"קבצנים אינם יכולים להיות בררנים" אומר הפתגם הידוע, שנשמע הרבה יותר טוב באנגלית. עבור מכבי ת"א בנקודת הזמן הנוכחית, לאחר מפחי הנפש בגביע, מול צסק"א ונס ציונה, גם ניצחון מול נועלת הטבלה של היורוליג הוא בבחינת הישג משמעותי וקריטי להמשך.
אז מה היו בעצם ההבדלים בין המשחק הערב לאלו שקדמו לו? זה מתחיל עם זהות היריבה, אפס אנדולו, שהיחיד בשורותיה מלבד סוני ווימס שהראה סימנים של מוטיבציה והתלהבות היה הכרוז שלה. מבחינתה של מכבי ניתן בעיקר לומר כי התגלו סימנים של תקווה אי שם מעבר לקשת.
תצוגת השלשות המדהימה והכל כך לא אופיינית של חניכיו של ספאחיה הייתה הגורם הראשי לניצחון, כאשר הצהובים קולעים בערב אחד את אותו מספר השלשות שקלעו בשלושת הפסדיהם האחרונים יחד (15). חלק מאותן צליפות הושגו בזכות ההגנה הנרפית והלא חכמה של אפס, אך את חלקן ניתן לייחס לקבלת החלטות משופרת בהתקפה- יותר זריקות מהירות במשחק המעבר, יותר תרגילים לקלעים על חשבון מהלכי פיק אנד רול לא יעילים, ופרגון יחסי (22 אסיסטים קבוצתיים).
חלקן של השלשות, למען האמת, גם הושגו בזכות טיפת מזל. הצהובים אף שבו לשלוט בקטגוריית הריבאונד, כאשר ל-15 הריבאונדים הקבוצתיים בהתקפה הייתה השפעה מכרעת על בלימת ניסיונות הקאמבק הדי נרפים של המארחים. ניתן לציין אפילו שיפר מסוים בפן ההגנתי, כאשר ההחלטה לעצור את מהלכי הפיק אנד רול של מקולום (שפרק את מכבי במפגש הקודם) בעזרת יציאה אגרסיבית לעברו של הגבוה ולפרקים אף שמירות כפולות, התבררה כיעילה. לא בטוח שטקטיקה דומה באיכות ביצוע דומה תעבוד גם מול קבוצות חכמות יותר, אך מול אפס אנדולו, הקבוצה שמוסרת הכי מעט אסיסטים ביורוליג, היא בהחלט השתלמה.
בגזרת המצטיינים ניתן לציין את ארט פארחובסקי ההולך ומשתפר ככל שהעונה מתקדמת, ואת מייקל שבאחד מהערבים בהם הוא לא נעלם אלא מראה כמה שכל יש לו בראש וכמה כישרון יש לו בידיים זכה בתואר המצטיין במשחק. אך המצטיין האמיתי של הערב לדעתי היה דיאנדרה קיין. הגארד שנחשב לעתים (ודי בצדק) לחור בתקפה של הצהובים, סיפק אמש תצוגת מצוינת, שכללה לא רק את היכולת ההגנתית הרגילה והטובה שלו, אלא גם שלוש שלשות (בדיוק אותו מספר שלשות שקלע ב-24 משחקי היורוליג הקודמים!), לחימה אדירה (שהניבה תשעה ריבאונדים), ואפילו לפרקים הולכת כדור כרכז ומשחק חכם בהתקפה (שבעה אסיסטים).
אז האם ניתן להכריז על סופו של משבר אמצע העונה? כנראה שעדיין מוקדם מדי. הסיבה העיקרית לכך היא עוד משחק רע של צמד האסים, פייר ג'קסון ונוריס קול. אל תתנו ל-18 הנקודות ו-חמש השלשות של ג'קסון להטעות אותכם- הכוכב הגדול של ספאחיה נראה גם הערב מפוזר (ארבעה איבודי כדור ואף לא אסיסט אחד), עצבני ולפרקים אפילו אדיש. קול נראה רע עוד יותר, ונדמה שהוא מתקשה למצוא את מקומו בקבוצה מאז שחזר מן הפציעה .
ניתן לקוות מבחינתם של הצהובים ששבירת שרשרת ההפסדים תגרום להורדה משמעותית של מפלס הלחץ בקבוצה, בעקבותיה תגיע גם רגיעה ביחסים בין ספאחיה לצמד, בינם לבין עצמם ולשאר חבריהם לקבוצה, ובהמשך גם חזרה של השניים לכושרם מתחילת העונה. ניצחון מול אפס בכיכובם של רול וקיין זה נחמד, אך את הקרבות הצפויים בהמשך לא תצלח מכבי ללא יכולת גבוהה בהרבה מצידם של הצמד חמד.
כבר ב-10 הימים הקרובים צפויים לקבוצה כמה מבחני כוח משמעותיים- בליגה מול ירושלים וחולון ובתווך ביורוליג מול חימקי מוסקבה. הדרך ליציאה מהמשבר שאיים לגמור למכבי את העונה עוד לפני האביב עוברת דרך ניצחון בשלושתם, והצהובים יכולים להיות מרוצים מהעובדהשהם מגיעים אליהם לאחר ניצחון לו היו זקוקים כאוויר לנשימה.