרגע קט שיום אחד אחרי הטבח, ב־8 באוקטובר 2023, הייתי אומר לכם שבשנה הרביעית למלחמה לא רק שלא תהיה ועדת חקירה ממלכתית, אלא שחמאס עדיין ישלוט בעזה, יחפור מנהרות חדשות וייערך לחטיפת חיילים; ושבנימין נתניהו יהיה עדיין ראש ממשלה ויתייצב ויבקש את אמון העם מחדש, הוא וממשלת הטבח כולה. אני מניח שהייתם שולחים אותי להסתכלות, מתלחשים מאחורי גבי שהשתבשה עליי דעתי, ובצדק.

ברוכים הבאים למציאות. ברוכים הבאים לעולם השקר, הרמייה, המניפולציה והשרלטנות, לעולם של מנהיגות נטולת אחריות. לעולם שבו נתניהו אחראי לכל ההישגים שהצטברו והושגו בעיקר על ידי לוחמי צה"ל ואנשי קהילת הביטחון. באשר לכשלים ולמחדלים? להם כולם אחראים, חוץ ממנו.

כן, אני יודע שכבר התרגלנו ושיש כאן דור צעיר שלא מכיר משהו אחר, ושככה זה בעולם החדש של הרשתות החברתיות, הטכנולוגיה והבינה המלאכותית. אני יודע ומבין ששקר ורמייה ופייק ניוז הם כלים לגיטימיים לחלוטין בארגז הכלים של פוליטיקאים בעידן המודרני, אבל אני גם יודע שישראל איננה ככל המדינות.

זו מדינה צעירה, שברירית, שסועה, שכולה, פצועה, מדממת, עם הון אנושי מדהים ונוער נהדר. עם שמאותגר בכל החזיתות: ביטחון, כלכלה, קליטת עלייה, יוקר מחיה ולגיטימציה. מדינה עם הישגים מטורפים בתוך שכונה בעייתית. מדינה שטרם קבעה את גבולותיה. ולמדינה הזו ולעם הזה אין הלוקסוס להמשיך ולהתנהל כך. היא זקוקה לסיבוב פרסה, לתיקון, לריפוי, לממשלה רחבה ולמנהיגות אמינה, סמכותית, בוטחת ומאחדת.
יש לנו הזדמנות לעשות את זה. לכו לקלפיות. דקה אחת מאחורי הפרגוד תביא לשינוי. מהבחירות הללו ישראל תצטרך לצאת אחרת: עם ממשלת שינוי או עם ממשלת אחדות רחבה, נטולת קיצונים וסחטנים, מעין חברת ניהול לארבע שנים. אין לנו ברירה אחרת.

הבחירות הקרובות אינן רק על "כן ביבי ולא ביבי". אומנם מתרכזים באחראי העומד בראש, ובעיקר כאשר הוא נאשם בפלילים, וגם מפני שמיום ליום מתבררת עוד ועוד אחריותו לטבח 7 באוקטובר. זאת ועוד: גם לא מעט על כך שבתוך קודש הקודשים של לשכתו מתקיימת, לפי העדויות והטענות, תת־תרבות עבריינית והפקרות ביטחונית חסרת תקדים.

עם זאת, הבחירות הקרובות הן על אובדן המשילות בנגב ובגליל, על רמת הפשיעה, על היעדר הביטחון האישי ברחובות, על הנרצחים בכל עיר ובכל יום, ועל בני נוער שהולכים לבית הספר עם סכין. הבחירות הן על המצב הביטחוני, על שש זירות מלחמה פתוחות לאחר שלוש שנות מלחמה ואין־ספור סבבי מילואים, ועל משפחות שקורסות פיזית, נפשית וכלכלית מהנטל הנורא. הן על הלגיטימציה וחומת המגן שבנה נתניהו סביב עדת המשתמטים הענקית של שותפיו לקואליציה, על הזלזול בצורכי צה"ל ובזעקת הרמטכ"ל שאמור לתחזק גבולות מאיימים ומובלעות בתוך עזה, לבנון וסוריה, ולאבטח עוד ועוד יישובים ביהודה ושומרון.

הבחירות הללו הן על הדמוקרטיה הישראלית, על עקרון הפרדת הרשויות ושימורו, על עליונות שלטון החוק ועל בית המשפט העליון. הן על רמת החינוך המתדרדרת בקצב מסחרר, על שירותי הבריאות והתורים הנצחיים לניתוחים, על יוקר המחיה וכישלון הניסיונות להתמודד עימו ועל הניהול השלומיאלי של ממשלת ימין עם שתי ידיים שמאליות. הבחירות הן גם על הרס השירות הציבורי שלנו ועל מינוי אנשים פוליטיים ולא מוכשרים לתפקידים מרכזיים בממשלה, על הפקרת זירת ההסברה, על מעמדנו בעולם ועל רצוננו וכמיהתנו לחזור ולהיות "אור לגויים" ו"עם הספר" ו"עם הבחירה". הבחירות הן על היהדות הטובה ומאירת הפנים שנכבשה על ידי עסקני דת שהשתלטו עליה בחסות הממשלה וניהולה הכושל, והפכו אותה לנכס מניב של ג'ובים, כסף וכשרויות יקרות.

הן על הפקקים הבלתי נגמרים בכבישי ישראל ועל שיקום הצפון, שטרם שב לאיתנו. על סדר עדיפויות לאומי נכון והוגן והגיוני, על שלטון החוק ועל המלחמה במפירי חוק יהודים שמבצעים פרעות בכפרי הגדה באופן שיכול להביא אותנו אל פי אסון. הבחירות הללו הן על דוגמה אישית של מנהיגות, על סמכות ואחריות, על המוסר היהודי, ועל דמותנו וערכנו ועתידנו מול אדם שנלחם על חייו הפוליטיים ועל הישרדותו נוכח משפטו.

אנחנו רוצים מנהיגות שנלחמת על המדינה ועל אזרחיה, על הדור הצעיר, על מעמדנו בעולם, על הביטחון, השלום, הכלכלה וההסברה. מנהיגות שתשדר אלינו "מאיתנו תראו וכך תעשו". מנהיגות שתבין שהיא עובדת אצלנו, שהיא משרתת אותנו, ולא את עצמה ואת הבייס שלה ואת הצרכים הפוליטיים של מרכיבי הקואליציה שהתיישבו ליד הבופה הפתוח ואוכלים ממנו ללא שובע לצורכיהם.

ישראל זקוקה לשינוי ולממשלה אחרת, שתגלה אחריות למדינה ולעם, שתחקור את טבח אוקטובר ולא תהפוך אותו ל"ניצחון המוחלט". ממשלה שתחקור את המחדל האווירי של הטיסה מדובאי שכמעט הביא לאסון המוני, ולא תהפוך אותו ל"נס" באמצעות חלוקת משואות, שירה בציבור וצילומים עם הגיבורים (שהם באמת גיבורים). מגיעות לנו תשובות לכל אלו ועוד, מגיעים לנו שינוי ותקווה, תיקון וריפוי. זה ביד שלנו.
 
אני אוהב את העם שלי ללא תנאי. אם חלילה נתניהו ייבחר שוב, אני מצהיר כאן שהוא יהיה ראש הממשלה שלי, שלא ארד מהארץ, ושמשפחתי כולה תישאר כאן - ותתמודד. נולדתי ביד אליהו, גדלתי בשכונת התקווה, ואני חבר קיבוץ עד היום. יש לי חברים בשכונות דרום תל אביב ובמגדלי אקירוב, בנתיבות, בקריית שמונה ובסביון ורשפון, בקיבוצים ובמושבים. יש לי חברים דרוזים וערבים מוסלמים ונוצרים. ככה יצא, ואני אוהב את זה. באחת המסעדות בדרום תל אביב שואל אותי בעל המקום "מה יהיה?". השבתי שאני מקווה לטוב, אך הוא פתח בקיטורים וסיפר עד כמה הכל חרבו דרבו, וכמה הוא חושש לעתיד הילדים.

"ולמי תצביע?", אני שואל אותו, והוא מחייך ומשיב לי "לנתניהו כמובן". "איך ומדוע?", אני מקשה עליו, אבל לתשובה הזו לא ציפיתי: "אני מת לראות את הפרצוף של יונית לוי ושל אמנון אברמוביץ' בלילה שאחרי התוצאות", אמר. עד לכאן הגענו עם ההסתה הפרועה של מכונת הרעל מבית נתניהו. בקניון רמת אביב ניגש אליי בחור. "בניהו, גם אני מדמשק. אנחנו אחים, תן חיבוק". אני מתמסר מיד, ואז הוא לוחש לי באוזן "אנחנו מזרחים, אנחנו רק ביבי". ותאמינו או לא, אני מחזיר לו חיבוק, מעמיד אותו על טעותו ואומר שביבי זה לא בגנים, וממשיך.

אבל לא רק כאלה יש. אני חושב ששכנעתי השבוע שניים, אחד דתי ואחד חילוני, שגם נפתלי בנט וגם אביגדור ליברמן, ואפילו חלקים גדולים בסיעתו של גדי איזנקוט - הם ימין מובהק, ושיש שם ביטחוניסטים ובני־סמכא שהיו ראשי ממשלה, שרי ביטחון ורמטכ"לים וראשי השב"כ. שלא כל ביטחון ישראל שייך לנתניהו, ושאם הוא כדבריו "חילץ אותנו מהשמדה", אזי מישהו די הביא אותנו לשם - וזה לא בן־גוריון.
 
אני אוהב את העיר חיפה ואת תושביה. בעיניי היא אחת הערים היפות, המרתקות, הנחבאות והמפוספסות שלנו. ודווקא על הרקע הזה, נדהמתי השבוע לגלות שבבחירות האחרונות אחוז ההצבעה בעיר עמד על 55% בלבד. מהנמוכים בישראל. אני פונה לתושבות ותושבי חיפה ושואל: "ההשתבשה עליכם דעתכם?". התנהגות כזו של חוסר אכפתיות, חוסר מעורבות, חוסר השפעה והפקרה לא מתאימה בעיניי לעיר עם שתי אוניברסיטאות, שתי מכללות, שלושה בתי חולים, שני נמלי ים ונמל אווירי, ועם תעשייה מזהמת ועם אתגרים כה רבים, ועיר העומדת בפני תוכנית־אב ענקית (תמ"א 75), עם צומת מסילות רכבת. חיפה צריכה להתייצב הפעם עם למעלה מ־80% הצבעה ולהוות דוגמה לעיר תוססת ומעורבת, שבה חיים בהרמוניה יהודים וערבים, חילונים, דתיים וחרדים, שרוצים עתיד ותקווה. חיפאים, עורו.
 
בשבוע שעבר כתבתי כאן על הטראומה הבין־דורית שהביא עלינו טבח אוקטובר, והגדרתי אותו כ"שני לשואת יהדות אירופה וצפון אפריקה". אזכור שואת יהדות צפון אפריקה, שמורשתה לא חקוקה כאן מספיק, עורר רבים שהתקשרו אליי, אבל נגע לליבי במיוחד פרויקט בבית לוחמי הגטאות, המתמקד בתיעוד סיפורם האישי של יהודי מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה ולוב בתקופת השואה. הפעילות נועדה לפרוץ את גבולות הזיכרון לגורלה של יהדות המגרב, והיא מתאפשרת הודות לחזונה ותרומתה של רעיה שטראוס - אישה רבת־פעלים, שיום אחד נצטרך להאיר יותר את פועלה ותרומתה לחברה הישראלית.
 
בגילי כבר לא כל כך "חוגגים" יום הולדת, אבל השבוע בהחלט "ציינתי" אחד כזה. אני בן ככה וככה, ואת יום הולדתי עשיתי בקיבוץ עם הילדים והנכדים. הנחיתי לבטל את ההזמנה של הילדים למסעדה והכנתי להם ארוחה אסייתית שכללה דים סאם, גיוזות, אגרולים, נאמס בחסה ורוטב וכך הלאה. בשביל מה יש לנו את "דים סאם להבות חביבה"? ביקשתי גם שלא יביאו מתנות, והודעתי לבני המשפחה שהם המתנה הטובה ביותר שיכולתי לקבל. שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.

avi@bnayahu.com

מי שהגיע אמש (חמישי) לחוג הבית בקריית טבעון בעקבות ההזמנה שפורסמה, ציפה לפגוש שני אנשים: יו"ר רע"ם מנסור עבאס וניצב בדימוס יואב סגלוביץ', לשעבר סגן השר לביטחון הפנים, שהצטרף לאחרונה למפלגה. על ההזמנה התנוססה ההבטחה "המצב הנוכחי והדרך לעתיד טוב יותר", אלא שאחד משני האורחים המרכזיים לא הגיע. עבאס נעדר מהאירוע, וגם סגלוביץ' לא ידע להסביר לנוכחים היכן הוא.

הבית היה מלא. רוב המשתתפים היו מבוגרים, רובם המכריע יהודים. נציגות החברה הערבית הייתה מצומצמת מאוד. לא נתון מפתיע במיוחד ביישוב יהודי כמו קרית טבעון, אבל בהחלט תמונה מעניינת כשמדובר בחוג בית של מפלגה ערבית, המבקשת להרחיב את מעגל התמיכה שלה גם לציבור היהודי.

היעדרותו של עבאס לא הייתה רק עניין טכני. היא הורגשה במיוחד כשהשאלות החלו להיות קשות. אחד המשתתפים, שהביע תמיכה עקרונית בשותפות יהודית וערבית, ביקש לדעת כיצד אפשר לתת אמון במנהיג שלדבריו משמיע מסרים שונים בעברית ובערבית. הוא העלה טענות הנוגעות ליחסו של עבאס לאיש הדת המוסלמי יוסף אל-קרדאווי, והסביר כי היה רוצה לשמוע את התשובות ישירות ממנו.

"אני מאוד מצטער שמנסור לא נמצא פה, כי הייתי רוצה לשמוע אותו", אמר. "כשאני שומע דברים מסוימים בערבית, דברים אחרים בעברית, זה מייצר חוסר אמון".

זו הייתה אולי השאלה החשובה ביותר של הערב, דווקא משום שלא הגיעה ממתנגד מוצהר של השותפות. האיש ביקש להשתכנע. הוא רצה להאמין במהלך הפוליטי החדש, אבל לא היה מוכן להתעלם מהפערים שהוא מזהה. אלא שהאדם שממנו ביקש תשובות לא היה בחדר.

סגלוביץ' לא ניסה להציג את עצמו ואת עבאס כבעלי השקפת עולם זהה. להפך. הוא הדגיש כי קיימים ביניהם פערים עמוקים, הנוגעים גם לזהות הלאומית ולנרטיבים ההיסטוריים, אך טען שאין הכרח שהפערים הללו ימנעו שותפות פוליטית.

לדבריו, ההחלטה לחבור לרע"ם נבעה מההבנה שאי אפשר להמשיך להדיר את הציבור הערבי מהמערכת הפוליטית. הוא תיאר את הדרת הציבור הערבי, המהווה כ-21% מאוכלוסיית ישראל, כסכנה לביטחון הלאומי. הוא גם הבחין בין רע"ם לבין מפלגות ערביות אחרות. בעיניו, ההבדל המרכזי הוא נכונותו של עבאס להיכנס לקואליציה ולקבל אחריות על החלטות הממשלה, גם כאשר הן אינן נוחות לו. שותפות, הסביר, אינה רק דרישה לתקציבים ולזכויות, אלא גם נכונות לשאת באחריות משותפת.

אלא שהקהל לא הסתפק בהצהרות על שותפות. שאלות על חמאס חזרו שוב ושוב, ובאחד המקרים נשאל סגלוביץ' כיצד תנהג רע"ם אם ממשלה שבה תהיה שותפה תידרש לצאת למבצע צבאי נגד הארגון. סגלוביץ' השיב כי גם בתקופת ממשלת השינוי, שבה הייתה רע"ם חברה בקואליציה, התקיימו מבצעים צבאיים בעזה. לדבריו, אם תתעורר מחלוקת שלא ניתן יהיה לגשר עליה, מפלגה רשאית לפרוש מהקואליציה, אך אין בכך כדי למנוע מהמדינה לפעול להגנתה.

בהמשך הבהיר את עמדתו האישית כלפי חמאס, שאותו הגדיר ארגון טרור שאין לאפשר לו להמשיך להתקיים כגורם המאיים על ישראל.

שאלות נוספות עסקו בחוק הלאום, בהכרה בישראל כמדינה יהודית, בשירות אזרחי לצעירים ערבים ובאפשרות שרע"ם תהיה שותפה לממשלה הבאה. גם כאן סגלוביץ' לא הציג פתרונות פשוטים. הוא הודה כי קיימים נושאים שבהם עמדותיו שונות מאלה של שותפיו החדשים, וכי השותפות תעמוד למבחן כאשר המחלוקות יהפכו להחלטות מעשיות.

באחת השאלות ביקשה משתתפת לדעת אם עצם הצטרפותו של סגלוביץ' לרע"ם הופכת את המפלגה לאטרקטיבית יותר גם בעיני מצביעים ערבים, או שמא היא עלולה דווקא להרחיק חלק מהם. משתתפת אחרת סיפרה כי ציפתה לראות בקהל לפחות מחצית משתתפים ערבים. השאלות הללו המחישו את אחד האתגרים של המהלך: לא די לשכנע יהודים להצביע למפלגה ערבית. צריך גם לברר כיצד הציבור הערבי מקבל את השותפות החדשה.

אחד המשתתפים הערבים סיפק תשובה אישית. הוא סיפר כי מעולם לא הצביע בבחירות לכנסת, אך הפעם בכוונתו להצביע לרע"ם בזכות השילוב החדש. מבחינתו, כך הסביר, מדובר בביטוי לאפשרות של זהות משותפת שחסרה לו.

סגלוביץ' דיבר גם על המציאות הפוליטית הרחבה. הוא תקף את הממשלה הנוכחית, טען שאין לה תוכנית מדינית מסודרת לעזה, ללבנון ולזירות נוספות, והביע תקווה שהממשלה הבאה תפעל אחרת. הוא התייחס גם למה שהגדיר כאלימות לאומנית ביהודה ושומרון ולמה שתיאר כהיעדר אכיפת חוק מספקת.

בהתייחסו לגזענות בשיח הציבורי, מתח ביקורת לא רק על מי שמשמיעים אמירות קיצוניות, אלא בעיקר על מנהיגים פוליטיים שאינם מתייצבים נגדן. מבחינתו, שתיקתם מעניקה לגיטימציה להקצנה.

לקראת סיום המפגש הציג סגלוביץ' חזון פוליטי רחב יותר. הוא העריך כי בעתיד עשויות להתפתח התארגנויות פוליטיות חדשות, שיחברו בין קבוצות שונות בחברה הישראלית על בסיס אזרחי משותף. הצטרפותו לרע"ם, הסביר, היא מבחינתו צעד ראשון בכיוון הזה והוא יודע שמדובר בתהליך מתמשך.

אבל דווקא הערב בטבעון המחיש עד כמה הדרך לשם עוד ארוכה. הקהל שהגיע לא היה קהל עוין, להפך. רבים מהנוכחים ביקשו לשמוע, להבין ואולי גם להשתכנע. ובכל זאת, גם בחדר שבו הייתה פתיחות עקרונית לשותפות יהודית וערבית, שאלות האמון, הזהות והביטחון נותרו במרכז.

הנוכחות הגדולה הראתה שיש סקרנות כלפי המהלך החדש. השאלות הראו שהסקרנות הזאת אינה בהכרח תמיכה פוליטית, והיעדרותו של מנסור עבאס הזכירה שבסופו של דבר, כדי לשכנע את הציבור היהודי להצביע לרע"ם, לא מספיק לשלוח אליו שותף יהודי שמסביר מדוע הוא מאמין במהלך. גם עבאס עצמו יצטרך להגיע ולהשיב לשאלות.

תגובת יו"ר רע"ם, ח"כ מנסור עבאס, להיעדרותו מחוג הבית תצורף לכשתתקבל.

ספק אם התביעה המהדהדת שהגיש השבוע ראש השב"כ לשעבר רונן בר נגד ראש הממשלה תזכה להתברר בבית המשפט. בר, שנקעה נפשו מעוצמת ההכפשות והשקרים, הניח כתב אישום חריף נגד נתניהו על סדר היום הציבורי, והיה לו חשוב לעשות את זה טרם הבחירות.

כמו כולנו, גם בר נחשף בשבועות האחרונים לעומק הזיופים שנעשים בלשכת ראש הממשלה, המנסים לעוות את ההיסטוריה. הקש האחרון ששבר את שתיקתו של ראש השב"כ לשעבר היה אותו פוסט שפרסם בנימין נתניהו ב-28 בספטמבר, ובו האשים את בר ב"מחדלים ופשעים" והדהד תיאוריות קונספירציה שלפיהן בר והרמטכ"ל דאז הרצי הלוי ניהלו את הלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר והחליטו להסתיר מידע מרה"מ.

התביעה שלו מצטטת מתוך מסמכים חסויים אך אינה חושפת את תוכנם המלא. היא כוללת בקשה להסרת חיסיון מהשיחות שניהל בר עם נתניהו בשנה שקדמה לטבח. בשיחות האלה מופיעות שוב ושוב אזהרות השב"כ מפני מלחמה ומפני ההתעצמות של חמאס בעזה וההתעלמות של נתניהו.

אם ייחשפו המסמכים, יתגלה שם הקוד שמשתמש בו נתניהו כדי למרוח החלטות. דיון אחרי דיון, כשהשב"כ ממליץ לחסל את צמרת חמאס, נתניהו מסכם במילים "אני מנחה לקדם את ההמלצות". זו דרכו כבר שנים למסמס החלטה שהוא אינו מעוניין בה אבל לא להשאיר בפרוטוקול התנגדות שלו להמלצת גורמי הביטחון.

כפי שתיאר גם המזכיר הצבאי לשעבר, האלוף (במיל') אבי גיל, בחצי הראשון של 2023 התחיל נתניהו להאמין שהצמרת הביטחונית רוקמת קנוניה נגדו. זה גרם לו לפסול את שורת ההתרעות המטלטלות שהוצגו לו באותה שנה, אבל קשה להבין מדוע פיתח זחיחות בתגובה להתרעות האלה. מתברר שהוא היה הרבה יותר מוטרד מביטחונו האישי מאשר מביטחונה של המדינה.

כשבר הזהיר בפברואר 23' מ"סופה מושלמת" שבה האויב מזהה את הקרע הפנימי בישראל כשעת כושר לתקוף, ביקש נתניהו להגביר את האבטחה עליו ועל משפחתו. במרץ, כשהזהיר בר כי חמאס בסיוע איראן מעוניין לחטוף ישראלים בחו"ל, אמר נתניהו כי הוא מוטרד מכך שיחטפו את בנו.

ואין מי שיקשיב

הפער הלך והעמיק. באפריל הניח בר שתי אזהרות על שולחנו של ראש הממשלה מפני רצונו של חמאס להביא למערכה רב-זירתית נגד ישראל. רה"מ התעלם. בר הזמין אליו לתדרוך את פקודו לשעבר מסיירת מטכ"ל, ינון מגל, בתקווה לעורר בו את הדאגה ממה שעומד להתרגש עלינו. מגל שאל למחרת את נתניהו בריאיון על ההתרעות למלחמה. נתניהו השיב: "יש הפרזה בדברים האלה".

ביולי נשלח לנתניהו מסמך תכנון אסטרטגי שנתי שמכין השב"כ מדי שנה, ובו אזהרה מפני התעצמות חמאס והמלצה לחסל את ראשיו. כשהתקשר בר למזכ"ץ לשאול אם נתניהו הגיב להמלצות, סיפר לו גיל שנתניהו זעם על המסמך וחרט בעט את תגובתו בעוצמה שכמעט קרעה את הנייר: "בדמוקרטיה השב"כ לא אחראי לעיצוב אסטרטגיה".

כמה ימים לאחר מכן אושפז נתניהו בשל "התייבשות" שהסתיימה בהשתלת קוצב לב. למחרת הייתה אמורה הכנסת לאשר בקריאה שנייה ושלישית את החוק לביטול עילת הסבירות. למרות האשפוז החליט בר לעשות את מה ששום ראש שב"כ לפניו לא עשה והודיע לנתניהו שהוא מעביר לו התרעה למלחמה. הוא גם הזהיר כי "לא נדע לתת את היום והשעה". בתגובה פרץ נתניהו בשטף של האשמות נגד הצמרת הביטחונית "הקפלניסטית", שרק מנסה לסכל לו את "הרפורמה".

במקביל הגיע לבית החולים מכתב ברוח דומה של הרמטכ"ל הלוי. הרמטכ"ל ביקש מהמזכיר הצבאי לוודא שנתניהו קורא את המכתב וביקש לפגוש את נתניהו טרם ההצבעה. נתניהו סירב לפגישה.

בר אף הגדיל לעשות: הגיע לבית החולים וביקש מנתניהו להגיע למחרת לכנסת, יחד עם ראש אמ"ן וראש אמ"ץ בצה"ל, ולדבר עם השרים ועם הח"כים לפני ההצבעה. נתניהו הסכים, אבל למחרת הדבר נודע לשר המשפטים יריב לוין, שאמר לו: אתה המפקד של ראש השב"כ, אל תיתן לו להגיע. נתניהו חסם את הגעתו של בר. ראש אמ"ן אהרון חליוה וראש אמ"ץ עודד בסיוק הגיעו לכנסת, אבל רק שני שרי קבינט הואילו לשמוע אותם.

הקרע בין נתניהו לצמרת הביטחונית הפך לבלתי ניתן לגישור. הדברים הגיעו לשיא באוגוסט, כשראש השב"כ מעביר לנתניהו אזהרות לקראת חגי תשרי. בתגובה, נתניהו - עם קוצב הלב החדש - מצטלם במקום חופשתו בגולן עם משקפיים ורודים ואומר: "המצב הרבה יותר טוב. תיהנו מהחיים!".

בר וצה"ל ממשיכים להתריע, אבל אין כבר מי שיקשיב. נתניהו מתנתק ממערכת הביטחון ומהמציאות, עסוק כולו ביישום "הרפורמה", משתעשע ברעיון לתקוף את איראן, אבל לא קשוב לשום דבר שקורה סביבנו. כשמגיעה ההתרעה מיחיא סנוואר, באמצעות סופיאן אבו זיידה לשב"כ, נתניהו כבר מתעלם ממנה כליל ומההמלצות לפעול.

כל זה לא מפחית כמלוא הנימה מגודל הכישלון של השב"כ לזהות את איום הפלישה שהכין חמאס ואת הוצאתו לפועל. על הכישלון הזה קיבל בר את מלוא האחריות וגם תחקר אותו באומץ. הוא וחבריו לצמרת הביטחונית חיים את הכישלון הזה כל יום וכל לילה. חלקם מצליחים להירדם רק עם כדורים, אחרים ממלאים את ימיהם במפגשים קשים עם משפחות שכולות, כדי להגיע לסוף היום מותשים.

יש רק אדם אחד הנושא באחריות עליונה לאסון, גם אם לא בלעדית, שהחליט לנער מעצמו כל רבב של אשמה ואחריות. על זה הבחירות האלה. לא על מדיניות ביטחון, לא על מדינה פלסטינית, אלא על ערכים: ערך האחריות וערך האמת.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13

tguvot@maariv.co.il

פרשן "מעריב" בן כספית חזר בטורו אתמול (חמישי) לאחת הפרשות מראשית דרכו הפוליטית של בנימין נתניהו: שיחת הצעקות בין שרה נתניהו ללימור לבנת במהלך מערכת הבחירות של 1996. בשיחה עם לבנת, היא שחזרה את האירוע ואת מה שאירע לאחר מכן.

"בשנת 1996 הייתי יו"ר מטה ההסברה במטה הבחירות של נתניהו והליכוד, כשהוא התמודד מול שמעון פרס", סיפרה לבנת. לדבריה, באחד מימי שישי בערב התקשר אליה נתניהו בזמן שישבה בקידוש עם משפחתה, וביקש ממנה לבדוק עבורו דבר מה ולחזור אליו עם תשובה. "בדקתי וחזרתי אליו. שרה נתניהו ענתה לי, צרחה עליי ואמרה: 'אין ביבי בשבת! כל פעם את מפריעה! תפסיקי להפריע!'", סיפרה.

לבנת הדגישה כי לא נהגה להתקשר לנתניהו בשבתות, וכי למעשה כלל לא היה ברשותה מספר הטלפון הפרטי שלו. לדבריה, היא התקשרה באותו ערב רק משום שנתניהו עצמו ביקש ממנה לעשות זאת. אחרי השיחה, סיפרה, התקשרה מיד לאביגדור ליברמן, שכיהן אז כמנכ"ל הליכוד, והודיעה לו כי היא מתפטרת. בהמשך, לדבריה, נתניהו חזר אליה והתנצל. "הוא אמר לי: 'שכחתי להגיד לשרה שאת אמורה להתקשר'", סיפרה לבנת. 

לדבריה, היא לא הסתפקה בהתנצלות והשיבה לו: "מה זה משנה אם אמרת לה או לא אמרת לה? אם מישהו היה מתקשר אליי ולא הייתי מעדכנת את בעלי שמישהו אמור להתקשר - הוא היה צורח עליו?" כשנשאלה מה הייתה המסקנה שלה מהאירוע, השיבה לבנת: "אמרתי לו עוד כמה דברים, ואני לא אחזור עליהם עכשיו".

בבוקר שלאחר יום העדות הראשון של ד"ר אביחי מנדלבליט, התקשר אליי חבר יקר שגר בפרבר מבוסס של תל אביב. הוא שטח בפניי, בהשתוממות ובכעס, כיצד בערב לפני כן, כמו גם באותו הבוקר, הוא לא שמע מאיש מבני השיח שעימם דיבר זעם כלשהו, או אפילו תרעומת קלה, על מה שהיועמ"ש לשעבר סיפר בעדותו. כלומר, על העבירות הפליליות החמורות שנעשו על ידי חוקרי המשטרה במהלך מסע הציד שלהם נגד ראש הממשלה, שלא בידיעתו של מנדלבליט (ולטענתו ובניגוד לעדויותיהם של שוטרים בכירים, כביכול גם לא בידיעתם ובהנחייתם של אנשים מהפרקליטות).

"איך הם יכולים להגיב באדישות כזו?", הזדעק חברי בטלפון. "ואיך יש רבים שבכלל לא מוכנים לשמוע מכל זה? הם אולי שומעים באוזן אחת, אבל זה יוצא להם מיד באוזן השנייה! אני לא מבין!".

התשובה לאדישותם היא פשוטה. היא קשורה לחינוכם, שהטמיע בהם את עקרון היסוד של השמאל מאז ימי ראשית הקומוניזם: המטרה מקדשת את האמצעים. ומהי המטרה בימינו? להפיל את הימין באמצעות הפלת מנהיגו, וכך לתפוס את השלטון. ואם השגת המטרה תלויה בביצוע עבירות פליליות, בזיהום ההליך הפלילי, בעקיפת ההליך הדמוקרטי של החלפת השלטון - אז מה בכך?

וכיוון שעיקרון זה מנחה לא רק עברייני משטרה בכירים (ומן הסתם כנראה פרקליטים בכירים), אלא מקובל גם על אזרחים מן השורה, אין כל בעיה בעיני אותם אזרחים שהשוטרים, שתפקידם למנוע עבירות ולאכוף את החוק, יעברו עליו. ולאלה מהם המודעים היטב לכך שחוק וציות לו הם תנאי יסוד לקיום דמוקרטיה, הפתרון במוחם ובנפשם למניעת דיסוננס קוגניטיבי הוא פשוט: התעלמות מההתנהלות העבריינית שמתגלה. כי הרי לא ייתכן שראש הממשלה - ועוד כזה שיודעי דבר צבעו אותו בצבע שחור מזפת - הואשם והועמד לדין באשמת שוחד על לא עוול בכפו.
וייקוב ה(אין)דין את ההר.

כשאלוביץ' סירב לשקר

לבני שיחו של חברי באמת לא אכפת שהמשטרה פתחה ללא אישור בחקירה של ראש ממשלה ששנוא עליהם כל כך, וזאת בניגוד לחוק יסוד; שהמשטרה הפעילה תרגילי חקירה בלתי חוקיים נגד ניר חפץ כדי להפוך אותו לעד מדינה; ושהמשטרה פעלה כדי להפוך את שלמה פילבר לעד מדינה לפני שהיועמ"ש אפילו אישר חקירה נגד ראש הממשלה, ועשתה זאת על בסיס המצאה של אירוע שלא היה ולא נברא (שלא לדבר על כך שהשעות הקריטיות שבמהלכן "הסכים" פילבר להיות עד מדינה איכשהו לא הוקלטו ולא באמת תועדו, ומי יודע מה בדיוק קרה שם).

גם לא באמת אכפת להם שבוצעו עבירות פליליות חמורות כשניסו להפוך את שאול אלוביץ' לעד מדינה - אלא שהוא סירב בכל תוקף לומר לחוקרים דבר שקר. כך גם לא אכפת להם שהיועמ"ש חתם על כתב האישום בלי שטרח לדעת מהי תכולת ה"נתונים" שמהווים לכאורה את ה"שוחד" שראש הממשלה כביכול קיבל (ואולי, מי יודע, הוא חשש שאם יבדוק, יגלה שהתכולה היא... אפס).

לא אכפת להם, כי אצלם שמירה על החוק וקיום הוראותיו נמצאים כאמור במדרגה נמוכה מהמטרה הפוליטית העליונה, שהיא שליטת "הנאורים".

אבל לא רק ציות לחוק מתגמד לעומתה, אלא גם החוק עצמו - לפחות על פי תורת "העליונים". כי כאשר בית המשפט העליון רוצה - ונראה שהוא רוצה בכך לעיתים תכופות - הוא בוחר להתעלם מהחוק, גם כשלשונו נהירה וברורה לכל, ולפסוק בניגוד לו; וברצונו, אין הוא מתעלם מהחוק אלא פשוט מבטל אותו, ודאי כשמדובר בחוק יסוד שמאיים על שליטתו הפוליטית של השמאל במערכת המשפט ובמנגנוני השלטון של המדינה. המטרה זהה: שמירת ההגמוניה. וזהה גם העיקרון שהמטרה הנעלה מקדשת את האמצעים להשגתה.

אלא שזה לא ילך להם - לא עוד. ממדי הרפש של הנאורות הנפלאה התגלו לציבור, ומרבית האזרחים אינם מוכנים עוד להריח את הצחנה העולה ממנו או להמשיך להיות כבולים בכבלי ההגמוניה - גם לא לזמן קצר.

הניסיונות הפתטיים של ערוץ 12 בתקופה האחרונה לנפח פייק ניוז וחשיפות דה לה שמאטע של הדקה ה-90, הם אינדיקטורים לדאגה בשורות מחנה איזנקוט ושות'.

יותר מכל, "הגילויים" המרעישים מצביעים על אי-שקט בממלכת  "גוש השינוי". זה החל בהשתלחות החריגה והמוזרה של האזרח המודאג הטרי אבי גיל בממונה עליו בנימין נתניהו בקשר לאירועי בוקר 7 באוקטובר, שצצה משום מקום וללא הקשר מתקבל על הדעת בערוץ 12.

קטע האימים החריג דמוי ריאיון טלוויזיוני, שבו השלישייה דני קושמרו יואב לימור ואבי גיל מתגוללת על ראש הממשלה במופע שיימינג מתואם בקפדנות ומתוזמר היטב, היה יריית הפתיחה.

אחריו עלתה לשידור הפארסה של חשיפת מסמכי אוריך. במקרה בא הגילוי הזה לעולם בדיוק ביום תחילת עדותו של היועץ המשפטי לשעבר אביחי מנדלבליט במשפט נתניהו. הסקופ המרעיש הזה לא היה פרי עמלו של כתב מן השורה. הוא נפל בחלקו של זקן השבט - הכתב/בלש/סוכן חשאי ג'יימס אברמוביץ'.

למרבה הצער, לא רק שלא מדובר בחשיפה בספירה פוליצרית, אלא מדובר בחשיפה מפלסטיק מתפרק מסדרת החיפוף הים-תיכוני המצוי, שכולה מופת של שליפה מהשרוול וירי מהמותן במטרה לזרות חול בעיני הציבור על ידי הצפתו בתשדירי אווירה נעדרי תוכן של ממש. כל זאת תוך התעלמות מוחלטת מהפרט הקטן: קטאר, אשר משחקים כפולים הוא שמה השני ותכלית קיומה (ה-raison d'être שלה), הייתה באותה העת האפיק האפקטיבי למגעים אינטנסיביים מניבי פרי בעניין שחרור חטופות וחטופים מבוגרים וצעירים - וד"ל.

הפרחת בלונים צבעוניים דלי תוכן אך עתירי ריח, לעולם מצטיירת כאינדיקציה לחולשה ואובדן דרך. כך בדיוק נראים הניסיונות הנואשים להנשים מערכת בחירות שהחלה להתפורר ללא הודעה מוקדמת. כמו השמש שנעמדה דום בגבעון, בעוד האיש בעל פני הירח ממתין עד בוש בעמק איילון.

כאמור, עד לאחרונה המצב היה הפוך. מובילי גוש השינוי היו משוכנעים שהם דוהרים לניצחון סוחף. לכן הם דבקו באמונה ששקט הוא נכס. מדי ערב הם בירכו על חלוף עוד יום של תרדמת קיץ וחגים המקדם אותם  בדרך הסלולה, אשר מובילה היישר אל מוקדי הכוח בישראל שהם עדיין אינם בשליטתם המוחלטת - הממשלה והכנסת.

הרקע למעבר החד הזה בין מאניה לדיפרסיה בקרב ארבעת פרשי המהפך המיוחל, הוא שילוב של שינוי המגמה בסקרים, כישלונו של איזנקוט ליצור נפח מנהיגותי של ממש, ואירועי משפט נתניהו המציפים לעיני הציבור - חרף ניסיונות ההסתרה הפתטיים של ערוצים 12 ו-13 - פעילות מחתרתית של פרקליטים ספוגי שנאת נתניהו שפעלו מאחורי גבו של היועץ המשפטי לממשלה כדי לייצר כתבי אישום לראש ממשלה ויהי מה, גם אם הדבר כרוך בחציית קווים אדומים וביצירת יש מאין.

קריסת המהפכה הרל"ביסטית

התנהלות הזרם המרכזי בתקשורת בימים אלה אומרת כולה אובדן עשתונות וחרדת קריסת המאמץ הסיזיפי להפיל את הממשלה. לכאורה, סיבה למסיבה בקרב תומכי המחנה השמרני-לאומי. אבל ממש רק לכאורה. דווקא מניסיונו של הצד השני כדאי וחשוב ללמוד ששמחה מוקדמת היא שמחה מסוכנת.

הבעיה עם ריח הפחד החריף שמדיפים קברניטי האופוזיציה אחרי שלוש שנים של התנשאות, שהוא נקלט בחיישני תומכי המחנה הלאומי ומייצר תסמיני שאננות קלה, כמו מדובר בתהליך בלתי הפיך של קריסת המהפכה הרל"ביסטית. חשוב מאוד לזכור שתסמיני החרדה עלולים להזרים אדרנלין משנס מותניים לעורקי אותם המונים מוסתים, שיצאו לרחובות שטופי מוח בימים שבהם חיידק האיבה למחנה הלאומי השתלט כליל על נפשם.

החיידק הזה עדיין מקנן והורס כל חלקה שפויה: הם משוכנעים שהם מגינים על הדמוקרטיה, בעודם פועלים להחריבה ולהחזיר את ישראל לדיקטטורה הבולשביקית של שנות ה-50 וה-60.

הנוסחה האמיתית לניבוי תוצאות הבחירות תהא אך ורק פועל יוצא של פערי האנרגיות והמוטיבציות של הצדדים. אסור לוותר על אף בוחר. הבחירות גורליות מדי. בכת קפלן, החשש שהטרף עלול להישמט שוב מבין שיניה מעצים את כוחה, כפי שהתרד היה מעצים את פופאי בסרטים המצוירים של פעם.

