ביזוי זיכרון השואה על ידי הפועל ת"א הוא עבירה על חוק הנאמנות

אוהדי הפועל תל אביב
אוהדי הפועל תל אביב | עדי אבישי

ישנו מועדון אחד שהחליט לסרב, ככל הנראה מחשש להתנהגות האוהדים וזו יריקה בפרצוף של כולנו. אופיר פרבר קורא לעצור את הטירוף, זועם על איגוד הכדורסל ומנהלת הליגה ומעביר את הכדור לידיים של שרת הספורט

(גודל טקסט)

אנחנו בדרך כלל לא מגיעים לתאטרון פעמיים בשבוע, אבל ברגע האחרון הצלחנו להשיג כרטיסים והחלטנו לשים את שיקולי הלו"ז בצד. קיווינו שההצגה שאליה הגענו בהמלצה של חברים תשעשע אותנו כמו ההצגה שראינו לפני יומיים. משום מה הסתקרנו לגבי טקס הזיכרון ליום השואה שצפוי להתקיים לפני ההצגה – האם הטקסטים יהיו זהים לטקסט שפתח את ההצגה שנכחנו בה בתחילת השבוע?

התאכזבנו מאוד כאשר מנהל התאטרון פתח את האירוע וסיפר שמסיבות עקרוניות ומצפוניות לא יתקיים טקס זיכרון לשואה, למרות שהתקיימו טקסים כאלה בכל ההצגות שהתקיימו השבוע בשאר התאטראות. יותר מכך, מנהל התאטרון אמר וסיפר ששואה היא משהו שבכלל אנחנו עדים לו עכשיו בכל מיני מקומות במזרח המדינה ובדרומה וסיים באיחולי שואה למספר ישראלים שלדעתו אשמים בכל. נטשנו את האולם מיד כשהוא סיים את דבריו.

בראשון לנובמבר 2005, החליטה עצרת האו"ם על כינונו של יום הזיכרון הבין לאומי לשואה אשר נקבע לתאריך ה- 27.1, יום השנה לשחרור של מחנה ההשמדה אושוויץ, מידי הנאצים. בשבוע האחרון נפתחו משחקי ספורט רבים באירועים מרגשים לזכר השואה הנוראה – בישראל ובגרמניה. הכרוזים הקריאו טקסטים מרגשים והשלט We remember העביר היטב את המסר.

אבל ישנו מועדון ספורט אחד שהחליט לסרב. היה אולם אחד שבו הטקס לא התקיים. ישנה הנהלה אחת שככל הנראה חששה שאוהדיה יבזו את הטקס. משחק אחד שבו זיכרון השואה התערבב עם "שירי עידוד", או יותר נכון – שירי שנאה.


היה אולם אחד שלא התקיים בו טקס (עדי אבישי)

אם הסיפור הדמיוני על התאטרון שסירב לקיים את הטקס היה אמיתי, הוא ככל הנראה היה מסתיים ובצדק בהפעלת חוק הנאמנות של מירי רגב. הרי איזו סיבה יש למדינת ישראל לקחת חלק במימונו של אירוע מהסוג הזה? מדוע שמדינת ישראל תיקח חלק במימון ביזוי זיכרון השואה?

הסירוב לקיים טקס זיכרון לשואה, ככל הנראה מחשש להתנהגות האוהדים הוא בלתי נתפס (שלא לדבר על הסלחנות המרגיזה של התקשורת), ההכלה של שירי שואה ("הפינאלה" של הסרטון המצורף) היא יריקה בפרצוף של כולנו – הרי כספי המיסים של כולנו הם אלה שמממנים את האירוע הזה.

היום, 27.1, יום הזיכרון הבין לאומי לשואה, הוא נקודת הזמן שבה חייבים לעצור את הטירוף הזה. אירועי הדרבי האחרון הם עבירה בוטה על חוק הנאמנות. גם אם לא בכל האספקטים היבשים של החוק, הרי שבוודאי שהם עונים על כוונת המחוקק – המדינה לא צריכה לממן אירועים כאלה. נקודה.

חלף שבוע, מי שמנהל את הענף שותק, לא הופעלה ולא תופעל שום סנקציה על הפועל תל אביב כי מישהו הצליח להרגיל אותנו שזה הסטנדרט. אף אוהד לא נענש או נעצר והם רק מחכים לפעם הבאה. דרבי? אוהדי הפועל? תשמע שירי שואה. תתרגל.


מירי רגב. האם את נגד או שאת חלק מזה? (עדי אבישי)

אם איגוד הכדורסל ומנהלת הליגה היו ממלאים בנושא הזה את התפקיד שלהם, זה היה צריך להסתיים בעונש כבד (לפחות הורדת ליגה) אבל מאחר והם אינם ממלאים את תפקידם הם הופכים להיות חלק מהעניין. בנושאים כאלה – או שאתה חלק מזה, או שאתה נגד זה.

אז מאחר ובתוך הענף לא נמצא המבוגר האחראי שיבצע את המוטל עליו, התפקיד עובר לשרת הספורט. מירי רגב – אין שום סיבה שכספי המיסים שלי ילכו למימון הכדורסל הישראלי כל עוד הוא מבזה כך את זיכרון השואה. אין שום סיבה שחוק הנאמנות לא יופעל במקרה הזה. זה בידיים שלך וגם את צריכה להחליט – האם את נגד זה או שאת חלק מזה.

* הבהרת המערכת: המאמר הינו טור דעה אישי, הכותב הינו אוהד מכבי תל אביב *
(הסרטון באדיבות: THE GATE)

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי