הפועל ב"ש הפסידה אחרי שרמי אליהו החמיץ פנדל בצ'יפ. חזרתי בוכה הביתה. הייתי ילד באר שבעי שהלך עם אבא למשחק. ידעתי אז רק שיש כדור וצריך להכניס אותו לשער. אני זוכר שהייתה אז הפתעה גדולה. היה שיגעון ביציע, תפאורה ומלא אוהדים. זו הייתה חוויה. הייתי ילד בן 10 שאמר לעצמו 'איזה באסה, אבל הלוואי ואני אחזיק את הגביע הזה בעצמי מתישהו'".
כשהקפטן הרמת גני, שחר כדורי הניף את גביע המדינה הראשון בתולדות הפועל ר"ג, אי שם ב-2003, עוז פרץ, היום בן 23, היה דווקא בצד השני. הערב (20:30), 14 שנים מאוחר יותר, הוא ינסה לסגור מעגל ולקחת את קבוצתו צעד אחד נוסף לעבר התואר הנכסף, כשיפגוש את בני יהודה בחצי הגמר.

עד לפני שנתיים נראה היה פרץ מתוסכל. דקות משחק רבות במכבי פ"ת הוא לא ראה, וההחלטה לעזוב את המלבאסים להפועל ר"ג, התקבלה. "הבחירה נבעה מרצון לחזור אחורה, כדי שאחרי זה אקפוץ חזרה קדימה", אומר פרץ בראיון ל"מעריב-השבוע", "מעין ירידה ללאומית לצורך עלייה. ליאור זדה מאוד רצה שאגיע, ושמעתי הרבה דברים טובים על המועדון, בעיקר מאחי ששיחק שם. הרבה אנשים כיוונו אותי לשם, ואני שמח שזה עובד".
מה מיוחד בהפועל ר"ג השנה?
"אני חושב ש"הביחד". האחד בשביל השני, שאין פה כוכבים או שמות מפוארים. יש פה קבוצה צעירה שנלחמת".
אם עד לפני חודשיים היו אומרים לך שתתמודד על עליית ליגה ועל העפלה לגמר גביע המדינה, מה היית אומר?
”לא יודע אם הייתי מופתע. אני פה רק חודשיים, אבל אישית, לפני התקופה שהייתי פה, הייתי לוקח סיום כזה בשתי ידיים".
אתם מתמודדים בשתי החזיתות, אבל יש איזושהי דעה רווחת שר"ג לא באמת רוצה לעלות לליגת העל.
"אני לא מאמין בזה. הבעלים והמאמן מכוונים לעלייה, גם הקהל מדברים על זה והשחקנים. כל האנשים מסביב בר"ג רוצים וחושבים על עלייה".
הפועל ר"ג היא אולי אחת מקבוצות הגביע הנודעות בארץ. מרגישים את זה?
"יש פה אווירת חג. כשאתה מגיע לגביע יש הרגשה של קסם, שהכל אפשרי. ב-12 השנים האחרונות ר"ג הגיעה ארבע פעמים לחצי הגמר, וכל הזמן מזכירים לנו את זה. ר"ג היא שם מפואר בכדורגל הישראלי, בטח שבגביע".
ובכל זאת, אתם מגיעים כאנדרדוג.
"כי אנחנו מהליגה הלאומית. בני יהודה יותר איכותית כי הם באים מליגת העל, אבל במשחקים כאלה הכוחות משתנים. אנחנו קבוצה מאוד טובה ואיכותית והוכחנו את זה נגד הפועל חיפה. אני חושב ומקווה שנוכיח את זה גם מול בני יהודה. חד משמעית, להפועל ר"ג יש מקום בליגת העל".
שלוש שנים וקצת עברו מאז הופעת הבכורה של עוז פרץ בליגת העל, אי שם במאבקי ההישרדות של פ"ת, שהסתיימו בהישארות דרמטית. מאז, ולמרות הציפיות, משהו נעצר בדרך. "דברים הלכו קצת אחרת", הוא מודה, "אני חושב שעשיתי דרך יפה והתקדמתי, אבל דברים השתבשו, דברים שלא תמיד היו בידיים שלי. למדתי שאני צריך לדעת להתנהל יותר טוב בכל מקום שאלך ואני מקווה שזה יילך אחרת מעכשיו. אני לא אוהב להפיל דברים על אנשים אחרים ואוהב להיות אחראי על הגורל שלי. אולי הייתי צריך לעבוד יותר קשה, להוריד את הראש לפעמים ולא לדבר בצורה כזו או אחרת. הייתי פעם יותר חצוף. למדתי על בשרי איך להתנהל. השיעור הכי טוב שלי? ישבתי הרבה זמן על הספסל".
בעונה השנייה שלך בבוגרים, 2014/15, רן בן שמעון הגיע וציפית להיות כינור ראשון. מה השתבש?
"סיימתי את העונה שלפני במקום הכי טוב שיכולתי לבקש. שיחקתי את כל המשחקים מהרגע שעליתי לבוגרים, הבקעתי, בישלתי והייתי בורג חשוב למרות גילי הצעיר. העונה הראשונה עם בן שמעון לא הייתה רעה, אלא מחשלת. ציפיתי ליותר. בשנה שאחרי הדברים השתבשו, ובתחילת העונה לא שיחקתי. דווקא התחלתי טוב, הבקעתי ובישלתי, ושוב ירדתי לספסל. יכול להיות שלא הייתי מספיק טוב. לעניות דעתי כן שיחקתי טוב".
מה למדת מרב"ש?
"הרבה. למדתי מה זו עבודה קשה ולא לוותר על סנטימטר באימון. למדתי איך להתמודד מנטלית ולהתמודד עם אופי ואיך לפתח את עצמי".
היו רגעים שנשברת?
"אני לא בן אדם שנשבר. אני יכול להגיד לעצמי לא בא לי, אבל עדיין אבוא ואתן 120%. כי אני רוצה להצליח ולהוכיח לעצמי שלא משנה איפה יהיה קשה ולא אצליח, אעבוד קשה כדי להפוך את זה".
בחלון ההעברות של ינואר אשתקד, פרץ החליט שחצי עונת התחשלות תעשה לו טוב, והוא החליט להצטרף להפועל עכו שנאבקה בתחתית, מסע שהסתיים בירידה. בתום העונה חזר פרץ למלאבס ומצא שם פנים ישנות-חדשות - קובי רפואה, המאמן שהעלה אותו לבוגרים.
אמרת אז: "זו ההזדמנות שלי"?
"חזרתי למאמן שהכיר אותי, שעשיתי עמו עונה יפה בנוער. עונה שבה שנינו עלינו לבוגרים. חשבתי שהגיע מאמן שידחוף אותי ויאמין בי. התחלנו טוב בגביע הטוטו, אבל ראיתי שאני לא משחק. התחלתי לבדוק את עצמי מול שחקנים אחרים, מה לא עשיתי נכון. בודק וידאו, בודק סטטיסטיקה. מה צריך לשנות ואיפה לשפר וחיכיתי להזדמנות. אני לא כועס על קובי, כי זה המשחק. מי שטוב משחק, ומי שלא - לא. אולי לא הייתי מספיק טוב. זה נכון שהוא לא נתן בי אמון, אבל זה בסדר. אולי בפעם הבאה".
התחלת בבוגרים בערך בתקופה של גידי קניוק, דור אלו וגיא מלמד. אתה שואל את עצמך לפעמים מה הם עשו שאתה לא?
"קודם כל, אני שמח בשבילם. הם שחקנים מעולים ואנשים מדהימים. אני לא חושב על שום דבר. אני יודע מה המקום שלי ומה אני שווה. היה לי טוב בפ"ת, זה אחלה מקום, אבל סיימתי את דרכי שם. אני מרגיש פספוס, כי יכולתי להתקדם במקום שנתן לי הרבה, אבל כנראה שסימנו לי את הדרך החוצה".
אתה רק ארבע שנים בבוגרים, אבל זה מרגיש שעברת כבר הרבה.
"עברתי כבר בית ספר של התמודדויות עם אנשים ופסיכולוגיה, אז אני חושב שזה ביגר אותי והפך אותי לחסין יותר".
מפגש עם הנשיא בתום העונה ייתן את החותמת לחזרה שלך. אתה מדמיין את זה כבר?
"אני מדמיין את עצמי מנצח הערב. רק אז אדמיין הלאה, אבל אני יכול לדמיין את הנשיא".
מה השאיפות שלך היום?
"קודם כל לעלות הערב לגמר הגביע. אחרי זה בעזרת השם לחזור לשחק בליגת העל בעונה הבאה. זה החלום הקרוב".