מנגד, באופן פרדוקסלי, דווקא המתקפות המופרכות על נתניהו, התפורות בחבלים גסים, מקוממות את ציבור תומכי הממשלה ומוציאות אותו מתרדמתו. כך כאמור ההאשמות המפורשות, וגם אלה המרומזות בגלגול עיניים צדקני ומקומם, של המזכיר הצבאי שמינתה ממשלת בנט-לפיד, שבדרך פלא נתקף שבועיים לפני הבחירות בדחף לאו בר-כיבוש לחלוק עם ישראל את סודות הלשכה ומיקום הטלפון האדום בבוקרו של 7 באוקטובר 23'.

מר גיל בחר להפר, ככל הנראה, לא מעט כללי סודיות, שיפוט צבאי ואתיקה בבואו לערטל את קודש הקודשים של התפקיד שאליו נשבע אמונים. בריאיון לערוץ 12 לשניים מהמתנגדים היותר בוטים והיותר ארסיים של האיש שאותו שירת במשרה הדורשת דיסקרטיות ואמון מוחלט, הוא הצליח לקומם את תומכי נתניהו פעמיים: פעם לגופן של טענותיו המופרכות, ופעם שנייה בשל הזלזול שהטיעונים הללו שיקפו באינטליגנציה של הציבור, שאותו הגדירה הגורו הטרייה של המחנה גליה אלבין כציבור שאצלו למוח אין קשר ליד המשלשלת את הפתק לתיבת ההצבעה.

כנראה שהגברת אלבין לא השתתפה בהפגנות נגד הרפורמה יחד עם רבבות מפגינים - שהפגינו נגדה בלי להכיר ולו סעיף אחד בה, אבל מצד שני עם שפע של ברק מטורף משנאה בעיניים וריר נוזל מהשפתיים. האמת שצעקות ה"בושה" שלהם הסתנכרנו לחלוטין עם הסטודנטיות שצועקות "פלסטין אחת מהנהר לים", מבלי לדעת על איזה נהר ואיזה ים מדברים.

המחנה הלאומי צריך להביא בחשבון ניסיון לשחזר את האנרגיות של המחאה, אשר מגובה בממון רב ובערוצי טלוויזיה, שישלחו כל רסן במטרה לשקם לקראת יום הבחירות את צבא הצללים המרוקן ממחשבה, שנושא דגלי ישראל וצועק "בושה".

כל קול קריטי

לו אני מטה הליכוד, הייתי מפיץ את סרטוני ימית, גוש קטיף ועמונה בלופ, ככלי לגיוס המוני מתנדבים, שיעברו מדלת לדלת ביישובים ובשכונות המצביעים ברובם לימין, ושידאגו כי אף קול ימני לא ילך לאיבוד בחסות הביטוי העצלני: "הרי ההסתברות שקולי יהיה המכריע היא אפסית".

בייחוד כשההסתברות הנמוכה הזו אינה מרתיעה את המוני השמאלנים שערקו מכאן בשנים האחרונות להגיע בהמוניהם, במחירי טיסה מופקעים, כדי להשליט ממשלת מיעוט על אלה שנשארו כאן דבקים באדמת המולדת.

השמאל יביא הפעם את כל בוחריו, כולל 3 מנדטים שיבואו מחו"ל. אם מפלגת הליכוד לא תמצא דרך להביא את כל תומכיה ממיטותיהם ומשפת הים, השמאל יכול להפתיע. גם אי אפשר שלא להביא בחשבון שהפעם הערבים ינהרו לקלפיות במספרים גדולים מתמיד, ונציגיהם יצייתו להוראות מטהרן, רמאללה, עזה וביירות לתמוך ללא תנאי בהקמת ממשלת שמאל, בבחירת יו"ר כנסת המתנגד לממשלה הנוכחית, ובכל חוק שנועד לפגוע בליכוד ובמחנה הלאומי.

מצד שני, כשהשמאל מתאר את נתניהו כדמון אולטימטיבי, וכשאלון בן דוד מייחס את הכמעט אסון של פליי דובאי ל"תרבות המינויים של בנימין נתניהו", נראה שאין שפל גדול יותר שעם ישראל יכול להגיע אליו ביחס למנהיגו הנבחר. נתניהו מתחיל לתת פייט של ממש בתחרות על תואר "השעיר לעזאזל האולטימטיבי" מול שני יריביו העיקריים: העם היהודי כיחידה אחת, ועמנואל גולדשטיין, אויב העם מהספר "1984" של ג'ורג' אורוול. הלא נתניהו הוא הפולש לרפיח, מקריב החטופים, מפיל המטוסים ורוצח ההמונים, שלא לדבר על הכנרת המתייבשת במשמרת שלו.

גם מה שמתחולל בימים אלה במשפט נתניהו מקומם רבים וממריץ אותם להתגייס. אינני רוצה להרחיב את הדיבור על אירועי משפט נתניהו הנמצא בעיצומו, אבל ניתן לומר שראוי שבכל מקרה הוא ישמש זרז ליצירת קונצנזוס אחד רחב - מיאיר גולן ועד איתמר בן גביר - האומר כי כדי שכל אזרח ישראלי יוכל לישון בשקט, דרוש בדק בית יסודי ברשויות אכיפת החוק תוך ניכוש נמרץ של העשבים השוטים המבאישים את ריחה של מערכת שלמה, שרובה מורכב מפרקליטים ושוטרים מכבדי חוק.

ובאשר לבחירות, מותר להיות פסימיסט נוכח הערכות הצד השני והמוטיבציה שלו, אבל עדיין הכל תלוי בבוחרי הליכוד ואוהדיה. האנשים שיכולים לשנות את התמונה נמצאים במעגלים הקרובים אליהם: בני משפחה, חברים ושכנים. הם לא מקשיבים לפוליטיקאים, אבל הם יקשיבו לכם. אל תוותרו להם. הכל תלוי בכם. כל קול קובע. אם כל משפחה ליכודית תציל קול אחד, המחנה הלאומי ינצח בענק. הכל בידיים שלכם. בהצלחה.

לליכוד מעולם לא היו מנגנונים. היא הייתה ונשארה מפלגה של קבצנים. מנחם בגין הגדיר את בוחרי הליכוד כ"העניים והמאמינים". אולם כשם שבכל הזירות מי שהביאו את הניצחון הם בראש ובראשונה המוני עם ישראל בסדיר ובמילואים, ביבשה, בים, ובסופו של דבר גם באוויר, תוצאות הבחירות יוכרעו לא בשלטי חוצות ולא בתשדירים ולא ברשתות - אלא בשיח מלב אל לב עם מצביעי ימין, כולל בני משפחותיהם המצביעים לראשונה.

הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד

tguvot@maariv.co.il

"לא השארנו אבן על אבן" - כך הכריז פרופ' אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה דאז, בנובמבר 2019, כשהודיע לאזרחי ישראל על החלטתו להעמיד לדין את ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו בשלושה תיקים פליליים. הוא דיבר בקולו של אדם שבחן, בדק, שקל והכריע. אדם שידע להציג את חומר הראיות, להסביר את מסקנותיו ולשדר לציבור שההחלטה הדרמטית ביותר שקיבל בתפקידו התקבלה לאחר עבודת עומק קפדנית.

"הראיות הללו נבחנו באופן מקצועי ומעמיק, כל אחת בפני עצמה וכולן יחד כמכלול", אמר. ורק לאחר שהשתכנע, כך העיד על עצמו בפני הציבור, שהתשתית הראייתית מקימה סיכוי סביר להרשעה, החליט להגיש כתב אישום. "בלב כבד אבל בלב שלם", הייתה החותמת האישית שהטביע על ההחלטה.

שבע שנים חלפו. מנדלבליט שוב עומד בפני הציבור, הפעם לא מאחורי דוכן הנואמים של משרד המשפטים, אלא על דוכן העדים בבית המשפט המחוזי בירושלים השבוע. והמרחק בין שתי התמונות הללו מעורר שאלה שאסור לאיש במדינה דמוקרטית להתעלם ממנה. לא מדובר רק בשאלה אם נתניהו אשם או זכאי. זו שאלה שבית המשפט אמור להכריע בה על יסוד הראיות. השאלה המקדימה היא כיצד נבנתה התשתית שהובילה להגשת כתב האישום, עד כמה מי שנשא באחריות להחלטה הכיר אותה לפרטיה, ומה נותר מאחורי הקלעים של אותה הצהרה מלאת ביטחון.

בעדותו השבוע, מנדלבליט נדרש שוב ושוב להסביר מה ידע, מתי ידע, מה אישר, ומה הובא בפניו. בחלק מהעניינים השיב שלא ידע. באחרים הסביר שלא אישר כל פעולה בנפרד, ושציפה שהפעולות העיקריות יובאו לאישורו. במקרים מסוימים, לא מעטים, נדרש להסתמך על מה שהציגו בפניו אנשי המשטרה והפרקליטות - וכאן בדיוק מתחיל הקושי.

מנדלבליט אינו פקיד זוטר שנדרש להסביר בדיעבד פעולה נקודתית של חוקר. הוא היה היועץ המשפטי לממשלה, ראש מערכת אכיפת החוק, והאדם שקיבל את ההחלטה להעמיד לדין ראש ממשלה מכהן. הוא עצמו הציג את ההחלטה כהחלטה אישית, שהתקבלה לאחר בחינה מקצועית ומעמיקה. אלא שכאשר נשאל על פרטי אותה בחינה, מתברר שהיו פעולות שלא הובאו לידיעתו, ושחלק מהמידע שעליו הסתמך הגיע אליו באמצעות אחרים.

אין פירוש הדבר שכל פעולה שלא ידע עליה הייתה בלתי חוקית. גם אין פירוש הדבר שהאחריות המשפטית להחלטה נעלמת רק מפני שהיועץ הסתמך על אנשי מקצוע. אבל הציבור רשאי לשאול: אם לא כל הפעולות הובאו בפניו, אם לא כל פרט נבדק על ידו אישית, ואם על חלק מההתרחשויות נודע לו רק בדיעבד, על מה בדיוק נשענה אותה ודאות מוחלטת?

הרי ב-2019 לא נאמר לנו שהיועץ קיבל תמונה כללית מהחוקרים וסמך עליהם. נאמר לנו שלא הושארה אבן על אבן, שהראיות נבחנו כל אחת בפני עצמה וכולן יחד כמכלול, ושההחלטה התקבלה לאחר שהוא עצמו, מנדלבליט, השתכנע בתשתית הראייתית. ההבדל בין שתי הגרסאות אינו עניין של סגנון. הוא נוגע לשאלה כיצד התקבלה החלטה שהשלכותיה על חיי המדינה היו עצומות, ומה ידע בזמן אמת מי שחתם עליה.

אז מי אישר?

במהלך העדות עלו שאלות קשות בנוגע למגעים הקשורים לשלמה פילבר, עד המדינה בתיק 4000. ההגנה ביקשה להראות כי פעולות שנועדו לקדם את האפשרות לגייסו כעד מדינה נעשו בלי ידיעתו או אישורו של היועץ המשפטי לממשלה. מנדלבליט אישר שלא ידע על חלק מהפעולות שהוצגו לו. הוא לא קיבל את מלוא הפרשנות שההגנה ביקשה לייחס להן, ולכן אין לקבוע שהעדות לבדה הוכיחה שכל ניסיון לגייס עד מדינה נעשה בניגוד לדין. אבל עצם הצורך לברר מי ידע על המגעים, מי אישר אותם ומתי, אינו שולי. הוא נוגע ללב השאלה כיצד נוהלה חקירה רגישה כל כך.

גם בפרשת ניר חפץ נחשף פער מטריד. מנדלבליט התייחס לתרגיל החקירה שהופעל נגד עד המדינה ואמר: "זה היה פסול ולא נכון". יתר על כן, הוא אישר שלא ידע בזמן אמת על השתתפות התובעת יהודית תירוש בישיבה שבה נדון התרגיל, וכשנשאל אם היה מצופה לעדכן אותו, השיב בחיוב. אלה אינם פרטים טכניים. מדובר בהתנהלות כלפי עד מדינה, שעדותו הייתה בעלת חשיבות מרכזית בתיק נגד ראש הממשלה.

כאן מתחדדת השאלה: אם היועץ המשפטי לממשלה עצמו הגדיר את תרגיל החקירה כפסול, ואם לא ידע בזמן אמת על כל המעורבים בדיון שקדם לו, השאלה אינה רק מי אישר את הפעולה. השאלה היא כיצד ייתכן שהפיקוח על חקירה רגישה כל כך לא מנע את מה שהיועץ עצמו הגדיר בדיעבד כפסול.

הציבור אינו צריך לקבל מראש את טענות ההגנה, אבל הוא גם אינו חייב להסתפק בתשובה שלפיה הכול נעשה בידי אנשי מקצוע. דווקא משום שהמערכת היא מערכת מקצועית, היא חייבת להסביר מי פיקח עליה, כיצד תועדו החלטותיה, ומי נשא באחריות לחריגות הרבות ולהפרות החוק הלא מעטות שהתגלו.

בספר שמות מצווה התורה: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". לא רק אל תשקר. התרחק מן השקר. התרחק מן האפשרות שההליך יזדהם, שהאמת תתערבב בהשערות, שהמטרה תכשיר אמצעים שאסור להכשיר. זהו עיקרון שאינו שייך לימין או לשמאל. הוא אינו תלוי בזהותו של הנחקר, בעמדותיו או במידת האהדה הציבורית שהוא זוכה לה. אם מדובר באזרח מן השורה, אסור לרשויות לעגל פינות. אם מדובר בראש ממשלה, חובת הזהירות גדולה עוד יותר, מפני שההליך נושא השלכות ציבוריות ומשפטיות חריגות.

מי בדק את הבודקים?

הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח הדיון בפעולות החקירה, בתיעוד האישורים ובשימוש בחומרים שלא הובאו לידיעת היועץ בזמן אמת. גם שאלות שעלו לגבי האופן שבו נבדק הסיקור באתר וואלה ולגבי ממצאים טכנולוגיים שהיו שנויים במחלוקת, מחייבות בירור עובדתי מדויק. אין לערבב בין כל הטענות, ואין להכריז שכל אחת מהן הוכחה. אבל אסור גם להתייחס אליהן כאל רעש רקע.

כאשר מתגלים פערים בין מה שהיועץ סבר שנבדק לבין מה שנבדק בפועל, בין מה שציפה שיביאו בפניו לבין מה שהובא, ובין האופן שבו הוצגה ההחלטה לציבור לבין התשובות הניתנות כעת, נדרשת תשובה רצינית. האם כל פעולת חקירה הייתה טעונה אישור אישי של מנדלבליט? לא בהכרח. האם כל פגם באופן שבו נאספה ראיה מוביל לפסילתה? לא בהכרח. האם כל תשובה של "איני זוכר" מוכיחה שהעד לא ידע? בוודאי שלא.

אבל צירופן של השאלות מחייב אותנו לבחון את התמונה כולה, ולא להסתפק בכך שהיועץ האמין בזמן אמת שהצוות המקצועי עשה את עבודתו. שהרי אם אמונתו של היועץ באנשי המקצוע היא התשובה לכל שאלה על מה שלא ידע, על מה שלא בדק בעצמו ועל מה שלא אושר בפניו - מי בדק את הבודקים?

בספר שמות אומר יתרו למשה רבנו בכל הקשור בבחירת שופטים: "וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ". לא כל פרט חייב להגיע אל המנהיג, אבל הדברים הגדולים, הרגישים והמשמעותיים חייבים להגיע אל מי שנושא באחריות. מנדלבליט עצמו העיד כי ביקש שהפעולות העיקריות בחקירה יובאו בפניו. דווקא משום כך, כל שאלה על פעולה מרכזית שלא הובאה לידיעתו מחייבת בירור: מדוע לא הובאה? מי החליט? מה היה היקף האישור? והאם הדברים תועדו בזמן אמת?

ייתכן שבית המשפט יקבע שחלק מהפגמים אינם משנים את התוצאה המשפטית. ייתכן שיקבע אחרת בנוגע לחלקם. אין להקדים את הכרעתו. אבל גם לפני ההכרעה, הציבור רשאי לדרוש תשובות. לא כדי להכתיר מנצח פוליטי. לא כדי לזכות אדם באמצעות מאמר בעיתון. אלא כדי לוודא שהכוח העצום של המדינה להעמיד אדם לדין הופעל בזהירות, באחריות ובכפיפות מלאה לחוק. "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף", לא רק צדק בתוצאה, צדק גם בדרך. משום שאם הדרך אל הצדק עוברת על פני כללי הצדק, אין די בכך שהמטרה הייתה ראויה. גם מי שמבקש להעמיד אדם לדין חייב להיות מסוגל להסביר כיצד עשה זאת. ובסוף חוזרים לאותה אבן.

ב-2019 אמר מנדלבליט לציבור: "לא השארנו אבן על אבן". השבוע, 2026, על דוכן העדים, מתברר שיש אבנים שהוא לא ידע שהוזזו, פעולות שלא אישר ופרטים שלא הובאו לידיעתו. אולי בית המשפט יקבע שלמרות כל אלה כתב האישום עומד על רגליו, ואולי יגיע למסקנה אחרת, אבל שאלה אחת כבר אי אפשר להשאיר מתחת לאבן: אם מי שהחליט להעמיד ראש ממשלה לדין אינו יכול להעיד מידיעה אישית על כל מה שנעשה בדרך להחלטתו, מי ייתן לציבור את התשובות?

כי במדינת חוק, לא די לדרוש מן הנאשם לתת דין וחשבון. גם מי שמפעיל את כוחה של המדינה נגדו חייב לתת דין וחשבון. בלי הנחות, בלי קיצורי דרך ובלי אבנים שמסתירות את מה שנעשה תחתיהן.

הכותב הוא פרשן משפטי
tguvot@maariv.co.il

ביום רביעי השבוע התקיימה ישיבת מטה הבחירות של מפלגת ישראל ביתנו, שבמהלכה התפתח עימות פנימי חריף סביב התנהלות השותפים בגוש השינוי והאסטרטגיה לקראת הבחירות. יו"ר סיעת ישראל ביתנו, ח"כ עודד פורר, מתח ביקורת חריפה על גדי איזנקוט ויאיר גולן, והעלה חשש כי השניים מותירים פתח לשיתוף פעולה עתידי עם רע"ם ואף עם אגודת ישראל.

לדברי פורר, בתחילת השבוע פנתה ישראל ביתנו לכל השותפות בגוש השינוי והציעה לקדם הצהרה משותפת של ראשי האופוזיציה. בטיוטה שהציעה המפלגה נכתב כי ראשי הגוש מתחייבים להקים קואליציה עם מפלגות ציוניות בלבד. אלא שלדברי פורר, אנשיהם של איזנקוט ושל גולן התנגדו לניסוח והציעו במקומו התחייבות להקמת "קואליציית משרתים" - ממשלה שתורכב ממפלגות התומכות בשירות צבאי או אזרחי. 

"האם זה רמז לכך שיש לאיזנקוט וליאיר גולן סיכום עם מפלגת רע"ם?" תהה פורר. "הרי מנסור עבאס מביע תמיכה בשילוב של ערביי ישראל בשירות אזרחי". בהמשך החריף את דבריו: "האם חברינו לגוש מכינים לנו כיפה אדומה מאחורי הגב?". לדבריו, "יכול להיות שאיזנקוט וגולן מתכוונים להקים קואליציה עם רע"ם ועם אגודת ישראל - בלעדינו? או, לחלופין, סיכמו איתם על תמיכה מבחוץ בהקמת ממשלה, כולל האפשרות של ממשלת מעבר?". 

פורר הוסיף: "ייתכן שאיזנקוט מעוניין בהקמת ממשלת מיעוט עם רע"ם, בתמיכת אגודת ישראל מבחוץ. שום דבר מזה לא מקובל בשום צורה".

"תפסיק לשדר פאניקה ופסימיות"

בשלב זה קטע יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, את פורר וניסה להרגיע את הרוחות. "תפסיק לשדר פאניקה ופסימיות", אמר. "אני מאמין שנקים ממשלה ציונית ולאומית. אם נעבור 61 מנדטים - אז גם הליכוד, בלי נתניהו, יצטרף אלינו. כל הליכוד או לפחות חלק מהליכוד".
אלא שפורר לא השתכנע והטיח בליברמן: "אתה יותר מדי סומך על איזנקוט".

לדבריו, "כל הרמטכ"לים באים לפוליטיקה עם ביטחון עצמי מופרז. הם חושבים שהם יודעים הכול ושהם יותר חכמים מכולם, ובסוף - כולם נכשלו". פורר מנה שורה של רמטכ"לים לשעבר שנכנסו לפוליטיקה, ובהם בני גנץ, אהוד ברק, שאול מופז, רפאל איתן, אמנון ליפקין-שחק, מוטה גור, משה יעלון ויגאל ידין. "אין רמטכ"ל אחד שהצליח בפוליטיקה. מבני גנץ עד יגאל ידין ב-77 - כולם התרסקו", אמר.

"התכונות הנדרשות מרמטכ"ל ומראש ממשלה הן תכונות שונות לחלוטין. לכן אני בטוח שלאיזנקוט אין שום סיכוי אמיתי להצליח בפוליטיקה. איזנקוט יהיה בני גנץ 2 - תזכור מה שאני אומר לך", הוסיף. ליברמן ביקש לסיים את הדיון ואמר: "חבר'ה, מספיק עם הפילוסופיה. בואו ננחת על הקרקע ונתמקד ביום הבחירות ובמטרה שלנו - להביא ניצחון למפלגה ולגוש".

"אם איזנקוט הכריז מלחמה - נחזיר לו מלחמה"

מוקד נוסף של העימות היה קמפיין "המפלגה הגדולה" שמוביל איזנקוט. פורר טען כי מדובר במהלך שנועד לשאוב קולות מתוך גוש השינוי, בניגוד להבנות שהושגו בין השותפות זמן קצר קודם לכן. "איזנקוט חזר לקמפיין המפלגה הגדולה, ולא סתם חזר - הוא התחיל בקמפיין שתיית קולות אגרסיבי במיוחד בתוך הגוש", אמר פורר. "וזה בניגוד לכל הסיכומים הברורים מאוד שהושגו רק לפני שבועיים".

לטענתו, "הוא רוצה לפגוע בכולנו, לנגוס בכל השותפים - כדי להחליש את כולם ולקבל כוח נוסף לקדם את התוכניות שלו".

"קמפיין המפלגה הגדולה לא יביא לו מנדט אחד מגוש נתניהו, אבל יביא לו כמה מנדטים בתוך הגוש, על חשבון שאר המפלגות", הוסיף. לדברי פורר, "הוא מתחיל לשתות בקשית את המנדטים של בנט, של יאיר גולן ושלנו. אסור לשבת בחיבוק ידיים. אם איזנקוט הכריז מלחמה - נחזיר לו מלחמה. חייבים להחזיר מלחמה. אסור לעבור על זה לסדר היום".

הוויכוח מתרחש פחות משבועיים לפני הבחירות, לאחר שראשי גוש השינוי חתמו בסוף ספטמבר על מסמך עקרונות שבו התחייבו שלא לתקוף מפלגות שותפות או את ראשיהן. ליברמן ואיזנקוט אף סיכמו קודם לכן על הפסקת המתקפות ההדדיות ועל התמקדות בהגדלת הגוש. אלא שקמפיין "המפלגה הגדולה" של איזנקוט, המבקש לבסס את מעמדו כמועמד המוביל לראשות הממשלה, החזיר את המתיחות בין המפלגות.

"בלי רע"ם, בלי המשותפת, בלי ש"ס ובלי יהדות התורה"

לצד הערכתו של ליברמן כי ניתן יהיה להקים קואליציה ציונית ולצרף אליה את הליכוד ללא נתניהו, מתברר כי הוא נערך גם למהלך פרלמנטרי לאחר הבחירות. לפי גורם בישראל ביתנו, התוכנית האופרטיבית של ליברמן היא לפעול לגיוס רוב להחלפת יו"ר הכנסת, כדי לאפשר לגוש השינוי לשלוט בסדר היום הפרלמנטרי ולקדם החלטות וחוקים.

לדברי הגורם, החוק הראשון שליברמן מתכוון לקדם לאחר החלפת יו"ר הכנסת הוא חוק שיאסור על נאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה. מטרת המהלך היא למנוע מנתניהו, העומד לדין פלילי, לכהן כראש ממשלה. קידום החוק והעברתו יחייבו השגת רוב מתאים בכנסת.

בהמשך פרסם ליברמן הודעה שבה הבהיר את עמדת מפלגתו בנוגע להרכב הממשלה הבאה. "עמדתנו חדה וברורה: אנחנו נקים קואליציה המורכבת ממפלגות ציוניות בלבד. בלי רע"ם, בלי המשותפת, בלי ש"ס ובלי יהדות התורה", כתב. עוד הוסיף: "לא נתמוך בשום ממשלת מיעוט, גם לא בממשלת מיעוט לתקופת מעבר".

ליברמן התייחס גם לאפשרות של שיתוף פעולה עם הליכוד: "הליכוד בלי נתניהו יכול להיות שותף משמעותי. עם נתניהו - שיתהפך העולם, לא נשב בשום מצב". לדבריו, הוא מכיר כמה חברי כנסת מהליכוד שיהיו מוכנים להצטרף לקואליציה ציונית ולהשלים את הרוב הדרוש להקמתה.

בליכוד תקפו את ליברמן בתגובה וטענו: "ליברמן, שהקים ממשלה עם מנסור עבאס והעביר כשר האוצר 53 מיליארד שקל לעמותות אסלאמיות שתמכו בחמאס, יעשה זאת שוב. הוא שוב מדבר ימין ועושה שמאל". עוד נמסר מהליכוד: "לאיזנקוט ולליברמן אין ממשלה בלי יאיר גולן והמפלגות הערביות". 

1. עכשיו נזכרתם?

עשרה ימים נותרו עד לבחירות, ולפתע צצות יותר ויותר יוזמות כלכליות לטובת האזרח. משרדי ממשלה כמו האוצר, השיכון או המשפטים פותחים בחלוקת מתנות קטנות. התופעה אינה מקרית. מישהו (ככל הנראה בנימין נתניהו) מעודד את השרים להתחיל בפסטיבל היוזמות הכלכליות החיוביות לכיסו של האזרח. אלה יוזמות סיוע ממוקדות שמתרכזות באופן לא מקרי במועדים המתכתבים עם הבחירות. אחריהן יפוג תוקפן.

החשבת הכללית במשרד האוצר מיכל עבאדי-בויאנג'ו פרסמה קול קורא למוסדות ציבור שהכנסותיהם נפגעו במלחמה, לקבלת תמיכה בהיקף 40 מיליון שקל. המהלך, כך הוסבר, "נועד לספק מענה מותאם לחיזוק המגזר השלישי". את הבקשות ניתן להגיש עד יום ראשון הקרוב (18 באוקטובר). רשות המיסים, שאף היא באחריות האוצר, הפעילה מהלך לפיצוי בעלי עסקים שנפגעו מפרוטקשן. המהלך יהיה בתוקף עד 5 בדצמבר, והפיצוי יוגבל לסכום של 2 מיליון שקל לאירוע. ההוצאה, עם השלמתו, נאמדת ב-35 מיליון שקל.

משרד הבינוי והשיכון פתח ביוזמה להסדרת חובות דיירי הדיור הציבורי. במסגרת המתווה יוכלו דיירים לקבל מחיקה מותנית של עד 50% מהחוב ולפרוס את יתרת החוב לתשלומים, בכפוף לעמידה בתנאי ההסדר. את הבקשות להסדר החוב ניתן להגיש עד 31 בדצמבר. וכמעט ששכחתי את המוסד לביטוח לאומי, המתנהל ללא מנכ"ל זה ארבע שנים. במוסד מסרו בתחילת השבוע על הרחבת מעטפת השיקום לנפגעי פעולות איבה. במסגרת זאת הושקעו 28 מיליון שקל בהרחבת מתחמי נפש, גוף ורוח ברחבי הארץ.

הפתעה: גם משרד המשפטים של יריב לוין התעורר. האפוטרופוס הכללי שבאחריותו פרסם מודעה תחת הכותרת "ייתכן שגם לכם יש רכוש שמנוהל על ידי האפוטרופוס". הוא מזמין אותנו לבדוק אם אחד הנכסים שבניהולו אינו שייך במקרה לנו. מי שגילה נכס יקבל אותו בחזרה בתוך שלושה חודשים.

וכמובן אי אפשר בלי ההחלטה הצפויה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להפחית פעמיים את מס הבלו על בנזין ב-1 שקל לליטר, בתוקף לחודשיים שעד אחרי הבחירות. עלות ההפחתה נאמדת בחצי מיליארד שקל.

אני מעריך שבימים שעד הבחירות נשמע על יוזמות פינוק כלכליות בתחום החשמל (הסדרת חובות בדומה לדיור הציבורי), התרבות, הספורט, ואולי עוד סיוע שעל הנייר לחיילי מילואים או תושבי הצפון או קריית שמונה. לא אופתע אם גם תהיה חנוכה של מיזם תחבורתי מומצא של מירי רגב, שבמקרה תגיע לביקור בישראל. זה נאמר בהסתייגות, כי בעקבות מחדל פליי דובאי - רגב אופסנה עד להודעה חדשה.

בימים כתיקונם מדובר ביוזמות מבורכות, אבל למה עכשיו? באופן לא מקרי, הפינוקים נמצאים בתחום האפור שבין כלכלת בחירות לפעילות שוטפת של המשרד הרלוונטי. חלוקת המתנות הקטנות אינה מצריכה את אישור היועצת המשפטית, שכן היקפה התקציבי מוגבל. כל הטוב הזה אינו כרוך בפתיחת תקציבים, אלא ממומן בעודפים או בכספי רזרבות במשרדים הרלוונטיים. לפעמים אין מדובר בהוצאת כסף.

הסיבה למעיין הפינוקים היא הבחירות בעוד עשרה ימים. מדובר בתרגיל הונאה ובהסחת דעת שנועדו לבלבל, או בלשון העם - "לערבב" אותנו. זה מעין אלחוש לטשטוש חושי הבוחרים בנוגע למחדל יוקר המחיה בארבע השנים האחרונות. איפה הייתם עד היום - השרים שהזניחו בשנים האחרונות את מחירי המזון, השכירות, הדיור, החינוך והבנזין? בניגוד למסע הבחירות הקודם, נתניהו לא פצח הפעם בשטף הבטחות ריקות מתוכן בשוק הכרמל, אצל רמי לוי, בבית משפחה אתיופית, בחנות פלאפל בראשון לציון או בתחנת דלק, והוא יודע למה.

בעוד נתוני המקרו-כלכלה והתעסוקה הפכו מחמיאים לישראל, במיקרו-כלכלה (וזה לא האוכל במיקרוגל) היא עלתה לשלב הבתים בליגת אליפות יוקר המחיה. אז אולי כדאי לאמץ את מילות השיר "אני פורים", ולשאול מדוע לא יבואו בחירות פעמיים בשנה.

2. פינוי-בינוי

"אני אופטימי ביחס לתוצאות הבחירות, והן הכי דומות ל-2013. אז היה וייב לטובתי שלא בא לידי ביטוי עד לרגע האחרון. מפלגת ביחד תהיה הפתעת הבחירות, והרבה יותר חזקה ממה שמשתקף בסקרים. אנחנו מביאים לקדמת הבמה את הגוש הליברלי", אומר לי יאיר לפיד, יו"ר מפלגת יש עתיד - ועדיין יו"ר האופוזיציה, למי ששכח.

לפיד מתייחס לווייב השלילי בתקשורת בשבועות האחרונים בנוגע לתוצאות בחירות, המתבטא בחלק מהסקרים, ומבקש להרגיע. הוא יבצע מה שמכונה בשתי מילים פינוי-בינוי: פינוי הריסות ארבע השנים האחרונות ובנייתם מחדש של הביטחון והכלכלה. "נפתלי בנט ואני עשינו הכל כדי לארגן את מפלגות האופוזיציה במבנה נכון. המפתח לניצחון הוא ביחד חזקה. בנט עושה פרלמנטים בשטח מדי יום, ואני משתתף כל יום בשניים-שלושה כנסים. הקמנו חמ"ל כדי להילחם בפייק ניוז של מכונת הרעל".

יש הטוענים כי לפחות בדיעבד האיחוד עם בנט היה טעות, שלא הצדיקה את עצמה אלקטורלית.
"תביא בחשבון שייתכן שללא איחוד - הגוש כולו היה מפסיד. אני מאמין בחיבור הגוש לטווח הארוך, וזה יביא בוחרים מסוג אחר. אם ננצח, צריך מנהיגות של ימין ליברלי. ב-28 באוקטובר נדע אם צדקתי. אני עושה מה שנכון לישראל. בכל מקרה, יש דבר שאף אחד לא מכחיש: החיבור יצר את נבחרת אנשי הביצוע הטובים במדינה. בניגוד לפרסומים, אין שום סיכוי בעולם שבנט ילך עם ביבי. השמועות מופצות על ידי נתניהו כדי לערער את היציבות שלנו. אסור בשום אופן ללכת עם מי שלשכתו מנוהלת על ידי סוכנים קטארים. למפלגת יש עתיד ישנו הבסיס הארגוני הגדול ביותר, שיביא להעלאת אחוזי ההצבעה בבחירות".

האם יש לך הסבר לכך שנתניהו ומפלגות אחרות העלימו בבחירות האלה את יוקר המחיה?
"כי ראש הממשלה איבד בפועל את השליטה על יוקר המחיה. נתוני מחקר באוניברסיטת תל אביב מראים שהמחירים בממשלת נתניהו זינקו פי חמישה. יש גבול לכמה פעמים הוא עוד יכול לספר לעם ישראל על חינוך חינם מגיל אפס עד 3, מחירי הדיור או מחירי הדלק. אפילו במהלך המלחמה העבירו עשרות מיליארדי שקלים לחרדים, כדי שניתן יהיה לממן את האג'נדה שלהם 'נמות ולא נתגייס' ו'מדינת ישראל היא האויב'. ביבי פוחד לדבר על יוקר המחיה כי אפילו הוא מבין שיצחקו עליו".

כשר אוצר הצעת תוכנית מע"מ אפס לפתרון בעיות הדיור. מהו המהלך הכלכלי הראשון שהממשלה החדשה צריכה לעשות עם הקמתה?
"המהלך המרכזי הראשון הוא מאבק אמיתי במונופולים כדי לנסות להוריד את יוקר המחיה. לא ייתכן שאותו יבואן ייבא שני מותגים של סכיני גילוח ולכן לא יוריד את המחיר. יש להפסיק מיידית כספים קואליציוניים ותקציבים למשתמטים. נבטל את מערך הכשרות הכפול, שיוצר מאות תקנים מיותרים. תמיד קשה להוריד את המחירים בבת אחת, אבל נפעל להוריד את יוקר המחיה ב-30% תוך שלוש שנים".

האם אתה או ליהיא, אשתך, עורכים קניות בסופר? מהי התחושה לגבי המחירים?
"גם ליהיא וגם אני קונים בסופר. כשהיא חוזרת הביתה ואומרת לי: 'קניתי את אותם מוצרים, וזה עולה הרבה יותר ממה ששילמתי לפני חודש', אני לא מתפלא. הכישלון הממשלתי ביוקר המחיה והמזון הוא קולוסלי. הם לא עשו כלום חוץ מלהצטלם. הממשלה הזאת לא יודעת לנהל כלום".

אתה ער בוודאי לכך שמנסים להדביק לך תדמית של לוזר, חפיפניק או פוליטיקאי שטחי. מאיפה זה מגיע?
"זאת עבודה של מכונת הרעל ושל ערוץ 14, הפועלים בהוראת נתניהו. מכיוון שבליכוד לא מסוגלים להתווכח על הרקורד שלי כשר חוץ, כשר אוצר שהחזיר את הכלכלה למסלול חיובי, וכראש ממשלה שעשה את מבצע 'עלות השחר' על הג'יהאד. כל מי שעבד מולי בזמני מלחמה ושלום יודע שאני אדם רציני בניהול מדינה. אפילו נתניהו יודע את זה, וזה מה שמלחיץ אותו".

האם לדעתך נתניהו ינסה לשבש את הבחירות, אולי דרך תקיפה באיראן או תרגיל אחר?
"אין דבר שהוא לא ינסה. בליכוד יודעים שהם הולכים להפסיד, ולכן הם בהיסטריה. אם ביבי יפסיד בבחירות, הוא יודע שזה הסוף שלו. האמריקאים לא רוצים תקיפה לפני בחירות האמצע, ולכן הם לא יעזרו לו. אני מכיר היטב את המידע המודיעיני, ונכון להיום אין סיבה לתקיפה באיראן. אבל לצערי, אני לא סומך על הממשלה והעומד בראשה, במיוחד בענייני ביטחון. לכן אני לא פוסל אפשרות לתקיפה באיראן בניסיון להשפיע על הבחירות".

מה דעתך על דברי אבי גיל, מזכירו הצבאי של נתניהו. הרי הוא היה גם המזכיר הצבאי שלך. האם הופתעת?
"שום דבר לא הפתיע אותי. כשידעתי שהוא הולך להתראיין, ועוד לפני פרסום הריאיון, כתבתי שאבי גיל היה קצין צבאי מעולה וישר כסרגל. אמרתי שתשמעו ממנו רק את האמת אחרי כל השנים. נתניהו קיבל את כל האזהרות, והתעלם מהן. כשכבר העירו אותו, הוא ממילא לא עשה דבר. אין קצין ישר והגון מאבי גיל".

איך זה שהמדינה מתנהלת ללא מבקר מדינה, בניגוד לחוק, בתקופה כל כך רגישה? מדוע אתם לא הופכים שולחן?
"כי בסוף, מינוי המבקר הוא מהדברים שבהם הממשלה פועלת בניגוד לחוק ושבגללם הולכים לבחירות. לו יו"ר הכנסת היה מכנס אותה, היו צריכים לבחור את יוסף אלרון. אבל הסמכות לכנס את הכנסת היא בידיו. אין דרך לאלץ אותו אלא רק לנצח ולהחליפו בתפקיד. ההנחיה של בג"ץ קובעת שיש לקיים בחירות חוזרות עם שני המועמדים הרלוונטיים, וזה מה שנעשה מיד אחרי הבחירות".

האם לא הגיע הזמן, שבוע וחצי לפני הבחירות, להודיע מי המועמד של האופוזיציה לתפקיד ראש הממשלה? זה לא גדי איזנקוט?
"אני חושב שביחד היא המפלגה הטובה ביותר, ולכן צריך לבחור בה. עם זאת, בישיבה אצלי בבית קבענו מנגנון מוסכם לבחירת המועמד יום אחרי הבחירות, בהנחה שננצח, ואז נחליט ביחד ובאותה ההזדמנות ללכת עם מפלגת ביחד. להצגת המועמד בעיתוי הנוכחי אין יתרון אלקטורלי, אלא ההפך, וזה נבדק".

באיזה תפקיד אתה מעוניין להיות בממשלה הבאה, בהנחה שגוש השינוי ירכיב אותה?
"אני מעוניין בתפקיד שר החוץ. המשבר הבינלאומי הפך 55% מהאמריקאים לכאלה הדורשים להפסיק את סיוע החוץ לישראל. זה לא רק ענייני הסברה אלא גם סיכון ביטחוני למדינה. ברוב הסחר עם אירופה אנחנו בצרות. חייבים לשקם את יחסי החוץ, כי הם הפכו לעניין קיומי. אני יודע שגם בליכוד לא מכחישים שאנחנו בבעיה. כיום יש נתק מוחלט בין הממשלה לאמריקאים, ובוודאי בנוגע לאיחוד האירופי. אני יודע לטפל בזה. כבר הוכחתי את זה, וגם נתניהו מבין את זה".

3. מלחמת המועדונים

מלחמת מועדוני כרטיסי האשראי התחדשה השבוע במלוא העוז והגיעה לכדי חיתוך גרונות. הקמפיינים בתקשורת שעלו השבוע לאוויר לא הותירו מקום לספק. מועדון FLY CARD של אל-על וישראכרט ומועדון FLY ALL של כאל, שאליהם הצטרף מועדון Super Fly של רמי לוי, יורים בכל התותחים זה כנגד זה.

הבשורה העדכנית היא של רמי לוי, המציע למחזיקי כרטיס המועדון שלו 909 דולר לטיסה לניו יורק של ישראייר, מחיר הנמוך בכ-30% בהשוואה למתחרים. המחיר כולל מיסים, מזוודה של עד 23 ק"ג וטרולי. רכישת שובר הטיסה הינה עד 24 באוקטובר, ומימושו - עד 30 בנובמבר.

מועדון FLY ALL, שבבעלות כאל, ו-FLY CARD, שבבעלות אל-על וישראכרט, המשיכו השבוע להתגושש. בישראכרט, בראשות תמר יסעור, לא ראו בעין יפה את עלייתה לאוויר של FLY ALL, וכבר לפני מספר חודשים פצחו בקמפיין געוואלד כנגד המתחרה החדשה. ביוני 2026 הם הגישו תלונה נגדה על הטעיה של לקוחות, ודרשו מהרשות השנייה לגרש אותה מהעיר ולהוריד את הקמפיינים בטלוויזיה.

השבוע נפתח כאמור שלב נוסף במלחמת החורמה. FLY CARD תקפה בבוטות את המתחרה. הפרזנטורית ניב סולטן גוזרת בהדרגה, בעיצומה של הפרסומת, שלב אחרי שלב את כרטיסי FLY ALL כמו בסצינת הוצאה להורג בטהרן. הוסבר שהכרטיס חסר ערך בהשוואה ל- FLY CARD, שם מקבלים יותר, למשל שדרוג טיסה ולאונץ' מפנק.

ב-FLY ALL לא נותרים חייבים. מבחינתם המספרים מדברים בעד עצמם, וכ-200 אלף לקוחות מועדון לא טועים. הם מבטיחים הטבה נוספת של 150 דולר גם ללקוחות ותיקים והחזר הגבוה פי שניים מזה שמציעים המתחרים. בקמפיין הם מבזים את המועדון של אל-על, המכונה "אנשי הנקודה", שנועלים את הבוטקה בפרצופו של הלקוח. לעומתם, "אנשי הקו" ב- FLY ALL הם אפקטיביים בהטבות.

לכאורה, הקמפיינים לגיטימיים. מה יותר סביר מכך שאחת המתחרות מורידה כפפות ותוקפת את השנייה בשלל טענות? ועדיין, זה לא ברור מאליו. עד היום התלוננו על היעדר תחרות במערכת הפיננסית. הקמפיינים השבוע מנפצים לחלוטין את התיאוריה.

נכון שבמערכת הפיננסית בכלל, ובבנקאות המכופתרת בפרט, לא היה נהוג בשנים האחרונות לתקוף במישרין את המתחרים, ובטח לא להזכיר את שמותיהם. הנוהג היה שכל בנק מפרסם את מרכולתו, מבלי להתייחס לסחורה הקלוקלת של המתחרה. חריגה מהנוהג הייתה כשבנק לאומי ובנק מזרחי טפחות התגוששו במסעות פרסום על איכות השירות, היקף ההטבות ויכולת הלקוח להגיע לבנקאי. הפסקת האש הושגה כשהתברר שהמהלך אינו מזיז לקוחות.

הקמפיין של כאל, הנשלטת על ידי דיסקונט (שאגב, נעשה בידיעת הנהלת דיסקונט), והקמפיין הנגדי של FLY CARD מבית אל-על וישראכרט מוכיחים שהעידון הפיננסי נעלם. המלחמה שבה שני הצדדים הורידו את הכפפות היא על הכסף הגדול. הלקוחות מתלבטים בזמן אמת מי באמת מספקת את הצעת הערך הטובה ביותר. זאת לא רק מלחמה פיננסית עניינית, אלא גם קרב על האגו. באל-על ובישראכרט נרדמו בשמירה ואפשרו ל-FLY ALL לעלות לאוויר מתחת לאפם.

יפית גראיני, מנכ"לית כאל, המתפעלת את FLY ALL , מנסה להוכיח שגם בלי בית מוגדר היא ממשיכה לעבוד כאילו היא בבעלות פרטית. אז כמו שנהוג לומר, בקרב התשה פיננסי זה אנחנו מאחלים בהצלחה לשני הצדדים.

4. מדד הבחירות

מדד המחירים לצרכן לספטמבר שפורסם אתמול צנח ב-0.5% בהשוואה למדד ספטמבר 2025, שירד ב-0.6%. הכלכלנים ציפו לירידה מתונה יותר. בעקבות זאת האינפלציה ב-12 החודשים האחרונים עלתה מ-1.5% לרמה של 1.6%.

הבשורה העיקרית מהמדד נוגעת למחירי הדיור, שחזרו לרדת והפעם ב-0.6%. מדד ספטמבר השלילי מיוחס בין היתר לגורמים העונתיים, כמו ההלבשה וההנעלה, ולמחירי התחבורה. תרומה לא מבוטלת למדד השלילי הייתה גם להנדסת האינפלציה. זו באה בין השאר לידי ביטוי בסבסוד של כחצי מיליארד שקל של הבלו על הבנזין. ממשלת נתניהו יכולה להתהדר באינפלציה נמוכה ביחס לעולם אך עדיין אינה יכולה להסביר את הזינוק במחירי השכירות, במחירי המזון וגם בעליית מחירי הבנזין למכוניות גם לאחר הסבסוד.

עם נתונים כאלה שר האוצר לא יכול למכור את מרכולתו הפוליטית. נגיד בנק ישראל יסביר עם שובו מוועידת קרן המטבע, שנערכת השנה בבנגקוק, כי למרות המדד השלילי, בנסיבות שנוצרו אין סיבה להחליט ב-21.10 להוריד את הריבית. ויש סיבה נוספת: מדד המחירים האמריקאי (CPI) לספטמבר שפורסם שלשום בלילה עלה ב-0.6% וסגר עלייה שנתית של 3.7%. בעקבות זאת ירד הנאסד"ק, ושער הדולר היציג עלה לראשונה זה חצי שנה ל-3.1 שקלים.

הרמת ראש של האינפלציה מאיימת על המשק העולמי וגם על יציבות המחירים בישראל. הבורסה המקרטעת במחצית אוקטובר היא תוצאה של כל אלה. אם המצב יימשך במחצית השנייה של אוקטובר, יהיה זה החודש הגרוע ביותר למשקיעים ב-2026. וכנהוג לומר, הטבלה לא משקרת.

בישראל היום, שבוע וחצי לפני הבחירות, ישנם, על פי האינדיקציות שבידי כלל המפלגות, בין 4 ל-7 מנדטים של קולות מתלבטים בין המחנות. בין 720 אלף ליותר ממיליון איש, שנכון לעכשיו טרם החליטו אם ייתנו את קולם לליכוד, או לאחת משלוש המפלגות בצד השני: ביחד של נפתלי בנט ויאיר לפיד, ישר! של גדי איזנקוט וישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. המתבלטים הללו יהיו אלה שיכריעו את הבחירות. כל העיניים מכל המפלגות, כל מסר, כל קמפיין, סרטון, התבטאות או ריאיון, שיוצאים מידיהם של ליברמן, איזנקוט ובנט, מוכוונים ישירות אליהם.

בליכוד האירוע מורכב יותר. אחוזי ההצבעה בימין נמוכים מאלה שבשמאל. המשאבים שצריכים להשקיע בליכוד, בציונות הדתית - וספציפית במערכת הבחירות הזאת גם במפלגות החרדיות - בהנעת מצביעים ושינועם לקלפיות ברגע האמת, גבוהים בהרבה מאשר הצורך לכך במפלגות האופוזיציה, שם המצביעים מגיעים בהיקפים גדולים ממילא.

ואם לא די בזה, צריכים בימין להתמודד עם שתי מפלגות סף שייקחו קולות ממצביעי ימין, אבל אין לדעת לאן יוליכו אותם - מפלגותיהם של עופר וינטר ויועז הנדל-ירון זליכה. המשאבים הגדולים להוריד את שתי המפלגות הללו, שיכולות לזרוק קולות של מצביעי ימין לפח, או לשמש לחיבורים פוליטיים נגד הליכוד ביום שאחרי, אם אכן יעברו - כשלו. המפלגות האלה שרירות וקיימות. בחלק מהסקרים הן עוברות את אחוז החסימה, בחלק לא. לא תוצאה מובהקת שתגרום למי מהן לפרוש מהמועמדות - לפחות בשלב הזה. ואין עוד הרבה זמן להעריך שמשהו דרמטי ישתנה בינתיים.

עם שוך אירועי הזיכרון ל-7 באוקטובר והחגים שלפניהם, ראש הממשלה החליט לצאת לבליץ בתקשורת ובשטח, לכל הפחות כדי להצליח להתמודד עם שני האתגרים הראשונים - הנעת הבוחרים ושכנוע המתבלטים. בכל יום ייצא בנימין נתניהו לפחות לארבע ערים, מעוזי ליכוד, וינסה בכל כוחו להעיר את השטח. רוב המתלבטים, אגב, נמצאים שם. במקביל מרחף בחלל כל העת תרחיש שלפיו לא תהיה הכרעה ברורה בין הגושים, גם בגלל הסקרים, אבל בעיקר משום שכולם כבר היו שם. עם סבבי בחירות חוזרים בלתי פוסקים, ובלי איזה גיים צ'יינג'ר מובהק שישנה את זה.

התוכנית בשמאל למקרה כזה ברורה - החלפת יו"ר הכנסת ודרישה להטלת המנדט של נשיא המדינה על ראש אחת ממפלגות השמאל, למשל איזנקוט. על פי החוק, תעבור ראשות הוועדה המסדרת למפלגה שעל מועמדה הטיל הנשיא את המנדט. את כל זה יוכלו לעשות בלי מו"מ קואליציוני ועם הסכמה רחבה יחסית, כולל עם כל הסיעות הערביות. אחרי שהכנסת תהיה בידיהם, הם יעבירו חוק שיאסור על הנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על מועמד שיש נגדו כתב אישום וחוק להקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר. רק בשלב הבא יוכלו לבדוק אם יש היתכנות להרכבת קואליציה או לא. אם לא - ממשלת המעבר תהיה בידיהם בכל מקרה, ונתניהו יודח סופית ולא יוכל לחזור עד להשגת רוב בכנסת לשינוי החוק שאוסר על הנשיא להטיל עליו את המנדט.

בתווך יכולים לקרות הרבה דברים, כמו התפרקות של הליכוד, או מפלגה חרדית כזו או אחרת שתבין שנתניהו גמור ותחפש דרך מילוט קואליציונית אחרת. או עוד בחירות. זו בהחלט אופציה אפשרית. אם לימין לא יהיו 61, היכולת של הליכוד ויכולתן של הציונות הדתית ועוצמה יהודית לעצור השתלטות על הכנסת מצטמצמות דרמטית, אבל גם שם לא אומרים סוף פסוק. בימים האחרונים, במסגרת פעולת מנע, עמלים גם שם על תרחיש תיקו בבחירות - ומעבר לפתרונות הרגילים, כמו הצעה לממשלת אחדות או מסע אגרסיבי לדה-לגיטימציה של ממשלה הנשענת על קולות של סיעות ערביות, נרקמת דרך פעולה אחרת.

התוכנית, שכבר יצאה למעשה לפועל, כוללת מיפוי קפדני של כל מועמדי המפלגות היריבות - מאיזנקוט ובנט ועד ליברמן - וסימון חוליות חלשות אפשריות. כדי למלא את מכסת הרשימות הביאו שלושת ראשי המפלגות מגוש האופוזיציה ערימה גדולה של שמות בלתי אטרקטיביים, ללא ניסיון פוליטי כלשהו, ועם דעות פוליטיות אמורפיות, שלא ידועות אפילו לראשי המפלגות שמינו אותם.

נפתלי בנט, למשל, כשהרכיב את הרשימה, הלך חזק על קמפיין ניהול, כלומר שמות שעשו דבר או שניים בתחום עבודתם, ולא הקפיד על דעות פוליטיות או על אידיאולוגיה. נבחרת המנכ"ליות, הוא קרא לזה, אבל איש לא באמת מכיר את אותן אלמוניות, למעט הרזומה המקצועי היפה שהתעטרו בו. האם יש שם "מנכ"לית", או כל מועמד אחר ברשימה, שלא יהיו מוכנים בשום אופן לשבת בממשלה שתישען על סיעות ערביות? זה בדיוק תפקיד צוות המיפוי לגלות. כך גם הזנבות של ליברמן והאלמונים המוחלטים של איזנקוט.

מטרת-העל של צוות המיפוי היא לבחון שיתופי פעולה אפשריים, תוך פירוק המסגרות המפלגתיות הקיימות, ולהעביר את המנדטים החסרים לשורות הממשלה בראשות נתניהו. אבל יש גם מטרת משנה: טרפוד היוזמה להשתלט על הכנסת או להעביר חוק שלילת הטלת המנדט על נתניהו. בינתיים יש גם הצלחות ביניים: חשיפת אמירות והתבטאויות מביכות של מועמדים שונים, שהתגלו על ידי אותה עבודת מיפוי מאומצת, ובעיקר - יצירת לחץ גדול במטות המפלגות, מידור אנשי הרשימה, ועד לרעיון העוועים של איזנקוט להחתים את מועמדיו על טופס נאמנות למקרה שיחליט להקים ממשלה עם הערבים.

גם קריסתו של דוידי בן ציון, שהודיע על פרישה מעמך ישראל של עופר וינטר, לא הגיעה בחלל ריק. הוא זוהה, סומן וטורפד באופן ממוקד על ידי אנשים שהיו אמונים על כך, במקרה הזה דווקא ממפלגת הציונות הדתית, שם מקווים שהוא הראשון אבל לא האחרון.

אגב, בניגוד לטענה שהופעלו עליו לחצים פסולים כמו על מועמדים אחרים שעוד לא הודיעו על פרישתם (עם רמיזות עבות על מכונת רעל ומכבש לחצים על בני משפחתו), הפעולה להסרתו של בן ציון הייתה נקייה וזכה. אף אחד לא קילל, לא הכפיש, לא קרא לו בוגד או הטיח בו איזו האשמה, פרט לדרישה ממנו לקיים את התחייבות היסוד של עופר וינטר ומפלגתו - לנהוג באחריות כלפי הגוש. אם יש חשש שלא עוברים - לא מתמודדים. כך הצדיק וינטר מלכתחילה את החלטתו לא להתחבר ולרוץ לבד. איך הוא יכול להאשים את בן ציון על כך שבסך הכל הוא עומד בהתחייבותו.

הימין היה יכול ונמנע
אף שפוטנציאל אירועי 7 באוקטובר מזמן מאחור, אחד המסרים הבולטים של מפלגות האופוזיציה וכלי התקשורת התומכים בה הוא להחזיק את הנושא באוויר עד כמה שניתן. נרתמו להצלחתם המזכיר הצבאי הקודם אבי גיל וראש השב"כ לשעבר רונן בר, שהגיש השבוע תביעת לשון הרע נגד נתניהו, תוך שהוא מזכיר את ההתרעות המרכזיות שהעביר ערב המלחמה לנתניהו ואנשיו.

כתב התביעה של בר הוא כתב אישום חריף. נגד בר עצמו. בלי להיכנס לטענות של נתניהו שהן מושא התביעה, אם מצרפים את דבריו לדברי אבי גיל בריאיון שהעניק, מתגלה תמונה עגומה ומטרידה מאוד של הלך הרוח שפשה אז בקרב אותם קצינים וגורמי ביטחון בכירים שהיו אמונים על שמירת גדרותיה של ישראל ועל מניעת מזימות זדוניות של אויביה.

השניים, בר בכתב תביעתו, וגיל בראיונו, הפליגו בתיאור ההתרעות שהעבירו, הם וכלל הצמרת הביטחונית, לדרג המדיני ולראש הממשלה, בימים שלפני הטבח - בהקשר של הרפורמה המשפטית, שלדבריהם קרעה את הציבור הישראלי, החלישה את מערכת הביטחון, והעבירה מסר ברור לאויביה כי מתקרבת שעת הכושר למתקפה. הם לא משקרים. התרעות כאלה אכן הועברו. כמובן בלי זירה ספציפית או מועד ברור, אבל התרעה כללית למלחמה אכן התקבלה. שר הביטחון קיבל אותה, וגם בסופו של דבר ראש הממשלה.

אבל ההתרעה הזאת לא רק שלא מנקה אותם, אלא בדיוק להפך, מלכלכת ומטנפת אותם באחד האירועים המזוויעים שאירעו במדינת ישראל בעשורים האחרונים. בכל ויכוח פוליטי, מר וחריף ככל שיהיה, הייתה יכולה הקבוצה הנחותה, זו שלא אוחזת בהגה השלטון, להחליט שהיא שורפת את המועדון. ובעיקר להכניס בכוח את צה"ל לתוך המערכה. בצבא משרתים ימניים ושמאלנים, כל קבוצה, בכל רגע נתון, הייתה יכולה לקבוע שמה שקורה במדינה מצדיק מלחמת קודש, לסרב פקודה, לפרק יחידות, להטיף לסרבנות, ולעזוב את יחידות המילואים.

הימין היה יכול לעשות את זה על רקע הסכמי אוסלו - נושא שנוגע ישירות למערכת הביטחון ולתפקוד צה"ל תחת מגבלות חדשות של תיאום עם רשות טרוריסטית שהובאה מתוניס, או בהתנתקות - אירוע שקרע משפחות, בתים ולבבות. היו יכולים להגיד אז שצה"ל לא רק שאינו ממלא את ייעודו להילחם באויב, אלא הוא נלחם ביהודים, ולסרב להיות חלק משורותיו. ויש גם דוגמאות מהצד השני. המשותף לכולן ב-70 השנים האחרונות, זה שזה לא קרה. צה"ל נותר מחוץ לתחום. פוליטיקה עושים בכנסת, בכיכרות, בתקשורת. לא מכניסים אותה לתוככי הגוף הביטחוני-חברתי המשמעותי ביותר לחברה הישראלית וחלק ממרקם חייה זה עשורים.

עד 2022. בהחלטה מודעת, מופקרת, מטורפת, החליטה קבוצה גדולה, בסיוע ובתמיכה של כלי תקשורת מרכזיים, שארבעת החוקים לאיזון מערכת המשפט, שעליה הכריז שר המשפטים, הם עילה מספיקה לפרק את צה"ל, להכניס את הפוליטיקה בכוח לשורותיו, ולקרוא לסרבנות, לאי-התייצבות, לקול מקצב תופי הטם טם של התקשורת, שליבתה והדהדה את המהלך עם דיווחים דרמטיים על עוד יחידה ועל עוד חיל, שאנשיהם החליטו לקחת חלק במעשה הטירוף חסר האחריות ונטול הבושה. ששוב, רבים וטובים בהרבה יכלו לעשות מזמן, על נושאים פי אלף מוצדקים יותר וגם רלוונטיים ישירות לצבא, אבל בחרו שלא לעשות זאת. בגלל האחריות. בגלל ההבנה העמוקה של ההשלכות. כיוון שהמדינה, על כל מגרעותיה והמהלכים המסוכנים שהובילה, עמדה בכל זאת מול עיניהם.

הדבר המדהים הוא שאותם אלה שהיו אמונים על השלטת החוק והסדר, אלה שהיו אמורים לעמוד בראש החץ ולדרוש בתוקף הכי גדול להוציא מיידית כל סממן פוליטי ומחאה פרלמנטרית משורות צה"ל, לא רק שלא עשו זאת, אלא הצטרפו אליהם - ובחרו להתריע בפני הדרג המדיני שיש בריונים שמפרקים את הצבא, ולכן צריך להיכנע להם. לא היה פרק מופרך ומביש בתולדות צה"ל, יותר מכל המחדלים הביטחוניים שקרו בשל טעויות כאלה ואחרות, מאשר הרגע ההוא, שבו פשטו קצינים בכירים על הכנסת בניסיון לשכנע את ראש הממשלה, השרים וחברי ועדת החוץ והביטחון, שעליהם להיכנע למופרעים שמחסלים את הצבא מבפנים ולכן צריך לעצור את הרפורמה.

אבי גיל, רונן בר ואליהם אפשר לצרף את הרצי הלוי, אהרון חליוה, לא רק שהתנהגו ככנועים שבחרו להתרפס בפני הסרבנים, אלא נקטו צד ברור בסוגיה פוליטית, שהיה אסור להם בכלל לגעת בה ולעסוק בה. ה"התרעות" שהעבירו לממשלה הן כתב האישום הכי גדול נגדם עצמם. אלה שבחרו בדעות פוליטיות ובכפיית עמדותיהם הנפסדות, על פני סדרי ממשל תקינים הקובעים כי ממשלה וכנסת הן האמונות על החוקים, ומה לעשות, הן אמונות גם עליהם, ירצו או לא ירצו. באותם רגעים לא התנהגו אותם בכירים כמו מפקדים בצבא של מדינה, אלא כראשים של מיליציה שמנסה להשתלט על מדינה.

האירוע הזה, כמו גם אחרים, הוא דוגמה לבסיס המחלוקת בין אלה התומכים בוועדת חקירה ממלכתית שימנה יצחק עמית, לבין ועדת חקירה בריאה שתשים שיקולים פוליטיים בצד ותעסוק בעובדות כפי שהן. יצחק עמית, או הממונים על ידו, יחשבו כמו גיל ובר, שההתרעה למלחמה שהעבירו ראשי צה"ל לממשלה – מעשה לגיטימי ותקין. ראש ועדה אחר, אמיתי ונטול פוליטיקה - יגיד את האמת: קצינים בכירים ומפקדים ראשיים נתנו רוח גבית לאלה שהחליטו במודע לפרק את צה"ל.

התעללות בגוויה
אביחי מנדלבליט הגיש את כתב האישום נגד נתניהו כחודש לפני הבחירות לכנסת. כשניסו מקורבי נתניהו למחות על העיתוי, הסבירו שוחריו שיש עניין בהגשת כתב האישום דווקא בזמן הבחירות, כדי שיראה הציבור את האמת מול העיניים בבואו לקלפי. כעת התהפכו היוצרות, משמנדלבליט ופרשניו בתקשורת מוחים על כך שפרקליטי נתניהו בחרו את עיתוי הבחירות להבאתו לדוכן העדים כעד הגנה כדי לסייע לנתניהו בבחירות. פתאום לא חשוב לפני הבחירות שיידעו את האמת. מילא.

אבל גם הנחת היסוד שלפיה עדות מנדלבליט מיטיבה עם נתניהו רגע לפני הבחירות, טעונה בירור. הרי בתיק כה מוצק, כל כך מובהק, עם עבירות כה קשות וחמורות, היו אמורים לגרום לנתניהו ופרקליטיו דווקא להרחיק את עדותו של התובע הראשי מהבחירות, לא? כנראה שגם הם כבר מבינים שלא.

כי האמת הפשוטה היא, מעבר לכל התעמולה שמסביב, שהתיקים קרסו מזמן, ושהמשפט הוא פארסה שלא ברור למה השופטים או נשיא המדינה לא עושים לה סוף. התעללות בגופה. אין שוחד, זה כבר השופטים אמרו. פעמיים. אין מרמה, אין הפרת אמונים, אין כלום. עדי המדינה שירתו יותר את ההגנה מאשר את התביעה. התובעים הראשיים - מנדלבליט, שי ניצן ורוני אלשיך, שגם תורם יגיע, לא רק שלא מחזקים את תזת התביעה, אלא מקריסים אותה. מבהירים שלא הייתה קיימת מלכתחילה. אין בראיות אפילו דבר אחד מבוסס. וגם גיבוב העדויות הקיים נגבה בדרכים פסולות ולא חוקיות, שבמשפט האמריקאי לא היו בכלל קבילות בשום דרך.

אבל זה יותר גרוע מזה. עדות מנדלבליט, וגם של חוקרים שהעידו בעבר, לא רק שמנקות את נתניהו, אלא מפלילות אותם עצמם. תחילה ברשלנות פושעת, הרי היועמ"ש, שדרש להיות חתום בעצמו על כתב האישום, הודה בפה מלא שלא הכיר את 315 הראיות המופיעות בכתב האישום כהוכחה לשוחד שקיבל נתניהו.

צריך להבין. 315 הראיות האלה - הן כל התיק. אין עוד משהו חוץ מהן. אין עוד מתת. אין עוד עסקת שוחד בלעדיהן. אז אם עליהן הוא לא ידע - איך קבע לכל הרוחות שנתניהו קיבל שוחד? ואם לא ידע - למה חתם בעצמו על כתב האישום? ומה לעזאזל קרה בשימוע ("בלב פתוח ונפש חפצה"), שנעשה על ידו ובנוכחותו, ובו הוצגו לו אחד לאחד המקרים שבהם לא היה סיקור אוהד, לא היענות חריגה, ולפעמים לא היענות כלל? והם עדיין בתוך כתב האישום בחתימת מנדלבליט.

אבל לא רק רשלנות פושעת. גם רשעות במזיד. במשך שנים זועק בכיר מח"ש לשעבר, והיום ח"כ מטעם הליכוד, משה סעדה, יחד עם בכירים נוספים במח"ש, שמנדלבליט והפרקליטות מנעו בגופם חקירת מח"ש נגד חוקרים שביצעו מעשים פליליים על פי החשד בתיקי נתניהו. בין השאר בגיוס ניר חפץ לעד מדינה או שתילת תוכנות ריגול לא חוקיות וללא אישור. כמה לעגו לסעדה. אמרו שהוא מונע מנקמנות נגד הארגון שנגדו ניהל תביעה משפטית ונגד אלה שסירבו למנות אותו למנהל המחלקה - עד עדות מנדלבליט, שאישרה למעשה אחת לאחת את כל טענותיו.

אכן הוגשו תלונות על מעשים לא חוקיים בתיקים הללו. ואכן היועמ"ש סירב לחקור. הסיבה: תיקי נתניהו היו חשובים יותר למערכת. ואיש לא רצה שיאונה להם כל רע חלילה. שהחקירה תתנהל כסדרה. שהחוקרים שסרחו יישארו בתפקידם. ושמלאכת התפירה תושלם במלואה. הסיבה שעדות מנדלבליט מועילה לנתניהו היא לא תעמולה ריקה. אלא כי האמת פשוט התגלתה.

tguvot@maariv.co.il